מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אַגָּדוֹת הָאָבִיב

מאת: שאול טשרניחובסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

גִּבּוֹר נַעֲלֶה יֵשׁ בָּאָרֶץ, “שֶׁמֶשׁ” שֵׁם יִקְרְאוּ לוֹ.

גְּדוֹלִים מַעֲשֵׂי הַשֶּׁמֶשׁ, וּמַה נִפְלָא פָּעֳלוֹ!

אִם חָפַצְתְּ בְּאַגָּדוֹת אָבִיב וּבְשִׁיר, לִימִינִי שְׁבִי

וַאֲסַפְּרָה לָךְ, אֲחוֹתִי, הַאֲזִינִי לְמוֹצָא פִי.

אָמְנָם קָדְרוּ מְאֹד שָׁמֵינוּ, קָדְרוּ, חָשְׁכוּ מִנִּי שְׁחוֹר,

אֶפֶס יֵשׁ אֲשֶׁר הָאֹפֶל תַּחְדֹּר, תִּקְרַע קֶרֶן אוֹר;

תַּחֲדֹּר, תַּשְׁקְ הַגִּנָּה אוֹרָה, תִּשַּׁק כַּפְתּוֹר עֵץ וּסְבָךְ.

הָעֲשָׂבִים יָבְשׁוּ תַּרְטִיב, תְּחַתֵּל סִדְקֵי גֶזַע שָׁח.

אָז יִמָּלֵא שָׂדֶה קֶסֶם, הָאֲדָמָה – רֶגֶשׁ חָי,

מִן אֲפִיקֵי הַגֵּאָיוֹת וְעַד הַנִּצָּה שֶׁבַּגָּיְא.

מִנִּי בֶטֶן הָאֲדָמָה יַעַל מַחֲנֶה צִיצֵי-בָּר,

עֵינֵי-תְכֵלֶת יִפְתַּח, יַבִּיט צִיץ “זִכְרִינִי”1 שֶׁבַּכָּר,

הַ“פַּעֲמוֹנִית”2 שְׂחוֹק עַל שְׂפָתָהּ בְּצִדֵּי דְּרָכִים וּבַגָּיְא,

תַּחַת בִּרְכַּת שֶׁמֶשׁ יִכֹּף “שֶׁן-הָאַרְיֵה”3, רֹאשׁ פָּז לוֹ.

וּבִנְשִׁיקַת שֶׁמֶשׁ יֶאְדְּמוּ פְּנֵי גַרְגְּרִים מְלֵאִים חֵן,

וְכַכַּלָּה בַּעֲדִי-צַחַר הַדֻּבְדְּבָנִים יַעֲמְדוּ כֵן.

אָז יִמָּלֵא יַעַר רִנָּה, הַשָּׁמַיִם – תְּרוּעוֹת-שִׁיר,

רַחֲבֵי שְׁדֵמָה – קִסְמֵי-זִמְרָה, וּמַנְגִינָה – תְּחוּם הַנִּיר,

הָעֶפְרוֹנִי יַשְׁכִּים יִדְאֶה בְּאֶבְרוֹתָיו מְלֵאוֹת טָל,

וּבַחַמָּה יָאִיץ, יִדְפֹּק בְּשִׁיר נִתָּךְ מִנִּי עָל.

וּבַעֲלוֹת הַשֶּׁמֶשׁ תַּאְדִּים, בּוֹשָׁה הִיא כִּי אֵחֲרָה קוּם,

וּבְמַנְגִּינוֹת יְקַדְּמוּהָ סִיס-הַגַּיְא וְהַדְּרוֹר הַחוּם.

וְתֵרְדְּ הַשִּׁירָה עִם הַחַמָּה; וּבִנְטוֹתָהּ קַצְוֵּי יָם,

וְאָנוּ וְאָבְלוּ הָאֲנָפוֹת בִּיוֵן בִּצָּה וַאֲגָם!

וּבִשָּׁמַע קוֹל הַשִּׁירָה הַמִּתְהַלֵּךְ עַל פְּנֵי חוּץ,

בָּא הָרֶמֶשׂ מִנִּי כִלְיוֹת הָאֲדָמָה מֵעָרוּץ:

מַעְלָה מַעְלָה, מִמַּעֲמַקִים אֶל הָאוֹרָה, אֶל הַחֹם,

מִן הַקֶּבֶר אֶל הַחַיִּים, מֵאֲפֵלָה לְאוֹר יוֹם –

קְהַל תּוֹלָעִים וּבְנֵי-תוֹלָע, חָסִיל עָשׁ וְצִפֹּרֶת-גָּן;

זְבוּל – כָּל כַּפְתּוֹר, מָעוֹן – פֶּרַח מָלֵא אוֹר מִזַּן אֶל זָן.

וּבַשָּׁרוֹן בִּנְאוֹת-דֶּשֶׁא וּבַגַּן, מֵעֵת לְעֵת,

זְבוּבֵי-רִקְמָה עָפִים, תַּבְנִית פְּרָחִים חַיִּים, קִרְעֵי נֵס.

אָמְנָם גָּדְלוּ מַעֲשֵׂי שֶׁמֶשׁ, נִפְלְאוֹתָיו לִבְלִי חֹק!

הַטִּי אָזְנֵךְ וַאֲסַפְּרָה לָךְ עֲלִילוֹת הָעֲנָק:

עֵין הַשֶּׁמֶשׁ הֵם הַחַיִּים, וְהַחַיִּים אַהֲבָה הֵם,

וּבְאֵין אַהֲבָה שָׁם הַמָּוֶת, מוֹת-הָעוֹלָל מִבְּלִי אֵם.

וּבִמְלֹא הָעוֹלָם מָקוֹם אַיִן, - מָקוֹם אֲשֶׁר אֵין

שֶׁמֶשׁ אַהֲבָה שָׁם וְקַרְנָיו, קַרְנֵי-אוֹרָה, קַוֵּי-חֵן!

אַךְ אֶל לֵב הָאָדָם פְּנִימָה כִּי יַבְקִיעַ קַו הַלָּז,

מִמַּעֲמַקֵּי גִּנְזֵי לִבּוֹ תִּנְהַר שִׁירַת קֶסֶם-רָז!

כְּאִלּוּ מֵיתְרֵי נֵבֶל עָשׂוֹר תַּחַת יָד מַעְדֶּפֶת אוֹן

אֶל מַנְגִּינוֹת קְרַב הַקְּדוּמִים גִּבּוֹר נַעֲרָץ הֵעִיר רֹן;

כְּמוֹ מְאַת מַעְיָנִים הוֹמִים לְאוֹר הַחֶרֶס חֹדֶשׁ זִיו

בֵּין עֲרוּגוֹת גִּנַּת בִּיתָן פִּתְאֹם יַחְדָּו קָרְאוּ רִיב.

וְהַמְּרִיבָה – שִׁיר-עֲדָנִים, בַּעֲדָנָיו רֹךְ וּכְאֵב,

וּבַשִּׁירָה אוֹר וּקְסָמִים וַחֲלוֹמוֹת לוֹקְחִים לֵב.

וְהַחֲלוֹמוֹת – חֲלוֹמוֹת אוֹרוֹת, חֲלוֹמוֹת נֹעַר, אֲשֶׁר בָּם

יֵשׁ יִשָּׁקוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְנִבְכֵי יָם,

הַנִּסְתָּרוֹת וְהַנִּגְלוֹת הַמִּתְלַכְּדוֹת בַּעֲנַן

דּוֹרוֹת קֶדֶם לוּטֵי קֶסֶם וַעֲרָפֶל, עִם אַגָּן

שֶׁמֶשׁ עָכוּר לַשָּׁמַיִם, שְׁמֵי הַנֵּכָר, אַדְמַת זָר,

שָׁמָּה אֵדֵי-רַעַל עוֹטְפִים אַגְמֵי-רֶפֶשׁ וְקָמוֹת-בָּר,

עוֹלָם מָלֵא חַיֵּי רֶגַע, חַיִּים סוֹעֲרִים כַּיָּם,

עוֹלָם מָלֵא צִלְלֵי חַיִּים, רִגְשֵׁי שַׁיִשׁ חִדְלֵי-דָם,

רָזֵי עֶלְיוֹן, תַּעֲלוּמוֹת, שִׂיחַ-פְּרָחִים, הֶגֶה-גָל,

רֶגֶשׁ עָלִים, הוּם-דּוּמִיָּה, שִׁבְרֵי-אוֹר לִרְסִיס הַטָּל.

עוֹלָם מָלֵא חֲלוֹמוֹת זָהָב, פַּלְגֵי חֹם, מְאוֹרוֹת יוֹם,

הֵד מַנְגִּינוֹת עַל פְּנֵי נָהָר, עֵת יָרֵחַ יָהֵל דּוֹם –

בַּעֲבוֹתוֹת הַשּׁוֹשַׁנִּים וּבִרְתוּקוֹת רַצֵּי-אוֹר,

בְּמִסְגֶרֶת-הַמַּנְגִּינָה וּבְמִשְׁבֶּצֶת עַרְפִלֵּי-מוֹר

חֻבְּרוּ יַחְדָּו, הִתְלַכָּדוּ, וּבַחֲרוּזִים עַד אֵין סוֹף

יֵשׁ תִּנְהַרְנָה וְיֵשׁ תִּמַּקְנָה חִישׁ מַהֵר כִּמְעוּף-הָעוֹף!…

וַאֲשֶׁר רָאָה חֲלוֹם זֶה פַּעַם יְנַהֲגֶנּוּ עַד יוֹם מוּת,

בִּדְמֵי לִבּוֹ יְשַלְּמֶנּוּ,בִּלְשַׁד חַיָּיו, וַחֲרוּת-

חֹד צִפֹּרֶן-שָׁמִיר יִהְיֶה עַל גַּב לוּחַ לִבּוֹ, וְאַךְ

עִם צֵאת נַפְשׁוֹ יַעֲקְרֶנּוּ בְּעַקָּת לֵב זָב דָּם וְרַךְ.

וְאֶת הַחֲלוֹם אֲנִי רָאִיתִי: שֶׁמֶשׁ אָבִיב הֵפֵז יָם,

בַּשָׁמַיִם שׁוֹטְטוּ עָבִים, וְהֶעָבִים נָטְפוּ דָם;

וְעֵין הָאָרֶץ הָלְכָה הָלֹךְ וְעָטֹה אֹפֶל עַד הֱיוֹת

מַרְאֶה כֵּהֶה לָהּ, לֶעָבִים וְלַגָּן!… וּבְשָׁעָה זֹאת

עָמְדָה נִכְחִי שׁוֹבַת-לִבִּי, וַאֲנִי חוֹלֵם וְלִבִּי עֵר,

וְעֵינַי רוֹאוֹת אֶת הַנַעֲרָה, וְעֵינַי רוֹאוֹת אֶת הַזֵּר,

כְּלִיל גַּחְלִילִיּוֹת לְרֹאשָׁהּ, כַּעֲטָרָה רַבַּת-אוֹר;

וְהָאוֹר, אוֹר רַךְ וְטָמִיר, רוֹחֵף רוֹעֵד עַל הָעוֹר.

וְעֵינֶיהָ גְדוֹלוֹת, חוֹלְמוֹת, וַעֲמֻקּוֹת מִנִּי יָם,

וְנָשְׁקוּ בָמוֹ הַשָּמַיִם, רָזֵי-לֵיל וְדִמְדּוּמֵי-יָם…


הידלברג, 1899


  1. Vergissmeinnicht, Незабудка.  ↩

  2. Campanula, Колокольчики, glockenblume.  ↩

  3. Taraxacum. Inss., Одуванчикъ, Loewenzahn  ↩

שאול טשרניחובסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של שאול טשרניחובסקי
יצירה בהפתעה
רקע

מוריס רוזנפלד (שלושים שנה למותו)

מאת דוד מאירובסקי / אברהם רגלסון (מאמרים ומסות)

אחד-העם ראה את השארת-נפשם של סופרים אידיים רק בהיותם מתורגמים ללשון העברית. ראייה לכך: מה זכר היה נשאר להוגי-דיעות שלנו בספרד, לאותם מספריהם שנכתבו ערבית, אילולי ניתרגמו עברית על-ידי בית אבן-תיבון?

וכן ביאליק, בערכו תכנית לכינוס כל אוצרותינו הרוחניים, הכניס ברשימתו גם מה שבני-ישראל יצרו בלשונות אחרות, ובראש ובראשונה, באידית, זו שהיתה שפת-דיבור להמוני-עמנו במזרח-אירופה במשך שמונה מאות שנה, ובה למדו תורה – מלה מלה ותרומה האידי בצדה – ובה נתפלפלו כהלכה כמה סופרים אידיים זכו שיבואו כתביהם אל נצח-העברית, אם בידי עצמם אם בידי אחרים: מנדלי, שלום עליכם, י.ל. פרץ, פרוג (זה כתב אף רוסית), שלום אש ואחרים.

אבל מוריס רוזנפלד, ששיריו הליריים נודעו לתהילה בגרמנית, אנגלית, צרפתית, איטלקית, רוסית, פולנית, צ’כית ואפילו יפאנית, עדיין לא מצאו להם מעון בספרותנו הלאומית. והרי מעטים הם המשוררים האידיים זולתו שיש להם זכות-קדימה על זו השארת-הנפש בהיכל העברית.

רוזנפלד היה משורר בחסד עליון, לפי אמיתת הכינוי הזה. אין מלאכותיות וחיקוי והעמדת-פנים במלאכתו. כל שיר הוא להב העולה מלב נשרף. אוסף-שיריו הוא אש גדולה המבטאה ייסורי נשמת האדם באשר הוא אדם..

רוזנפלד יהודי היה, ופועל היה, ומשנה-סבל סבל כיהודי וכפועל.

הוא נולד ב-1862, בעיירה על-יד סובלקי, פולין. נעוריו עברו עליו בנדודים מארץ אל ארץ. רוב ימי-חיי בגרותו בילה ב“בתי-זיעה”, אלו בתי- חרושת של עבודת-פרך, בלונדון ובניו-יורק.

בהיותו יהודי פועל בבתי-חרושת של מחט, תמים ולא-לוּמד, שפך נפשו בשירה המביעה רוחו של כל פועל וקשה-יום בכל העולם כולו. אילו נערכו שיריו על-פי סדר מכוון, כי אז אפשר היה ללמוד מהם את פרשת ימי-חייו של אחד-הפועלים מלידה ועד מוות; יתר על כן: אפשר היה לדעת גם מה טעם חיי אשתו וילדיו וכל הנלווים אליו. אך משורר זה אינו מבקש לעורר רחמים, לשדל למעשי-צדקה. יושר הוא דורש, חירות הוא דורש, זכותו על אושר, על אור-שמש, על אוויר צח. יש וחלומו על שיחרור מגיע לידי מדרגת חזון ונבואה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.