מצב קריאה

תודה רבה על שטרחת לשלוח אלינו הגהה או הערה! נעיין בה בקפידה ונתקן את הטקסט במידת הצורך, ונעדכן אותך כשנעשה זאת.


גודל גופן:
א
 
א
 
א
נא לבחור את תבנית הקובץ הרצויה (פורמט). הקובץ ירד מיד עם הלחיצה על לחצן ההורדה, ויישמר בתיקיית ההורדות המוגדרת בדפדפן.

PDF לצפייה באקרובט או להדפסה

HTML דף אינטרנט

DOC מסמך וורד

EPUB לקוראים אלקטרוניים שאינם קינדל

MOBI לקורא האלקטרוני קינדל

TXT טקסט בלבד, ללא הדגשות ועיצוב


ניתן לבצע העתקה והדבקה של הציטוט על פי התבנית הנדרשת.

שימו לב: לפניכם משאב אינטרנט, ויש לצטט בהתאם, ולא לפי המהדורה המודפסת שעליה התבססנו.

APA:
פקודה, ב"א. (). תוכחה. [גרסה אלקטרונית]. פרויקט בן-יהודה. נדלה בתאריך 2018-06-25. http://bybe.benyehuda.org/read/437
MLA:
פקודה, בחיי אבן. "תוכחה". פרויקט בן-יהודה. . 2018-06-25. <http://bybe.benyehuda.org/read/437>
ASA:
פקודה, בחיי אבן. . "תוכחה". פרויקט בן-יהודה. אוחזר בתאריך 2018-06-25. (http://bybe.benyehuda.org/read/437)

תוכחה

מאת: בחיי אבן פקודה

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

סוגה:

שפת מקור: ערבית

תוכחה / בחיי אבן בקודה

בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ,

וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ!

נַפְשִׁי, עֹז תִּדְרְכִי

וְצוּרֵך בָּרֲכִי

וְחִין לְפָנָיו עִרְכִי

וְשִׂיחָה לְנֶגְדּוֹ שִׁפְכִי

וְהִתְעוֹרֲרִי מִשְּׁנָתֵכִי

וְהִתְבּוֹנֲנִי מְקוֹמֵכִי:

אֵי-מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי!

נַפְשִׁי מִתְּנוּמָתֵךְ עוּרִי

וְלִפְנֵי יוֹצְרֵךְ שִׁיר דַּבֵּרִי

וְלִשְׁמוֹ זַמֵּרִי

וְנִפְלְאוֹתָיו סַפֵּרִי,

וְגוּרִי מִמֶּנּוּ בַּאֲשֶׁר תָּגוּרִי!

נַפְשִׁי אַל תִּהְיִי כְסוּס,

כְּפֶרֶד אֵין הָבִין,

וּכְשִׁכּוֹר נִרְדָּם

וְאִישׁ נִדְהָם.

כִּי מִמְּקוֹר בִּינָה קֹרַצְתְּ

וּמִמַּעְיַן חָכְמָה לֻקַּחַתְּ

וּמִמְּקוֹם קָדוֹשׁ הוּבֵאת

וּמֵעִיר גִּבּוֹרִים הוּצֵאת –

מֵאֵת יְיָ מִן הַשָּׁמַיִם!

נַפְשִׁי לִבְשִׁי בִּגְדֵי שֵׂכֶל

וְהִתְאַזְּרִי אֵזוֹר בִּינָה,

וּמַלְּטִי אֶת נַפְשֵׁךְ

מֵהַבְלֵי פִגְרֵךְ,

אֲשֶׁר אַתְּ בּוֹ מִתְגּוֹרֶרֶת.

וְאַל יַשִּׁיאֵך לִבֵּךְ בְּנֹעַם חֲמוּדוֹתָיו

וְאַל יְסִיתֵך בִּשְׂכִיוֹת תַּאֲווֹתָיו,

אֲשֶׁר יִמָּאֲסוּ כְמוֹ מַיִם

יִתְהַלְּכוּ לָמוֹ,

וְזִכְרִי, כִּי לֹא לְעֵזֶר

וְלֹא לְהוֹעִיל – רֵאשִׁיתָם,

כִּי לְבֹשֶׁת

וְגַם לְחֶרְפָּה – אַחֲרִיתָם!

נַפְשִׁי, שׁוֹטֲטִי בִּרְחוֹבוֹת תְּבוּנָתֵךְ

וְסֹבִּי בְּחַדְרֵי חָכְמָתֵךְ

וּבוֹאִי עַד תְּכוּנַת בִּנְיַן מַשְׂכִּיתֵךְ

אֲשֶׁר בֶּעָפָר יְסוֹדוֹ.

הֲלֹא הוּא גּוּף נִמְאָס

וּפֶגֶר מוּבָס,

קָרוּץ מִמַּעְיָן נִרְפָּשׁ

וּמִמָּקוֹר מָשְׁחָת,

בָּנוּי מִטִּפָּה סְרוּחָה,

שְׂרוּפָה בָאֵשׁ כְּסוּחָה,

גֹּלֶם כִּדְמוּת תּוֹלֵעָה,

וְהָיָה רַק זְוָעָה.

עָצוּר בְּרֶחֶם מְטֻנָּף,

סָגוּר בְּבֶטֶן מְלֻכְלָךְ,

יֻלַּד בְּצִירִים וַחֲבָלִים

לִרְאוֹת עָמָל וַהֲבָלִים.

כָּל הַיּוֹם הִתְאַוָּה תַאֲוָה,

וְסָר מִמּוּסָר וּמִמִּצְוָה,

בַּחֹשֶׁךְ בָּא וּבַחֹשֶׁךְ יֵלֵךְ,

דַּל אֶבְיוֹן עָנִי וָהֵלֶךְ,

לֹא דַעַת לוֹ מִבַּלְעָדֵךְ,

וְלֹא תְבוּנָה לוֹ מִבִּלְתֵּךְ.

בְּחַיָּיו – עָפָר,

וּבְמוֹתוֹ – אֵפֶר,

בּעוֹדוֹ – תּוֹלָעִים יְסוֹבֲבוּהוּ,

וְאַחֲרִיתוֹ – רִמָּה וְגוּשׁ עָפָר יְכַסּוּהוּ.

לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ,

טָמוּן בָּאָרֶץ חַבְלוֹ!

לָכֵן לְכִי אַתְּ וּמָלְכִי עָלָיו,

כִּי לִבְנֵי חָכְמָה מְלוּכָה תֵאוֹת

וְעֶבֶד אֱוִיל לַחֲכַם-לֵב.

וְאַל תֵּלְכִי בִּשְׁרִירוּת לִבֵּךְ הָרַע

וְאַל תִּנָּקְשִׁי בְּמוֹעֲצוֹתָיו

וּמַאֲסִי בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹתָיו

וְאַל תִּבְטְחִי בְעשֶׁק

וּבְגָזֵל אַל תֶּהְבָּלִי,

כִּי הָעשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם

וִיאַבֵּד אֶת לֵב מַתָּנָה.

נַפְשִׁי, שִׁיתִי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה

דֶּרֶךְ הָלַכְתְּ,

כִּי הַכּלֹ הָיָה מִן הֶעָפָר,

אָמְנָם הַכֹּל שָׁב אֶל הֶעָפָר,

וּלְכָל נִבְרָא וְנוֹצָר

יֵשׁ קֵץ וְתַכְלִית,

לָשׁוּב אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר מִמֶּנָּה לֻקַּח.

וְהַחַיִּים וְהַמָּוֶת אַחִים

שִׁבְתָּם יַחַד,

אִישׁ בְּאָחִיהוּ יְדֻבָּקוּ,

יִתְלַכְּדוּ וְלֹא יִתְפָּרָדוּ,

אֲחוּזִים בִּשְׁתֵּי קְצוֹת גֶּשֶׁר רָעוּעַ,

וְכָל בְּרוּאֵי תֵבֵל עוֹבְרִים עָלָיו:

הַחַיִּים מוֹבָאוֹ – וְהַמָּוֶת מוֹצָאוֹ,

הַחַיִּים בּוֹנֶה – וְהַמָּוֶת סוֹתֵר,

הַחַיִּים זוֹרֵעַ – וְהַמָּוֶת קוֹצֵר,

הַחַיִּים נוֹטֵעַ – וְהַמָּוֶת עוֹקֵר,

הַחַיִּים מַחְבִּיר – וְהַמָּוֶת מַפְרִיד,

הַחַיִּים מַחְרִיז – וְהַמָּוֶת מְפַזֵּר!

וּדְעִי-נָא וּרְאִי,

כִּי גַּם עָלַיִךְ תַּעֲבֹר כּוֹס

וְתֵצְאִי מִמְּעוֹן חַדְרֵךְ כְּרָגַע,

כִּי יִקְּרֵךְ עֵת וּפְגַע,

וְתָשׁוּבִי אֶל בֵּית עוֹלָמֵךְ,

בַּיּוֹם הַהוּא תִּרְצִי פְּעֻלָּתֵךְ,

וְתִקְחִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ

חֵלֶף עֲבוֹדָתֵךְ,

אֲשֶׁר יָגַעַתְּ בּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה,

אִם טוֹב וְאִם רַע!

לָכֵן שִׁמְעִי-נָא וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֶךָ,

וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ

וְקוּמִי רָנִּי לְמַלְכְּךָ

יוֹמֵךְ וְלֵילֵךְ,

שְׂאִי אֵלָיו כַּפַּיִם

וְהִשְׁתַּחֲוִי לוֹ אַפַּיִם,

וְעַפְעַפַּיךְ יִזְּלוּ מַיִם,

בִּכְרִיעָה עַל בִּרְכַּיִם.

אוּלַי יִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ

וַיִּשָּׂא פָּנָיו אֵלַיִךְ

וַיָּשֶׂם לָךְ שָׁלוֹם

וְיָחֹן עָלַיִךְ בִּימֵי עָנְיֵךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה,

וְאַחֲרֵי שׁוּבֵךְ לִמְנוּחָיְכִי –

כִּי מֵעוֹדָךְ גָּמָל עָלָיְכִי!

נַפְשִׁי, הָכִינִי צֵדָה לָרֹב, אַל תַּמְעִיטִי,

בְּעוֹד בַּחַיִּים חַיָּתֵךְ וְיֶשׁ לְאֵל יָדֵךְ,

כִּי רַב מִמֵּךְ הַדֶּרֶךְ,

וְאַל תֹּאמְרִי: לְמָחָר אֶקַּח צֵדָה!

כִּי פָנָה הַיּוֹם

וְלֹא תֵדְעִי מַה יֵּלֶד יוֹם,

וּדְעִי כִּי תְמוֹל לָעַד לֹא יָשׁוּב

וְכֹל אֲשֶׁר פָּעַלְתְּ בּוֹ

שָׁקוּל וְסָפוּר וְחָשׁוּב.

וְאַל תֹּאמְרִי: מָחָר אֶעֱשֶׂה! –

כִּי יוֹם הַמָּוֶת מִכָּל חַי מְכֻסֶּה.

מַהֲרִי עֲשׂוֹת בְּכָל יוֹם חֻקּוֹ,

כִּי הַמָּוֶת בְּכָל עֵת יִשְׁלַח חִצּוֹ וּבְרָקוֹ,

וְאַל תִתְמַהְמְהִי מֵעֲשׂוֹת

חֹק דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ,

כִּי כְצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ

כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ.

וְאַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ,

כִּי אַחֲרֵי צֵאתֵךְ מִמַּסְגֵּר פִּגְרֵךְ

תָּשׁוּבִי לַתּוֹכַחַת

מִמְּשׁוּבָה נִצַּחַת,

כִּי לֹא יִתָּכֵן לָךְ אָז

עֲשׂוֹת טוֹב וָרַע,

וְלֹא יוֹעִילֵךְ תְּשׁוּבָה –

מִמְּשׁוּבָה,

וְלֹא הִנָּחֵם לָךְ – מֵרֶשַׁע

וְאַשְׁמָה וָפֶשַׁע.

כִּי הָעוֹלָם הַהוּא נָכוֹן לְחֶשְׁבּוֹן

וְסֵפֶר כָּל צָפוּן וְסָתוּם,

אֲשֶׁר בְּיַד כָּל אָדָם חָתוּם

וְעָרוּךְ לְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב

לְיִרְאֵי אֲדֹנָי וּלְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ,

וּלְהִנָּקֵם בּוֹ נְקַם בְּרִית

מִן שׁוֹכְחֵי אֵל,

הָאוֹמְרִים לָאֵל "סוּר מִמֶּנּוּ,

וְדַעַת דְרָכֶיךָ לֹא חָפַצְנוּ!

מַה שַּדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ,

וּמַה נּוֹעִיל כִּי נִפְגַּע בּוֹ?"

נַפְשִׁי, אִם חָכַמְתְּ – חָכַמְתְּ לָךְ,

וְאִם לַצְתְּ – אִתָּךְ תָּלִין מְשׁוּגָתֵךְ!

שִׁמְעִי מוּסָר וַחֲכָמִי וְאַל תִּפְרָעִי,

שִׁיתִי עַל לִבֵּךְ תָּמִיד

דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן-דָּוִד:

"סוֹף דָּבָר הַכּלֹ נִשְׁמָע,

אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא

וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמֹר –

כִּי זֶה כָּל הָאָדָם:

כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה

הָאֱלֹהִים יָבִיא בְּמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם,

אִם טוֹב וְאִם רָע!"

וְאַל תִּשְׁכְּחִי:

"בְּיַד כָּל אָדָם יַחְתֹּם

לָדַעַת כָּל אַנְשֵׁי מַעֲשֵׂהוּ".

וְזִכְרִי:

אֵין חֹשֶׁךְ וְאֵין צַלְמָוֶת

לְהִסָּתֶר שָׁם פּוֹעֲלֵי אָוֶן!"

בַּקְּשִׁי אֶת אֲדֹנָי קוֹנֵךְ

בְּכָל כֹּחֵךְ וְאוֹנֵךְ,

בַּקְּשִׁי צֶדֶק בַּקְּשִׁי עֲנָוָה,

אוּלַי תִּסָּתְרִי מִפְּנֵי אַף אֲדֹנָי

וּבְיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ,

וְתַזְהִירִי כְּזֹהַר הָרָקִיעַ,

וּכְצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ,

וְתַזְרִיחַ עָלַיִךְ שֶׁמֶש צְדָקָה

וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ. –

וְעַתָּה, קוּמִי לְכִי וְהִתְחַנֲנִי לַאדֹנַיִךְ

וּשְׂאִי זִמְרָה לֵאֱלֹהַיִךְ.

הַלֲלִי יָהּ כִּי טוֹב,

זַמְּרָה אֱלֹהֵינוּ כִּי נָעִים,

נָאוָה תְהִלָּה!

בחיי אבן פקודה
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של בחיי אבן פקודה
רקע
בחיי אבן פקודה

יצירותיו הנקראות ביותר של בחיי אבן פקודה

לכל יצירות בחיי אבן פקודה בסוגה שירה

לכל יצירות בחיי אבן פקודה

יצירה בהפתעה
רקע

בערב תשעה באב

מאת יהודה שטינברג (פרוזה)

שלשה שבועות במלואם היה רבי מרדכי סגל מסתגף בכל שנה מן שבעה-עשר בתמוז ואילך. חותם של אבלות היה ניכר אצלו על הכל.

במאכל ומשתה היה מחמיר על עצמו ופוסק מסעודות בשר לכל שלושת השבועות. בימים אלו היה חי על חשבון שתי הפרות הכרסניות שבחצרו, השופעות חלב משגר לשגר, עד לבחילת נפש.

וכל הזוכה מזכה גם את הרבים. בשבילו מכירים הרבה עניים שבעיר באבלם של הימים; מפני ששרה אשתו פסקה לימים אלו לשלוח חלובות לאיזה מן העניים ההגונים, שהיתה נוהגת לשלוח להם תדיר. החלב הוא עכשיו מזון שולחנה. כלום יכולה היא לסגף את בני-ביתה ולשלח נדבות לאחרים.

במקום היין האדום, שהיתה חביתו שופעת במרתף, היה מסתפק לסעודות ימים אלו בבקבוקים צרים של שכר שחור ומריר.

בבית-מסחרו היה נוהג לחתום מכתבים כלאחר יד, ולהעביר קו שחור תחת חתימתו.

מזמור “על נהרות בבל” קודם ברכת-המזון היה נאמר בימים הללו על שולחנו בניגון מיוחד. מכיר היה מזמור זה את מקומו. בימים אלו הוא העיקר וכל הסעודה טפל, שלא בא אלא בשביל לאמור אחריו “על נהרות בבל”.

וכשהגיע ערב תשעה באב, אחר שגמר סעודה מפסקת ישב לספסל, ושהה שעה קצרה, כדי להפסיק בין ערב תשעה באב לתשעה באב, חלץ מנעליו מתוך כובד ראש ונעל גאלושים (*ערדליים), שאין איסור נעילה חל עליהם; פשט קפוטתו ולבש ישנה מוכנת לדבר משנה לשנה, לקח תחת זרועותיו שק קפול ועשוי לדבר, ספר הקינות ואבוקה, והלך לבית-הכנסת. ואז ירד עליו ענן של מרה-שחורה, וכיסה אותו מכל הבלי העולם-הזה.

באותה שנה נתעכב קצת בביתו יותר מכפי מנהגו תמיד, מפני שהגאלושים הישנים נגנבו מביתו, ושלח להביא לו חדשים מן החנות.

והוא חיכך קצת בדבר משום איסור חידוש, אך חקר והעלה להלכה, שמכיוון, שאין איסור נעילה חל עליהם, הרי גם איסור חידוש אינו נוהג בם.

והוא הולך כפוי-ראש ומתאנח בתכופים.

בין אנחה לאנחה נדחקים ועולים במוחו רעיונות. יש מהם מרגיזים ומטרידים, ויש מהם, שמשביעים אותו נחת; אבל הוא סולד גם באלו וגם באלו.

את הנדוניה, של בתו כבר סילק. תיתי לו!

אבל ישנן עוד הרבה טרדות לפניו.

המלבושים בוודאי לא נתפרו עדיין כולם, אף על פי שהתחכם למפרע וחילק את העבודה לשני חייטים.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.