מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אמרת יחידה ליחיד

מאת: אברהם אבן עזרא

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

אִמְרַת יְחִידָה לְיָחִיד יָאֲתָה, // נַפְשִׁי לְצוּרָה / נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה.


בַּעְמֹד פְּעָלִים בְּכֹחַ אוֹנָהּ

אוֹת עַל הֱיוֹתָהּ, וְחַיָּה יֶשְׁנָהּ,

אֹמֶן יְסוֹד לָהּ וּמִקְרֶה אֵינָהּ.

עָמְדָה תְּכוּנָה לְגֵו אוֹ בָלְתָה – // חַיִּים מְקוֹרָהּ, / בִּנְוֵה אֱמֶת הָיְתָה.


רַבּוֹת תְּמוּנוֹת בְּגֵו נִרְכָּבוֹת

יַחַד, עֲרֵבוֹת בְּקִרְבָּהּ שָׁבוֹת.

עֵינָהּ כְּשֶׁמֶשׁ בְּאֶפֶס עָבוֹת,

הֵיכָל מְתֹאָר לְשִׁבְתָּהּ בָּנְתָה, // כִּי מִבְּשָׂרָהּ / הוֹד מְחוֹלְלָהּ חָזְתָה.


הַכֹּל בְּלִי עֵת בְּשִׂכְלָהּ רוֹאָה,

טֶרֶם בְּכֹחָהּ תְּהִי נִמְצָאָה

דֵעָה, וְאַחַר לְפֹעַל יָצָאָה.

תִּשָּׂא – וְהִיא כַנְּשׂוּאָה דָמְתָה, // עַד יַאֲדִירָהּ / אֵל לְרַחֲמָיו פָּנְתָה.


מָעוֹן, בְּךָ נִתְכְּנָה קִימָתִי,

אַיִן יְרִיבִי וְאַתְּ חוֹמָתִי,

אָשִׁית לְמָקוֹם לְךָ נִשְׁמָתִי.

אִם תַּחֲרִישׁ מִקְּרֹא לָךְ – מֵתָה // אָכֵן יְעִירָהּ/ זִכְרְךָ וּבוֹ חָיְתָה.

אברהם אבן עזרא
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אברהם אבן עזרא
יצירה בהפתעה
רקע

קהלת ושיר השירים

מאת אלחנן ליב לוינסקי (מאמרים ומסות)

(עוד מעט פילוסופיא של סכות)


כשאדם נער אומר דברי-זמר;

הזקין – אומר הבל-הבלים.


“בקשו חכמים לגנוז את ספר קהלת מפני כי דבריו סותרים זה את זה”…

ופחד יעלה על לבבי למקרא הדברים האלה. הנקל להגיד: לגנוז את ספר קהלת!

ואנכי גם לא אוכל לתאר לי עכשיו את ערך האבדה הגדולה ההיא לוּ באמת גנזוהו.

והכל תלוי במזל, אפילו ספר-תורה שבהיכל. קהלת “ושיר השירים” מפי רועה אחד יצאו, שניהם הגות רוחו של מחבר אחד, וכמה שונה גורלם! שיר-השירים – קודש קדשים, וכל העולם כולו אינו כדאי כיום שנתן בו השיר הזה. ואת קהלת בקשו לגנוז, מפני כי דבריו סותרים זה את זה.

על שיר-השירים לא נאמרו דברים כאלה, את שיר-השירים מעודם לא חפצו לגנוז; וגם “התמימים” האלה שלא נהנו מן העולם אפילו באצבעם הקטנה ולא הסתכלו בצורת אשה מימיהם, גם הם התרגשו והתפעלו משיר הזה, בלי-משים הרגישו את הניצוץ, את המאור, את האש שבו; כי האדם, אפילו הנזיר, הפרוש, הקדוש המתבודד, המשבר תמיד את יצרו ומשעבדו לעבודת-הבורא, – גם הוא לעולם, לעולם בסתרי לבבו ישאר אדם… גם התמימים האלה התפעלו והתרגשו משיר הזה, ולא מצאו כל סתירות בדבריו, כי “שיר-השירים” אין דבריו סותרים זה את זה. הוא כלו כמו קורץ מחמר אחד, כלו מקשה מחתיכת זהב אחת; כל חלקיו, כל פסוקיו מתאימים איש לאחיו, והם המשך ישר: השני להראשון, השלישי להשני וכן הלאה, מן ההתחלה הראשונה “ישקני מנשיקות פיהו” עד “הרי בשמים”. העיקר כי ההנחה הראשונה היתה אמתית – “כי טובים דודיך מיין”, ואחרי כן השתלשלות טבעית, הגיונית מפרק לפרק, “משכני אחריך”, “על משכבי בלילות בקשתיך” עד גמירא.

ותמיד ככה. “בשיר-השירים” אין סתירות ואין נגודים. מ“שולמית” הרועָה בשדמות יהודה עד “לֶנכן התופרת” באחת מערי אשכנז, ומן “הדוד הרועה בשושנים” עד ש. צ’רניחובסקי… לכלם שפה אחת דברים אחדים: “מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים”! לכלם התחלה אחת: ישקני מנשיקות פיהו, כי טובים דדיך… המשך אחד – משכני אחריך, שמני כחותם על לבך… וסוף אחד – כי עזה כמות אהבה ומים רבים לא יכבו אותה…

כמו שתראו, לאו כל-כך עמוק, אבל טוב.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.