מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

היה ערב הקיץ

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

הָיָה עֶרֶב הַקָּיִץ / חיים נחמן ביאליק

וּבְנוֹת לִילִיּוֹת זַכּוֹת שׁוֹזְרוֹת מוֹזְרוֹת בַּלְּבָנָה

חוּטֵי כֶסֶף מַזְהִירִים,

וְהֵן אֹרְגוֹת כְּסוּת אַחַת לְכֹהֲנִים גְּדוֹלִים

וְלִמְגַדְּלֵי חֲזִירִים.


הָיָה עֶרֶב הַקָּיִץ. כָּל-הַבָּתִּים נִתְרוֹקְנוּ

וְנִתְמַלְאוּ הַגַּנִּים;

יָצָא אָדָם, כְּדַרְכּוֹ, בְּמַאֲוַיָּיו הַגְּדוֹלִים

לַחֲטָאָיו הַקְּטַנִּים.


קָצְרָה רוּחַ הָאָדָם, כָּלוּ עֵינֵי מְיַחֵל –

וּתְפִלָּתוֹ הָאַחַת:

"הַכּוֹכָבִים הַצְּנוּעִים, מַהֲרוּ צֵאתְכֶם מִלְמַעְלָה,

וְהַקְּדֵשׁוֹת מִתָּחַת!"


וּבַגָּן זֶה הֵחֵלָּה נְגִינָה קַלָּה, הוֹלֵלָה –

וְהַגָּן כֻּלּוֹ נִנְעָר,

וּמִבֵּין הָאִילָנוֹת הִנֵּה הִשְׁחִיר זְנַב צָעִיף

וְהִלְבִּינָה כְּנַף סִנָּר.


וּכְסַרְסוּרֵי עֲבֵרָה קוֹרְצִים, רוֹמְזִים כּוֹכָבִים,

וְעֵינֵיהֶם פָּז תֹּבְעוֹת;

צָרַר רוּחַ הַזְּנוּנִים גַּם אֶת-עִשְּׂבוֹת הַשָּׂדֶה

וְאֶת-אַבְנֵי הָרְחֹבוֹת.


וּמֵאֶמְצַע הַנָּהָר וּמִמְּרוֹמֵי הַגְּזוֹזְרוֹת

וּמֵאַחֲרֵי הַגְּדֵרוֹת

בָּא הַצְּחוֹק – וּבְחַלּוֹנוֹת מוּרָדִים וִילוֹנוֹת

וְכָבִים הַנֵּרוֹת.


הַס, הַשְּׁאֵר נָתַן רֵיחוֹ, זוֹלֵל סוֹבֵא הָעוֹלָם,

יֵין עֲגָבִים עֲבָרוֹ,

וְהוּא יוֹצֵא מִדַּעְתּוֹ וּמִתְגּוֹלֵל בְּקִיאוֹ

וּמִתְבּוֹסֵס בִּבְשָׂרוֹ.


וּבְנוֹת לִילִיּוֹת זַכּוֹת שׁוֹזְרוֹת מוֹזְרוֹת בַּלְּבָנָה

חוּטֵי כֶסֶף מַזְהִירִים,

וְהֵן אֹרְגוֹת כְּסוּת אַחַת לְכֹהֲנִים גְּדוֹלִים

וְלִמְגַדְּלֵי חֲזִירִים.


תרס"ח.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

האלמנה

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

סמרטוטי ערפל, כבדים ואמוצים, התנגשו והתלכּדו וַיהיו לענן עלטה אחד. האוויר כבד וחם, עוד מעט וירד הגשם, כבר יצא החלוץ לפניו: רסיסים ונטפים בודדים.

לרגלי הר תלול עומד בית קטן; וראשו חבוש גג-קש קרוע – מי יתקן אותו?

הענן הכבד מכסה את השמש כליל. חיש עבר גם “בין השמשות” …בבית חשיכה; בפינת הארובה שמעל לכירים עומדת עששית, אך ריקה היא בלי נפט, והזכוכית שבורה – מי יקנה זכוכית חדשה, מי יביא נפט?

ובחדר מחנק נפש.

והכירים אינן ריקות; איזה קדרות של חרס; מעט אפר, לבינה מתפוררת, מגרפת ברזל …אך זיק אש אין …על יד הדלת גזרי עץ – אך מי יחטבם לעצי-דלק?

בעל-הבית חלה כשנה תמימה את חוליו, אשר מת בו. ה“צרור” אשר נצבר במשך ימים רבים ובעמל רב, כלה ואיננו …

– אאסוף מעט כסף, ואתן אותו ברבית … – אמר בלבו – כי אשתי הרתה ובלי ספק תלד בן, ויהיה שכר לימוד!

ה' נתן בת; גם זו לטובה, והיה לה הכסף לנדוניא …

אך המחלה באה כשואה…

לאט נתמעט הכסף מן הצרור והכוחות מן הגוף …לאט לאט יצאו גם כלי הבית בלחם, ברפאוּת-תעלה ללא הועיל …לאחרונה יצאה מכונת התפירה …גם היא נמכרה, ויחד עם השקל האחרון יצאה גם הנשמה מן הגוף ….

חתיכת הבד, אשר נצרר בה הכסף, תלויה עתה על-יד נר-הנשמה …

ארגז מפורזל עומד אצל הדלת – הוא ארגז המשרתת האחרונה אשר יצאה לבקש לה “מקום” אחר.

הצללים בחדר הצר מתעבים מרגע לרגע; על הרצפה מעט קש מפוזר, עליו שכב המת …

הכתלים מביטים בעינים קטנות ושחורות – הם המסמרים, שהיו תלויים עליהם כלי-בית ומלבושים, מראָה ( טוב מאד, כי נלקחה; לוּ ראתה האלמנה את פניה!), מנורת חנוכה (בשביל מי? למה?) ובגדים רבים …המראה והמנורה נמכרו, את הבגדים חטפו בעלי-חובותיהם בשעת יציאת הנשמה ….

ובפינה – ערשׂ, והילד השוכב בו ישן ….

ועל הרצפה יושבת האלמנה, וראשה נשען על ערשׂ הילד, וידיה הרזות רועדות …עיניה היבשות והאדומות מביטות אל התקרה, בלי ראות מאומה.

וכך היא יושבת בלי נוע, בלי רגש, כמעט בלי דופק …

אך במוחה, בלי חפצה וידיעתה, מתגלגלת מחשבה עצלה, זכרון איזה דבר:

– “הנה, – אמר אליה פעם אחת, – הושיטי לי את המספּרים …” והמספּרים לא נצרכו לו כלל!

וצחוק של עורמה קלה הופיע אז על פניו …

“הוא חפץ, שאקרב אליו”.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.