רקע
יעקב לרנר
עִם כְּלוֹת הַתַּמּוּז
mנחלת הכלל [?]
tשירה

הָאָבִיב – לֹא נוֹדַע אִם הָיָה בָאָרֶץ,

אִם רָאוּ שָׁמַיִם אֶת זִיווֹ;

הוּא נִפְתַּל נַפְתּוּלִים עִם אוֹיְבוּ הַחֹרֶף –

וְנָפַל בַּקְּרָב עִם יְרִיבוֹ.

וִירִיבוֹ זֶה חָנַק כָּל פֶּרַח, כָּל נִצָּן,

שֶׁאָמְרוּ לְבַצְבֵּץ מֵחוֹלָם,

וְהֵמִית כָּל רוּחַ צַחְצָחָה, שֶׁיָּכְלָה

לְהָזִיז קִפְאוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם;

וְהֵעִיב הַשּׁמֶשׁ, וְשֵׁרֵשׁ כָּל תִּקְוָה

מִלִּבּוֹת הַמְצַפִּים לִתְחִיָּה –

וּכְבָר הָיָה אָבִיב בְּלוּחַ-הַשּׁנִים,

אַךְ חֹרֶף עוֹד הָיָה בַבְּרִיאָה…

וּכְאִלּוּ לְקַנְתֵּר אֶת אֵלּוּ, שֶׁרָנְנוּ

בַּסֶּתֶר עַד תֹּקֶף שִׁלְטוֹנוֹ,

הִתְחַכֵּם הַחֹרֶף בִּצְדִיָּה, וּלְעִתִּים

הִנִּיחַ עַד-רֶגַע אֶת זֵינוֹ.

אָז תָּצִיץ הַשֶׁמֶש כְּהֶרֶף-הָעַיִן

מֵחֲרַכֵּי הַיְרִיעָה הַשּׁחוֹרָה

וְתַזְהֵב בִּצְחוֹקָהּ הַקָּלִיל אֶת עָגְמַת

אַרְצֵנוּ הַפְּשֹׁטָה וְעֹרָה.

וְהָיָה בְהָחֵל הַנְּפָשׁוֹת שִׁעֻלְפוּ

לְחַלֵּץ אֶבְרֵיהֶן מִקָּרָה –

וּפִתְאֹם מֵאָרְבוֹ אָז יָנַח הַחֹרֶף

וְיַגְלֵד וְיָעֵם הַנְּהָרָה.

וְכָכָה שָׁמַמְנוּ כָּל תְּקוּפַת הָאָבִיב,

עַד נוֹאָשׁ אָמַרְנוּ לְבוֹאוֹ –

וַנּוֹחֵל לַקַּיִץ, הַגּוֹאֵל הַיְחִידִי,

שֶׁיָּחֵם הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ.

וְאָמְנָם לֹא הוֹבִישׁ הַקַּיִץ שִׂבְרֵנוּ

וַיָּבוֹא בִתְרוּעַת מִצְהַלְתּוֹ

וַיַּשְמֵד בִצְחוֹקוֹ הַחֹרֶף הַנִּרְגָּן

וַיְכוֹנֵן בְּחֶדְוָה מֶמְשַׁלְתּוֹ.

וְצִירִים אָז יִשְׁלַח לְיוֹשְׁבֵי הַכְּרַכִּים;

" מַה-תֵּשְׁבוּ בַתֹּפֶת, הַפְּתָאִים?

רְאוּ-נָא מֶה עָמְקוּ עֲרִיפֵי שָׁמָיִם,

מָה רָחֲבוּ מַרְבַדֵּי-הַדְּשָׁאִים!

וְאַתֶּם, הַצְּעִירִים, הַשְּחוֹחִים עַל סֵפֶר,

הַעֵת הִיא לָשֶׁבֶת בַּ“חֲדָרִים”?

צְאוּ-נָא וּפִשְׁטוּ בַּשּׁדֵּמוֹת, בַּחֹרְשָׁה,

וְצוּדוּ פַּרְפָּרִים, צִפֳּרִים! "

וַנֵּצֵא הַשּׂדֶה… אַךְ – אוֹיָה – עֲנָנִים

הִתְחִילוּ מַקְדִירִים שָׁמֵינוּ,

וַחֲזִיזִים וּרְעָמִים יוֹם-יוֹם בִּעֲתוּנוּ

וְתָכְפוּ הַגְּשָׁמִים עָלֵינוּ.

נִרְדָּפִים מִמָּטָר נִמְלָטְנוּ הַבַּיְתָה

וְשָׁעוֹת וְיָמִים אֲרֻכִּים

אֻלַּצְנוּ לָשֶׁבֶת בַּבַּיִּת הַשׁוֹמֵם

וּלְמַלֹּאת חֲלָלוֹ פִּהוּקִים.

וְעַד שֶׁאֲנַחְנוּ מְפַהֲקִים וּמְחַכִּים

לְרַחְמֵי הַשּׁמֶש הַיָּפָה,

הִתְחִילָה כְּבָר לִצְהֹב הַקָּמָה בַשּׁדֵמוֹת –

וּתְקוּפַת הָעֶדְנָה חָלְפָה.

וְלוּ גַם מֵעַכְשָו יִזַּכּוּ שָׁמַיִם

וְיָמִים יַתְחִילוּ מַזְהִירִים –

הָהּ! כַּמָּה עוֹד נִשְׁאַר עַד אֱלוּל הַחֹדֶשׁ

הַמְבַשּׂר שַׁלֶּכֶת, סַגְרִירִים?!


גרודנה תרע"א

המלצות קוראים
תגיות