רקע
חיים נחמן ביאליק
משירי הקיץ
mנחלת הכלל [?]
tשירה

מִשִּׁירֵי הַקָּיִץ / חיים נחמן ביאליק


 

א

יְדִידִי וַחֲבֵרִי הַנָּעִים!

זֶה-שְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת תְּמִימִים

מַשְׁמִימִים וּמְיַגְּעִים אֶת-נַפְשִׁי

יְמֵי סַגְרִיר, שָׁמַיִם מַגְשִׁימִים.


בְּעֶצֶם הַתַּמּוּז נֶהֱפַךְ

הַקַּיִץ וַיְשַׁנֶּה אֶת-טַעְמוֹ,

וַיָבֹא עָלֵינוּ בִּבְרָקוֹ,

וַיַּבְעֵת אוֹתָנוּ בְּרַעֲמוֹ.


מַה-קַּצְתִּי מִפָּנָיו, הַטַּרְחָן!

בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה הוּא טֹרֵד

וּמַלְאֶה אֶת-אָזְנִי בְּמַשַּׁק

הַמַּלְקוֹשׁ הַשֹּׁטֵף וְיֹרֵד –


וּמְקַשְׁקֵשׁ עַל-תֶּבֶן גַּג-בֵּיתִי,

יָדִיחַ אֶת-לוּחוֹת חַלּוֹנִי,

לְהַרְאוֹת לִי אֶרֶץ אֲבֵלָה,

שִׁמָּמוֹן סְפוֹת עַל-שִׁמְמוֹנִי.


וּלְפָנַי הַקָּמָה הַמְּלֵאָה

עוֹמֶדֶת כִּיתוֹמָה אֲבֵלָה,

אֶת-רֹאשָׁהּ לָאָרֶץ כָּפָפָה

מִכֹּבֶד שִׁבָּלְתָּהּ הַבְּשֵׁלָה.


וַעֲצֵי הַגָּן הַמְסֻבָּלִים

יַעַמְדוּ עֲלוּבִים וּסְחוּפִים,

וּכְאִלּוּ מִתּוּגָה יִדְלֹפוּ

עַנְפֵיהֶם הַטְּפוּחִים וּכְפוּפִים.


וּמִן הָעֲנָפִים יִזְרֹמוּ

קִלּוּחִים אֲרֻכִּים וּמְשׁוּכִים,

הַדּוֹמִים לִרְמָחִים מְרוּטִים

הַתְּקוּעִים בָּאָרֶץ וּמְעוּכִים.


יוֹדֵעַ אָנֹכִי, חֲבִיבִי,

כִּי טוֹבִים הַגְּשָׁמִים הָאֵלֶּה;

הֵם קֹרְאִים הַקֹּצֵר לַשָּׂדֶה,

הֵם אוֹמְרִים לַבָּר: הִגָּמֵלָה!


יוֹדֵעַ אָנֹכִי כִּי-לֶחֶם

יַמְטִירוּ אֵלֵינוּ שָׁמָיִם,

וּבִרְכַּת הָאֵל הָאַחֲרוֹנָה –

שִׁלּוּמַת יְגִיעַ כַּפָּיִם;


כִּי רַב עוֹד הָרַךְ וְהֶעָנֹג

בִּכְנַף הָאֲדָמָה וּבְחֵיקָהּ,

הָעוֹרְגִים כְּיוֹנְקֵי שָׁדַיִם

לַמָּטָר בְּנֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה;


כִּי-רַב עוֹד הַבֹּסֶר, הַסְּמָדַר,

לֹא-בָאוּ עַד-תַּכְלִית בִּשּׁוּלָם,

הַמְיַחֲלִים לְגֶשֶׁם נְדָבוֹת

וּמָטָר הֵם שׁוֹאֲלִים כֻּלָּם;


כִּי-תֵצֵא עוֹד חַמָּה מִמְּקוֹמָהּ

וְיָרַד הָאוֹר הַזָּרוּחַ,

וִיתַלַּע אֶת-גַּב הָאֲגַסִּים

וְהֶאְדִּים אֶת-לְחִי הַתַּפּוּחַ,


וְהִבְשִׁיל כָּל-פְּרִי עֲמָלֵנוּ –

אַךְ צַר-לִי, מַה-צַּר, רֵעַ נָעִים!

עַל-תְּבוּסַת מַחֲמַדֵּי הָאָבִיב,

עַל-אָבְדַן הַפְּרָחִים הַנָּאִים!


 

ב

לֹא שֶׁמֶשׁ הָאָבִיב – הַשֶּׁמֶשׁ

הַמַּכָּה כַיּוֹם עַל-רֹאשֵׁנוּ,

אַף לֹא אוֹר הָאָבִיב הַמָּתוֹק –

הַקֶּרֶן הַמְנַקְּרָה עֵינֵינוּ;


לֹא זֶה-הוּא הֶעָלֶה הָרָטֹב,

שֶׁעָרַג וַיִּכֶל לָאוֹרָה,

לֹא זֶה-הוּא הָרֹךְ וְהַנֹּעַם,

לֹא זֹאת הִיא הָרוּחַ הַטְּהוֹרָה;


לֹא הִשְׂפִּיק הַלֵּב לְהִתְעַנֵּג,

הָעַיִן עוֹד טֶרֶם שָׂבֵעָה;

הָעֵצִים אַךְ זֶה הִסְתַּבָּלוּ,

הַקָּמָה אַךְ-עַתָּה מָלֵאָה;


הַחֲבוּשׁ, הָאֲגָס, הַתַּפּוּחַ,

מִקָּרוֹב הִשְׁלִיכוּ נִצָּתָם,

צִצֵּיהֶם הַזַּכִּים מֵחָלָב

כְּמוֹ אֶתְמוֹל הָרוּחַ גְּנָבָתַם;


לֹא-כָלָה הַקַּיִץ עֲדֶנָּה,

הַבָּצִיר, הַחֹרֶף רְחוֹקִים;

לֹא-נֶחְשַׂף הֲדַר כַּרְמִלֵּנוּ,

עֵצֵינוּ עֲדֶנָּה יְרוֹקִים;


לֹא-הֵחֵל הַחֶרְמֵשׁ בַּשָּׂדוֹת,

לֹא-הוּנַף הַמַּגָּל עֲלֵיהֶם,

הַיַּעַר – בְּעֶצֶם גִּדּוּלוֹ,

הָעֵמֶק, הַכָּר בִּלְבוּשֵׁיהֶם;


עוֹד תָּלוּי פְּרִי רָטֹב וְדָשֵׁן,

וּמֵצִיץ מִבֵּין הָעֲנָפִים,

וּזְקוּפָה עוֹד קוֹמַת הַשּׁוֹשָׁן;

מְגֻדָּלִים הַפְּרָחִים הַיָּפִים –


עוֹד יֵשׁ מַרְאוֹת יָפִים מִסָּבִיב,

הַמְלֵאִים עֲתֶרֶת וָשֶׁפַע –

וְלָמָּה-זֶּה יִדֹּם לִבֵּנוּ

לְמַרְאֵה בִּכּוּרֵי הַטֶּבַע?


תרנ"ו, תמוז, ביער קוטשארוב.

המלצות קוראים
תגיות