מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

קול ממרום

מאת: מאיר הלוי לטריס

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

נָחָה שָׁקְטָה הָאָרֶץ לְשׁוֹכְנֶיהָ תֶּעֱרַב שֵׁנָה

וְהַיָּרֵחַ הוֹלֵךְ וְאוֹר יָקָר בִּמְסִלָּתוֹ עוֹלָם,

נַפְשׁיִ עָלַי תִּשְׁתַּפֵּךְ אָשִׂיחָה וְאֶהֱמָיָה סֶלָה:

הַלְעוֹלָם נֹאבַד דֶּרֶךְ וּבְגַלְגַּל בַּסּוּפָה נֻדָּפְנוּ?

לֹא-סְדָרִים בָּאָרֶץ וְתֵבֵל מְלוֹן עַוְלָה

כָּאֲרִי אוֹרֵב בְּמִסְתָּרִים יִכְסוֹף לִטְרוֹף רֶשַׁע.

צוּרִי מַלְכִּי וֵאלֹהָי! מָתַי יָבוֹא יוֹם קִוִּיתִי?

יוֹם עֵינֵי בָשָׂר יַשְׁלִימוּ עִם לֵב מֵטִיב לִרְאוֹת

וְאֵת בַּקֶּרֶב יַבִּיט רוּחַ יֶחֱזוּ בַתֵּבֵל חוּצָה

וְצֶדֶק מִנֶּפֶשׁ נִשְׁקַף יְכוֹנֵן פְּעוּלוֹת אָדָם.

מַדּוּעַ מַלְאֲכוֹת-חֹמֶר עַל פִּיךָ יֵצְאוּ יָבוֹאוּ?

צְבָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא יַטּוּ מִדֶּרֶךְ עוֹלָם;

וּבְנֵי אָדָם הֵמָּה לָהֶם כְּעוֹלֵל וְאֵין מַחֲזִיק בְּיָד

אוֹיְבָיו מְרֻבָּבִים בְּקִרְבּוֹ כִּתְּרוּהוּ וְאֵין מִפְלָט? –

וַיַּעֲנֵנִי קוֹל מִמָּרוֹם קוֹל דְּמָמָה דקָּה:

"הֲלֹא הוּא כָּמוּס עִמָּדֵי וְעַל עֵינֶיךָ צַלְמָוֶת

עַל דֹּפִי תִתֵּן יִכּוֹן תֵבֵל כְּעַל שְׁמָרָיו שׁוֹקֵט יָיִן

עַד תָּבוֹא מִקְדְשֵׁי אֵל עֵינְךָ תֶּחֱזֶה נִפְלָאוֹת" –

וַיִּדּוֹם הַקּוֹל בָּרָמָה וְלִבִּי אוֹמֵר כָּבוֹד!

הֶאֱמַנְתִּי כִּי יְדבֵּר וָאֶשׁתַּחֲוֶה בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ.

מאיר הלוי לטריס
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של מאיר הלוי לטריס
יצירה בהפתעה
רקע

התורה והלביבות

מאת אלחנן ליב לוינסקי (זכרונות ויומנים)


(מעט פילוסופיא של שבועות)

"אילו נתן לנו את התורה ולא הכניסנו לארץ-ישראל - - דינו!

ואז בפסח, בין כוס לכוס, לפני הסעודה והחלטונות, הבלעתי בנעימה את דברי ההגדה ההיא, כמו את דברי ההגדה הקודמת: “אילו הרג את בכוריהם ולא נתן לנו את ממונם - - דינו!”

לפני הפסח ואחרי הפסח ידעתי היטב, שלא היינו הך, כי דברים כאלה הם רק מעין

LICENTIA POETICA, ובאמת יש הבדל גדול בין “נתן לנו את ממונם” ובין “לא נתן לנו את ממונם”, ומאד אפשר, שאילו הרג את בכוריהם ולא נתן לנו את ממונם לא היה דינו… אבל אז, בלילה הראשון של פסח, מי ישים לב לדקדוקים כאלה? ובעצמכם הלא תדעו, איך מבליעים בנעימה את מחציתה הראשונה של ההגדה.

אחרי הסעודה מזמרים בקול: “אחד מי יודע”; אחרי הסעודה כבר יש שהות לזמר עד שתחטוף שינה; אבל לפני הסעודה - - חטוף ואכול. והימים ימי הרעש של נורדוי ו“אחד-העם”, וכל אחד מאתנו מבקש סמוכים לדעותיו מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים, ממדרשות ודברי-אגדה - - ואמרתי בלבי: יעברו נא הימים הראשונים ואעיין בדבר.

ועוד לא עבר הפסח וקרה האסון הנורא בקישינוב, ובשעה שעמדתי ברחובות העיר השוממה, מתבונן אל ההרס והכליון, אל הנהרגים והנפצעים, אל ספרי-התורה הקרועים ומלוכלכים בדומן ודם, עלה על לבי עוד הפעם בלא משים הכרוז: “אילו נתן לנו את התורה ולא הכניסנו לארץ-ישראל דינו!”

ומאז ועד עתה כרוז זה אינו יוצא ממוחי.

ויש שאני מדמה, שאף כאן לפני רק LICENTIA POETICA, ואולי עוד יותר גדולה מבכרוז הקודם. ובאמת, אילו נתן לנו את התורה ולא הכניסנו לארץ-ישראל, אפשר שלא היה דינו… והנה הגיעו ימי השבועות, חג מתן תורתנו, ועוד הפעם כרוז זה מצלצל באזני.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.