בְּסוֹד הַשְׁלֵמוּת / יחיאל מר
© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.
שָׁקְטוּ הָרוּחוֹת וּצְלִיל לַדְּמָמָה,
שֶׁמֶשׁ תַּרְעִיף זָהֳרֵי-נֶחָמָה.
לֹא קֶצֶף-שִׂנְאָה, לֹא עֶצֶב קִנָּה –
שָעָה מְבֹרֶכֶת עַל סַף הַשְׁכִינָה.
לֵב לְלֹא קֶרַע, נֶפֶשׁ אֵין חַיִץ,
אֶחָד עִם אִילָן בְּרוּחַ קַיִץ.
תָּמִים עִם הַדֶּרֶךְ כְּהֵלֶךְ פָּשׁוּט,
מְזֻמָּן לְלַבְלֵב, מוּכָן לָמוּת.
וְעַיִן זַכָּה נוֹהָה וְנוֹהֶרֶת
מֵעֹמֶק הַתְּכֵלֶת, מִסֹּמֶק הַוֶּרֶד.
וְקַל וְחָפְשִׁי מֵהָעֹמֶס הָרַב
לכַוֵּן צַעַד בַּשְּׁבִיל לַמֶּרְחָב.
בְּסוֹד הַשְּׁלֵמוּת שֶׁעָלָה וְצָלַל,
הַלֵּב הַבּוֹעֵר לֹא אֻכָּל!