מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

המטר-כסף נתך ממרום

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

[הַמְּטַר-כֶּסֶף נִתַּךְ מִמָּרוֹם] / שאול טשרניחובסקי

הַמְּטַר-כֶּסֶף נִתַּךְ מִמָּרוֹם

וְנֶאֱחַז בֶּעָלִים, בַּטְּרָפִים,

אוֹ אֶרֶץ וְשָׁמַיִם מִתְכַּנְּסִים

בְּרֶשֶׁת שֶׁל פִּלְאֵי-אַשָּׁפִים?


הֲזָהֳרֵי אוֹר גָּנוּז נִמְלָטִים

וְעַל תֵּבֵל אֶת חִנָּם מְשַׁוִּים,

אוֹ עָמַד לְמַרְאֵה-עֵינַיִם

חֲלוֹם שֶׁל עוֹלָמוֹת מִתְהַוִּים?


בַּשָּׁעוֹת הַחוֹלְמוֹת שֶׁל לַיְלָה,

בַּדְּמָמָה הֲרַת-הַגַּעְגּוּעִים,

אַגָּדוֹת קַיָּמוֹת וְחַיּוֹת,

אַגָּדָה – הַחַיִּים הַגְּלוּיִם.


לַגָּן יְפִי-פְלָאִים, שֶׁטֶּרֶם

לוֹ שֵׁם עַל אֲדָמוֹת יְקֹרָא….

וּצְלָלִים קַלִּילִים וּשְׁקוּפִים

מִתְלַכְּדִים בְּדִמְדּוּמֵי הָאוֹרָה.


בַּשָּׁעוֹת הַחוֹלְמוֹת שֶׁל לַיְלָה,

בַּדְּמָמָה הֲרַת-הַגַּעְגּוּעִים,

הַנֶּפֶשׁ בְּחֵיק נֶפֶשׁ מִשְׁתַּפְּכָה

בְּרַחֲמִים, בְּשִׁפְעַת-וִדּוּיִם.


וּרְגָשִׁים לְלֹא-פִּתְרוֹן נֵעוֹרִים

וְנִימִים לֹא-גְלוּיִם וּגְלוּיִם –

בַּשָּׁעוֹת הַחוֹלְמוֹת שֶׁל לַיְלָה,

בַּדְּמָמָה הֲרַת-הַגַּעְגּוּעִים.


הידלברג 1901

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

צד נסתר שבאמנות

מאת אברהם רגלסון (מאמרים ומסות)

מתוך “דבר”, 24.5.1935

כמעט שאני ירא לדבר על קוצר ידו של השכל, פן אתן יד לבני-בלי-מחשבה היוצאים בקריצת עין, קמיטת מצח ורמיזה בשלוש נקודות על מה שמעבר לכוח ההשגה. אבל נאה אמת בהיאמרה, וייכשל בה מי שרוצה.

אמו נולדים, אוכלים, מזדווגים ויולדים, מתים. בכל אלה תענוגים קטנים מושכים אותנו כל הימים למעשה; ותענוג אחד גדול, יש והוא נותן לנו כוח לסבול ייסורים ממושכים, כגון: העובד בפרך בשביל לקיים משפחה אהובה, ויש והוא משלים את התענוגים הקטנים ונעשה פסגה להם, כגון: תלמיד פותר בעיות מתימטיות יום-יום, וסופו – יוצר עבודה מדעית חשובה; כותב מנצח חבלי-בטוי יום-יום, וסופו – משכלל פירמידת שיר; אוהב נוחל נצחונות קטנים על נשמתה וגופה של אשה, ולבסוף כובש את המקדש כולו.

מה פירוש התענוגים האלה. הנצחונות והנשיקין האלה? זו אגדה עתיקה: חתוכים אנו לשנים, ופלג מבקש את חברו – האיש את האשה. או: נחצבה הנשמה מגנזי-מרומים, והיא מתגעגעת על שרשה.

הומים וכוספים אנו: ואפילו אדם שנכנס אל דרך-קבע מתה, גם הוא לא תתואר דרכו בלתי-אם בצורת גילום למאוויים משכבר; ואפילו ילד הבוכה על סוכריה, גם הוא תאיו חושקים במחשכים איזה כוח-חוץ החסר להם.

ולא ידועים לנו שרשי ההמיה הזאת, מניעי הרצייה הזאת; אף לא ידועה לנו מהותם הפנימית-נפשית של הדברים הנרצים: אין לנו אלא דמות שהם לובשים לחושינו, או השערות רחוקות הזקוקות לאימות בידי חושינו.

גם אם נדלה ונעלה מה מן התהום אשר במעמקינו – הרי על ידי עצם ההעלה הזאת, אנו הופכים את התהומי לשטחי: מזייפים את ישותו. וכן, אם נחפוץ להאחז בעולם החיצוני כמו שהוא, מיד אנו מעכלים אותו באפני-מושגינו, הופכים חושך לאור, נסתר לנגלה – עד שאין טבעו עמדו.

פתאום פורץ אלינו קול תזמורת, מנגנת את האנדל או מוצארט: יהיה זה מאיזה גן-עיר או אפילו מתוך כלי מת כמו ראדיו או פונוגרף.

מה זאת? האם אין זה קול מעבר לוחושינו? הנה, גלויים לפנינו התזמורת וכליה, אבל המנגינה דוברת שפת-מלאכים בלתי נראים – שמועה וקשב באים מן הגן-עדן האבוד, החבוי, הנחשק. זו תבל אשר הרחנוה בבשמיה ורוחותיה, אשר נשכנוה בתפוחיה ונשקנוה על שפתי ילד – מה פלאים גדולים מאלה מסתתרים בה כל-כך קרובים עד שכמעט ואנו ממששים אותם?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.