פַּעַם אַחַת בָּאָה דּוּכִיפַת אַחַת לְקַנֵּן בְּגַנּוֹ שֶׁל
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא.
זָכַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מַה שּׁשָּׁמַע, שֶׁיֵּשׁ קְסָמִים לַדּוּכִיפַת.
רָצָה לִרְאוֹת קְסָמֶיהָ.
מֶה עָשָׂה?
כְּשֶׁהִשְׁלִימָה הַדּוּכִיפַת אֶת בְּנִיַּת הַקֵּן שֶׁלָּהּ,
הִנִּיחַ קֶרֶשׁ לִפְנֵי הַקֵּן, בֵּין עַנְפֵי הָאִילָן,
וְתָקַע בּוֹ מַסְמֵר, שֶׁלֹּא תּוּכַל הַדּוּכִיפַת לְהִכָּנֵס לְקִנָּהּ.
וְהַדּוּכִיפַת מֶה עָשְׂתָה?
הֵבִיאָה מִין עֵשֶׂב שֶׁחָלַץ אֶת הַמַּסְמֵר מִמְּקוֹמוֹ
נִכְנְסָה הַדּוּכִיפַת הַפִּקַּחַת לַקֵּן וְהֵטִילָה בּוֹ אֶת בֵּיצֶיהָ
בְּשַׁלְוָה וָנַחַת…
נָטַל רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹתוֹ עֵשֶׂב-קְסָמִים וּשְׂרָפוֹ,
שֶׁלֹא יִמְצְאוּ אוֹתוֹ הַגַּנָּבִים
וְיַחְלְצוּ אֶת מַסְמְרֵי הַחַלוֹנוֹת וְהַבָּתִּים…
[ויקרא רבה כב; קהלת רבה ה]