חֹל-טֻמאָה וְצַלמָוֶת בְּעִיר עַתִּיקָה.
קֹדֶשׁ, טֹהַר וָזֹהַר בָּרוֹם.
הֶחָצֵר כַּבְּאֵר בְּמִדבָּר עֲמֻקָּה,
שָׁמַיִם מִמַּעַל תְּהוֹם.
וְעוֹשֶׂה לְהָטָיו לֵיל-סְתָיו כְּרַב מָג,אוֹר-יָרֵחַ פָּרֹכֶת-זָהָב,
וַאֲנִי הַשֹּוֹמֵר מִתהַלֵּך אַט בַּגַּג
וְסוֹעֶרֶת נַפשִׁי אֱלֵי קְרָב.
מַה יִטמֹן בְּחֻבּוֹ, מַה יֵּלֵד יוֹם-מָחָר?הַאֶגבַּר אוֹ יוּכַל לִי שָׂטָן?
אֱלֹהֵי וְעַמִּי! לֹא אֶטֹּשׁ הַמִּשׁמָר;
בִּי נִשׁבַּעְתִּי: הֲרֵינִי מוּכָן.
תרצ"ד