לנשמת ביאליק

בִּנְסֹעַ הָאָרוֹן דָּעֲכָה תְּכֵלֶת-שָׁמַיִם

וּפָסְקָה הֶמְיַת אֲדָמָה.

חָדְלוּ יָמִים יְפֵי-זֹהַר וְלֵילוֹת יְפֵי-אֹפֶל,

וְחָפַן הַתֹּהוּ כָּל כּוֹכָב, כָּל אֹפֶק,

וְשָׁמַם הַסָּהַר.

הַסַּהַר הַמָּלֵא! לְאוֹרְךָ הַשּׁוֹתֵת כַּדָּם

שִׁירַת-לִבִּי רוֹעֶדֶת,

רוֹעֶדֶת בַּדְּמָמָה, מוֹרֶדֶת בַּשְּׁמָמָה,

סוֹעֶרֶת, חוֹתֶרֶת לָאָרוֹן הַקָּרֵב –

בִּנְסֹעַ הָאָרוֹן.

כֹּה אֵלֵך: מְעוּךְ-כּוֹבַע, זְקוּף-צַוְארוֹן וְעֵינַי כְּעַרְפִּלֵּי-לַיְלָה.

אָאוּץ בְּמַהֲלָכִי, כְּמַשָּׂא-מָוֶת בְּאַרְצוֹת-הַחַיִּים.

“מַה לְּךָ אָץ?” יִשְׁאֲלוּ בְּמָנוֹד וְרַחֲמִים,

יַפְטִירוּ: “אָדָם גָּדוֹל מֵת!” וְיֵלְכוּ בְּשׁוּבָה וָנָחַת. - -

הֲתִרְאוּ בַּשְּׁמָמָה

הָרִים יֻכּוּ בְּקִיעִים וְּלבָבוֹת רְסִיִסים?

בְּהַדְרַת-צִבְאוֹתָיו צוֹעֵד כִּלָּיוֹן,

צוֹעֵד עִם הָאָרוֹן הַנִּשָּׂא –

בִּנְסֹעַ הָאָרוֹן.

אָרוֹן נִשָּׂא כְּעָנָן,

כְּעָנָן חֲגוּר-קֶשֶׁת, רְוֵה זְרִיחָה וּשְׁקִיעָה,

זוֹרֵעַ בַּמֶּרְחָקִים כִּתְרֵי-כְהוּנָה וּמַלְכוּת.

גַּלֵּי-יָם, לְאַט, פֶּן תִּגְעוּ בִּמְנוּחַת-הַתִּפְאֶרֶת .

רוּחַ-יָם, לְאַט, אַל תִּתְגָּר בְּרוּחַ קָדִים

עַז וְנִחָר מִן הַמִּדְבָּר.

כְּבוֹשׁ, כַּרְמֶל, תְּרוּעַת-שִׁקְמוֹתֶיךָ וּגְבוּרוֹת-נְשָׁרֶיךָ

בְּנַפְתּוּלֵי-הַחֲגָוִים.

הַשְּׁפֵּל, יַרְדֵּן, קוֹל קִצְפְּךָ הַסּוֹעֵר.

אַרְצִי, אַכְזְרִיַּת-יֹפִי, אַל תַּפִּילִי בְּדֹלַח-דִּמְעֵךְ

פֶּן תִּקְרְעִי מַסֶּכֶת-חֲלוֹמֵךְ הָעֲנֻגָּה –

וּפָרַשְׂתְּ כַּפּוֹת-תָּמָר, כִּידֵי כֹהֲנִים בְּדוּכָנָם - -

בִּנְסֹעַ הָאָרוֹן.

אָז אָשִׁיר שִׁיר לַמָּוֶת, תְּהִלִּים לַמָּוֶת הֶעָנֹג:

"קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, הַמָּוֶת הֶעָנֹג!

אֲשֶׁר יַעֲרֹף כַּטַּל,

יָבֹא כְּאָבִיב עָנֹג, רַעֲנָן לָנֶצַח,

וּבִנְשִׁיקַת-תְּכֵלֶת

וּבְאַהֲבַת-חֶסֶד, מִלִּפְנֵי הֱיוֹת שָׁמַיִם וָשֶׁמֶש,

יֶאֱסֹף אָדָם וְעוֹלָם.

אָשִׁירָה אֲהַלְלָה:

גָּדַלְתָּ, נֶצַח, כִּי בָּאוּ לִמְנוּחוֹתֶיךָ

עֲנָקִים יִשְׁרֵי-קוֹמָה – יָפִים וְעַזִּים מִהְיוֹתָם

בִּימֵי-חֶלְדָּם – חוֹלְשִׁים עַל יוֹבְלוֹת וְדוֹרוֹת,

מְחַמְמִים כִּשְׁמָשׁוֹת דִּמְיוֹנוֹת וַהֲזָיוֹת…

תָּעֹז רִנַּת-כּוֹכָבֶיךָ גַּלְגִּלֶּיךָ יִזַּכּוּ,

יוֹרִיק הַדֶּשֶׁא, הַמַּעְיָנוֹת יִטְהֲרוּ שִׁבְעָתַיִם - - -

גָּדַלְתָּ, נֶצַח, כִּי בָּאוּ לִמְנוּחוֹתֶיךָ

עֲנָקִים יִשְׁרֵי-קוֹמָה…

הַמָּוֶת הֶעָנֹג!…"

אֵיךְ אֶנְצֹר זִכְרְךָ, אֲשֶׁר אָהַבְתִּי מְאֹד?

דִּמְמַת-תּוּגָה כְשִׁבֹּלֶת לְבָנָה תִּשְׁטְפֵנִי,

בָּדָד אָחֳזָה:

"כֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם, בְּאוּרֵיהֶם וְתֻמֵּיהֶם.

מְלָכִים גִּבּוֹרֵי-מִלְחָמָה הַבּוֹכִים כִּילָדִים בַּלֵּילוֹת

בְּהֶגְיוֹן-כִּנּוֹר, כִּנּוֹר רַךְ-מֵיתָרִים.

נְבִיאִים אֲשֶׁר הָשְׁלְכוּ מִשָּׁמַיִם

וּכְאֵב-אֱלֹהִים, וְשַׁאֲגַת-אֱלֹהִים בְּלִבָּם.

אֶחֱזֶה בָּדָד:

דַּהֲרוֹת-סוּפָה בְּסַהַר-הַמִדְבָּר הַחוֹלֵם.

עַל קָדְקֹד צוּר, עַז-נֶפֶשׁ וְנֶאְדָּר, אֲרִי יִנָּשֵׂא,

יַחֲרִיד בְּשַׁאֲגָתוֹ שָׁרְשֵׁי-מִדְבָּר, מְקוֹר-זְהָבוֹ וְסוֹד-דְּמְמָתוֹ,

יִשְׁאַג, מַר וְשׁוֹמֵם יִשְׁאַג,

וּמָלֵא הַמִּדְבָּר שַׁאֲגָתוֹ,

וְנָדַם הָאֲרִי וְגָוַע בְּבִעוּתֵי-שַׁאֲגָתוֹ…"

כֹּה אֶנְצֹר זִכְרְךָ, אֲשֶׁר אָהַבְתִּי מְאֹד.