רקע
נחום סוקולוב
תּוֹכַחַת הַשְׂכֵּל
mנחלת הכלל [?]
tשירה

הוֹי דּוֹרְשֵׁי תוּשִׁיָּה,

אוֹהֲבֵי רְמִיָּה,

נוֹתְנִים מִגְרַעַת

בְּהַשְׂכָּלָה וָדַעַת.

“אֵין בָּה תּוֹעֶלֶת”

תַּבִּיעוּ אִוֶּלֶת,

וְרַע הִיא חוֹרֶשֶׁת

אֱמוּנַתְכֶם דּוֹרֶשֶׁת

הוֹי חֲשֻׁכֵּי-לַיִל

עֲשׂוּ חַיִל,

בַּחֲרוּ דַעַת

תַּחַת כְּסִילוּת פּוֹרַעַת.

אַל תֹּאמְרוּ פֶשַׁע

לַאֲשֶׁר בּוֹ יֶשַׁע;

עִזְבוּ מִשְׁלֵי אֵפֶר,

תְּנוּ עַיִן בַּסֵּפֶר.

אִוֶּלֶת לְנַפְשְׁכֶם שַׁחַת

וְהַשְׂכָּלָה לְדוֹרְשֶׁיהָ נַחַת.

הוֹי טָחוּ עֵינַיִם,

חֲשֵׁכִים בַּצָּהֳרַיִם

נִבְעֲרוּ בִינָה.

נִשְׁבַּעְתֶּם לְשִׂנְאָה

שׁוֹחֲרֵי אֱמֶת

הַשְׂכָּלָה מְחֻכֶּמֶת,

שֶׁעֵינֵיהֶם אוֹרוּ

וּמִשָּׁוְא נָזוֹרוּ,

יֵדְעוּ כִּי צְבוּעֵיכֶם

הֵמָּה אֲדוֹנֵיכָם,

עֲלוּקוֹת מוֹצְצֵי כֶסֶף

יֶאֶרְבוּ כְּחֶתֶף

לְהוֹנוֹת אֲנָשִׁים,

עֲשִׁירִים וְרָשִׁים

יְתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת,

בָּנִים וּבָנוֹת,

וְלַקּוֹפְצִים יְדֵיהֶם

הַחֲכָמִים בְּלִבּוֹתֵיהֶם

טָמֵא יֹאמֵרוּ;

רִיבוֹת יְחַרְחֵרוּ

לַעֲנוֹתָם בְּכַעַשׂ,

אוֹ גוֹנְבֵי דַעַת

לְמַעַן יִתְהַלְּלוּ בְּתִשְׁבָּחוֹת

מִבַּעֲלֵי עֵינַיִם טָחוֹת.

הוֹי פְּתָאִים מַאֲמִינִים

בְּעֵינַי לִצְנִינִים,

מְבִינִים הַמַּשְׂכִּילִים

כִּי הָאֱוִילִים

חָכְמָה יִשְׂנָאוּ

יַעַן אוֹר בַּל רָאוּ;

כִּי לוּ רָאוּהוּ

בַּל שְׂנֵאוּהוּ.

כִּי מֵאָז וְעַד עַתָּה

קֶשֶׁת קִנְאַת דָּת חַתָּה,

לִפְנֵי הַשְׂכָּלָה

לְשׁוֹנָה בָּלָלָה,

אוֹבֶדֶת עֲצוֹתֶיהָ

שׁוֹכַחַת עָרְמֹותֶיהָ,

כַּחֲשַׁשׁ לִפְנֵי לֶהָבָה

לְאַיִן שָׁבָה.

הוֹי, תּוֹעֵי רוּחַ

מַלְעִיגֵי שִׂיחַ

חַסְרֵי דֶרֶךְ אֶרֶץ

כִּבְהֵמָה וָשֶׁרֶץ,

נִבְעָר וָבָעַר

כְּחַיְתוֹ יָעַר.

רְאֵה שָׁם – לוֹמֵד

הַשְׂכָּלָה חוֹמֵד

וְנַפְשׁוֹ הַמְבֹרֶכֶת

יָקָר הוֹלֶכֶת,

וַחֲשֻׁכִּים יְסֹעָרוּ

כְּסִילִים יֶחֶמָרוּ

כִּי תוֹרָה הוּא זוֹנֵחַ,

מִצְוָה שׁוֹכֵחַ.

מְאֹד לוֹ תָצִיקוּ

מְאֹד לוֹ תָעִיקוּ;

רוּחוֹ חֻבָּלָה

אָמְנָם הַשְׂכָּלָה

עוֹד תּוֹסִיף אֹמֶץ

כְּעַל נֶתֶר חֹמֶץ,

תְּשׁוּקָתוֹ כְסִילִים יַשִּׁיאוּ

לֹא יַרְגִּיעוּ,

עוֹד תִּכָּפֵל,

לֹא תִּשָּׁפֵל.

הוֹי, גֶּבֶר

כּוֹרֶה קֶבֶר

לְדוֹרֵשׁ תּוּשִׁיָּה

וּמוֹאֵס רְמִיָּה

הוֹלֵךְ בְּתֹהוּ!

לְמוּד חָכְמָה כָמֹהוּ

אָז תָּבִינָה

שֶׁקֶר הַתְּלוּנָה

אֲשֶׁר הִתְלוֹנַנְתָּ

וַאֲשֶׁר רָגַנְתָּ

וַתְּדַבֵּר סָרָה

וּמִחוּט הַשַּׂעֲרָה

הָרִים גַּבְנוּנִים

בְּחִצֵּי לְשׁוֹנְךָ הַשְּׁנוּנִים

לִלְשׁוֹנְךָ הִגְבַּרְתָּ

וּכְבוֹדוֹ מִגַּרְתָּ.

אִם הָלַךְ לָשׂוּחַ,

לִשְׁאֹף רוּחַ

בְּגַן וְכֶרֶם,

נְתַתִּיו לְחֵרָם

וַתּוֹצִיא דִבָּה,

אֲשֶׁר לִבְּךָ נִבָּא

כִּי תוֹעֵבוֹת יֶרָב,

וּלְשׁוֹנְךָ – חֶרֶב

יִכְרְעוּ תַחְתֶּיהָ

אֲשֶׁר אֵלֵימוֹ פָנֶיהָ,

וּבְנַפְשְׁךָ אָמַרְתָּ

כִּי שֶׁקֶר דִבַּרְתָּ;

מִצְוָה – לֹא פֶּשַׁע

צֶדֶק – לֹא רֶשַׁע

לְהַשְׁפִּיל מַשְׂכִּילִּים

וּלְרוֹמֵם אֱוִילִים,

וּמִבְּלִי הֶרֶף

לִלְשׁוֹנְכֶם הֵם טֶרֶף.

המלצות קוראים
תגיות