(אסף הלוי איש ירושלים)

ח    🔗

הַנָּהָר בָּעֵמֶק, לְמִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ,

לְרַגְלֵי הַר גִּלְעָד וְרוֹחֵץ בַּיָּם;

הַנָּהָר בָּעֵמֶק, בְּבִקְעַת הַתְּמָרִים,

לְרַגְלֵי הַר מוֹאָב הַנִּשָּׂא וָרָם!

לְתוֹעֲפוֹת מֵידְבָא,

שָׁם יַךְ גַּל-גָּל;

לְתֵל עֵין גֶּדִי,

שָׁם יַךְ גַּל-גָּל.

הָס! הוֹמֶה הַנָּהָר: הַנָּהָר לְמִי?

הַיַרְדֵּן, הַיַרְדֵּן, הַנָּהָר שֶׁלִּי!

מֵרֻכְסֵי הַלְּבָנוֹן, מִבֵּין הָאֲרָזִים,

יוֹרֵד הַנָּהָר וּמְרַוֶּה הַתֵּל;

וּמְסַפְּרִים הַזְּרָמִים צְפוּנוֹת, קַדְמוֹנוֹת

מִּגְבוּרוֹת הַכּוֹבְשִׁים, פִּלְאֵי הָאֵל:

לְרַגְלֵי יְרִיחוֹ,

חָלַק גַּל-גָּל,

לְרַגְלֵי גְאוּלִים,

יָבֵשׁ גַּל-גָּל.

הָס! הוֹמֶה הַנָּהָר: הַנָּהָר לְמִי?

הַיַּרְדֵּן, הַיַּרְדֵּן, הַנָּהָר שֶׁלִּי!

שֶׁל מִי הַנָּהָר? שֶׁל אָבוֹת גִּבּוֹרִים,

כּוֹבְשִׁים קְדוּמִים וּבָאֵי בִסְעָרָה;

נוֹטְרִים אֲנַחְנוּ! עַל גְּדוֹתָיו מָגִּנִּים,

גַּלָּיו שָׁמַרְנוּ, גַּלָּיו נִשְׁמָרָה!

לִי-לִי הַנָּהָר,

לִי-לִי וְלֹא זָר,

וְנוֹטרוֹ אָנֹכִי,

מָגֵן מִצָּר!

הָס! הוֹמֶה הַנָּהָר: הַנָּהָר לְמִי?

הַיַּרְדֵּן, הַיַּרְדֵּן, הַנָּהָר שֶׁלִּי!