מצב קריאה

תודה רבה על שטרחת לשלוח אלינו הגהה או הערה! נעיין בה בקפידה ונתקן את הטקסט במידת הצורך, ונעדכן אותך כשנעשה זאת.


גודל גופן:
א
 
א
 
א
נא לבחור את תבנית הקובץ הרצויה (פורמט). הקובץ ירד מיד עם הלחיצה על לחצן ההורדה, ויישמר בתיקיית ההורדות המוגדרת בדפדפן.

PDF לצפייה באקרובט או להדפסה

HTML דף אינטרנט

DOC מסמך וורד

EPUB לקוראים אלקטרוניים שאינם קינדל

MOBI לקורא האלקטרוני קינדל

TXT טקסט בלבד, ללא הדגשות ועיצוב


ניתן לבצע העתקה והדבקה של הציטוט על פי התבנית הנדרשת.

שימו לב: לפניכם משאב אינטרנט, ויש לצטט בהתאם, ולא לפי המהדורה המודפסת שעליה התבססנו.

APA:
אליהשווילי, נ'. (אין תאריך). החינוך. [גרסה אלקטרונית]. פרויקט בן-יהודה. נדלה בתאריך 2018-06-25. http://bybe.benyehuda.org/read/4084
MLA:
אליהשווילי, נתן. "החינוך". פרויקט בן-יהודה. אין תאריך. 2018-06-25. <http://bybe.benyehuda.org/read/4084>
ASA:
אליהשווילי, נתן. אין תאריך. "החינוך". פרויקט בן-יהודה. אוחזר בתאריך 2018-06-25. (http://bybe.benyehuda.org/read/4084)

החינוך

מאת: נתן אליהשווילי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

החינוך / נתן אליהשווילי

חינוך הילדים היה עומד בשפל המדרגה, זה היה מסור בידי החכמים, שרובם היו “עמי הארץ” גמורים שלא ידעו לתרגם פסוק בצורתו. בית-הספר היה מטיפוסו של ה“חדר” ברוסיה, אשר בגרוזיה היו קוראים לזה “בית מדרש”. או “מדרש” סתם. זה היה דומה לה“חדר” רק בחיצוניותו. אולם בתוכנו היה נופל ממנו בהרבה. לימוד התורה, כאמור לעיל, לא היה נפוץ בגרוזיה. המלמדים בעצמם לא היו בני תורה והסדר היה לקוי מאד. ב“חדר” אשר על יד בית הכנסת, אשר היה נקרא “בית מדרש”, או בבית הכנסת, או בביתו של המלמד, או על הגג בימות הקיץ (הבתים לרוב היו בעלי קומה אחת וגגיהם שטוחים), הסתדרו התלמידים משלשים עד ארבעים ולפעמים יותר. ישבו שורות שורות על הארץ כשרגליהם מקופלות תחתיהם (ישיבה תורכית), או על קרש עץ ארוך וספריהם על ברכיהם, הילדים היו בחדר אחד מכל הגילים ומכל הסוגים, החל מבן חמש אשר זה עתה התחיל את הא“ב, וכלה בבן חמש עשרה, הלומד כבר ”עין יעקב" – וכל אלה אצל מלמד אחד.

המלמד ישב כנגדם גם כן על הרצפה, כשמקל ארוך מונח על ידו, לייסר בו את השובב, או המתבטל בלימודו. לפעמים, באשמתו של שובב אחד לקו גם ה“צדיקים”, כלומר, מכיון שניתנה רשות ל“משחית” (למקל) והותרה הרצועה, אז הוכו כולם יחד, בגדול החל ובקטן כלה, מי על העבר, ומי על העתיד. כולם היו לומדים יחד, צועקים בכל כוחם ומשננים את שעוריהם ואחרי כן נגשים למורה ואומרים לו, שכבר יודעים את שעורם. יש והמלמד האמין לו ונתן לו שיעור אחר ויש שאמר לו שיקרא לפניו את השעור ואם לא ידע אז אוי ואבוי לו – מטר של סטירות-לחי, תלישת אוזנים והצלפות-מקל ירדו על גבו. ועוד היה מנהג מוזר ופראי אחד, שקראו לו “המלאך”. בערב סמוך למנחה, כשהתלמידים היו מתכוננים ללכת לבתיהם, אז המלמד סידר אותם בשורה וקורא לפניהם מלה במלה את הפסוק מברכת יעקב “המלאך הגואל”. מובן, שזה היה טוב אבל הסוף היה רע, רע מאד. בגמר ההקראה, כל תלמיד היה צריך לפשוט את ידו ברצונו הטוב והמלמד היה מצליף על כף ידו במקלו, עד שפני אחדים היו מתעוותים מרוב כאב. וכל זה “כדי שיירשם במוחו ולא יישכח ממנו, מה שלמד במשך היום”. בכלל, היה נחשב המקל לפדגוג מומחה ולעוזר מצוין ביותר בהצלחת הלימודים.

המלמד לא היה מקבל שכר לימוד לימוד חודשי מאיזה ועד או מוסד, אלא מן ההורים – העשיר לפי עשרו והעני לפי עניו. על הרוב נקבע השכר בקבלנות, למשל: לימוד הא“ב ו”גמירת הסידור“ 10 רובלים, החומש 15 רובל, ”העשרים וארבעה“ (התנ”ך) 25 או 30 רובל וכן הלאה. כמובן שהמלמד היה מעונין בהחשת גמר המלאכה ולכן סבל מידו באופן נורא התלמיד המפגר וקשה-ההבנה. תוכנית הלימודים כללה את הקריאה, התפלות, תנ“ך ואם התלמיד היה זכאי אז אחרי התנ”ך התחיל ללמוד איזה ספר מוסר. על כל “סדר” חדש היה המלמד מקבל מהורי הילדים מתנת-כסף, גרביים, מטפחת, מיני מאפה וכדומה. ספר-המוסר היותר מקובל בתור ספר-לימוד אחרי התנ“ך היה ספר ”קב הישר“ הידוע. ילד שזכה לכך אשרי לו ואשרי ליולדתו וכל השכנות התברכו בו. ואם עמדה לו זכות אבות ולא עזב את לימודו באמצע, לסחוב את עול החיים ולחזור עם אביו בכפרים, ועלה בידו לגמור בשלום את ”קב הישר“, אז התחיל ללמוד ”עין יעקב“ – וזה היה לעילא ולעילא, לכל הלימודים האלה היה נצרך התלמיד לעשר שנים ויותר, וסוף סוף היה יוצא על הרוב ”בלב ריקם וניעור" ולא ידע כלום.

את כל הלימודים מלבד התפלות, למדו בתרגום גרוזי, ז. א. לא שהיו קוראים עברית כל פסוק ופסוק או כל מלה ומלה ותירגמו כל מלה לגרוזית, כאשר היה נהוג ברוסיה בחדרים, אלא פשוט, לקחו ספר עברי והמורה עם התלמיד הביטו בו. המורה מקריא אותו בגרוזית ישר, כאילו הספר נדפס גרוזית וככה למדו ושיננו כל הספרים. מובן, אחר שעזב התלמיד את “המדרש” הכל היה פורח על הרוב והתלמיד היה נשאר בור וריק כשהיה, אשר מלבד הקריאה ב“סידור” לא היה נשאר בידו כלום. אבל מה המלמד ושיטת הלימוד כי ילינו עליהם? את החסרון תלו בתלמיד ובחולשת זכרונו!

כדאי לציין כאן את אופן הביטוי של אחדות מאותיות הא"ב העברית, אשר היה נהוג בגרוזיה, בהבדל משאר הארצות. המבטא היה יהודי, אבל לא הבחינו באותיות ב.פ.ת.ד. בין דגושות לבלתי-דגושות. לעומת זאת הבחינו בין גימל דגושה לבלתי-דגושה. את הראשונה בטאו כרגיל ואת השניה ג רפויה שמבטאים הרוסים את ה- G בהמלה BOG, או הגרמנים את ה- G הסופית, למשל, בהמלות Traurig, Montag. מבחינים עד היום באופן יפה ומצלצל בין ק ל-כּ ובין ט ל-תּ. את ה-צ, ביטאו כהתימנים ס עד עד שהיו נשפעים מן האשכנזים (וכן בביטוי ה-ג.)

גם ה“סמיכה” היתה נהוגה בין היהודים הגרוזים. בחור שהגיע לידי גמר “עין יעקב” היה מכין עצמו ללמוד “שחיטה”. דיני השחיטה, היו מלמדים מן הספר “ימין משה” אשר היה מצוי אצלם (על הרוב בכתבי יד) והיו משתמשים בו להלכה ולמעשה. התואר החשוב היה, אם אמרו על איזה תלמיד אשר היה מוכן כבר לקבל סמיכה, היו חכמי העיר, נכבדי הקהילה, ואורחים רבים נאספים אל בית החכם הסומך את ידיו על תלמידו והתלמיד הנסמך יצא ועמד לפני החכמים ולפני קהל המוזמנים והתחיל לקרוא בעל פה בשיר ובנעימה דיני שחיטה בחרוזים “אני ריאה, אני מראה כשרותי וטרפותי ”, הנדפס בסוף ספר “ימין משה”. ובגמרו, השמיע דברי שבח ותהלה כל קהל השומעים:“חזק, חזק ואמץ!” ואחרי ששאלו ממנו דינים אחדים בהלכות שחיטה והוא השיב עליהם היו סומכים את ידיהם עליו בקריאת הפסוק “ויסמוך משה את ידיו”, נתנו לו עוף לשחוט והצרמוניה נגמרה. יום טוב היה עושה אבי ה“תלמיד חכם” החדש לו, להחכמים ולכל קרוביו.

בתי דפוס לא נמצאו בגרוזיה ועוד לא נדפס ספר עברי שמה. את הספרים הביאו להם מא"י, מערי תורכיה ואחרי כיבוש גרוזיה על ידי הרוסים – מערי רוסיה.

נתן אליהשווילי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של נתן אליהשווילי
יצירה בהפתעה
רקע

מחשבות ומעשים XVIII

מאת אלחנן ליב לוינסקי (מאמרים ומסות)

מחשבותי הפעם יסבו, כמובן, על המעשים הגדולים בבזיליה!

כי גם אנכי ב“ארקַדיה” הייתי, בארקדיה הלאומית ההיא, ששם מתאסף עדר ה’ ורועי ישראל שרים את שירתם לעמם, השירה הגדולה הנשמעת במלא רחבי תבל, באשר רק בני ישראל נחתים, באשר רק עדר ה’ נפוץ. בזיליה בימי הקונגרס היא באמת ארקדיה לאומית, ארקדיה עם כל תמימותה ושירתה. וכדאי היה שהמשורר העברי יבוא הנה וישיר לנו משירי האידיליה הלאומית ההיא. אבל המשורר העברי טרם בא הנה. ואני עבדך, בשעת הדחק אהיה כל מה שתרצה, רק לא משורר…

ובבואי היום להביע לך את מחשבותי על הקונגרס, מרגיש אני ביותר את החסרון הזה, מרגיש ומצטער מאד; כי אין טוב מהיות משורר במקרים כאלה. המשורר יביע לך מחשבות הרבה ב“הוי” אחד וב“אח” אחד, ואתה – אם תבין – מוטב, ואם לא – תתלה את החסרון בך, רק בך, כי לא הבנת את עומק כונתו ולא ירדת לסוף דעתו; מה שאין כן סופר פרוזי. מסופר פרוזי כמוני תבקש הרבה, תבקש שאכתוב לך שחור על גבי לבן “בכל מכל כל”… ועוד גם זאת, כי הסופרים בהעתונים היומיים קלקלו את טעמך, בהלעיטם אותך מדי יום ביומו “חדשות מן הקונגרס” לפרטיהן ופרטי פרטיהן, מן הדרשה של ראש-המדברים באספה הראשונה עד הגיהוק והפיהוק של אחד מן הדברנים באחת מן האספות הצדדיות… קטן וגדול שם הוא – בהקורספונדנציות הרבות והשונות. והענינים הגדולים באמת, העומדים ברומו של עולם הציוניות, יש שיתבטלו בששים בין המון ענינים קטני הערך, שאין כדאי גם לטפל בהם.

ומאידך גיסא, מי חכם וידע להעביר קו בין ענין וענין, בין הנקלה והנכבד, בין הקודש ובין החול… בלולים יבואו פה כל הענינים, כל השאלות וכל הוכוחים וכל הדרשות וכל המעשים וכל ההרגשות. מן הדבר הגדול עד הדבר המעורר צחוק רק צעד אחד, אמרו חכמים, וזאת ראינו לא פעם אחת בהקונגרס. אבל גם מן הדבר המעורר צחוק עד הדבר הגדול – גם-כן רק צעד אחד, וגם זאת ראינו פה. ועל-כן, תערובת שלמה של כל אלה הענינים, “הגדולים והקטנים” יחד, תתן לנו תמונה שלמה מתכונת הקונגרס.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.