מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

משירי הקיץ

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

מִשִּׁירֵי הַקָּיִץ / חיים נחמן ביאליק

א

יְדִידִי וַחֲבֵרִי הַנָּעִים!

זֶה-שְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת תְּמִימִים

מַשְׁמִימִים וּמְיַגְּעִים אֶת-נַפְשִׁי

יְמֵי סַגְרִיר, שָׁמַיִם מַגְשִׁימִים.

בְּעֶצֶם הַתַּמּוּז נֶהֱפַךְ

הַקַּיִץ וַיְשַׁנֶּה אֶת-טַעְמוֹ,

וַיָבֹא עָלֵינוּ בִּבְרָקוֹ,

וַיַּבְעֵת אוֹתָנוּ בְּרַעֲמוֹ.

מַה-קַּצְתִּי מִפָּנָיו, הַטַּרְחָן!

בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה הוּא טֹרֵד

וּמַלְאֶה אֶת-אָזְנִי בְּמַשַּׁק

הַמַּלְקוֹשׁ הַשֹּׁטֵף וְיֹרֵד –

וּמְקַשְׁקֵשׁ עַל-תֶּבֶן גַּג-בֵּיתִי,

יָדִיחַ אֶת-לוּחוֹת חַלּוֹנִי,

לְהַרְאוֹת לִי אֶרֶץ אֲבֵלָה,

שִׁמָּמוֹן סְפוֹת עַל-שִׁמְמוֹנִי.

וּלְפָנַי הַקָּמָה הַמְּלֵאָה

עוֹמֶדֶת כִּיתוֹמָה אֲבֵלָה,

אֶת-רֹאשָׁהּ לָאָרֶץ כָּפָפָה

מִכֹּבֶד שִׁבָּלְתָּהּ הַבְּשֵׁלָה.

וַעֲצֵי הַגָּן הַמְסֻבָּלִים

יַעַמְדוּ עֲלוּבִים וּסְחוּפִים,

וּכְאִלּוּ מִתּוּגָה יִדְלֹפוּ

עַנְפֵיהֶם הַטְּפוּחִים וּכְפוּפִים.

וּמִן הָעֲנָפִים יִזְרֹמוּ

קִלּוּחִים אֲרֻכִּים וּמְשׁוּכִים,

הַדּוֹמִים לִרְמָחִים מְרוּטִים

הַתְּקוּעִים בָּאָרֶץ וּמְעוּכִים.

יוֹדֵעַ אָנֹכִי, חֲבִיבִי,

כִּי טוֹבִים הַגְּשָׁמִים הָאֵלֶּה;

הֵם קֹרְאִים הַקֹּצֵר לַשָּׂדֶה,

הֵם אוֹמְרִים לַבָּר: הִגָּמֵלָה!

יוֹדֵעַ אָנֹכִי כִּי-לֶחֶם

יַמְטִירוּ אֵלֵינוּ שָׁמָיִם,

וּבִרְכַּת הָאֵל הָאַחֲרוֹנָה –

שִׁלּוּמַת יְגִיעַ כַּפָּיִם;

כִּי רַב עוֹד הָרַךְ וְהֶעָנֹג

בִּכְנַף הָאֲדָמָה וּבְחֵיקָהּ,

הָעוֹרְגִים כְּיוֹנְקֵי שָׁדַיִם

לַמָּטָר בְּנֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה;

כִּי-רַב עוֹד הַבֹּסֶר, הַסְּמָדַר,

לֹא-בָאוּ עַד-תַּכְלִית בִּשּׁוּלָם,

הַמְיַחֲלִים לְגֶשֶׁם נְדָבוֹת

וּמָטָר הֵם שׁוֹאֲלִים כֻּלָּם;

כִּי-תֵצֵא עוֹד חַמָּה מִמְּקוֹמָהּ

וְיָרַד הָאוֹר הַזָּרוּחַ,

וִיתַלַּע אֶת-גַּב הָאֲגַסִּים

וְהֶאְדִּים אֶת-לְחִי הַתַּפּוּחַ,

וְהִבְשִׁיל כָּל-פְּרִי עֲמָלֵנוּ –

אַךְ צַר-לִי, מַה-צַּר, רֵעַ נָעִים!

עַל-תְּבוּסַת מַחֲמַדֵּי הָאָבִיב,

עַל-אָבְדַן הַפְּרָחִים הַנָּאִים!

ב

לֹא שֶׁמֶשׁ הָאָבִיב – הַשֶּׁמֶשׁ

הַמַּכָּה כַיּוֹם עַל-רֹאשֵׁנוּ,

אַף לֹא אוֹר הָאָבִיב הַמָּתוֹק –

הַקֶּרֶן הַמְנַקְּרָה עֵינֵינוּ;

לֹא זֶה-הוּא הֶעָלֶה הָרָטֹב,

שֶׁעָרַג וַיִּכֶל לָאוֹרָה,

לֹא זֶה-הוּא הָרֹךְ וְהַנֹּעַם,

לֹא זֹאת הִיא הָרוּחַ הַטְּהוֹרָה;

לֹא הִשְׂפִּיק הַלֵּב לְהִתְעַנֵּג,

הָעַיִן עוֹד טֶרֶם שָׂבֵעָה;

הָעֵצִים אַךְ זֶה הִסְתַּבָּלוּ,

הַקָּמָה אַךְ-עַתָּה מָלֵאָה;

הַחֲבוּשׁ, הָאֲגָס, הַתַּפּוּחַ,

מִקָּרוֹב הִשְׁלִיכוּ נִצָּתָם,

צִצֵּיהֶם הַזַּכִּים מֵחָלָב

כְּמוֹ אֶתְמוֹל הָרוּחַ גְּנָבָתַם;

לֹא-כָלָה הַקַּיִץ עֲדֶנָּה,

הַבָּצִיר, הַחֹרֶף רְחוֹקִים;

לֹא-נֶחְשַׂף הֲדַר כַּרְמִלֵּנוּ,

עֵצֵינוּ עֲדֶנָּה יְרוֹקִים;

לֹא-הֵחֵל הַחֶרְמֵשׁ בַּשָּׂדוֹת,

לֹא-הוּנַף הַמַּגָּל עֲלֵיהֶם,

הַיַּעַר – בְּעֶצֶם גִּדּוּלוֹ,

הָעֵמֶק, הַכָּר בִּלְבוּשֵׁיהֶם;

עוֹד תָּלוּי פְּרִי רָטֹב וְדָשֵׁן,

וּמֵצִיץ מִבֵּין הָעֲנָפִים,

וּזְקוּפָה עוֹד קוֹמַת הַשּׁוֹשָׁן;

מְגֻדָּלִים הַפְּרָחִים הַיָּפִים –

עוֹד יֵשׁ מַרְאוֹת יָפִים מִסָּבִיב,

הַמְלֵאִים עֲתֶרֶת וָשֶׁפַע –

וְלָמָּה-זֶּה יִדֹּם לִבֵּנוּ

לְמַרְאֵה בִּכּוּרֵי הַטֶּבַע?

תרנ"ו, תמוז, ביער קוטשארוב.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

מזל

מאת יוסף חיים ברנר (פרוזה)

האלמנה בת הארבעים הוציאה סמרטוט מתחת האצטבה, קינחה בו את הזיעה מעל פניה ודיברה בחכמה אל שכנה, האלמן החייט המטופל:

– לשפרה שלי יש לי מזל… בת-עשר היא, ברוך השם… בת יחידה – ואינה עצלנית… הנה זה חצי שק-השעורים הקטן – מעשה ידיה… ידי זהב! עכשיו היא שוכבת… קודחת… אבל כשקודחים בשבת – מה מפסידים?.. בשבת אין לקט…

– הקדחת מוצצת את החיות… את ליח-העצמות היא מוצצת… – נאנח האלמן והשמיע בכובד-ראש, כמטיף מוסר.

מסביב, במרתף-היקב, בחצי-האופל, על האצטבאות המחוממות, בין עשרות נפשות המהגרים שנאחזו כאן, לא היה מחסור בקודחים. האלמן העיף עין על ילדיו הגונחים מתוך חום ופתח בפוליטיקה:

– כשהממשלה לקחה לה את הטחנה… ואין לטחון קמח… ואוכלים את השעורים בלתי טחונות…

– ואני עשיתי לכבוד-שבת טשוֹלנט מגריסי-שעורים… מחייה-נפשות! – התפארה האלמנה.

היא שלחה מבט מתגנב אל המשגיח, הממונה על הסדרים ביקב, שעמד בקירוב-מקום, לנחש לדעת, אם לא שמע הלה את דבריה, שהיא אכלה היום טשוֹלנט טוב. המשגיח – פקיד הוא מוועד-ההגירה ולפקיד מוועד-ההגירה אין המהגר צריך לגלות דבריםכאלה.

– מים! – התחננו בינתים ילדי החייט הקודחים.

– מים!.. – הטיף להם אביהם מוסר– כשאין שכל… טשולנט טוב מצמיא… אבל אתם מה אכלתם?.. קדחת אכלתם… מים!.. וכי אינכם יודעים, שבשבת הברז סגור? אנשים בלי שכל!..

ולא פירש מי: הילדים החלשים הצמאים, או אלה התקיפים שהחליטו שבשבת יהא הברז סגור.

– ושפרה שלי, לפני שעה, כשהוטב לה, עמדה והלכה והביאה קערה מלאה מים מן המעין – התפארה האלמנה.

– הן… – נהם השכן נהימת חוטם והביט בגניבה אל קערת המים.

האלמנה נטלה את הסמרטוט אשר קינחה בו את זיעתה וכיסתה בו את קערת המים.

הוא, – הורתה האשה בעיניה על המשגיח – יכול עוד לקחת את מימינו ולתתם לאחרים.

– צורר-היהודים – הסכים האלמן לנימוקה של המסתירה. כלומר: המשגיח הוא צורר-היהודים ואשרי מסתתר ממנו.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.