מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מַחַלַת הַזִּכָּרוֹן

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

זָכוֹר תִּזְכּוֹר וְתָשׁוּחַ עָלַי נַפְשִׁי

(איכה ג', כ)

פּוּרָה שַׂר שֶׁל שִׁכְחָה, אֵלֶיךָ אֲשַׁוֵּעַ!

צָרוֹת נַפְשִׁי כִּי רָבוּ הֵן אַתָּה יוֹדֵעַ;

אַתָּה יוֹדֵעַ שָׁרְשָׁן וּמְקוֹר הַשּׁכָּרוֹן

כִּי מוֹצָא כָּל תַּחֲלוּאַי – כֹּחַ הַזִכָּרוֹן,

וּבְיָדְךָ סַמֵּי מַרְפֵּא, תַּמְרוּקִים וָצֹרִי

לִגְהוֹת מֶנִּי חָלְיִי וּלְרָפְאֵנִי מִמְּזֹרִי.


כִּי אֶזְכֹּר יְמֵי קֶדֶם, יְמֵי עֵדֶן וָנַחַת,

בִּהְיוֹת עֵץ הַחַיִּים לָנוּ גֶּפֶן פֹּרַחַת,

יְמֵי נֹעַר, יְמֵי תִקְוָה, יְמֵי חֲלוֹמוֹת נָאִים;

וָאֶרְאֶה יָמֵינוּ עַתָּה, הַיָּמִים הָרָעִים,

יְמֵי עָנָן וַעֲרָפֶל וּבַלְהוֹת צַלְמָוֶת –

יֵצֶר לִי לְהִתְחַלּוֹת, יִחַר לִי עַד מָוֶת.


אֶזְכְּרָה בִּהְיוֹת עַמִּי יוֹשֵׁב עַל אַדְמָתוֹ,

כְּבוֹדוֹ חָדָשׁ עִמּוֹ, חָדָשׁ כְּבוֹד תּוֹרָתוֹ,

רֵאשִׁית גּוֹיִם הָיָה, מוֹרֶה לְשׁוֹכְנֵי אָרֶץ;

עַתָּה הִנּוֹ מֻטָּל נִשְׁבָּר פֶּרֶץ עַל פָּרֶץ,

נִתָּן אֶל כָּל עוֹבר לִמְשִׁסָּה וּלְקַלָּסָה,

גַּם לוֹ גַּם לַאֲחֵרִים אֶבֶן מַעֲמָסָה.


זָכַרְתִּי בִּימֵי חָרְפִי, מַאֲמִין אָז הָיִיתִי

וּלְ“בַר אֱנָשׁ עִם עֲנְנֵי שְׁמַיָּא” חִכִּיתִי;

בִּנְעִימוֹת תִּקְוָה זֹאת אָז לִבִּי הִשְׁתַּעֲשֵׁעַ:

“חַכֵּה לוֹ כִּי בֹא יָבֹא אַף אִם יִתְמַהְמֵהַּ!”

עַתָּה יָפוּג לִבִּי וּבְנוֹת עֵינַי תִּכְלֶינָה –

יוֹמִי קָרוֹב לָבֹא וָהוּא לֹא בָא עֲדֶנָּה.


אָמַרְתִּי הַהַשְׂכָּלָה הַצֵּל תַּצִּילֵנוּ,

אִם נַשְׂכִּיל אָז נַצְלִיחַ, יִיטַב גּוֹרָלֵנוּ,

אֶזְכֹּר שִׂמְחַת גִּילִי בִּרְאוֹתִי בָּעֵינָיִם

כִּי פָרְצָה הַהַשְׂכָּלָה בֵּינֵינוּ כַּמָּיִם –

וּבְרָכָה זֹאת, הָהּ! לִקְלָלָה לָנוּ יַהֲפֹכוּ,

כּוֹס זָהָב מָזַגְנוּ, עַל פָּנֵינוּ ישְׁפֹּכוּ.


עוֹד שָׂרְדָה הָאַחַת – הַשָּׂפָה הָעִבְרִיָּה:

“בַּחֲיוֹת הַשָּׂפָה יָשׁוּב גַּם עַמָּהּ לִתְחִיָּה!”

מָה אָהַבְתִּי שִׂיחָתָהּ, הֲגוֹת בָּהּ, סַלְסְלֶהָ;

לִמִקְדָּשׁ הָיְתָה לִי, כִּפְנֵי אֱלֹהִים פָּנֶיהָ.

עַתָּה הַמִּקְדָּשׁ יָשַׁם, כֹּהֲנָיו נֶאֱסָפוּ,

וּפְנֵי אֵלִי זֶה קוּרֵי עַכָּבִישׁ חָפוּ.


נֶהְפַּךְ עָלַי אוֹפָן, דַּלֹּתִי וָאִוָּרֶשׁ;

רֵעִי לָקַח כַּסְפִּי, לָקַח וַיִּבְרַח חֶרֶשׁ.

הָהּ, מַה-יִּכְבַּד עָלַי לָשֵׂאת חֹסֶר וָעֹנִי!

יַעַן מָה? יַעַן כִּי לֹא יִמַּח מִזִּכְרוֹנִי

זֵכֶר יַרְחֵי קֶדֶם, זֵכֶר שָׁנִים הַיָּפוֹת

בִּהְיוֹת כִּיסִי מָלֵא וְכֶסֶף לִי תּוֹעָפוֹת.


זָכַרְתִּי רֵעִים רַבִּים אַהֲבָה לִי כִּחֵשׁוּ,

בִּשְׂחוֹק הַשָּׁעָה לִי, פָּנַי תָּמִיד בִּקֵּשׁוּ,

וּבִרְאוֹת כִּי סָר צִלִּי פִּתְאֹם עֲזָבוּנִי,

הָפְנוּ נָסוּ יַחְדָּו, בָּגְדוּ בִי וַיִּמְכְּרוּנִי:

זֶה חִנָּם מְכָרַנִי, וָזֶה בִּנְזִיד עֲדָשִׁים,

וּלְזֶה מֵאַהֲבָתִי נִפְלְאַתָה אַהֲבַת נָשִׁים.


כַּמָּה נָשִׁים בָּלוֹת אֶפְגּשׁ בִּרְחוֹבוֹת קֶרֶת

וּלְחֻמְלָה עֲלֵיהֶן נַפְשִׁי לֹא מִתְעוֹרֶרֶת,

וַאֲבִישַׁג עֵת אֶרְאֶה עַל מִשְׁעַנְתָּהּ צוֹלַעַת,

מַה-זֶּה יֵצֵא לִבִּי וּבַת-עֵינִי דּוֹמָעַת?

יַעַן מִימֵי עֲלוּמֶיהָ זָכֹר זְכַרְתִּיהָ

בִּהְיוֹתָהּ נַעֲרָה יָפָה וַאֲנִי – אֲהַבְתִּיהָ.


שׂטְרֵי עִיר הַבִּירָה יַחַד בָּאוּ גְּדוּדִים

גֵּרְשׁוּנִי הֱשִׁיבוּנִי לִגְבוּל מוֹשַׁב הַיְּהוּדִים.

כַּמָּה לִי עַתָּה קָשִׁים הַחַיִּים הַחֲדָשִׁים

בֵּין אַחַי הָאֹבְדִים, דַּלִּים רֵקִים וְרָשִׁים,

יַעַן כִּי אֶזְכֹּר שִׁבְתִּי שָׁם עַל אֶרֶץ רַבָּה

בּהְיוֹת לִי עוֹלָם זֶה מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא.


הַזִּכְרוֹנוֹת הַזִּכְרוֹנוֹת אַךְ הֵם יַלְאוּנוּ

יוֹתֵר מִכָּל הַתְּלָאוֹת אֲשֶׁר יִמְצָאוּנוּ!

גַּם אֲבוֹתֵינוּ בַּמִּדְבָּר לֹא הִתְאַבָּלוּ

לוּלֵא זָכְרוּ הַדָּגָה בְּמִצְרַיִם אָכָלוּ. –

מָאוֹס בְּרָע רַק הַטּוֹב שֶׁקָּדַם הוֹרָנוּ,

כִּי סוֹף כָּל הַקִּינוֹת בִּזְכֹר מֶה הָיָה לָנוּ.


נָקֵל לַנּוֹלָד עֶבֶד לָשֵׂאת הַנְּחֻשְׁתַּיִם

וּלְעִוֵּר מֵהֵרָיוֹן לְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם,

אַךְ אוֹי לַפִּקֵּחַ כִּי יֻכֶּה בַּסַּנְוֵרִים

וּלְעֶבֶד כִּי יִמָּכֵר שׁוֹעַ וּבֶן-חוֹרִים;

הֵם – כַּעַס כָּל עִנְיָנָם וָחֳלִי רָע כָּל יְמוֹתָם –

זִכְרוֹן הַיָּמים הַטּוֹבִים רָקָב בְּעַצְמוֹתָם.


הִנְךָ רֹאֶה, פוּרָה, כִּי כָל תֹּקֶף עִצְבוֹנִי

וּמְקוֹר חָלְיִי הָאָנוּשׁ הוּא כֹחַ זִכְרוֹנִי,

מִתִּגְרַת יָדוֹ חָלִיתִי עַד אֵין בִּי כֹחַ –

מַהֲרָה אֵפוֹא אוֹצָרְךָ הַטּוֹב לִי לִפְתּוֹחַ;

הַמְצִיא לִי תְעָלָה – חוֹלֶה-זִכָּרוֹן הִנֵּנִי;

נַשַּׁנִי יוֹם אֶתְמוֹל, רִאשֹׁנוֹת הַשְׁכִּיחֵנִי.


לְאַבֵּד כָּל זֵכֶר תַּחְבֻּלוֹת רַבּוֹת אִתֶּךָ,

בַּחֲרָה לִי כַּיּוֹם אַחַת מִתַּחְבֻּלוֹתֶיךָ1 :

מִמַּאֲכַל הָעַכְבָּר אוֹ הַחֲתוּל הַאֲכִילֵנִי,

תַּחַת הַגֶּשֶׁר בֵּין הַגְּמַלִּים הַעֲבִירֵנִי,

אוֹ מִתַּחַת לִמְרַאֲשֹׁתַי אֶת כֵּלַי תָּשִׂים,

אוֹ, טוֹב מִזֶּה – הַעֲבִירֵנִי בֵּין שְׁתֵּי נָשִׁים.


אַךְ לִבִּי אוֹמֵר לִי כִּי לְמַחֲלָתִי הָאֲנוּשָׁה

פְּעֻלַּת אֵלֶּה הָרְפוּאוֹת תִּהְיֶה חַלּוּשָׁה,

וּבְנָשִׁים וּגְמַלִּים, בַּחֲתוּלִים וּבָעכבָּרִים,

אֶת מִכְשׁוֹל לִבִּי מִשָּׁרָשָׁיו לֹא תָרִים,

וּבְיָדְךָ לֹא תִצְלַח לִגְהוֹת מֶנִּי הַשָּׁבֶר

בִּלְתִּי אם – בַּכְּתָב שֶׁעַל גַּבֵּי הַקָּבֶר.

ספ“ב, בימי הספירה תרמ”ה.


  1. יעוין נא במסכת הוריות (דף יג).  ↩

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

שלפי מלחמות

מאת ישראל כהן (מאמרים ומסות)

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

כל אסכולה מחדשת בספרות או באמנות, אם אך אינה פרי חדשנות לתיאבון או להכעיס, מקורה בתמורות שנתהוו בחברה ובתפיסתה הרוחנית. פעמים שהתמורות הללו גלויות לכל, ופעמים שהן סמויות מעין הרבים ורק יוצרים בני-עליה ירגישו בהן וישמשו להן פה. גם המהפכות הספרותיות המדומות, אלו מהפכות-הנפל, העולות ושוקעות בפרק זמן קצר, אף הן תולדתה של ההתרחשות החברתית. כמעט כל התנועות הספרותיות של המאה התשע-עשרה בצרפת הושפעו בשיעור רב מן הזרמים המדיניים שקמו בעקבות המהפכה הגדולה. ויקטור הוגו הצעיר אמר, שהרומנטיקה היא בחזקת הליברליזם שבספרות. ואמנם היתה הרומנטיקה בצרפת מהפכה, שביקשה להפקיע את זכויותיהם היתירות של סוגים ספרותיים מסויימים, כגון הטרגדיה הקלאסית, וביטלה את שלטון-היחיד שלהם. היא מוטטה גם את סולם-הערכין של אוצר-המלים הצרפתי, שכן עד אותה שעה ניתנה רשות כניסה להיכל השירה רק למלים שהן בבחינת דרי-מעלה. הרומנטיקה חוללה, איפוא, מעין “דימוקרטיזציה” בספרות, כדרך שזו נתחוללה בחיי המדינה. בתקופה מאוחרת יותר הכריז זולא: “הריפובליקה תהיה נאטורליסטית, או שלא תהיה כל עיקר”. ואף האסכולה-שכנגד, כגון הפארנאס והסימבוליזם, היו שרויות באותה אתמוספירה מדינית. כוונתן היתה לגבש מין אצילות רוחנית, אריסטוקרטיזם בלע"ז, ולשמור על הרוח והשירה מפני שלטונה היחיד של הדימוקרטיה, שראו בה גורם מנמיך. הללו לא הודו בשויון החווייה וההבנה של כל בני-האדם, ואדיר

חפצן היה להלביש את מראה-העינים ואת הלך-הנפש לבושים נאצלים, סמליים, מושלמים בצורתם האמנותית, ולהקים חיץ גדול בין בני-היכלא ובין פשוטי בני-אדם, שהוענקה להם זכות בחירה לפרלמנט.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.