מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בִּנְסֹע הָאָרוֹן...

מאת: אברהם סולודר

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

לנשמת ביאליק

בִּנְסֹעַ הָאָרוֹן דָּעֲכָה תְּכֵלֶת-שָׁמַיִם

וּפָסְקָה הֶמְיַת אֲדָמָה.

חָדְלוּ יָמִים יְפֵי-זֹהַר וְלֵילוֹת יְפֵי-אֹפֶל,

וְחָפַן הַתֹּהוּ כָּל כּוֹכָב, כָּל אֹפֶק,

וְשָׁמַם הַסָּהַר.


הַסַּהַר הַמָּלֵא! לְאוֹרְךָ הַשּׁוֹתֵת כַּדָּם

שִׁירַת-לִבִּי רוֹעֶדֶת,

רוֹעֶדֶת בַּדְּמָמָה, מוֹרֶדֶת בַּשְּׁמָמָה,

סוֹעֶרֶת, חוֹתֶרֶת לָאָרוֹן הַקָּרֵב –

בִּנְסֹעַ הָאָרוֹן.


כֹּה אֵלֵך: מְעוּךְ-כּוֹבַע, זְקוּף-צַוְארוֹן וְעֵינַי כְּעַרְפִּלֵּי-לַיְלָה.

אָאוּץ בְּמַהֲלָכִי, כְּמַשָּׂא-מָוֶת בְּאַרְצוֹת-הַחַיִּים.

“מַה לְּךָ אָץ?” יִשְׁאֲלוּ בְּמָנוֹד וְרַחֲמִים,

יַפְטִירוּ: “אָדָם גָּדוֹל מֵת!” וְיֵלְכוּ בְּשׁוּבָה וָנָחַת. - -

הֲתִרְאוּ בַּשְּׁמָמָה

הָרִים יֻכּוּ בְּקִיעִים וְּלבָבוֹת רְסִיִסים?

בְּהַדְרַת-צִבְאוֹתָיו צוֹעֵד כִּלָּיוֹן,

צוֹעֵד עִם הָאָרוֹן הַנִּשָּׂא –

בִּנְסֹעַ הָאָרוֹן.


אָרוֹן נִשָּׂא כְּעָנָן,

כְּעָנָן חֲגוּר-קֶשֶׁת, רְוֵה זְרִיחָה וּשְׁקִיעָה,

זוֹרֵעַ בַּמֶּרְחָקִים כִּתְרֵי-כְהוּנָה וּמַלְכוּת.

גַּלֵּי-יָם, לְאַט, פֶּן תִּגְעוּ בִּמְנוּחַת-הַתִּפְאֶרֶת .

רוּחַ-יָם, לְאַט, אַל תִּתְגָּר בְּרוּחַ קָדִים

עַז וְנִחָר מִן הַמִּדְבָּר.

כְּבוֹשׁ, כַּרְמֶל, תְּרוּעַת-שִׁקְמוֹתֶיךָ וּגְבוּרוֹת-נְשָׁרֶיךָ

בְּנַפְתּוּלֵי-הַחֲגָוִים.

הַשְּׁפֵּל, יַרְדֵּן, קוֹל קִצְפְּךָ הַסּוֹעֵר.

אַרְצִי, אַכְזְרִיַּת-יֹפִי, אַל תַּפִּילִי בְּדֹלַח-דִּמְעֵךְ

פֶּן תִּקְרְעִי מַסֶּכֶת-חֲלוֹמֵךְ הָעֲנֻגָּה –

וּפָרַשְׂתְּ כַּפּוֹת-תָּמָר, כִּידֵי כֹהֲנִים בְּדוּכָנָם - -

בִּנְסֹעַ הָאָרוֹן.


אָז אָשִׁיר שִׁיר לַמָּוֶת, תְּהִלִּים לַמָּוֶת הֶעָנֹג:

"קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, הַמָּוֶת הֶעָנֹג!

אֲשֶׁר יַעֲרֹף כַּטַּל,

יָבֹא כְּאָבִיב עָנֹג, רַעֲנָן לָנֶצַח,

וּבִנְשִׁיקַת-תְּכֵלֶת

וּבְאַהֲבַת-חֶסֶד, מִלִּפְנֵי הֱיוֹת שָׁמַיִם וָשֶׁמֶש,

יֶאֱסֹף אָדָם וְעוֹלָם.

אָשִׁירָה אֲהַלְלָה:

גָּדַלְתָּ, נֶצַח, כִּי בָּאוּ לִמְנוּחוֹתֶיךָ

עֲנָקִים יִשְׁרֵי-קוֹמָה – יָפִים וְעַזִּים מִהְיוֹתָם

בִּימֵי-חֶלְדָּם – חוֹלְשִׁים עַל יוֹבְלוֹת וְדוֹרוֹת,

מְחַמְמִים כִּשְׁמָשׁוֹת דִּמְיוֹנוֹת וַהֲזָיוֹת…

תָּעֹז רִנַּת-כּוֹכָבֶיךָ גַּלְגִּלֶּיךָ יִזַּכּוּ,

יוֹרִיק הַדֶּשֶׁא, הַמַּעְיָנוֹת יִטְהֲרוּ שִׁבְעָתַיִם - - -

גָּדַלְתָּ, נֶצַח, כִּי בָּאוּ לִמְנוּחוֹתֶיךָ

עֲנָקִים יִשְׁרֵי-קוֹמָה…

הַמָּוֶת הֶעָנֹג!…"


אֵיךְ אֶנְצֹר זִכְרְךָ, אֲשֶׁר אָהַבְתִּי מְאֹד?

דִּמְמַת-תּוּגָה כְשִׁבֹּלֶת לְבָנָה תִּשְׁטְפֵנִי,

בָּדָד אָחֳזָה:


"כֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם, בְּאוּרֵיהֶם וְתֻמֵּיהֶם.

מְלָכִים גִּבּוֹרֵי-מִלְחָמָה הַבּוֹכִים כִּילָדִים בַּלֵּילוֹת

בְּהֶגְיוֹן-כִּנּוֹר, כִּנּוֹר רַךְ-מֵיתָרִים.

נְבִיאִים אֲשֶׁר הָשְׁלְכוּ מִשָּׁמַיִם

וּכְאֵב-אֱלֹהִים, וְשַׁאֲגַת-אֱלֹהִים בְּלִבָּם.

אֶחֱזֶה בָּדָד:

דַּהֲרוֹת-סוּפָה בְּסַהַר-הַמִדְבָּר הַחוֹלֵם.

עַל קָדְקֹד צוּר, עַז-נֶפֶשׁ וְנֶאְדָּר, אֲרִי יִנָּשֵׂא,

יַחֲרִיד בְּשַׁאֲגָתוֹ שָׁרְשֵׁי-מִדְבָּר, מְקוֹר-זְהָבוֹ וְסוֹד-דְּמְמָתוֹ,

יִשְׁאַג, מַר וְשׁוֹמֵם יִשְׁאַג,

וּמָלֵא הַמִּדְבָּר שַׁאֲגָתוֹ,

וְנָדַם הָאֲרִי וְגָוַע בְּבִעוּתֵי-שַׁאֲגָתוֹ…"


כֹּה אֶנְצֹר זִכְרְךָ, אֲשֶׁר אָהַבְתִּי מְאֹד.

אברהם סולודר
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אברהם סולודר
יצירה בהפתעה
רקע

משני עברי הדלת

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

על התקרה ממעל, סביב למרכז נסתר, זוחלת, נוזלת בהרת אור כהה, כאילו דבר לאט עמה והַשקט לא תוכל.

וצללים עגומים מתנועעים על הכתלים מסביב, אני ואנה, אנה ואנה; מתקרבים הם זה לזה ומתרחקים זה מזה, כאילו הם מתלחשים על דבר מה, ומזדעזעים ונסוגים אחור …

ומניע את הצללים – ר' יעקב הסרסור, יהודי קטן, היושב אל שולחן קטן, והוגה לאור עששית קטנה בספר קטן, הוא ה“חוק לישׂראל”!

וכולו – תנועה, עיניו הכהות מתחת לריסים הלבנים משוטטות אנה ואנה בַספר; ידיו הרזות המונחות משני עברי הספר, רועדות; קצה זקנו הלבן והחד זוחל, זוחל על שׂפת הספר, ושׂפתיו הצרובות לוחשות, לוחשות בלי הרף …

אור הספר שוקט במנוחתו בשׂדה-האור!

סוחר התבואות שַׁבת ור' יעקב עושׂה לנפשו.


מקרן זווית חשכה יצאה אשת ר' יעקב הזקנה וַתּגש בלאט, בפסיעות קטנות וקלות, אל הכירים, וַתּסדר מערכת עצים קטנה, וַתּשׂם עליה גחלת, וַתּבער כמה כפיסים.

וַיחש הזקן באור הנוסף על אור העששית, וַישׂא את עיניו וַירא והנה הזקנה מַבערת אש.

והאש אוכלת את העצים, ומלקקת סביב הגחלת. מה זאת?

זה חמש שנים ויותר, מאז שבת המסחר, לא הבעירה אש בערב.

והזקנה ראתה את תנועת הזקן, וַתּבן לרחשי לבו. מי יודע כמה שנים הסכינו להבין איש את רעהו בלי דבּר דבר. וצחוק קל הופיע על קמטי פני הזקנה, וַתּאמר:

– בשביל בנותינו …תבשיל חם …אשׂמח אותן …

והזקן סגר את הספר וַישאל:

– ואיפה לקחת?

– מעט חלב …מעט קמח …בהקפה …ה' יעזור.

הזקן הניע ראש לאות רצון, והזקנה, השׂמחה לקראת האות, אמרה במנוד ראש:

– עובדות הן כל היום, מן הבוקר עד הלילה …יום יום …ובלילה אין להן גם כוח לאכול את הלחם היבש, והן באות עייפות ויגעות ומטילות את עצמן על המיטה …

– כן, כן – הניע הזקן בראשו וַיכבה את העששית, וַיקח את הספר, ויגש אל הכירים, לקרוא לאור האש.


אך הנה סגר את הספר שנית.

צעדי הבנות נשמעו על המעלות.

– הנן הולכות – אמר הזקן וירמוז אל הזקנה להחיש מעשׂיה.

– מקפצות ענתה הזקנה, בחטפה את קדירת החלב מן האש – אך אל תירא. אחורי הדלת תעמודנה מעט, לשאוף רוח, לנוח …זה דרכן …הלא ארבע קומות לעלות! והבצק כבר נכון.

– אשת חיל! – רחשו שׂפתי הזקן, והזקנה מודה לו במבט חן.


רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.