אוּלַי, עַל שֶׁנִּכְשַׁלְתָּ בְּהַנְדָּסָה

הַצָּעִיר אֶת נַפְשׁוֹ הָיָה שׁוֹכֵחַ.

הָיָה־זֶה בְּעֶשֶׂר בַּבֹּקֶר.

לִבּוֹ הִתְמַלֵּא חֶרֶשׁ־חֶרֶשׁ

בְּלוֹאֵי־פְּרָחִים וְשִׁבְרֵי־כְּנָפָיִם.

שָׂם לֵב, שֶׁבְּפִיו לֹא נוֹתְרָה עוֹד

כִּי אִם מִלָּה אַחַת בּוֹדֶדֶת.

הוּא חָלַץ כְּפָפוֹת וּמִיָּדָיו

אֵפֶר עָדִין נִשְׁפַּךְ לָאָרֶץ.

מִגְדָּל נִשְׁקַף בְּעַד הַמִּרְפֶּסֶת

וְחָשׁ, כִּי הוּא עַצְמוֹ מִגְדָּל, מִרְפֶּסֶת.

רָאָה, בְּלֹא סָפֵק, אֵיךְ מִתְבּוֹנֵן בּוֹ

הָאוֹרְלוֹגִין, אֲשֶׁר עָמַד מִלֶּכֶת.

רָאָה אֶת צִלּוֹ פָּרוּשׂ וְרָגוּעַ

עַל פְּנֵי לֹבֶן סַפַּת הַמֶּשִׁי.

וְהַצָּעִיר זָקַף קוֹמָה מְהֻנְדֶּסֶת

וּבְגַּרְזֶן אֶת הָרְאִי הִבְקִיעַ.

וּכְשֶׁנִּפְּצוֹ, קִלּוּחַ צֵל אַדִּיר

חֲדַר־הַבַּלָּהוֹת שֶׁלּוֹ הִטְבִּיעַ.