בזמן הזה¹ בשעת הרת עולם זו של האומה הישראלית, כשאברי האומה מתלקטים ועצם אל עצם קרבה להתחבר לגוף אחד שלם ולשוב לתחיה, ראוי הוא שנשים את לבנו לכל אבר ואבר, לכל חלק וחלק קטן מגוף האומה, לדעת את עברו, להתבונן אל ההווה שלו, בכדי שתהיה יכולת בידינו להתוות לו דרך לעתידו, שישוב גם הוא יחד עם כל הגוף לתחיה ולחיים חדשים.

כמעט לא תחשב זאת להפרזה, אם אומר, שאין צבור יהודי, אבר אומה, עזוב ונשכח בעולמנו, שידברו עליו כה מעט וידעו מחייו כה מצער, כהיהודים הגרוזינים בגרוזיה ובזמן האחרון בארץ ישראל. אמנם ישנן ידיעות אחדות, מפוזרות שה ושם, בנוגע להם, אבל מלבד שהידיעות האלה לא נפוצות בעם ויקרי מציאות הן בשביל העולם היהודי הגדול, עוד החסרון הראשי הוא זה, שאין בהם דבר שלם מכל אשר נכתב עליהם, אלא הכל ארעי, רשמי נוסע ותו לא. כל אלה הידיעות אינן מקנות השקפה שלמה על ההווי של צבור שלם, שגם כמותו איננה מבוטלת כל כך ומספר אוכלסיו מונה עשרות אלפים. אמנם צריך להודות, על פי רוב האשמה נופלת על יהודי גרוזיה עצמם, שבמשך מאות שנים שקעו בתרדמה, דומית מוות שררה מסביבם ולא נשמע קולם במנגינת הדורות של האומה הישראלית, הם לא הקימו איש שיספר לדור, את אשר עבר עליהם במשך ימי גלותם הארוכה ולשים זאת כתוב בספרותנו. יכול להיות, שגם השאירו אחריהם דבר מה בנוגע לזה, אבל לא הגיעו עדינו מפני רוב התלאות והצרות אשר עברו עליהם.

בחיבורי זה לא באתי לכתוב תלדות יהודי גרוזיה, אלא רוצה אך למסור אי-אלה ידיעות בנוגע להם, להפריע, לפחות, את הדומיה הכבדה, אשר החתלו בה במשך שנים רבות. מטרתי בחבורי זה לדבר על חייהם ומצבם בהווה, אולם בכדי שהתמונה תהיה שלימה, אגע בקוים כללים גם בחייהם בעבר.