קוֹרְדוֹבָה.
מָה רְחוֹקָה וּמַה בּוֹדֶדֶת!
שְׁחוֹרָה סוּסָתִי, גָּדוֹל הַיָּרֵחַ.
זֵיתִים בְּאַמְתַּחְתִּי צֵידָה־לִּי.
אַף כִּי אֵדַע כָּל שְׁבִיל בַּדֶּרֶךְ,
לְקוֹרְדוֹבָה עַד נֶצַח לֹא אַגִּיעַ.
אֵלֵךְ בַּגַּיְא, אֵלֵךְ בָּרוּחַ.
שְׁחוֹרָה סוּסָתִי, אָדֹם הַיָּרֵחַ.
אֶל תּוֹךְ עֵינַי צוֹפֶה הַמָּוֶת
מִמִּגְדָּלֶיהָ שֶׁל קוֹרְדוֹבָה.
אֲבוֹי, מָה אֲרֻכָּה הַדֶּרֶךְ!
אֲבוֹי, סוּסָה שֶׁלִּי נוֹעֶזֶת!
אֲבוֹי, הַמָּוֶת יַשִּׂיגֵנִי
בְּטֶרֶם קוֹרְדוֹבָה אַגִּיעַ!
קוֹרְדוֹבָה.
מָה רְחוֹקָה וּמַה בּוֹדֶדֶת!