עַלְמַת לִבִּי לַיָּם הוֹלֶכֶת

לִמְנוֹת גַּלִּים וְקוֹנְכִיּוֹת.

אֲבָל לְפֶתַע הִיא פּוֹגֶשֶׁת

אֶת הַנָּהָר – נְהַר סֵבִילְיָה.

בֵין הַרְדּוּפִים וּמְצִילּוֹת

חָמֵשׁ סְפִינוֹת נָעוֹת בְּנַחַת,

מְשׁוֹטֵיהֶן בַּמַּיִם,

מִפְרְשֵׂיהֶן בָּרוּחַ.

כְּמוֹ רָתוּם מִגְדַּל סֵבִילְיָה.

וּמִי שָׁם הַצוֹפֶה מִלְמַעְלָּה?

כְּבָר חֲמִשָּׁה קוֹלוֹת הֵשִׁיבוּ

עֲגַלְגַלִּים כְּחֻלְיוֹת־כֶּסֶף.

רָקִיעַ אֲצִילִי רוֹכֵב לוֹ

עַל הַנָּהָר מֵחוֹף עַד חוֹף.

וּבָאֲוִיר הַצַּח כַּוֶרֶד

טַבָּעוֹת חָמֵשׁ יָנוּעוּ.