מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

החינוך

מאת: נתן אליהשווילי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

החינוך / נתן אליהשווילי

חינוך הילדים היה עומד בשפל המדרגה, זה היה מסור בידי החכמים, שרובם היו “עמי הארץ” גמורים שלא ידעו לתרגם פסוק בצורתו. בית-הספר היה מטיפוסו של ה“חדר” ברוסיה, אשר בגרוזיה היו קוראים לזה “בית מדרש”. או “מדרש” סתם. זה היה דומה לה“חדר” רק בחיצוניותו. אולם בתוכנו היה נופל ממנו בהרבה. לימוד התורה, כאמור לעיל, לא היה נפוץ בגרוזיה. המלמדים בעצמם לא היו בני תורה והסדר היה לקוי מאד. ב“חדר” אשר על יד בית הכנסת, אשר היה נקרא “בית מדרש”, או בבית הכנסת, או בביתו של המלמד, או על הגג בימות הקיץ (הבתים לרוב היו בעלי קומה אחת וגגיהם שטוחים), הסתדרו התלמידים משלשים עד ארבעים ולפעמים יותר. ישבו שורות שורות על הארץ כשרגליהם מקופלות תחתיהם (ישיבה תורכית), או על קרש עץ ארוך וספריהם על ברכיהם, הילדים היו בחדר אחד מכל הגילים ומכל הסוגים, החל מבן חמש אשר זה עתה התחיל את הא"ב, וכלה בבן חמש עשרה, הלומד כבר “עין יעקב” – וכל אלה אצל מלמד אחד.

המלמד ישב כנגדם גם כן על הרצפה, כשמקל ארוך מונח על ידו, לייסר בו את השובב, או המתבטל בלימודו. לפעמים, באשמתו של שובב אחד לקו גם ה“צדיקים”, כלומר, מכיון שניתנה רשות ל“משחית” (למקל) והותרה הרצועה, אז הוכו כולם יחד, בגדול החל ובקטן כלה, מי על העבר, ומי על העתיד. כולם היו לומדים יחד, צועקים בכל כוחם ומשננים את שעוריהם ואחרי כן נגשים למורה ואומרים לו, שכבר יודעים את שעורם. יש והמלמד האמין לו ונתן לו שיעור אחר ויש שאמר לו שיקרא לפניו את השעור ואם לא ידע אז אוי ואבוי לו – מטר של סטירות-לחי, תלישת אוזנים והצלפות-מקל ירדו על גבו. ועוד היה מנהג מוזר ופראי אחד, שקראו לו “המלאך”. בערב סמוך למנחה, כשהתלמידים היו מתכוננים ללכת לבתיהם, אז המלמד סידר אותם בשורה וקורא לפניהם מלה במלה את הפסוק מברכת יעקב “המלאך הגואל”. מובן, שזה היה טוב אבל הסוף היה רע, רע מאד. בגמר ההקראה, כל תלמיד היה צריך לפשוט את ידו ברצונו הטוב והמלמד היה מצליף על כף ידו במקלו, עד שפני אחדים היו מתעוותים מרוב כאב. וכל זה “כדי שיירשם במוחו ולא יישכח ממנו, מה שלמד במשך היום”. בכלל, היה נחשב המקל לפדגוג מומחה ולעוזר מצוין ביותר בהצלחת הלימודים.

המלמד לא היה מקבל שכר לימוד לימוד חודשי מאיזה ועד או מוסד, אלא מן ההורים – העשיר לפי עשרו והעני לפי עניו. על הרוב נקבע השכר בקבלנות, למשל: לימוד הא“ב ו”גמירת הסידור" 10 רובלים, החומש 15 רובל, “העשרים וארבעה” (התנ"ך) 25 או 30 רובל וכן הלאה. כמובן שהמלמד היה מעונין בהחשת גמר המלאכה ולכן סבל מידו באופן נורא התלמיד המפגר וקשה-ההבנה. תוכנית הלימודים כללה את הקריאה, התפלות, תנ“ך ואם התלמיד היה זכאי אז אחרי התנ”ך התחיל ללמוד איזה ספר מוסר. על כל “סדר” חדש היה המלמד מקבל מהורי הילדים מתנת-כסף, גרביים, מטפחת, מיני מאפה וכדומה. ספר-המוסר היותר מקובל בתור ספר-לימוד אחרי התנ"ך היה ספר “קב הישר” הידוע. ילד שזכה לכך אשרי לו ואשרי ליולדתו וכל השכנות התברכו בו. ואם עמדה לו זכות אבות ולא עזב את לימודו באמצע, לסחוב את עול החיים ולחזור עם אביו בכפרים, ועלה בידו לגמור בשלום את “קב הישר”, אז התחיל ללמוד “עין יעקב” – וזה היה לעילא ולעילא, לכל הלימודים האלה היה נצרך התלמיד לעשר שנים ויותר, וסוף סוף היה יוצא על הרוב “בלב ריקם וניעור” ולא ידע כלום.

את כל הלימודים מלבד התפלות, למדו בתרגום גרוזי, ז. א. לא שהיו קוראים עברית כל פסוק ופסוק או כל מלה ומלה ותירגמו כל מלה לגרוזית, כאשר היה נהוג ברוסיה בחדרים, אלא פשוט, לקחו ספר עברי והמורה עם התלמיד הביטו בו. המורה מקריא אותו בגרוזית ישר, כאילו הספר נדפס גרוזית וככה למדו ושיננו כל הספרים. מובן, אחר שעזב התלמיד את “המדרש” הכל היה פורח על הרוב והתלמיד היה נשאר בור וריק כשהיה, אשר מלבד הקריאה ב“סידור” לא היה נשאר בידו כלום. אבל מה המלמד ושיטת הלימוד כי ילינו עליהם? את החסרון תלו בתלמיד ובחולשת זכרונו!

כדאי לציין כאן את אופן הביטוי של אחדות מאותיות הא"ב העברית, אשר היה נהוג בגרוזיה, בהבדל משאר הארצות. המבטא היה יהודי, אבל לא הבחינו באותיות ב.פ.ת.ד. בין דגושות לבלתי-דגושות. לעומת זאת הבחינו בין גימל דגושה לבלתי-דגושה. את הראשונה בטאו כרגיל ואת השניה ג רפויה שמבטאים הרוסים את ה- G בהמלה BOG, או הגרמנים את ה- G הסופית, למשל, בהמלות Traurig, Montag. מבחינים עד היום באופן יפה ומצלצל בין ק ל-כּ ובין ט ל-תּ. את ה-צ, ביטאו כהתימנים ס עד עד שהיו נשפעים מן האשכנזים (וכן בביטוי ה-ג.)

גם ה“סמיכה” היתה נהוגה בין היהודים הגרוזים. בחור שהגיע לידי גמר “עין יעקב” היה מכין עצמו ללמוד “שחיטה”. דיני השחיטה, היו מלמדים מן הספר “ימין משה” אשר היה מצוי אצלם (על הרוב בכתבי יד) והיו משתמשים בו להלכה ולמעשה. התואר החשוב היה, אם אמרו על איזה תלמיד אשר היה מוכן כבר לקבל סמיכה, היו חכמי העיר, נכבדי הקהילה, ואורחים רבים נאספים אל בית החכם הסומך את ידיו על תלמידו והתלמיד הנסמך יצא ועמד לפני החכמים ולפני קהל המוזמנים והתחיל לקרוא בעל פה בשיר ובנעימה דיני שחיטה בחרוזים “אני ריאה, אני מראה כשרותי וטרפותי “, הנדפס בסוף ספר “ימין משה”. ובגמרו, השמיע דברי שבח ותהלה כל קהל השומעים:”חזק, חזק ואמץ!” ואחרי ששאלו ממנו דינים אחדים בהלכות שחיטה והוא השיב עליהם היו סומכים את ידיהם עליו בקריאת הפסוק “ויסמוך משה את ידיו”, נתנו לו עוף לשחוט והצרמוניה נגמרה. יום טוב היה עושה אבי ה“תלמיד חכם” החדש לו, להחכמים ולכל קרוביו.

בתי דפוס לא נמצאו בגרוזיה ועוד לא נדפס ספר עברי שמה. את הספרים הביאו להם מא"י, מערי תורכיה ואחרי כיבוש גרוזיה על ידי הרוסים – מערי רוסיה.

נתן אליהשווילי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של נתן אליהשווילי
יצירה בהפתעה
רקע

יותם בן-שפט

מאת יוסף לואידור (פרוזה)

(קטע מסיפור)1

עיר היתה בנחלת בנימין על גבול נחלת שבט יהודה, ושמה נֶפתֹּחַ, על שם מעין מי נֶפתֹּחַ אשר הקיר את מימיו בה. והעיר בנויה אוהלים, כי עניים יושבי העיר נפתח מכל בני-בנימין ומכל בני-יהודה. יושב העיר יחייה שתי פרות ומעט צאן. את צמר כבשותם וחמאת פרותם יתנו בקמח שעורים וממי המעין ישתו ומפרי התמרים אשר בפתחי אהלם יאכלו ועור כבשים יכסה את מערומיהם ואכל השרב את בשרם אשר לא ימצא לו לבושם בקיץ והגשם יכה אותם בסתיו. והאנשים עזי נפש כחיית השדה, בבולי עץ יריעו אף יצריחו על הדוב, אף יכוהו נפש. והם לא יעשו מקטנה עד גדולה מבוקר עד ערב. נחלת אבותיהם שוממה, מאכל לצאנם ופרותם, יתהלכו לארכה ורחבה כאשר יקוצו שבת אוהל, לא יצאו מגבול נחלתם שבוע ואף ירח ימים, ויש אשר ישכבו בין הקוצרים בפינת שדותיהם הרחוקים ויישנו עד נטות השמש לבוא. 2

אל אנשי העיר לאמר: מכרו לנו נחלותיכם. ויפצרו בהם ויאמרו, ארבע שמיטות שנים עד שנת היובל ושבה אליכם נחלת אבותיכם ביובל, וישקלו על יד כל אחד ואחד שקלי כסף צרוף. ואנשי נפתח תמימי לב וישתאו לתמורה ולחילופים, ויקומו וימכרו את נחלת אבותיהם בלי בצע רב. וישבו באהליהם, לראות את אשר ייעשה בשדותיהם. והנה חורשו, גם הצמיחו עשב, גם גידלו קמה. ויהי כי קצו מהתבונן מאהלם לכל אשר יעשו העובדים מהַחִוִי ומהר אפרים בשדותיהם, ויתהלכו על גבול נחלותיהם וישבו תחתיהם על הגבול, ימים תמימים ישבו תחתם ויביטו בפנים גרושות ובעינים קמות אל הנעשה בנחלתם ואליה לא באו. ויש אשר יצאו אל שדותיהם בלילה ועמדו בין החריש ולא יטו ימינה ושמאלה, פן ישחיתו את ברכת ה', ועמדו כצמודים שעה ואף שתים ונשאו את פניהם אל כוכבי מרום.


  1. ftn2  ↩

  2. ftn3  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.