מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

שִׁירַת יָוָן הַחֲדָשָׁה – מִשִּׁירֵי הַקְּלֶפְּטִים (הַגַּנָּבִים)

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

1

לַפֶּחָה תִּכְרַע לִיאָקוֹס,

כְּרַע וּכְרַע לוֹ לַוָּזִיר,

אִם אַרְמָטוֹלוֹס הָיִיתָ,

בַּמְּדִינָה תְּהִי מוֹשֵׁל.

"עַד שֶׁבַּחַיִּים לִיאָקוֹס,

לֹא יִשְׁתַּחֲוֶה לְעוֹלָם;

אַךְ סֵיפוֹ שֶׁלּוֹ – פֶּחָה לוֹ;

אַךְ רוֹבֵהוּ – הַוָּזִיר!"

וַאֲלִי-פֶּחָה שׁוֹמֵעַ…

וַיֶּאֱנַף מְאֹד בַּסּוֹרֵר,

וּפְקֻדּוֹת כָּתַב, אִגֶּרֶת,

כָּךְ צִוָּה וְכָךְ פָּקַד:

"וֶלִי גְּוֶקַּס, עוּשָׁה חוּשָׁה

בֶּעָרִים וּבַמְּדִינָה,

וְאֶת לִיאָקוֹס הָבֵא הֵנָּה

וּמִיָד חַיִּים אוֹ מֵת!"

גְּוֶקַּיס שׁוּט יָשׁוּט בֶּחָבֶל,

אַחַר לוֹחֲמִים יִרְדֹּף;

מְצָאָם, וּבָא מַפְתִּיעַ,

כְּבָר הִדְבִּיק הַחֲלוּצִים.

קוֹנְטוֹ גְיַאקוֹפִּיס הֵרִיעַ

מִמְּרוֹמֵי הַסּוֹלְלָה:

"אֶל הָעֲבוֹדָה, בָּנַי לִי!

אֶל הַקְּרָב עֲלוּ, בָּנָי!"

הִזְדָּרֵז וּבָא לִיאָקוֹס,

בְּאוֹן תּוֹפֵס בְּשִׁנָּיו סֵיפוֹ,

לַיְלָה וְיוֹמָם נֶאֱבָקוּ,

שְׁלָשׁ-יָמִים, שְׁלֹשָה לֵילוֹת.

בְּנוֹת-אַלְבַּנְיָה תְּקוֹנֵנָה

עֹטוֹת-אֵבֶל, שְׁחוֹרִים,

עַל עֲקֵבוֹ שָׁב וֶלִי גְּוֶקַּס,

נֶחֱנָק בְּדָמָיו שֶׁלּוֹ.


  1. בימי מלחמת השחרור של היונים עם התורכים היו הארמאטולים (נושאי הנשק) והקלפטים (הגנבים) – כל איש מצוק ומר נפש – הראשונים שיצאו למלחמה בין גבורי המרד, והיו מסתתרים בהרים ופושטים ונלחמים באויב התורכי, ממש כמו בימי יפתח הגלעדי, שהתלקטו אליו “אנשים ריקים” (שופטים י"א, ג') והיו הראשונים שיצאו עמו להלחם בבני עמון. זכר הגנבים הגבורים נשתמר אצל היונים בתוך שורה שלמה של שירים מהיצירה העממית.
    שלשה שירים בתרגומי יש למצוא ב“כל שירי טשרניחובסקי” בכרך אחד, הוצאת שוקן, ירושלים תרצ“ז, עמוד תקל”א–תקל"ג: שירי ליסטים.  ↩

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

מאלבומי הארץ-ישראלי

מאת נחום סוקולוב (זכרונות ויומנים)

ים כנרת

השחר רוקע על גדות המים חצאי-צבעים חרישים. החמה קופצת לתוך המים, ומדליקה נרות על אלפי קערות של כסף. הנה נעור היום. פתאום, כמעט בבהלה, מתלהטים אילנות רחוקים על היבשה, בעבי טרפי עפאיהם רועד עין האדום ומראה צהוב. עוד הרחק יותר – ברושים עתיקים עומדים בודדים במחשבות, בוודאי יודעים מאין באו, ולאן הם הולכים.

ים זה הוא, באמת, חלום, שיר.

לוח פני המים משתטח – מבריק, נוצץ, מאיר בנוגה לא יתואר, כעין זכוכית רבת צבעים; אתה משים אזנך כאפרכסת, בחידוד העצבים, להקשיב, אם לא תישבר טבלא זו בקול נפץ, כשחודר ונכנס לתוכה – המקור של אניית הקיטור הקטנה, הנראה לעיניך, אחרי כל אותם אדירי איומה של אוקיינוס, כצעצוע של תינוק. תכלת השמים הממשית והאמיצה מתמוגגת בגוונוּנוּת הרכה של השטף. מקומות קטנים על החוף עוברים לעיניך, קלעים חזיוניים-בימתיים מוצגים ע"י רג’יסר גאוני. שיח ורדים אדום לוהט בודד על גבנון חוף. הנה כבר קרוב וסמוך החוף, אך לרגל הערפל הקל המרפרף, הוא נראה כמו וילון מזהיר, ומתוכו זורחת כמו אבן אודם, אבן אודם של ורדים. עתה כשהערפל מתפזר מעט, משכר אותך משחק תחרותי של צבעים, שכבר ניצחו את חצאיותם, ויימלאו וישלמו בעוז ותפארת. הוורד צולל ברוך צנוע וביישני לתוך גל המים התכול; התבור מכסיף ומברך אותך מרחוק בהרכנת ראש. מי שיש לו מצבוע בצקלונו, פה ישברהו; מי שיש לו נייר לבן שמור בכיסו בשביל רשימות קלות, פה ימעכהו. ככה מצייר רק הקדוש ברוך הוא בעצמו, ככה ישיר הנצח.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.