מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

[עוֹד יֵשׁ בִּשְׂדֵה מוֹאָב וִיהוּדָה]

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

עוֹד יֵשׁ בִּשְׂדֵה מוֹאָב וִיהוּדָה,

בַּגִּלְגָּל וּבְפַדַּן-אֲרָם

מַצֵּבוֹת – אַךְ אֶבֶן גַּלְמוּדָה,

מְשָׁחוּהָ הַנְּדִיבִים בָּעָם,


מֻצָּקָה וְקָשָׁה וּגְלוּדָה

כִּבְיוֹם בּוֹ הֻתָּכָה בַּעְיָם,

שׁוֹקַעַת, חוֹלֶמֶת כְּרַפְסוֹדָה

שֶׁנִּנְעֲצָה בְּשִׂרְטוֹן בַּיָּם.


בַּחֲלוֹמָהּ: – שׁוּב פָּרְחוּ הָעִיִּים

וּבָא הָמוֹן חוֹגֵג וּלְוִיִּים

בְּקוֹל שׁוֹפָר וּמְנַעַנְעֵי-פָז.


וּבָאוּ אֶל-פְּנֵי הָאֲבָנִים

וְנִלְווּ וְאָמְרוּ הַבָּנִים:

“נִצְחוּנוּ הָאָבוֹת – דּוֹר עָז!”

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

חָנוּן הַצּוֹרְפִי

מאת חיים אריה זוטא (פרוזה)

(ספור הסטורי)

א.

פתח ד' את אוצרו הטוב בשנה ההיא וירק את ברכתו על תושבי הארץ הקדושה ברכה עד בלי-די.

נפתחו ארבות השמים בימי החרף וגשמי ברכה קבועים בעתם – יורה ורביבים ומלקוש – ירדו בלילי שבתות ובלילי רביעית, והרוו את האדמה – גשמי-גבורה להרים, גשמי-נחת לפרות; ואף שלגים נראו על פסגי ההרים, והרביצו את האדמה מים למעיני ברכה… ובקיץ ירדו טללי ברכה בשפע והחליקו ושפרו את התבואה הרכה, הבשילוה אט-אט, ונתנו בה כח לעמוד בפני חרבוני קיץ.

גם הרוחות נשבו כסדרן: רוח דרומית, המורידה טללי ברכה לעולם באה בזמנה וגדלה את העשבים הדקים ומלאה את הזיתים שמנם ודשנם; רוח צפונית קרה נשבה על החטים בשעה שהביאו שליש ועודן צריכות לחזוק; רוח מערבית מערפו של עולם הפיגה את החם בימי בשולן של התבואות ותצמחנה להנאתן, – ורוח הקדים לא פֻתַּח ממסגרותיו בשנה ההיא, והמלילות הדקות לא עבשו ואל הוריקו.

וגדל יבול האדמה בברכה עד אין-סוף; הצמיחה הארץ רב טוב בבית-סאה אחת – גם שמן-זית, גם יין ענבים, דגן וקטניות וגם מרעה לבהמות.

עטפו העמקים בר ומלאו שבלים למכביר גרגירי חטה שנעשו יפות וגדולות ככליות; צמחה השעורה בנגב יהודה והיתה כגבעולי זיתים, ועלתה העדשה על הרי שומרון וגדלה כדינרי זהב – ולקחו מהתבואות הללו דגמא והניחון בגנזי ההיכל, על יד יבול האדמה שבתקופה המבורכה של ממשלת שלומציון המלכה ושמעון בן-שטח אחיה, זכורים לטוב, – בהיות עוד רוח הקדש מרחפת על הר-הבית.

הבשילו התאנים בעונתן והיו שואבות דבש רב ולקטון בסלים ובמגרפות; גדול אשכלות הגפנים ויהיו כעגלים בני שנה ובצרו מהם ענבים לאכילה, ליין ולצמוקים – והפקירו מהם כדי שליש לגר, ליתום ולאלמנה; נדמו גרעיני הזית כדודאי השדה ולֵחם רב, ולשדם שמן; צמחו הרמונים כגדל הכרוב וכפפו את הבדים מטה-מטה; ותירושם נעים ומשכר, מצהיל ומשמח; תמרי השפלה היו נוטפים מיץ לרוב, וכשהיו העזים רועות תחתיהם נתערבבו עטיניהן המלאים בדבש התמרים הנוטף מלמעלה… וראו החכמים, וצהבו פניהם ואמרו: זהו שכתוב: "ארץ זבת חלב ודבש ".

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.