צְלַח רֵעַ אָהוּב! צְלַח כָּל יָמֶיךָ!

אֱלֹהִים הַשְׁקִיפָה מִמְעוֹן שָׁמֶיךָ

עַל בֵּן יַקִיר זֶה וְהַצְלִיחֵהוּ!

הַצְלִיחֵהוּ, כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבוֹ,

הַצְלִיחֵהוּ, כְבִרְכַּת אֹהֲבוֹ,

וּכְגֹדֶל חַסְדֶּךָ אָנָּא בָּרְכֵהוּ.

מִן אָז יַקִירִי אֹתְךָ מָצָאתִי,

מְצֹא אֹהֵב נֶאֱמָן בָּךְ קִוִּיתִי.

אָמַרְתִּי אֶחְיֶה בַנְעִימִים אֶהְיֶה שָׂמֵחַ;

עִמְךָ אֶשְׁתַּעֲשֵׁעַ בְּשָׂדֶה אָשִׂיחַ,

מֵעֲמַל זְמַן בוֹגֵד בְּחֵיקְךָ אָנִיחַ,

בְּאֹפֶל הַיָגוֹן בְּךָ שִׁמְשִׁי זוֹרֵחַ.

אָסוֹן כִּי יִקְרֵנִי כָּל מִקְרֶה וָפֶגַע,

אִמָלְטָה אֶל זְרֹעוֹתֶיךָ אַרְגִּיעַ רֶגַע,

שָׁם אֶשְׁפֹּךְ נַפְשִׁי וְלֹא יִכְבַּד עָלַי אֵידִי;

בְּחֵיקְךָ דְמָעוֹת תָּזֹלְנָה עֵינַי,

וּבְתַנְחוּמוֹתֶיךָ אֶמְצָא גַן עֲדָנַי.

כֹּה מֵאָז דִמִיתִי וֵאלֹהִים עֵדִי.

מַדּוּעַ – כִּי תִשְׁאַל – לִי כֹּה יָקַרְתָּ?

לִבְּךָ שְׁאַל נָא אִם לָלֶכֶת יָשַׁרְתָּ –

לָלֶכֶת בִּנְתִיב הַטֶּבַע הַנְּדִיבָה.

הִיא מֵאָז בְּמַעְגְלֵי צֶדֶק תַּנְחֵנִי

הִיא קָּרְאָה אֵלַי הַפַּעַם וָאֹמַר: הִנֵנִי!

וּבְקֶרֶב לִבִּי יַד לְךָ הִצִּיבָה.

אוּלָם, מֶה אָשֵׁם אָנֹכִי אֲמֵלָל

כִּי פְאֵר הָאַהֲבָה פִתְאֹם חֻלָל;

מְלָשְׁנִי בְסֵתֶר דָרַךְ חֵץ לְשׁוֹנוֹ

לִירוֹת בְּמוֹ אֹפֶל לְיִשְׁרֵי דֶרֶךְ;

לֹא יָדַע כִּי חֶטְאוֹ אֵין לוֹ עֵרֶךְ,

גָדוֹל מִנְּשׂוֹא • יִשָּׂא אֶת עֲוֹנוֹ!

אֵלַי שָׁבָה הָאַהֲבָה פָּרְשָׂה כַפָּיִם,

הֵסִירָה מִצְנֶפֶת וַעֲדִי עֲדָיִם,

וְצִיץ תִּפְאַרְתָּהּ עַל רֹאשָׁה נָבָל:

בְּפִנַּת לֵב נִדְכָּא בְסֵתֶר נֶחְבָּאָה,

מָנוֹחַ כְּפַעַם בַּפַּעַם לְבַקֵּשׁ לֹא יָצָאָה,

בְּחֵיקִי נִרְדְמָה עַד הֵנָה וַתֶּאֱבַל.

הַמִּצְנֶפֶת הֵסִירָה עֶדְיָהּ מָאָסָה,

נָבַל צִיץ נִזְרָהּ הָיָה לִמְשִׁסָּה –

וְלַפִּידָהּ בְּיָדָהּ עֲדֶנָה לֹא כִבָּתָה.

כִּי עוֹד יָמִים יָבוֹאוּ לִבָּהּ לָהּ נִבָּא,

יֵבוֹשׁוּ יָשׁוּבוּ אָחוֹר מוֹצִיאֵי דִבָּה,

וְשַׁלְהֶבֶת הָאַהֲבָה עוֹד תַּגִיהַּ עֵיפָתָה.

עַתָּה אָחִי! זֶה הַיּוֹם קִוִּיתִיהוּ,

עַל כֵּן רִאשׁוֹן לִימֵי חֶלְדִי קְרָאתִיהוּ.

בֹּא בִזְרֹעוֹתַי הַיוֹם בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ

בְּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה,

אֶת שִׁירִי זֶה קַח נָא לְמָנָה,

אֶל הָאַהֲבָה וְהַיְדִידוּת יִהְיֶה קֹדֶשׁ.