מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

משירי החרף

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

מִשִּׁירֵי הַחֹרֶף / חיים נחמן ביאליק


הַצּוּר הוֹרִיד לָנוּ יוֹם חָזָק מִצֹּר,

יוֹם עָז, מוּצָק אֶחָד כְּפוֹר, קֶרַח וָקֹר.


רוּם עוֹלָם, כָּל-כַּדּוּר הָאָרֶץ מִתַּחַת,

הָאוֹר וְהָאַוֵּר כְּעֵין מִקְשָׁה אַחַת.


אֵין זֹאת כִּי נִתְרוֹפֵף הָעוֹלָם – וּנְתָנוֹ

הַיּוֹצֵר בַּלַּיְלָה הַזֶּה עַל-גַּב סְדָנוֹ,


וַיָּנֶף פַּטִּישׁוֹ, וּבְהַלְמוּת עֲנָק

אֵל קָרָא לַכֹּחַ וַיִּשֹּׁם: חֲזָק!


וְלֵיל תָּמִים בֵּין פַּטִּישׁ וּסְדָן אוֹתוֹ רִקַּע,

וּכְאִלּוּ כָל-כֹּחוֹ, כִּבְיָכוֹל, בּוֹ שִׁקַּע.


וַיֵּצֵא עִם-שֶׁמֶשׁ יוֹם עַזִּיז וּמְסֻמָּר

וְכֹחַ עוֹלָמִים בּוֹ חָסוּם וּמְשֻׁמָּר.


וְעוֹד תְּלוּיִם בָּאַוֵּר צַחְצוּחֵי הַזִּיו

מִנִּשְׁמַת אֱלוֹהַּ, מֵאֵד רוּחַ פִּיו.


וְאוֹר בֹּקֶר מִסְתַּנֵּן עֲלֵיהֶם בִּיקָרוֹ,

וְנִטַּל כָּל-חֻמּוֹ וְנִשְׁאַר זָהֳרוֹ.


וְאֵין סוֹף לַלַּבְנוּנִית וְלַזֹּהַר אֵין קֵץ,

מִתַּחְתִּית עַד-רוֹם וּמִבַּיִת עַד-עֵץ.


וְהַשֶּׁלֶג בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה נָפָה מְנֻפֶּה,

כַּזְּכוּכִית הַלְּבָנָה עַל-כֻּלָּם מְצֻפֶּה.


וְהַגַּגּוֹת כְּכוֹבְעֵי הַשַּׁיִשׁ מַרְאִיתָם,

מַחֲצִיתָם מַבְהִיקִים וְעֵין תְּכֵלֶת מַחֲצִיתָם,


וּלְעֵינֵי כָל-חַי וְהַשֶּׁמֶשׁ מַזְהִירִים –

הָעוֹרְבִים לְבַדָּם עַל-גַּבָּם מַשְׁחִירִים,


מַחֲלִיקִים עַל-צִפּוּי הַזְּכוּכִית וְצֹרְחִים,

מְנַקְּרִים וְשׂרְטִים – וּפִתְאֹם הֵם פֹּרְחִים.


וַעֲשַׁן הָאֲרֻבּוֹת, כִּזְקַן עַתִּיק יוֹמִין,

מִסְתַּלְסֵל בֶּהָדָר וְנִשָּׂא לִמְרוֹמִים.


וְהַקֶּרַח הַלֹּהֵט בַּכֹּל מְפַעְפֵּעַ,

וּבְלֶב-כֹּל אוֹן אֵיתָן כַּמַּסְמֵר נוֹטֵעַ;


וּבָהִיר וּמוּצָק הָעוֹלָם! זֶה-כֹּחוֹ –

שֶׁכּוֹבֵשׁ אֶת-עַצְמוֹ וְהוּא חָזָק מִתּוֹכוֹ.


מֵרֹב אַמֵּץ כֹּחַ, מֵרֹב עֹצֶר אוֹנִים

מִתְבַּקְּעִים בַּיַּעַר חֲסִינֵי אַלּוֹנִים.


כְּמוֹ רֻתְּקוּ בַזִּקִּים כָּל-מְצוּקֵי הָאָרֶץ

בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע שֶׁחִשְּׁבוּ הִתְפָּרֶץ,


וְהֵם חוֹתְרִים וְחוֹרְגִים מִמִּסְגְּרוֹתֵיהֶם –

עוֹד מְעַט וְהִתְפּוֹצֵץ הַכַּדּוּר מִפְּנֵיהֶם!


                                                                             ***

וּבְלִבּוֹ שֶׁל-אָדָם אוֹן שַׂגִּיא פּוֹרֵחַ,

וּכְיוֹם זֶה הוּא בָהִיר וְקַר וּבוֹטֵחַ.


וְעָצַם הַכֹּחַ וְשָׂגָה וְגָאָה

מֵרֶגַע לְרֶגַע, מִשָּׁעָה לְשָׁעָה.


וְצַר-לוֹ בֶּחָזֶה וּמְחַשֵּׁב הֲרֹס

אֶת-קִירוֹת הַלֵּב מֵהִתְאַפֵּק וָעֹז.


הַפָּנִים לְהָבִים, כָּל-שָׁרִיר מָתוּחַ,

וּכְמִדְרַךְ עֲנָקִים מִצְעָדוֹ בָטוּחַ.


וְשָׁאַף אֶת-נִשְׁמַת הַקֶּרַח מְלֹא לֹעוֹ

וּבָאָה כַּבַּרְזֶל בְּדָמוֹ וּזְרֹעוֹ.


וּלְאֶגְרֹף שֶׁל-בַּרְזֶל כַּף-יָדוֹ נִקְמֶצֶת

וְתַאֲוָה אַדִּירָה אֶל-תּוֹכָה פּוֹרֶצֶת:


לַהֲלֹם בָּאֶגְרֹף וּלְפוֹצֵץ בְּאַחַת

שָׁמַיִם מֵעָל וְהָאָרֶץ מִתַּחַת.


וְצַר-לוֹ מִכֹּחַ, וְלֹא יָכִיל לֵב אוֹתוֹ,

וְהִתְפָּרֵץ מִכְּבָלָיו עָרוֹתוֹ, עָרוֹתוֹ.


וְהִתְנַפֵּל אֶל-חֵיק עֶגְלַת-חֹרֶף: "הוֹ, רַכָּב,

כְּנֶשֶׁר אֶל-מֶרְחַב אֵין-סוֹף וּלְמֶרְחַקָּיו!


לִמְקוֹם שֶׁתִּתְאַדַּם הַלֶּחִי וִיסֹעַר

כַּמּוֹץ לִפְנֵי סוּפָה הָעֹז וְהַנֹּעַר!


וּבְאֶרֶץ לֹא-עֻבַּד בָּהּ, רְחָבָה וּבְהִירָה –

כָּאֵפֶר תְּפֻזַּר-נָא עָצְמָה כַבִּירָה!"


תרס"ב.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

השושנה

מאת יצחק ליבוש פרץ / שמשון מלצר (פרוזה)

הפסח ממשמש ובא, הימים ימי אביב, ובגן הסאַכּסי יתגלו בקרוב השושנים.

אתה אוהב במקצת שושנים? בבת-השׂחוק שלך מסביב לשׂפתים מכיר אני, כי אמנם כן! אַי, איזה שלהבהבות הודלקו בעיניך! אל תכסה עליהן בעפעפיך! בהן צדקי – לא אגלה לשום בן-אדם! אך הואיל ואתה אוהב, סַפּר אַספּר לך מעשׂה בשושנה…

פעם אחת היתה שושנה.

צמוֹח צמחה בגן צבּוּרי (אולי בגן הסאַכּסי), על המדשאה, סמוך לשׂדרה, על שׂיח דוקרני.

בשעה שאחיותיה כבר מזמן שכחו את פריחתן, היא עדיין צעירה וירוקה היתה. היא סָבלה עוד בימים ההם ממחלת החיוָרון: דמה היה מועט וקלוש, והיתה מתביישת להראות פניה לעיני העולם. היא התחבאה העמֵק והתחבא בין הקוצים.

רק בלילות שקטים היתה משתרבבת ומוציאה ראש, פוקחת עין מציצה באחיותיה ובאחיה, כל הפרחים המאושרים בחייהם ובאהבתם, והיתה נושׂאת את מבטה הנוגה מעליהם ותולה אותו בשמים הכחולים הטהורים, בטענה אילמת אך בכיינית אל אלהים, מפני מה שכח אותה היחידה בלבד, אותה היחידה קפּח, ולה היחידה נתן נעורים כאלה של עצב, של בדידות…

אבל דבר זה לא היה נמשך הרבה. עד מהרה היתה נפחדת מפני משהו, ונחרדת היתה חוזרת ומתחבאה בתוך השׂיח. פתאום נדמה לה – יורים; כך נתפקעו באזה מקום, למזל טוב, כמה פקעים. הנה נשמע קול אנחה – כך גוסס עוד אישהו בחול פרח שנדרס… נשמעים קולות גרוניים ואנפיים – משַׂחק-בקלפים מאחר-בנשף מהלך בשירה ושכרותו בחוץ תרוֹן.

אף-על-פי-כן אין היא בטוחה, אם היא רואה ושומעת כל זה בהקיץ או רק בחלום. לפעמים נדמה לה, שכל חייה אינם אלא חלום… שאין היא אלא קוץ רגיל ופשוט, ושושנה רק בעולם הדמיון! שהיא תתעורר בקרוב ובמהרה – והנה היא מחוּדדת ומעוקמת ומלאה עסיס ארסי, צורב!


רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.