מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

רוח חדש

מאת: אלתר לוין

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

רוּחַ חָדָש / אלתר לוין

רוּחַ חָדָש בָּנוּ יַעֲבֹר,

צָלֹח יִצְלַח עַל כֻלָּנוּ;

מִי זֶה יָקוּם עִם הָרוּחַ?

מִי זֶה גִּבּוֹר יִלְחַם בָּנוּ?


הִנֵּה צָרַר זֶה הָרוַּח

לִבּוֹת עַמִּי בַּאֲשֶׁר הוּא:

אֵין זֹאת כִּי אִם גָּמְלָה תִּקְוָה,

גָּמְלָא שָׁמָּה בַאֲשֶׁר הוּא!


רוּחַ אַרְצִי עָבְרָה מַהֵר,

כָּבְשָׁה לִבּוֹת גּוֹלָה חִישׁ;

לֹא! לֹא שָכַח עָם אֶת אַרְצוֹ–

לְבֵיתוֹ יִפְעַם כָּל לֶב אִישׁ!

אלתר לוין
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אלתר לוין
רקע
אלתר לוין

יצירותיו הנקראות ביותר של אלתר לוין

  1. מכתבים מן העזבון (מכתבים)
  2. הדקל (שירה)
  3. תלג'יה (שירה)
  4. חרמונים (שירה)

לכל יצירות אלתר לוין בסוגה שירה

לכל יצירות אלתר לוין

יצירה בהפתעה
רקע

הקנרית

מאת אביגדור המאירי (פרוזה)

© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות בו שימוש מסחרי.

בבהלת-הששון, ששון הרדיפה, שבה דלקנו אחרי האויב דרך הרים ובקעות, גנים וכפרים – נתקלנו סמוך לצ’נסטוכובה באיזה ארמון ריק מאדם.

הדלתות והחלונות פעורים; השולחן שבחדר-הסעודה מסובל עדיין בכלי האכילה ומכשיריה. הכוסות ריקות רק למחצה, ולא עוד אלא אפילו מכליהם-שלהם לא הספיקו האופיצירים המבוהלים לקחת הרבה.

וחוק חמוּר מאוד אוסר על הכובשים לקחת אף קופסת גפרורים בלי-רשות.

ופתאום שומע אני קול מאחורי, מאחד החדרים. קול משרתי הוא:

– אדוני הנאור, צפור-קנרית בכלוב. ירשה-נא לקחתה. יחד עם הכלוב. היא רעבה.

– קח.

והמשכנו את דרכנו. לא היתה פקודה לעמוד.

כעבור קילומטר בערך רואה אני את המשרת מתלבט אחרי בלי הצפור.

– ואיפה הקנרית?

– לא אני לקחתיה. חייל אחר.

וגם פרש בשמו של החייל, אלא שאני לא הקשבתי לו. – רדפנו עוד כארבע שעות ואחר כך באה הפקודה לעמוד ולפוש.

וכעבור חצי שעה באה פקודה נוספת:

– להתבצר באדמה. עד לפקודה חדשה.

התבצרנו ונחנו אחרי אשר אכלנו לשובע.

האויב היה רחוק בערך ואפשר היה להתהולל קצת. להתהולל, פירוש: להריק את הנפש המלאה. לזמר, לנגן, לחרף ולגדף ולקלל את העולם ומלואו. ואף המלחמה עצמה בכלל.

החירופים והגידופים הם נראקוֹזה נפלאה בשדה-הקטל. לא רק שמותר לחרף ולגדף בגסות המחפירה כל שכור-מומחה, אלא חביבים החירופים הגסים על האדונים האופיצירים מפי חייליהם.

לולא המלים הגסות, אפשר היה להתפקע פשוט ממתח העצבים הנרגזים.

ויחד עם הקללות הנמרצות – ספורי-עובדות על דבר המלחמה, הרדיפה, הרציחות והנצחונות עצמם. ומובן, שמלאכה זו, מלאכת הגסות, העמידה בעלי מקצוע מובהקים. כמו הרציחות עצמן.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.