מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

(במקום הקדמה)

עוּרָה הַנֶּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָׁחַר. (תהלים ק"ח, ג).


בִּנְעוּרַי הִסְכַּנְתִּי לָקוּם מִשְּׁנָתִי

בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר כַּעֲלוֹת הַשָּׁחַר;

אָז תָּקוּם עִמִּי בַּת-שִׁירִי תַּמָּתִי

לֹבֶשֶׁת עֲדָנִים שַׂלְמַת בַּד צְחַר,

תִּתְרַפֵּק עָלַי, נִתְרֹעֲעָה נָשִׁירָה,

נֶהְגֶּה כַּיּוֹנִים, הַכִּנּוֹר נָעִירָה.

וּבְטֶרֶם יָקוּם הַיְּקוּם שַׁחֵר לַטֶּרֶף

מְנַסֵּר גַּלְגַּל חַמָּה בָרָקִיעַ

אַרְעִישׁ מֵיתְרֵי נִבְלִי, אַרְעִישׁ לֹא אֶרֶף,

וּזְמִיר עָרִיצִים בַּמָּרוֹם אַשְׁמִיעַ;

קוֹלוֹת אֱלֹהִים יִתְמַלְּטוּ, יַעֲלוּ רוֹמָה,

וּכְרוּבִים יִנָּשְׂאוּ וַחֲלֹמוֹת אֶחֱלֹמָה.

אָז שַׁרְתִּי תַּעֲנוּגִים, אַהֲבָה וִידִידֹת,

בִּשַּׂרְתִּי יוֹם רָצוֹן, נַחַת וָחֹפֶשׁ;

שַׁרְתִּי נִחֻמִים, תּוֹחֶלֶת וַעֲתִידֹת,

וּבַת-שִׁירִי שָׁרָה בְּכָל אַוַּת נֶפֶשׁ;

וּנְטִיפוֹת הַחֲרוּזִים עַל צַוְּרוֹנֶיהָ

נָאווּ לִלְחָיֶיהָ וּפְנֵי נְעוּרֶיהָ.

עוֹד עָלָה הַשַּׁחַר, עוֹד נִבְלִי עָרַכְתִּי

לְהַרְנִין מוֹצָאֵי בֹקֶר וּלְשׁוֹרֵר –

וּלְאִישׁ אַחֵר פִּתְאֹם הִנֵּה נֶהְפַּכְתִּי,

לֹא אוּכַל עוֹד לָשִׁיר, רַק אֵבֶל לְעוֹרֵר!

חֲלֹמוֹת רָעִים בַּלַּיְלָה בִּעֲתוּנִי,

עַיִן לָעַיִן אֶת עַמִּי הֶרְאוּנִי.

הֶרְאוּנִי אֶת עַמִּי בְּעֶצֶם שִׁפְלוּתוֹ

וּפְצָעָיו הָרַבִּים עַד לִבְלִי חֵקֶר;

הֶרְאוּנִי הָרִשְׁעָה וּמְקוֹר דַּלּוּתוֹ –

מְאַשְּׁרָיו הַמַּתְעִים וּמוֹרֵי הַשֶּׁקֶר;

וַיֵּצֵא לִבִּי וַתִּשָּׁפֵךְ מְרֵרָתִי,

וַיְהִי לְאֵבֶל כִּנּוֹרִי וּלְקִינָה שִׁירָתִי.

מִנִּי אָז לֹא אָשִׁיר שִׂמְחָה וָנַחַת,

לֹא אֲקַו לָאוֹר, לֹא אוֹחִיל לַחֹפֶשׁ;

אָשִׁיר יוֹם מָר, אָשׁוּר עַבְדוּת נִצַּחַת,

אֶחֱלֹם דִּרְאוֹן עוֹלָם, עַבְטִיט וָרֶפֶשׁ,

וּנְטִיפוֹת חֲרוּזַי עַל צַוַּאר שִׁירָתִי

הֵם עַל אָבְדַן עַמִּי נִטְפֵי דִּמְעָתִי.

מִנִּי אָז בַּת-שִׁירִי שְׁחוֹרָה כָּעוֹרֵב,

אָלָה פִּיהָ מָלֵא וּלְשׁוֹנָהּ קִינוֹת,

מְנַהֶמֶת כְּבַת-קוֹל מֵחָרְבוֹת הַר חֹרֵב

עַל הָרֹעִים הָרָעִים, עַל עַם לֹא-בִינוֹת.

וּתְסַפֵּר לַאדֹנָי, לַדּוֹר. מַעֲשִׂים בְּכָל יוֹם

נוֹגְעִים עַד הַנֶּפֶשׁ. נוֹקְבִים עַד הַתְּהוֹם.

עוֹד יַעֲלֶה הַשַּׁחַר לָעִיר הָאָרֶץ

וּלְפָרֵשׂ מֻטּוֹתָיו יִפְרֹץ רַב-פָּרֶץ,

וּלְזַמֵּר מַשְׂכִּיל יִקְרָא לִי וִיעִירֵנִי. –

הַנַּח לִי! לֹא מְשׁוֹרֵר כִּי מְקוֹנֵן הִנֵּנִי;

לֹא אוֹסִיף עוֹד זַמֵּר, לֹא עוֹד אָשִׁירָה,

רַק חָמָס אֶזְעַק, רַק אֵבֶל אָרִימָה.

אִם בְּאֵלֶּה חָפַצְתָּ – הִנֵּנִי, הִנֵּנִי!

חֶפְצְךָ חֶפְצִי וּבְרָצוֹן אַשְׁלִימֶנּוּ,

עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל בִּכְנָפֶיךָ שָׂאֵנִי,

וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל, כָּל שָׂטָן לֹא יִסְתְּמֶנּוּ,

מֵחֶמְלָתִי עַל עַמִּי וּמֵרַחֲמִי אוֹתָם,

אַגִּיד לְרֹעָיו פִּשְׁעָם וּלְמוֹרָיו חַטֹּאתָם.

מִמִּקְצְעוֹת הַתּוֹרָה, מִפִּנּוֹת הָעָם,

כָּל מוּסַר הֲבָלִים אָבֹר, אָרִימָה,

כָּל רֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם,

וּלְנֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ עַל נֵס אָשִׂימָה;

יַבִּיטוּ הַנְּשׁוּכִים – אוּלַי יֵרָפֵא לָמוֹ,

אִם עוֹד יֵשׁ רִפְאוּת. אִם עוֹד חַיִּים בָּמוֹ.

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

ד"ר יְהוּדָה-לֵיבּ קַצֶּנֶלְסוֹן

מאת דוד פרישמן (מאמרים ומסות)

מאמר שני


ועוד הפעם טרגדיה של חיי-נשמה: אשר תהיינה לאדם כל מתנות הרוח והלב ואשר יהיה מזֻיָּן בכל מיני ידיעות ולמודים שונים ואשר יהיו לו כל מיני הכשרונות הדרושים, עד כדי שיהיה בכחו לעשות איזה דבר גדול בחייו, ואשר עם כל זה יהיה גורלו לפורר את כחותיו לפרורים קטנים ולבלתי הגיע לעולם עד לידי עבודת-חייו העיקרית. אפשר שהיסורים היותר גדולים אשר ימצאו את אמן הם היסורים: להיות מחשבה אחת ותמידית מנקרת במוחו יום ולילה, כי לא נתן לבני-אדם את זה אשר היה בכחו לתת להם בעצם. אדם כזה היה קַצֶּנֶלְסוֹן. במאות מכתבים אשר כתב אלי במשך שלשים שנה חוזרת קינה זו הלוך וחזור. הבקורים אשר הוא מוכרח לבקר יום-יום את חוֹליו בתור רופא אינם מניחים לו לעבוד את עבודתו. מה יודע עתה העולם שמחוץ את אשר היה אותו קצנלסון? יודעים לכל היותר, כי היה זה בעל נשמה לירית, שכתב דברי-שיר-בפרוזה אשר לקחו את הלבבות; יודעים גם-כן, שהיה זה מלומד גדול, חוקר במקצוע הרפואה התלמודית, חריף ובקי בכל חדרי-התורה, וכל אשר יצא מתחת עטו במקצוע זה טבוע בו חותם השלֵמות; יודעים כמו כן להגיד, כי כאשר מת, אין לנו עוד שני כמוהו, אשר יהיה בכחו למלא את מקומו תחתיו ולכתוב לנו את כל אלה; יודעים נוספות על אלה, שהיה זה בעל סגנון צח, אשר לא הניח רבים כמותו, ויודעים לבסוף יחידים מועטים, אלה שזכו להוא עמו במגע-ומשא, כי בתור אדם כשר, בעל נפש עדינה ומזג טוב, נחמד לבריות, אין כמעט דוגמתו, וכי עד כמה שנוקיר אותו בתור אמן ובתור מלומד ובתור בעל סגנון וכו' אין כל זה יחד אלא כקליפת השום, כשנשוה אותו עם כשרונות הלב הטהור שהיו לו – אבל כל זה ביחד אינו עדיִן סך-הכל של האדם הנפלא הזה. את אשר היה באמת יודעים רק אותם היחידים, אותם המקורבים המועטים והספורים, שהיו מקושרים עמו במשך עשיריות שנים והיו להם אלפי מיני הזדמנות להסתכל לתוך צרור-החיים הנפלא הזה. בלב נכון יכול אני להניח ידי על לבי ולהגיד בפה מלא: אילו היתה האפשרות נתונה לקצנלסון זה להשתמש בהחלט לטובתנו בכל אותם הכחות, שנתן לו אלהים טוב במתנה, ולא היה מוכרח לבלות את ימיו לבטלה בבקורי חולים, כי אז היו פני ספרותנו עתה אחרים לגמרי, ואולי לא רק פני ספרותנו, כי-אם גם חלק גדול של חיינו בכלל.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.