מֵחֹמֶר אַחַד
הֵן קֹרַצְנוּ יַחַד
– אֶת פִּי הָעֶשֶׁת הַחֲצֹצְרָה שָׁאָלָה –
וּמַדּוּעַ כֹּה אַתְּ מֶנִּי נִבְדָּלָה?
אֲנִי כִּמְעַט רוּחַ
צַח בִּי יָפוּחַ
וּבְקוֹל פְּחָדִים חִישׁ הִנְנִי צוֹלֵלָה;
וָאַתְּ לוּ בַּמַּטֶּה אוֹתְךָ יַחְבֹּטוּ,
לוּ גַּם לִפְתוֹתִים אֶת גֵּוֵךְ יִכֹּתּוּ,
לֹא תַשְׁמִיעִי קוֹל אַךְ תִּדֹּמִּי סֶלָה.
זֶה פֵּשֶׁר הַדָּבָר לָדַעַת תִּשְׁאָלִי– עָנַתָּהּ הָעֶשֶׁת
לֹא יָדְעָה בּשֶׁת –
יַעַן כִּי רֵקָה אַתְּ לָכֵן תִּצְלָלִי.