רוּחַ חָדָש / אלתר לוין

רוּחַ חָדָש בָּנוּ יַעֲבֹר,

צָלֹח יִצְלַח עַל כֻלָּנוּ;

מִי זֶה יָקוּם עִם הָרוּחַ?

מִי זֶה גִּבּוֹר יִלְחַם בָּנוּ?

הִנֵּה צָרַר זֶה הָרוַּח

לִבּוֹת עַמִּי בַּאֲשֶׁר הוּא:

אֵין זֹאת כִּי אִם גָּמְלָה תִּקְוָה,

גָּמְלָא שָׁמָּה בַאֲשֶׁר הוּא!

רוּחַ אַרְצִי עָבְרָה מַהֵר,

כָּבְשָׁה לִבּוֹת גּוֹלָה חִישׁ;

לֹא! לֹא שָכַח עָם אֶת אַרְצוֹ–

לְבֵיתוֹ יִפְעַם כָּל לֶב אִישׁ!