מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

קריעת ים-סוף

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

קְרִיעַת יַם-סוּף / שאול טשרניחובסקי

אַבָּא זוֹ הָיְתָה דַּרְכּוֹ לְקַבֵּל פְּנֵי-פֶּסַח בְּשִׂמְחָה.

הָיָה חוֹזֵר בַּבֹּקֶר מֵעִסְקֵי-פְּרַגְמַטְיָה וְעוֹסֵק

בְּבִעוּר חָמֵץ עַל גַּבֵּי קִסְמִים לְבָנִים-לְבָנִים

(בִּקַּע לוּחוֹת אֳרָנִים) בְּתוֹךְ כַּף שֶׁל עֵץ, כַּף חֲדִישָׁה,

כְּרוּכָה בְּמַטְלִית מַלְבִּינָה. וּלְאַחַר שֶׁעָסַק בְּמִצְוָה

הָלַךְ וּבֵרַר לוֹ דְּלִי וְקָשַׁר לַדְּלִי אֶת-הַחֶבֶל,

שָמַט הַדְּלִי אֶל הַבְּאֵר, וְהָלַךְ וּמָשָׁה וְהֶעֱלָה

מַיִם צוֹנְנִים וּשְׁפָכָם עַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע הַיְבֵשָׁה.

תְּחִלָּה סָפַג הַקַּרְקַע הַמַּיִם וְנִשְׁאַר מְרֻטָּב,

אַחַר, כְּשֶׁשָׁבַר צְמָאוֹ, עָמַד מִקַּבֵּל הַמַּיִם,

הֶעֱלָה שְׁלוּלִית גְּדוֹלָה, כְּדֵי כַּמָּה אַמּוֹת לְרָחְבָּהּ.

פָּרַשׁ אַבָּא לַחֶדֶר וְשָׂם עָלָיו פַּרְוַת-הַחֹרֶף,

1 גְּדוֹלָה, רְחָבָה וְחַמָּה עַל עוֹרוֹת-כְּבָשִׂים שֶׁל “שְׁלוֹנְקָה”,

יֶרֶק כֵּהֶה-שֶׁבַּכֵּהֶה מַעֲשֶׂה בּוּרְסִי מֻמְּחֶה.

הָיְתָה הַפַּרְוָה עוֹטַפְתוֹ כְּשֶׁהִיא מְכֻפֶּלֶת עַל חָזוֹ

עַד בֵּית-הַשֶּׁחִי נִכְנֶסֶת, עוֹבֶרֶת שִׁפּוּלֵי-הַבֶּטֶן.

בֵּית-הַצַּוָּאר מְהַדֵּר מְכַסֶּה כְּתֵפוֹתָיו הָרְחָבוֹת

עוֹבֵר עַל מַחֲצִית גַּבּוֹ וּמְכַסֶּה כָּל-רֹאשׁוֹ מְעֻמָּד:

שְׂעַר אַגְנִינָה מַשְׁחִירָה, תַּלְתַּלִּים אֲרֻכִּים וּסְמִיכִים.

שְׂפוֹת הַפַּרְוָה עֲטוּרוֹת וּשְׂפוֹת הַשַּׁרְווּלִים מְצֻיָּצִים

גְּדִילֵי הַצֶּמֶר הָאָרֹךְ, גְּדִילֵי תִּפְאֶרֶת רְחָבִים.

אָנוּ, הַיְלָדִים, סְבוּרִים הָיִינוּ, שֶׁהֵמָּה עוֹד זְאֵבִים.

הוֹצִיא חֲגוֹרָה אֲרֻכָּה עֲשׂוּיָה בִּפְתִילֵי שְׂעַר-גְּמַלִּים,

וְכָל צִבְעֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר בְּקֶשֶׁת בֶּעָנָן

וְכָל-צְבָעִים אֲשֶׁר לֹא הָיוּ עַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם מַבְרִיקִים

כֻּלָּם עָלֶיהָ בְּעִרְבּוּבְיָה לְסַנְוֵר אֶת עֵינֵי “הַשְּׁקָצִים”,

כָּל בַּחוּרֵי הַכְּפָר, הָעוֹמְדִים לְגִיּוּס הָשַׁתָּא

אוֹ לְהִכָּנֵס לְחֻפָּה – וּמְקַיְּמִים “שְׂמַח בָּחוּר” בְּהִלּוּלִים.

כְּרָכָהּ אַבָּא עַל מָתְנָיו הַדַּקּוֹת פַּעַם וְעוֹד פַּעַם,

הִבְלִיט חָזֵהוּ וְהִדֵּק, וְקָלַע פַּעַם וְעוֹד פַּעַם,

עַד שֶׁגְּדִילֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת נִשְׁאֲרוּ תְּלוּיוֹת לְצִדּוֹ.

תָּפַס הַמַּקֵּל הָאָרֹךְ וְהֶעֱמִיס עַל שִׁכְמוֹ הָרָחָב

אֶת הַמִּשְׁאֶרֶת הַגְּדוֹלָה [מִצְטַעֵר שֶׁאֵין בָּהּ כָּל-בָּצֵק],

צוֹעֵד קוֹמְמִיּוּת “בְּיָד רָמָה”, נְעוּל מַגָּפַיִם שֶׁל חֹרֶף,

כָּךְ, כְּשֶׁהֵם מְאֻבָּקִים, כַּכָּתוּב: “לֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהּ”.

הָלַךְ וְעָבַר הַשְּׁלוּלִית – זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם,

זֵכֶר לִקְרִיעַת הַ“יַּם-סוּף”…

וּפַעַם כְּשֶׁהָיְתָה הַשָּׁנָה

שְׁלוּגָה מְאֹד, וְהַשֶּׁלֶג נֶעֱרַם שׁוֹהֶה עַל גַּבֵּי

שְׂדוֹת הָאִפַּרְכִיָּה כֻּלָּהּ, מְכוֹפֵף אִילָנוֹת בָּרְגָבִים.

עוֹטֵף בְּתַכְרִיכִים הַשִּׂיחַ, סוֹתֵם כָּל-גַּיְא וְכָל-בִּקְעָה,

הוֹפֵךְ הַבָּמוֹת לְהָרִים, מַבְרִיק בָּאוֹר בִּשְׁלַל-בְּרָקִים

וְעֶרֶב צְלָלָיו מַכְחִילִים, – עַד שֶׁפִּתְאֹם-לְפֶתַע

נִכְנְסָה חַמָּה בְּחֻמָּהּ, וַיִּמַּס הַשֶּׁלֶג בְּבַת-אַחַת.

עָלוּ וְגָאוּ הַמַּיִם, בְּאֵין-רוֹאִים בַּלַּיְלָה נִכְנָסוּ,

צִפּוּ-כָּל חָרְשׁוֹת-הַנָּחַל וַיְּכֻסּוּ שְׂדוֹת-בּוּר שֶׁבַּשָּׁפֶל,

אֲשֶׁר עַל פַּלְגֵּי הַדְּנִפֶּר וְעַד שׁוּק-הָאַרְמֶנִים בַּנָּגֶב,

מִלְאוּ כָּל מַרְתֵּף בַּכְפָר וְהַתְּעָלוֹת הַסְּמוּכוֹת לַגְּדֵרִים,

הָפְכוּ גִּנּוֹת-הַיֶּרֶק אֲגַמִּים. "כָּמוֹהוּ לֹא נִהְיָתָה

לְמִיּוֹם שֶׁהִתְיַשְּׁבוּ יְהוּדִים בְּעַרְבוֹת-טַבְרִיָּה בַּכְּפָרִים

אַחַר הַכִּבּוּשׁ הָרוּסִי". וְלֹא עָבְרוּ יָמִים מוּעָטִים

וְהָלְכוּ הַמַּיִם וְשָׁבוּ, וּפַלְגֵּי הַדְּנִפֶּר הֵם בְּלָעוּם.

וְאֵלֶּה כָּל-הַנֶּחְשָׁלִים, בַּשֶּׁפֶל וּבְגִנּוֹת-הַיֶּרֶק,

וְכָל אֲשֶׁר עָמְדוּ בַּתְּעָלוֹת, שָׁרְצוּ הֲמוֹנֵי רֹאשָׁנִים,

שְׁגַר-הַצְּפַרְדֵּעַ הַמְקַוְקֵו וְהוֹגֶה כִּסּוּפֵי אֲהָבִים.

וְעוֹף הַבִּצָּה הַגָּמִישׁ, כָּל מַאֲרִיכֵי-שׁוֹקַיִם

וּמַקְרִימִים קְרוּם-רֶגֶל, הִתְחִילוּ מְטַיְּלִים אֲרֻכּוֹת.

וְהָיְתָה כְּנַף-שְׁלוּלִית אַחַת נִכְנֶסֶת בֶּחָצֵר שֶׁלָּנוּ,

וְאָמְרָה כְּבָר לְהַעֲלוֹת יְרֹקֶת עַל גַּבָּהּ. וְאָנֹכִי מְלַוֶּה

אָבִי הַפּוֹנֶה לַבְּאֵר וְעוֹזֵר בְּהַכְנָסַת הַדֶּלִי.

נִרְאֶה לִי: אוֹתָהּ שְׁלוּלִית כְּעֵין הַ“יַם-סוּף” בִּשְׁעָתוֹ.

"אַבָּא, אָמַרְתִּי לוֹ, שֶׁמָּא תִּמְצָא לְךָ שְׁלוּלִית – כָּמוֹהָ?

בְּחַיַּי, שֶׁאֵינָהּ עֲמֻקָּה" – "בְּוַדַּאי יָדַעְתָּ, לִי עָנָה:

כַּמָּה וְכַמָּה כְּבָר לַשְׁתָּ אוֹתָהּ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ.

אֶפֶס הַפַּעַם צָדַקְתָּ; אַךְ שַׁל נְעָלֶיךָ, הַשֶּׁקֶץ.

נַעֲבוֹר שְׁנֵינוּ, גַּם אָתָּה". וְסַרְנוּ אֶל שֹׁקֶת בְּאֵרֵנוּ,

שָׁם הֶעֱמַדְנוּ לְהַמְתִּין אֶת הַמַּגָּפַיִם, גָּלַלְנוּ

אֶת מִכְנָסֵינוּ עַד קָרוֹב לְגֹבַהּ הַבֶּרֶךְ וָמָעְלָה,

וְאַבָּא תָּפַס בְּכַפִּי תְּפִיסָה חֲזָקָה מֵאַהֲבָה:

"אַתָּה תֵּלֵךְ בְּרֹאשׁ, כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ הַדֶּרֶךְ!

לֵךְ, וְאַל תַּעֲמִיק יוֹתֵר, עַד קַרְסֻלֵּינוּ – דַּיֵּנוּ".

וְכָךְ הָלַכְנוּ-פָּסַעְנוּ: אֲנִי לְאִטִּי, בִּזְהִירוּת,

וְאַבָּא קוֹמְמִיּוּת וּזְקוּפוֹת, כְּשׁוּבוֹ בֶּחָג מִבֵּית-מִדְרָש.

וּכְשֶׁהִגַּעְנוּ עַד אֶמְצַע אוֹתָהּ הַשְּׁלוּלִית, וּפָתַח

אַבָּא בְּפִזְמוֹן חֲרִישִׁי וּפִזֵּם וְהָלַךְ מְפַזֵּם

“שִׁירַת הַיָּם”. וּבַחַלּוֹן אִמֵּנוּ עוֹמֶדֶת נִשְׁקֶפֶת

וְהָיוּ עֵינֶיהָ הַיָּפוֹת – כְּשֶׁבָּאנוּ הַבַּיְתָה הַשְּׁנַיִם,

אוֹרוֹת וּרְטֻבּוֹת, וְעָנְתָה: כָּךְ יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנָיו

עַד שֶׁהָאָבוֹת וְהַבָּנִים עוֹד הוֹלְכִים יָד-אַחַת בְּתוֹכֵנוּ,

דָּבָר לֹא נִירָא; יְקֻיָּם: “בָּאוּ מַיִם עַד נֶפֶשׁ”;

אֶפֶס בָּם יִטְבְּעוּ שׂוֹנְאֵינוּ, הַלְוַאי וּבִמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ!

תל-אביב, 1939


  1. כבשים מובחרים שמוצאם מִשִּׁילֶזְיָה  ↩

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

לְיוֹם הֻלֶּדֶת

מאת נחום סוקולוב (שירה)

שְׁלֹש1 עֶשְׂרֵה שָׁנָה חָיִיתִי,

חֵלֶק כַּבִּיר מִשְּׁנוֹת הַחַיִּים,

עָפוּ כְיוֹם אוֹ יוֹמָיִם

וְעַתָּה הִשְׁאִירוּ בִי זִכְרוֹנוֹת

חֲלִיפוֹת וּצְבָא צָרוֹת שׁוֹנוֹת;

וּמַה יּוֹעִיל בַּחַיִּים רָאִיתִי,

הַכֹּל הוֹלֵךְ לְיַם הֶעָבָר.

תְּהוֹם אֵין-קֵצֶה נְשִׁיָּה

מְצוּלָה לְיַלְדֵי יוֹם וְכָל בְּרִיאָה.

אִם כֵּן אֶחְיֶה רַק לִגְוֹעַ

וְאַחַן רַק לִנְסֹעַ.

זוֹ הַמַּטָּרָה וּבִלְתָּהּ אֵין דָּבָר.

לְמַעַן אֶרְעַב אֲנִי חַי,

וְאִם אֶרְעַב לִשְׂבֹּעַ דַּי,

וְאִם אֶשְׂבַּע כְּמוֹ שֶׁיָּדִי מַּגַעַת

שָׂבְעִי רַק לְרִמָּה תַּחְתַּי מֻצַּעַת,

בְּעוֹד שָׁנָה יוֹם אוֹ רֶגַע

הִנְנִי נָכוֹן בְּאָחֳזֵנִי הַפֶּגַע.

צִפּוֹר-אוֹר אֱלֵי-חֶרֶב

בֹּקֶר צָהֳרַיִם אוֹ עֶרֶב,

זֶה חֵלֶק אָדָם מִבְחַר הַיְצוּרִים;

בְּתַעֲנוּגוֹ הֲלֹא מָהוּל עֶצֶב,

בְּזָכְרוֹ כִּי לַכֹּל – קֶצֶב;

הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ,

וְלֶעָמָל אָדָם אַרְצָה שָׁלוּחַ,

וּכְבָר בְּקֹהֶלֶת הַדְּבָרִים אֲמוּרִים.

אֲבָל קֶסֶם נִפְלָא יֵשׁ בַּשָּׁפֶל

בְּאוֹר עֵינַיִם נִשְׁכַּח עֲרָפֶל,

וּבְטוּב-לֵב גַּם אָנֹכִי

אֶשְׁכַּח בַּמֶּה גָּדוֹל כֹּחִי

וּמֶה עָשִׂיתִי אֲנִי הָאֶפְרֹחַ.

בְּשֵׁשֶׁת [בְּשֵׁשׁ] עֶשְׂרֵה שְׁנוֹתַי נָסַעְתִּי

חֲלִיפוֹת הִתְהַלַּכְתִּי, קוֹמְמִיוּת וְשָׁחוֹחַ,

וּמִכָּל עֲמָלִי אָנָה הִגַּעְתִּי?

אָכַלְתִּי, שָׁתִיתִי, הִתְעַנַּגְתִּי, רָוִיתִי,

שָׂחַקְתִּי, יָשַׁנְתִּי, גַּם חָלַמְתִּי;

פְּעָמִים לִסְבֹּל שִׁכְמִי נָטִיתִי

וּפְעָמִים חָפְשִׁי, שָׂמַחְתִּי, נִכְלַמְתִּי,

בָּכִיתִי, נֶעֱצַבְתִּי, קִוִּיתִי, יִחַלְתִּי;

פְּעָמִים עָבַדְתִּי פְּעָמִים מָשַׁלְתִּי,

וּמַה לִּי מִכָּל אֵלֶּה?

אֵין שָׂרִיד, הַפְלֵא וָפֶלֶא

הַכֹּל סָג, הִשְׁאִירוּ זִכָּרוֹן

לְהַעֲבִירָם לְפָנַי כִּבְנֵי מָרוֹן.

וְרַק אֲשֶׁר לָמַדְתִּי בַּסֵּפֶר

לִי עוֹד עַתָּה, שַׁעֲשׁוּעֵי רוּחַ

בִּלְתָּם, אָדָם, עָפָר וָאֵפֶר.

זֹאת אָשִׂים אֶל-לִבִּי, וְלִי יָנוּחַ.


  1. ftn1א  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.