מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מַשָּׂא הַר אֶפְרָיִם

מאת: אלתר לוין

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

וַתִּקָּחֵנִי רוּחַ אֱלֹהִים

וַתְּבִיאֵנִי עַל הַר אֶפְרַיִם

אֲשֶׁר מוּל פְּנֵי הַגִּלְגָּל –

וָאֵרֶא אֶת הַמַּרְאֶה:

וְהִנֶּה עָם גָדוֹל לִמְאֹד,

מַחֲנֶה לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב

נִקְבְּצוּ וּבָאוּ עַל הֶהָרִים;

וְהִנֵּה בְתוֹךְ הָעָם

לַהֲקַת בְּנֵי הַנְּבִיאִים

וַאֲנִי בְּתוֹךְ הָעָם.


וָאֵרֶא:

הָר מֹל הָר,

עַל מְרוֹמֵי גַבְנוּנִים

שָׁכְנוּ גִבּוֹרִים כַּדּוּר,

פָּרְשׂוּ בְרֻכְסֵי הֶהָרִים

פָּשְׁטוּ כָּאַרְבֶּה בַשּׁפָיִים,

בַּבִּקְעָה וּבַגָּיְא.

וְהִנֵּה,

בְּנֵי הַלְוִיִּים עוֹמְדִים

עַל הָהָר מִנֶּגֶד,

עַל הַר עֵיבָל;

עֲטוּפֵי אַדֶּרֶת הֶחָזוֹן,

נְכוֹנִים לָרְעָמוֹת,

מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה,

וְנוֹתְנִים לִפְנֵי הָעָם

אֶת הַקְּלָלָה:

“אָרוּר נוֹטֵשׁ נַחֲלַת קְדוּמִים!”


וָאֵרָא:

הָר מוּל הָר,

עַל מְרוֹמֵי גַבְנוּנִים

שָׁכְנוּ גִּבּוֹרִים כַּדּוּר,

פָּרְשׂוּ בְּרֻכְסֵי הֶהָרִים,

פָּשְׁטוּ כְּאַרְבֶּה בַשּׁפָיִים

בַּבִּקְעָה וּבַגָּיְא.

וְהִנֵּה,

בְּנֵי הַלְוִיִים עוֹמְדִים

עַל הָהָר מִנֶּגֶד,

עַל הַר גְּרִיזִים;

עֲטוּפֵי אַדֶּרֶת הֶחָזוֹן

נְכוֹנִים לָרְעָמוֹת

מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה,

וְנוֹתְנִים לִפְנֵי הָעָם

אֶת הַבְּרָכָה:

“בָּרוּךְ יִשְׂרָאֵל הָעוֹלֶה מִזְרָחָה!”


אלתר לוין
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אלתר לוין
רקע
אלתר לוין

יצירותיו הנקראות ביותר של אלתר לוין

  1. מכתבים מן העזבון (מכתבים)
  2. תלג'יה (שירה)
  3. הדקל (שירה)
  4. חֶרְמוֹנִים (שירה)
  5. רוח חדש (שירה)

לכל יצירות אלתר לוין בסוגה שירה

לכל יצירות אלתר לוין

יצירה בהפתעה
רקע

מכס נורדוי

מאת ראובן ברינין (מאמרים ומסות)

הארי, כשהוא נפצע קשה ביער, משמיע רק שאגה אחת איומה; אחרי כן הוא מסתלק, מסתחב, בהיותו זב דם, הצדה, מתחבא, בלי אנקות וזעקות, באיזו מאורה, באיזו חורשה, במקום אין עוברים ואין רואים, ושם – הוא גוסס בפצעיו האנושים, גוסס בלי העויות, ומתקרב אל קצו, קץ כל בשר, בהיותו עוד מלא גאה וגאון.

כך היה גוסס וכך מת הארי שבחבורתנו – שמחה מאיר (המכונה מאַכס) נורדוי.

מתוך עוני, מתוך דחקות, באיזו דירה צרה, בקומה חמישית, – מאורת אדם, בבירת-העולם, – עזוב, כמעט נשכח מלב, ופּצוע ברוחו, נסתלק מאתנו האָדם הגדול, היהודי הגדול.

לפני שנתיים בדיוק כתבתי על אדות נורדוי את המאמר “הסבא הגדול – והטראגדיה היהודית”1, ובו אָמרתי:

"לפני יותר מעשר שנים הציגו בפאריז, ואחרי כן גם בערים אחרות, מחזה (שכתב הדראמאטורגן הנודע מוריס דונה2, אחד מחברי האקדמיה הצרפתית) מחיי ההוֹוה. בין הנפשות, שהועלו על הבימה, היה יהודי זקן, שקהל הרואים הכיר בו את צורתו של מאכס נורדוי. נורדוי היה בעיני סופר-החזיונות הנזכר סמל היהודי המודרני עם מעלותיו, ועוד יותר – עם פּגימותיו וחסרונותיו. היהדות החדשה השואפת לשחרור ולגאולה, – אותה היהדות המלאה סתירות וניגדים פּנימיים, נצטלמה במוחו של הדראמאטורגן בצורתו של נורדוי.

לפני כחמש-עשרה שנה כתב אחד החוקרים בצרפת ספר על דבר “הרוח היהודי” וסימניו המובהקים. וגם המחבר הזה הקדיש פרק מיוחד לנורדוי. חוקר-הנפש הזה רואה בחכם-עמנו זה יהודי טיפוסי, שרוח עמו ותכונת נפשו מצאו בו את הביטוי היותר מלא, היותר חד וחריף.

נורדוי היה (מיום אשר התוַדע אל אֶחיו) בעיני העולם הנכרי לסמל היהודי המודרני, לצורה כוללת, לצביון לאומי.


  1. ftn1  ↩

  2. ftn2  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.