מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

רְפוּאָה בְדוּקָה

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

תַּחַת יַד זִכְרוֹנוֹתַי עֵת כִּי הִתְיַפַּחְתִּי

אֶל פּוּרָה שַׂר-שֶׁל-שִׁכְחָה אֶת כַּפַּי שִׁטַּחְתִּי

וָאֶתְחַנַּן אֵלָיו לֵאמֹר: חֹלֶה הִנֵּנִי,

זִכְרוֹנִי הִכְרִיעָנִי, אָנָּא הַחֲלִימֵנִי;

הֵן זֵכֶר כָּל צָרָה כָּל תּוֹכֵחָה וּנְאָצָה

אַתָּה מֹחֶה וּמְסָעֵף, פֻּארָה, בַּמַּעֲרָצָה!

וּפוּרָה אֵל טוֹב רַב-עֵצָה וּגְדָל-עֲלִילָה

לֹא אָטַם אָזְנוֹ, לֹא שָׂךְ לוֹ מֵעֲבֹר תְּפִלָּה;

בְּחִכּוֹ כַּיַּיִן הַטּוֹב אֶת נַפְשִׁי חִיָּה

וַיַּעֲנֵנִי מִמְכוֹן שִׁבְתּוֹ מֵאֶרֶץ נְשִׁיָּה:

"מֻכֵּה הַזִּכָּרוֹן, נִכְמְרוּ רַחֲמַי אֵלֶיךָ!

הִנְנִי בָּא בָא וּמִמַּחֲלָתְךָ אֶרְפָּאֶךָ.

אָכֵן לֹא בִּרְפֻאוֹת-הָאֱלִיל אֲשֶׁר נָקַבְתָּ,

אִם אָמְנָם מִמַּעְיָן קָדוֹשׁ אֶתְהֶן שָׁאַבְתָּ;

הַתַּחְבֻּלוֹת הָהֵן הָבֶל וָרִיק הִנָּמוֹ

לָאִישׁ מֵאַחֶיךָ אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִין בָּמוֹ;

וּלְרָפְאֶךָ בַּכְּתָב שֶׁעַל גַּבֵּי הַקָּבֶר

עוֹד לֹא בָא יוֹמְךָ, עוֹד לֹא בָשַׁל הַשָּׁבֶר.

רִפְאוּת אַחֶרֶת טוֹבָה אִתִּי לָךְ הֵבֵאתִי;

אֲנִי עֲשִׂיתִיהָ וּבִשְׁמָהּ גַּם נִקְרֵאתִי:

פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי – מַשְׁקֶה עֹשֵׂה-פֶלֶא,

יָפֶה הוּא לַשִּׁכְחָה מִכָּל תַּחְבֻּלוֹת אֵלֶּה;

בֹּא נָא אֶל הַיֶּקֶב לַחֲשֹף חֲמִשִּׁים פּוּרָה

וְרָוַח לָךְ וְרָפָא לָךְ. – אֲנִי רוֹפְאֵֶךָ פּוּרָה!"

אוֹדְךָ כִי עֲנִיתָנִי וּתְרוּפָה לִי הִבְטַחְתָּ!

רַק אַחַת, שַׂר-שֶׁל-שִׁכְחָה, אַחַת רַק שָׁכַחְתָּ –

שָׁכַחְתָּ כִּי עִבְרִי אָנִי, נֶפֶשׁ לֹא מְטֻמָּאָה,

כָּל מִשְׁרַת עֲנָבִים מֵעוֹדִי אֶל פִּי לֹא בָאָה;

טוֹבָה עֲצָתְךָ לַחוֹלִים מִבְּנֵי הַנֵּכָר,

וַאֲנִי הָעִבְרִי לֹא אֶשְׁתֶּה יַיִן וָשֵׁכָר.

לֹא תוּכַל, אֵפוֹא, פּוּרָה, לִגְהוֹת מֶנּוּ פָּרֶץ!

אֵל זָר אַתָּה, אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ;

גַּם לֹא אֵל זָר אַתָּה כִּכְמוֹשׁ אוֹ כַּבָּעַל,

נַעַר אַתָּה פֻּרָה – הַנַּעַר לִירֻבַּעַל!

יַעֲבְדוּךָ כָּל הָעַמִּים מִכּוּשׁ עַד הֹדּוּ –

הַיְּהוּדִים הָאֲמֵלָלִים אֹתְךָ לֹא יַעֲבֹדוּ.

אֲהָהּ, עִבְרִי אָנֹכִי – נָזִיר מִנִּי רָחֶם,

יַיִן לֹא יִשְׁכַּח רִישִׁי, בַּשְּׁתי לֹא אֶנָּחֶם;

וַאֲהָהּ מַשְׂכִּיל אָנִי, טָעַמְתִּי מִפְּרִי-כָחַשׁ,

בַּסְּגֻלּוֹת לֹא אַאֲמִין, לֹא קֶסֶם בִּי, לֹא נָחַשׁ;

אוֹי אוֹי לִי מַשְׂכִּיל עִבְרִי, אֵין מָזוֹר אֶל שִׁבְרִי,

רָפֹא לֹא אֵרָפֵא עַד בֹּאִי אֱלֵי קִבְרִי.


כ“ה סיון תרמ”ה, כפר-המלך.

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

בית תבנה

מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (פרוזה)

א

משכבר הימים אני נושא את גוּף המאורע הזה בחוּבּי, מבלי מצוא מנוח, עד אשר חרתי אותו לזכרון בספר. אותם הכּוחות המניעים בחיים ואורגים את ארג החיים הם-הם דוחקים את הלבבות לגלם את המעשים ולהציב להם ציוּן …

הוא, אחד מארבעה נושאי סיפורי, היה האח השני בשורת אחים בני שמעון רפאלי, שילדה לו אשת נעוריו. ובבית עוד מספר בנים חורגים, אשר הביאה עמה האשה השנייה, עקרת הבית, בתור נכסי-מלוֹג. שמעון היה ‘בעל-בית’ הגון וחשוב בעירו, איש מצניע-לכת בעסקיו, תמים עם אלהי-ישוּרוּן ושם לבו לחינוּך בניו. דן הבכור התעמק מעט ב’השכּלה' ויהי לנושא-כליה במתא דנן. לא כן אחיו השני ראובן. ראובן היה גדל-הקומה ויפה-הפּנים. הוא לא התעצם בדבר ביותר; שוויון ברוחו כמו בגווֹ. דן חיבב את ספריו ויבקש בהם נתיבה; וראובן נטה מעצמו ל’רוח-הזמן'. –הוא היה איש-רעים, אהב את השיחה; קולו היה נשמע תמיד בבית-התפילה, שהוא גם בית מקהלות-עם. בני שמעון היו לבוּשים תמיד בכבוד. להם דוֹד אמיד בעיר-המחוז הקרובה; והקישור עם עיר ואם בפלך האציל להם איזה הוד. בימים ההם כבר החלוּ להיווסד עיתונים בישראל; וכל איש הקורא בהם ידע מהחדשות הנעשות בעולם.

דן אירש נערה אחת בת חוכר-אחוזה; והנערה כחשה ורפה כוחה מיום ליום, ויחכה לה איזו שנים. במשך הזמן שר שירי-בוסר, כתב מכתבי-אהבה בשפת עבר והקריא רובם לחבריו. ראובן אחיו אמר למצוא איזו ‘תכלית’ בחיים. הוא ידע גם מעט רוסית וחשבון; ושמע בבית דודו כי טוב חלק בעלי-משרה. בינתיים נשתדך גם הוא ויבוא בברית עם עלמה מעיר קרובה; והעלמה יפה היתה, יפה עד מאוד.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.