מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הנשר ושעירי היער

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

הַנֶּשֶׁר וּשְׂעִירֵי הַיָּעַר / יהודה ליב גורדון

להחכם הנודע רב המדעים, סופר מהיר ומליץ נעים נאמן

באהבתו, עם עמו ושפתו, מאיר הלוי לעטעריס (ז"ל)

אֶל גִּנַּת בַּת צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם

מִימֵי יַלְדוּתִי יָרַדְתִּי לָשׂוּחַ –

גַּן נָעוּל וּמְסֻגָּר מִשְּׁנוֹת אַלְפַּיִם

וַאֲבַק רַגְלֵי הַזְּמָן עָלָיו יָנוּחַ;

אַךְ סַעֲרוֹת חֹרֶף זִקְנָה וָקֶרַח

עִקְּבוֹת עֵת חָרְפּוֹ עֲדֶן לֹא הֶעֱבִירוּ,

עוֹד בִּיפִי עֲלוּמִים יַבְשִׁיל כָּל פֶּרַח

וּנְגֹהוֹת בֹּקֶר עַל שָׁמָיו יַצְהִירוּ.

בֵּין הַמְּאֹרוֹת הַגְּדוֹלִים שָׁם יִזְרָחוּ

גַּם אוֹתְךָ מֵאִיר רָאִיתִי זוֹרֵחַ,

וּבֵין פִּרְחֵי עֵדֶן שָׁמָּה יִפְרָחוּ

מַטָּעֵי שׁשַׁנֶּיךָ יִתְּנוּ רֵיחַ.

וּבְעוֹד רַבִּים רַבִּים מִבְּנֵי אַרְצֶךָ

נָזֹרוּ אָחוֹר בִּשְׂדֵה זָר לָנוּעַ –

נִשְׁאַרְתָּ אַתָּה וּמְעַטִּים אִתָּךָ

עַל אַדְמַת קֹדֶש עוֹד שָׁתוּל נָטוּעַ.

עַל כֵּן מִיַּלְדוּתִי זִכְרְךָ אוֹקִירָה

בִּיקַר הַשָׂפָה לָה חַיַי הִקְדַּשְׁתְּי,

עַל כֵּן קֳבָל עָם אֶת שִׁמְךָ אַזְכִּירָה

עַל רֹאשׁ זֶה הַמָּשָׁל שַׁי לָךְ הִגַּשְׁתִּי

כִּי בִשְׂפַת קָדְשֵׁנוּ יָשׁיִת אֶת פִּיהוּ

הַמְחַדֶּשֶׁת עֲלוּמֶיהָ כַּנֶּשֶׁר,

לָכֵן, מֵלִיץ יָשָׁר, לָךְ הִגַּשְׁתִּיהוּ,

כִּי אַתָּה הַנִּמְשָׁל, אַתָּה הַפֶּשֶׁר.



אֶל סֵתֶר הַלְּבָנוֹן, אֶל חֵיק הַיָּעַר,

בִּשְׂדוֹת רֵיחַ נִיחֹחַ, בֵּין אַרְזֵי אֱלוֹהַּ,

בָּא נֶשֶׁר זָקֵן, יָרַד מִגּבוֹהַ

לַחֲלִיף אֶת כֹּחוֹ וּלְחַדֵּשׁ הַנֹּעַר.

יָמִים רַבִּים תַּחַת שָׁמַיִם יֶחִי

אַף הָלַך בַּגֹּלָה מִדְּחִי אֶל דֶּחִי,

כִּי כָל עוֹף הַשָּׁמַיִם קָשְׁרוּ עָלָיו קֶשֶׁר,

וַיְגָרְשֻׁהוּ מִמְלוֹךְ וַיְסִירֻהוּ מִנֶּשֶׁר,

וּמֵרֹב יָמִים, מֵחֶסְרוֹן מָנוֹחַ,

אָבַד לוֹ חֵילוֹ, לֹא עָמַד בּוֹ כֹּחַ.

עַתָּה תֹּר הִתְחַדֵּשׁ נְעוּרָיו הִגִּיעַ

וּכְבָר הֵחֵלָּה נוֹצָתוֹ הִקָּרֵחַ

וַחֲדָשָׁה אַחֶרֶת תַּחְתֶּנָּה צַמֵּחַ,

עַל כֵּן נָחַת הַלְּבָנוֹן מִגָּבְהֵי רָקִיעַ.

וּשְׂעִירֵי הַיַעַר אַחֲרָיו קָרָאוּ

(כִּי גַּם בַּלְּבָנוֹן הַשְּׂעִירִים נִמְצָאוּ):

עֲלֵה קֵרֵחַ! עֲלֵה קֵרֵחַ!

הֲתֹאמַר "הִתְחַדֵּשׁ תָּמִיד כַּיָּרֵחַ!

הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי תַחַת שָׁמַיִם

לַכֹּל תִּכְלָה, וּזְמָן אֶל כָּל הַחַיִּים!?"

אוּלָם הַנֶּשֶׁר חֲכַם לֵב גַּם נָבָר

לֹא הִתַּפֵּל עִמָּם, לֹא עָנָם דָּבָר,

עַד צָמְחָה נוֹצָתוֹ וּכְנָפָיו עָלוּ,

אָז פָּרַשׂ כּשַּׁחַר מֻטּוֹת הָאֵבֶר

וַיִּסַּק אֶל עֵינֵיהֶם לִמְרוֹמֵי גָבֹהַּ.

רָאוּ הַשְּׂעִירִים וַיִּתְמְהוּ תָּמֹהַּ

כִּי נָפַל עֲלֵיהֶם פַּחַד אֱלֹהַּ.

מִי אַתָּה?! " כֻּלָּם פֶּה אֶחָד שָׁאָלוּ"

וַיַּעֲנֵם מִמְּרוֹמִים: “אֲנִי הַבַּת-עֵבֶר!!!”

וּמִי הַשְּׂעִירִים? הֵן יֵדַע כָּל גָּבֶר!

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

רסיסים

מאת ויקטור אבורטין / אלתר דרויאנוב (פרוזה)

I. פתיחה

לאחר שנולד ובלילה הראשון לחייו ישן בעריסתו, נקבצו ובאו אליו הרוחות הטובות והרעות למען תת לו את מתנותיה לדרכו הארוכה.

ראשונה נכנסו שלש פיאות טובות שלובות זרוע כאחיות. נהדר ושקט היה מחולן מסביב לעריסת הילד. ואחר נגשו אחת אחת והביאו את ברכותיהן ומתנותיהן. “החכמה תאיר לך”, אמרה הראשונה. “את תמונת האלהים תביט”, אמרה השניה. “אלהים יחנך ויאהבך”, לחשה השלישית. ותצאנה, – חול והקף כבראשונה את עריסת הילד. ותאמרנה אשה לרעותה, – ככה תעשינה תמיד הפיאות הטובות, אשר השה אותן אלהים חכמה: – “אנחנו הרבינו לו מתנות יקרות: מאושר יהיה כל ימי חייו”.

והנה עברה על פניהן הפיאה הרעה ותגש גם היא לעריסת הילד ותאמר: “הן העניקו לך לפי דרכן; הענק אעניק לך אף אני. אני הבאתי לך את הגדולה שבקללות, אשר חנני אלהים. לא מחלה ולא עוני, לא רעב ולא סכלות. את כלם ישא האדם ויסבול. אני הבאתי לך את אשר יעשה אותך אומלל בכל דרכיך ואשר את חברת האדם תגדור בפניך. נשמה אני נותנת לך”.

נצנץ בחדר בקרו של יום רענן והרוחות יעלמו. וכשהגיעה שעת הצהרים ושפכה את כל אורה על הילד הביטו אליו הוריו והנה תו לו במצחו. תו כעין דמדומי-צל.

II. העולם

פרפר בעל כנפים כחולות כחבצלות קבע לו דירה באחו אשר על חוף הנחל, מקום שם הגשר הגדול של מסלת-הברזל נטוי על פני המים. שם שחק ושעשע עם כלתו הכחולה כמוהו, יחדו רקדו בזהר-שמש ויחדו נחו על האסתריות אשר מסביב להם.

ואולם פתאום תקפו את הפרפר געגועים גדולים למרחק, אף נמלא בושה, כי מכל העולם לא ראה עד עתה בלתי אם את האחו אשר לפניו. ויכביד את לבו בקרבו ויאמר לכלתו: “מבקש אנכי לדעת, מה הן האסתריות אשר מעבר לנחל, אם כאסתריותינו הן, ואם יש בעולם ענינים ומעשים אחרים מאלו אשר באחו”. ובדברו ככה עזב את כלתו כחולת-הכנפים כשנפשה עגומה עליה ויעף לשם, אל מעבר לגשר הגדול, הנטוי על פני המים.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.