עַל פְּנֵי שָׁמַיִם

     שֶׁל סַבְיוֹנִים טִיָּלְתִּי.

הָעֶרֶב, אֲנִי מְדַמֶּה־לִּי

כִּי הָיִיתִי קָדוֹש.

בְּיָדַי שֶׁלִּי הִנִּיחוּ

אֶת מְלֹא הַיָּרֵחַ.

וַאֲנִי

אֶת מְאוֹר־הַלַּיְלָה

לִמְקוֹמוֹ הֶחֱזַרְתִּי

וֶאֱלֹהִים נָתַן לִי

הִלָּה וַחֲבַצֶּלֶת.

     עַל פְּנֵי שָׁמַיִם

     שֶׁל סַבְיוֹנִים טִיָּלְתִּי.

כָּעֵת אָשִׂימָה

פָּנַי אֶל הַבִּקְעָה, לְמַטָּה

וְשָׁם אַצִּיל בָּנוֹת תְּמִימוֹת

מִידֵי מְחַזְּרִים שְׁלוּחֵי רֶסֶן

וּמַטְבְּעוֹת זָהָב אֶתֵּן

לְכָל הַבַּחוּרִים.

     עַל פְּנֵי שָׁמַיִם

     שֶׁל סַבְיוֹנִים טִיָּלְתִּי.