פנים – פנים יפים, צעירים, פניו של דור הפלמח באלבום.
פנים של שחוק ושל רצינות, מהם שלא יֵדעו עוד שחוק ולא ירצינו עוד.
יש פנים לכלים, לאוטו, לנעליים, לשינל.
פנים לישיבה ולעמידה, להליכה ולציפיה.
פנים לכתפיים המוגשות לעומס, ולרגלים המפליגות, לגב, לעורפו של אדם: התבוננו במתרוממים-מטפסים על הקירות.
פנים ליחיד ולרבים: לגל כשהוא לעצמו, ולגל בתוך הים.
לוחמים – ולא חיילוּת.
שורה – ולא טישטוש.
מיפקד – ולא ראווה.
מפקדים – במהות הראשונה, אין קליפות ועיטופי-שרד. ראו-נא שלושת המפקדים בישיבתם ישיבה ערבית. מהות אנושית.
מה אנושי הנשיא הראשון, כשהוא ‘סוקר’ בעיניים שכהו את המיסדר והוא נשען אל המפקד הצעיר.
מה אנושיים כאן, בפגישה בשדה, גם אשר-על-הבטחון ואשר-על-הצבא.
האנושי – ודאי הוא קרינה מבפנים, נשמה הוא, האצלה, אך הרבה מאציל ומציל הנוף. מיפקד הנסקר בנוף – קשיחותו מתקפחת. בשדה אך טבעי כי יינטל מן הצבאיות ויתווסף מן הטבעיות. המרחב אינו בן-זוג לטכסיות יתירה. לכה-נא והצדיע ברצינות לחברך בפני הנגב, בפני מלכות-האדמה.
אכן, פנים, והווי, הווי צעיר, נודד ואינטימי: כל הארץ לו בית. ואווירה: של חכמת-מולדת, של ידיעת-עתים.
ומקצת מן המעשה – מעשה-השלום ומעשה-המלחמה.
ופנימים נלבבים-אינטימיים. אפילו אלו של ארעי.
והשמות – פרטיים-ביתיים. ספק, אם בכל הספר רב-הדמויות מצוי ‘מניין’ אחד של שמות-משפחה. אף סופרים לא בשמם, כי אם בשם ספריהם יכונו. מנהג יהודי מאז. ‘שיטה מקובצת’, ‘קצות החושן’, ‘נודע ביהודה’. אל תאמר: אלמונים, אמור: בנים, אחים, חברים, בני עדה אחת. רצונך, זהה אותם בחניכתם; רצונך, הרי הם לא הם כשלעצמם בלבד; רבים מאחריהם; כל אחד – כלל בו מקופל ומכונס.
פשטות: אותה ביקשנו. ענווה: שאינה מתענוות ואינה מכריזה על עצמה.
פאטריוטיות צעירה, רעננה – בחולצת-לובן, בבגדי עבודה, בשינל ובמדים – לא, הלבוש אינו אלא לבוש, לא יעלה ולא יעלים.
תמונות ידועות, תצלומים שחוקים מעשי-ידי חובבים? – אך כאן, במכונס, אף הם באים על ביטויָם המלא, מקבלים כובד-משמעות. האידיאה משלימה את האמנות. עדות הם, התצלומים, עדות מהימנה – והסוגסטיה שלהם כשל דברי-אגדה.
כבשרביט זומנו לכפיפה אחת של עמודים, והם מתנגנים, קוראים זה אל זה, משתפכים זה בזה במיקהלת קולות וצלילים וגונים.
הדברים המלווים – חיים בהם משלהם, וקיימים הם גם בזכות עצמם. להט נעורים שנתבגרו בעשר שנים, וחן של נעורים ברעננותם.
רוח מהלכת בין העלים האלה – והיא תהיה במעלעל בהם. תוליך אותו. בהתעוררות שבלב, בבינה יביט בפנים, בהווי, באירועים, במעשים, יהרהר הרהוריו, הרהורים של אהבה, של כבוד, והרהורים של יגון והוא יצא מן הספר בחבלי-פרידה.
קשה הפרידה מן הדור, מפניו הצעירים.
[תשי"ט]