מחבר לחבר / ברל כצנלסון

¹

אין אתה רוֹאה תרוּפה אחרת לרפיוֹנה של ההסתדרוּת, מאשר ״חציבה בּשיש״ ², כּלוֹמר, בּיצוּרוֹ של המיעוּט המפלגתי שבּציבּוּר ואיחוּדוֹ, כּדי להטיל את מרוּתוֹ על הרוֹב הרוֹפף. אתה, האוֹיב לבּוֹלשֶביזם, מצפּה לכך, כּי המיעוּט המפלגתי האַקטיבי ישפּוֹך את שלטוֹנוֹ בּהסתדרוּת, ויחד עם זה אתה מחָרף את מערכוֹת הפְּקִידוֹקְרַטְיָה ההסתדרוּתית, ואין אתה מעלה על לבּך, כּי הָא בְּהָא תַּלְיָא. כּל עוֹד לא ידעה ההסתדרוּת ממחלה זוֹ של ״מיעוּט אַקטיבי״ ו״רוֹב פּסיבי״, כּל עוֹד חי הפּוֹעל הארץ-ישׂראלי, כּמפלגתי כּבּלתי-מפלגתי, את חיי החברה כּוּלה כּחייו שלוֹ – לא היוּ בּינינוּ פּקידים, לא קראוּ לנוּ לא פּקידים ולא מַנהיגים. הפּסיביוּת הציבּוּרית (״בּלתי-המפלגתיוּת״ בּלשוֹנך) הרוֹוַחת בּציבּוּר היא היא שיוֹצרת וּמפרנסת את שלטוֹן המיעוּט עם כּל תוֹצאוֹתיו, והיא היא המהַפּכת את טובי חברינוּ, המתנדבים בּעם, ל״פקידים״; והיא היא המעוֹררת אחר כּך מספּד על הבּיוּרוֹקרטיה בּהסתדרוּת… ולי נראה כּי שאלת השאלוֹת לציבּוּרנוּ, היא לא שאלת איחוּד המיעוּט המפלגתי ו״השלָטתוֹ״, כּי אם כּיצד לעוֹרר את המַצפּוּן החברתי בּלב הציבּוּר, כּיצד לעוֹרר את רגש האחריוּת על גוֹרל הענינים? אוּלי לשם זה לא סַגי בּמפלגוֹת, ואף לא בּאיחוּד, אלא נצרכים מפעלים חדשים, אשר יַשרוּ אצלנוּ יוֹם גדוֹלוֹת?

סיון תרפ״ה.