להחכם הנודע רב המדעים, סופר מהיר ומליץ נעים נאמן

באהבתו, עם עמו ושפתו, מאיר הלוי לעטעריס (ז"ל)

אֶל גִּנַּת בַּת צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם

מִימֵי יַלְדוּתִי יָרַדְתִּי לָשׂוּחַ –

גַּן נָעוּל וּמְסֻגָּר מִשְּׁנוֹת אַלְפַּיִם

וַאֲבַק רַגְלֵי הַזְּמָן עָלָיו יָנוּחַ;

אַךְ סַעֲרוֹת חֹרֶף זִקְנָה וָקֶרַח

עִקְּבוֹת עֵת חָרְפּוֹ עֲדֶן לֹא הֶעֱבִירוּ,

עוֹד בִּיפִי עֲלוּמִים יַבְשִׁיל כָּל פֶּרַח

וּנְגֹהוֹת בֹּקֶר עַל שָׁמָיו יַצְהִירוּ.

בֵּין הַמְּאֹרוֹת הַגְּדוֹלִים שָׁם יִזְרָחוּ

גַּם אוֹתְךָ מֵאִיר רָאִיתִי זוֹרֵחַ,

וּבֵין פִּרְחֵי עֵדֶן שָׁמָּה יִפְרָחוּ

מַטָּעֵי שׁשַׁנֶּיךָ יִתְּנוּ רֵיחַ.

וּבְעוֹד רַבִּים רַבִּים מִבְּנֵי אַרְצֶךָ

נָזֹרוּ אָחוֹר בִּשְׂדֵה זָר לָנוּעַ –

נִשְׁאַרְתָּ אַתָּה וּמְעַטִּים אִתָּךָ

עַל אַדְמַת קֹדֶש עוֹד שָׁתוּל נָטוּעַ.

עַל כֵּן מִיַּלְדוּתִי זִכְרְךָ אוֹקִירָה

בִּיקַר הַשָׂפָה לָה חַיַי הִקְדַּשְׁתְּי,

עַל כֵּן קֳבָל עָם אֶת שִׁמְךָ אַזְכִּירָה

עַל רֹאשׁ זֶה הַמָּשָׁל שַׁי לָךְ הִגַּשְׁתִּי

כִּי בִשְׂפַת קָדְשֵׁנוּ יָשׁיִת אֶת פִּיהוּ

הַמְחַדֶּשֶׁת עֲלוּמֶיהָ כַּנֶּשֶׁר,

לָכֵן, מֵלִיץ יָשָׁר, לָךְ הִגַּשְׁתִּיהוּ,

כִּי אַתָּה הַנִּמְשָׁל, אַתָּה הַפֶּשֶׁר.

                *     *
                    *

אֶל סֵתֶר הַלְּבָנוֹן, אֶל חֵיק הַיָּעַר,

בִּשְׂדוֹת רֵיחַ נִיחֹחַ, בֵּין אַרְזֵי אֱלוֹהַּ,

בָּא נֶשֶׁר זָקֵן, יָרַד מִגּבוֹהַ

לַחֲלִיף אֶת כֹּחוֹ וּלְחַדֵּשׁ הַנֹּעַר.

יָמִים רַבִּים תַּחַת שָׁמַיִם יֶחִי

אַף הָלַך בַּגֹּלָה מִדְּחִי אֶל דֶּחִי,

כִּי כָל עוֹף הַשָּׁמַיִם קָשְׁרוּ עָלָיו קֶשֶׁר,

וַיְגָרְשֻׁהוּ מִמְלוֹךְ וַיְסִירֻהוּ מִנֶּשֶׁר,

וּמֵרֹב יָמִים, מֵחֶסְרוֹן מָנוֹחַ,

אָבַד לוֹ חֵילוֹ, לֹא עָמַד בּוֹ כֹּחַ.

עַתָּה תֹּר הִתְחַדֵּשׁ נְעוּרָיו הִגִּיעַ

וּכְבָר הֵחֵלָּה נוֹצָתוֹ הִקָּרֵחַ

וַחֲדָשָׁה אַחֶרֶת תַּחְתֶּנָּה צַמֵּחַ,

עַל כֵּן נָחַת הַלְּבָנוֹן מִגָּבְהֵי רָקִיעַ.

וּשְׂעִירֵי הַיַעַר אַחֲרָיו קָרָאוּ

(כִּי גַּם בַּלְּבָנוֹן הַשְּׂעִירִים נִמְצָאוּ):

עֲלֵה קֵרֵחַ! עֲלֵה קֵרֵחַ!

הֲתֹאמַר "הִתְחַדֵּשׁ תָּמִיד כַּיָּרֵחַ!

הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי תַחַת שָׁמַיִם

לַכֹּל תִּכְלָה, וּזְמָן אֶל כָּל הַחַיִּים!?"

אוּלָם הַנֶּשֶׁר חֲכַם לֵב גַּם נָבָר

לֹא הִתַּפֵּל עִמָּם, לֹא עָנָם דָּבָר,

עַד צָמְחָה נוֹצָתוֹ וּכְנָפָיו עָלוּ,

אָז פָּרַשׂ כּשַּׁחַר מֻטּוֹת הָאֵבֶר

וַיִּסַּק אֶל עֵינֵיהֶם לִמְרוֹמֵי גָבֹהַּ.

רָאוּ הַשְּׂעִירִים וַיִּתְמְהוּ תָּמֹהַּ

כִּי נָפַל עֲלֵיהֶם פַּחַד אֱלֹהַּ.

מִי אַתָּה?! " כֻּלָּם פֶּה אֶחָד שָׁאָלוּ"

וַיַּעֲנֵם מִמְּרוֹמִים: “אֲנִי הַבַּת-עֵבֶר!!!”

וּמִי הַשְּׂעִירִים? הֵן יֵדַע כָּל גָּבֶר!