אֶת-רִצְפַּת הָאֵשׁ מֵעַל מִזְבַּחֲךָ זְרֵה הָלְאָה, הַנָּבִיא,

וּנְטַשְׁתָּהּ לַנְּבָלִים –

תְּהִי לָהֶם, לִצְלוֹת עָלֶיהָ צְלִיָּם וְלִשְׁפּוֹת סִירָם

וּלְהָחֵם כַּף-יָדָם,

וְאֶת-הַנִּיצוֹץ מִלְּבָבְךָ זְרֵה, וִיהִי לָמוֹ לְהַצִּית

גְּלוֹם הַקְּטֹרֶת אֲשֶׁר בְּפִיהֶם

וּלְהָאִיר עַל שְׂחוֹק הַזָּדוֹן, הָאוֹרֵב כְּגַנָּב תַּחַת שְׂפָמָם,

וְעַל-הַצְּדִיָּה אֲשֶׁר בְּעֵינֵיהֶם.

הִנֵּה הֵם הוֹלְכִים, הַנְּבָלִים, הִנֵּה הֵם בָּאִים

וְהַתְּפִלָּה אֲשֶׁר לִמַּדְתָּם עַל-לְשׁוֹנָם,

כּוֹאֲבִים אֶת-מַכְאוֹבְךָ וּמְקַוִּים תִּקְוָתְךָ – וְנַפְשָׁם

אֶל-הֲרִיסוּת מִזְבַּחֲךָ יִשָּׂאוּ;

וְעָטוּ אַחֲרֵי-כֵן אֶל-הַהֶרֶס וְחִטְטוּ בְגַל מַפַּלְתּוֹ,

וְחִלְּצוּ אֶת-אֲבָנָיו הַמְנֻפָּצוֹת,

וְשִׁקְּעוּ אוֹתָן בְּרִצְפַת בֵּיתָם וּבְגֶדֶר גַּנָּם,

וּמַצֵּבוֹת עַל-קְבָרִים יְקִימוּן;

וְכִי-יִמְצְאוּ בִמְכִתָּתָן אֶת-לְבָבְךָ הַשָּׂרוּף –

לְכַלְבֵיהֶם יַשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ.

בְּעַט אֵפוֹא בְּמִזְבַּחֲךָ, בְּעַט בְּרֶגֶל קָלוֹן –

וְעַל-אִשּׁוֹ וַעֲשָׁנוֹ יִתְעַרְעָר.

וּמָחִיתָ בִמְחִי יָד אַחַת אֶת-קוּרֵי הָעַכָּבִישׁ

אֲשֶׁר נִמְתְּחוּ לְנִימֵי כִנּוֹר בִּלְבָבְךָ

וַתֶּאֱרֹג לְךָ מֵהֶם שִׁיר תְּחִיָּה וַחֲזוֹן יְשׁוּעָה,

מַשָּׂא שָׁוְא וְתַרְמִית אָזְנָיִם –

וְזֵרִיתָם לָרוּחַ, וְתָעוּ קְרוּעִים וּצְחֹרִים בַּחֲלַל הָעוֹלָם

בְּיוֹם צַח בְּאַחֲרִית קָיִץ,

אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא חוּט כֶּסֶף אֶת-אָחִיו וְקוּר אֶת-רֵעֵהוּ,

וּבְיוֹם הַסַּגְרִיר הָרִאשׁוֹן יֹאבֵדוּ;

וּפַטִּישְׁךָ, פַּטִּישׁ הַבַּרְזֶל, אֲשֶׁר נִשְׁבַּר מֵרֹב דְּפֹק

עַל-לִבּוֹת אֶבֶן לִבְלִי-הוֹעִיל,

תִּשְׁבֹּר שֵׁבֶר עַל-פְּנֵי שֵׁבֶר וְכָתוֹת אוֹתוֹ לְמַעְדֵּר,

וְכָרִיתָ לָּנוּ קָבֶר.

וְאֲשֶׁר יָשִׂים זַעַם אֱלֹהִים בְּפִיךָ – אוֹתוֹ קֹב

וְאַל-תֶּחֱרַד שְׂפָתֶךָ;

וִיהִי דְבָרְךָ מַר כַּמָּוֶת, וִיהִי הוּא הוּא הַמָּוֶת –

נִשְׁמָעֶנּוּ וְנֵדָעָה.

רְאֵה, שִׁפְעַת הַלַּיְלָה כִּסָּתְנוּ, שָׁפוּנוּ מַחֲשַׁכִּים,

וּכְעִוְרִים נְגַשֵּׁשָׁה;

נָפַל דָּבָר בֵּינֵינוּ וְאֵין יוֹדֵעַ מַה-נָּפָל,

וְאֵין רוֹאֶה וְאֵין מַגִּיד,

אִם-זָרֹחַ זָרְחָה לָנוּ הַשֶּׁמֶשׁ וְאִם שָׁקְעָה –

וְאִם שָׁקְעָה לְעוֹלָמִים.

וְגָדוֹל הַתֹּהוּ מִסָּבִיב וְנוֹרָא מִסָּבִיב הַתֹּהוּ

וְאָפֵס מִפְלָט;

וְכִי-נְשַׁוַּע בַּחֹשֶׁךְ וְכִי-נִתְפַּלֵּל –

אֹזֶן מִי תִּשְׁמָע?

וְאִם קִלְלַת אֱלֹהִים אַכְזְרִיָּה נְקַלֵּל –

עַל-רֹאשׁ מִי תָּחוּל?

וְכִי נַחֲרֹק שֵׁן וְאֶגְרֹף זַעַם נִקְפֹּץ –

עַל-קָדְקֹד מִי יִנְחָת?

אֶת-כֻּלָּם יִבְלַע הַתֹּהוּ, יִשָּׂא הָרוּחַ,

וְכַאֲשֶׁר יֹאבְדוּ יֹאבֵדוּ;

וְאֵין מִשְׁעָן עוֹד, וְאָזְלַת יָד, וְדֶרֶךְ אָיִן –

וְהַשָּׁמַיִם מַחֲרִישִׁים;

יוֹדְעִים הֵם מֶה חָטְאוּ לָנוּ, שְׁאוֹל חָטָאוּ –

וּבִדְמָמָה יִשְׂאוּ עֲוֹנָם.

פְּתַח אֵפוֹא אַתָּה אֶת-פִּיךָ, נְבִיא הָאַחֲרִית,

וְאִם יֶשׁ-עִמְּךָ דָבָר – אֱמֹר!

וִיהִי מַר כַּמָּוֶת, וִיהִי הוּא הוּא הַמָּוֶת –

אֱמֹר!

לָמָּה נִירָא מָוֶת – וּמַלְאָכוֹ רוֹכֵב עַל-כְּתֵפֵנוּ,

וּבִשְׂפָתֵינוּ מִתְגּוֹ;

וּבִתְרוּעַת תְּחִיָּה עַל-שְׂפָתַיִם, וּבְמִצְהֲלוֹת מְשַׂחֲקִים

אֱלֵי-קֶבֶר נְדַדֶּה.

מרוזי, אלול, תרס"ד.