מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

לערטל פצעי הנפש ומדויה

מאת: רחל המשוררת

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

לְעַרְטֵל פִּצְעֵי הַנֶּפֶשׁ וּמַדְוֶיהָ / רחל המשוררת

וּזְהוּבֵי הָעֶצֶב הַטָּמִיר

בִּפְרוּטַת מַבָּט חוֹמֵל-תָּמֵהַּ

לְהָמִיר?

לֹא! נִבְחָר לִי בִּשְׂרִידֵי הַכֹּחַ

לְהַשְׁמִיעַ קֶלֶס שַׁאֲנָן

וּכְקֶדֶם קַו הַתְּחוּם לִמְתֹּחַ:

“עַד כָּאן”…

תרפ"ו

רחל המשוררת
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של רחל המשוררת
יצירה בהפתעה
רקע

המדור השמיני בגיהנום

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

ושוכב אני עיף ויגע על ערשׂי, ומשתדל להעלות על לב את פרטי המקרה המוזר:

הייתי באספה, דבּרתי.

להבות אש נזרקו מפי! ברד של חצים שנונים המטרתי! להט חרב מתהפכת על פני הקהל עופפתי!

ואני מדבּר, ואני שומע את אשר אני מדבּר, שומע ונהנה מאד.

הלא גבור אני, לוחם מלחמת תנופה בעד הטוב והיפה, מגן על החופש, על הדרור ועל כל הדברים הטובים, הנעימים והיפים, הצפוּנים לנו בחיק העתיד הרחוק, הולך בכל זאת וקרב אלינו.

וקורע אני את המַסכה הנסוכה על פני השקר ומציגו לראוָה; קורע אני את המחלצות היפות מגו הכזב החונף, והנה הוא עֵירוֹם ועריה, רחמנא ליצלן – זב ומוכה שחין…

ולפתע פתאום נאלמתי!

הכוח האדיר נכזב, כבתה האש, ולשוני בפי – בול עץ!

מה היה לי?

בדבּרי העיפותי מבלי משׂים את עיני אל הראי, אשר היה ממולי.

ראיתי, ובעיני ברק רע ומר; מבעד לעפעפי בערה אש זרה, אש לא-טהורה! והעינים לא עיני!

לפנים ראיתי עינים כאלה!

מתי?

עתה אני זוכר.

במבצר נלקה איש צבא על-פי פסק בית דין, ולאֶחיו, שהלקו אותו, היו עינים כאלה. העינים האלה אמרו: היום אנחנו מלקים אותך, מחר תלקה אתה אותנו; הא לך בעד יום המחרת!

כן! ראיתי את פני בראי, ולא היו פני גבור העתיד, כי אם פני גזלן מנפץ גולגולת…

ונאלמתי.

והנאספים?

נדמתי, והם שאפו רוח כתנים; רוַח להם מאד!

נדמו לבהמות השׂדה כעבור הברד! לילדים יושבי חושך, בשעה שמביאים להם נר! לצולעים, נשענים אל הקיר, מבלי יכולת לנטות ימין ושׂמאל, אשר פתאום הושבו להם המשענות והמקלות, והם יכולים ללכת לחפצם!

ואחד הצעירים תפשׂ ביד אחת הצעירות לאמור: מותר עתה, מותר! והיא הניעה את ראשה היפה בצחוק של חן ונועם, לאמור: כן, כן – מותר!

ואברח מן האספה!

SPLIT____SPLIT

והנני שוכב עיף ויגע, והירח הולך לו לתוּמו, ומציץ אלי מבעד החלון.

אומרים, שמסוגל אור הירח להשקפה פנימית, לחשבון הנפש; ואולם אני בוֹז אבוז לו ולאורו ולכל חשבונות הנפש וגם לכל האספות שבעולם!

וכיון שאינני באספה, ולירוק בפני הלבנה איני יכול, לכן יורק אני אל התקרה!

אך מה זה?

שתי עינים בולטות אלי מן הקיר!

הירח הקוסם! הנה הוא עושׂה זר-מעשׂהו, מהתל בי – –

אך עיני מי הן?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.