בַּת אֵינֶנָּה אֲמוּרָה לִרְאוֹת אֶת אֵיבָרָיו

הַמֻּצְנָעִים שֶׁל אָבִיהָ הַיָּשִׁישׁ,

אֶצְבְּעוֹתָיו הָרוֹעֲדוֹת מְמַשְׁמְשׁוֹת

בְּתִמָּהוֹן רָגוּז, חִתּוּל עֲנָק

הַחוֹבֵק אֶת מְבוּשָׁיו

בְּהַפְשִׁילוֹ אֶת חֲלוּקוֹ עַל מִטַּת

הַמִּיּוּן הַפְּנִימִי,

וִילָאוֹת פְּלַסְטִיק

עֲכוּרִים חֲפוּתִים,

תְּאוּרַת פְלוֹרוֹסֶנְט אַלִּימָה

חוֹשֶׂפֶת לְעֵין כֹּל

מוֹנוֹלוֹג יָחִיד,

"פִּיפִּי! אֲנִי חַיָּב לָרֶדֶת

עַכְשָׁו, אֲנִי דּוֹ־רֵיי־שׁ לָרֶדֶת מֵהַמִּטָּה",

שְׁעָתַיִם לְאַחַר אֵרוּעַ מוֹחי

מְשֹׁעָר, שֶׁאֱלֹהֵי הַבִּיּוֹ־רְפוּאָה

(“זֶה רַק אִי־שֶׁקֶט, תֵּכֶף נִתֵּן טִשְׁטוּשׁ”)

אֵינָם מְמַהֲרִים

לְאַבְחֵן.