מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הָעֲטַלֵּף

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

הצבוע הזה יש לו שס"ה מיני צבעונין כמנין ימות החמה

(ב“ר פ' ז', ילקוט שמעוני רמז י”ב)

בִּמְאוּרַת עֲטַלֵּף חָתוּל פָּרָצָה

וּבְכָל אַוַּת נַפְשָׁהּ עָלָיו קָפָצָה

לֵאמֹר: הֵן עַכְבָּר אַתָּה

וּלְאָכְלָה לִי נִתַּתָּ!

"הֶאָנֹכִי עַכְבָּר? – עָנָה הַשָּׁרֶץ–

אֵיפֹה רָאִיתָ בָּאָרֶץ

עַכְבָּר בַּעַל כְּנָפַיִם?

הֶחָתוּל יָצְאָה וַיָּבֹא שָׁם פֶּרֶס

וַיָּרֶם חִישׁ הַצִּפָּרְנַיִם

וַיֹּאמֶר: צִפּוֹר אָתְּ, עָלַיִךְ קָרֶץ!

לִי לָבַג תִּהְיִי וּלְמַלֹּאת הַכֶּרֶס.

"אָנֹכִי צִפּוֹר? – עָנָה הַמִּתְנַכֵּר –

שָׁגִיתָ, עַל דִּבְרָתִי!

הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים תְּנַקֵּר?

אִם צִפּוֹר אָנֹכִי אַיֵּה נוֹצָתִי?

כִּי מִי זֶה רָאָה תַּחַת הַיָרֵחַ

עוֹף כָּנָף קֵרֵחַ?!"


שָׁמְרֵנוּ אֵל מֵהֲפַכְפַךְ כָּעֲטַלֵּף,

שֶׁלְּרוּחַ כָּל יוֹם אֶת פָּנָיו יְחַלֵּף

וּלְעֻמַּת פָּנָיו גַּם דַּרְכּוֹ יְסַלֵּף.


יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

אנדה עמיר

מאת ישראל כהן (עיון)

אנדה עמיר היתה משוררת רבת ערך. הוקרנו אותה בחייה בכל שלבי יצירתה. יצירתה הפיוטית מכילה מגוון של נושאים ועושר של תכנים נפשיים. ולפי שאיני יכול עתה לפרט את כולם, ברצוני להצביע על מהות יסודית של אישיותה ושירתה – הלא היא האהבה. האהבה מושלת בכיפתה הרוחנית, בפרקי יצירתה ובחייה היומיומיים. האהבה היא נשמת אפה. וקודם כל אהבת החיים. אהבה זו עוברת על גדות נפשה. שום צרה ושום מצוקה אינן יכולות לפגום או להקטין מידה זו בקרבה. אפילו לא המוות עצמו. אף בשנותיה האחרונות, כאשר הירהרה במוות והקדישה לו מקום בשיריה – גדלה אהבתה לחיים. הן כך שרה על החיים:

שֶׁבַח וְהַלֵל לְמִקְרֵה הַחַיִים,

גָבְשׁוּ וְהָיוּ

בֵּין רִבּוֹא תְהוֹמֵי הַכִּלָיוֹן,

בֵּין רִבּוֹא תְהוֹמֵי הָאֲבַדוֹן –

חַיֵינוּ.

שֶׁבַח וְהַלֵל לְמִקְרֵה הַחַיִים,

לְכָל חוּשׁ וּפִלְאוֹ,

אוֹרוֹ וּצְלָלָיו,

בִּשִׂמוֹ, חֶלְקָתוֹ,

מִתְקוֹ וְאוֹרוֹ,

שֶׁבַח וְהַלֵל.

שֶׁבַח לַחַיִים,

רִחוּפָם בַּמֶרְחָב,

בֵּין נֶצַח לְנֵצַח

שֶׁל הַכִּלָיוֹן.

(“תהיות”, עמ' 7)

והיתה לה אהבה גדולה לאדם, היינו אהבת הבריות. אהבה לאדם כמו שהוא, כמו שיצא מידי יוצרו. מיוחדת בדימוייה היא אהבתה לגבר. לא אטעה אם אומר, כי חלק גדול משירתה מוקדש לאהבה זו, לעוצמתה ולתפארתה. היא היתה מלאה אותה בכל תקופות חייה. וכך שרה עליה:

אֲנַחְנוּ הַנָשִׁים,

הוֹלְכוֹת בָּעוֹלָם

כַּאֲבוּקוֹת אַהֲבָה,

שִׂמְלוֹתֵינוּ נִשְׂרָפוֹת מֵחֹם גוּפֵנוּ.

אֲנַחְנוּ הַנָשִׁים,

קוֹרְאוֹת רְעֵבוֹת לָאוֹהֲבִים

בָּעֵינַיִם, בַּפֶּה, בֶחָזֶה הָרוֹטֵט,

בְּכָל נִיעַ גוּפֵנוּ קוֹרְאוֹת אֲנָחְנוּ.

(“יובל”, עמ' 81)

ובמקום אחר היא שרה:

אֲנִי כְּמוֹ כָּל אִשָׁה:

שַׁיֶכֶת.

אֲנִי, כְּמוֹ כָּל אִשָׁה:

מְסוּרָה.

(“גדיש”, עמ' 201)

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.