מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

היה ערב הקיץ

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

הָיָה עֶרֶב הַקָּיִץ / חיים נחמן ביאליק

וּבְנוֹת לִילִיּוֹת זַכּוֹת שׁוֹזְרוֹת מוֹזְרוֹת בַּלְּבָנָה

חוּטֵי כֶסֶף מַזְהִירִים,

וְהֵן אֹרְגוֹת כְּסוּת אַחַת לְכֹהֲנִים גְּדוֹלִים

וְלִמְגַדְּלֵי חֲזִירִים.


הָיָה עֶרֶב הַקָּיִץ. כָּל-הַבָּתִּים נִתְרוֹקְנוּ

וְנִתְמַלְאוּ הַגַּנִּים;

יָצָא אָדָם, כְּדַרְכּוֹ, בְּמַאֲוַיָּיו הַגְּדוֹלִים

לַחֲטָאָיו הַקְּטַנִּים.


קָצְרָה רוּחַ הָאָדָם, כָּלוּ עֵינֵי מְיַחֵל –

וּתְפִלָּתוֹ הָאַחַת:

"הַכּוֹכָבִים הַצְּנוּעִים, מַהֲרוּ צֵאתְכֶם מִלְמַעְלָה,

וְהַקְּדֵשׁוֹת מִתָּחַת!"


וּבַגָּן זֶה הֵחֵלָּה נְגִינָה קַלָּה, הוֹלֵלָה –

וְהַגָּן כֻּלּוֹ נִנְעָר,

וּמִבֵּין הָאִילָנוֹת הִנֵּה הִשְׁחִיר זְנַב צָעִיף

וְהִלְבִּינָה כְּנַף סִנָּר.


וּכְסַרְסוּרֵי עֲבֵרָה קוֹרְצִים, רוֹמְזִים כּוֹכָבִים,

וְעֵינֵיהֶם פָּז תֹּבְעוֹת;

צָרַר רוּחַ הַזְּנוּנִים גַּם אֶת-עִשְּׂבוֹת הַשָּׂדֶה

וְאֶת-אַבְנֵי הָרְחֹבוֹת.


וּמֵאֶמְצַע הַנָּהָר וּמִמְּרוֹמֵי הַגְּזוֹזְרוֹת

וּמֵאַחֲרֵי הַגְּדֵרוֹת

בָּא הַצְּחוֹק – וּבְחַלּוֹנוֹת מוּרָדִים וִילוֹנוֹת

וְכָבִים הַנֵּרוֹת.


הַס, הַשְּׁאֵר נָתַן רֵיחוֹ, זוֹלֵל סוֹבֵא הָעוֹלָם,

יֵין עֲגָבִים עֲבָרוֹ,

וְהוּא יוֹצֵא מִדַּעְתּוֹ וּמִתְגּוֹלֵל בְּקִיאוֹ

וּמִתְבּוֹסֵס בִּבְשָׂרוֹ.


וּבְנוֹת לִילִיּוֹת זַכּוֹת שׁוֹזְרוֹת מוֹזְרוֹת בַּלְּבָנָה

חוּטֵי כֶסֶף מַזְהִירִים,

וְהֵן אֹרְגוֹת כְּסוּת אַחַת לְכֹהֲנִים גְּדוֹלִים

וְלִמְגַדְּלֵי חֲזִירִים.


תרס"ח.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

רבי דוב

מאת שלום עליכם (פרוזה)

[א]

רבי דוב היה בריה גסה, הדיוטית, כבדה, מהלכו קשה, מגודל שערות מכף רגלו ועד קודקודו – כולו כאדרת שיער ובמחילה מכבודו גם זולל וסובא מאין כמוהו; ועוד יותר מזולל וסובא היה לקקן; לא כל כך לקקן כמו שיכור גדול, רחמנא ליצלן; ובנידון זה לא היה רבי דוב מפונק כלל והיה שותה מן הבא בפיו: יי“ש – יהא יי”ש, שיכר יהא שיכר; אפילו מן התמד לא הזיר את עצמו; והיה אוהב את הדבש ולא שנא את הלחמניות, גם פת קיבר היתה בכלל אכילתו, ובעניין אכילת בשר לא היה מרבה כלל בשאלות והיה נהנה מהעופות – ודווקא מתוך הכלוב, ודווקא בלא רואים… והיה מקיים מצוות חטוף ואכול, חטוף ושתה – פשוטו כמשמעו…

רבי דוב נתגדל ונתחנך בבית יהודי, בביתו של ישראל-משה החוכר, יהודי טוחן אמיד, לא עני ולא עשיר וחשׂוך-בנים, לא עליכם. אל הבית הזה בא רבי דוב בהיותו עוד קטנטן ולא קטנטן ממש אלא, אדרבא, מגודל קצת, סגלגל, עב ושמן וכולו מלא שיער כמו הדוד עשיו, עליו השלום. ישראל-משה זה קיבל אותו בתור מתנה מאת ה’פריץ', מאותו הפריץ שאצלו היה חוכר את בית-הריחיים; ומכיוון שהפריץ בכבודו ובעצמו חונן ונותן, אין יהודי מעיז מפניו והרי הוא מקבל אותה בקידה ובהשתחוויה, נושק את ידי הנותן ואומר: יישר כוחך, אדוני פריץ!

ושמא תשאלו: היאך בא רבי דוב אל הפריץ? במטותא מכם, אם יש לכם פנאי והרחבת הדעת לשמוע מעשה יפה עד גמירא איישב לכם, בעזרת השם יתברך, את כל הקושיות והספיקות.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.