מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הלב

מאת: אדמונדו דה אמיצ'יס , תרגום: מנחם מבשן (מאיטלקית)

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: איטלקית

הלב / אדמונדו ד’אמיצ’יס, תרגם מנחם מנדל בראונשטיין [מבש"ן]

ספר לבני-הנעורים

תִּשְׁרֵי

הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן בְּבֵית־הַסֵּפֶר

17.– יוֹם שֵׁנִי

הַיּוֹם יוֹם רִאשׁוֹן לְבֵית־הַסֵּפֶר. כַּחֲלוֹם עָבְרוּ לִי שְׁלֹשֶׁת יַרְחֵי הַחֹפֶשׁ בַּכְּפָר! אִמִּי הֵבִיאָה אוֹתִי הַיּוֹם בַּבֹּקֶר אֶל לִשְׁכַּת בַּרֶטִּי, לְמַעַן יִרְשְׁמוּ אוֹתִי בְּתוֹךְ תַּלְמִידֵי הַכִּתָּה הַשְׁלִישִׁית לְבֵית־הַסֵּפֶר הָעֲמָמִי. זָכַרְתִּי אֶת הַחַיִים הָעַלִּיזִים, אֲשֶׁר רָאִיתִי עַל־פְּנֵי הָשָׂדֶה, וָאֵלֵךְ בְּלֹא־חֶמְדָּה. כָּל הָרְחוֹבוֹת הָמוּ מִנְּעָרִים; אֶל שְׁנֵי בָתֵּי מִמְכַּר הַסְּפָרִים נִלְחֲצוּ־הִתְנַגְּשׁוּ אָבוֹת וְאִמּוֹת, אֲשֶׁר קָנוּ יַלְקוּטֵי בֵית־סֵפֶר, תִּיקִים וּמַחְבָּרוֹת, וְלִפְנֵי בֵית־הַסֵּפֶר הִתְקַבֵּץ הָמוֹן רַב מְאוֹד; וְאַךְ בְּרֹב עָמָל יָכְלוּ הַמְשָׁרֵת וְשׁוֹטֵר הָרְחוֹב לַעֲצֹר בְּעַד הַמִּתְנַגְּשִׁים, לְבַל יַחְסְמוּ אֶת הַפָּתַח. אֲנִי אֵצֶל הַדֶּלֶת וְהִנֵּה אִישׁ נוֹגֵעַ בִּי, דּוֹפֵק עַל שִׁכְמִי; הוּא הַמּוֹרֶה אֲשֶׁר הָיָה לִי בַּכִּתָּה הַשְּׁנִיָּה – אִישׁ עָלֵז וְלוֹ שֵׁעָר אָדֹם, סָבוּךְ – וְכֹה אָמַר אֵלַי: אִם־כֵּן אֵפוֹא, אֶנְרִיקוֹ, נִפְרַדְנוּ אִישׁ מֵאָחִיו לְעוֹלָם? – וַאֲנִי אָמְנָם יָדַעְתִּי כִּי כֵן, וּבְכָל־זֹאת הִכְאִיבוּ אוֹתִי דְבָרָיו אֵלֶּה. בְּדֵי עָמָל בָּאנוּ אֶל בֵּית־הַסֵּפֶר פְּנִימָה. אֲנָשִׁים וְנָשִׁים מִבְּנֵי־הָעָם – בַּעֲלֵי־מְלָאכָה, פְּקִידֵי־צָבָא, זְקֵנוֹת, שְׁפָחוֹת – כֻּלָּם, אֲשֶׁר יָדָם הָאַחַת הֶחֱזִיקָה בַּיְלָדִים וְהַשְׁנִיָּה – כִּתְבֵי־הַתְּעוּדָה, מִלְּאוּ אֶת אוּלַם־הַבִּיאָה וְאֶת הַמַּעֲלוֹת, וַיֶּהֱמוּ וַיִּרְגְּשׁוּ, עַד אֲשֶׁר כָּל הַבָּא שָׁמָּה יִדָּמֶה לוֹ, כִּי בָא אֶל בֵּית־חִזָּיוֹן. שָׂמַחְתִּי כִּי שַׁבְתִּי לִרְאוֹת אֶת הָאוּלָם הַגָּדוֹל הַתַּחְתִּי וְאֶת דַּלְתוֹתָיו הַפְּתוּחוֹת לְשֶׁבַע הַלְּשָׁכוֹת, אֲשֶׁר עָבַרְתִּי בָהֶם יְמֵי שָׁלֹשׁ שָׁנִים כִּמְעַט יוֹם יוֹם. וְאִישׁ אָחִיו יִדְחָקוּ; וְהַמּוֹרוֹת יוֹצְאוֹת וּבָאוֹת. הַמּוֹרָה, אֲשֶׁר הָיְתָה לִי בַכִּתָּה הָרִאשוֹנָה, בֵּרְכָה אוֹתִי מִפֶּתַח לִשְׁכָּתָהּ, וַתֹּאמַר: אֶנְרִיקוֹ, הַשָׁנָה אַתָּה בָא אֶל הַקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה; לֹא אוֹסִיף לִרְאוֹתְךָ עוֹד גַּם עוֹבֵר עָלֵינוּ! – וַתַּבֵּט אֵלַי בְּתוּגָה. וְהַמְנַהֵל מוּסַב נָשִׁים דוֹאֲגוֹת, כִּי לֹא הָיָה עוֹד מָקוֹם לְיַלְדֵיהֶן; נִדְמֶה לִי, כִּי זְקָנוֹ כְּמוֹ הִלְבִּין מְעַט מֵאֲשֶׁר לִפְנֵי שָׁנָה. וִילָדִים שַׁבְתִּי רָאִיתִי וְהִנֵּה גָּבְהָה קוֹמָתָם וְשָׁמֵן בְּשָׂרָם. בַּקוֹמָה הַתַּחְתִּיָּה שֶׁל הַבַּיִת, שֶׁשָּׁם כִּלּוּ לְחַלֵּק אֶת הַתַּלְמִידִים לְמַחְלְקוֹתֵיהֶם, הָיוּ יְלָדִים רַבִּים, תַּלְמִידֵי הַכִּתָּה הָרִאשׁוֹנָה, אֲשֶׁר מֵאֲנוּ לָבֹא אֶל חֲדַר בֵּית־הַסֶּפֶר, וַיִּהְיוּ כַּעֲיָרִים סוֹרְרִים; עַד אֲשֶׁר מָשְׁכוּ אוֹתָם שָׁמָּה בְּחָזְקָה. וְיֵשׁ אֲשֶׁר חָמְקוּ עָבְרוּ מֵעַל מוֹשְׁבוֹתָם; וַאֲחֵרִים, אֲשֶׁר רָאוּ אֶת הוֹרֵיהֶם הוֹלְכִים לָהֶם, נָתְנוּ אֶת קוֹלָם בִּבְכִי, וְעַל הַהוֹרִים הָיָה לָשׁוּב עַל עֲקֵבָם, לְמַעַן נָחֵם אוֹתָם וּלְדַבֵּר עַל לִבָּם אוֹ לְמַעַן הָשֵׁב אוֹתָם הַבָּיְתָה; הַמּוֹרוֹת הָיוּ כְּנוֹאָשׁוֹת. אָחִי הַקָּטָן בָּא אֶל כִּתַּת הַמּוֹרָה דֶלְקַתִּי, וַאֲנִי בָאתִי אֶל הַמּוֹרָה פֶּרְבּוֹנִי, אֶל הַקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָה. בַּשָּׁעָה הָעֲשִׂירִית בַּבֹּקֶר הָיִינוּ כֻלָּנוּ בְחַדְרֵי כִתָּתֵנוּ: אַרְבָּעָה וַחֲמִשִּׁים תַּלְמִיד; וְאַךְ חֲמִשָּׁה־עָשָׂר אוֹ שִׁשָּׁה־עָשָׂר בָּהֶם הָיוּ חֲבֵרַי מִן הַכִּתָּה הַשְּׁנִיָּה; בָּאֵלֶּה הָיָה דֵירוֹסִי, אֲשֶׁר תָּמִיד יַשִּׂיג אֶת הַפְּרָס הָרִאשׁוֹן. וַאֲנִי בְּזָכְרִי אֶת הַיְּעָרִים וְאֶת הֶהָרִים, אֲשֶׁר בָּהֶם בִּלִּיתִי אֶת יְמֵי הַקַּיִץ, מַה קָּטָן, מַה שּוֹמֵם הָיָה חַדַר בֵּית־הַסֵּפֶר בְּעֵינָי! גַּם אֶת מוֹרִי אֲשֶׁר בַּכִּתָּה הַשְּׁנִיָּה בְּאַהֲבָה זָכַרְתִּי, כִּי הָיָה טוֹב לָנוּ מְאֹד וַיִשְׂחַק אֵלֵינוּ תָּמִיד, וַיְהִי שְׁפַל־קוֹמָה, עַד אֲשֶׁר נִרְאָה כְּמוֹ חָבֵר לָנוּ; וַיֵצֶר לִי עַל אֲשֶׁר לֹא אָשׁוּב עוֹד רְאוֹת פָּנָיו וְאֶת שְׂעָרוֹ הָאָדֹם, הַסָּבוּךְ. מוֹרֵנוּ הֶחָדָשׁ הוּא אִישׁ גְּבַהּ־קוֹמָה, בְּלִי זָקָן, שְׂעָרוֹ שְׂעַר־שֵׂיבָה אָרֹךְ, וְעַל מִצְחוֹ חֲרִיץ יָשָׁר כְּקָו; קוֹלוֹ נִשְׂמָע כְּקוֹל אִישׁ קָשֶׁה, וְהוּא מִתְבּוֹנֵן אֶל כֻּלָּנוּ הָכֵן, לָזֶה אַחַר זֶה, כִּמְבַקֵּשׁ לִקְרֹא בִּלְבָבֵנוּ וּבְנַפְשֵׁנוּ; צְחוֹק אֵין נִרְאֶה עַל שְׂפָתָיו. וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְלִבִּי: הִנֵּה זֶה הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן. עוֹד תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים. מַה תֵּרֶב הָעֲבוֹדָה, מַה תִּכְבַּדְנָה הַבְּחִינוֹת מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ, מַה יִּרֶב הֶעָמָל! – לִבִּי הִמְרִיצַנִי לְבַקֵּשׁ אֶת אִמִּי בְּמִסְדְּרוֹן הַבַּיִת, וָאָרוּץ אֵלֶיהָ לְנַשֵׁק יָדָהּ. וַתְּחַזְּקַנִי וַתֹּאמֶר לִי: חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ, אֶנְרִיקוֹ בְנִי! אֲנַחְנוּ נִלְמַד יַחְדָּו. – וָאָשׁוּב אֶל הַבַּיִת שָׂמֵחַ וְטוֹב־לֵב. אַךְ הַמּוֹרֶה, אֲשֶׁר הָיָה שׁוֹתֵק מִטּוּב־לֵב וּמֵאִיר פָּנָיו אֵלֵינוּ, לֹא יִהְיֶה לִי עוֹד; וּבֵית־הַסֵּפֶר נוֹפֵל בְּעֵינַי לְחֵן וּלְנֹעַם מֵאֲשֶׁר לְפָנִים

מוֹרֵנוּ

18.– יוֹם שְׁלִישִׁי

גַּם מוֹרִי הֶחָדָשׁ טוֹב בְּעֵינַי מִבֹּקֶר הַיּוֹם. בְּבוֹאֵנוּ הַחַדְרָה וְהוּא יוֹשֵׁב עַל מוֹשָׁבוֹ, נִרְאוּ בַּפֶּתַח פַּעַם בְּפַעַם אֲחָדִים מִתַּלְמִידָיו מִן הַשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה, לְמַעַן בָּרֵךְ אוֹתוֹ בְשָׁלוֹם; וַיִּקְרְאוּ: “שָׁלוֹם, אֲדוֹנִי הַמּוֹרֶה”, “שָׁלוֹם, הָאָדוֹן פֶּרְבּוֹנִי”, – וְיֵשׁ אֲשֶׁר בָּאוּ הַחַדְרָה וַיִתְּנוּ לוֹ אֶת יָדָם, וַיָּשׁוּבוּ וַיֵּצְאוּ בַּלָּט. הַכַּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָם, כִּי דָבְקָה נַפְשָׁם אַחֲרָיו וְכִי טוֹב הָיָה בְעֵינֵיהֶם לוּ יָכְלוּ לָשׁוּב אֶל תַּחַת יָדוֹ. וְהוּא הֵשִׁיב לָהֶם כְּבִרְכָתָם: “שָׁלוֹם”, וַיַּחֲבֹק אֶת הַיָּדַיִם הַשְּׁלוּחוֹת אֵלָיו, אַךְ לֹא הִבִּיט אֶל אִישׁ מֵהֶם; מִדֵּי בָרֵךְ אוֹתוֹ אַחַד הַיְלָדִים לֹא שִׁנָּה אֲרֶשֶׁת פָּנָיו, כִּי־אִם עָמַד מָפְנֶה אֶל מוּל הַחַלּוֹן, וְעַל מִצְחוֹ הַחֲרִיץ הַיָּשָׁר, וַיִתְבּוֹנֵן אֶל גַּג הַבַּיִת אֲשֶׁר מִנֶּגֶד; תַּחַת אֲֲשֶׁר יִשְׂמַח עַל בִּרְכוֹת הַיְלָדִים, הָיָה כְּמִצְטַעֵר. וְאַחַר הִתְבּוֹנֵן אֵלֵינוּ בְשׂוּם־לֵב, לָזֶה אַחַר זֶה. בְּקָרְאוֹ אֵלֵינוּ מִפִּיו אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר נִכְתֹּב, הִתְהַלֵּךְ בֵּין סַפְסְלֵי הַתַּלְמִידִים הֵנָּה וָהֵנָּה; וַיְהִי כִרְאוֹתוֹ אֶת אַחַד הַנְּעָרִים וְהִנֵּה פָנָיו אָדֻמִּים מְאֹד, מִפְּנֵי אֲשֶׁר פָּרְחוּ עֲלֵיהֶם אֲבַעְבֻּעוֹת, חָדַל מִקְּרֹא וַיָשֶׂם רֹאשׁ הַנַּעַר בֵּין יָדָיו וַיַּבֶּט אֶל פָּנָיו; וְאַחַר שָׁאַל אוֹתוֹ: מָה לָּךְ? וַיָּשֶׁם יָדוֹ עַל מֵצַח הַיֶּלֶד, וַיְמַשֵּׁשׁ לָדַעַת הֲיֵשׁ לוֹ חֹם. עוֹדֶנּוּ עוֹשֶׂה כֹּה וָכֹה וְאַחַד הַיְלָדִים הִתְקוֹמֵם מֵעַל הַסַּפְסָל וּמֵאַחֲרָיו וַיָּנַע זְרוֹעוֹתָיו כְּבֻבָּה מִתְנוֹדֶדֶת. פִּתְאֹם הֵסֵב הַמּוֹרֶה אֶת פָּנָיו, וְהַנַּעַר מִהַר לָשֶׁבֶת עַל מוֹשָׁבוֹ, הוֹרִיד אֶת רֹאשׁוֹ וַיִּכּוֹן לָשֵׁאת עֹנֶשׁ. אַךְ הַמּוֹרֶה שָׂם יָדוֹ עַל רֹאשׁוֹ וַיֹאמֶר: אַל תּוֹסֵף לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה! – וְלֹא יָסָף. וְאַחַר שָׁב אֶל שֻׁלְחָנוֹ וַיְכַל אֶת הַקְּרִיאָה אָשֶׁר קָרָא בְאָזְנֵינוּ. כְּכַלּוֹתוֹ, הִבִּיט אֵלֵינוּ דוּמָם רֶגַע אֶחָד; וְאַחַר דִּבֵּר בְּנַחַת בְּקוֹלוֹ הַקָּשֶׁה לְמִשְׁמַע אֹזֶן וּבְכָל־זֹאת נִשְׁמַע בּוֹ טוּב־לֵב וַחֲנִינָה: שִׁמְעוּ! עָלֵינוּ לְבַלּוֹת יַחַד שַׁנַה אֶחָת. הָבָה נַעֲשֶׁה אֲשֶׁר יִהְיוּ לָנוּ הַיָּמִים הָאֵלֶּה יְמֵי חֵפֶץ. לִמְדוּ וִהְיוּ לִבְנֵי־חָיִל. – עֲרִירִי אָנֹכִי, אֵין לִי בַּיִת, וְאַתֶּם נַפְשׁוֹת בֵּיתִי. לִפְנֵי שָׁנָה עוֹד הָיְתָה לִי אֵם. וְעַתָּה הִנֵּה מֵתָה וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי. אֵין לִי מֵעַתָּה עַל הָאֲדָמָה אִישׁ מִלְבַדְכֶם, אֵינֶנִּי אוֹהֵב כִּי־אִם אֶתְכֶם, אֵינֶנִּי הוֹגֶה כִּי‏־אִם בָּכֶם. וְאַתֶּם הָיֹה תִהְיוּ לִי לְבָנִים. אֲנִי אוֹהֵב אֶתְכֶם וַעֲלֵיכֶם לְאַהֲבָה גַם אוֹתִי. אֲקַוֶּה, כִּי לֹא יִהְיֶה עָלַי לַעֲנֹשׁ אִישׁ מִכֶּם. הַרְאוּנִי, כִּי הִנְּכֶם יְלָדִים בַּעֲלֵי־נֶפֶשׁ; אָז יִהְיֶה בֵּית־סִפְרֵנוּ כְּבֵית מִשְׁפָּחָה אַחַת, וְאַתֶּם תִּהְיוּ נָחָמָתִי, גַּאֲוָתִי. אֵינֶנִּי שׁוֹאֵל מִכֶּם, אֲשֶׁר תַּבְטִיחוּנִי דָבָר בְּמוֹ־פִיכֶם; אֲנִי בוֹטֵחַ, כִּי בְלִבְּכֶם הִסְכַּמְתֶּם לִדְבָרָי. וַאֲנִי מַבִּיעַ לָכֶם תּוֹדָתִי. – כִּמְעַט כִּלָּה לְדַבֵּר, וְהִנֵּה הַמְּשָׁרֵת בָּא וַיִּתֵּן אוֹת, כִּי הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לִסְגּוֹר הֲבָּיִת. וַנֵּצֵא בַּלָּט מִבֵּין הַסַּפְסָלִים. וְהַנַּעַר, אֲשֶׁר הִתְקוֹמֵם מֵעַל מוֹשָׁבוֹ, נִגַּשׁ אֶל הַמּוֹרֶה וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּקוֹל רוֹעֵד: סְלַח־נָא לִי, אֲדוֹנִי הַמּוֹרֶה. – וַיְנַשֶּׁק לוֹ הַמּוֹרֶה עַל מִצְחוֹ וַיֹּאמַר: לֵךְ, בְּנִי, לְשָׁלוֹם

פֶּגַע־רָע

21.– יוֹם שִׁשִּׁי

כִּמְעַט הֵחֵלָּה שְׁנַת בֵּית־הַסֵּפֶר וְהִנֵּה פֶגַע רָע. בְּלֶכְתִּי הַבֹּקֶר אֶל בֵּית־הַסֶפֶר עִם אָבִי, וַאֲנִי מְסַפֵּר לוֹ אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֵּר הַמּוֹרֶה, וַנֵּרֶא וְהִנֵּה הָרְחוֹב מָלֵא אֲנָשִׁים, וְהֵמָּה נֶאֱסָפִים וּמִתְנַגְּשִׁים לִפְנֵי פֶתַח בֵּית־הַסֵּפֶר. וַיֹאמֶר אָבִי כְרֶגַע: אָכֵן קָרָה אָסוֹן! רֵאשִׁית הַשָּׁנָה לֹא טוֹבָה! – בְּרֹב עָמָל בָּאנוּ אֶל הַבָּיִת. וְהִנֵּה הָאוּלָם הַגָּדוֹל מָלֵא הוֹרִים וִילָדִים, אֲשֶׁר לֹא יָכְלוּ הַמּוֹרִים לַהֲבִיאָם אֶל כִּתּוֹתֵיהֶם; פְּנֵי כֻלָּם הָיוּ מָפְנִים אֶל מוּל חֲדַר הַמְנַהֵל וְשִׂפְתֵיהֶם מְלַחֲשׁוֹת: הַנַּעַר הַמִּסְכֵּן! רָבֵּיטִי הַמִּסְכֵּן! מֵעַל לְרָאשֵׁיהֶם רְאָה בְּיַרְכְּתֵי הָאוּלָם כּוֹבַע־הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ אַחַד הַשּׁוֹטְרִים וְהָרֹאשׁ הַקֵּרֵחַ שֶּל הַמְּנַהֵל. וְהִנֵּה בָא אִישׁ אֲשֶׁר מִגְבַּעַת גְּבוֹהָה עַל רֹאשׁוֹ, וְכָל הַנִּצָּבִים שָׁם אָמְרוּ: זֶה הָרוֹפֵא. וַיִּגַּשׁ אָבִי אֶל אַחַד הַמּוֹרִים וַיְּשְׁאָלֵהוּ: מַה נִּהְיָתָה? וַיֹּאמַר: אוֹפָן עָבַר עַל רַגְלוֹ. – רַגְלוֹ נִשְׁבְּרָה, – אָמַר אִישׁ אַחֵר. הַנַּעַר, אֲשֶׁר קָרָהוּ הָאָסוֹן, הָיָה תַלְמִיד הַכִּתָּה הַשְּׁנִיָּה. בְּעָבְרוֹ בָּרְחוֹב “דּוֹרָה גְרוֹסָה”, רָאָה יֶלֶד – אֶחָד מִתַּלְמִידֵי הַכִּתָּה הָרִאשׁוֹנָה – בּוֹרֵחַ מֵעִם אִמּוֹ; וְהִנֵּה הַיֶּלֶד נָפַל בְּתוֹךְ הָרְחוֹב, וַעֲגָלָה בָאָה בִּמְרוּצָתָהּ, וְעוֹד אַךְ צְעָדִים מִסְפָּר בֵּינָהּ וּבֵין הַיֶּלֶד; וַתִּלְבַּשׁ אוֹתוֹ רוּחַ גְּבוּרָה וַיְמַהֵר עַד הַמָּקוֹם וַיֹאחַז בַּיֶּלֶד וַיַּצִּילֵהוּ. אַךְ הַנַּעַר הַמַּצִּיל לֹא יָכֹל לְהָשִׁיב רַגְלוֹ מְהֵרָה, וַיַּעֲבֹר עָלֵיהָ אוֹפַן הָעֲגָלָה. אֲבִי הַנַּעַר הוּא פָקִיד בְּחַיל־הַקַּלָּעִים. עוֹדָם מְסַפְּרִים לָנוּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְאִשָּׁה בָקְעָה בְתוֹךְ הֶהָמוֹן וַתִּתְנַפֵּל אֶל תּוֹךְ הָאוּלָם כִּמְשֻׁגָּעָה: זֹאת הָיְתָה אֵם רָבֵּיטִי, אֲשֶׁר שָׁלְחוּ לִקְרֹא לָהּ; וְאִשָּׁה אַחֶרֶת רָצָה לִקְרָאתָהּ וַתִּפֹּל עַל צַוָּארָה בְּקוֹל בֶּכִי: הִיא הָיְתָה אֵם הַיֶּלֶד הַמֻּצָּל. וּשְׁתֵּיהֶן הִתְנַפְּלוּ אֶל תּוֹךְ הַחֶדֶר, וְקוֹל־זְעָקָה נִשְׁמַע: אֲהָהּ, יוּלְיוּס בְּנִי, בְּנִי! וְהִנֵּה מֶרְכָּבָה בָאָה וַתַּעֲמֹד לִפְנֵי הַפֶּתַח, וְעוֹד מְעַט וְהַמְנַהֵל בָּא, וְהַנַּעַר נָשׂוּא עַל זְרוֹעוֹתָיו, רֹאשׁוֹ נִשְׁעָן עַל שְׁכֶם הַמְנַהֵל, פָּנָיו הִלְבִּינוּ וְעֵינָיו עַצוּמוֹת. דְּמָמָה נָפְלָה מִסָּבִיב, וְרַק קוֹל אֶנְקַת הָאֵם נִשְׁמָע. הַמְנַהֵל עָמַּד דּוּמָם רֶגַע אֶחָד וּפָנָיו חָוָרוּ. וַיִּשָׂא אֶת הַנַּעַר בִּשְׁתֵּי זְרוֹעוֹתָיו וַיְרִימֵהוּ מְעַט לְמַעְלָה, לְמַעַן יִרְאוּ אוֹתוֹ הֲמוֹן הַנֶּאֶסָפִים כֻּלָּם. הַמּוֹרִים וְהַמּוֹרוֹת, הַהוֹרִים וְהַנְּעָרִים לָחַשׁוּ בְהִתְרַגְשׁוּת: רָבֵּיטִי, בֶּן־הֶחָיִל! הִגְדַּלְתָּ לַעֲשׂוֹת, יֶלֶד מִסְכֵּן! וַיִּשְׁלְחוּ לוֹ נְשִׁיקוֹת מֵרָחוֹק; וְהַמּוֹרוֹת וְהַנְּעָרִים הַקְּרוֹבִים אֵלָיו נָשְׁקוּ לוֹ עַל יָדָיו וְעַל זְרוֹעוֹתָיו. וַיִּפְקֲח הַנַּעַר אֶת עֵינָיו וַיֹאמֶר: יַלְקוּטִי! אֵם הַיֶּלֶד הַמֻּצָּל הֶרְאֲתָה אוֹתוֹ אֶת הַיַּלְקוּט וַתֵּבְךְּ וַתֹּאמֶר אֵלָיו: אֲנִי נוֹשְׂאָה לְךָ אֶת יַלְקוּטְךָ, כְּרוּב יָקָר, אֲנִי נוֹשׂאָה אוֹתוֹ לָךְ. גַּם תָּמֹךְ תָּמְכָה בְאֵם הַפָּצוּעַ, אֲשֶׁר כִּסְתָה פָנֶיהָ בִּשְׁתֵּי יָדֶיהָ. וַיֵּצְאוּ הַחוּצָה וַיַּשְׁכִּיבוּ אֶת הַנַּעַר לִרְוָחָה בְתוֹךְ הַמֶּרְכָּבָה, וְהַמֶּרְכָּבָה עָבְרָה מִשָּׁם. וְאַחַר בָּאנוּ כֻּלָנוּ מַחֲרִישִׁים אֶל בֵּית־הַסֵּפֶר

הַקַּלַּבְּרִי הַקָּטָן

22.– יוֹם שַׁבָּת.

אֶתמוֹל, בְּעֶרֶב יוֹם, בְּהוֹדִיעַ אוֹתָנוּ הַמּוֹרֶה עַל־אוֹדוֹת רָבֵּיטִי הַמִּסְכֵּן, כִּי יֵלֵךְ זְמַן־מָה עַל מִשְׁעַנְתּוֹ, בָּא הַמְנַהֵל וְעִמּוֹ תַּלְמִיד חָדָשׁ, אֲשֶׁר נִרְשַׁם זֶה עָתָּה: נַעַר, אֲשֶׁר פָּנָיו אֲמֻצִּים מְאֹד, שְׂעָרוֹ שָׁחוֹר, עֵינָיו גְּדוֹלוֹת וּשׁחוֹרוֹת, וְגַבּוֹת עֵינָיו עֲבֻתּוֹת, מִתְחַבְּרוֹת יַחַד עַל הַמֵּצַח; לְבוּשׁוֹ כֻּלּוֹ שְׁחַרְחַר, וְאֵזוֹר־עוֹר שָׁחוֹר עַל מָתְנָיו סָבִיב. הַמְנַהֵל דִּבֵּר דָּבָר בַּלָּט בְּאָזְנֵי הַמּוֹרֶה וַיֵּצֵא מִן הֶחָדֶר; וְאֶת הַנַּעַר, אֲשֶׁר הִבִּיט אֵלֵינוּ בְּעֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת וַיְהִי כְּנִבְהָל, עָזַב אֵצֶל הַמּוֹרֶה. הַמּוֹרֶה הֶחֱזִיק בְּיָדוֹ וַיִפֶן אֶל הַתַּלְמִידִים וַיֹּאמַר: הֱיוּ בְעֵינֵיכֶם כִּמְאֻשָּרִים. הַיּוֹם בָּא אֶל בֵּית־סִפְרֵנוּ אִיטַלְקִי קָטָן, מִילִידֵי רֶדְשְׁיוֹ אֲשֶׁר בְּקַלַּבְּרִיָּה, הָרְחוֹקָה מִזֶּה יוֹתֵר מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת מִיל. אֶהְבוּ וְהוֹקִירוּ אֶת אֲחִיכֶם זֶה, הַבָּא מִמֶּרְחַקִּים. אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ הִיא אֶרֶץ תְּהִלָּה, אֲשֶׁר הֵקִימָה לְאִיטַלְיָה אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים וַאֲשֶׁר הִיא נוֹתֶנֶת לָהּ עוֹבְדִים חֲזָקִים וְאֲנְשֵׁי־צָבָא בְנֵי־חַיִל. הוּא בָא מֵאַחַת הַמְּדִינוֹת הַיָּפוֹת בִּמְדִינוֹת אַרְצֵנוּ, אָשֶׁר שָׁם יְעָרִים גְּדוֹלִים וְהָרִים גְּבוֹהִים, וְהָעָם הַיּוֹשֵׁב עָלֶיהָ עַם אַמִּיץ־לֵב וּבַעַל כִּשְׁרוֹן. הִתְהַלְכוּ אִתּוֹ בְּטוֹב וּבִנְעִימוֹת, לְבַל יִהְיֶה בְעֵינָיו כְּגֵר בְּתוֹכְכֶם. הַרְאוּ אוֹתוֹ, כִּי נַעַר אִטַּלְקִי, בְּכָל בֵּית־סֵפֶר בְּאִיטַלְיָה אֲשֶׁר יָבֹא שָׁמָּה, אֶל בֵּין אַחִים הוּא בָא. – אַחֲרֵי דַבֵּר הַמּוֹרֶה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה קָם מִמּוֹשָׁבוֹ וַיּוֹר בְּמַפַּת אִיטַלְיָה אֲשֶׁר עַל הַקִּיר אֶת הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר רֶדְשׁיוֹ עִיר קַלַּבְּרִיָּה שָׁם. וְאַחַר קָרָא בְקוֹל רָם: אֶרְנֶסְטוֹ דֵירוֹסִי! (הוּא הַתַּלְמִיד הַמַּשִּׂיג תָּמִיד אֶת הַפְּרָס הָרִאשׁוֹן). וַיָּקָם דֵּירוֹסִי. וַיּוֹסֶף הַמּוֹרֶה וַיֹּאמַר: בֹּא הֵנָּה. וַיֵּצֵא דֵירוֹסִי מִמְּקוֹמוֹ וַיַעֲמֹד אֵצֶל הַשֻּלְחָן לְנֹכַח הַנַּעַר הַקַּלַּבְּרִי. וַיֹאמֶר אֵלָיו הַמּוֹרֶה: הֵן אַתָּה הָרִאשׁוֹן בַּכִּתָּה הַזֹּאת, וְעַתָּה חַבֵּק לַחֲבֵרְכֶם הֶחָדָשׁ לְבָרֵךְ אוֹתוֹ בְּבוֹאוֹ בְּשֵׁם כָּל הַכִּתָּה: בְּנֵי פִּיֶּמוֹנְטָה יְחַבְּקוּ לְבֶן קַלַּבְּרִיָּה. וַיְחַבֵּק דֵּירוֹסִי לַקַּלַּבְּרִי וַיֹאמֶר לוֹ בְקוֹלוֹ הַבָּהִיר: בָּרוּךְ אַתָּה בְּבוֹאֶךָ! וְהַנַּעַר הַקַּלַּבְּרִי נָשַׁק לוֹ בְחָזְקָה עַל שְׁתֵּי לְחָיָיו. כָּל הַנְּעָרִים מָחֲאוּ כָף. וַיִּקְרָא הַמּוֹרֶה: הֵרָגְעוּ! בְּבֵית־הַסֵּפֶר אֵין לִמְחֹא כָף! – אַךְ נִכָּר הָיָה, כִּי שְׂבַע־רָצוֹן הִנֵּהוּ. וְגַם הַקַּלַּבְּרִי הָיָה שְׂבַע־רָצוֹן. הַמּוֹרֶה הוֹרָהוּ מְקוֹמוֹ אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו וַיּוֹלִיכֵהוּ עַד הַסַּפְסָל. וְאַחַר אָמַר עוֹד אֶל הַתַּלְמִידִים: שִׂימוּ לֵב לַדָּבָר, אֲשֶׁר אָנֹכִי דוֹבֵר בְּאָזְנֵיכֶם: חֲמִישִּׁים שָׁנָה נִלְחֲמָה אַרְצֵנוּ וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִיטַלְקִים שָׁפְכוּ דָמָם בַּמִּלְחָמוֹת, לְבַעֲבוּר סַבֵּב אֶת פְּנֵי הַדָּבָר, אֲשֶׁר יוּכַל נַעַר מִילִידֵי קַלַּבְּרִיָּה לִהְיוֹת בְּטוּרִינוֹ כְתוֹשָׁב וְלֹא כְגֵר, וְנַעַר יְלִיד טוּרִינוֹ יִהְיֶה כְבֶן־בַּיִת בְּרֶדְשְׁיוֹ. וְעַתָּה אֶהֱבוּ וְכַבְּדוּ אִישׁ אֶת אָחִיו; מִי בָכֶם שֶׁיַּכְלִים אֶת הֶחָבֵר הַזֶּה, בַּאֲשֶׁר לֹא מִילִידֵי הַמְּדִינָה הוּא – אַל לוֹ לָשֵׂאת עֵינָיו בְּגָאוֹן בַּעֲבוֹר עַל פָּנָיו דֶּגֶל בַּעַל שְׁלֹשָׁה צְבָעִים. – כִּמְעַט יָשַׁב הַקַּלַּבְּרִי עַל מוֹשָׁבוֹ, הֶעֱנִיקוּ לוֹ שְׁכֵנָיו הַקְּרוֹבִים אֵלָיו לְמוֹשְׁבוֹתָם עֵטִים וּתְמוּנוֹת; וְנַעַר אֶחָד מִיּוֹשְׁבֵי הַסַּפְסָל הָאַחֲרוֹן שָׁלַח לוֹ תָּו־מִכְתָּב מֵאֶרֶץ שְׁוֵצִיָּה

חֲבֵרָי

25.– יוֹם שְׁלִישִׁי

הַנַּעַר, אֲשֶׁר שָׁלַח הַתָּו לַקַּלַּבְּרִי, מָצָא חֵן בְּעֵינַי מִכָּל הַחֲבֵרִים. שְׁמוֹ גֵרוֹנָה, וְהוּא הַגָּדוֹל בְּתַלְמִידֵי הַכִּתָּה: כְּבֶן אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הוּא, רֹאשׁוֹ גָדוֹל וּכְתֵפָיו רְחָבוֹת; וְהוּא טוֹב־עָיִן; הַשְּׂחוֹק אֲשֶׁר עַל שְׂפָתָיו יַעֲנֶה בוֹ טוּבוֹ; אַךְ כְּאִישׁ בָּא בַיָּמִים כֶּן־הוּא – כְּמוֹ חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת בְּכָל עֵת. עוֹד רַבִּים מֵחֲבֵרַי אֲנִי יוֹדֵעַ מֵעָתָּה. נַעַר אַחֵר, קוֹרֵטִי שְׁמוֹ, טוֹב בְּעֵינַי גַּם הוּא. לָבוּשׁ הוּא חָזִיָּה סְרוּגָה, שֶׁעֵינָהּ כְּעֵין הַשׁוֹקוֹלַדָּה, וְכוֹבַע עוֹר־חָתוּל עַל רֹאשׁוֹ. הוּא עַלִּיז תָּמִיד, בֵּן לְסוֹחֵר־עֵצִים, אֲשֶׁר הָיָה אִישׁ־צָבָא בִגְדוּד הַנָּסִיךְ אֻמְבֶּרְטוֹ בְּמִלְחֶמֶת שְׁנַת 1866 וַאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי עָלָיו לֵאמֹר – יֶשׁ לוֹ שְלֹשָה אוֹתוֹת־כָּבוֹד. וְהִנֵּה שָׁם נֶלִּי הַקָּטָן, וְהוּא הַמִּסְכֵּן, גִּבֵּן, רָזֶה וְדַל לְמַרְאֶה. וְאַחֵר, הַלּוֹבֵש מַלְבּוּשׁ טוֹב מְאֹד, וְהוּא מְלַקֵּט תָּמִיד אֶת הַשְּׂעָרוֹת הַדַּקּוֹת מֵעַל מְעִילוֹ, וּשְׁמוֹ בּוֹטִינִי. בַּסַּפְסָל אֲשֶׁר מִמּוּלִי יוֹשֵׁב נַעַר, אֲשֶׁר יִקְרְאוּ לוֹ הַבּוֹנֶה הַקָּטָן, יַעַן הֱיוֹת אָבִיו בּוֹנֶה. פָּנָיו עֲגֻלִּים כְּתַפּוּחַ וְאַפּוֹ מְהֻקְצָע. כִּשְׁרוֹן מְיֻחָד לוֹ, כִּי יוֹדֵעַ הוּא לָשׂוּם פִּיו כְּפִי הָאַרְנֶבֶת; וְהַכֹּל מְבַקְּשִׁים לִרְאוֹת אֶת “פִּי הָאַרְנֶבֶת” וּלְמַרְאֵהוּ יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּיהֶם; עַל רֹאשׁוֹ כוֹבַע קָטָן וְרַךְ כִּסְחָבָה, אֲשֶׁר יְקַפְּלֵהוּ כְמִטְפַּחַת־אַף וְשָׂמוֹ בְּכִיס־מְעִילוֹ. לְיַד הַבּוֹנֶה הַקָּטָן יוֹשֵׁב גָּרוֹפִי –נַעַר אָרֹךְ וְדַק, אֲשֶׁר אַפּוֹ כְּמַקּוֹר הַיַּנְשׁוּף וְעֵינָיו קְטַנּוֹת מְאֹד; הוּא עוֹשֶׂה תָמִיד מִקְנָה וְקִנְיָן בְּעֵטִים, בִּתְמוּנוֹת קְטַנּוֹת וּבְתֵבוֹת גַּפְרוּרִים וְכוֹתֵב לוֹ אֶת הַלֶּקַח, אֲשֶׁר יִתֵּן הַמּוֹרֶה לַתַּלְמִידִים, עַל צִפָּרְנֵי אֶצְבְּעוֹתָיו, לְמַעַן יִקְרָאֵהוּ מֵעֲלֵיהֶן בַּסֶּתֶר. וּבְתוֹךְ הַתַּלְמִידִים “אָדוֹן” קָטָן, קַרְלוֹ נוֹבִיס שְׁמוֹ, אֲשֶׁר מַרְאֵהוּ כְגֵא מְאֹד, וְהוּא יוֹשֵׁב בֵּין שְׁנֵי נְעָרִים, הַטּוֹבִים בְּעֵינַי גַּם שְׁנֵיהֶם. הָאֶחָד, בֶּן חָרַשׁ־בַּרְזֶל, עוֹטֶה מְעִיל, הַיּוֹרֵד לוֹ עַד בִּרְכָּיו; פָּנָיו לְבָנִים מְעַט, עַד אֲשֶׁר הוּא כְּחוֹלֶה תָמִיד, וּמַרְאֵהוּ כְמַרְאֵה יָרֵא וְחָרֵד, וּשְׂחוֹק אֵין נִרְאֶה עַל שְׂפָתָיו; הַשֵּׁנִי הוּא בַּעַל שֵׂעָר אָדֹם וּזְרוֹעַ יְבֵשָׁה לוֹ, וְהוּא נוֹשֵׂא אוֹתָהּ תָּמִיד חֲבוּשָׁה וְשׂוּמָה בְּחִתּוּל. אָבִיו נָסַע לַאֲמֵרִיקָה, וְאִמּוֹ מוֹכֶרֶת יָרָק בַּשּׁוּק. שְׁכֵנִי, אֲשֶׁר עַל שְׂמֹאלִי, – סְטַרְדִּי, – הוּא נַעַר פֶּלְאִי, שְׁפַל־קוֹמָה וְעָבֶה, בְּלִי צַוָּאר, נֶפֶשׁ נִזְעָמָה, אֲשֶׁר לֹא שִׂיחַ וְלֹא שִׂיג לוֹ עִם אִישׁ. נִרְאֶה, שֶׁתְּבוּנָתוֹ מְעַטָּה, אַךְ תָּמִיד הוּא מַאֲזִין וּמַקְשִׁיב אֶל תּוֹרַת פִּי הַמּוֹרֶה, לֹא יִגְרַע מִמֶּנּוּ עֵינוֹ וְלֹא יָנִיעַ עַפְעַפָּיו, מִצְחוֹ קָמוּט וְטוּרֵי שִׁנָּיו צְמוּדִים זֶה לָזֶה; וְכִי יִשְׁאֲלוּ אוֹתוֹ דָבָר בְּעֵת הַרְצוֹת הַמּוֹרֶה אֶת דְּבָרָיו, אָז יְדַבֵּר אֵלָיו הַשּׁוֹאֵל אַחַת וּשְׁתַּיִם וְלֹא יַעֲנֶה לוֹ, וּבַשְּׁלִישִׁית יִבְעַט בְּרָגֶל. עַל־יָדוֹ יוֹשֵׁב פְרַנְטִי, נַעַר, אֲשֶׁר פָּנָיו מְהִירֵי־הַתְּנוּעָה מַבִּיעִים עַצְבוּת וַאֲשֶׁר כְּבָר גֹּרַשׁ מִכִּתָּה אַחֶרֶת. וּשְׁנֵי אַחִים, אֲשֶׁר פְּנֵיהֶם כַּמַּיִם הַפָּנִים לְפָנִים; גַּם לְבוּשָׁם אֶחָד, כָּזֶה כֵּן זֶה, וְאִישׁ אִישׁ חָבוּשׁ לְרֹאשׁוֹ כוֹבַע מְקֻשָּׁט נוֹצַת פִּסְיוֹנִי, עַל־פִּי דֶרֶךְ קַלַּבְּרִיָּה. אַךְ הַיָּפֶה בְּכֻלָּם, הָעוֹלֶה עַל כָּל חֲבֵרָיו בְּדַעַת וּבְכִשְׁרוֹן וַאֲשֶׁר אֶל־נָכוֹן גַּם בַּשָּׁנָה הַזֹּאת יִהְיֶה הָרִאשׁוֹן לְתַלְמִידֵי הַכִּתָּה, הוּא דֵירוֹסִי; הַמּוֹרֶה, אֲשֶׁר כְּבָר שָׂם לִבּוֹ לָזֹאת, שׁוֹאֵל אוֹתוֹ תָמִיד. גַּם אֶת פְּרֵקוֹסִי אֲנִי אוֹהֵב, אֶת בֶּן חָרַשׁ־הַבַּרְזֶל, אֲשֶׁר מְעִילוֹ יוֹרֵד לוֹ עַד הַבִּרְכַּיִם וַאֲשֶׁר מַרְאֵהוּ תָמִיד כְּמַרְאֵה חוֹלֶה; אוֹמְרִים אָמֹר: אָבִיו מַכֶּה אוֹתוֹ; הוּא שְׁפַל־רוּחַ מְאֹד וְכִי יִשְׁאַל אֶת אִישׁ דָּבָר אוֹ כִי יִגַּע בּוֹ, וְאָמַר תָּמִיד: סְלַח לִי, – וְהוּא מִתְבּוֹנֵן בָּנוּ תָמִיד בְּעֵינָיו הַטּוֹבוֹת והָעֲצוּבוֹת. אַךְ גֵּרוֹנָה הוּא הַגָּדוֹל וְהַטּוֹב בְּכֻלָּם

רוּחַ נְדִיבָה

26.– יוֹם רְבִיעִי

וְגַם אָמְנָם בַּבֹּקֶר הַזֶּה אִנָּה לְיָדִי לָדַעַת אֶת גֵּרוֹנָה אֶל־נָכוֹן. כְּבוֹאִי אֶל חֲדַר בֵּית־הַסֵּפֶר (וַאֲנִי אֵחַרְתִּי מְעַט לָבֹא, כִּי עָצֹר עָצְרָה אוֹתִי מוֹרַת הַכִּתָּה הַרִאשׁוֹנָה, בְּשָׁאֲלָהּ אוֹתִי מָתַי תּוּכַל לָבֹא מָחָר אֶל בֵּיתֵנוּ), וְהַמּוֹרֶה עוֹדֶנּוּ לֹא בָא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה נְעָרִים עִנּוּ אֶת הַמִּסְכֵּן קָרוֹסִי, הוּא הַנַּעַר בַּעַל הַשֵּׂעַר הָאָדֹם וְהַזְּרוֹעַ הַיְבֵשָׁה, בֶּן מוֹכֶרֶת הַיָּרָק. אֵלֶּה הִכּוּהוּ בַסַּרְגֵּל, וְאֵלֶּה הִשְׁלִיכוּ קְלִפּוֹת בָּטְנִים אֶל פָּנָיו וַיִּקְרְאוּ לוֹ מָשְׁחָת, בַּעַל־מוּם, וַיְחַקּוּ שְׂאֵתוֹ זְרוֹעוֹ קְשׁוּרָה אֶל צַוָּאר, לְבַעֲבוּר הַרְעִימוֹ. וְהוּא יוֹשֵׁב לְבַדּוֹ עַל מוֹשָׁבוֹ בְּיַרְכְּתֵי הַסַּפְסָל, שׁוֹמֵעַ אֶת חֶרְפּוֹתֵיהֶם וְגִדּוּפֵיהֶם, וּפָנָיו חָוְרוּ מְאֹד; פַּעַם יַבִּיט אֶל הָאֶחָד, פַּעַם אֶל הַשֵּׁנִי בְּעֵינַיִם מַבִּיעוֹת תַּחֲנוּנִים, שֶׁיַּרְפּוּ מִמֶּנּוּ; אַךְ הֵמָּה הוֹסִיפוּ עוֹד לִלְעוֹג לוֹ וּלְהִתְעַלֵּל בּוֹ, עַד אֲשֶׁר רָגַז תַּחְתָּיו, וּפָנָיו אָדְמוּ מִכָּעַס. פִּתְאֹם עָלָה פְרַנְטִי, הַנַּעַר גַּס־הַפָּנִים, עַל סַפְסָל, וַיִתְחַפֵּשׂ כְּנוֹשֵׂא שְׁנֵי סַלִּים עַל שְׁתֵּי זְרוֹעוֹתָיו, וַיְחַקֶּה אֶת אֵם קָרוֹסִי, כְּפִי אֲשֶׁר רָאָה אוֹתָהּ, בְּחַכּוֹתָהּ לִבְנָהּ אֵצֶל הַפָּתַח. עַתָּה הִיא חוֹלָה. וְרַבִּים נָתְנוּ אֶת קוֹלָם בִּשְׂחוֹק. אָז לֹא יָכֹל עוֹד קָרוֹסִי לְהִתְאַפֵּק, כִּי נֶהְפַּךְ לִבּוֹ בְקִרְבּוֹ, וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיֹּאחַז בְּקֶסֶת וַיַּשְׁלִיכָהּ בְּכָל כֹּחוֹ אֶל פְּנֵי מְנָאֲצוֹ; אַךְ פְרַנְטִי הִשְׂכִּיל לִנְטוֹת הַצִּדָּה, וְהַקֶּסֶת עָפָה אֶל חֲזֵה הַמּוֹרֶה, הַבָּא בָרֶגַע הַהוּא הֶחָדְרָה. וַיִּתְגַּנְּבוּ כֻלָּם לָבֹא בַלָּט אִישׁ עַל מְקוֹמוֹ וַיֵּשְׁבוּ דוּמָם וַיִּהְיוּ נִבְהָלִים

וְהַמּוֹרֶה, אֲשֶׁר פָּנָיו חָוְרוּ מְאֹד, עָלָה אֶל הַקַּתֶּדְרָה וַיִּשְׁאַל בְּרֹגֶז קוֹלוֹ: מִי עָשָׂה זֹאת

וְאֵין מַעֲנֶה

וַיִּקְרָא הַמּוֹרֶה שֵׁנִית בְּקוֹל רָם: מִי הוּא זֶה

וְגֵרוֹנָה, אֲשֶׁר הָמָה לִבּוֹ לוֹ עַל קָרוֹסִי הַמִּסְכֵּן, נִתַּר מִמְּקוֹמוֹ וַיֹּאמֶר בְּלֵב נָכוֹן: אָנֹכִי

הַמּוֹרֶה הִתְבּוֹנֵן בּוֹ, הִתְבּוֹנֵן בַּתַּלְמִידִים הַמִּשְׁתָּאִים; וְאַחַר אָמַר בְּנַחַת

– הָאָשֵׁם לֹא יִשָּׂא עֹנֶשׁ. יָקוּם־נָא

וַיָּקָם קָרוֹסִי וַיֹּאמֶר בְּקוֹל בֶּכִי: הִכּוּנִי גַם חֵרְפוּנִי, לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי מֵרֹב כַּעַס וָאַשְׁלִיךְ

וַיֹּאמֶר הַמּוֹרֶה: שְׁבָה. מִי וָמִי אֲשֶׁר הִתְגָּרוּ בוֹ, יָקוּמוּ

אַרְבָּעָה נְעָרִים קָמוּ וַיַּעַמְדוּ שַׁחֵי־רֹאשׁ. וְהַמּוֹרֶה אָמַר: אַתֶּם הִכְלַמְתֶּם חָבֵר, אֲשֶׁר לֹא עָשָׂה לָכֶם כָּל רָע, אַתֶּם הִתְעַלַּלְתֶּם בְּנֶפֶשׁ אֻמְלָלָה, הִתְגָּרִיתֶם בְּחַלָּשׁ, אֲשֶׁר אֵין לְאֵל־יָדוֹ לְהִתְיַצֵּב בִּפְנֵיכֶם. הֲרֵעוֹתֶם כִּי עֲשִׂיתֶם מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר לֹא יֵעָשֶׂה, אַחַת הַנְּבָלוֹת הַמַּשְׁפִּילוֹת אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם וּמְטַמְּאוֹת אוֹתָהּ. הוֹי, בָּנִים מַשְׁחִיתִים! – וּכְכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִגַּשׁ אֶל בֵּין הַסַּפְסָלִים, וָיָּשֶׂם אֶת יָדוֹ תַּחַת סַנְטֵר גֵּרוֹנָה, אֲשֶׁר יָשַׁב בְּרֹאשׁ מוּרָד, וַיָּרֶם אֶת פָּנָיו, וַיַּבֵּט הֵיטֵב אֶל עֵינָיו וַיֹּאמֶר: נַפְשְׁךָ נֶפֶשׁ עֲדִינָה

גֵּרוֹנָה מָצָא חֵפֶץ בָּרֶגַע הַזֶּה וַיִּלְחַשׁ דְּבַר־מָה בְּאָזְנֵי הַמּוֹרֶה. וְהַמּוֹרֶה פָנָה אֶל הָאֲשֵׁמִים וַיֹּאמֶר בְּקוֹל קָשֶׁה: סוֹלֵחַ אֲנִי לָכֶם

מוֹרָתִי מִן הַכִּתָּה הָרִאשׁוֹנָה

27.– יוֹם חֲמִישִּׁי

מוֹרָתִי עָשְׂתָה אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבְּרָה וַתָּבֹא הַיּוֹם אֶל בֵּיתֵנוּ, בְּעֵת אֲשֶׁר הָיִיתִי נָכוֹן לָצֵאת עִם אִמִּי, לְמַעַן הָבִיא לְבָנִים לִכְבִיסָה לָאִשָּׁה, אֲשֶׁר הוֹדִיעוּ עָלֶיהָ בָּעִתּוֹן, כִּי הִיא מְבַקֶּשֶׁת עֲבוֹדָה. זֶה שָׁנָה תְמִימָה לֹא רָאִינוּ אֶת הַמּוֹרָה בְּבֵיתֵנוּ. וּכְבוֹאָהּ שָׂמַחְנוּ כֻלָּנוּ לִקְרָאתָהּ וַנְּבָרְכֶהָ. הִיא הִיא כַּאֲשֶׁר הָיְתָה תָמִיד, קְטַנָּה, צְעִיפָהּ הַיָּרֹק קָשׁוּר סְבִיב כּוֹבְעָהּ, שְׂעָרָהּ לֹא שֹׂרַק הֵיטֵב, לְבוּשָׁהּ לְלֹא פְאֵר, בַּאֲשֶׁר אֵין לָהּ עֵת לְהִתְהַדֵּר; אַךְ פָּנֶיהָ חָוְרוּ מְעַט יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לִפְנֵי שָׁנָה, וְשֵׂעַר לָבָן בְּרֹאשָׁה כֹּה וָכֹה, וְהִיא מִשְׁתָּעֶלֶת תָּמִיד. אִמִּי אָמְרָה אֵלֶיהָ: מַה שְּׁלוֹמֵךְ, מוֹרָה יְקָרָה? אָכֵן אֵין אַתְּ נִזְהֶרֶת כָּרָאוּי! – אֵין דָּבָר – הֵשִׁיבָה – וּבְדַבְּרָהּ נִרְאָה עַל שְׂפָתֶיהָ בַּת־צְחוֹקָהּ הָעַלִּיזָה הַמְּהוּלָה בְתוּגָה. וְאִמִּי הוֹסִיפָה לְדַבֵּר אֵלֶיהָ וַתֹּאמַר: מְרִימָה אַתְּ קוֹלֵךְ יוֹתֵר מִדַּי בְּדַבְּרֵךְ, מַרְבָּה אַתְּ מְאֹד לִדְאֹג לְתַלְמִידָיִךְ. – וְגַם אָמְנָם תָּמִיד נִשְׂמַע קוֹלָהּ; עוֹדֶנִּי זוֹכֵר יְמֵי לֶכְתִּי אֵלֶיהָ אֶל בֵּית־הַסֵּפֶר: הִיא מְדַבֶּרֶת תָּמִיד, מְדַבֶּרֶת, לְמַעַן לֹא יִפְנֶה לְבַב הַיְלָדִים, וְאֵינֶנָּה יוֹשֶׁבֶת לָנוּחַ גַּם רָגַע. – לְבָבִי יָדַע, כִּי בֹא תָבֹא אֵלֵינוּ, כִּי זוֹכֶרֶת הִיא תָמִיד אֶת תַּלְמִידֶיהָ, אֲשֶׁר הָיוּ לָהּ לְפָנִים; זוֹכֶרֶת הִיא אוֹתָם בִּשְׁמוֹתֵיהֶם גַּם אַחֲרֵי עֲבוֹר יָמִים וְשָׁנִים; מִדֵּי הִבָּחֵן הַתַּלְמִידִים, אַחַת בַּחֹדֶשׁ, תֵּלֵךְ אֶל הַמְנַהֵל לָדַעַת אֶת הַצִּיּוּנִים אֲשֶׁר נִתְּנוּ לַנְּעָרִים; מְחַכָּה הִיא לָהֶם בַּחוּץ, בְּצֵאתָם, וְשָׁאֲלָה מֵהֶם כִּי יַרְאוּ אוֹתָהּ אִישׁ אִישׁ אֶת חִבּוּרָיו, לְמַעַן דַּעַת, הַעוֹשִׂים הֵם חַיִל בַּלִּמּוּדִים; וְרַבִּים, אֲשֶׁר כְּבָר הוֹלְכִים הֵם אֶל בֵּית־הַסֶּפֶר הַתִּיכוֹן, וּשְׁעוֹנִים לָהֶם וְהֵם לְבוּשִׁים מִכְנְסַיִם אֲרֻכִּים, בָּאִים אֶל בֵּיתָהּ. הַיּוֹם שָׁבָה מִבֵּית־אֹסֶף־תְּמוּנוֹת, שֶׁשָּׁמָה הוֹלִיכָה אֶת הַנְּעָרִים – כְּדַרְכָּה תָּמִיד לָלֶכֶת בְּכָל יוֹם חֲמִישִׁי בַּשָּׁבוּעַ עִם הַתַּלְמִידִים לְאֶחָד מִבָּתֵּי־הַנְּכֹאת וּלְבָאֵר לָהֶם כָּל דָּבָר – וְהִיא עֲיֵפָה וִיגֵעָה מְאֹד. הַמּוֹרָה הַמִסְכֵּנָה, רָזָה הִיא הַיּוֹם מֵאֲשֶׁר הָיְתָה לְפָנִים, אַךְ עוֹדֶנָּה עֵרָה, וּמִדֵּי דַבְּרָהּ בְּבֵית־הַסֵּפֶר יֵחַם לִבָּהּ בְּקִרְבָּהּ. הִיא בִקְּשָׁה לָשׁוּב לִרְאוֹת אֶת הַמִּטָּה, אֲשֶׁר רָאֲתָה אוֹתִי שׁוֹכֵב עָלֶיהָ בְּמַחֲלָה קָשָׁה לִפְנֵי שְׁנָתַיִם יָמִים, וַאֲשֶׁר הִיא עַתָּה לְאָחִי; וַתִּתְבּוֹנֵן אֵלֶיהָ רֶגַע אֶחָד וְלֹא יָכְלָה לְדַבֵּר דָּבָר. הִיא לֹא הִרְבְּתָה לָשֶׁבֶת בְּבֵיתֵנוּ, כִּי בִקְשָׁה לָלֶכֶת לִרְאוֹת אֶת שְׁלוֹם אַחַד תַּלְמִידֵי כִתָּתָהּ, בֶּן־רַצְעָן, אֲשֶׁר חָלָה מַחֲלַת הָאַדֶּמֶת; מִלְּבַד זֹאת הָיָה עָלֶיהָ לְהַגִּיהַּ צְרוֹר מַחְבָּרוֹת רַבּוֹת, דֵּי עֲבוֹדָה לְכָל הָעֶרֶב, וְעוֹד גַּם. לָתֵת לֶקַח בְּחֶשְׁבּוֹן לְחֶנְוָנִית בְּעוֹד יוֹם. בְּצֵאתָהּ מִבֵּיתֵנוּ פָּנְתָה אֵלַי וַתֹּאמַר: וּמָה, אֶנְרִיקוֹ, הַעוֹדְךָ אוֹהֵב אֶת מוֹרָתְךָ עַתָּה אַחֲרֵי דַעְתְּךָ לְהַתִּיר שְׁאֵלוֹת־חֶשְׁבּוֹן קָשׁוֹת וְלִכְתּוֹב חִבּוּרִים אֲרֻכִּים? – וַתִּשַּׁק לִי וַתֹּאמֶר אֵלַי אַחֲרֵי רִדְתָּהּ בַּמַּעֲלוֹת: וּבְכֵן, אֶנְרִיקוֹ, לֹא תִשְׁכָּחֵנִי? – הוֹי, מוֹרָתִי הַטּוֹבָה, לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ, לְעוֹלָם. גַּם כִּי אֶגְדַּל וְאֶהְיֶה לְאִישׁ, זָכוֹר אֶזְכְּרֵךְ עוֹד וּבֹא אָבֹא לִרְאוֹת פָּנַיִךְ כְּשֶׁתַּלְמִידַיִךְ סְבִיבוֹתַיִךְ; וּמִדֵּי עָבְרִי עַל בֵּית־סֵפֶר וּמִדֵּי שָׁמְעִי קוֹל מוֹרָה, אֲדַמֶּה תָמִיד לִשְׁמוֹעַ אֶת קוֹלֵךְ, וְאֶהְגֶּה בִּשְׁתֵּי הַשָּׁנִים, אֲשֶׁר בִּלִּיתִי בְּבֵית־סִפְרֵךְ, מְקוֹם שָׁם הִרְבֵּיתִי לִלְמֹד, שָׁם רְאִיתִיךְ פְּעָמִים רַבּוֹת חוֹלָה וַעֲיֵפָה, אַךְ תָּמִיד שׁוֹקֶדֶת עַל הָעֲבוֹדָה, תָּמִיד נוֹשֵׂאת עָוֹן וְרַבַּת־סְלִיחוֹת; שָׁם הִתְרַגַּזְתְּ, בְּלַמֵּד אַחַד הַנְּעָרִים אֶת יָדוֹ לְהַחַזִיק הָעֵט לֹא כַמִּשְׁפָּט; שָׁם חָרַדְתְּ, בִּבְחוֹן אוֹתָנוּ הַמַּשְׁגִּיחִים; שָׁם אֻשַּׁרְתְּ, בְּעָמְדֵנוּ בַמַּסָּה כִבְנֵי־חָיִל; שָׁם הָיִית תָּמִיד טוֹבָה וּנְעִימָה כְאֵם. לְעוֹלָם, לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח אוֹתָךְ, מוֹרָתִי

בַּעֲלִיַּת־קִיר קְטַנָּה

28.– יוֹם שִׁשִּׁי

אֶתְמוֹל, בְּעֶרֶב יוֹם, הָלַכְתִּי עִם אִמִּי וְעִם סִלְוִיָּה אֲחוֹתִי, לְמַעַן הָבִיא אֶת הַלְּבָנִים אֶל הַכּוֹבֶסֶת, אֲשֶׁר הוֹדִיעוּ עָלֶיהָ בָּעִתּוֹן. אֲנִי נָשָׂאתִי אֶת הַצְּרוֹר, וְסִלְוִיָּה הֶחֱזִיקָה בְיָדָהּ אֶת הַגִּלָּיוֹן, אֲשֶׁר בּוֹ כְתוּבִים רָאשֵׁי־הַתֵּבוֹת שֶׁל שֵׁם הָאִשָּׁה וְרָשׁוּם מְקוֹם מְעוֹנָהּ. עָלִינוּ עַד מִתַּחַת לְגַג בַּיִת גָבוֹהַּ וַנָּבוֹא אֶל מָבוֹא אָרוֹךְ, אֲשֶׁר שָׁם פְּתָחִים רַבִּים. וַתִּדְפֹּק אִמִּי עַל הַדֶּלֶת הָאַחֲרוֹנָה. וְאִשָּׁה צְעִירָה, אֲשֶׁר שֵׂעָר צָהֹב לָהּ וּפָנֶיהָ דַלִּים, פָּתְחָה לָנוּ. נִדְמָה לִי, כִּי כְבָר רָאִיתִי בְּפַעַם אַחֶרֶת אֶת הָאִשָּׁה הַזֹאת עִם צְעִיף־הַתְּכֵלֶת הַזֶּה, אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ. וְאִמִּי אָמְרָה אֵלֶיהָ: הַאַתְּ הָאִשָּׁה, פְּלוֹנִית אַלְמוֹנִית, אֲשֶׁר הוֹדִיעוּ עָלֶיהָ בָּעִתּוֹן? – כֵּן, גְּבֶרֶת נִכְבָּדָה, אָנֹכִי. – הִנֵּה הֵבֵאנוּ לָךְ בָּזֶה מְעַט לְבָנִים לְכַבֵּס. – אָז הֶעֱנִיקָה לָנוּ הָאִשָּׁה תּוֹדוֹת וּבְרָכוֹת מִבִּרְכוֹת פִּיהָ עַד בְּלִי דָי. וַאֲנִי הִתְבּוֹנַנְתִּי וָאֵרֶא, וְהִנֵּה בַחֶדֶר הָרֵיק וְהָאָפֵל נַעַר כּוֹרֵעַ לִפְנֵי כִסֵּא, כְשֶׁגַּבּוֹ מָפְנֶה אֵלֵינוּ, וְהוּא נִרְאָה לִי כְּכוֹתֵב. וְגַם אָמְנָם כָּתָב. אֶת הַנְּיָר שָׂם עַל הַכִּסֵּא וְהַקֶּסֶת הָיְתָה עַל הָרִצְפָּה. אֵיכָה יָכֹל לִכְתּוֹב בָּאֲפֵלָה הַזֹּאת? עוֹדֶנִּי מְחַשֵּׁב לָדַעַת זֹאת וְאַכִּיר אֶת הַשֵּׂעַר הָאָדֹם וְאֶת מְעִיל הַכֻּתָּנָה שֶׁל קָרוֹסִי, בֶּן מוֹכֶרֶת הַיָּרָק, חֲבֵרִי בַכִּתָּה, אֲשֶׁר לוֹ הַזְּרוֹעַ הַיְבֵשָׁה. הִגַּדְתִּי זֹאת בַּלָּט לְאִמִּי בְּעֵת הָסֵר הָאִשָּׁה אֶת הַלְּבָנִים מִלְּפָנֵינוּ. וַתֹּאמֶר אִמִּי: הַס! פֶּן יֵבוֹשׁ לְהַבִּיט אֵלֶיךָ, יַעַן עֲשׂוֹתְךָ חֶסֶד עִם אִמּוֹ; אַל תִּקְרָא לוֹ. עוֹדָהּ מְדַבֶּרֶת וְקָרוֹסִי הֵסֵב אֶת פָּנָיו; וַאֲנִי הָיִיתִי נָבוֹךְ, וְהוּא שָׂחַק אֵלָי; אָז תָּאִיץ בִּי אִמִּי, לְמַעַן אֵלְכָה וְאֶשְּׁקָה לוֹ. עָשִׂיתִי כַּדָּבָר הַזֶּה, וְהוּא קָם וַיֹּאחַז בְּיָדִי. וְאִמּוֹ אָמְרָה אֶל אִמִּי: אֲנִי וְהַנַּעַר הַזֶּה נִשְׁאַרְנוּ לְבַדֵּנוּ; בַּעֲלִי בַּאֲמֵרִיקָה זֶה שֵׁשׁ שָׁנִים; וְהִנֵּה אַנִי גַם חוֹלָה וְלֹא אוּכַל עוֹד לָלֶכֶת לִמְכּוֹר יָרָק, לְמַעַן הִשְׂתַּכֵּר מִסְפַּר פְּרוּטוֹת. גַּם כָּל שֻׁלְחָן קָטָן לֹא נִשְׁאַר, אֲשֶׁר יוּכַל לוּאִידְשְׁיוֹ בְנִי הַמִּסְכֵּן לִכְתּוֹב עָלָיו אֶת שִׁעוּרָיו בַּבָּיִת. בְּעוֹד הֱיוֹת לִי שֻׁלְחַן־רְכֻלָּתִי לְמַטָּה לְיַד דֶּרֶךְ־הַשַּׁעַר, יָכוֹל הָיָה לִכְתּוֹב עַל הַשֻּׁלְחָן הַזֶּה; עַתָּה הִנֵּה גַם זֶה לָקְחוּ מִמֶּנִּי. גַם נֵר אֵין לָנוּ, לְמַעַן אֲשֶׁר יוּכַל לִלְמוֹד וְלֹא יַשְׁחִית אֶת עֵינָיו. תּוֹדָה לָאֵל, כִּי יָכֹל אוּכַל לִשְׁלוֹחַ אוֹתוֹ אֶל בֵּית־הַסֵּפֶר, יַעַן הִנָּתֶן־לוֹ מִבֵּית־פְּקֻדּוֹת הָעִיר סְפָרִים וּמַחְבָּרוֹת. לוּאִידְשְׁיוֹ, הַיֶּלֶד הַמִּסְכֵּן, מָה אוֹהֵב הוּא לִלְמוֹד! אוֹי לִי הַמִּסְכֵּנָה! – אִמִּי נָתְנָה לָהּ אֶת כָּל הַכֶּסֶף, אֲשֶׁר הָיָה בְכִסָּהּ, וַתִּשַּׁק לַנַּעַר וַתְּבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת בְּצֵאתֵנוּ מִשָּׁם. וּמַה צָּדְקָה בְּאָמְרָהּ אֵלַי: רְאֵה, אֵיךְ הַנַּעַר הַמִּסְכֵּן הַזֶּה עוֹבֵד עֲבוֹדָתוֹ! וְאַתָּה הִנֵּה הִרְחִיב יְיָ לְךָ בַּכֹּל, וּבְכָל־זֹאת מַה קָּשֶׁה בְּעֵינֶיךָ לִלְמוֹד! הוֹי, אֶנְרִיקוֹ, עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל זֶה יוֹם אֶחָד שְׁקוּלָה כְנֶגֶד עֲבוֹדַת נַעַר כָּמוֹךָ בְּמֶשֶׁךְ שָׁנָה תְמִימָה. לְתַלְמִידִים כָּאֵלֶּה נָתוֹן יִנָּתֵן הַפְּרָס הָרִאשׁוֹן, כִּי לָהֶם יָאָתָה!

בֵּית־הַסֵּפֶר

28.– יוֹם שִׁשִּׁי

אָמְנָם כֵּן, אֶנְרִיקוֹ יַקִּירִי, קָשֶׁה בְּעֵינֶיךָ לִלְמוֹד, כַּדָּבָר אֲשֶׁר אָמְרָה אֵלֶיךָ אִמְּךָ, כִּי הֵן לֹא רְאִיתִיךָ עַד עַתָּה הוֹלֵךְ אֶל בֵּית־הַסֵּפֶר וְלִבְּךָ נָכוֹן וְעַל פָּנֶיךָ אוֹרָה וְשִׂמְחָה, כַּאֲשֶׁר אִוְּתָה נַפְשִׁי. עוֹדְךָ הוֹלֵךְ שָׁמָּה בְּלִי חֶמְדָה. וְאוּלָם שִׁמְעָה זֹאת: הָשִׁיבָה אֶל לְבָבְךָ כִּמְעָט, מָה אֻמְלָל, מֶה חָדֵל הָיִיתָ בַּחֶלֶד, לוּלֵא הָלַכְתָּ אֶל בֵּית־הַסֵּפֶר! שַׁעֲשׁוּעֶיךָ וְחַיֶּיךָ יִהְיוּ לְךָ מְהֵרָה לְזָרָא; מִקֵּץ שָׁבוּעַ יָמִים לְשִׁבְתְּךָ בְּחִבּוּק יָדַיִם תִּהְיֶה נְגוּעַ שִׁמָּמוֹן וְחֶרְפָּה, וְתַרְבֶּה תַחֲנוּנִים לְמַעַן אֲשֶׁר יִתְּנוּ אוֹתְךָ לָשׁוּב שָׁמָּה. הַכֹּל, הַכֹּל לוֹמְדִים הַיּוֹם, אֶנְרִיקוֹ יַקִּירִי. זְכוֹר אֶת הַפּוֹעֲלִים, עוֹשֵׂי כָל מְלָאכָה, הַהוֹלְכִים אֶל בֵּית־הַסֵפֶר-לָעֶרֶב, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הִתְעַנּוּ כָל הַיּוֹם בַּעֲבוֹדָתָם הַקָּשָׁה; זְכוֹר אֶת הַנָּשִׁים, אֶת הַנְּעָרוֹת מִבְּנוֹת הָעָם, הַהוֹלְכוֹת אֶל בֵּית־הַסֵּפֶר־לַיּוֹם־הָרִאשׁוֹן, אַחֲרֵי עָבְדָן עֲבוֹדָתָן כָּל יְמֵי הַשָּׁבוּעַ; זְכוֹר אֶת אַנְשֵׁי־הַחַיִל, אֲשֶׁר בְּשׁוּבָם מִמִּגְרַשׁ תַּרְגִּילֵי־הַצָּבָא, וְהֵם עֲיֵפִים וִיגֵעִים, עוֹד יִשְׁלְחוּ יְדֵיהֶם אֶל הַסְּפָרִים וְאֶל הַמַּחְבָּרוֹת; זְכוֹר אֶת הַיְלָדִים הָאִלְּמִים וְהָעִוְרִים, הַלּוֹמְדִים גַּם הֵם; גַּם הָאַסִּירִים לוֹמְדִים קְרֹא וּכְתוֹב. זְכוֹר, בְּצֵאתְךָ בַבֹּקֶר, כִּי בְעֶצֶם הָרֶגַע הַזֶּה עוֹד שְׁלֹשִׁים אֶלֶף נְעָרִים בְּעִירְךָ נִסְגָּרִים לָבֹא בַחֶדֶר לְשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת, כָּמוֹךָ, לִלְמוֹד לֶקַח. וְעוֹד יוֹתֵר מִזֶּה! זְכוֹר אֶת כָּל הַנְּעָרִים, הָרַבִּים מִסְּפוֹר, הַהוֹלְכִים כִּמְעַט בְּעֵת אַחַת וּבְשָׁעָה אַחַת בְּכָל הָאֲרָצוֹת אֶל בֵּית־הַסֵּפֶר. רְאֵה אוֹתָם בְּחָזוֹן בְּלֶכְתָּם: דֶּרֶךְ הַמְּסִלּוֹת הַצָּרוֹת אֲשֶׁר לַכְּפָרִים הַשּׁוֹקְטִים, דֶּרֶךְ רְחוֹבוֹת הֶעָרִים הַמְּלֵאִים תְּשֻׂאוֹת, לְיַד גְּדוֹת הַיַּמִים וְהָאֲגַמִּים; פֹּה – לְחֹרֶב קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַלּוֹהֲטוֹת, שָׁם – בְּתוֹךְ עָנָן וַעֲרָפֶל; וְגַם בְּסִירוֹת – בַּאֲרָצוֹת, אֲשֶׁר תְּעָלוֹת עוֹבְרוֹת בְּתוֹכָן; עַל סוּסִים – דֶּרֶךְ הָעֲרָבוֹת הַגְּדוֹלוֹת; בְּעֶגְלוֹת־חֹרֶף – עַל‏־פְּנֵי שְׂדֵי־שֶׁלֶג; עַל הָרִים וּבְקָעוֹת; דֶּרֶךְ יְעָרִים וְעַל־פְּנֵי נְהָרוֹת; בִּנְתִיבוֹת שׁוֹמֵמוֹת בֵּין הָרִים; לְבַדָּם יְהַלֵּכוּ אוֹ זוּגוֹת זוּגוֹת, וְגַם קְבֻצּוֹת קְבֻצּוֹת אוֹ בְטוּרִים אֲרֻכִּים, – כֻּלָּם סִפְרֵיהֶם תַּחַת זְרוֹעוֹתֵיהֶם, לְבוּשִׁים אַלְפֵי בְגָדִים שׁוֹנִים לְמִינֵיהֶם, מְדַבְּרִים אַלְפֵי לְשׁוֹנוֹת, מִבֵּית־הַסֵּפֶר הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר בְּרוּסְיָה, בְּבַיִת אוֹבֵד בֵּין הַרְרֵי קֶרַח, עַד בָּתֵּי־הַסֵּפֶר הָאַחֲרוֹנִים אֲשֶׁר בַּעֲרָב, אֲשֶׁר יְסֻכּוּם צִלְלֵי הַתְּמָרִים; רְבָבוֹת וְרִבֵּי רְבָבוֹת, כֻּלָּם הוֹלְכִים הֵמָּה לִלְמוֹד אֶת עֶצֶם הַדְּבָרִים הָהֵם בְּאַלְפֵי צוּרוֹת שׁוֹנוֹת; שַׁוֵּה לְנֶגְדְּךָ אֶת כָּל הַמוֹן הַנְּעָרִים הָאֵלֶּה, לְאֵין מִסְפָּר, בְּנֵי מֵאָה עַמִּים שׁוֹנִים, כָּל הַתְּנוּעָה הַגְּדוֹלָה וְהָעֲצוּמָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר גַּם אַתָּה חֵלֶק לְךָ בְתוֹכָהּ, וְהָשֵׁב אֶל לְבָבֶךָ: לוּ תִשְׁבַּת כָּל הַתְּנוּעָה הַזֹּאת, כִּי אָז יָשׁוּבוּ כָל בְּנֵי־הָאָדָם לְקַדְמָתָם, וְהָיוּ כִפְרָאִים אַשֶׁר אֵינָם יוֹדְעִים טוֹב וָרָע; הַתְּנוּעָה הַזֹּאת הִיא הֲלִיכַת בְּנֵי־הָאָדָם קָדִימָה, הִיא תִקְוָתָם וְהִיא תִפְאַרְתָּם. – חֲזַק אֵפוֹא, הַחַיָּל הַקָּטָן שֶׁל הַצָּבָא הָרַב וְהֶעָצוּם! סְפָרֶיךָ הֵם כְּלֵי מִלְחַמְתֶּךָ, כִּתָּתְךָ הִיא גְדוּדֶךָ, שְׂדֵה־הַמִּלְחָמָה – כָּל הָאָרֶץ, וְהַנִּצָּחוֹן – הַשְׁלָמַת הָאָדָם. אַל תְּהִי חַיָּל מוּג־לֵב אֶנְרִיקוֹ בְּנִי

אָבִיךָ.

הַיֶּלֶד הַפַּדּוֹבִי הַחוֹבֵב אַרְצוֹ

סִפּוּר לַחֹדֶשׁ

29.– יוֹם הַשַּׁבָת

אָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה חַיָּל מוּג־לֵב, לֹא; אַךְ מָה אָהַבְתִּי הַרְבֵּה יֶתֶר מְאֹד לָלֶכֶת אֶל בֵּית־הַסֵּפֶר, לוּ סִפֵּר לָנוּ הַמּוֹרֶה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר סִפּוּר, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה הַיּוֹם. וְכֹה אָמַר אֵלֵינוּ: מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ אָבִיא לָכֶם סִפּוּר, אֲשֶׁר יִכָּתֵב לִפְנֵיכֶם, וְהַסִּפּוּר יִהְיֶה בְּכָל פַּעַם גַּם יָפֶה גַּם אֱמֶת, וְגִבּוֹר הַסִפּוּר יִהְיֶה נָעַר. שֵׁם הַסִּפּוּר אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ הַיּוֹם הוּא: “הַיֶּלֶד הַפַּדּוֹבִי הַחוֹבֵב אַרְצוֹ”. וְהִנֵּה הוּא

אֳנִיַּת־קִיטוֹר צָרְפַתִּית נָסְעָה מִבַּרְצְלוֹנָה, עִיר בִּסְפָרַד, אֶל גֵּינוּאַ; בְּתוֹכָהּ הָיוּ צָרְפַתִּים, אִיטַלְקִים, סְפָרַדִּים, שְׁוֵיצִים. וּבְתוֹךְ הַנּוֹסְעִים נַעַר בֶּן אַחַת־עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לָבוּשׁ בְּגָדִים רָעִים, וְהוּא לְבַדּוֹ, נִפְרָד מִכָּל הַנּוֹסְעִים הָאֲחֵרִים וְלוֹטֵשׁ עֵינָיו לָהֶם בְּזַעַם, כְּמוֹ חַיַּת־יָעַר. וְגַם לֹא עַל חִנָּם הָיָה כָכָה זוֹעֵם וּמַר־נָפֶשׁ. לִפְנֵי שְׁנָתַיִם יָמִים מָכְרוּ אוֹתוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ, אִכָּרִים מִסְבִיבַת פַּדּוֹבָה, לִמְנַהֵל אֲגֻדַּת מְזַמְּרִים וְרוֹקְדֵי־חֵבֶל נוֹדְדִים בָּאָרֶץ; אַחֲרֵי אֲשֶׁר לִמְּדוֹ הָאִישׁ אֶת מְלֶאכֶת‏־לְהָטָיו וַיְעַנֵּהוּ וַיַּרְעִיבֵהוּ וַיַּשְׂבִּיעֵהוּ מַהֲלֻמּוֹת, הוֹלִיךְ אוֹתוֹ לְרַגְלָיו בְּכָל מַסָּעָיו בְּצָרְפַת וּבִסְפָרָד וַיּוֹסֶף הַכּוֹתוֹ וְהַרְעִיבוֹ תָמִיד. וּכְבֹאוֹ לְבַרְצְלוֹנָה, לֹא יָכֹל עוֹד הַנַּעַר לִנְשֹׂא אֶת רְעָבוֹ וּלְהִתְעַנּוֹת תַּחַת יַד אֲדוֹנָיו; וּבְהִמָּצְאוֹ בְמַצָּב מְעוֹרֵר חֶמְלָה בְלֵב כָּל רוֹאֵהוּ, בָּרַח מִפְּנֵי מְעַנֵּהוּ וַיָּבֹא אֶל הַצִּיר הָאִיטַלְקִי לְבַקֵּשׁ עֶזְרוֹ וּמִשְׁעַנְתּוֹ. וְזֶה הֵבִיא אוֹתוֹ בָּאֳנִיָּה הַזֹּאת, כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו, וַיִּתֵּן בְּיָדוֹ מִכְתָּב אֶל רֹאשׁ הַמִּשְׁטָרָה בְּגֵינוּאַ, לַהֲשִׁיבוֹ אֶל הוֹרָיו, – אֶל הַהוֹרִים אֲשֶׁר מָכְרוּ אוֹתוֹ כִּמְכוֹר אֶת הַבְּהֵמָה. הַנַּעַר הַמִּסְכֵּן הָיָה לָבוּשׁ סְחָבוֹת וְחוֹלֶה. וְחֶדֶר נִתַּן לוֹ בַּמַּחֲלָקָה הַשְּׁנִיָּה. הַכֹּל הִתְבּוֹנְנוּ בוֹ, וְיֵשׁ אֲשֶׁר נִסּוּ לְדַבֵּר אֵלָיו, אַךְ הוּא לֹא עָנָה לְאִישׁ דָּבָר, וַיְהִי כְשׂוֹנֵא וּכְבוֹזֶה לְכֻלָּם, כִּי הַמַּחֲסוֹר וְהַמַּכּוֹת מֵרְרוּ וְעִצְּבוּ אֶת רוּחוֹ מְאֹד. אַךְ שְׁלֹשָׁה נוֹסְעִים, אֲשֶׁר לֹא חָדְלוּ לַעֲרוֹךְ אֵלָיו שְׁאֵלוֹת וּלְהַפְצִיר בּוֹ כִּי יַגִּיד לָהֶם אֶת כָּל לִבּוֹ, הִצְלִיחוּ לַהֲבִיאוֹ לִידֵי כַךְ, שֶׁיִּפְתַּח אֶת סְגוֹר שְׂפָתָיו. וַיְסַפֵּר לָהֶם בְּשָׂפָה בְּלוּלָה, אִיטַלְקִית, צָרְפַתִּית וּסְפָרַדִּית, אֶת הַקּוֹרוֹת אוֹתוֹ. וּשְׁלֹשֶׁת הַנּוֹסְעִים הָאֵלֶּה לֹא הָיוּ אִיטַלְקִים, אַךְ שָׁמְעוּ וַיָּבִינוּ לוֹ. וַיְהִי כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמֵיהֶם עָלָיו אוֹ כִי הָיוּ הֲלוּמֵי־יַיִן, וַיִּפְתְּחוּ אֶת יְדֵיהֶם וַיִּתְּנוּ לוֹ מַטְבְּעוֹת כֶּסֶף, וַיֵּיטִיבוּ אֶת לִבָּם בּוֹ, בְּעוֹרְרָם אוֹתוֹ כִּי יוֹסִיף לְסַפֵּר לָהֶם כָּאֶלֶּה וְכָאֵלֶּה. מִדֵּי דַבְּרָם בּוֹ בָּאוּ נָשִׁים אֲחָדוֹת אֶל הָאוּלָם; אָז הוֹסִיפוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים, לְמַעַן הִתְהַדֵּר, לָתֶת־לוֹ עוֹד כֶּסֶף, וַיִּקְרְאוּ: הֵא לְךָ עוֹד! הֵא לְךָ עוֹד! – וְקוֹל צְלִיל הַכֶּסֶף נִשְׁמַע בְּהַשְׁלִיכָם אֶת הַמַּטְבְּעוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן. הַנַּעַר שָׂם אֶת כָּל הַכֶּסֶף בְּכִיסוֹ וַיַּבִּיעַ לָהֶם תּוֹדָה, וּפָנָיו עוֹדָם נִזְעָמִים כְּמִקֶּדֶם, וְקוֹלוֹ לֹא הֵרִים; אַךְ מַבַּט עֵינָיו הָיָה בַּפַּעם הַזֹּאת רַךְ וָטוֹב וּמַבִּיעַ רָצוֹן. וְאַחַר עַלָה אֶל מְקוֹם מְלוֹנוֹ, וַיּוֹרֶד אֶת הַמָּסָךְ וַיֶּהְגֶּה דוּמָם בְּכָל הַמּוֹצְאוֹת אוֹתוֹ. בַּכֶּסֶף הַזֶּה יוּכַל לִמְצֹא לוֹ בָאֳנִיָּה מַטְעַמִּים אֲשֶׁר יִהְיוּ לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ, אַחֲרֵי אֲשֶׁר זֶה שְׁנָתַיִם יָמִים לֹא אָכַל גַּם לֶחֶם לָשֹׂבַע; וְכִי יַעֲלֶה עַל הַחוֹף בְּגֵינוּאַ, וְקָנָה לוֹ מעיל, תַּחַת הֱיוֹתוֹ לָבוּשׁ קְרָעִים שְׁנָתַיִם יָמִים; אוֹ כִי יָבִיא אֶת הַכֶּסֶף הַזֶּה הַבַּיְתָה, וְהָיָה לְהַטּוֹת אֶת לֵב הוֹרָיו עָלָיו לְטוֹבָה, לְהֵיטִיב עִמּוֹ מֵעָתָּה, – אֲשֶׁר לֹא כֵן בְּבֹאוֹ לִפְנֵיהֶם וְיָדָיו רֵיקוֹת. הַכֶּסֶף הַזֶּה הָיָה לוֹ רְכוּשׁ גָּדוֹל, וּבוֹ הָגָה לְבָבוֹ מֵעֵבֶר לְמָסַךְ חֶדְרוֹ וַיִּתְנֶחָם. וּשְׁלֹשֶׁת הַנּוֹסְעִים יוֹשְׁבִים אֶל הַשֻּׁלְחָן בְּתוֹךְ הָאוּלָם בַּמַּחֲלָקָה הַשְּׁנִיָּה יָשֹׁב וְדַבֵּר אִישׁ אֶל אָחִיו. וַיִּשְׁתּוּ יַיִן וַיְסַפְּרוּ עַל מַסְעֵיהֶם וְעַל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר עָבְרוּ בָהֶן, עַד אֲשֶׁר נָסַבּוּ דִבְרֵיהֶם עַל אִיטַלְיָה. וַיִּתְאוֹנֵן הָאֶחָד עַל בָּתֵּי־הַמָּלוֹן וְהַשֵׁנִי עַל מְסִלּוֹת־הַבַּרְזֶל, וְעוֹד מְעַט הוֹסִיפוּ בְּחֻמָּם לְהוֹצִיא דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה וְלָתֵת דֹּפִי בְּכָל אֲשֶׁר לָהּ. הָאֶחָד אָמַר, בּוֹחֵר הוּא לִנְסוֹעַ בְּלַפְּלַנְדְּיָה מֵאַשֶׁר בְּאִיטַלְיָה; הַשֵּׁנִי אָמַר, מִדֵּי עָבְרוֹ בְאִיטַלְיָה לֹא מָצָא בָהּ כִּי־אִם אַנְשֵׁי מִרְמָה וְשׁוֹדְדִים־עֲלֵי־דֶרֶךְ; הַשְּׁלִישִׁי – פְּקִידֵי אִיטַלְיָה אֵינָם יוֹדְעִים קְרֹא. – וַיָּשָׁב הָרִאשׁוֹן וַיֹּאמֶר: עַם נִבְעָר מִדַּעַת. – הַשֵּׁנִי הוֹסִיף: אֲנָשִׁים מְלֻכְלָכִים. – הַשְּׁלִישִׁי קָרָא: גַּנָּ… וַיְבַקֵּשׁ לֵאמֹר גַּנָּבִים. אַךְ לֹא יָכֹל לְכַלּוֹת אֶת דְּבָרוֹ; שֶׁפֶךְ מַטְבֵּעוֹת, אֲגוֹרוֹת וַחֲצָאֵי לִירוֹת, יָרַד פִּתְאֹם כַּבָּרָד על רָאשֵׁיהֶם וְעַל כִּתְפֵיהֶם וַיִּתְגַּלְגַּל בְּרַעַשׁ גָּדוֹל עַל הַשֻּׁלְחָן וְעַל הָרִצְפָּה. וַיִּקְפְּצוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים מִמְּקוֹמָם בְּחֵמָה רַבָּה, וַיַּבִּיטוּ לְמַעְלָה, וְהִנֵּה נִזְרַק קֹמֶץ מַטְבֵּעוֹת גַּם עַל פְּנֵיהֶם. – הֵא לָכֶם כַּסְפְּכֶם – קָרָא בְּבוּז הַנַּעַר, אֲשֶׁר נִרְאָה מֵאַחֲרֵי הַמָּסָךְ: – מֵאַנָשִׁים הַמְחָרְפִים אֶת אַרְצִי אֵינֶנִּי מְקַבֵּל נְדָבוֹת

חֶשְׁוָן

מְטַאטֵא אֲרֻבּוֹת-הֶעָשָׁן

  1. - חֶשְׁוָן.

אֶתְמוֹל בָּעֶרֶב הָלַכְתִּי אֶל מַחֲלֶקֶת הַיְלָדוֹת, אֲשֶׁר אֵצֶל מַחֲלַקְתֵּנוּ, לְמַעַן הָבִיא אֶת הַסִּפּוּר עַל הַנַּעַר הַפַּדּוֹבִי אֶל הַמּוֹרָה אֲשֶׁר לְסִלְוִיָּה, כִּי בִקְּשָׁה לִקְרֹא אוֹתוֹ. שְׁבַע מֵאוֹת יְלָדוֹת יֶשְׁנָן שָׁם! כְּבוֹאִי שָׁמָּה יָצְאוּ מִבֵּית-הַסֵּפֶר שְׂמֵחוֹת וְטוֹבוֹת-לֵב עַל-אוֹדוֹת הַחֹפֶשׁ אֲשֶׁר יִנָּתֵן לָהֶן בְּיוֹם מָחָר, יוֹם הַקְּדוֹשִׁים וְהַזְכָּרַת נְשָׁמוֹת. אָז רָאִיתִי מַרְאֶה יָפֶה. לִפְנֵי בֵית-הַסֵּפֶר, בָּעֵבֶר הָאַחֵר אֲשֶׁר לָרְחוֹב, עָמַד מְטַאטֵא-אֲרֻבּוֹת קָטָן, זְרוֹעוֹ נִשְׁעָנָה עַל קִיר הַחוֹמָה וְרֹאשׁוֹ עַל זְרוֹעוֹ, פָּנָיו שְׁחוֹרִים וְשַׂקּוֹ וּמַגְרֵפָתוֹ עַל-יָדוֹ, וְהוּא בוֹכֶה תַּמְרוּרִים וְנֶאֱנַח. וַתִּגַּשְׁנָה אֵלָיו שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלשׁ יְלָדוֹת מִן הַכִּתָּה הַשְּׁנִיָּה, וַתֹּאמַרְנָה לוֹ: מַה-לְּךָ, כִּי כָכָה תִבְכֶּה? אַךְ הוּא לֹא עָנָה אוֹתָן דָּבָר וַיּוֹסֶף לִבְכּוֹת. וְהַיְלָדוֹת הוֹסִיפוּ לְדַבֵּר אֵלָיו וּלְהָאִיץ בּוֹ: אֲבָל הַגִּידָה-נָא לָנוּ, מַה לְּךָ כִּי תִבְכֶּה? אָז נָשָׂא פָנָיו מֵעַל זְרוֹעוֹ – וְהַפָּנִים פְּנֵי יֶלֶד – וַיְסַפֵּר בְּקוֹל בְּכִי, כִּי הָיָה בְּבָתִּים רַבִּים לְטַאטֵא אֶת הָאֲרֻבּוֹת, וְגַם הִשְׂתַּכֵּר שְׁלֹשִׁים אֲגוֹרוֹת אַךְ הַכֶּסֶף אָבַד מִמֶּנּוּ; כִּי נָפַל בְּעַד הַחוֹר אֲשֶׁר בְּכִיסוֹ, - וַיַּרְאֵן אֶת הַחוֹר, - וְעַתָּה לֹא יוּכַל לָשׁוּב הַבַּיְתָה וְהַכֶּסֶף אֵינֶנּוּ אִתּוֹ. וַיֹּאמֶר בְּהֵאָנְחוֹ: הֵן אֲדוֹנִי יַכֵּנִי בְּשׁוּבִי וְיָדַי רֵיקוֹת, וַיּוֹרֶד אֶת רֹאשׁוֹ עַל זְרוֹעוֹ כְּנוֹאָשׁ. וְהַיְלָדוֹת הִבִּיטוּ אֵלָיו וּפְנֵיהֶן מַבִּיעִים דְּאָגָה. וְהִנֵּה נֶאֶסְפוּ בָּאוּ שָׁמָּה יְלָדוֹת אֲחֵרוֹת, קְטַנּוֹת וּגְדוֹלוֹת, עֲנִיּוֹת וּ“גְבִירוֹת” קְטַנּוֹת, וְיַלְקוּטֵיהֶן תַּחַת זְרוֹעוֹתֵיהֶן; וְיַלְדָּה גְדוֹלָה, אֲשֶׁר עַל מִצְנַפְתָּהּ נוֹצָה כְחֻלָּה, הוֹצִיאָה מִכִּיסָה שְׁתֵּי אֲגוֹרוֹת וַתֹּאמַר:

לִי אַיִן כִּי אִם שְׁתֵּי אֲגוֹרוֹת, הָבָה נִקְבְּצָה עַל-יָד. – וַתֹּאמֶר הַשֵּׁנִית וְהִיא לְבוּשָׁה אָדֹם: גַּם לִי יֵשׁ שְׁתֵּי אֲגוֹרוֹת; - וְעַתָּה הֲלֹא נִמְצָא בִידֵי כֻלָּנוּ שְׁלֹשִׁים אֲגוֹרוֹת. אָז הֵחֵלּוּ לִקְרֹא: אֲמַלְיָה, לוּאִידִשְׁיָּה, אֲנִינָה! לְמִי אֲגוֹרוֹת? – הִנֵּה אֲגוֹרוֹת!

יְלָדוֹת רַבּוֹת, אֲשֶּר הָיוּ לָהֶן פְּרוּטוֹת לְמַעַן קְנוֹת בָּהֶן פְּרָחִים אוֹ מַחְבָּרוֹת, הֵבִיאוּ אוֹתָן נְדָבָה; אֲחָדוֹת, הַקְּטַנּוֹת בְּיוֹתֵר, נָתְנוּ חֲצָאֵי-פְרוּטוֹת; וְהַיַּלְדָּה, אֲשֶׁר נוֹצַת הַתְּכֵלֶת עַל מִצְנַפְתָּה, קָבְצָה עַל-יָד וַתִּסְפּוֹר בְּקוֹל רָם: שְׁמוֹנֶה, עֶשֶׂר, חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה! אַךְ עוֹד לֹא שָׁלְמָה מִכְסַת הַכֶּסֶף הַדְּרוּשָׁה. וְהִנֵּה בָאָה אַחַת, אֲשֶׁר הָיְתָה גְדוֹלָה מִכָּל רֵעוֹתֵיהָ, וְכִמְעַט הָיָה מַרְאֶהָ כְמוֹרָה צְעִירָה, וַתִּתֵּן חֲצִי לִירָה. וְכֻלָּן שָׂמְחוּ עַל הַנְּדָבָה הַזֹּאת. עוֹד חָסְרוּ חָמֵשׁ אֲגוֹרוֹת. וַתֹּאמֶר הָאַחַת: הִנֵּה תַלְמִידוֹת הַכִּתָּה הָרְבִיעִית בָּאוֹת, אֲשֶׁר לָהֶן כֶּסֶף יוֹתֵר מִמֶּנּוּ. וְתַלְמִידוֹת הַכִּתָּה הָרְבִיעִית בָּאוּ וְהַפְּרוּטוֹת נִתְּכוּ כְגָשֶׁם. כָּל הַיְלָדוֹת נִקְבְּצוּ עָמְדוּ מִסָּבִיב. וְהַמַּרְאֶה הָיָה יָפֶה: מְטַאטֵא-הָאֲרֻבּוֹת הַמִּסְכֵּן בְּתוֹךְ הַשְּׂמָלוֹת וְהַקִּשּׁוּרִים מְרֻבֵּי-הַגַּוָּנִים וְתַלְתַּלֵי הַשְּׂעָרוֹת הַמְרַחֲפוֹת בָּרוּחַ. הִנֵּה נִקְבְּצוּ שְׁלֹשִים אֲגוֹרוֹת, וְהַכֶּסֶף עוֹדֶנּוּ הוֹלֵךְ וָרָב; הַקְּטַנּוֹת בְּכֻלָּן, אֲשֶׁר לֹא הָיָה לָהֶן כֶּסֶף, לֹא בִקְּשׁוּ גַם הֵן לִהְיוֹת אַחֲרוֹנוֹת, וַתִּתֵּנָּה אֶת צְרוֹרוֹת הַפְרָחִים אֲשֶׁר הָיוּ לָהֶן, לְמַעַן הִתְנַדֵּב גַּם הֵן דְּבַר-מָה כְּכֹחָן. פִּתְאֹם בָּאָה שׁוֹמֶרֶת הַסַּף וַתֹּאמֶר: הִנֵּה הַמְנַהֶלֶת בָּאָה! וַתְּפֻצֶינָה הַיְלָדוֹת לְכָל עֵבֶר כְּצִפֳּרִים עָפוֹת. אָז נִרְאָה מְטַאטֵא-הָאֲרֻבּוֹת הַקָּטָן עוֹמֵד לְבַדּוֹ בְּתוֹךְ הָרְחוֹב, מוֹחֶה דִמְעָה מֵעֵינָיו, שׂבַע-רָצוֹן עַל פָּנָיו, יָדָיו מְלֵאוֹת כֶּסֶף וּבְחוֹרֵי הַכַּפְתּוֹרִים אֲשֶׁר לִמְעִילוֹ וּבְכִיסֵי הַמְּעִיל וְעַל כּוֹבָעוֹ צְרוֹרוֹת-פְּרָחִים רַבִּים; גַּם עַל הָאֲדָמָה לְרַגְלָיו הָיוּ פְרָחִים.

יוֹם הַזְכָּרַת נְשָׁמוֹת

2.– חֶשְׁוָן.

הַיּוֹם יוֹם זִכָּרוֹן לְנִשְׁמוֹת הַמֵּתִים. הֲיָדַעְתָּ, אֶנְרִיקוֹ, מִי הֵם הַמֵּתִים, אֲשֶׁר זָכוֹר יִזְכְּרוּ אוֹתָם הַיְלָדִים הַיּוֹם הַזֶּה? הֲלֹא הֵם הַמֵּתִים, אֲשֶׁר מֵתוּ לְמַעַנְכֶם, לְמַעַן הַנְּעָרִים, לְמַעַן הַיְלָדִים. מִי יִמְנֶה מִסְפָּר לְמֵתֵים כָּאֵלֶּה, אֲשֶׁר כְּבָר מֵתוּ וַאֲשֶׁר הֵם מֵתִים בְּכָל עֵת תָּמִיד! הֲלֹא שַׂמְתָּ לִבְּךָ לָדַעַת, כַּמָּה אָבוֹת יְקַצְּרוּ יְמֵיהֶם בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה אֲשֶׁר הֵם עוֹבְדִים, כַּמָּה אִמּוֹת יוֹרְדוֹת שְׁאוֹלָה בְּלֹא עֵת, כִּי תִמַּקְנָה בְעָנְיָן, בְּחַסְּרָן נַפְשוֹתָן מִכָּל טוֹבָה, לְמַעַן אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדָן לְכַלְכֵּל אֶת יַלְדֵיהֶן? הֲיָדַעְתָּ, כַּמָּה אֲנָשִׁים שָׁלְחוּ יָד בְּנַפְשָׁם, יַעַן אֲשֶׁר רָאוּ אֶת יַלְדֵיהֶם בְּרָע וְלֹא יָכְלוּ לְהוֹשִׁיעַ וְכַמָּה נָשִׁים הִשְׁלִיכוּ עַצְמָן הַמַּיְמָה אוֹ מֵתוּ מֵרֹב יָגוֹן אוֹ יָצְאוּ מִדַּעְתָּן עַל מוֹת יֶלֶד? זְכוֹר, אֶנְרִיקו, בַּיּוֹם הַזֶּה אֶת כָּל הַמֵּתִים הָאֵלֶּה. זְכוֹר אֶת הַמּוֹרוֹת הָרַבּוֹת, אֲשֶׁר מֵתוּ בַנֹּעַר, כִּי אֻכְּלוּ מֵעֲמַל בֵּית-הַסֵּפֶר, בְּאַהֲבָתָן אֶת הַיְלָדִים, אֲשֶׁר לֹא מָצְאוּ אֶת לִבָּן לְהִפָּרֵד מֵהֶם. זְכוֹר אֶת הָרוֹפְאִים, אֲשֶׁר דָּבְקוּ בָהֶם מַחֲלוֹת רָעוֹת, כִּי לֹא פָחֲדוּ מִסַּכָּנָה וַיְרַפְּאוּ יְלָדִים. זְכוֹר אֶת כָּל אֲשֶׁר הִצִּילוּ יְלָדִים מִמָּוֶת בְּנַפְשׁוֹתָם, בְּהִשָּׁבֵר אֱנִיָּה בְלֵב-יָם, בְּהִתְפָּרֵץ בְּעֵרָה, בְּעֵת רָעָב וּמַחְסוֹר, בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה, כִּי נָתְנוּ אֶת פַּת-הַלֶּחֶם הָאַחֲרוֹנָה, אֶת קוֹרַת-הַהַצָּלָה, אֶת הַחֶבֶל הָאַחֲרוֹן, אֲשֶׁר יַצִּילוּ בוֹ אֶת נַפְשָׁם הֵמָּה מִיַּד לֶהָבָה אוֹ מִפִּי תְהוֹם, וַיְחָרְפוּ נַפְשָׁם לָמוּת בְּשִׂמְחָה וּבְרוּחַ נְדִיבָה, לְמַעַן הַצֵּל נְפָשׁוֹת נְקִיּוֹת, נַפְשׁוֹת יְלָדִים. הַמֵּתִים הָאֵלֶּה, אֶנְרִיקוֹ, רַבִּים הֵם מִסְּפוֹר; בְּכָל שְׂדֵה-קְבָרוֹת יֶשְׁנָם קְדוֹשִׁים כָּאֵלֶּה לְמֵאוֹת, אֲשֶׁר לוּ יָכְלוּ לָקוּם אַךְ רֶגַע אֶחָד מִקִּבְרֵיהֶם, הָיוּ קוֹרְאִים אִישׁ אִישׁ בְּשֵׁם הַיֶּלֶד אֲשֶׁר לְמַעֲנוֹ הִקְרִיב אֶת תַּעֲנוּגוֹת עֲלוּמָיו, מְנוּחַת שֵׂיבָתוֹ, כָּל מַחֲמַדָּיו, כָּל חָכְמָתוֹ וְדַעְתּוֹ וְאֶת חַיָּיו: אִמּוֹת בְּנוֹת עֶשְׂרִים שָׁנָה, אֲנָשִׁים בְּאִבֵּי חַיֵּיהֶם, זְקֵנִים מְלֵאֵי יָמִים, נְעָרִים, - גִּבּוֹרִים לֹא נוֹדְעוּ בְשֵׁם, אֲשֶׁר נָתְנוּ נַפְשָׁם כֹּפֶר הַיְלָדִים, - גְּדוֹלִים, עֲדִינֵי-רוּח כָּל-כַּךְ, עַד אֲשֶׁר לֹא תוּכַל הָאָרֶץ לְהוֹצִיא דֵי פְרָחִים לְמַעַן אֲשֶׁר נִזְרֶה אוֹתָם עַל קִבְרוֹתֵיהֶם. כָּכָה הִנְּכֶם נֶאֱהָבִים, הַיְלָדִים! וְזָכַרְתָּ הַיּוֹם אֶת הַמֵּתִים הָאֵלֶּה וְלִבְּךָ יֶהְגֶּה לָהֶם תּוֹדָה, אָז תַּרְבֶּה לְהֵיטִיב דַּרְכְּךָ וַהֲלִיכוֹתֶיךָ עִם הָאוֹהֲבִים אוֹתְךָ וְהָעֲמֵלִים לְךָ, בְּנִי הַיָּקָר וְהַמְּאֻשָּׁר, אֲשֶׁר אֵין לְךָ, בְּיוֹם הַזְכָּרַת הַנְּשָׁמוֹת, לִבְכּוֹת עַל כָּל מֵת.

אִמֶּךָ.

יְדִידִי גֵרוֹנָה

4.– יוֹם שִׁשִּׁי.

רַק שְׁנֵי יְמֵי חֹפֶשׁ הָיוּ לִי, וּבְכָל -זֹאת נִדְמֶה לִי, כִּי זֶה יָמִים רַבִּים לֹא רָאִיתִי אֶת גֵּרוֹנָה יְדִידִי. כְּכֹל אֲשֶׁר אוֹסִיף לָדַעַת אוֹתוֹ, כֵּן אוֹסִיף אַהֲבָתוֹ; וְכָמוֹנִי כֵּן כָּל הַתַּלְמִידִים הָאֲחֵרִים, מִלְּבַד בַּעֲלֵי-הַזְּרוֹעַ, אֲשֶׁר לֹא יוּכְלוּ לְהַרְאוֹת אֶת כֹּחָם בְּפָנָיו, יַעַן אֲשֶׁר הִתְקוֹמֵם לְכֹחַ הַזְּרוֹעַ. מִדֵּי הָרֵם תַּלְמִיד גָּדוֹל אֶת יָדוֹ עַל רֵעֵהוּ הַקָּטָן מִמֶּנּוּ, יִקְרָא הַקָּטָן: גֵּרוֹנָה! – וְהַגָּדוֹל לֹא יִשְׁלַח עוֹד יָד אֵלָיו. אָבִיו מְנַהֵל מְכוֹנַת -רַכָּבֶת; וְהוּא אֵחַר לָבֹא אֶל בֵּית-הַסֵּפֶר, יַעַן אֲשֶׁר הָיָה חוֹלֶה שְׁנָתַיִם יָמִים. הוּא הַגָּדוֹל וְהֶחָזָק בְּכָל נַעֲרֵי הַכִּתָּה. בְּיָדוֹ אַחַת יָרִים סַפְסַל. הוּא אוֹכֵל תָּמִיד, וְטוֹב הוּא לַכֹּל. כָּל דְּבַר-חֵפֶץ אֲשֶׁר יִשְׁאֲלוּ מִמֶּנּוּ: עֵט-עוֹפֶרֶת, מַחַק, נְיָר, אוֹלָר – הַכֹּל יַשְׁאִיל אוֹ יִתֵּן וְלֹא יַחְשׂוֹךְ; בְּבֵית-הַסֵּפֶר אֵינֶנּוּ מַרְבֶּה שִׂיחָה וְאֵינֶנּוּ שׂוֹחֵק; יוֹשֵׁב הוּא תָמִיד עַל הַסַּפְסָל, הַצַּר מִמֶּנּוּ, וְלֹא יֵט יָמִין וּשְׂמֹאל, גַּבּוֹ כָפוּף וְרֹאשׁוֹ הַגָּדוֹל בֵּין כְּתֵפָיו; וּבְהִתְבּוֹנְנִי בוֹ הוּא מַבִּיט אֵלַי בְּעֵינַיִם סְגוּרוֹת לְמֶחֱצָה וּבְבַת-צְחוֹק עַל שְׂפָתָיו, כְּמוֹ יֵשׁ אֶת נַפְשׁוֹ לֵאמֹר לִי: וּמָה, אֶנְרִיקוֹ, הֲלֹא יְדִידִים אֲנַחְנוּ? – אַךְ לֹא יוּכַל אִישׁ לְהִתְאַפֵּק מִשְּׂחוֹק בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַנַּעַר הַגָּדוֹל וְהֶחָזָק הַזֶּה, וְהִנֵּה כָל אֲשֶׁר עָלָיו צַר וְקָצָר מִמֶּנּוּ: הַמְּעִיל, הַמִּכְנְסַיִם, בָתֵּי-הַזְּרוֹעַ. הַכּוֹבַע אֵינֶנּוּ מַתְאִים לְרֹאשׁוֹ, שְׂעַר-רֹאשׁוֹ גָזוּז לְמִשְׁעִי, עַל רַגְלָיו נְעָלִים גְּדוֹלוֹת וַעֲנִיבַת הַצַּוָּארוֹן קְשׁוּרָה כְּחֶבֶל סָבִיב לְצַוָּארוֹ. גֵּרוֹנָה הַטּוֹב! אַךְ הַבֵּט יַבִּיט אִישׁ אֵלֶיךָ וְדָבַק בְּךָ לְאַהֲבָה אוֹתָךְ! כָּל הַקְּטַנִּים מְבַקְּשִׁים לָשֶׁבֶת אֶצְלוֹ. הוּא מֵיטִיב לְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹת. אֶת סְפָרָיו הוּא נוֹשֵׂא תָמִיד חֲבוּשִׁים בִּרְצוּעַת עוֹר אָדֹם. וְלוֹ שַׂכִּין, אֲשֶׁר נִצַּב צֶדֶף לָהּ; לִפְנֵי שָׁנָה מְצָאָהּ בִשְׂדֵה הַנָּשֶׁק, וְיוֹם אֶחָד פָּצַע אֶת אֶצְבָּעוֹ עַד הָעֶצֶם, אַךְ אִישׁ לֹא יָדַע זֹאת בְּבֵית-הַסֵּפֶר, וּבְבֵיתוֹ לֹא הוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו, פֶּן יִבָּהֲלוּ הוֹרָיו. רַבּוֹת יִשְׁמַע מִפִּי הַמִּתְגָּרִים בּוֹ וְלֹא יָשִׂים עַל לֵב; אַךְ אוֹי לַאֲשֶׁר יָעֵזּוּ לֵאמֹר לוֹ: “לֹא אֱמֶת הַדָּבָר”, בְּאָמְרוֹ דְבַר-מָה; אָז עֵינָיו מְזָרוֹת זִקִּים וָאֵשׁ וּבְכַפּוֹ יַךְ עַל הַסַּפְסָל עַד אֲשֶׁר יִתְפּוֹצֵץ כִּמְעָט. בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בַּבֹּקֶר נָתַן אֲגוֹרָה לְתַלְמִיד אֶחָד מִן הַכִּתָּה הָרִאשׁוֹנָה, אֲשֶׁר עָמַד וּבָכָה בְּתוֹךְ הָרְחוֹב, כִּי לֻקְּחָה מִמֶּנּוּ הָאֲגוֹרָה, אֲשֶׁר הָיְתָה לוֹ, וְלֹא יָכֹל עוֹד לִקְנוֹת לוֹ מַחְבֶּרֶת. זֶה שְׁלֹשֶׁת יָמִים הוּא עוֹבֵד בְּמִכְתָּב גָּדוֹל, שְׁמוֹנָה עַמּוּדִים יָכִיל, וּתְמוּנוֹת עֲשׂוּיוֹת בָּעֵט עַל שְׂפָתוֹ סָבִיב, לְהַגִּישׁוֹ לְיוֹם הוּלֶדֶת אִמּוֹ, הַבָּאָה פְּעָמִים רַבּוֹת אֶל בֵּית-הַסֵּפֶר לְהוֹלִיכוֹ הַבַּיְתָה בְּצֵאתוֹ. וְהָאִשָׁה גַם הִיא כָמֹהוּ, אֵשֶׁת מַרְאֶה, אֵשֶׁת מִדָּה, וּדְרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם. הַמּוֹרֶה מִתְבּוֹנֵן בּוֹ תָמִיד, וּמִדֵּי עָבְרוֹ עָלָיו וְטָפַח לוֹ עַל צַוָּארוֹ, כַּאֲשֶׁר יַעֲשׂוּ לְפַר בֶּן-בָּקָר שֹׁקֵט וְתָמִים. אֲנִי אוֹהֵב אוֹתוֹ וַאֲנִי מְאֻשָּׁר בְּלָחֲצוֹ אֶת יָדִי בְּיָדוֹ הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר מַרְאֶהָ כִמְעַט כְּכַף אִישׁ. בָּטוּחַ אָנֹכִי, כִּי נָתֹן יִתֵּן אֶת חַיָּיו לְהַצִּיל חַיֵּי חֲבֵרוֹ, כִּי יְחָרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת, לְמַעַן הָגֵן עָלָיו; הַכָּרַת פָּנָיו בָּרוּר תַּעֲנֶה בוֹ כָזֹאת; וְאַף כִּי קוֹלוֹ הֶחָזָק נִשְׁמָע כְּקוֹל נַהַם, בְּכָל-זֹאת יוֹצֵא הוּא מִלֵּב טָהוֹר, זֹאת יָחוּשׁוּ כְּרָגַע.

מוֹכֵר-הַפֶּחָם וְהָאָדוֹן

7.– יוֹם שֵׁנִי.

לֹא, גֵּרוֹנָה לְעוֹלָם לֹא יַבִּיעַ בְּפִיו כַּדָּבָר אֲשֶׁר דִבֵּר אֶתְמוֹל בַּבֹּקֶר קַרְלוֹ נוֹבִיס אֶל בֶּטִּי. קַרְלוֹ נוֹבִיס עַל אָבִיו גַּאֲוָתוֹ, כִּי אִישׁ גָּדוֹל הוּא, גְּבַהּ-קוֹמָה, בַּעַל זָקָן שָׁחוֹר, וְכֻלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד; וְהוּא מוֹצִיא וּמֵבִיא אֶת בְּנוֹ כִּמְעַט בְּכָל יוֹם. אֶתְמוֹל בַּבֹּקֶר רָב נוֹבִיס עִם בֶּטִּי, אַחַד קְטַנֵּי הַתַּלְמִידִים, בֶּן מוֹכֵר-פֶּחָם; וַיְהִי כִי לֹא הָיָה בְפִי נוֹבִיס מַעֲנֶה, בַּאֲשֶׁר לֹא לוֹ הָיְתָה הַצְּדָקָה בְּרִיבוֹ, וַיִּקְרָא בְקוֹל רָם: אָבִיךָ אִישׁ רָשׁ וְנִקְלֶה. פְּנֵי בֶטִּי הֶאְדִּימוּ מְאֹד וּדְמָעוֹת נוֹצְצוּ בְעֵינָיו; אַךְ לֹא דִבֵּר מְאוּמָה, וּכְשׁוּבוֹ הַבַּיְתָה סִפֵּר אֶת הַדָּבָר לְאָבִיו; וּבְכֵן בָּא מוֹכֵר-הַפֶּחָם, אִישׁ שְׁפַל-קוֹמָה וְשָׁחוֹר כֻּלּוֹ, הוּא וּבְנוֹ עִמּוֹ, אַחַר הַצָּהֳרִים, לְהִתְאוֹנֵן בְּאָזְנֵי הַמּוֹרֶה. וַיְהִי בְּהַגִּישׁוֹ אֶת תְּלוּנָתוֹ לַמּוֹרֶה, וְכָל הַתַּלְמִידִים מַחֲרִישִׁים, שָׁמַע אֲבִי נוֹבִיס – אֲשֶׁר הִפְשִׁיט אֶת הַמְּעִיל מֵעַל בְּנוֹ מֵאַחֲרֵי הַדֶּלֶת, כְּדַרְכּוֹ תָמִיד – אֶת שְׁמוֹ נִקְרָא בְּפִי הָאִישׁ, וַיָּבֹא הַחַדְרָה וַיִּשְׁאַל מַה נִּהְיָתָה.

וַיַּעַן הַמּוֹרֶה וַיֹּאמַר: הָעוֹבֵד הַזֶּה בָּא לְהִתְאוֹנֵן עַל בִּנְךָ, אֲשֶׁר אָמַר אֶל בְּנוֹ: אָבִיךָ אִישׁ רָשׁ וְנִקְלֶה.

אֲבִי נוֹבִיס רָעַם פָּנִים וַיַּאְדֵּם כִּמְעָט. וְאַחַר שָׁאַל אֶת בְּנוֹ: הֲדִבַּרְתָּ כַּדָּבָר הַזֶּה?

קַרְלוֹ, אֲשֶׁר עָמַד בְּתוֹךְ הַחֶדֶר לִפְנֵי בֶּטִּי הַקָּטָן וְרֹאשׁוֹ שְׁחוֹחַ, לֹא עָנָה מְאוּמָה.

אָז הֶחֱזִיק אָבִיו בְּיָדוֹ וַיַּקְרִיבוֹ אֶל בֶּטִּי, עַד אֲשֶׁר כִּמְעַט הִתְנַגְּשׁוּ שְׁנֵי הַנְּעָרִים, וַיֹּאמַר: שְׁאַל מִמֶּנּוּ וְיִסְלַח לָךְ!

וּמוֹכֵר-הַפֶּחָם בִּקֵּשׁ לְהִתְעָרֵב בְּתוֹכָם וַיֹּאמַר: אַל-נָא! אַךְ הָאִישׁ לֹא שָׂם לִבּוֹ אֵלָיו וַיֹּאמֶר אֶל בְּנוֹ שֵׁנִית: שְׁאַל מִמֶּנּוּ וְיִסְלַח לָךְ! שְׁנֵה דְבָרַי: “סְלַח לִי עַל הַנְּאַָצָה הַמַּכְאִיבָה, אֲשֶׁר הוצֵאתִי מִפִּי בְּפַחֲזוּתִי עַל אָבִיךָ, אֲשֶׁר אָבִי מִתְכַּבֵּד לָתֵת יָדוֹ לוֹ”.

וּמוֹכֵר-הַפֶּחָם הֵנִיעַ יָדוֹ בְמֶרֶץ, כִּמְבַקֵּשׁ לֵאמֹר: אֵינֶנִּי חָפֵץ בָּזֹאת. אַך הָאִישׁ לֹא שָׁמַע אֵלָיו, ובְנוֹ דִבֵּר לְאִטּוֹ, בְּקוֹל מְלַחֲשִׁים, מִבְּלִי נְשֹׂא עֵינָיו הַנְּטוּיוֹת לָאָרֶץ, לֵאמֹר: סְלַח לִי… עַל הַנְּאָצָה… הַמַּכְאִיבָה… אֲשֶׁר בְּפַחֲזוּתִי… הוֹצֵאתִי מִפִּי עָל אָבִיךָ… אֲשֶׁר אָבִי מִתְכַּבֵּד לָתֵת יָדוֹ לוֹ.

וְאַחַר נָתַן הָאִישׁ יָדוֹ אֶל מוֹכֵר-הַפֶּחָם, אֲשֶׁר לָחַץ אוֹתָהּ הֵיטֵב; אַחֲרֵי-כֵן הָדַף אֶת הַיֶּלֶד פִּתְאֹם אֶל זְרוֹעוֹת קַרְלוֹ נוֹבִיס.

וְהָאִישׁ אָמַר אֶל הַמּוֹרֶה: הֵיטִיבָה-נָא עִמִּי וְהוֹשֵׁב אֶת שְׁנֵי הַיְלָדִים זֶה אֵצֶל זֶה. וַיּוֹשֶׁב הַמּוֹרֶה אֶת בֶּטִּי בַּסַּפְסָל לְיַד נוֹבִיס. וּכְשִׁבְתָּם אִישׁ עַל מְקוֹמוֹ, הִשְׁתַּחֲוָה הָאִישׁ לִפְנֵי הַמּוֹרֶה וַיְבָרְכֵהוּ וַיֵּלֶךְ לוֹ.

וּמוֹכֵר-הַפֶּחָם עָמַד רְגָעִים אֲחָדִים מַעֲמִיק בְּהֶגְיוֹן לִבּוֹ וּמִתְבּוֹנֵן אֶל שְׁנֵי הַיְלָדִים, הַיּוֹשְׁבִים אִישׁ לְיַד רֵעֵהוּ; וְאַחַר נִגַּשׁ אֶל הַסַּפְסָל, וַיַּבֵּט מְלֹא עֵינָיו אֶל נוֹבִיס, וּפָנָיו הִבִּיעוּ אַהֲבָה וְצַעַר, וַיְהִי כִמְבַקֵּשׁ לְהַגִּיד דְּבַר-מָה; וְאוּלָם לֹא הִגִּיד דָּבָר; וַיִּשְׁלַח אֶת יָדוֹ לְטַפְּחוֹ בְּאַהֲבָה, אַךְ לֹא מָצָא אֶת לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת זֹאת, רַק הַעֲבֵר הֶעֱבִיר יָדוֹ עַל מֵצַח הַנַּעַר וַיַּחֲלִיקֵהוּ בְּאֶצְבְּעוֹתָיו הַקָּשׁוֹת. וְאַחַר שָׂם פָּנָיו אֶל הַדֶּלֶת, וַיָּשָׁב וַיִּפֶן אֵלָיו לְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ, וַיֵּלֶךְ לוֹ. – וְהַמּוֹרֶה אָמַר: זִכְרוּ, הַיְלָדִים, הֵיטֵב אֵת אֲשֶׁר רְאִיתֶם, זֶה לָכֶם הַשִּׁעוּר הַטּוֹב וְהַיָּפֶה בְּשִׁעוּרַי הַשָּׁנָה הַזֹּאת.


מוֹרַת אָחִי

10.– יוֹם חֲמִישִׁי.

בֶּן מוֹכֵר-הַפֶּחָם הָיָה תַלְמִיד הַמּוֹרָה דֶלְקַטִּי, וְהִיא בָאָה הַיּוֹם לִרְאוֹת אֶת אָחִי, אֲשֶׁר חָלָה מַחֲלָה קַלָּה. צְחוֹק עָשְׂתָה לָנוּ בְּסַפְּרָה עַל אֵם הַיֶּלֶד הַזֶּה, אֲשֶׁר הֵבִיאָה לָהּ לִפְנֵי שְׁנָתַיִם יָמִים מְלֹא הַסִּנָּר פֶּחָם אֶל בֵּיתָהּ, לְאוֹת הַכָּרַת-תּוֹדָה עַל תִּתָּהּ לִבְנָהּ אוֹת-כָּבוֹד; הָאִשָּׁה הַמִּסְכֵּנָה עָמְדָה עַל זֹאת בִּקְשִׁי-עֹרֶף, וַתְּמָאֵן לָשׁוּב לָקַחַת אֶת הַפֶּחָם אֶל בֵּיתָהּ, וְכִמְעַט אֲשֶׁר בָּכְתָה בִּרְאוֹתָהּ כִּי בְכָל-זֹאת עָלֶיהָ לָשׁוּב הַבַּיְתָה, וְהַסִּנָר הַמָּלֵא פֶּחָם אִתָּה. גַּם עַל אִשָּׁה אַחֶרֶת סִפְּרָה לָנוּ, אֲשֶׁר הֵבִיאָה לָהּ צְרוֹר פְּרָחִים כָּבֵד מְאֹד, כִּי מָלֵא כֻלּוֹ מַטְבְּעוֹת נְחֹשֶת. סִפּוּרִים כָּאֵלֶּה הֵיטִיבוּ אֶת לִבֵּנוּ מְאֹד, עַד אֲשֶׁר נֵאוֹת אָחִי לִבְלוֹעַ אֶת הַתְּרוּפָה, אֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה מֵאֵן לִנְגּוֹעַ בָּהּ. כַּמָּה עַל הַמּוֹרָה לָשֵׂאת וְלִסְבּוֹל בְּאֶרֶךְ-אַפַּיִם מִיַּד הַיְלָדִים הָאֵלֶּה, תַּלְמִידֵי הַכִּתָּה הָרִאשׁוֹנָה, אֲשֶׁר כֻּלָּם בְּנֵי בְלִי-שִׁנַּיִם כַּזְּקֵנִים, וְלֹא יוּכְלוּ לְבַטֵא אֶת הָאוֹתִיּוֹת רי“ש וסמ”ךְ; הָאֶחָד מִשְׁתָּעֵל; הַשֵּׁנִי דָּם יָצָא מֵאַפּוֹ; פֹּה אָבְדָה לְאֶחָד נַעֲלוֹ, נַעַל הָעֵץ, תַּחַת הַסַּפְסָל; שָׁם מְיַלֵּל הָאַחֵר, כִּי בָא הָעֵט בְּאֶצְבָּעוֹ וּנְקָבָהּ; וְהַשְּׁלִישִׁי בוֹכֶה, כִּי קָנָה לוֹ מַחְבֶּרֶת מִסְפַּר שְׁנַיִם תַּחַת מִסְפַּר אֶחָד. חֲמִשִּׁים בְּלִשְׁכָּה אַחַת, אֲשֶׁר דָּבָר לֹא יֵדְעוּ, וִידֵיהֶם רַכּוֹת כְּחֶמְאָה, וְאֶת כֻּלָם יֵשׁ לְלַמֵּד קְרֹא וּכְתוֹב! מְבִיאִים הֵמָּה אֶל בֵּית-הַסֵּפֶר קְנֵי עֵץ-מָתוֹק, כַּפְתּוֹרִים, פְּקָקִים, אַבְקַת לְבֵנִים וְעוֹד “דִּבְרֵי חֵפֶץ” כָּאֵלֶּה. וְעַל הַמּוֹרָה לְחַפֵּשׂ אֶת כִּיסֵי בִגְדֵיהֶם, וְעַל-כֵּן הֵם מַסְתִּירִים אֶת הַחֲפָצִים הָאֵלֶּה גַם בְּנַעֲלֵיהֶם. וְלוּ אַךְ הָיוּ תַלְמִידִים מַקְשִׁיבִים! אַךְ זְבוּב גָּדוֹל, הַבָּא בְעַד הַחַלּוֹן אֶל הַחֶדֶר, הוֹפֵךְ מַהְפֵּכָה גְדוֹלָה בְּכָל הֶהָמוֹן הַקָּטָן הַזֶּה. וּבַקַּיִץ מְבִיאִים הֵם בִּידֵיהֶם עִשְׂבּוֹת-שָׂדֶה וְגַם חִפּוּשִׁיוֹת-זִיו, הַמְעוֹפְפוֹת כֹּה וָכֹה אוֹ הַנּוֹפְלוֹת אֶל כְּלֵי-הַדְּיוֹ וּמְלַכְלְכוֹת אַחֲרֵי-כֵן אֶת הַמַּחְבָּרוֹת. עַל הַמּוֹרָה לִהְיוֹת לָהֶם כְּאֵם, לַעֲזוֹר לָהֶם בְּלָבְשָׁם בִּגְדֵיהֶם, לַחֲבֹשׁ אֶת אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם הַפְּצוּעוֹת, לְהָרִים אֶת הַכּוֹבָעִים אֲשֶׁר נָפְלוּ לָאָרֶץ, לְהַשְׁגִּיחַ אֲלֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יַחֲלִיפוּ אֶת מְעִילֵיהֶם וְלֹא יִשָּמַע בְּתוֹכָם קוֹל בְּכִי וְקוֹל זְעָקָה. הַמּוֹרָה הַמִּסְכֵּנָה! הַמְעַט לָהּ כָּל הֶעָמָל וְכָל הַטֹּרַח, כִּי גַם אִמּוֹת הַיְלָדִים בּוֹא תָבֹאנָה לְהָצִיק לָהּ בִּתְלוּנוֹתֵיהֶן וּבִתְנוּאוֹתֵיהֶן: גְּבֶרֶת, אֵיךְ הָיָה הַדָּבָר, כִּי אָבַד הָעֵט לִבְנִי? מַדּוּעַ אֵין בְּנִי עוֹשֶׂה חַיִל בְּלִמּוּדָיו? מַדּוּעַ אֵינֵךְ נוֹתֶנֶת לִבְנִי, שֶׁכָּכָה חָכַם לִבּוֹ, אֶת צִיּוּן הַכָּבוֹד? מַדּוּעַ אֵינֵךְ מְצַוָּה וְיוֹצִיאוּ אֶת הַמַּסְמֵר, אֲשֶׁר קָרַע אֶת מִכְנְסֵי פִיֵּרוֹ בְּנִי? וְיֵשׁ אֲשֶׁר גַּם תִּקְצַר רוּחָהּ שֶׁל מוֹרַת אָחִי וְגַם קָצוֹף תִּקְצוֹף עַל הַיְלָדִים; וְכִי לֹא תוּכַל עוֹד לִמְשׁוֹל בְּרוּחָהּ, וְנָשְׁכָה אֶצְבָּעָהּ, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יַטֶּהָ לִבָּהּ הַזּוֹעֵף לְהַכּוֹת אֶת אַחַד הַיְלָדִים; וְאוּלָם אַךְ רֶגַע בְּקֹצֶר רוּחָהּ וְאַחַר תָּשׁוּב תִּנָּחֵם וְסִלְסְלָה וְטִפְּחָה אֶת הַיֶּלֶד אֲשֶׁר גָּעֲרָה בוֹ; גַּם יֵשׁ אֲשֶׁר תְּגָרֵשׁ עֲוִיל מִבֵּית-הַסֵּפֶר, אַךְ מִדֵּי עֲשׂוֹתָהּ זֹאת הִיא בוֹלַעַת דִּמְעוֹתֶיהָ; וְעַל הַהוֹרִים הַמַּרְעִיבִים אֶת בְּנֵיהֶם, לְיַסְּרָם עַל חַטָּאתָם, יִחַר אַפָּהּ. הַמּוֹרָה דֵלְקַטִּי צְעִירָה וּגְבוֹהַת-קוֹמָה, לְבוּשָׁה בְּגָדִים נָאִים, שְׁחַרְחֹרֶת וְעֵרָה מְאֹד, וְעוֹשָׂה כָל דָּבָר בְּהִתְפָּרְצוּת, כְּחֵץ אֲשֶׁר יָעוּף מִקֶּשֶׁת דְּרוּכָה; לְכָל דָּבָר רֵיק הִיא מִתְרֶגֶּזֶת, אַךְ מַהֵר יַעֲבוֹר זַעֲמָהּ, וְאָז תַּבִּיעַ רוּחָהּ בְּאַהֲבָה וּבְרַחֲמִים רַבִּים. – אַךְ הַיְלָדִים הֲלֹא אוֹהֲבִים אוֹתָךְ, - אָמְרָה לָהּ אִמִּי. וַתַּעַן וַתֹּאמַר: אָמְנָם כֵּן, רַבִּים בָּהֶם אוֹהֲבִים אוֹתִי, אַךְ כְּתֹם הַשָּׁנָה רֻבָּם לֹא יוֹסִיפוּ עוֹד לְהַבִּיט אֵלָי. אַחֲרֵי לֶכְתָּם אֶל הַמּוֹרִים כִּמְעַט בּוֹשׁ יֵבוֹשׁוּ, כִּי הָיוּ לְפָנִים תַּחַת יָדִי, תַּחַת יַד מוֹרָה. אַחַרֵי יְמֵי שְׁנָתַיִם עָמָל וּדְאָגָה רַבָּה וְאַחֲרֵי הֱיוֹת הַיֶּלֶד קָרוֹב אֶל לִבִּי מְאֹד, מַה יִּקְשֶׁה בְעֵינַי וּמָה אֵעָצֵב בְּהִפָּרְדוֹ מִמֶּנִּי. אַךְ זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי: הַיֶּלֶד הַזֶּה אָהֹב יֶאֱהַב אוֹתָךְ כָּל הַיָּמִים. וְאוּלָם יְמֵי הַחֹפֶשׁ עוֹבְרִים, אֲנִי שָׁבָה אֶל בֵּית-הַסֵּפֶר, וַאֲנִי מְקַדֶּמֶת פָּנָיו: הוֹי, בְּנִי, בְּנִי! – וְהִנֵּה הוּא מֵסֵב אֶת פָּנָיו מִנֶּגְדִּי. -

וְהַמּוֹרָה עָמְדָה מִדַּבֵּר. וַתָּקָם וַתִּשַּׁק לְאָחִי, וּבְעֵינֶיהָ נִרְאוּ דְמָעוֹת, וַתֹּאמַר לוֹ: וְהֵן אַתָּה לֹא תַעֲשֶׂה כֵן? לֹא תָשֵׁב פָּנֶיךָ מִנֶּגְדִּי, הֲלֹא? לֹא תִפְשַׁע בִּידִידָתְךָ הַמִּסְכֵּנָה.


אִמִּי

10.– יוֹם חֲמִישִׁי.

לְעֵינֵי מוֹרַת אָחִיךָ לֹא נָהַגְתָּ כָבוֹד בְּאִמֶּךָ. הָיֹה לֹא תִהְיֶה עוֹד כָּזֹאת, אֶנְרִיקוֹ, לֹא תִהְיֶה כָזֹאת עַד עוֹלָם! הַדָּבָר, אֲשֶׁר יָצָא מִפִּיךָ לְלֹא מַשֹּׂא-פָנִים, בָּא בְלִבִּי כְמַדְקְרוֹת חָרֶב. זָכַרְתִּי אֵת אֲשֶׁר יָשְׁבָה אִמְּךָ שְׁחוֹחַ עַל מִטָּתְךָ כָּל הַלַּיְלָה, לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, לְמַעַן הַקְשִׁיב לְנִשְׁמַת אַפֶּךָ, אֵת אֲשֶׁר בָּכְתָה תַמְרוּרִים בְּצָרַת נַפְשָׁהּ וְשִׁנֶּיהָ מַשִּׁיקוֹת זוֹ לָזוֹ מִפַּחַד לְבָבָהּ אֲשֶׁר פָּחֲדָה פֶּן תִּשְׁכַּל אוֹתְךָ, עַד אֲשֶׁר דָּאַגְתִּי לָהּ פֶּן תֻּכֶּה בְּשִׁגָּעוֹן; כָּזֹאת וְכָזֹאת זָכַרְתִּי וַיִּחַר לִי מְאֹד עָלֶיךָ: הַאַתָּה תְנָאֵץ אִמֶּךָ! אִמְּךָ, אֲשֶׁר תִּתֵּן שָׁנָה תְמִימָה, שְׁנַת עֹנֶג וָנַחַת, מִימֵי חַיֶּיהָ, לְמַעַן מְנֹעַ מִמְּךָ יְגוֹן שָׁעָה אַחַת; אֲשֶׁר תֵּלֵךְ לְמַעַנְךָ לְבַקֵּשׁ פַּת-לֶחֶם; אֲשֶׁר תְּחָרֵף נַפְשָׁהּ לָמוּת, לְמַעַן הַצִּיל אֶת נַפְשֶׁךָ! שִׁמְעָה, אֶנְרִיקוֹ, וְשִׂים בִּלְבָבְךָ הֵיטֵב אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. דַּע עִם לְבָבֶךָ, כִּי יְמֵי עָמָל רַבִּים נְכוֹנִים לְךָ בַּחַיִּים; וְאוּלָם הַיּוֹם הָרַע בְּכֻלָּם הֲלֹא הוּא יוֹם הִלָּקַח אִמְּךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ. גַּם אַחֲרֵי אֲשֶׁר תִּהְיֶה לְאִישׁ, וְנִבְחַנְתָּ וְנֻסֵּיתָ בְּרֹב מִלְחָמוֹת וּתְלָאוֹת וּפְגָעִים רָעִים וְהָיִיתָ חָזָק וְאַמִּיץ, - עוֹד זָכוֹר תִּזְכּוֹר אוֹתָהּ וְעוֹד קָרֹא תִקְרָא בִשְׁמָהּ אַלְפֵי פְעָמִים; כִּי יַמְרִיצְךָ כִלְיוֹן נַפְשְׁךָ, אֲשֶׁר תַּעֲרֹג לִשְׁמוֹעַ קוֹלָהּ אַךְ רֶגַע אֶחָד, לָשׁוּב לִרְאוֹת אֶת זְרוֹעוֹתֶיהָ הַפְּתוּחוֹת וּלְהִתְנַפֵּל אֶל תּוֹכָן בִּבְכִי תַמְרוּרִים כְּיֶלֶד מִסְכֵּן, אֲשֶׁר לֹא גוֹאֵל וְלֹא מָגֵן לוֹ. אֵיךְ תִּזְכּוֹר אָז אֶת הַמְּרִירוּת וְאֶת מְגִנַּת-הַלֵּב אֲשֶׁר נָתַתָּ לָהּ וְאֵיךְ תְּיַסֵּרְנָה אוֹתְךָ כִּלְיוֹתֶיךָ, הָאֻמְלָל! אַל תְּקַוֶּה לִשְׂמוֹחַ בְּחַיֶּיךָ אַחֲרֵי הִכְאַבְתָּ לֵב אִמֶּךָ. הִנָּחֵם תִּנָּחֵם עַל זֹאת, בַּקֵּשׁ תְּבַקֵּשׁ סְלִיחָתָהּ מִדֵּי תֶהְגֶּה בָהּ והַעֲרֵץ תַּעֲרִיץ אֶת זִכְרָהּ. – אַךְ לַשָּׁוְא; - לִבְּךָ יַכְּךָ תָמִיד וְלֹא תֵדַע שָׁלוֹם בְּנַפְשֶׁךָ; הַתְּמוּנָה הַנְּעִימָה וְהָרַכָּה הַהִיא תִהְיֶה לְךָ תָמִיד תְּמוּנַת-יָגוֹן וּמַזְכֶּרֶת עָוֹן, אֲשֶׁר תִּתֵּן לְנַפְשְׁךָ חַבְלֵי שְׁאוֹל. הָשֵׁב אֶל לִבְּךָ, אֶנְרִיקוֹ: הָרֶגֶשׁ הַזֶּה הוּא הַקָּדוֹשׁ בְּכָל רִגְשֵׁי לֵב אָדָם, וְאוֹי לָאִישׁ הַשָּׂם אוֹתוֹ לוֹ לְמִרְמָס! הָרוֹצֵחַ, כִּי יְכַבֵּד אֶת אִמּוֹ, עוֹד יֵשׁ בְּלִבּוֹ רְגָשִׁים טוֹבִים וַעֲדִינִים; הַגָּדוֹל בְּאַנְשֵׁי הַשֵּׁם, כִּי יַכְעִיסֶנָּה אוֹ כִי יַקְלֶה אוֹתָהּ, יִהְיֶה כְאַחַד הַנְּבָלִים. וְעַתָּה אַל יוֹסִיף עוֹד מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם לָצֵאת מִפִּיךָ דָּבָר קָשֶׁה לִפְנֵי אִמְּךָ אֲשֶׁר יְלָדָתְךָ. וְכִי יִתְמַלֵּט מִפִּיךָ, אָז לֹא יִרְאַת אָבִיךָ כִּי-אִם מִצְוַת לְבָבְךָ הִיא תַמְרִיצְךָ לְהִתְנַפֵּל לְרַגְלֶיהָ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנֶיהָ אֲשֶׁר תִּמְחֶה בִנְשִׁיקַת-רָצוֹן אֶת אוֹת הַקָּלוֹן הַזֶּה, קְלוֹן מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה, מֵעַל מִצְחֶךָ. הֵן אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ, בְּנִי, וְאַתָּה רֵאשִׁית כָּל תִּקְווֹתַי בַּחַיִּים; וּבְכָל-זֹאת בָּחַרְתִּי לִרְאוֹתְךָ מֵת לְעֵינַי מִשּׁוֹכֵחַ טוֹבָה לְאִמֶּךָ. זְכוֹר זֹאת וְאַל תַּרְאֵנִי אוֹתוֹת אַהֲבָה עַד עֵת מוֹעֵד: לֹא אוּכַל לְהָשִׁיב לְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם אַהֲבָה תַחַת אַהֲבָתֶךָ.

אָבִיךָ.

יְדִידִי קוֹרֵטִי

13.– יוֹם רִאשׁוֹן.

אָבִי סָלַח לִי; אַךְ עַצְבַת-לִבִּי טֶרֶם תַּחֲלוֹף כָּלִיל, וּבְכֵן שָׁלְחָה אוֹתִי אִמִּי עִם בֶּן-הַשּׁוֹעֵר, נַעַר בָּא בַיָּמִים, אֶל מִגְרַשׁ-הָעִיר, לְמַעַן הִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ לְרוּחַ הַיּוֹם. וַיְהִי אָנֹכִי עוֹבֵר בְּתּוֹךְ הַמִּגְרָשׁ עַל אַחַת הָעֲגָלוֹת, אֲשֶׁר עָמְדָה לִפְנֵי מַחֲסָן, וָאֶשְׁמַע קוֹל קוֹרֵא בִשְׁמִי. הֲסִבּוֹתִי אֶת פָּנַי, וְהִנֵּה זֶה קוֹרֵטִי, חֲבֵרִי בְּבֵית-הַסֵּפֶר, וְעָלָיו חֲזִיָּתוֹ הַסְּרוּגָה, שֶׁעֵינָהּ כְּעֵין הַשּׁוֹקוֹלַדָּה וְכוֹבַע עוֹר הֶחָתוּל עַל רֹאשׁוֹ, וְהוּא רוֹחֵץ בַּזֵּעָה וְלִבּוֹ טוֹב עָלָיו, וּמַשָׂא-עֵצִים כָּבֵד עַל שִׁכְמוֹ. עַל הָעֲגָלָה עָמַד אִישׁ קוֹמְמִיּוּת וַיַּמְצֵא אֵלָיו מְלֹא-הַזְּרוֹעַ עֵצִים, זֶה אַחַר זֶה, וְקוֹרֵטִי אָחַז בָּם וַיִּשָּׂאֵם אֶל מַחֲסַן אָבִיו, מְקוֹם שָׁם עָרַךְ אוֹתָם בְּחִפָּזוֹן לְמַעֲרָכָה.

וָאֶשְׁאַל וָאֹמַר: מָה אַתָּה עוֹשֶׂה, קוֹרֵטִי?

וַיַעַן: הֲלֹא תִרְאֶה? אֲנִי מְשַׁנֵּן לִי אֶת לִקְחִי. וּמִדֵּי דַבְּרוֹ פָּרַשׂ זְרוֹעוֹתָיו לְמַעַן קַבֵּל אֶת הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר יוּשַׂם עֲלֵיהֶן.

צָחַקְתִּי לִדְבָרָיו. אַך הוּא דִבֵּר בְּתָמִים, וְאַחֲרֵי אָחֲזוֹ בְּמַשָּׂא הָעֵצִים, קָרָא מִדֵּי רוּצוֹ: נְטִיַּת הַפֹּעַל הִיא הִשְׁתַּנּוּת תְּמוּנָתוֹ לְפִי הַמִּסְפָּרלְפִי הַמִּסְפָּר וּלְפִי הַגּוּף

וְאַחֲרֵי-כֵן, מִדֵּי הִתְפָּרְקוֹ וּמִדֵּי עָרְכוֹ אֶת הָעֵצִים: - לְפִי הַזְּמָןלְפִי הַזְּמָן, אֲשֶׁר בּוֹ יֵעָשֶׂה הַדָּבָר הַמְּסֻפָּר

וּכְשׁוּבוֹ אֶל הָעֲגָלָה לָקַחַת מְלֹא-זְרוֹעַ אַחֵר: - עַל-פִּי הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר בָּהּ יְבַטְּאוּ אֶת הַדָּבָר הַנַּעֲשֶׁה.

זֶה הָיָה הַלֶּקַח, אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ הַמּוֹרֶה בְּדִקְדּוּק לַיּוֹם הַבָּא. וְקוֹרֵטִי אָמַר אֵלַי: מַה תַּחֲשׁוֹב, אֲנִי מֵפִיק תּוֹעֶלֶת מֵעִתִּי כְּכָל הֱיוֹת לְאֵל-יָדִי. אָבִי יָצָא הוּא וְעוֹזְרוֹ לְמַעֲשֵׂהוּ. אִמִּי חוֹלָה. וּבְכֵן עָלַי לִפְרוֹק אֶת הָעֵצִים מֵעַל הָעֲגָלָה. מִדֵּי עֲשׂוֹתִי זֹאת אֲנִי חוֹזֵר עַל הַדִּקְדּוּק. הַיּוֹם יֵשׁ לָנוּ שִׁעוּר קָשֶׁה. עוֹד לֹא נִקְלַט בְּמוֹחִי. – וְאַחַר פָּנָה אֶל בַּעַל הָעֲגָלָה וַיֹּאמַר: אָבִי אָמַר, בְּשָׁעָה שֶׁבַע יָבֹא הֵנָּה, וְנָתַן לְךָ אֶת שְׂכָרֶךָ.

הָעֲגָלָה הָלְכָה לְדַרְכָּה. וְקוֹרֵטִי אָמַר אֵלַי: בֹּא רֶגַע אֶחָד אֶל הַמַּחֲסָן. וָאָבֹא. וָאֵרֶא מָקוֹם רְחַב-יָדַיִם וְהוּא מָלֵא מַעַרְכוֹת עֵצִים וַאֲגֻדּוֹת-שְבָטִים, וּבַפִּנָּה הָאַחַת פֶּלֶס. – וַיּוֹסֶף קוֹרֵטִי וַיֹּאמֶר לִי: הַאֲמִינָה לִי, הַיּוֹם עָלַי לְהַטּוֹת שִׁכְמִי לְסֵבֶל; וְעָלַי לִגְנוֹב וְלֶאֱצוֹל לִי מִן הָעֵת, רְגָעִים רְגָעִים. כָּתַבְתִּי מִשְׁפָּטִים אֲחָדִים, וְהִנֵּה בָאוּ אֲנָשִׁים לִקְנוֹת. כִּמְעַט שַׁבְתִּי לִכְתּוֹב, וְהִנֵּה בָאָה הָעֲגָלָה. וְהַבֹּקֶר הַזֶּה רַצְתִּי זֶה פַעֲמַיִם אֶל שׁוּק-הָעֵצִים אֲשֶׁר בִּרְחוֹב הַוֵּנֶצִי. כִּמְעַט לֹא אֵדַע רַגְלַי, וְיָדַי צָבוֹת. הֲלֹא תְדַמֶּה בְּנַפְשְׁךָ אֵיךְ הָיְתָה מְבוּכָתִי, לוּ הָיָה עָלַי הַיּוֹם גַּם לִרְשׁוֹם. – מִדֵּי דַבְּרוֹ טִאטֵא בְּמַטְאֲטֵא אֲשֶׁר בְּיָדוֹ אֶת הֶעָלִים הַיְבֵשִׁים וְאֶת הַשְּׁבָבִים מֵעַל קַרְקַע הַבַּיִת, אֲשֶׁר הָיָה רָצוּף לְבֵנִים.

וָאֹמַר: וְאַיֵּה אַתָּה מֵכִין אֶת שִׁעוּרֶיךָ?

וַיַּעַן: אָמְנָם, לֹא פֹה; וְאוּלָם בֹּא אִתִּי וּרְאֵה; - וַיּוֹלִיכֵנִי אֶל חֶדֶר קָטָן מֵאַחֲרֵי הַמַּחֲסָן, אֲשֶׁר הָיָה לִבְעָלָיו לְבֵית-מְבַשְּׁלִים וְלַחֲדַר-אֹכֶל, ובְקָצֵהוּ הָאֶחָד שֻׁלְחָן, וְעָלָיו הַסְּפָרִים, הַמַּחְבָּרוֹת וְהָעֲבוֹדוֹת אֲשֶׁר הֵחֵל לַעֲבוֹד. וַיֹּאמַר: הֲלֹא אֶת הַתְּשׁוּבָה הַשְּׁנִיָּה לֹא גָמַרְתִּי וַעֲזַבְתִּיהָ לִהְיוֹתָהּ מְרַחֶפֶת בָּרוּחַ: "אֶת הָעוֹר יַעֲשׂוּ לִנְעָלִים, לִרְצוּעוֹת-מַשָּׂא "… וְעַתָּה אוֹסִיף עַל אֵלֶּה: "לְאַמְתָּחוֹת ". וַיִּקַּח אֶת הָעֵט וַיָּחֶל לִכְתּוֹב בִּכְתַב-יָדוֹ הַיָּפֶה. – וְהִנֵּה קוֹל קוֹרֵא נִשְׁמַע מֵהַמַּחֲסָן: הַאֵין פֹּה אִישׁ? וְהַקּוֹל קוֹל אִשָּׁה, הַבָּאָה לִקְנות עֲנָפִים יְבֵשִׁים. וַיֹּאמֶר קוֹרֵטִי: הִנֵּנִי! וַיְמַהֵר לָצֵאת וַיִּשְׁקוֹל אֶת אֲגֻדַּת הָעֲנָפִים וַיִּקַּח אֶת כֶּסֶף מִכְרָם, וַיָּרָץ אֶל אַחַת הַפִּנוֹת לִרְשׁוֹם אֶת הַמִּמְכָּר בְּסֵפֶר גָּדוֹל וַיָּשָׁב אֶל עֲבוֹדָתוֹ וַיֹּאמַר: הָבָה נִרְאֶה, הֲתַשִּׂיג יָדִי לִכְתּוֹב אֶת הַמִּשְׁפָּט עַד תֻּמּוֹ. – וַיִּכְתּוֹב: “לְיַלְקוּטֵי נוֹסְעִים לְצִקְלוֹנוֹת-חַיָּלִים”. – פִּתְאֹם קָרָא: אֲהָהּ, הַמַּשְׁקֶה הַמִּסְכֵּן, מַשְׁקֵה הַקָּפֶה אֲשֶׁר לִי, שׁוֹטֵף וְעוֹבֵר! וַיָּרָץ אֶל הַכִּירַיִם, לְהַסִּיעַ אֶת סִיר הַקָּפֶה מִן הָאֵשׁ. וַיֹּאמֶר אֵלַי: הַקָּפֶה הַזֶּה לְאִמִּי הוּא, טוֹב כִּי לָמַדְתִּי לְהָכִין אוֹתוֹ. חַכֵּה רֶגַע אֶחָד וְהֵבֵאנוּ אוֹתוֹ לָהּ; וּבְכֵן תִּרְאֶה אוֹתְךָ, וְתִשְׂמַח לִרְאוֹתֶךָ. זֶה שִׁבְעָה יָמִים הִיא שׁוֹכֶבֶת עַל מִשְׁכָּבָהּ… עוֹד תִּכָּוֶינָה אֶצְבְּעוֹתַי בַּסִּיר הַזֶּה! מֶה עָלַי לְהוֹסִיף עוֹד אַחֲרֵי צִקְלוֹנוֹת-הַחַיָּלִים? עוֹד דְּבָרִים אֲחֵרִים עוֹשִׂים עוֹר, אַךְ אֵינָם עוֹלִים עַל לִבִּי. בֹּא אִתִּי אֶל אִמִּי!

וַיִּפְתַּח דֶּלֶת וַנָּבֹא בְחֶדֶר אַחֵר קָטָן; שָׁם שָׁכְבָה אֵם קוֹרֵטִי עַל מִטָּה רְחָבָה וּמִטְפַּחַת לְבָנָה חֲבוּשָׁה לְרֹאשָׁהּ.

וַיַּגֶּשׁ לָהּ קוֹרֵטִי אֶת הַסֵּפֶל וַיֹּאמַר: הִנֵּה הַקָּפֶה, אִמִּי; וְזֶה אַחַד חֲבֵרַי בְּבֵית-הַסֵּפֶר. וַתֹּאמֶר אֵלַי הָאִשָּׁה: הֲטִיבוֹתָ כִּי עָשִׂיתָ זֹאת, עֶלֶם יָקָר; הֲלֹא בָאתָ לִרְאוֹת אֶת שְׁלוֹם הַחוֹלָה?

וְעַד כֹּה וְעַד כֹּה וְקוֹרֵטִי עָרַךְ אֶת הַכָּרִים תַּחַת שֶׁכֶם אִמּוֹ, וַיִּפְרשׂ אֶת סְדִינֵי הַמִּטָּה, נִעֵר בְּמַחְתָּה אֶת הָאֵשׁ הַדּוֹעֶכֶת, וַיְגָרֵשׁ אֶת הֶחָתוּל מֵעַל הָאָרוֹן. וַיִּשְׁאַל אֵת אִמּוֹ, בְּקַחְתּוֹ אֶת הַסֵּפֶל מִלְּפָנֶיהָ: מַה חֶפְצֵךְ עוֹד? הֲשָׁתִית אֶת שְׁתֵּי הַכַּפּוֹת עָסִיס? אִם אֵין עוֹד, הִנְנִי וְאָרוּצָה מַהֵר עַד בֵּית-הַמִרְקַחַת רָצוֹא וָשׁוֹב. אֶת הָעֵצִים הִנֵּה פָרַקְתִּי מֵעַל הָעֲגָלָה. אֶת הַבָּשָׂר אָשִׂים עַל הָאֵשׁ בַּשָּׁעָה הָרְבִיעִית, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתְּ, וְכִי תַעֲבוֹר מוֹכֶרֶת הַחֶמְאָה עַל בֵּיתֵנוּ וְנָתַתִּי לָהּ אֶת שְׁמוֹנֶה הָאֲגוֹרוֹת. הַכֹּל הוֹלֵךְ לְמֵישָׁרִים, רַק אַל תִּדְאֲגִי לְכָל דָּבָר.

וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה: בָּרוּךְ תִּהְיֶה לִי, בְּנִי; הַיֶּלֶד הַמִּסְכֵּן, לְכָל דָּבָר שׂוֹם יָשִׂים לִבּוֹ. וְהָאִשָּׁה הִמְרִיצָה אוֹתִי, כִּי אֶקַּח מִיָּדָהּ חֲתִיכַת סֻכָּר, וְאַחַר הֶרְאַנִי קוֹרֵטִי צִיּוּר קָטָן, תְּמוּנַת אָבִיו, בִּלְבוּשׁ אִישׁ-צָבָא, וְעַל חָזֵהוּ אוֹת-כָּבוֹד אֲשֶׁר הִשִּׂיג בִּשְׁנַת 1866 בִּגְדוּד הַנָּסִיךְ הֻמְבֶּרְט. מַרְאֶה פָנָיו כִּפְנֵי בְנוֹ, וְגַם עֵינָיו עֵרוֹת וְחָיוֹת, וְעַל שְׂפָתָיו, כְּעַל שִׂפְתֵי בְנוֹ, מְרַחֵף שְׂחוֹק מִטּוּב-לֵב. שַׁבְנוּ אֶל חֲדַר-הַמְבַשְּׁלִים. וְקוֹרֵטִי אָמַר: הִנֵּה מָצָאתִי אֶת הַדָּבָר; וַיּוֹסֶף לִכְתּוֹב בְּמַחְבַּרְתּוֹ: "גַּם רִתְמַת-סוּסִים יַעֲשׂוּ עוֹר ". - שְׁאֵרִית הָעֲבוֹדָה אֶעֱבוֹד בָּעֶרֶב, הַלַּיְלָה אֲאַחֵר לָשָׁבֶת. אַתָּה מְאֻשָּׁר; דֵּי עֵת לְךָ גַּם לִלְמוֹד גַּם לָצֵאת וּלְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ!

וְאַחַר הֵחֵל – וְהוּא עַלִּיז וּמָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ כְּמִשְׁפָּטוֹ – לָשׂוּם גִּזְרֵי עֵצִים עַל הַסַּד, לְמַעַן גְּזוֹר אוֹתָם בַּתָּוֶךְ בַּמְּגֵרָה, וַיֹּאמַר: הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת תַּחֲלִיץ עַצְמוֹתַי, אַךְ לֹא כָמוֹהָ כִ“תְנוּפַת הַזְּרוֹעַ לְפָנִים “. כְּבוֹא אָבִי הַבַּיְתָה, יִמְצָא אֶת כָּל הָעֵצִים הָאֵלֶּה גְזוּרִים, וְרָאָה וְשָׂבַע רָצוֹן. אַךְ זֶה רָע, כִּי אַחֲרֵי כָרְתִי הָעֵצִים, יוֹצְאוֹת מִתַּחַת יָדִי הָאוֹתִיּוֹת טי”ת ולמ”ד כִּנְחָשִׁים עֲקַלְקַלִּים, כַּאֲשֶׁר יֹאמַר הַמּוֹרֶה. וּמַה לַּעֲשׂוֹת? הַגֵּד אַגִּיד לוֹ, כִּי עָלַי הָיָה לְזַעֲזֵעַ אֶת זְרוֹעוֹתָי. הַדָּבָר הָרֹאשׁ וְהָרִאשׁוֹן הֲלֹא הוּא, כִּי תִחְיֶה אִמִּי מֵחָלְיָהּ בְּקָרוֹב, וְזֶה בָטוּחַ. הַיּוֹם הִנֵּה רָוַח לָהּ, תְּהִלָּה לֵאלֹהִים. עַל הַדִּקְדּוּק אָשׁוּב מָחָר בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, כִּקְרֹא הַתַּרְנְגוֹל אֶת קְרִיאָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה. הוֹי! הִנֵּה הָעֲגָלָה, אֲשֶׁר בָּהּ קוֹרוֹת הָעֵצִים! לַעֲבוֹדָה!

עֲגָלָה עֲמוּסָה קוֹרוֹת עָמְדָה לִפְנֵי הַמַּחֲסָן. וַיָּרָץ קוֹרֵטִי הַחוּצָה לְדַבֵּר עִם הָאִישׁ, וְאַחַר שָׁב הַבָּיְתָה. וַיֹּאמֶר אֵלַי: עַתָּה לֹא אוּכַל עוֹד לְבַלּוֹת זְמַן בְּחֶבְרָתְךָ; מָחָר נִרְאֶה אִישׁ אֶת אָחִיו. הֲטִיבוֹתָ כִּי בָאתָ אֶל בֵּיתִי לִרְאוֹת פָּנָי. יִנְעַם לְךָ טִיּוּלְךָ! אַשְׁרֶיךָ שֶׁכָּכָה לָךְ.

וַיִּתֶּן לִי אֶת יָדוֹ, וָיָּרָץ לָקַחַת אֶת הַקּוֹרָה הָרִאשׁוֹנָה וַיָּחֶל לָרוּץ, כְּבָרִאשׁוֹנָה, בֵּין הָעֲגָלָה וּבֵין הַמַּחֲסָן הֵנָּה וַהֲלוֹם, וּפָנָיו רַעֲנַנִּים כְּשׁוֹשַנָּה מִתַּחַת לְכוֹבַע עוֹר הֶחָתוּל אֲשֶׁר לוֹ, וְהוּא חָיֶה וְזָרִיז לְשִׂמְחַת לֵב כָּל רוֹאֵהוּ.

מְאֻשָּׁר אַתָּה, אָמַר אֵלָי. – אֲהָהּ! קוֹרֵטִי יַקִּירִי, לֹא כֵן הַדָּבָר: אַתָּה הוּא הַמְּאֻשָּׁר, יַעַן אֲשֶׁר תַּרְבֶּה לִלְמוֹד וְתַרְבֶּה לַעֲבוֹד, יַעַן הֱיוֹתְךָ לְעֵזֶר וּלְהוֹעִיל לְאָבִיךָ וּלְאִמְּךָ מִמֶּנִּי, יַעַן הֱיוֹתְךָ טוֹב מִמֶּנִּי, טוֹב וּבֶן-חַיִל מֵאָה פְעָמִים כָּמוֹנִי, חֲבֵרִי הַיָּקָר.


הַמְנַהֵל

18.– יוֹם שִׁשִּׁי.

קוֹרֵטִי הָיָה שְׂבַע-רָצוֹן הַבֹּקֶר, כִּי מוֹרֵהוּ מֵהַכִּתָּה הַשְּׁנִיָּה, הָאָדוֹן קוֹאַטִּי, בָּא לִהְיוֹת בְּתוֹךְ הַבּוֹחֲנִים אֶת הַתַּלְמִידִים אַחַת בַּחֹדֶשׁ. הוּא גְבַהּ-קוֹמָה וּשְׂעַר רֹאשׁוֹ עָבֹת וּמְתֻלְתָּל, וּזְקָנוֹ אָרֹךְ וְשָׁחוֹר, וְעֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת שְׁחַרְחָרוֹת הֵן, וְקוֹלוֹ אַדִּיר כְּקוֹל רָעַם; מְיָרֵא הוּא תָמִיד אֶת תַּלְמִידָיו, לֵאמֹר: עוֹד מְעַט יִקְרַע אוֹתָם לִקְרָעִים, יִסְחָבֵם בְּצַוְרוֹנָם אֶל מִשְׁמָר, וּמַעֲמִיד פָּנִים נִזְעָמִים לִמְאֹד; אַךְ מֵעוֹלָם לֹא עָנַשׁ וְלֹא יִסַּר, וְגַם צָחֹק יִצְחַק תָּמִיד בַּסֵּתֶר אֶל תּוֹךְ זְקָנוֹ. מִסְפַּר כָּל הַמּוֹרִים – עִם קוֹאַטִּי – שְׁמוֹנָה, בָּהֶם מוֹרֶה-מִשְׁנֶה, קָטָן וַחֲסַר-זָקָן, עַד כִּי מַרְאֵהוּ כְמַרְאֵה נָעַר. אֶחָד בָּהֶם, מוֹרֵה הַכִּתָּה הָרְבִיעִית, צוֹלֵעַ; הוּא כוֹאֵב תָּמִיד, מְעֻלָּף מִטְפַּחַת-צֶמֶר גְּדוֹלָה עַל צַוָּארוֹ; כְּאֵבוֹ בָּא לוֹ מֵעֵת הֱיוֹתוֹ מוֹרֶה בְּבֵית-סֵפֶר בִּכְפָר, אֲשֶׁר קִירוֹתָיו נָטְפוּ מָיִם. מוֹרֶה אַחֵר, בַּכִּתָּה הָרְבִיעִית גַּם הוּא, זָקֵן בָּא בַיָּמִים וּשְׂעָרוֹ כֻלּוֹ הָפַךְ לָבָן; הוּא הָיָה מוֹרֶה לְעִוְרִים. וְשָׁם עוֹד אִישׁ הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ, מִשְׁקָפַיִם עַל עֵינָיו וְשָׂפָם צָהֹב לוֹ; הַתַּלְמִידִים מְכַנִּים אוֹתוֹ בְּשֵׁם “עוֹרֵך-דִּין”, כִּי לָמַד תּוֹרַת הַמִּשְׁפָּטִים וַיַּשֵּׂג תְּעוּדַת-חָכָם, וְגַם כָּתַב סֵפֶר לְהוֹרוֹת דֶּרֶךְ בִּכְתִיבַת מִכְתָּבִים. לְעֻמַּת זֹאת, מוֹרֵה הַהִתְעַמְלוּת מַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה אִישׁ-צָבָא; וְגַם אָמְנָם עָבַד בַּצָּבָא תַּחַת פְּקֻדַּת גַּרִיבַּלְדִּי, וּבְצַוָּארוֹ מִחְיַת-פֶּצַע מִמַּכַּת כִּידוֹן, אֲשֶׁר הֻכָּה בְּמִלְחֶמֶת מִילַצּוֹ. וּבְרֹאשָׁם הַמְנַהֵל – אִישׁ גָּבוֹהַּ, קֵרֵחַ, מִשְׁקְפֵי-זָהָב עַל אַפּוֹ, זְקָנוֹ הַלָּבָן יוֹרֵד עַל חָזֵהוּ, כֻּלוֹ לָבוּשׁ שְׁחוֹרִים, וּמְעִילוֹ רָכוּס תָּמִיד עַד מִתַּחַת לְסַנְטֵרוֹ; הוּא טוֹב מְאֹד לַיְלָדִים; מִדֵּי בוֹאָם אֶל חֶדְרוֹ וְהֵם מִתְעַתְּדִים לִשְׁמוֹעַ תּוֹכַחַת מוּסָר מִפִּיו, לֹא יִגְעַר בָּם וְלֹא יְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת, כִּי-אִם אָחֹז יֹאחַז בִּידֵיהֶם וִיבַאֵר לָהֶם בַּאֵר הֵיטֵב וְהוֹכֵחַ, מַדּוּעַ לֹא הָיָה לָהֶם לַעֲשׂוֹת כָּזֹאת וְכָזֹאת, וְכִי עֲלֵיהֶם לְהִנָּחֵם עַל הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשׂוּ וּלְקַיֵּם וּלְקַבֵּל עֲלֵיהֶם לְהֵיטִיב אֶת דַּרְכָּם מֵעָתָּה. וְכָכָה יְדַבֵּר עַל לִבָּם דְּבָרִים טוֹבִים, דְּבָרִים נְעִימִים בְּקוֹל רַךְ וָטוֹב, עַד אֲשֶׁר יֵצְאוּ כֻלָּם מִלְּפָנָיו בְּעֵינַיִם אֲדֻמּוֹת מִבְּכִי וּבְלֵב נִכְנָע וְנָמוֹג, כְּמוֹ לוּ עָנַשׁ אוֹתָם קָשָׁה. הַמְנַהֵל הַמִּסְכֵּן! רִאשׁוֹן הוּא לְכָל הַמּוֹרִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר עַל מִשְׁמַרְתּוֹ, כִּי יְחַכֶּה לַתַּלְמִידִים וְנִדְרַשׁ לַהוֹרִים; וּבְצֵאת הַמּוֹרִים לָלֶכֶת אִישׁ לְבֵיתוֹ, עוֹדֶנּוּ יֵלֵךְ מִסָּבִיב לְבֵית-הַסֵּפֶר, לְהַשְׁגִּיחַ אֲשֶׁר לֹא יֶהְדְּפוּ הַיְלָדִים אִישׁ אֶת אָחִיו אֶל תַּחַת הַמֶּרְכָּבוֹת וַאֲשֶׁר לֹא יְבַלּוּ עִתָּם בְּמִשְׂחָק בְּתוֹךְ רְחוֹבוֹת וְלֹא יְמַלְּאוּ אֶת יַלְקוּטֵיהֶם אֲבָנִים וָחוֹל; וּמִדֵּי הֵרָאוֹתוֹ בְּקוֹמָתוֹ הַגְּבוֹהָה, הַכֵּהָה, בְּאַחַת הַפִּנּוֹת, יָפוּצוּ מִפָּנָיו הַיְלָדִים גְּדוּדִים גְּדוּדִים אִישׁ אֶל עֵבֶר פָּנָיו, בְּעָזְבָם מֵאַחֲרֵיהֶם אֶת מִשְׂחֲקֵיהֶם, מִשְׂחֲקֵי הָעֵטִים וְהַכַּדּוּרִים; וְהוּא יְיָרֵא אוֹתָם מֵרָחוֹק בְּאֶצְבָּעוֹ וּפָנָיו מַבִּיעִים נְעִימוֹת וְתוּגָה גַּם יָחַד. אִישׁ לֹא רָאָהוּ עוֹד צוֹחֵק – אָמְרָה אִמִּי – מִיּוֹם אֲבָד-לוֹ בְנוֹ, אֲשֶׁר עָבַד בַּצָּבָא כְּאַחַד הַמִּתְנַדְּבִים; וְעַל שֻׁלְחָנוֹ הַקָּטָן, בְּחֶדְרוֹ אֲשֶׁר בְּבֵית-הַסֵּפֶר, תָּמִיד תְּמוּנָתוֹ לְנֶגֶד עֵינָיו. אַחֲרֵי אֲשֶׁר קָרָהוּ הָאָסוֹן הַזֶּה, בִּקֵּשׁ לַעֲזוֹב אֶת מִשְׁמַרְתּוֹ וְגַם עָרַךְ כְּתָב-בַּקָּשָׁה אֶל סוֹד זִקְנֵי הָעֵדָה, אֲשֶׁר יִפְטְרוּ אוֹתוֹ; אַך הִנִּיחַ אוֹתוֹ עַל שֻׁלְחָנוֹ וַיִּתְמַהְמַהּ מִיּוֹם אֶל יוֹם לְשַׁלְּחוֹ, כִּי קָשֶׁה בְּעֵינָיו לַעֲזוֹב אֶת הַיְלָדִים. וְאוּלָם לִפְנֵי יָמִים מִסְפָּר כְּמוֹ הָיְתָה עִם לְבָבוֹ הַחְלָטָה; וְאָבִי, אֲשֶׁר נִקְרָה שָׁמָה בַּחֲדַר עֲבוֹדָתוֹ, אָמַר לוֹ: מַה-צַּר לָנוּ, כִּי הוֹלִךְ אַתָּה, אֲדוֹנִי הַמְנַהֵל. וְהִנֵּה אִישׁ בָּא לִרְשֹׁם בִּרְשִׁימַת בֵּית-הַסֵּפֶר יֶלֶד, אֲשֶׁר עָבַר אֵלֵינוּ מִשְׁכוּנָה אַחֶרֶת, עֵקֶב אֲשֶׁר הֶחֱלִיף אֶת מְעוֹנוֹ. וְכִרְאוֹת הַמְנַהֵל אֶת הַיֶּלֶד תָּמַהּ מְאֹד לְמַרְאֵהוּ וַיִּתְבּוֹנֵן אֵלָיו עַד בּוֹש, - אַחַר נָתַן עֵינוֹ בַּתְּמוּנָה אֲשֶׁר עַל שֻׁלְחָנוֹ, וַיָּשָׁב וַיִּתְבּוֹנֵן אֶל הַנַּעַר, בְּקַחְתּוֹ אוֹתוֹ אֶל בֵּין בִּרְכָּיו וּבַהֲרִימוֹ אֶת פָּנָיו לְמַעְלָה: מַרְאֵה פְנֵי הַנַּעַר הַזֶּה הָיָה כֻלּוֹ כְּמַרְאֵה פְנֵי בְנוֹ הַמֵּת. וְהַמְנַהֵל אָמַר: טוֹב; - וַיִּרְשֹׁם אֶת הַנַּעַר בִּרְשִׁימַת הַתַּלְמִידִים, וַיִּשְׁלַח אֶת הָאָב וְאֶת בְּנוֹ. וְהוּא יָשַׁב עַל מוֹשָׁבוֹ וַיַּעֲמֵק מַחֲשָׁבוֹת. וְאָבִי אָמַר אֵלָיו שֵׁנִית: אֲהָהּ, כִּי הוֹלֵךְ אַתָּה מֵאִתָּנוּ! אָז לָקַח הַמְנַהֵל אֶת כְּתָב-הַבַּקָּשָׁה וַיִקְרָעֵהוּ לִקְרָעִים וַיֹּאמֶר: עַל מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה.

אַנְשֵׁי-הַצָּבָא

22.– יוֹם שְׁלִישִׁי.

בְּנוֹ הָיָה בְּתוֹךְ הַמִּתְנַדְּבִים בַּצָּבָא בְּמוֹתוֹ; עַל-כֵּן הוֹלֵךְ הַמְנַהֵל תָּמִיד אֶל מִגְרַשׁ הָעִיר, לִרְאוֹת בַּעֲבוֹר אַנְשֵׁי-הַצָבָא, בְּעֵת צֵאתֵנוּ מִבֵּית-הַסֵּפֶר. אֶתְמוֹל עָבַר גְּדוּד רַגְלִים, וַחֲמִשִּים יְלָדִים הֵחֵלּוּ לָסֹב אֶת עֲדַת הַנּוֹגְנִים, וַיָּשִׁירוּ וַיַּכּוּ בְסַרְגְּלֵיהֶם עַל הַיַּלְקוּטִים וְעַל הַמַּחְבָּרוֹת, עַל-פִּי קֶצֶב הַנְּגִינָה. וַאֲנַחְנוּ עָמַדְנוּ עַל מִשְׁעוֹל-הַדֶּרֶךְ, חֶבֶל נְעָרִים יַחַד, עָמֹד וְרָאֹה בַּמַּרְאֶה: גֵּרוֹנָה, הֶחָבוּשׁ בִּבְגָדָיו הַצָּרִים מִמֶּנּוּ, שִׁלַּח שִׁנָּיו בְּפַת-לֶחֶם גְּדוֹלָה; בּוֹטִינִי, הַלָּבוּשׁ תָּמִיד פְּאֵר וְהַמְלַקֵּט בְּכָל עֵת אֶת הַשְּׂעָרוֹת הַדַּקּוֹת מֵעַל לְבוּשׁוֹ; פְּרִקוֹסִי, בֶּן חָרַשׁ-הַבַּרְזֶל, הֶעָטוּף מְעִיל אָבִיו; הַנַּעַר אֲשֶׁר מִקַּלַּבְּרִיָּה וְ“הַבּוֹנֶה”; קָרוֹסִי, אֲשֶׁר לוֹ רֹאשׁ אָדֹם, וּפְרַנְטִי בַּעַל הַפָּנִים הַפּוֹחֲזִים; גַּם רָבֵּיטִי, בֶּן מְפַקֵּד גְּדוּד הַקַּלָּעִים, הוּא הַנַּעַר, אֲשֶׁר הִצִּיל יֶלֶד מִהְיוֹת לִמְבוּסָה לְעֶגְלַת-הָעִיר, וְעַתָּה הוּא מִתְהַלֵּךְ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ. פְרַנְטִי שָׂחַק לְאִישׁ-צָבָא צוֹלֵעַ וַיִּלְעַג לוֹ בְּפָנָיו. אַךְ הִנֵּה זֶה יַד אִישׁ נוֹגַעַת בְּשִׁכְמוֹ; וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו, וְהִנֵּה הַמְנַהֵל נִצָּב עָלָיו. וַיֹּאמֶר לוֹ הַמְנַהֵל: שִׂים לִבְּךָ לַאֲשֶׁר אַתָּה עוֹשֶׂה; הַלּוֹעֵג לְאִישׁ-צָבָא בְּעֵת עָמְדוֹ בַּמַּעֲרָכָה, עֵת אֲשֶׁר לֹא יוּכַל לִנְקוֹם אֶת נִקְמָתוֹ וְגַּם לֹא לְהָשִׁיב דָּבָר – כָּמֹהוּ כְמִתְנַפֵּל עַל אִישׁ אָסוּר: נְבָלָה הִיא. פְרַנְטִי נֶעְלַם כְּרֶגַע. וְאַנְשֵׁי-הַצָּבָא צָעֲדוּ עָבְרוּ עַל פָּנֵינוּ אַרְבָּעָה אַרְבָּעָה הַטּוּר, וְהֵם רוֹחֲצִים בְּזֵעָה וּמְכֻסִּים אָבָק, וְרוֹבֵיהֶם נוֹצְצִים לְנֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ. וְהַמְנַהֵל אָמָר: יְלָדִים, אָהֹב תֹּאהֲבוּ אֶת אַנְשֵׁי-הַצָּבָא. הֵן הֵמָּה מְגִנִּים לָנוּ, וְלוּ יִקְרַב מָחָר אוֹיֵב אֶל גְּבוּל אַרְצֵנוּ, כִּי עַתָּה יְחָרְפוּ נַפְשָׁם לָמוּת בַּעֲדֵנוּ. גַּם הֵמָּה עוֹדָם נְעָרִים, וְאַךְ זְקֵנִים הֵמָּה מִכֶּם לִשְׁנוֹת מִסְפָּר; גַּם הֵמָּה הוֹלְכִים אֶל בֵּית-הַסֵּפֶר; וְיֵשׁ בְּתוֹכָם גַּם הֵם כְּמוֹכֶם עֲשִׁירִים וַעֲנִיִּים; וּבָאִים הֵם מִכָּל קְצוֹת אֶרֶץ אִיטַלְיָה. רְאוּ, כִּמְעַט אֲשֶׁר הַכָּרַת פְּנֵיהֶם תַּעֲנֶה בָם מוֹצָאָם וּמוֹלַדְתָּם: הִנֵּה בְּנֵי סִיצִלְיָה, בְּנֵי סַרְדִּנְיָה, בְּנֵי נַפּוֹלִי, בְּנֵי לוֹמְבַּרְדִּיָּה עוֹבְרִים עַל פָּנֵינוּ. הַגְּדוּד הַזֶּה יָשָׁן הוּא, מִגְּדוּדֵי הַצָּבָא, אֲשֶׁר נִלְחַם בִּשְׁנַת 1848. אַנְשֵׁי-הַצָּבָא הָהֵם עוֹד אֵינָם, אַךְ הַדֶּגֶל הוּא הוּא בְּכָל עֵת. כַּמָּה מִן הָאֲנָשִׁים הַחוֹנִים עַל הַדֶּגֶל הַזֶּה מֵתוּ בְּעַד אַרְצָם עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּטֶרֶם תִּוָּלֵדוּ! – הִנֵּה זֶה הוּא – אָמַר גֵּרוֹנָה. וְגַם אָמְנָם נִרְאָה הַדֶּגֶל מֵרָחוֹק, מִתְנוֹסֵס מֵעַל לְרָאשֵׁי אַנְשֵׁי-הַצָּבָא. וְהַמְנַהֵל אָמַר: שִׁמְעוּ, יְלָדִים, כַּעֲבֹר דִּגְלֵנוּ בַּעַל שְׁלֹשֶׁת הַצְּבָעִים עַל-פְּנֵיכֶם, תָּשִׂימוּ אִישׁ אִישׁ מִכֶּם יָד לַמֵּצַח, וְהָיְתָה זֹאת בִּרְכַתְכֶם, בִּרְכַּת הַתַּלְמִידִים. וַיַּעֲבֹר הַדֶּגֶל, נָשׂוּא בְיַד שַׂר-אֶלֶף, וְכֻלּוֹ קָרוּעַ וּמַרְאֵהוּ כֵּהֶה מֵרֹב יָמִים, וְאוֹתוֹת-הַכָּבוֹד תְּלוּיִם עַל הַנֵּס. וַנָּשֶׂם כֻּלָּנוּ אִישׁ יָדוֹ עַל מִצְחוֹ. וְשַׂר-הָאֶלֶף הִתְבּוֹנֵן בָּנוּ וַיָּשֶׁב לָנוּ בְרָכָה בְּבַת-צְחוֹק עַל שְׂפָתָיו. וְהִנֵּה קוֹל נִשְׁמַע מֵאַחֲרֵינוּ: חִזְקוּ, יְלָדִים. הֲסִבּוֹנוּ פָנֵינוּ וְרָאִינוּ אִישׁ-שֵׂיבָה, וּבְחוֹר-הַכַּפְתּוֹר שֶׁל מְעִילוֹ פְּתִיל תְּכֵלֶת כַּפְּתִיל אֲשֶׁר עַל בִּגְדֵי אַנְשֵׁי-הַצָּבָא הַנִּלְחָמִים מִלְחֶמֶת קְרִים: הָאִישׁ הָיָה שַׂר-צָבָא מְשֻׁחְרָר. וַיּאמֶר אֵלֵינוּ: חִזְקוּ, יְלָדִים, עֲשִׂיתֶם כְּמַעֲשֵׂה בְנֵי-חָיִל! – וְעַד כֹּה וְעַד כֹּה וַעֲדַת הַנּוֹגְנִים אֲשֶׁר לַגְּדוּד נָטְתָה בִּקְצֵה הַמִּגְרָשׁ בַּפִּנָּה, וְחֶבֶל נְעָרִים סוֹבְבִים אוֹתָהּ וְקוֹלָם, קוֹל מִצְהָלוֹת, נִלְוָה עַל תֵּקַע הַחֲצוֹצְרוֹת כִּתְרוּעַת מִלְחָמָה. וְשַׁר-הַצָּבָא הַזָּקֵן הִתְבּוֹנֵן בָּנוּ וַיּאמֶר שֵׁנִית: חִזְקוּ, יְלָדִים; מִי אֲשֶׁר יִתֵּן כָּבוֹד לַדֶּגֶל מִנְּעוּרָיו, הוּא יָגֵן עָלָיו גַּם הָגֵן בְּנַפְשׁוֹ כַּאֲשֶׁר יִגְדָּל.

מָגֵן נֶלִי

– יוֹם רְבִיעִי.

גַּם נֶלִי הַמִּסְכֵּן, הַגִּבֵּן הַקָּטָן, הִתְבּוֹנֵן אֶתְמוֹל אֶל גְּדוּד אַנְשֵׁי-הַצָּבָא, אַךְ פָּנָיו כְּמוֹ הִבִּיעוּ מַחְשְׁבוֹת לְבָבוֹ, לֵאמֹר: אָנֹכִי לְעוֹלָם לֹא אוּכַל לִהְיוֹת אִישׁ-צָבָא! הַנַּעַר טוֹב וְחָרוּץ, אַךְ דַּל מְאֹד וּפָנָיו חָוְרוּ, וְאַךְ בְּרֹב עָמָל יִשֹּׁם וְיִשְׁאַף רוּחַ. וְהוּא חָגוּר תָּמִיד סִנָּר אָרֹךְ, עָשׂוּי בַּד שָׁחוֹר, מַזְהִיר. אִמּוֹ אִשָּׁה שִׁפְלַת-קוֹמָה, צְהֻבַּת-שֵׂעַר, לְבוּשָׁה שְׁחוֹרִים, וְהִיא בָאָה תָמִיד בְּעֵת צֵאת הַיְלָדִים מִבֵּית-הַסֵּפֶר לָקַחַת אֶת בְּנָהּ הַבַּיְתָה, פֶּן יִלָּחֵץ בְּתוֹךְ הֲמוֹן הַיּוֹצְאִים, כִּי יִדְחֲקוּ אִישׁ אֶת אָחִיו; וְהִיא מְטַּפַּחַת אוֹתוֹ כְּיֶלֶד-שַׁעֲשׁוּעִים. בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים הִתְגָּרוּ בוֹ נְעָרִים רַבִּים, עַל אֲשֶׁר מָצְאָה אוֹתוֹ הָרָעָה לִהְיוֹת גִּבֵּן, וְכִעֲסוּהוּ וְהִכּוּ בְיַלְקוּטֵיהֶם עַל גַּבּוֹ; אַךְ הוּא לֹא הִתְיַצֵּב בִּפְנֵיהֶם וְגַם לֹא הִגִּיד לְאִמּוֹ דָבָר, פֶּן תֵּעָצֵב בְּהִוָּדַע לָהּ, כִּי הָיָה בְנָהּ שְׂחוֹק לַחֲבֵרָיו; הֵם הִתְגָּרוּ בוֹ וְהוּא בָכָה וַיַּחֲרֵשׁ מֵהֶם וַיָּשֵׂם אֶת פָּנָיו עַל הַסַּפְסָל. אַךְ בְּבֹקֶר יוֹם אֶחָד הִתְנַשֵּׂא גֵרוֹנָה מִמְקוֹמוֹ וַיִּקְרָא: מִי אֲשֶׁר יִשְׁלַח יָדוֹ אֶל נֶלִי וְהִכֵּיתִי אוֹתוֹ לֶחִי, אֲשֶׁר נוֹעַ יָנוּעַ שָׁלֹש פְּעָמִים סְבִיבוֹתֵינוּ! פְרַנְטִי לֹא שָׁת לִבּוֹ לָזֹאת, מַכַּת-הַלֶּחִי עָפָה וּבָאָה, הַבָּחוּר הִתְנוֹעֵעַ, כַּאֲשֶׁר הֻגַּד לוֹ מֵרֹאשׁ, וּמֵאָז הָיְתָה מְנוּחָה לְנֶלִי. הַמּוֹרֶה הוֹשִׁיב אוֹתוֹ אֵצֶל גֵּרוֹנָה, שְׁנֵיהֶם עַל סַפְסָל אֶחָד, וְהֵמָּה הָיוּ לִידִידִים. נֶלִי דָבַק מְאֹד בְּגֵרוֹנָה. אַךְ בּוֹא יָבֹא אֶל הַכִּתָּה, וְהִנֵּה יַבִּיט סְבִיבָיו לִרְאוֹת, אִם גֵּרוֹנָה בַחֶדֶר. מִדֵּי צֵאתוֹ יֹאמַר: הֲיֵה שָׁלוֹם, גֵּרוֹנָה. וְכֵן יַעֲשֶׂה גֵּרוֹנָה גַם הוּא לְנֶלִי. מִדֵּי נְפוֹל הָעֵט אוֹ סֵפֶר מִיָּד נֶלִי אֶל תַּחַת הַסַּפְסָל, יִשַּׁח גֵּרוֹנָה כְּרֶגַע, לְמַעַן לֹא יַעֲמֹל רֵעֵהוּ, וְהִמְצִיא אֵלָיו אֶת הָעֵט אוֹ אֶת הַסֵּפֶר; וְאַחַר יַעֲזָר-לוֹ לַחֲבוֹשׁ אֶת חֲפָצָיו בַּיַּלְקוּט וְלִלְבּוֹשׁ אֶת מְעִילוֹ. עַל כֵּן יֶאֱהָבֵנוּ נֶלִי מְאֹד, וְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ בְּכָל עֵת; וּבְהַלֵּל הַמּוֹרֶה אֶת יְדִידוֹ, מְאֻשָּׁר הוּא בְעֵינָיו, כְּמוֹ הִלֵּל הַמּוֹרֶה אוֹתוֹ, אֶת נֶלִי. וְעַתָּה אָכֵן הִגִּיד נֶלִי לְאִמּוֹ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיְסַפֶּר-לָהּ עַל הָעֶלְבּוֹנוֹת וְעַל הַמַּעֲלִיבִים אוֹתוֹ בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים וְעַל הֶחָבֵר, אֲשֶׁר קָם לְמָגֵן לוֹ וַאֲשֶׁר נָתַן לוֹ אֶת בְּרִיתוֹ אַהֲבָה. כִּי הִנֵּה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר קָרָה הַבֹּקֶר: חֲצִי שָׁעָה בְּטֶרֶם יִגָּמֵר הַשִּׁעוּר שָׁלַח הַמּוֹרֶה בְּיָדִי אֶת תָּכְנִית הַשָּׁעוֹת אֶל הַמְנַהֵל. אֲנִי בַּחֲדַר-הָעֲבוֹדָה שֶׁל הַמְנַהֵל, וְהִנֵּה אִשָּׁה צְהֻבַּת-שֵׂעָר וּלְבוּשַׁת שְׁחוֹרִים, הִיא אֵם נֶלִי, בָּאָה וַתּאמֶר: אֲדוֹנִי הַמְנַהֵל, הֲיֵשׁ בְּכִתַּת בְּנִי נַעַר אֲשֶׁר שְׁמוֹ גֵרוֹנָה? וַיֹּאמֶר הַמְנַהֵל: כֵּן הַדָּבָר. – הוֹאִילָה בְּטוּבְךָ לִקְרֹא לוֹ הֵנָּה לְרֶגַע אֶחָד, כִּי דָבָר לִי אֵלָיו. וַיִּקְרָא הַמְנַהֵל לַמְּשָׁרֵת וַיִּשְׁלָחֵהוּ אֶל הַכִּתָּה, וּבְעוֹד רֶגַע וְהִנֵּה גֵרוֹנָה, אֲשֶׁר רֹאשׁוֹ הַגָּדוֹל גָּזוּז לְמִשְׁעִי, עוֹמֵד בַּפֶּתַח, מִשְׁתּוֹמֵם מְאֹד. וַיְהִי אַךְ רָאֲתָה אוֹתוֹ הָאִשָּׁה, וַתָּרָץ לִקְרָאתוֹ, וַתָּשֶׂם יָדֶיהָ עַל שִׁכְמוֹ וַתִּשָּׁקֵהוּ נְשִׁיקוֹת רַבּוֹת עַל רֹאשׁוֹ וַתּאמֶר לוֹ: הַאַתָּה גֵרוֹנָה, אוֹהֵב בְּנִי, מָגֵן יַלְדִּי הַמִּסְכֵּן? הַאַתָּה זֶה, נַעַר טוֹב, בֶּן-חַיִל, הַאַתָּה זֶה? וְאַחֲרֵי-כֵן מִהֲרָה חִפְּשָׂה אֶת אַרְנָקָהּ וְאֶת כִּיסֵי בִגְדָהּ, וַיְהִי כִּי לֹא מָצְאָה בָהֶם מְאוּמָה, וַתִּקַּח מֵעַל צַוָּארָהּ שַׁרְשֶׁרֶת קְטַנָּה, אֲשֶׁר צְלָב קָטָן מְחֻבָּר אֵלֶיהָ, וַתָּשֶׂם עַל גֵּרוֹנָה מִתַּחַת לַעֲנִיבַת צַוְרוֹנוֹ, וַתֹּאמֶר לוֹ: קַח מִיָּדִי אֶת הַשַּׁרְשֶׁרֶת הַזֹּאת וְהָיְתָה עָלֶיךָ וּזְכַרְתָּנִי, וְזָכַרְתָּ אֶת אֵם נֶלִי, הַמַּבִּיעָה לְךָ אֶת תּוֹדָתָהּ וְאֶת בִּרְכָתָהּ.

הָרִאשׁוֹן בַּכִּתָּה

25.– יוֹם שִׁשִּׁי.

גֵּרוֹנָה – אֲהוּב-כֹּל; וְדֵירוֹסִי נַעֲרָץ בְּפִי כֹל. הַנַּעַר הַזֶּה, דֵּירוֹסִי, הִשִּׂיג מַטְבֵּעַ-הַכָּבוֹד הָרִאשׁוֹן וְגַם הַשָּׁנָה יִהְיֶה הוּא תָמִיד רִאשׁוֹן לַתַּלְמִידִים. אִישׁ מֵהֶם אֵינֶנּוּ יָכוֹל לְהִתְחָרוֹת בּוֹ; כֻּלָּם מַכִּירִים, כִּי נַעֲלֶה הוּא עֲלֵיהֶם בְּכָל מִקְצוֹעוֹת הַלִּמּוּדִים. רִאשׁוֹן הוּא לָהֶם בְּחֶשְׁבּוֹן, בְּדִקְדּוּק, בְּחִבּוּר, בְּרִשּׁוּם; מָהִיר הוּא לִשְׁמוֹעַ וְכֹחַ-זִכְרוֹנוֹ גָדוֹל מְאֹד עַד לְהַפְלִיא, מַשְׂכִּיל הוּא בַכֹּל בְּלִי עָמָל; כִּשְׂחוֹק לוֹ לִלְמוֹד וְלָדַעַת. אֶתְמוֹל אָמַר אֵלָיו הַמּוֹרֶה: אֱלֹהִים חֲנָנְךָ רֹב כִּשְׁרוֹנוֹת, אַךְ אַל תְּבַזְבֵּז וְאַל תַּשְׁחֵת אוֹתָם. – וְגַם הוּא גְבַהּ-קוֹמָה וִיפֵה-מַרְאֶה, וְעַל רֹאשׁוֹ כּוֹתֶרֶת-תַּלְתַּלִּים גְּדוֹלָה, צְהֻבָּה; מָהִיר הוּא בְכָל תְּנוּעוֹתָיו, וּבְהִשָּׁעֲנוֹ בְיָד אַחַת עַל הַסַּפְסָל, יְקַפֵּץ עָלָיו כְּרֶגַע, וְגַם קְרָב הוּא יוֹדֵעַ. בֶּן שְׁתֵּים-עֶשְׂרֶה שָׁנָה הוּא, בֵּן לְאִישׁ סוֹחֵר; תָּמִיד הוּא לָבוּשׁ בִּגְדֵי תְכֵלֶת, וַעֲלֵיהֶם כַּפְתּוֹרִים מֻצְהָבִים, וּבְכָל עֵת הוּא עֵר, עַלִּיז, טוֹב לַכֹּל, עוֹזֵר לְכָל הַתַּלְמִידִים בְּעֵת הִבָּחֲנָם, בִּהְיוֹת לְאֵל-יָדוֹ לַעֲשׂוֹת, וְאִישׁ לֹא עָרַב אֶת לִבּוֹ עַד כֹּה לְדַבֵּר אֵלָיו קָשׁוֹת אוֹ גַסּוֹת. וְרַק נוֹבִיס וּפְרַנְטִי עוֹיְנִים אוֹתוֹ, וּבוֹטִינִי לוֹטֵשׁ לוֹ עֵינֵי קִנְאָה; אַךְ הוּא גַם לֹא יִרְאֶה וְלֹא יִתְבּוֹנָן. כֻּלָּם שׂוֹחֲקִים אֵלָיו, אוֹ מַחֲזִיקִים בְּיָדוֹ אוֹ בִזְרוֹעוֹ בְּעָבְרוֹ בֵין הַתַּלְמִידִים לֶאֱסוֹף בְּחֵן וּבְנֹעַם, כְּמִשְׁפָּטוֹ, אֶת עֲבוֹדוֹתָם. נוֹתֵן הוּא לַחֲבֵרָיו כִּתְבֵי-עִתִּים מְצֻיָּרִים, רִשּׁוּמִים, וְכָל אֲשֶׁר יִנָּתֶן-לוֹ בְּבֵיתוֹ; לַתַּלְמִיד הַקַּלַּבְּרִי עָשָׂה מַפָּה קְטַנָה, מַפַּת הַמְּדִינָה קַלַּבְּרִיָּה: נוֹתֵן הוּא הַכֹּל בִּשְׂחוֹק שְׂפָתַיִם, מִבְּלִי הִתְבּוֹנֵן אֵלֵינוּ, כְּאִישׁ מְלֵא-יָמִים, וּמִבְּלִי אֲשֶׁר יְבַכֵּר אֶת הָאֶחָד אוֹ אֶת הַשֵּׁנִי עַל-פְּנֵי כָל חֲבֵרָיו. וּמִי יוּכַל לְהִמָּנַע מִקַּנֵּא בוֹ, אַחֲרֵי דַעְתּוֹ, כִּי נוֹפֵל הוּא מִמֶּנּוּ לְכָל דָּבָר. אֲהָהּ! גַּם אֲנִי מְקַנֵּא בוֹ, כְּבוֹטִינִי. וְלִבִּי יִרְחַשׁ מְרִירוּת; וְיֵשׁ אֲשֶׁר אֶהְגֶּה כִמְעַט מַשְׂטֵמָה לַנַּעַר הַזֶּה, בְּעָבְדִי בְבֵיתִי אֶת עֲבוֹדָתִי לְבֵית-הַסֵּפֶר בְּזֵעַת אַפִּי וּבַהֲשִׁיבִי אֶל לִבִּי, כִּי הוּא עַתָּה הִנֵּה כִלָּה אֶת כָּל עֲבוֹדָתוֹ לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ הֵיטֵב וּבְלֹא עָמָל. אַךְ כְּבוֹאִי אַחֲרֵי-כֵן אֶל בֵּית-הַסֵּפֶר וְכִרְאוֹתִי אוֹתוֹ וְהִנֵּה הוּא יָפֶה, שׂוֹחֵק, עַלִּיז-נִצָּחוֹן, כְּשָׁמְעִי אוֹתוֹ וְהִנֵּה הוּא עוֹנֶה עַל כָּל שְׁאֵלוֹת הַמּוֹרֶה קַל מְהֵרָה וּבְבִטָּחוֹן, מִתְהַלֵּךְ עִם כָּל חֲבֵרָיו בִּנְדִיבוּת וְקוֹנֶה כָל לֵב לְאַהֲבָה אוֹתוֹ, - אָז תָּפוּג כָּל מְרִירוּתִי, יֵצֵא כָל כַּעַשׂ מִלִּבִּי, וְאָז אֵבוֹשׁ כִּי הָיְתָה זֹאת עִם לְבָבִי. מִי יִתֵּן וְהָיִיתִי תָמִיד קָרוֹב אֵלָיו, וְלָמַדְתִּי יַחַד עִמּוֹ בְּכָל בָּתֵּי-הַסֵּפֶר; קִרְבָתוֹ, קוֹלוֹ, נוֹתְנִים בִּי רוּחַ עֹז, חֵשֶׁק לַעֲבוֹד, עֲלִיצוּת וְתַעֲנוּג. – הַמּוֹרֶה נָתַן לוֹ אֶת הַסִּפּוּר, אֲשֶׁר יְסַפֵּר לַתַּלְמִידִים אַחַת בַּחֹדֶשׁ, לְמַעַן אֲשֶׁר יַעְתִּיק אוֹתוֹ: “הַצּוֹפֶה הַלּוֹמְבַּרְדִּי הַקָּטָן”; בְּבֹקֶר הַיּוֹם הַזֶּה הֶעְתִּיק אוֹתוֹ וְרוּחוֹ הִתְפַּעֲמָה מְאֹד לַגְּבוּרָה הַזֹּאת; פָּנָיו הִתְאַדְּמוּ, עֵינָיו הָיוּ רְטֻבּוֹת, וּשְׂפָתָיו רָעֲדוּ; הִתְבּוֹנַנְתִּי אֵלָיו: מַה-יָּפֶה, מֶה עָדִין הָיָה! מָה הִתְעַנַּגְתִּי, לוּ אָמַרְתִּי לוֹ בְּהִתְגַּלּוֹת לִבִּי, פָנִים בְּפָנִים, לֵאמֹר: דֵּירוֹסִי, טוֹב אַתָּה מִמֶּנִּי לְכָל דָּבָר! אִישׁ אַתָּה לְעֻמָּתִי! אֲנִי מְכַבֵּד וּמַעֲרִיץ אוֹתָךְ!

הַצּוֹפֶה הַלּוֹמְבַּרְדִּי הַקָּטָן

סִפּוּר לַחֹדֶשׁ

26.– יוֹם הַשַׁבָּת.

בִּשְׁנַת 1859, בָּעֵת אֲשֶׁר נִלְחֲמָה לוֹמְבַּרְדִּיָּה לְמַעַן צֵאתָהּ מִתַּחַת יַד אֲדוֹנִים זָרִים – יָמִים מִסְפָּר אַחֲרֵי מִלְחֶמֶת סוֹלְפֵרִינוֹ, אֲשֶׁר בָּהּ גָּבְרוּ הַצָּרְפַתִּים וְהָאִיטַלְקִים עַל הָאוֹסְטְרִים – רָכַב לְאִטּוֹ, בְּיוֹם אֶחָד בָּהִיר מִימֵי הַחֹדֶשׁ יוּנִי, גְּדוּד קָטָן, גְּדוּד פָּרָשִׁים קַלִּים מִסַּלוּצוֹ עַל מִשְׁעוֹל גַּלְמוּד לִקְרַאת הָאוֹיֵב, רָכוֹב וְרַגֵּל בְּשׂוּם-לֵב אֶת כָּל הַמָּקוֹם. בְּרֹאשׁ הַגְּדוּד הָיָה שַׂר-אֶלֶף וְרֹאשׁ-מִשְׁמָר, וְכֻלָּם הִבִּיטוּ נִכְחָם, מִבְּלִי הָסֵב עַיִן יָמִין וּשְׂמֹאל, מַחֲרִישִׁים, מְחַכִּים מֵרֶגַע לְרֶגַע לִרְאוֹת בְּעַד הָעֵצִים אֶת הַתִּלְבֹּשֶת הַלְּבָנָה אֲשֶׁר לַחֲלוּצֵי הָאוֹיֵב. וּבְכֵן בָּאוּ עַד לִפְנֵי בֵית אִכָּר, אֲשֶׁר עֲצֵי תִדְהָר סָבִיב לוֹ, וּלְפָנָיו נַעַר כְּבֶן שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה שָׁנָה עוֹמֵד לְבַדּוֹ וְחוֹשֵׂף בַּסַּכִּין אֲשֶׁר בְּיָדוֹ עָנָף קָטָן, לְמַעַן עֲשׂוֹתוֹ לוֹ לְמַקֵּל; בְּאַחַד הַחַלּוֹנוֹת אֲשֶׁר לַבַּיִת הָיָה תָלוּי וְיוֹרֵד דֶּגֶל רָחָב בַּעַל שְׁלֹשָה צְבָעִים; בְּתוֹךְ הַבַּיִת לֹא הָיְתָה כָל נֶפֶשׁ אָדָם: אַחֲרֵי אֲשֶׁר תָּלוּ הָאִכָּרִים אֶת הַדֶּגֶל בַּחַלּוֹן, בָּרְחוּ מִשָּׁם מִפַּחַד אוֹיֵב. וַיְהִי אַךְ רָאָה הַנַּעַר אֶת הַפָּרָשִׁים, וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדוֹ אֶת הַמַּקֵּל וַיָּסַר אֶת הַכּוֹבַע מֵעַל רֹאשׁוֹ. וְהַנַּעַר הָיָה יְפֵה-מַרְאֶה וּפָנָיו פְּנֵי אַמִּיץ לֵב, וְלוֹ עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת, שֶׁצִּבְעָן כְּעֵין תְּכֵלֶת הַשָּׁמַיִם, וְשֵׂעָר אָרֹךְ צָהֹב; וּמִבַּעַד לַכֻּתֹּנֶת אֲשֶׁר עָלָיו נִרְאָה חָזֵהוּ הֶחָשׂוּף.

וַיַּעֲצֹר שַׂר-הָאֶלֶף בְּסוּסוֹ וַיִּשְׁאַל אֶת הַנַּעַר, לֵאמֹר: מָה אַתָּה עוֹשֶׂה בָּזֶה? מַדּוּעַ לֹא יָצָאתָ גַּם אַתָּה אַחֲרֵי בֵית-אָבִיךָ בְּנוּסָם מִפֹּה?

וַיֹּאמֶר הַנַּעַר: אֵין לִי בֵּית-אָב, כִּי יֶלֶד עָזוּב הָיִיתִי וַיַּאַסְפוּנִי הַמּוֹצְאִים אוֹתִי. עוֹבֵד אָנֹכִי לָרַבִּים. וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי פֹה, לְמַעַן רְאוֹת אֶת הַמִּלְחָמָה.

– הֲלֹא רָאִיתָ צְבָא הָאוֹסְטְרִים עוֹבֵר?

– לֹא רָאִיתִי, זֶה שְׁלֹשֶת יָמִים.

וַיַּבֵּט שַׂר-הָאֶלֶף נִכְחוֹ וַיַּחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת; וְאַחַר קָפַץ מֵעַל סוּסוֹ, וַיַּעֲזֹב אֶת אַנְשֵׁי-הַצָּבָא עוֹמְדִים וּפְנֵיהֶם אֶל מוּל הָאוֹיֵב, וְהוּא בָא אֶל הַבַּיִת וַיַּעַל עַל הַגָּג… וְהַבַּיִת הָיָה שָׁפָל מְאֹד; לֹא יָכְלוּ לִרְאוֹת מִשָּׁם בִּלְתִּי-אִם קְצֵה הַמִּישׁוֹר. וַיֹּאמֶר שַׂר-הָאֶלֶף: עָלֵינוּ לַעֲלוֹת עַל רָאשֵׁי הָעֵצִים, - וַיֵּרֶד מִן הַגָּג. וְשָׁם, לִפְנֵי הַגֹּרֶן, הִתְנַשֵּׂא תִדְהָר דַּק וְגָבוֹהַּ מְאֹד, וַיְהִי כִמְנוֹפֵף צַמַּרְתּוֹ בִּתְכֵלֶת הַשָּׁמָיִם. שַׂר-הָאֶלֶף חָשַׁב רֶגַע אֶחָד, וְעֵינָיו הִבִּיטוּ פַּעַם אֶל הָעֵץ, פַּעַם אֶל אֲנָשָׁיו; פִּתְאֹם פָּנָה אֶל הַנַּעַר וַיֹּאמַר:

– הַמַּבִּיטוֹת עֵינֶיךָ לְמֵרָחוֹק?

וַיֹּאמֶר הַנַּעַר: אֲנִי רוֹאֶה צִפּוֹר קְטַנָּה בְּמֶרְחַק מִיל.

– הֲתוּכַל לַעֲלוֹת עַל רֹאשׁ הָעֵץ הַזֶּה?

– עַל רֹאשׁ הָעֵץ הַזֶּה? בַּחֲצִי דַק הִנְנִי שָׁם.

– הֲגַם יָכוֹל תּוּכַל לְהַגִּיד לִי אֶת אֲשֶׁר תִּרְאֶה מִשָּׁם, הֲיֵשׁ בָּעֵבֶר הַהוּא אַנְשֵׁי-צָבָא מֵחֵיל הָאוֹסְטְרִים, עַנְנֵי-אָבָק, רוֹבִים נוֹצְצִים, סוּסִים?

– אָמְנָם כֵּן, יָכוֹל אוּכָל.

– וּמַה תְּבַקֵּשׁ חֵלֶף הַגְּמוּלָה הַזֹּאת?

וַיֹּאמֶר הַנַּעַר בִּצְחוֹק שְׂפָתָיִם: מָה אֲבַקֵּשׁ? לֹא מְאוּמָה. עוֹד לִי אַךְ זֹאת! וְהַשֵּנִית… לוּ שָׁאֲלוּ מִמֶּנִּי הָ“אַשְׁכְּנַזִּים” לַעֲשׂוֹת זֹאת – גַּם לֹא בְעַד כָּל הוֹן; אַךְ בְּעַד אֲנָשֵׁינוּ! הֵן לוֹמְבַּרְדִּי אָנֹכִי.

– טוֹב, עֲלֵה אֵפוֹא.

– רֶגַע אֶחָד! עַד אִם נָשַׁלְתִּי נְעָלַי מֵעַל רַגְלָי.

וַיִּשַּל אֶת נְעָלָיו, וַיְחַזֵּק אֵזוֹר מָתְנָיו, וַיַּשְׁלֵךְ אֶת כּוֹבָעוֹ אֶל הָעֵשֶׂב וַיַּחֲזֵק בְּגֶזַע הַתִּדְהָר.

וַיִּשְׁלַח שַׂר-הָאֶלֶף אֶת יָדוֹ, וַיְהִי כִמְבַקֵּשׁ לַעֲצוֹר בְּעַד הַנַּעַר, בְּחָרְדוֹ פִתְאֹם לִשְׁלוֹמוֹ, וַיִּקְרָא: רַק הִשָּׁמֶר-לְךָ…

וַיַּסֵּב הַנַּעַר אֶת פָּנָיו וַיַּבֵּט אֵלָיו בְּעֵינָיו הַיָּפוֹת, עֵינֵי הַתְּכֵלֶת, כִּמְבַקֵּשׁ פֵּשֶׁר דָּבָר.

וַיֹּאמֶר שַׂר-הָאֶלֶף: אֵין דָּבָר; עֲלֵה עַל הָעֵץ.

וַיַּעַל הַנַּעַר עַל הָעֵץ קַל מְהֵרָה, כַּעֲלוֹת חָתוּל.

וְשַׂר-הָאֶלֶף קָרָא אֶל אֲנָשָׁיו: הַבִּיטוּ נִכְחֲכֶם.

בְּעוֹד רְגָעִים מִסְפָּר הָיָה הַנַּעַר עַל רֹאשׁ הָעֵץ, מִתְרַפֵּק עַל גִּזְעוֹ, רַגְלָיו נְתוּנוֹת בֵּין הֶעָלִים, אַךְ גֵּווֹ גָבַהּ מֵעֲלֵיהֶם, וְהַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה עַל רֹאשׁוֹ הַצָּהֹב, וַיְהִי כְזָהָב נוֹצֵץ. וּמַרְאֵהוּ קָטָן מְאֹד שָׁם לְמַעְלָה, עַד אֲשֶׁר הָיָה עַל שַׂר-הָאֶלֶף לְאַמֵּץ אֶת עֵינָיו, לְמַעַן יִרְאֵהוּ עוֹד.

וַיִּקְרָא אֵלָיו שַׂר-הָאֶלֶף: שָׂא עֵינֶיךָ נִכְחֲךָ לְמֵרָחוֹק.

וַיֶּרֶף הַנַּעַר אֶת יָדוֹ הַיְמָנִית מִן הָעֵץ וַיְשִׂימֶהָ אֶל מִצְחוֹ, לְמַעַן יֵיטִיב לִרְאוֹת.

וְשַׂר-הָאֶלֶף שָׁאַל: מָה אַתָּה רוֹאֶה?

וַיַּט הַנַּעַר אֶת פָּנָיו לְמוּלוֹ, וְאֶת יָדוֹ שָׂם כִּקְנֵה-דִּבֵּר, וַיַּעַן: שְׁנֵי אֲנָשִׁים רוֹכְבֵי-סוּסִים, עַל הַשְּׁבִיל הַלָּבָן.

– הֲרַב הַדֶּרֶך בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיהֶם?

– כַּחֲצִי מִיל.

– הַעוֹבְרִים הֵם?

– עוֹמְדִים הֵמָּה תַחְתָּם.

וַיַּחֲרֵשׁ שַׂר-הָאֶלֶף רֶגַע אֶחָד וְאַחַר שָׁאַל: וּמָה אַתָּה רוֹאֶה עוֹד? הַבֵּט יָמִין.

וַיַּבֵּט הַנַּעַר יָמִין.

וְאַחַר אָמָר: בִּמְסִבֵּי שְׂדֵה-הַקְּבָרוֹת, בֵּין הָעֵצִים, נוֹצֵץ דְּבַר-מָה. כְּכִידוֹנִים נִרְאוּ לִי.

– הֲרוֹאֶה אַתָּה אֲנָשִׁים?

– לֹא, אָכֵן מִסְתַּתְּרִים הֵמָּה בְּתוֹך הַשִּׁבֳּלִים.

בָּרֶגַע הַזֶּה נִשְׁמַע קוֹל-שְׁרִיקוֹת כַּדּוּר מוּעָף בִּיעָף לְמַעְלָה, מִמַּעַל לָעֵץ, וַיִּפֹּל מֵאַחֲרֵי הַבַּיִת מֵרָחוֹק.

וַיִּקְרָא שַׂר-הָאֶלֶף: רֵד, נַעַר! הֵמָּה רָאוּ אוֹתָךְ. אֲנִי יוֹדֵעַ דַּיִּי. רְדָה.

וַיֹּאמֶר הַנַּעַר: אֵינֶנִּי יָרֵא מִפְּנֵיהֶם.

וַיִּקְרָא שַׂר-הָאֶלֶף שֵׁנִית: רְדָה… מָה אַתָּה רוֹאֶה עוֹד, עַל שְׂמֹאלֶךָ?

– עַל שְׂמֹאלִי?

– כֵּן, עַל שְׂמֹאלֶךָ.

וַיַּסֵּב הַנַּעַר אֶת רֹאשׁוֹ אֶל שְׂמֹאל: בָּרֶגַע הַזֶּה נִשְׁמַע בָּרוּחַ קוֹל-שְׁרִיקוֹת שֵׁנִי, חָזָק וּמַשְׁפִּיל לַעֲבֹר מִן הָרִאשׁוֹן. – וַיִּלָּפֵת הַנַּעַר, וַיִּקְרָא: חֲזִיז וָרָעַם! אָכֵן עָלַי שָׂמוּ פְנֵיהֶם. – הַכַּדּוּר עָבַר עַל-יָדוֹ. וַיִּצְעַק שַׂר-הָאָלֶף בְּהִתְרַגְּזוֹ, בְּקוֹל נָגִיד וּמְצַוֶּה: רְדָה!

וַיַּעַן הַנַּעַר: בְּעוֹד רֶגַע אָבֹא. אַךְ הִנֵּה הָעֵץ סֵתֶר לִי, בְּטַח, אֲדוֹנִי, בְּזֹאת. עַל שְׂמֹאל, חֶפְצְךָ לָדַעַת?

וַיֹּאמֶר שַׂר-הָאֶלֶף: עַל שְׂמֹאל; אַךְ רֵד מִן הָעֵץ.

וַיִּסֹּב הַנַּעַר אֶל הָעֵבֶר הַהוּא וַיִּקְרָא: עַל שְׂמֹאל, מְקוֹם שָׁם יֵשׁ בֵּית-תְּפִלָּה, אֲנִי רוֹאֶה…

קוֹל-שְׁרִיקוֹת שְׁלִישִׁי, אָיֹם, בָּקַע בַּמָּרוֹם וְכִמְעַט בָּרֶגַע הַהוּא רָאוּ אֶת הַנַּעַר יוֹרֵד מִן הָעֵץ. בָּרִאשׁוֹנָה נֶאֱחַז בַּגֶּזַע וּבָעֲנָפִים וְאַחַר נָפַל לָאָרֶץ, רֹאשׁוֹ לְפָנִים וּזְרוֹעוֹתָיו פְּרוּשׂוֹת.

– אֲרוּרִים הֵם! – צָעַק שַׂר-הָאֶלֶף, וַיָּרָץ אֵלָיו.

הַנַּעַר נָפַל לָאָרֶץ עַל גַּבּוֹ, וּבַאֲשֶׁר נָפַל שָׁם שָׁכַב וּזְרוֹעוֹתָיו פְּרוּשׂוֹת; וְנַחַל דָּם נוֹבֵעַ מֵחָזֵהוּ, מִצִּדּוֹ הַשְּׂמָאלִי. רֹאשׁ-הַמִּשְׁמָר וּשְׁנֵי אַנְשֵׁי-צָבָא קָפְצוּ מֵעַל סוּסֵיהֶם; וְשַׂר-הָאֶלֶף שָׁחַח עַל הַנַּעַר וַיְפַתַּח אֶת כֻּתָּנְתּוֹ; הַכַּדּוּר בָּא בִכְנַף-רֵאָתוֹ הַשְּׂמָאלִית.

– מֵת! – קָרָא שַׂר-הָאֶלֶף. וְרֹאשׁ-הַמִּשְׁמָר אָמַר: לֹא, כִּי חַי הוּא! וַיִּקְרָא שַׂר-הָאֶלֶף: אֲהָהּ! נַעַר מִסְכֵּן! נַעַר בֶּן-חַיִל! – חֲזַק! חֲזָק! – אַךְ מִדֵּי חַזְּקוֹ אוֹתוֹ בִּדְבָרָיו וּמִדֵּי שׂוּמוֹ מִטְפַּחַת עַל הַמַּכָּה, הִתְעַוְּתוּ עֵינֵי הַנַּעַר וְרֹאשׁוֹ נָפַל לְאָחוֹר: נַפְשׁוֹ יָצְאָה. וּפְנֵי שַׂר-הָאֶלֶף חָוְרוּ, וַיַּבֵּט אֵלָיו רֶגַע אֶחָד, מִבְּלִי הָסֵב עַיִן מִנֶּגְדּוֹ; וְאַחַר הִשְׁכִּיב אוֹתוֹ בִּרְוָחָה, רֹאשׁוֹ עַל הָעֵשֶׂב, וַיָּקָם וַיִּתְבּוֹנֵן בּוֹ; גַּם רֹאשׁ-הַמִּשְׁמָר וּשְׁנֵי אַנְשֵׁי-הַצָּבָא הִבִּיטוּ אֵלָיו בְּלִי נוֹעַ. הָאֲחֵרִים עָמְדוּ וּפְנֵיהֶם אֶל מוּל הַאוֹיֵב.

וַיּוֹסֶף שַׂר-הָאֶלֶף וַיֹּאמֶר בְּעֶצֶב: נַעַר מִסְכֵּן! נַעַר מִסְכֵּן בֶּן-חָיִל!

וְאַחַר נִגַּשׁ אֶל הַבַּיִת, וַיָּרֶם אֶת הַדֶּגֶל בַּעַל שְׁלֹשֶת הַצְּבָעִים מֵעַל הַחַלּוֹן וַיִּפְרְשֵׂהוּ כְּתַכְרִיךְ-מֵתִים עַל הַמֵּת הַקָּטָן, וְאֶת פָּנָיו לֹא כִסָּה.

וְרֹאשׁ-הַמִּשְׁמָר שָׂם אֶת הַנְּעָלִים וְאֶת הַכּוֹבַע וְאֶת הַמַקֵּל וְאֶת הַשַּׂכִּין מִצַּד הַמֵּת.

וַיַּעַמְדוּ מַחֲרִישִים רֶגַע אֶחָד; וְאַחַר פָּנָה שַׂר-הָאֶלֶף אֶל רֹאשׁ-הַמִּשְׁמָר וַיֹּאמַר: הוֹבֵל נוֹבִיל אוֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת-הַצָּבָא: כְּאִישׁ-צָבָא מֵת וְאַנְשֵׁי-הַצָּבָא יִקְבְּרוּהוּ. – אַחֲרֵי דַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, שָׁלַח נְשִׁיקַת-יָד אֶל מוּל הַמֵּת וַיִּקְרָא: אִיש עַל סוּסוֹ! – וַיִּרְכְּבוּ כֻלָּם עַל סוּסֵיהֶם, וְהַגְּדוּד הִתְאַסֵּף וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם לְדַרְכּוֹ.

וּבְעוֹד שָׁעוֹת מִסְפָּר נִקְבַּר הַמֵּת הַקָּטָן, וּכְבוֹד-צָבָא עָשׂוּ לוֹ בִּקְבֹר אוֹתוֹ.

וּבְטֶרֶם תָּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ יָצְאָה כָל פְּלֻגַּת הַצָּבָא שֶׁל הֶחָלוּץ הָאִיטַלְקִי לִקְרַאת הָאוֹיֵב, וּבַדֶּרֶך אֲשֶׁר בָּא בוֹ בַבֹּקֶר גְּדוּד הַפָּרָשִׁים הַקָּטָן, עָבַר גְּדוּד רוֹבִים גָּדוֹל, אֲשֶׁר לִפְנֵי יָמִים מִסְפָּר נִלְחֲמוּ בִּגְבוּרָה עַל גִּבְעוֹת סַן-מַרְטִינוֹ וַיְרַוּוּ אוֹתָן בְּדָמָם. וְהַשְּׁמוּעָה עַל מוֹת הַנַּעַר עָבְרָה בְתוֹךְ אַנְשֵׁי-הַצָּבָא הָאֵלֶּה גַּם בְּטֶרֶם יַעַזְבוּ אֶת מְקוֹם תַּחֲנוֹתָם. הַמִּשְׁעוֹל, אֲשֶׁר נַחַל הוֹלֵךְ מִצִּדּוֹ, עָבַר לְיַד הַבַּיִת, רָחוֹק מִמֶּנּוּ אַךְ צְעָדִים מִסְפָּר. וְכִרְאוֹת שָׂרֵי-הָאֲלָפִים הָרִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר בַּגְּדוּד אֶת הַגְּוִיָּה הַקְּטַנָּה לְרַגְלֵי הַתִּדְהָר, וְהַדֶּגֶל בַּעַל שְׁלֹשֶת הַצְּבָעִים מְכַסֶּה אוֹתָהּ, נָטוּ בַכִּידוֹן אֲשֶׁר בְּיָדָם לְאוֹת בִּרְכַּת-שָׁלוֹם; וְהָאֶחָד שָׁחַח עַל שְׂפַת הַנַּחַל, אֲשֶׁר הָיָה כֻלּוֹ זָרוּעַ פְּרָחִים, וַיִּקְטֹף פְּרָחִים אֲחָדִים וַיַּשְׁלֵךְ עַל הַמֵּת. אָז קָטְפוּ כָל הָרוֹבִים, הָעוֹבְרִים שָׁמָּה אֵלֶּה אַחַר אֵלֶּה, גַּם הֵם פְּרָחִים וַיַּשְׁלִיכוּ אוֹתָם עָלָיו. בְּעוֹד רְגָעִים אֲחָדִים הָיָה הַנַּעַר מְכֻסֶּה פְרָחִים כֻּלּוֹ, וְשָׁרֵ-הָאֲלָפִים וְאַנְשֵׁיהֶם שָׁלְחוּ לוֹ בְרָכָה מִדֵּי עָבְרָם: הִגְדַּלְתָּ לַעֲשׂוֹת, בֶּן-חַיִל, לוֹמְבַּרְדִּי קָטן! – שָׁלוֹם, נָעַר! – זֹאת בְּשֶׁלְּךָ, צְהֻב-רֹאשׁ! – יְהִי זִכְרוֹ בָרוּךְ! – נַעַר גִּבּוֹר! – נוּחָה בְשָׁלוֹם! שַׂר-אֶלֶף אֶחָד הִשְׁלִיךְ אֵלָיו מַטְבֵּעַ-הַכָּבוֹד אֲשֶׁר לוֹ, וְהָאַחֵר הָלַךְ וַיִּשַּׁק לוֹ עַל מִצְחוֹ. וְהַפְּרָחִים נָפְלוּ בְּלִי הֲפוּגוֹת עַל רַגְלָיו הַחֲשׂוּפוֹת, עַל חָזֵהוּ הַמְּכֻסֶּה דָם, עַל רֹאשׁוֹ הַצָּהֹב. וְהַנַּעַר הַמִּסְכֵּן שָׁכַב שָׁם בְּתוֹךְ הָעֵשֶׂב, עוֹטֶה אֶת דִּגְלוֹ, וּפָנָיו לְבָנִים, וּכְמַרְאֵה שְׂחוֹק עֲלֵיהֶם, וַיְהִי כְיָשֵׁן וּכְשׁוֹמֵעַ אֶת כָּל בִּרְכוֹת מְבָרְכָיו, וּכְמוֹ הָיָה מְאֻשָּׁר בְּעֵינָיו, כִּי נָתַן אֶת נַפְשׁוֹ בְּעַד אַרְצוֹ לוֹמְבַּרְדִּיָּה.


הָעֲנִיִּים

29.– יוֹם שְׁלִישִׁי.

כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶת נַפְשׁוֹ בְּעַד אַרְצוֹ, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה הַלּוֹמְבַּרְדִּי הַקָּטָן, תֵּחָשֵׁב לוֹ זֹאת לִצְדָקָה גְדוֹלָה מְאֹד; אַךְ גַּם אֶת הַצְּדָקוֹת הַקְּטַנּוֹת אַל תַּזְנִיחַ, בְּנִי. הַיּוֹם בַּבֹּקֶר, בְּצֵאתְךָ מִבֵּית-הַסֵּפֶר, וְאַתָּה הוֹלֵךְ לְפָנַי, עָבַרְתָּ עַל-פְּנֵי אִשָּׁה עֲנִיָּה, אֲשֶׁר יֶלֶד דַּל וְצָנוּם הָיָה בֵין בִּרְכֶּיהָ, וְהִיא שָׁאֲלָה מִמְּךָ נְדָבָה. וְאַתָּה הִבַּטְתָּ אֵלֶיהָ וְנָתוֹן לֹא נָתַתָּ לָהּ מְאוּמָה, אַף כִּי הָיוּ פְרוּטוֹת בְּכִיסֶךָ. וְעַתָּה, בְנִי, שִׁמְעָה לִי. אַל תִּלְמַד לַעֲבוֹר עַל-פְּנֵי יְדוּעֵי-צָרָה וּמְצוּקָה, הַשּׁוֹלְחִים יָד לְעֶזְרָה, וְלִבְּךָ לֹא יֶהֱמֶה לָהֶם; וּבְיִחוּד עַל-פְּנֵי אִשָּׁה, הַשּׁוֹאֶלֶת נְדָבָה בְּעַד בְּנָהּ. הָשִׁיבָה אֶל לְבָבֶךָ: אוּלַי רָעֵב הַיֶּלֶד; הָשֵׁב אֶל לִבְּךָ וְדַע אֶת נֶפֶשׁ הָאֵם הַמִּסְכֵּנָה הַזֹּאת. דַּמֵּה בְנַפְשְׁךָ צָרַת-נֶפֶשׁ אִמְּךָ, לוּ יִהְיֶה עָלֶיהָ לְהַגִּיד לְךָ יוֹם אֶחָד: אֶנְרִיקוֹ, הַיּוֹם לֹא אוּכַל תֵּת לְךָ גַּם פַּת-לֶחֶם חֲרֵבָה! – כִּי אֶתֵּן לְעָנִי פְרוּטָה וְאָמַר לִי: יִתֵּן אֱלֹהִים וְהָיִית אַתְּ וִילָדַיִךְ בְּרִיאִים וְטוֹבִים! לֹא תוּכַל לָחוּשׁ וּלְהָבִין אֶת כָּל הַנֹּעַם וְאֶת כָּל הָעֹנֶג, אֲשֶׁר יִתְּנוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְלִבִּי, אֶת רִגְשֵׁי הַתּוֹדָה, אֲשֶׁר יִמָּלֵא לִבִּי לֶעָנִי הַזֶּה. אֲנִי מְדַמָּה בְנַפְשִׁי, כִּי הַבְּרָכָה הַזֹּאת תָּגֵן עֲלֵיכֶם לִהְיוֹתְכֶם בְּרִיאִים יָמִים רַבִּים, וַאֲנִי שָׁבָה הַבַּיְתָה שְׂבֵעַת רָצוֹן, וְעִם לְבָבִי אֶהְגֶּה: הוֹי, הֵן הֶעָנִי הַזֶּה הִרְבָּה לָתֶת-לִי מֵאֲשֶׁר נָתַתִּי אֲנִי לוֹ! גַּם אַתָּה, בְּנִי, קַח פַּעַם בְּפַעַם אֲגוֹרָה מִכִּיסְךָ הַקָּטָן וְשִׂימָהּ בְּיַד זָקֵן, אֲשֶׁר אֵין מִשְׁעָן לוֹ, וּבְיַד אֵם, אֲשֶׁר אֵין לָהּ לֶחֶם, וּבְיַד יֶלֶד, אֲשֶׁר אֵין לוֹ אֵם. הָעֲנִיִּים אוֹהֲבִים אֶת נִדְבַת הַיְלָדִים, יַעַן אֲשֶׁר אֵינֶנָּה מַשְׁפִּילָה אוֹתָם וְיַעַן הֱיוֹת הַיְלָדִים – אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם גַּם הֵם לִשְׁאוֹל כָּל מַחְסוֹרָם – דּוֹמִים לָהֶם: הֲלֹא תִרְאֶה, כִּי סָבִיב לְבָתֵּי-הַסֵּפֶר תָּמִיד עֲנִיִּים יִתְהַלָּכוּ. נִדְבַת אִישׁ מַעֲשֶׂה-חֶסֶד הִיא, אֲשֶׁר יְסוֹדוֹ בְּמִצְוַת הַתּוֹרָה: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ; וְאוּלָם נִדְבַת יֶלֶד הִיא גַם מַעֲשֶׂה-חֶסֶד גַּם מַרְפֵּא לְלֵב הֶעָנִי; הֲתָבִין? הִנֵּה זֶה כְּמוֹ נָפְלוּ מִיַּד הַיֶּלֶד גַּם אֲגוֹרָה גַּם פֶּרַח יָחַד. זְכוֹר, כִּי אַתָּה לֹא תֶחְסַר כֹּל וְכִי לָהֶם אֵין כֹּל; כִּי תַחַת אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר, הֵם מְבַקְּשִׁים רַק לְמַלֵּט מִמָּוֶת נַפְשָׁם. זְכוֹר, מַה נּוֹרָא הַדָּבָר, כִּי בִמְקוֹם אַרְמוֹנוֹת רַבִּים, בָּרְחוֹבוֹת אֲשֶׁר מֶרְכָּבוֹת נֶהְדָּרוֹת עוֹבְרוֹת בָּהֶם וִילָדִים לְבוּשֵׁי מִכְלוֹל מִתְהַלְּכִים בְּתוֹכָם, עוֹד יֵשׁ נָשִׁים וִילָדִים, אֲשֶׁר יִתְעוּ לִבְלִי אֹכֶל. לִבְלִי אֹכֶל, הוֹי אֵלִי! נְעָרִים אֲשֶׁר כְּגִילְךָ, רַבֵּי-כִשְׁרוֹן כָּמוֹךָ, בְּתוֹךְ עִיר גְּדוֹלָה, יִתְעוּ לִבְלִי אֹכֶל כְּחַיְתוֹ מִדְבָּר! הוֹי! לְעוֹלָם לֹא תוֹסִיף עוֹד, אֶנְרִיקוֹ, לֹא תוֹסִיף עוֹד לַעֲבוֹר עַל-פְּנֵי אֵם הַמְבַקֶּשֶׁת נְדָבָה, מִבְּלִי תֵת פְּרוּטָה בְּיָדָהּ!

אִמֶּךָ.


כִּסְלֵו

הָרוֹכֵל

  1. – יוֹם חֲמִישִׁי.

אָבִי מְבַקֵּשׁ, כִּי אֶקְרָא אֶל בֵּיתִי אֶחָד מֵחֲבֵרַי אוֹ כִי אֵלֵךְ אֶל בֵּיתוֹ, מִדֵּי הֱיוֹת לָנוּ יוֹם חֹפֶשׁ, לְמַעַן אֲשֶׁר אָבֹא מְעַט מְעַט בִּבְרִית יְדִידוּת עִם כֻּלָּם. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֵלֵךְ לָשׂוּחַ עִם בּוֹטִינִי, הָעוֹדֶה פְאֵר וּמִתְיַפֶּה בְּכָל עֵת וְהַמְקַנֵּא בְּדֵירוֹסִי. וְאוּלָם הַיּוֹם בָּא אֶל בֵּיתֵנוּ גָרוֹפִי הָאָרֹךְ, הַדַּל, אֲשֶׁר אַפּוֹ אָרֹךְ כְּמַקּוֹר הַיַּנְשׁוּף וְעֵינָיו קְטַנּוֹת, מְפִיקוֹת עָרְמָה וּמְשׁוֹטְטוֹת בַּכֹּל. הוּא בֶן רוֹכֵל-בְּשָׂמִים, וּדְרָכָיו שׁוֹנוֹת מִכָּל חֲבֵרָיו. סוֹפֵר הוּא תָמִיד אֶת הָאֲגוֹרוֹת אֲשֶׁר בְכִיסוֹ, מְמַהֵר מְאֹד לְחַשֵׁב עַל אֶצְבְּעוֹתָיו וּמוֹצֵא כָל כֶּפֶל מִבְּלִי אֲשֶׁר יֵעָזֵר בַּלּוּחַ הַפִּתַּגּוֹרִי. קוֹבֵץ הוּא עַל-יָד וְגַם הִנֵּה יֵשׁ לוֹ כְבָר פִּנְקַס-פִּקָּדוֹן מִקֻּפַּת-הַחִסָּכוֹן שֶׁל בֵּית-הַסֵּפֶר. וְאֵיךְ לֹא יִהְיֶה לוֹ כֶסֶף, וְהוּא לְעוֹלָם לֹא יוֹצִיא אֲגוֹרָה; וְכִי תֹאבַד לוֹ פְּרוּטָה תַּחַת הַסַּפְסָל, וּבִקֵּשׁ אוֹתָהּ שָׁבוּעַ יָמִים. דֵּירוֹסִי אוֹמֵר עָלָיו: דַּרְכּוֹ כְדֶרֶךְ הָעוֹרֵב; כָּל אֲשֶׁר יִמְצָא – עֵטִים מְקֻלְקָלִים, תָּוֵי-מִכְתָּבִים מְשֻׁמָּשִׁים, סִכּוֹת, שְׂרִידֵי נֵרוֹת, – הַכֹּל יִמְשׁוֹךְ וְיִקַּח לוֹ. זֶה שְׁנָתַיִם יָמִים וְיוֹתֵר מֵאָז יֶאֱסוֹף תָּוֵי-מִכְתָּבִים, וְגַם הִנֵּה יֵשׁ-לוֹ מֵהֶם לְמֵאוֹת מִכָּל אֶרֶץ וְאֶרֶץ, דְּבוּקִים לְדַפֵּי-פִנְקָס גָּדוֹל, וְיֵשׁ אֶת נָפְשׁוֹ לִמְכּוֹר אוֹתָם לְמוֹכֵר-סְפָרִים, כַּאֲשֶׁר יִמָּלֵא הַפִּנְקָס כֻּלוֹ. וְעַד כֹּה וְעַד כֹּה נוֹתֵן לוֹ מוֹכֵר-הַסְּפָרִים אֶת מַחְבְּרוֹתָיו בְּלֹא כֶסֶף, יַעַן הֲבִיאוֹ נְעָרִים רַבִּים אֶל חֲנוּתוֹ. בְּבֵית-הַסֵּפֶר עוֹשֶׂה הוּא תָמִיד מִקְנֶה וְקִנְיָן, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם יַעֲרֹךְ שָׁם מִמְכָּר, גּוֹרָלוֹת, חֲלִיפִין; אַחֲרֵי-כֵן יִנָּחֵם עַל הַתְּמוּרָה וּבִקֵּשׁ אֶת חֲפָצָיו חֲזָרָה. קוֹנֶה הוּא בִשְׁתַּיִם וּמוֹכֵר בְּאַרְבַּע, מְשַׂחֵק בְּעֵטִים, וְלֹא יִקְרֵהוּ אָבְדָן וָנֵזֶק; מוֹכֵר הוּא לְסוֹחֲרֵי טַבַּק גִּלְיוֹנוֹת עִתּוֹנִים יְשָׁנִים, וְיֶשׁ-לוֹ מַחְבֶּרֶת קְטַנָּה, אֲשֶׁר יִרְשׁוֹם בָּהּ אֶת מִמְכָּרָיו, וְהִיא מְלֵאָה מִסְפָּרִים, מְחֻבָּרִים זֶה לָזֶה וְנִגְרָעִים זֶה מִזֶּה. בְּבֵית-הַסֵּפֶר אֵינֶנּוּ לוֹמֵד מְאוּמָה זוּלָתִי חֶשְׁבּוֹן, וְאִם נוֹשֵׂא הוּא אֶת נַפְשׁוֹ אֶל מַטְבֵּעַ-כָּבוֹד, הֲלֹא זֹאת אַךְ לְמַעַן יוּכַל לָבֹא אֶל בֵּית מַחֲזֵה-הַבֻּבּוֹת בְּלֹא מְחִיר. בְּעֵינַי מָצָא חֵן, בּוֹ אֲנִי מֵיטִיב אֶת לִבִּי. שָׂחַקְנוּ מִשְׂחַק הַסּוֹחֵר, בְּאַבְנֵי-מִשְׁקָל וּבְמֹאזְנָיִם: יוֹדֵעַ הוּא אֶל-נָכוֹן מְחִיר כָּל מֶכֶר, וּמַכִּיר אֶת הַמִּשְׁקָלוֹת, וְעוֹשֶׂה כִיסֵי-נְיָר יָפִים בְּיָדַיִם מְהִירוֹת כְּאַחַד הָרוֹכְלִים. כִּמְעַט יַשְׁלִים חֻקּוֹ בְּבֵית-הַסֵּפֶר, אוֹמֵר הוּא לִשְׁלוֹחַ בַּמִּסְחָר יָדוֹ, מִסְחָר חָדָשׁ, אֲשֶׁר בָּדָה הוּא מִלִּבּוֹ. כַּאֲשֶׁר נָתַתִּי לוֹ תָוֵי-מִכְתָּבִים אֲשֶׁר מִחוּץ לָאָרֶץ, שָׂמַח מְאֹד וַיֵּדַע לְהַגִּיד לִי אֶל-נָכוֹן, בְּכַמָּה נִמְכָּר כָּל תָּו וָתָו לִמְאַסְּפֵי עַתִּיקוֹת. אָבִי, אֲשֶׁר הָיָה כְקוֹרֵא בְעִתּוֹן, הִטָּה אֶת אָזְנוֹ וַיַּקְשֵׁב, וַיְהִי לוֹ הַדָּבָר גַּם לְשַׁעֲשׁוּעִים. כִּיסֵי גָרוֹפִי תָמִיד מְלֵאִים וּמְמֻלָּאִים כָּל מִינֵי דְבָרִים קְטַנִּים, סְחוֹרַת יָדוֹ, וְהוּא עוֹטֶה מְעִיל אָרֹךְ וְשָׁחוֹר לְמַעַן כַּסּוֹת עֲלֵיהֶם, וּפָנָיו תָּמִיד כִּפְנֵי אִישׁ סוֹחֵר, בַּעַל מַחֲשָׁבוֹת וְרֹב עִנְיָן. אַךְ אֹסֶף הַתָּוִים הוּא הַדָּבָר הַקָּרוֹב אֶל לִבּוֹ מִכָּל דִּבְרֵי סַחֲרוֹ; הוּא אוֹצָרוֹ, שִׂיחוֹ וְשִׂיגוֹ תָמִיד, כְּמוֹ יוּכַל לְהַעֲשִׁירוֹ עֹשֶׁר רָב. לוֹ אוֹמְרִים הַחֲבֵרִים: כֵּילַי הוּא וּמַשִּׁיךְ נָשֶׁךְ. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ, הַאֻמְנָם כֵּן הַדָּבָר. אֲנִי לִבִּי טוֹב לוֹ, רַבּוֹת אַשְׂכִּיל מִמֶּנּוּ, וּכְאִישׁ הוּא נִרְאֶה לִי. קוֹרֵטִי, בֶּן סוֹחֵר-הָעֵצִים, אוֹמֵר, הוּא לֹא יִתֵּן אֶת אֹסֶף הַתָּוִים אֲשֶׁר לוֹ, וְלוּ גַם יוּכַל לְהַצִּיל בָּזֹאת אֶת נֶפֶשׁ אִמּוֹ. אַךְ אָבִי אֵינֶנּוּ מַאֲמִין זֹאת. וכֹה אָמַר לִי: עוֹד לֹא תוּכַל לְהוֹצִיא עָלָיו מִשְׁפָּט נָכוֹן; תַּאֲוָה קְשׁוּרָה בְלֵב הַנַּעַר, אַךְ יֵשׁ-לוֹ לֵב.

גַּאֲוַת-הָבֶל

5.– יוֹם שֵׁנִי.

אֶתְמוֹל יָצָאתִי לָשׂוּחַ עִם בּוֹטִינִי וְעִם אָבִיו אֶל שְׂדֵרוֹת הָעֵצִים, אֲשֶׁר בֶּרְחוֹב רִיבוֹלִי. בְּעָבְרֵנוּ דֶרֶךְ הָרְחוֹב “דּוֹרָה גְרוֹסָה”, רָאִינוּ אֶת סְטַרְדִּי, הַבּוֹעֵט בְּרַגְלָיו בַּמַּפְרִיעִים אוֹתוֹ מִלִּמּוּדוֹ, וְהִנֵּה הוּא עוֹמֵד לִפְנֵי חַלּוֹן-הַחֲנוּת אֲשֶׁר לְמוֹכֵר-סְפָרִים, כְּיָתֵד הַתְּקוּעָה בְמָקוֹם נֶאֱמָן, וְעֵינָיו נִצְמָדוֹת אֶל מַפָּה גְדוֹלָה; וּמִי יוֹדֵעַ, כַּמָּה עָמַד שָׁם עַד עָבְרֵנוּ, כִּי הוּא לוֹמֵד תָּמִיד, גַּם בָּרְחוֹב; וְכִי בֵרַכְנוּ אוֹתוֹ, עָנָנוּ בְשָׂפָה רָפָה, בֶּן-כְּפָר זֶה. בּוֹטִינִי הָיָה לָבוּשׁ בִּגְדֵי חֲמֻדוֹת, חֲמֻדוֹת יוֹתֵר מִדָּי: עַל רַגְלָיו מַגָּפַיִם עֲשׂוּיִם עוֹר נִבְחָר, מְקֻשָּׁט רִקְמַת חוּטִים אֲדֻמִּים, עַל בְּשָׂרוֹ בֶּגֶד מַעֲשֵׂה רוֹקֵם וּגְדִילֵי מֶשִׁי לוֹ, עַל רֹאשׁוֹ צְנִיף עוֹר-בִּיבָר לָבָן, וּבְכִיסוֹ שָׁעוֹן. מָה הִתְהַדֵּר בִּלְבוּשׁוֹ! אַךְ בַּפַּעַם הַזֹּאת הָיְתָה לוֹ גַאֲוָתוֹ-הֶבֶל לְמוֹקֵשׁ. אַחֲרֵי אֲשֶׁר עָבַרְנוּ דֶרֶךְ אֲרֻכָּה בִּשְׂדֵרַת-הָעֵצִים, וְאָבִיו, אֲשֶׁר הָלַךְ אָט, נִשְׁאַר רָחוֹק רָחוֹק מֵאַחֲרֵינוּ, עָמַדְנוּ אֵצֶל מַדְרֵגַת-אֶבֶן לְיַד נַעַר לָבוּשׁ בִּגְדֵי עֹנִי, אֲשֶׁר הָיָה כְעָיֵף וּכְחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת וְרֹאשׁוֹ שְׁחוֹחַ. וְאִישׁ אֶחָד, אֲשֶׁר אֲדַמֶּה בְנַפְשִׁי, כִּי הָיָה אָבִיו, הִתְהַלּךְ בְּתוֹךְ הָעֵצִים אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה וַיִּקְרָא עִתּוֹן. וַנֵּשֶׁב בַּמָּקוֹם הַהוּא, וּבוֹטִינִי יָשַׁב בֵּינִי וּבֵין הַנָּעַר. וְהִנֵּה זָכַר, כִּי לָבוּשׁ פְּאֵר הוּא, וַיְבַקֵּשׁ לְהָעִיר אֶת רוּחַ הַנַּעַר שְׁכֵנוֹ לְאַשְּׁרוֹ וּלְקַנֵּא בוֹ.

וַיָּרֶם רַגְלוֹ הָאַחַת לְמַעְלָה וַיֹּאמֶר אֵלָי: הֲלֹא הִנֵּה רָאִיתָ אֶת מַּגָּפַי הָעֲשׂוּיִם כְּנַעֲלֵי שָׂרֵי-הַחֲיָלִים? בּוֹטִינִי אָמַר זֹאת, לְמַעַן מְשֹׁךְ אֶת עֵינֵי הַנַּעַר הָאַחֵר. אַךְ הַלָּז לֹא שָׂם לִבּוֹ לִדְבָרָיו וְלֹא פָנָה אֵלָיו.

אַחַר הוֹרִיד אֶת רַגְלוֹ וַיַּרְאֵנִי אֶת גְּדִילֵי הַמֶּשִׁי אֲשֶׁר עַל כְּנַף בִּגְדוֹ וַיֹּאמֶר אֵלַי, כְּשֶׁעֵינָיו מִתְגַּנְּבוֹת לְהַבִּיט אֶל מוּל הַנָּעַר: גְּדִילֵי הַמֶּשִׁי הָאֵלֶּה לֹא טוֹבוּ בְעֵינַי, וְהִנְנִי אוֹמֵר לָשׂוּם כַּפְתּוֹרֵי כֶסֶף תַּחְתֵּיהֶם. אַךְ הַנַּעַר לֹא הִבִּיט גַּם אֶל הַגְּדִילִים.

אָז יְסוֹבֵב בּוֹטִינִי עַל רֹאשׁ אֶצְבָּעוֹ הֵנָּה וָהֵנָּה אֶת צְנִיפוֹ הַיָּפֶה, הֶעָשׂוּי עוֹר בִּיבָר לָבָן. אַךְ הַנַּעַר – אֲשֶׁר הָיָה כְּעוֹשֶׂה זֹאת בְּזָדוֹן – גַּם לֹא נָשָׂא עֵינָיו אֶל הַצָּנִיף.

בּוֹטִינִי, אֲשֶׁר הֵחֵל לְהִתְמַרְמֵר, הוֹצִיא אֶת הַשָּׁעוֹן מֵחֵיקוֹ, וַיִפְתְּחֵהוּ וַיַּרְאֵנִי אֶת הַגַּלְגַּלִּים. אַךְ הַנַּעַר הָאַחֵר לֹא הֵסֵב רֹאשׁוֹ אֵלָיו. שְׁאַלְתִּיו: הֶעָשׂוּי הוּא כֶסֶף מֻזְהָב? – לֹא, כִּי זָהָב טָהוֹר הוּא – הֵשִׁיב. וָאֹמַר: הֵן לֹא כֻלּוֹ זָהָב, הֲלֹא יֶשׁ-גַּם כֶּסֶף בּוֹ? וַיַּעַן וַיֹּאמַר: חָלִילָה! וַיָּשֶׂם אֶת שְׁעוֹנוֹ נֶגֶד פְּנֵי הַנַּעַר, לְמַעַן הַמְרִיצוֹ כִּי יַבִּיט, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: הַגִּידָה אַתָּה, הֲלֹא כֻלּוֹ זָהָב? וַיַּעַן הַנַּעַר בְּלִי מֶתֶק שְׂפָתָיִם: אֵינֶנִי יוֹדֵעַ.

וַיִּקְרָא בּוֹטִינִי, וַחֲמָתוֹ בָעֲרָה בוֹ: הוֹי! הוֹי! מַה גֵּא אָתָּה!

מִדֵּי דַבְּרוֹ זֹאת בָּא אָבִיו, אֲשֶׁר שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; וַיַּבֵּט אֶל הַנַּעַר בְּעֵינַיִם קָמוֹת, וְאַחַר אָמַר אֶל בְּנוֹ בְּקוֹל נִמְרָץ: הַחֲרֵשׁ! וַיֵּט פִיו אֶל אָזְנוֹ וַיִּלְחַשׁ לוֹ לֵאמֹר: עִוֵּר הוּא!

וַיִּתַּר בּוֹטִינִי בַחֲרָדָה מִמְקוֹמוֹ וַיַּבֵּט אֶל פְּנֵי הַנָּעַר. וְהִנֵּה אִישׁוֹנֵי עֵינָיו קָפְאוּ כִּזְכוּכִית, לֹא נָעוּ וְלֹא הִבִּיטוּ.

וּבוֹטִינִי נָפוֹג וְנִדְכֶּה, וְעֵינָיו לָאָרֶץ נִטָּיוּ וְלֹא דִבֵּר דָּבָר. וְאַחַר דּוֹבְבוּ שְׂפָתָיו: צַר לִי, כִּי לֹא יָדַעְתִּי זֹאת.

אַךְ הָעִוֵּר, אֲשֶׁר הֵבִין אֶל כָּל הַנַּעֲשֶׂה, אָמַר בִּשְׂחוֹק חֵן וְתוּגָה גַּם יָחַד: הוֹ! מַה זֹּה עוֹשָׂה!

וְעַתָּה, אָמְנָם כִּי בּוֹטִינִי לוֹבֵשׁ גֵּאוּת; אַךְ יֵצֶר-לִבּוֹ לֹא רָע. בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְנוּ מִשָּׁם וָהָלְאָה לֹא נִרְאָה עוֹד שְׂחוֹק עַל שְׂפָתָיו.


הַשֶּׁלֶג הָרִאשׁוֹן

10.– יוֹם הַשַּׁבָת.

הֱיוּ שָׁלוֹם, מַהֲלָכַי אֶל רְחוֹב רִיבוֹלִי. הִנֵּה יְדִיד הַיְלָדִים, הַשֶּׁלֶג הָרִאשׁוֹן, הִנֵּה זֶה בָּא! מֵעֶרֶב יוֹם אֶתְמוֹל יוֹרֵד הוּא פִתִּים מוּצָקוֹת, רְחָבוֹת, כְּפִרְחֵי הַיַּשְׂמִינָה. הַיּוֹם בַּבֹּקֶר, בְּבֵית-הַסֵּפֶר, נָתַן שַׁעֲשׁוּעִים לְנַפְשֵׁנוּ, בְּבוֹאוֹ אֶל מוּל שִׁמְשׁוֹת הַחַלּוֹנוֹת וּבְהֵאָסְפוֹ עַל כָּל קֶרֶן וְעַל כָּל רֹאשׁ פִּנָּה; גַּם הַמּוֹרֶה הִבִּיט הַחוּצָה וַיְשַׁפְשֵׁף אֶת יָדָיו, וְכֻלָּם הָיוּ מְאֻשָּׁרִים, בְּזָכְרָם אֶת כַּדּוּרֵי הַשֶּׁלֶג אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ וְאֶת הַקֶּרַח אֲשֶׁר יָבֹא אַחֲרֵי-כֵן וְאֶת אֵשׁ-הַתַּנּוּר מוֹדַעְתָּנוּ. רַק סְטַרְדִּי לְבַדּוֹ לֹא שָׂם לֵב לָזֹאת, כִּי הָיוּ עֵינָיו וְלִבּוֹ נְתוּנִים אַךְ לְלִקְחוֹ וְלוֹחֵץ אֶת רַקּוֹתָיו בִשְׁנֵי אֶגְרוֹפָיו. וּמָה רַבָּה הָעֲלִיצוּת בְּצֵאתֵנוּ מִבֵּית-הַסֵּפֶר! כֻּלָּם רָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה בָּרְחוֹב וַיִּצְעֲקוּ, וַיִּצְהֲלוּ, וַיְנוֹפְפוּ זְרוֹעוֹתֵיהֶם לְמָעְלָה; וַיִּקְחוּ מְלֹא חָפְנֵיהֶם שֶׁלֶג, וַיָּבוּסוּ בוֹ כִּכְלָבִים קְטַנִּים בְּתוֹךְ מָיִם. הַהוֹרִים, אֲשֶׁר חִכּוּ לָהֶם בַּחוּץ, נָשְׂאוּ בִידֵיהֶם אִישׁ אִישׁ סוֹכֵךְ לָבָן; עַל רָאשֵׁי הַשּׁוֹטְרִים קוֹבָעִים לְבָנִים; כָּל יַלְקוּטֵינוּ הִלְבִּינוּ כָלִיל בִּרְגָעִים מִסְפָּר. כֻּלָּם לֹא יָדְעוּ נַפְשָׁם מֵרֹב שִׂמְחָה, מִלְּבַד פְּרַקוֹסִי, בֶּן חָרַשׁ-הַבַּרְזֶל, לְבֶן הַפָּנִים, אֲשֶׁר לֹא יָדַע שְׂחוֹק, וְרָבֵּיטִי, אֲשֶׁר הִצִּיל יֶלֶד מִתַּחַת רַכֶּבֶת-הָעִיר, וְעַתָּה הוּא מִתְהַלֵּךְ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ. הַנַּעַר הַקַּלַּבְּרִי, אֲשֶׁר לֹא נָגַע מֵעוֹדוֹ בְּשֶׁלֶג, לָקַח שֶׁלֶג וַיִּגְלֹם אוֹתוֹ לְכַדּוּר וַיֹּאכְלֵהוּ כֶּאֱכֹל אֲפַרְסָק. קָרוֹסִי, בֶּן מוֹכֶרֶת הַיָּרָק, מִלֵא מִמֶּנּוּ יַלְקוּטוֹ; וְהַבּוֹנֶה הַקָּטָן עָשָׂה לָנוּ שְׂחוֹק, עַד אֲשֶׁר כִּמְעַט הִתְבַּקְּעָה בִטְנֵנוּ בְּשָׂחֲקֵנוּ, כִּי בִקְרֹא לוֹ אָבִי אֶל בֵּיתֵנוּ לְיוֹם מָחָר, הָיָה פִיו מָלֵא שֶׁלֶג, וַיְהִי כִּי לֹא מָצָא אֶת לִבּוֹ לַהֲקִיאוֹ וְגַם לֹא לְבָלְעוֹ אֶל קִרְבּוֹ, וַיַּעֲמֹד דּוּמָם וַיִּתְבּוֹנַן בָּנוּ וְלֹא עָנָה דָבָר. גַּם הַמּוֹרוֹת בָּאוּ מִבֵּית-הַסֵּפֶר בִּמְרוּצָה, וּפִיהֶן מָלֵא שְׂחוֹק; הַמּוֹרָה, אֲשֶׁר הָיְתָה לִי בַּכִּתָּה הָרִאשׁוֹנָה, רָצָה אַף הִיא, הַמִּסְכֵּנָה, בְּתוֹךְ סוּפַת הַשֶּׁלֶג וּצְעִיפָה הַיָּרֹק עַל פָּנֶיהָ לְמַחְסֶה, וְהִיא מִשְׁתָּעֶלֶת. ועַד כֹּה וְעַד כֹּה, וּמֵאוֹת יְלָדוֹת יָצְאוּ מִבֵּית-הַסֵּפֶר הַקָּרוֹב יָצֹא וְצָרֹחַ וְרָקֹד עַל הַשְּׁטִיחַ הַצַּח, וּמוֹרִים וּמְשָׁרְתִים וְשׁוֹטְרִים קָרְאוּ: הַבַּיְתָה! הַבָּיְתָה! וּבְקָרְאָם בָּאוּ פִתֵּי שֶׁלֶג אֶל קִרְבָּם, וַיְנַעֲרוּ אֶת זְקָנָם וְאֶת שְׂפָמָם מִשָּׁלֶג. אַךְ גַּם הֵמָּה צָחֲקוּ עַל מַעֲשֵׂי הַתַּלְמִידִים הָעַלִּיזִים, אֲשֶׁר קִדְּמוּ אֶת הַחֹרֶף בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל מִצְהָלוֹת.

_ _ _ _ _ _ _ _

אַתֶּם חוֹגְגִים אֶת בּוֹא הַחֹרֶף… וְאוּלָם יֵשׁ יְלָדִים, אֲשֶׁר אֵין לָהֶם לֹא בְגָדִים וְלֹא נְעָלִים וְלֹא אֵשׁ. יֵשׁ אֲלְפֵי יְלָדִים, הַיּוֹרְדִים בִּדְרָכִים רְחוֹקוֹת, אֲרֻכּוֹת, אֶל הַכְּפָרִים, וּבִידֵיהֶם הַנּוֹטְפוֹת דָּם מִקֹּר בֶּקַע-עֵץ, לְמַעַן הַשִּׂיק בֵּית-הַסֵּפֶר. יֵשׁ מֵאוֹת בָּתֵּי-סֵפֶר קְבוּרִים בַּשֶּׁלֶג כִּמְעַט, חֲשׂוּפִים וְקוֹדְרִים כִּמְעָרוֹת, שֶׁשָּׁם הַיְלָדִים נֶחְנָקִים בֶּעָשָׁן וְשִנֵּיהֶם נוֹקְשׁוֹת בְּפִיהֶם מִקֹּר; וּבְלֵב חָרֵד מַבִּיטִים הֵמָּה אֶל הַפִּתִּים הַלְּבָנוֹת, הַיּוֹרְדוֹת בְּלִי הֲפוּגּוֹת וְנֶעֱרָמוֹת עַל סֻכּוֹת-הַקַּשׁ אֲשֶׁר לָהֶם, הַנִּמְצָאוֹת בְּרִחוּק-מָקוֹם וְהַצְּפוּיוֹת אֶל מַפֶּלֶת עֲרֵמוֹת שָלֶג. אַתֶּם, הַיְלָדִים, חוֹגְגִים אֶת הַחֹרֶף. זִכְרוּ אֶת אַלְפֵי הַיְצוּרִים, אֲשֶׁר הַחֹרֶף מֵבִיא עֲלֵיהֶם צָרָה וְיָגוֹן וְגַם מָוֶת.

אָבִיךָ.

הַבּוֹנֶה הַקָּטָן.

11.– יוֹם רִאשׁוֹן.

הַיּוֹם בָּא “הַבּוֹנֶה הַקָּטָן”, וְהוּא לָבוּשׁ תִּלְבּשֶׁת צַיָּד, – בְּגָדִים אֲשֶׁר הֵסִיר אָבִיו מֵעָלָיו אַחֲרֵי בְלוֹתָם וְאֲשֶׁר הֵם גַּם לְבָנִים מִשִּׂיד וּמִגֶּבֶס. אָבִי הִתְאַוָּה אֶת בּוֹאוֹ מִמֶּנִּי. כַּמָּה עֹנֶג הֵבִיא לָנוּ! אַךְ דָּרוֹךְ דָּרְכָה כַף-רַגְלוֹ עַל הַמִּפְתָּן, הֵסִיר אֶת כּוֹבָעוֹ, הֶעָשׂוּי צֶמֶר רַךְ, אֲשֶׁר הָיָה כֻלּוֹ רָטֹב מִשֶּׁלֶג, וַיְשִׂימֵהוּ בְּכִיסוֹ; וְאַחַר הִקְרִיב לָבוֹא, וּמַהֲלָכוֹ נִרְפֶּה, כְּמַהֲלַךְ עוֹבֵד עָיֵף; וַיַסֵב הֵנָּה וָהֵנָּה אֶת פָּנָיו הָעֲגֻלִּים כְּתַפּוּחַ עִם אַפּוֹ, אֲשֶׁר מַרְאֵהוּ כְמַרְאֵה כַדּוּר קָטָן; בִּהְיוֹתוֹ בַּחֲדַר-הָאֹכֶל וְעֵינָיו בָּחֲנוּ אֶת הָרְהִיטִים מִסָּבִיב, וַיַּרְא תְּמוּנָה, אֲשֶׁר תֵּאֲרָה לָעֵינַיִם אֶת “רִיגוֹלֶטּוֹ”, גִבֵּן מִתְהוֹלֵל; וְאָז יַעֲשֶׂה בִּשְׂפָתָיו אֶת “פִּי הָאַרְנֶבֶת”. אִישׁ לֹא יוּכַל לְהִתְאַפֵּק וּלְהִמָּנַע מִצְּחוֹק, כִּרְאוֹתוֹ אוֹתוֹ עוֹשֶׂה אֶת פִּי הָאַרנֶבֶת. שִׂחַקְנוּ בְתֵבַת הַבִּנְיָה; מָהִיר הוּא מְאֹד לִבְנוֹת מִגְדָּלִים וּגְשָׁרִים, הַנִּרְאִים כְּמִתְנַשְּׂאִים בְּדֶרֶךְ פֶּלֶא לְמַעְלָה לְמַעְלָה, וְעוֹבֵד הוּא בָהֶם בְּכָל לֵב, בְּאֹרֶךְ-רוּחַ שֶׁל אִישׁ בָּא בַּיָּמִים. מִדֵּי בְנוֹתוֹ מִגְדָּלִים, סִפֶּר-לִי עַל בֵּית אָבִיו: מוֹשָׁבָם בַּעֲלִיַּת קִיר, אָבִיו מְבַקֵּר בְּבֵית-סֵפֶר לְעֶרֶב, לִלְמוֹד דַּעַת סֵפֶר, וְאִמּוֹ יְלִידַת בְּיֵלָה הִיא. וְהֵם אוֹהֲבִים אוֹתוֹ, זֶה נִרְאֶה לֶעָיִן. כִּי אָמְנָם הוּא לָבוּשׁ בִּגְדֵי עֹנִי, אַךְ דָּאוֹג דָּאֲגוּ לוֹ לְהָגֵן עָלָיו מִקֹּר: בְּגָדָיו מְטֻלָּאִים הֵיטֵב, וַעֲנִיבַת צַוְרוֹנוֹ קְשׁוּרָה כַמִּשְׁפָּט בְּיַד הָאֵם. אָבִיו – כֹּה אָמַר לִי הַנַּעַר – אִישׁ גְבַהּ-קוֹמָה, עֲנָק, אֲשֶׁר יִכְבַּד מִמֶּנּוּ לָבוֹא בַּפֶּתַח קוֹמְמִיּוּת; אַךְ הוּא אִישׁ טוֹב וְקוֹרֵא לִבְנוֹ תָמִיד “פִּי אַרְנֶבֶת”; וְאוּלָם הַבֵּן קָטָן הִנֵּהוּ. – בַּשָּׁעָה הָרְבִיעִית אַחַר הַצָּהֳרַיִם אָכַלְנוּ עַל הַסַּפָּה אֲרֻחַת הָעַרְבַּיִם, לֶחֶם וַעֲנָבִים. כַּאֲשֶׁר קַמְנוּ, לֹא נְתָנַנִי אָבִי, מִבְּלִי אֲשֶׁר אֵדַע עַל מָה, לְטַהֵר אֶת כַּר-הַמִּשְׁעָן, אֲשֶׁר הִלְבִּין הַבּוֹנֶה הַקָּטָן בִּמְעִילוֹ: הוּא עָצַר בְּיָדִי, וְאַחַר טִהֵר הוּא אֶת הַכַּר בַּסָּתֶר. כַּאֲשֶׁר שִׂחַקְנוּ, אָבַד לַבּוֹנֶה הַקָּטָן כַּפְתּוֹר מִמְּעִילוֹ, וְאִמִּי שָׁבָה חִבְּרָה אוֹתוֹ אֵלָיו; אָז אָדְמוּ פָנָיו וַיַּבֵּט אֵלֶיהָ מְשׁוֹמֵם וְנָבוֹךְ, וּבְהַבִּיטוֹ עָצַר בְנִשְׁמַת רוּחוֹ. וְאַחַר הִרְאִיתִיו סִפרֵי-תְמוּנוֹת, וּבָהֶן גַּם תְּמּוּנוֹת-הִתּוּלִים. וְהִנֵּה הֵחֵל, מִבְּלִי מֵשִׂים, לְחַקּוֹת אֶת נַפְתּוּלֵי כָל הַפָּנִים הָאֵלֶּה חִקּוּי יָפֶה מְאֹד, עַד אֲשֶׁר צָחַק גַּם אָבִי. וּבְצֵאתוֹ מִבֵּיתֵנוּ הָיָה שָׂמֵחַ וְטוֹב-לֵב, עַד אֲשֶׁר שָׁכַח לַחֲבֹּש כּוֹבָעוֹ הָרַךְ עַל רֹאשׁוֹ, וּבְבוֹאוֹ עַד הַסַּף שָׁב וַיַּעַשׂ בִּשְׂפָתָיו פִּי אַרְנֶבֶת, לְמַעַן הַבִּיעַ לִי בָזֹאת אֶת רֶגֶשׁ-תּוֹדָתוֹ. שְׁמוֹ אַנְטוֹנִיּוֹ רַבֻּקּוֹ וְהוּא בֶן שְׁמוֹנֶה שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים.

_ _ _ _ _ _ _ _

הֲתֵדַע, בְּנִי, מַדּוּעַ לֹא נְתַתִּיךָ לִמְחוֹת אֶת הַסַּפָּה? לוּ טִהַרתָּ אוֹתָהּ לְעֵינֵי רֵעֲךָ, כִּי אָז הָיְתָה לוֹ זֹאת כְּמַזְכֶּרֶת עָוֹן, עַל אֲשֶׁר לִכְלֵךְ אוֹתָהּ. וְלֹא נָכוֹן הָיָה לַעֲשׂוֹת כֵּן, רֵאשִׁית, כִּי הֵן לֹא בְזָדוֹן עָשָׂה זֹאת, וְשֵׁנִית, כִּי עָשָׂה זֹאת בְּבִגְדֵי אָבִיו, אֲשֶׁר הִלְבִּין אוֹתָם מִדֵּי עֲשׂוֹתוֹ מְלַאכְתּוֹ; וְהַמְלָאכָה אֵינֶנָּה מְלַכְלֶכֶת: אָבָק, שִׂיד, שָׁשַׁר, כָּל אֲשֶׁר תַּחְפּוֹץ, – אַךְ לֹא חֶלְאָה. הָעֲבוֹדָה לְעוֹלָם לֹא תְזַהֵם אֶת בְּעָלֶיהָ. עוֹבֵד כִּי יָבוֹא מֵעֲבוֹדָתוֹ, לֹא תֹאמַר לוֹ: מְגֹאָל הוּא. כִּי אִם כֹּה תֹאמַר: עַל בְּגָדָיו נִרְאִים אוֹתוֹת עֲבוֹדָתוֹ וְעִקְּבוֹתֶיהָ. לְעוֹלָם אַל תִּשְׁכַּח זֹאת. וְאֶת הַבּוֹנֶה הַקָּטָן אָהוֹב תֶּאֱהַב, רֵאשִׁית, בַּאֲשֶׁר הוּא חֲבֵרְךָ, וְשֵׁנִית, יַעַן הֱיוֹתוֹ בֶּן בַּעַל-מְלָאכָה.

אָבִיךָ.

כַּדּוּר-שָׁלֶג

16.– יוֹם שִׁשִּׁי.

וְהַשֶּׁלֶג עוֹדֶנּוּ יוֹרֵד וְיוֹרֵד! הַיּוֹם אַחֲרֵי צֵאת הַתַּלְמִידִים מִבֵּית-הַסֵּפֶר, הָיָה בְּשֶׁל הַשֶּׁלֶג הַדָּבָר הָרַע הַזֶּה. חֶבֶר נְעָרִים הֵחֵלּוּ, כִּמְעַט שֶׁבָּאוּ אֶל מִגְרַשׁ קוֹרְסוֹ, לְהַשְׁלִיךְ כַּדּוּרֵי שֶׁלֶג לַח, אֲשֶׁר הֵם מוּצָקִים וּכְבֵדִים כַּאֲבָנִים. אֲנָשִׁים רַבִּים עָבְרוּ אָז בְּצִדֵּי הַדְּרָכִים. וְאִישׁ אֶחָד קָרָא: חִדְלוּ לָכֶם, יְלָדִים! וּבָרֶגַע הַזֶּה נִשְׁמַע קוֹל זְעָקָה מֵהָעֵבֶר הָאַחֵר לָרְחוֹב, וְאִישׁ-שֵׂיבָה, אֲשֶׁר נָפַל מִמֶּנּוּ כּוֹבָעוֹ, הִתְנוֹדֵד לִנְפּוֹל וַיְכַס אֶת פָּנָיו בִּשְׁתֵּי יָדָיו. נַעַר אֶחָד, אֲשֶׁר עָמַד אֶצְלוֹ, קָרָא: חוּשׁוּ לְעֶזְרָה! לְעֶזְרָה! כְּרֶגַע מִהֲרוּ שָׁמָּה אֲנָשִׁים מִכָּל עֵבֶר. וַיִרְאוּ וְהִנֵּה כַּדּוּר-שֶׁלֶג פָּגַע בְּעֵינוֹ. הַנְעָרִים נָפוֹצוּ מְהֵרָה, כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת, אִישׁ לְעֶבְרוֹ. וַאֲנִי עָמַדְתִּי אָז לִפְנֵי חֲנוּת מוֹכֵר-הַסְּפָרִים, אֲשֶׁר אָבִי בָא שָׁמָּה, וָאֵרֶא וְהִנֵּה רַבִּים מֵחֲבֵרַי רָצִים וּבָאִים הֲלוֹם, וַיִּתְעָרְבוּ בְּקִרְבָתִי בְּתוֹךְ הָאֲחֵרִים וַיִּהְיוּ כִמְבַקְּשִׁים לְהִתְבּוֹנֵן אֶל חַלּוֹנוֹת-הָרַאֲוָה. הָיָה שָׁם גֵּרוֹנָה וּפַת-לַחְמוֹ, כְּמִשְׁפָּטוֹ, בְכִיס בִּגְדוֹ, קוֹרֵטִי הַבּוֹנֶה הַקָּטָן, וְגָרוֹפִי, מְאַסֵּף תָּוֵי-הַמִּכְתָּבִים. עַד כֹּה וְעַד כֹּה וְהָמוֹן רָב נִקְבַּץ מִסָּבִיב לַזָּקֵן, וְשׁוֹמְרֵי הָרְחוֹב וַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים רָצוּ הֵנָּה וַהֲלוֹם, וְהֵמָּה מְיָרְאִים וְקוֹרְאִים: מִי עָשָׂה זֹאת? מִי הוּא זֶה? הַאַתּה: הַגִּידוּ, מִי הָיָה הָעוֹשֶׂה! וַיִּתְבּוֹנְנוּ אֶל יְדֵי הַנְּעָרִים לִרְאוֹת, הַרְטֻבּוֹת הֵן מִשָּׁלֶג. גָּרוּפִי עָמַד אֶצְלִי, וַאֲנִי הִתְבּוֹנַנְתִּי וָאֵרֶא, וְהִנֵּה הוּא רוֹעֵד כֻּלּוֹ וּפָנָיו חָוְרוּ כִּפְנֵי מֵת. וְהָאֲנָשִׁים עוֹדָם קוֹרְאִים: מִי הוּא זֶה? מִי הָיָה הָעוֹשֶׂה זֹאת? אַחַר שָׁמַעְתִּי אֶת גֵּרוֹנָה מְדַבֵּר אֶל גָּרוֹפִי בַּלָּט, לֵאמֹר: קוּם, לֵךְ וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵיהֶם; אִם יִתְפְּשׂוּ אַחֵר תַּחְתֶּיךָ וְאַתָּה תַחֲרִישׁ, וְהָיְתָה זֹאת נְבָלָה. וְגָרוֹפִי עָנָה, בְּרָעֲדוֹ כֻלּוֹ כְעָלֶה נִדָּף: אַךְ הֵן לֹא בְזָדוֹן עָשִׂיתִי זֹאת. וַיֹּאמֶר גֵּרוֹנָה: אַחַת הִיא, לֵךְ וַעֲשֵׂה אֶת הַמּוּטָל עָלֶיךָ. – אַךְ אֵינֶנִּי מוֹצֵא אֶת לִבִּי לַעֲשׂוֹת זֹאת! – חֲזַק וֶאֱמָץ, בּוֹא, וַאֲנִי אֵלֵךְ עִמָּךְ. – וְכֻלָּם עוֹדָם צוֹעֲקִים בְּקוֹל רָם בְּלִי הֲפוּגוֹת: מִי הוּא זֶה? וְאֵיזֶה הוּא? זְכוּכִית הַמִּשְׁקָפַיִם הֵבִיאוּ בְעֵינוֹ! עַוֵּר עִוְּרוּ אוֹתוֹ! בְּנֵי הַבְּלִיָּעַל! – רָאִיתִי אֶת גָּרוֹפִי וַיְהִי בְעֵינַי כִמְבַקֵּשׁ, אֲשֶׁר תִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וְתִבְלָעֵהוּ, וְגֵרוֹנָה אָמַר לוֹ, כְּאִישׁ אֲשֶׁר אַחַת דִּבֵּר וְלֹא יָשׁוּב: בּוֹא, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ, – וַיַּחֲזֵק בִּזְרוֹעוֹ וַיִמְשׁכֵהוּ לְפָנִים, וְהוּא תוֹמֵךְ בּוֹ כִּתְמוֹךְ בְּאִישׁ חוֹלֶה. וְהָאֲנָשִׁים רָאוּ וַיֵּדְעוּ כְּרֶגַע פֵּשֶׁר דָּבָר, וְרַבִּים מִהֲרוּ אֲלֵיהֶם וְאִישׁ אִישׁ הֵרִים אֶגְרוֹפוֹ. אַךְ גֵּרוֹנָה עָמַד בֵּינוֹ וּבֵינֵיהֶם וַיִקְרָא בְקוֹל רָם: הַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים יִתְנפְּלוּ עַל נַעַר אֶחָד? אָז הִרְפּוּ מִמֶּנּוּ וְשׁוֹטֵר אָחַז בְּיַד גָּרוֹפִי וַיֵלֶךְ הָלוֹךְ וְהַבְקִיעַ לוֹ נָתִיב בְּתוֹךְ הֶהָמוֹן, וַיְבִיאֵהוּ אֶל חֲנוּת-לַחֲמָנִיּוֹת, כִּי שָׁמָּה הוּבָא הַפָּצוּעַ. כִּרְאוֹתִי אוֹתוֹ וָאַכִּיר כְּרֶגַע אֶת הַפָּקִיד הַזָּקֵן, הַיּוֹשֵׁב הוּא וּבֶן-אָחִיו בַּקּוֹמָה הָרְבִיעִית בְּבֵיתֵנוּ. הַפָּצוּעַ יָשַׁב עַל כִּסֵּא וּמִטְפַּחַת-יָד עַל עֵינָיו. וְגָרוֹפִי נֶאֱנָח וְנֶאֱנָק וַיִּקְרָא מִנַּהֲמַת לִבּוֹ: לֹא בְזָדוֹן עָשִׂיתִי זֹאת! לֹא בְזָדוֹן עָשִׂיתִי זֹאת! וּשְׁנַיִם אוֹ שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים דָּחֲפוּ אוֹתוֹ בְּחָזְקָה אֶל תּוֹךְ הַחֲנוּת וַיִּקְרְאוּ: כְּרַע עַל בִּרְכֶּיךָ! בַּקֵּשׁ סְלִיחָה! – וַיַּפִּילוּהוּ לָאָרֶץ. וְהִנֵּה שְׁתֵּי זְרוֹעוֹת חֲזָקוֹת הֶעֱמִידוּהוּ עַל רַגְלָיו וְקוֹל נִמְרָץ אוֹמֵר: “לֹא, אֲדוֹנַי! – וְהַקּוֹל קוֹל מְנַהֵל בֵּית-סִפְרֵנוּ, אֲשֶׁר רָאָה אֶת הַכֹּל: – אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבוֹ לְהִמָּסֵר וּלְהִתְוַדּוֹת עַל עֲוֹנוֹ, אֵין לְאִישׁ הַצְּדָקָה לְהַשְׁפִּילוֹ”. וַיַּחֲרִישׁוּ כָל הַנִּצָּבִים שָׁם. וְהַמְנַהֵל אָמַר אֶל גָּרוֹפִי: בַּקֵּשׁ סְלִיחָה! וְגָרוֹפִי גָעָה בִּבְכִיָּה, וַיַּחֲזֵק בְּבִרְכֵּי הַזָּקֵן; וְהוּא חִפֵּשׂ בְּיָדוֹ אֶת רּאשׁ הַנַּעַר וַיַּחֲלֵק שְׂעָרוֹ. וְאַחַר אָמְרוּ כֻלָּם: לֵךְ לְבֵיתְךָ, הַנָּעַר! – וְאָבִי הוֹצִיא אוֹתִי מִתּוֹךְ הֶהָמוֹן, וּבִהְיוֹתֵנוּ בַדֶּרֶך אָמַר לִי: אֶנְרִיקוֹ, לוּ הָיִיתָ אַתָּה תַחַת הַנַּעַר, הֲמָצָאתָ אֶת לִבְּךָ לַעֲשׂוֹת חוֹבָתְךָ וּלְהִתְוַדּוֹת עַל עֲוֹנֶךָ? וָאֹמַר: כֵּן! וַיֹּאמֶר אָבִי: הַבְטִיחֵנִי עַל דִבְרָתךָ, כְּנַעַר בַּעַל-נֶפֶשׁ אֲשֶׁר רֶגֶשׁ כָּבוֹד לוֹ, כִּי כֵן תַּעֲשֶׂה. – בִּי נִשְׁבַּעְתִּי עַל זֹאת, אָבִי!

הַמּוֹרוֹת

17.– יוֹם הַשַּׁבָת.

גָּרוֹפִי יָרֵא מְאֹד, כִּי הִתְעַתֵּד לְתוֹכַחַת נִמְרָצָה אֲשֶׁר יוֹכִיחֵהוּ הַמּוֹרֶה; אַךְ הַמּוֹרֶה לֹא בָא, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר גַּם מוֹרֵה-הַמִּשְׁנֶה נֶעְדַּר, עָמְדָה הַגְּבֶרֶת קְרוֹמִי, הַזְּקֵנָה בַמּוֹרוֹת, אֲשֶׁר לָהּ שְׁנֵי בָנִים בָּאִים בַּיָּמִים, תַּחַת הַמּוֹרֶה. נָשִׁים רַבּוֹת, הַמְּבִיאוֹת עַתָּה אֶת יַלְדֵיהֶן אֶל לִשְׁכַּת בָּרֶטִּי, לָמְדוּ מִפִּיהָ לפָנִים קְרֹא וּכְתוֹב. הַיּוֹם הָיְתָה עֲצוּבַת-רוּחַ, יַעַן הֱיוֹת אֶחָד מִבָּנֶיהָ חוֹלֶה. כִּמְעַט רָאִינוּ אוֹתָה, וְהִנֵּה הֵחֵל הַשָׁאוֹן. אַךְ הִיא אָמְרָה בַלָּט וּבְנַחַת-קוֹלָהּ: הַבִּיטוּ אֶל שְׂעָרִי הַלָּבָן: לֹא אַךְ מוֹרָה אָנֹכִי, כִּי גַם אֵם; – אָז לֹא עָרַב גַּם אַחַד הַתַּלְמִידִים אֶת לִבּוֹ לִפְשׂק שְׂפָתָיו, גַּם לֹא פְרַנְטִי, אֲשֶׁר מִצְחוֹ נְחוּשָׁה, וְאַךְ בַּסֵּתֶר עָשָׂה תַּעֲלוּלָיו. אֶל מַחֲלֶקֶת קְרוֹמִי נִשְׁלְחָה דֶלְקַטִּי, הַמּוֹרָה אֲשֶׁר לְאָחִי, וְתַחַת דֶּלְקַטִּי בָאָה מוֹרָה, אֲשֶׁר יְכַנּוּ אוֹתָהּ בְּשֵׁם “הַנְּזִירָה הַקְּטַנָּה”, יַעַן הֱיוֹת בְּכָל עֵת בְּגָדֶיהָ כֵהִים. חֲגוֹרָה שְׁחוֹרָה לָהּ, וּפָנִים קְטַנִּים, לְבָנִים; שְׂעָרָהּ חָלָק תָּמִיד, עֵינֶיהָ בְּהִירוֹת עַד-מְאֹד, וְקוֹלָהּ רָפֶה, וְהִיא נִרְאָה כְמִתְפַּלֶּלֶת תָּמִיד בְּלָחַשׁ. וְכִמְעַט לֹא יַאֲמִינוּ לַשְּׁמוּעָה, אָמְרָה אִמִּי: הֵן הִיא רַכָּה וְטוֹבָה מְאֹד; וְקוֹלָהּ הָרָפֶה כִמְעַט נִשְׁמַע וּבְנַחַת יֵלֵךְ תָּמִיד וְלֹא יִשְׁתַּנֶּה; לֹא תִצְעַק וְלֹא תִרְגַּז – וּבְכָל-זֹאת תַּלְמִידֶיהָ יוֹשְׁבִים וְשׁוֹקְטִים, עַד אֲשֶׁר כִּמְעַט אֵין קוֹלָם נִשְׁמָע. גַּם הָרָעִים וְהַשּׁוֹבָבִים בַּנְּעָרִים יַשְׁפִּילוּ רֹאשָׁם אַךְ תּוֹרֶה בְּאֶצְבָּעָהּ עֲלֵיהֶם לְאוֹת תּוֹכָחָה; כִּתָּתָהּ דּוֹמָה לְמִקְדַּשׁ-אֱלֹהִים, וְאַף גַּם בִּגְלַל זֹאת יִקְרְאוּ לָהּ “הַנְּזִירָה הַקְּטַנָּה”. אַךְ הִנֵּה מוֹרָה אַחֶרֶת, הַטּוֹבָה בְּעֵינַי גַּם הִיא: מוֹרַת הַכִּתָּה הָרִאשׁוֹנָה הַנְמוּכָה מִסְפַּר 3, הָעַלְמָה הַצְּעִירָה, אֲשֶׁר פָּנֶיהָ אֲדֻמִּים כְּשׁוֹשַׁנִּים, וּשְׁתֵּי שְׁקַעֲרוּרוֹת קְטַנּוֹת יָפוֹת בִּשְׁתֵּי לְחָיֶיהָ, וְעַל כּוֹבָעָהּ הַקָּטָן נוֹצָה גְדוֹלָה אֲדֻמָּה, וּצְלָב עָשׂוּי זְכוּכִית צְהֻבָּה עַל צַוָּארָהּ. בְכָל עֵת הִיא עַלִּיזָה, וּמֵרוּחָהּ תֶּאֱצַל רוּחַ-שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב גַּם עַל הַתַּלְמִידִים. צְחוֹק מְרַחֵף תָּמִיד עַל שְׂפָתֶיהָ, וּבְהַשְׁמִיעָה קוֹלָהּ, אֲשֶׁר צְלִיל כֶּסֶף לוֹ, הִיא כִמְשׁוֹרֶרֶת: מַכָּה הִיא עַל הַשֻּׁלְחָן בְּמַקֵּל קָטָן אוֹ סוֹפֶקֶת כַּפַּיִם, לְמַעַן הַרְגִּיעַ אֶת כִּתָּתָהּ; וְאַחַר, בְּצֵאתָהּ, רָצָה הִיא כְיַלְדָּה אַחֲרֵי הָאֶחָד אוֹ הַשֵּׁנִי, לְמַעַן סַדְּרָם בְּמַעֲרָכָה; לָזֶה הִיא מַגְבִּיהָה אֶת צַוְרוֹן אַדַּרְתּוֹ, לָזֶה תִרְכֹּס אֶת כַּפְתּוֹרֵי מְעִילוֹ הָעֶלְיוֹן, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִפְגָּעֵהוּ הַקֹּר, וְהָלְכָה אַחֲרֵיהֶם עַד הָרְחוֹב, לְמַעַן לֹֹא תִהְיֶה יַד הָאֶחָד בְּרֵעֵהוּ, וְשָׁאֲלָה מֵאֵת הַהוֹרִים, אֲשֶׁר לֹא יָשִׂימוּ עֲלֵיהֶם עֹנֶשׁ בַּבַּיִת, וֶהֱבִיאָה סֻכָּרִיּוֹת לִנְגוּעֵי-הַשִּׁעוּל, וְהִשְׁאִילָה אֲחֵרִים – הָרוֹעֲדִים מִקֹּר – אֶת בָּתֵּי-הַיָּדָיִם. עַל-כֵּן קְטַנֵּי הַתַּלְמִידִים תָּמִיד יַטְרִידוּהָ, יְסוֹבְבוּהָ, יִתְרַפְּקוּ עָלֶיהָ, יִשְׁאֲלוּ נְשִׁיקוֹת פִּיהָ, בְּמָשְׁכָם אוֹתָה בִּצְעִיפָה וּבִמְעִילָה; וְהִיא נוֹתֶנֶת לָהֶם כִּלְבָבָם וּמְנַשֶׁקֶת לְכֻלָּם בִּשְׂחוֹק עַל שְׂפָתֶיהָ; וּבְכָל יוֹם הִיא שָׁבָה הַבַּיְתָה וְהַשְּׁקַעֲרוּרוֹת הַיָּפוֹת עַל לְחָיֶיהָ וְנוֹצָתָהּ הָאֲדֻמָּה עַל רֹאשָׁהּ, וּשְׂעָרָהּ פָּרוּעַ וְקוֹלָהּ צָרוּד, שׁוֹאֶפֶת רוחַ בִּכְבֵדוּת וְכֻלָּהּ שְׂבֵעַת רָצוֹן. הִיא גַם מוֹרָה לְרִשּׁוּם בְּמַחֲלֶקֶת הַיְלָדוֹת, וּבִפְרִי עֲבוֹדָתָה מְכַלְכֶּלֶת הִיא אֶת אִמָּהּ וְאֶת אַחֶיהָ.

בְּבֵית הַפָּצוּעַ

18.– יוֹם רִאשׁוֹן.

בֶּן אֲחִי הַפָּקִיד הַזָּקֵן, אֲשֶׁר כַּדּוּר הַשֶׁלֶג מִיָּד גָּרוֹפִי פָּגַע בְּעֵינוֹ, לוֹמֵד בְּבֵית-הַסֵּפֶר תַּחַת יַד הַמּוֹרָה בַּעֲלַת הַנּוֹצָה הָאֲדֻמָּה; הַיּוֹם רָאִינוּ אוֹתוֹ בְּבֵית דּוֹדוֹ, אֲשֶׁר הוּא לוֹ לְאָב. אַחֲרֵי כַלּוֹתִי לְהַעְתִּיק אֶת הַסִּפּוּר, אֲשֶׁר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, “הַסּוֹפֵר הַפְלוֹרֶנְטִינִי הַקָטָן”, לְמַעַן הָכִין אוֹתוֹ לַשָּׁבוּעַ הַבָּא – כִּי עָלַי הָיְתָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת מִטַּעַם הַמּוֹרֶה – אָמַר אֵלַי אָבִי: בּוֹא וְנַעֲלֶה אֶל הַקּוֹמָה הָרְבִיעִית, וְרָאִינוּ אֶת שְׁלוֹם הָעַיִן שֶׁל הַזָּקֵן. בָּאנוּ אֶל חֶדֶר, אֲשֶׁר הָיָה כִמְעַט אָפֵל; שָׁם יָשַׁב הַיָּשִׁישׁ עַל הַמִּטָּה, וְכָרִים רַבִּים מֵאַחֲרֵי גַבּוֹ; לִמְרַאשׁוֹתֵי הַמִּטָּה יָשְׁבָה אִשְׁתּוֹ, וּבְאַחַת הַפִּנּוֹת הָיָה בֶן-אָחִיו, מְשַׂחֵק. עֵין הַיָּשִׁישׁ הָיְתָה חֲבוּשָׁה. וְהוּא שָׂמַח מְאֹד לִרְאוֹת אֶת אָבִי, בִּקֵּשׁ כִּי נֵשֵׁב וַיַּגֵּד לָנוּ, כִּי הוּטַב לוֹ כִמְעָט, כִּי עֵינוֹ לֹא נִשְׁחֲתָה וְכִי גַם הֵרָפֵא יֵרָפֵא בְּעוֹד יָמִים מִסְפָּר. וַיּוֹסֶף וַיֹּאמַר: זֶה הָיָה מִקְרֶה רַע, וְצַר לִי כִּי כָכָה גָדְלָה צָרַת נֶפֶשׁ הַנַּעַר הַהוּא. – וְאַחַר דִּבֵּר עִמָנוּ עַל הָרוֹפֵא, אֲשֶׁר יָבֹא עַתָּה לְבַקֵּר אוֹתוֹ. וְגַם אָמְנָם נִשְׁמַע בָּרֶגַע הַזֶּה קוֹל צִלְצוּל הַפַּעֲמוֹן. וְהָאִשָּׁה אָמְרָה: הִנֵּה בָא הָרוֹפֵא. הַדֶּלֶת נִפְתָּחָה… וְאֶת מִי רָאִיתִי? גָּרוֹפִי בִּמְעִילוֹ הָאָרֹךְ עוֹמֵד עַל הַמִּפְתָּן וְרֹאשׁוֹ מוּרָד אָרְצָה; כִּי לֹא עָרַב אֶת לִבּוֹ לָבֹא הֶחָדְרָה. וַיִּשְׁאַל הַחוֹלֶה: מִי הַבָּא? וַיֹּאמֶר אָבִי: הַנַּעַר, אֲשֶׁר הִשְׁלִיךְ אֶת כַּדּוּר הַשָּׁלֶג. – הוֹי, הַנַּעַר הַמִּסְכֵּן! – קָרָא הַיָּשִׁישׁ: – גֶּשׁ הֵנָּה; אָכֵן בָּאתָ לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם הַפָּצוּעַ, הֲלֹא? אַךְ הַפֶּצַע הולֵךְ וָטוֹב, הֵרָגַע וּשְׁקוֹט, הַפֶּצַע הוֹלֵך וְטוֹב, כִּמְעַט נִרְפֵּאתִי; גֶּשׁ הֵנָּה. – וְגָּרוֹפִי, אֲשֶׁר הָיָה נָבוּךְ מְאֹד, עַד אֲשֶׁר לֹא רָאָה אוֹתָנוּ, נִגַּשׁ אֶל הַמִּטָּה, וַיִּתְאַפֵּק לְבִלְתּי תִתּוֹ אֶת קוֹלוֹ בִּבְכִי; הַזָּקֵן הֶחֱלִיק אוֹתוֹ בְּיָדָיו וַיְלַטְּפֵהוּ, אַךְ הַנַּעַר לֹא יָכֹל לְדַבֵּר. וַיֹּאמֶר הַיָּשִׁישׁ: תּוֹדָתִי לָךְ; וְעַתָּה לֵךְ וְהַגֵּד לְאָבִיךָ וּלאִמְּךָ, כִּי הַכֹּל הוֹלֵךְ לְמֵישָׁרִים, וְכִי אֵין לָהֶם לִדְאֹג לִי עוֹד. – וְאוּלָם גָּרוֹפִי לֹא נָע וְלֹא זָע וַיְהִי כִמְבַקֵּשׁ לְהַגִּיד דְּבַר-מָה, אַךְ לֹא עָרַב אֶת לִבּוֹ. “מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר יֵשׁ לְךָ עוֹד אֵלָי? מַה-תְּבַקֵּשׁ?” – “אָנֹכִי… אֵין דָּבָר”. – “אִם כֵּן אֵפוֹא, הֱיֵה שָׁלוֹם, לְהִתְרָאוֹת, נַעַר טוֹב; אַךְ לֵךְ בְּלֵב שׁוֹקֵט”. וַיֵּלֵךְ גָּרוֹפִי עַד הַדֶּלֶת, אַךְ שָׁם עָמַד וַיִּפֶן אֶל הַיֶּלֶד, בֶּן אֲחִי הַזָּקֵן, אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרָיו הָלוֹךְ וְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ בְעַיִן בּוֹחֶנֶת. פִּתְאֹם הוֹצִיא דְבַר-חֵפֶץ מִתַּחַת מְעִילוֹ וַיְשִׂימֵהוּ בִידֵי הַנַּעַר וַיֹּאמֶר בְּחִפָּזוֹן: “זֶה נָתוּן לָךְ”, – וַיְמַהֵר וַיַּחֲלֹף כְּבָרָק. וַיָּבֵא הַנַּעַר אֶת הַמַתָּן אֶל דּוֹדוֹ, וְהִנֵּה כָתוּב עָלָיו: “זֶה נָתוּן לְךָ מֵאִתִּי”; רָאִינוּ בוֹ וַנִּתֵּן קוֹל מִתִּמְהוֹן לְבָבֵנוּ: פִּנְקָסוֹ הַנּוֹדָע לְשֵׁם, עִם אֹסֶף תָּוֵי-הַמִּכְתָּבִים – זֶה הָיָה הַשַּׁי, אֲשֶׁר הוֹבִיל הַמִּסְכֵּן גָּרוֹפִי – הָאֹסֶף, אֲשֶׁר הָיָה לְשִׂיחָה לוֹ בְכָל עֵת, אֲשֶׁר הָיָה אַדִּיר כָּל תִּקְוָתוֹ וַאֲשֶׁר כָּכָה עָמַל בּוֹ; הוּא הָיָה סְגֻלָּתוֹ, – הַנַּעַר הַמִּסְכֵּן! חֲצִי דַם לְבָבוֹ הָיָה הַמַּתָּן הַזֶּה אֲשֶׁר נָתַן, לְמַעַן הָפִיק סְלִיחָה.

הַסּוֹפֵר הַפְלוֹרֶנְטִינִי הַקָּטָן

סִפּוּר לַחֹדֶשׁ

הַנַּעַר בִּקֵּר בַּכִּתָּה הָרְבִיעִית, אֲשֶׁר בְּבֵית-הַסֵּפֶר לָעֵדָה. נַעַר פְלוֹרֶנְטִינִי נֶאֱהָב וְנָעִים, כְּבֶן שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, שְׁחוֹר-שֵׂעָר וּלְבֶן-פָּנִים, וְהוּא בֵן בְּכוֹר לִפְקִיד מְסִלַּת-הַבַּרְזֶל, אֲשֶׁר אָכַל לַחְמוֹ בְּמִסְכֵּנוּת, כִּי נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ רַבּוּ וּשְׂכָרוֹ הָיָה מְעָט. וְאָבִיו אֲהֵבוֹ וַיְהִי טוֹב לוֹ מְאֹד וּמוֹחֵל לוֹ כָל דָּבָר: רַק לֹא דְבָרִים, הַנּוֹגְעִים לְבֵית-הַסֵּפֶר; בָּאֵלֶּה הִקְשָׁה לִשְׁאוֹל וְלֹא נָשָׂא עָוֹן; כִּי הַנַּעַר הִכּוֹן יִכּוֹן לִשְׁמוֹר מִשְׁמֶרֶת בְּקָרוֹב, לְמַעַן הֱיוֹתוֹ לְעֵזֶר לְבֵית אָבִיו. וְלַדָּבָר הַזֶּה עָלָיו לִלְמוֹד הַרְבֵּה בְּעֵת קְצָרָה. עַל-כֵּן, בְּכָל הֱיוֹת הַבֵּן חָרוּץ וְשׁוֹקֵד עַל לִמּוּדָיו, הִמְרִיצוֹ אָבִיו תָּמִיד, כִּי יוֹסִיף לֶקַח. הָאָב הָיָה אִישׁ בָּא בַיָּמִים וְגַם זָקַן בְּלֹא עֵת מִפְּנֵי הָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה אֲשֶׁר עָבָד. בְּכָל-זּאת קִבֵּל עָלָיו – לְמַעַן הַרְחִיב לְבֵיתוֹ – עוֹד עֲבוֹדוֹת כְּתִיבָה מִזֶּה וּמִזֶּה עַל עֲבוֹדַת מִשְׁמַרְתּוֹ, וַיְבַלֶּה שָׁעוֹת רַבּוֹת לַיְלָה לַיְלָה אֵצֶל שֻׁלְחַן-הַסּוֹפְרִים. זֶה מִקָּרוֹב קִבֵּל מִבֵּית הוֹצָאַת-סְפָרִים, אֲשֶׁר הָיָה שׁוֹלֵחַ סְפָרִים וְכִתְבֵי-עִתִּים בְּכָל שָׁבוּעַ, אֶת הַפְּקֻדָּה לִכְתּוֹב עַל הַמַּעֲטָפוֹת אֶת הַחֲתוּמִים לִשְׁמוֹתָם וְלִמְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם; וַיִּשְׂתַּכֵּר שָׁלשׁ לִירוֹת בַּחֲמֵשׁ מֵאוֹת כְּתָבוֹת כָּאֵלֶּה, אֲשֶׁר הָיָה כוֹתֵב אוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת וּמְיֻשָּׁרוֹת. אַךְ הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת הוֹגִיעָה אוֹתוֹ, וּפְעָמִים רַבּוֹת הִתְאוֹנֵן עַל עֲמָלוֹ זֶה בְּשִׁבְתּוֹ אֶל שֻׁלְחָנוֹ לֶאֱכוֹל. וְכֹה הָיָה אוֹמֵר פַּעַם בְּפַעַם: עֵינַי הוֹלְכוֹת וְכֵהוֹת, עֲבוֹדַת-הַלַּיְלָה הַזֹּאת מַכְשִׁילָה כָל כֹּחִי. – וַיְהִי הַיּוֹם וַיֹּאמֶר לוֹ בְנוֹ: אָבִי, הַנִּיחָה-לִי וְאֶעֱבוֹד אָנֹכִי תַחְתֶּיךָ; הֵן יָדַעְתָּ, כִּי כְתַב-יָדִי כִּכְתַב-יָדֶךָ. אַךְ הָאָב עָנָהוּ: לֹא כֵן, בְּנִי, אַתָּה עָלֶיךָ לִלְמוֹד; בֵּית-סִפְרְךָ רַב עֶרְכּוֹ הַרְבֵּה יֶתֶר מִן הַכְּתָבוֹת אֲשֶׁר לִי; לוּ גָזַלְתִּי מֵעִתְּךָ אַךְ שָׁעָה אַחַת, כִּי אָז הִכַּנִי לִבִּי עַל זֹאת; אוֹדְךָ, כִּי הָיתָה זֹאת עִם לְבָבֶךָ, אַךְ אֵין נַפְשִׁי אֶל הַדָּבָר הַזֶּה; אַל תּוֹסֵף דַּבֵּר בּוֹ עוֹד.

הַבֵּן יָדַע, כִּי לֹא יוֹעִיל כִּי יִפְצַר עוֹד בְּאָבִיו, וְלֹא הוֹסִיף דַּבֵּר אֵלָיו בַּדָּבָר הַזֶּה. וּמֶה עָשָׂה? יָדוֹעַ יָדַע, כִּי אָבִיו מְכַלֶּה לִכְתּוֹב בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וְיוֹצֵא מֵחֲדַר עֲבוֹדָתוֹ לָלֶכֶת אֶל חֲדַר-מִשְׁכָּבוֹ. כִּי כֵן שָׁמַע פְּעָמִים אֲחָדוֹת: כִּמְעַט הִשְׁמִיעַ שְׁעוֹן-הַקִּיר אֶת הַשָּׁעָה הַשְּׁתֵּים-עֶשְׂרֵה – וְהַכִּסֵּא נִתַּק מִמְּקוֹמוֹ וְקוֹל רַגְלֵי אָבִיו נִשְׁמַע בְּצָעֲדוֹ לְאִטּוֹ. וַיְהִי הַלַּיְלָה וַיְחַכֶּה עַד שְׁכַב אָבִיו עַל מִטָּתוֹ, וַיִּלְבַּשׁ אֶת בְּגָדָיו בַּלָּט, וַיֵּלֵךְ הַחַדְרָה הָלוֹךְ וְטָפוֹף, אֲשֶׁר לֹא יִשָׁמַע קוֹל צְעָדָיו; וַיָּשָׁב וַיַּדְלֵק אֶת מְנוֹרַת-הַנֵּפְטְ, וַיֵּשֵׁב אֶל שֻׁלְחַן-הַסּוֹפְרִים, אֲשֶׁר הָיוּ עָלָיו עֲרֵמַת פַּסִּים לְבָנִים וּרְשִׁימַת שְׁמוֹת-הַחֲתוּמִים, וַיָּחֶל לִכְתּוֹב, בְּהִתְאַמְּצוֹ לְחַקּוֹת כָּלִיל אֶת כְּתַב אָבִיו. וַיִּכְתּוֹב בְיַד חָרוּצִים, אַף כִּי לִבּוֹ פָחַד מְעַט, וְהַפַּסִּים הָיוּ הָלוֹךְ וְהִקָּבֵץ אֶחָד לְאֶחָד. וְיֵשׁ אֲשֶׁר הִנִּיחַ הָעֵט מִיָּדוֹ, לָשׁוּף אֶת יָדָיו זוֹ בְזוֹ, וְאַחַר שָׁב לִכְתּוֹב בְּיֶתֶר עֹז, וְהוּא מַטֶּה אָזְנוֹ פַעַם בְּפַעַם וְצוֹחֵק בְּקִרְבּוֹ. מֵאָה וְשִׁשִּׁים כָּתַב: לִירָה אֶחָת! וְאַחַר עָמַד מִכְּתוֹב, וַיַּנַּח אֶת הָעֵט מִיָּדוֹ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר לְקָחוֹ מִשָּׁם, וַיְכַבֶּה אֶת הַמְּנוֹרָה וַיָּשָׁב לָלֶכֶת הָלוֹךְ וְטָפוֹף עַל רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו, וַיִּשְׁכַּב עַל מִטָּתוֹ.

בְּיוֹם מָחָר, בְּעֵת אֲרֻחַת-הַצָּהֳרַיִם, יָשַׁב אָבִיו אֶל הַשֻׁלְחָן וְלִבּוֹ טוֹב עָלָיו. לֹא יָדַע דָבָר מִן הַנַּעֲשָׂה בַלַּיְלָה. אֶת עֲבוֹדָתוֹ זֹאת עָבַד כְּמַעֲשֵׂה מְכוֹנָה, חִשַׁב אוֹתָהּ עַל-פִּי הַשָּׁעוֹת וְלִבּוֹ בַּל עִמּוֹ; וְאֶת הַכְּתָבוֹת הַכְּתוּבוֹת לֹא סָפַר עַד הַיּוֹם הָאַחֵר. וּבְשִׁבְתּוֹ כָכָה אֶל הַשֻּׁלְחָן וְרוּחוֹ טוֹבָה, וַיִּדְפֹּק עַל שְׁכֶם בְּנוֹ וַיֹּאמַר: הוֹי, דְּשׁוּלְיוֹ, – אָבִיךָ עוֹדֶנּוּ גֶבֶר צָלֵחַ לִמְלָאכָה; הַאֲמִינָה לִי! בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת הוֹסַפְתִּי אֶתְמוֹל שְׁלִישִׁית הָעֲבוֹדָה עַל מַתְכֹּנֶת הָעֲבוֹדָה אֲשֶׁר מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם. הַיָּד עוֹדֶנָּה מְהִירָה, וְהָעֵינַיִם עוֹדָן עוֹבְדוֹת עֲבוֹדָתָן. וּדְשׁוּלְיוֹ שָׂמַח בְּקִרְבּוֹ וַיֹּאמֶר אֶל לִבּוֹ: "אָבִי הַטּוֹב! מִלְּבַד הַמַּשְׂכֹּרֶת, אֲנִי נוֹתֵן גַּם שׂבַע-רָצוֹן בִּלְבָבוֹ, בְּחָשְׁבוֹ כִּי שָׁב לִימֵי עֲלוּמָיו. טוֹב אֵפוֹא, רַק חֲזַק וֶאֱמָץ!”

וְהַנַּעַר הוֹסִיף אֹמֶץ, כִּי רָאָה כִּי חֶפְצוֹ בְּיָדוֹ צָלַח; וַיָּקָם גַּם בַּלַּיְלָה הַבָּא כִּמְעַט שֶׁנִּשְׁמַע צִלְצוּל הַשָּׁעָה הַשְּׁתֵּים-עֶשְׂרֵה, וַיֵּשֶׁב לַעֲבוֹד. וְכֵן עָשָׂה לֵילוֹת רַבִּים, לַיְלָה אַחַר לָיְלָה. וְאָבִיו לֹא הִתְבּוֹנֵן מְאוּמָה. רַק פַּעַם אַחַת, בְּעֵת אֲרֻחַת-הָעֶרֶב, קָרָא: נִפְלָא הַדָּבָר, כִּי זֶה יָמִים אֲחָדִים רַב מְאֹד הַנֵּפְטְ אֲשֶׁר יִהְיֶה לְבָעֵר בְּבֵיתֵנוּ! דְּשׁוּלְיוֹ הִתְחַלְחֵל. אַךְ אָבִיו לֹא הוֹסִיף לְדַבֵּר עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה. וְהַבֵּן הוֹסִיף לַעֲבוֹד אֶת עֲבוֹדָתוֹ לָיְלָה לָיְלָה.

וְאוּלָם יַעַן אֲשֶׁר גָּזַל דְּשׁוּלְיוֹ כָּכָה שֵׁנָה מֵעֵינָיו בַּלַּיְלָה בַּלַּיְלָה, לֹא הָיְתָה לוֹ דֵי מְנוּחָה מֵעֲמָלוֹ: וְקָם בַּבֹּקֶר וְהוּא עָיֵף וְיָגֵעַ, וּבְעָבְדוֹ אֶת עֲבוֹדָתוֹ לְבֵית-הַסֵּפֶר בָּעֶרֶב, אִמֵּץ כֹּחוֹ מְאֹד לִהְיוֹת עֵינָיו פְּקוּחוֹת. וַיְהִי בְּאַחַד הָעֲרָבִים, – בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיָּיו, – וַתִּפֹּל עָלָיו תַּרְדֵּמָה וַיִּישַׁן עַל עֲבוֹדָתוֹ. אָבִיו סָפַק אֶת כַּפָּיו וַיִּקְרָא לוֹ: קוּם הִתְחַזֵּק! עֲבוֹד עֲבוֹדָתֶךָ! וַיִּתַּר הַנַּעַר מִמְּקוֹמוֹ וַיּוֹסֶף לַעֲבוֹד. אַךְ בְּעֶרֶב הַיּוֹם הַבָּא וְהַיָּמִים אֲשֶׁר אַחֲרָיו נִשְׁנָה הַדָּבָר הַזֶּה, וְגַם רַע מִזֶּה: הַנַּעַר נִרְדַּם עַל סְפָרָיו, אֵחַר לָקוּם מִיּוֹם לְיוֹם, לָמַד אֶת שִׁעוּרָיו בִּכְבֵדוּת, כְּמוֹ הָיָה הַלִּמּוּד עָלָיו לָטֹרַח. וְאָבִיו הֵחֵל לָשׂוּם עֵינוֹ עָלָיו, וְאַחַר בָּאָה דְאָגָה בְלִבּוֹ, וְגַם הוֹכֵחַ הוֹכִיחַ אֶת בְּנוֹ, אֲשֶׁר לאֹ הָיְתָה כָזֹאת מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם. וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּבֹקֶר יוֹם אֶחָד: דְּשׁוּלְיוֹ, אֵינְךָ מַשְׁלִים חָקְךָ כַּאֲשֶׁר עַד הֵנָּה, אֵינְךָ עוֹד אֲשֶׁר הָיִיתָ. לֹא טוֹב הַדָּבָר הַזֶּה בְּעֵינָי. וְעַתָּה, שִׂים לְבָבְךָ, כִּי עָלֶיךָ כָּל תִּקְווֹת בֵּית-אָבִיךָ! דְּרָכֶיךָ לֹא לְרָצוֹן לִי, הֲשָׁמַעְתָּ? – כִּשְׁמוֹעַ הַנַּעַר אֶת הַתּוֹכַחַת הַזֹּאת, הַתּוֹכַחַת הַנִּמְרָצָה הָרִאשׁוֹנָה, אֲשֶׁר שָׁמַע מִפִּי אָבִיו בְּיָמָיו, וַיֵּצֶר לוֹ מְאֹד. וַיֹּאמֶר בְלִבּוֹ: “אָמְנָם כֵּן, לֹא יוּכַל עוֹד לִהְיוֹת הַדָּבָר הַזֶּה, חָדֹּל תֶּחְדַּל הַמִּרְמָה”. אַךְ בְּעֶרֶב הַיּוֹם הַהוּא אָמַר אָבִיו בְּעֵת הָאֹכֶל בַּעֲלִיצוּתוֹ: הָשִׁיבוּ אֶל לְבַבְכֶם, בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה הִרְבֵּיתִי לְהִשְׂתַּכֵּר בִּכְתֹב הַכְּתָבוֹת שְׁלשִׁים וּשְׁתַּיִם לִירָה עַל אֲשֶׁר הִשְׂתַּכַּרְתִּי לִפְנֵי חֹדֶשׁ! וּכְדַבְּרוֹ הוֹצִיא תֵבַת מַמְתַּקִּים, אֲשֶׁר קָנָה, לְמַעַן עֲשׂוֹת לוֹ וּלְבֵיתוֹ יוֹם-טוֹב עַל הַשָּׂכָר הָעוֹדֵף הַזֶּה, וְכֻלָּם מָחֲאוּ כָף. אָז הוֹסִיף דְּשׁוּלְיוֹ אֹמֶץ וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: “לֹא, אָבִי הַמִּסְכֵּן, לֹא אֶחְדַּל לְרַמּוֹתֶךָ; חָגוֹר אֶחְגּוֹר שְׁאֵרִית כֹּחַ לְמַעַן לְמֹד לִקְחִי יוֹמָם; אַךְ הוֹסֵף אוֹסִיף לַעֲבוֹד בַּלַּיְלָה לְמַעַנְךָ וּלמַעַן כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתֵנוּ”. וְאָבִיו אָמַר שֵׁנִית: עוֹד שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם לִירָה! אֲנִי שְׂבַע-רָצוֹן… אַךְ הִנֵּה זֶה, – וּבְדַבְּרוֹ שָלַח אֶצְבַּע לִדְשׁוּלְיוֹ, – מַעֲצִיב אֶת רוּחִי. וּדְשׁוּלְיוֹ שָׁמַע תּוֹכַחְתּוֹ וַיִּדֹּם וַיִּכְבּשׁ דִּמְעָתוֹ, אֲשֶׁר הִתְפָּרְצָה לָבֹא; אַךְ גַּם שָׂמֹחַ שָׂמַח בְּלִבּוֹ וַיְהִי מְאֻשָּׁר.

וַיִּתְחַזֵּק וַיּוֹסֶף לַעֲבוֹד עֲבוֹדָתוֹ. אַךְ יְגִיעַת-בְּשָׂרוֹ חָזְקָה מִמֶּנוּ וְכִמְעַט אֲשֶׁר לֹא יָכֹל לָהּ עוֹד. וַיַּעַבְרוּ שְׁנֵי יְרָחִים. וְהָאָב הוֹסִיף לְהוֹכִיחַ אֶת בְּנוֹ וְעֵינוֹ רָעָה בוֹ, הָלֹךְ וְרָע מִיּוֹם לְיוֹם. וְגַם הָלַךְ יוֹם אֶחָד אֶל הַמּוֹרֶה לִדְרוֹשׁ וְלַחֲקוֹר וְלִשְׁאוֹל אֶת פִּיו עַל-אוֹדוֹת בְּנוֹ. וְהַמּוֹרֶה אָמַר לוֹ: אָמְנָם הַכֹּל הוֹלֵךְ לְמֵישָׁרִים, הוּא מַצְלִיחַ בְלִמּוּדוֹ, כִּי נַעַר מֵבִין הוּא. אךְ לִבּוֹ אֵינֶנּוּ עוֹד לְלִמּוּדָיו כַּאֲשֶׁר לְפָנִים. עֵינָיו אֲחוּזוֹת חֶבְלֵי שֵׁנָה, הוּא מְפַהֵק וְלִבּוֹ בַּל עִמּוֹ. חִבּוּרָיו קְצָרִים, מַעֲשֵׂה חִפָּזוֹן, וְאֵינָם כְּתוּבִים כַּמִּשְׁפָּט. הָהּ! לוּ חָפֵץ, כִּי עַתָּה יָכֹל לְהֵיטִיב מְאֹד אֶת מַעֲשֵׂהוּ! – בְּעֶרֶב הַיּוֹם הַהוּא הִטָּה אוֹתוֹ אָבִיו הַצִּדָּה וַיְדַבֵּר אִתּוֹ מִשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר כְּמוֹהֶם לֹא שָׁמַע עוֹד מֵעוֹדוֹ. דְּשׁוּלְיוֹ, עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת, כִּי אֲנִי עוֹבֵד, כִּי מְקַצֵּר אֲנִי אֶת יָמַי לְמַעַן בֵּיתִי. וְאַתָּה אֵינְךָ עוֹזֵר לִי. אֵין לִבְּךָ דוֹאֵב לִי וְלֹא לְאַחֶיךָ וְלֹא לְאִמֶּךָ! וַיִּקְרָא הַבֵּן, וְדִמְעוֹתָיו עַל לֶחְיוֹ: אַל-נָא, אָבִי, אַל תֹּאמַר כַּדָּבָר הַזֶּה! וַיִּפְתַּח אֶת פִּיו וַיְבַקֵּשׁ לְהַגִּיד לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה. אַךְ אָבִיו שִׁסַּע אוֹתוֹ בִּדְבָרִים, וַיּוֹסֶף לְדַבֵּר: הֵן יָדַעְתָּ אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת מְרִי-חַיֵּינוּ, יָדַעְתּ כִּי עַל כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתִי לְהַטוֹת לְסֵבֶל שִׁכְמָם וּלְשַׁחֵד מִכֹּחָם לְבֵיתִי. רְאֵה, הִנֵּה מֵעַתָּה עָלַי לַעֲבוֹד עֲבוֹדַת מִשְׁנֶה. קִוִּיתִי, כִּי פְקִידוּת מְסִלַּת-הַבַּרְזֶל תָּחֹן אוֹתִי בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה מֵאָה לִירָה עַל שְׂכָרִי הַקָּצוּב. וְעַתָּה נוֹדַע לִי, כִּי לֹא יִנָּתֵן לִי מְאוּמָה! כִּשְׁמוֹעַ דְּשׁוּלְיוֹ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה עָצַר בְּרוּחוֹ וַיִכְבּשׁ אֶת דְּבַר הִתְוַדּוֹתוֹ בְּטֶרֶם יַעֲבָר-פִּיו וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ בְּהַחְלָטָה גְמוּרָה: לֹא, אָבִי, לֹא אַגִּיד לְךָ מְאוּמָה; רָזִי לִי, רָזִי לִי, וְכָכָה אוּכַל לְהוֹסִיף עֲבוֹד לְמַעַנְךָ; תַּחַת הַצַּעַר, אֲשֶׁר אֲנִי מְצַעֵר אוֹתְךָ, אֶתֶּן-לְךָ שִׁלּוּמִים בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת; בְּבֵית-הַסֵּפֶר עוֹד אֶלְמַד דַּיִּי, לְמַעַן אֲשֶׁר יֵעֲלוּנִי לְכִתָּה גְבֹהָה; וְעַתָּה הָעֲבוֹדָה הָרִאשׁוֹנָה לִי לַעֲזוֹר לְךָ לְהִשְׂתַּכֵּר לְלֶחֶם בֵּיתְךָ ולְהָקֵל מֵעָלֶיךָ אֶת הָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה הָאוֹכֶלֶת אוֹתָךְ. וַיּוֹסֶף הַנַּעַר לַעֲבוֹד, וַיַּעַבְרוּ עוֹד שְׁנֵי חֳדָשִׁים, יְמֵי עֲבוֹדָה בַלֵּילוֹת וְרִפְיוֹן גֵּו וְרוּחַ יוֹמָם, מַאֲמַצֵּי-כֹחַ הַבֵּן עַד קְצֵה גְבוּל הַיְכֹלֶת וְתוֹכָחוֹת קָשׁוֹת וּמָרוֹת מֵאֵת הָאָב. אַךְ הָרָעָה הַגְּדוֹלָה בְּכָל הָרָעוֹת הָיתָה, כִּי סָר לֵב הָאָב מֵאַחֲרָיו, הָלֹךְ וָסוֹר מִיּוֹם לְיוֹם, וְלֹא דִבֵּר עִמּוֹ כִּי-אִם לְעִתִּים רְחוֹקוֹת, כְּמוֹ הָיָה הַנַּעַר בֵּן מֵבִישׁ, אֲשֶׁר אֵין לוֹ אַחֲרִית וְתִקְוָה; כִּמְעַט נִמְנַע גַּם מֵהַבִּיט אֵלָיו. וּדְשׁוּלְיוֹ יָדַע זֹאת וַיֵּצֶר לוֹ מְאֹד, וְכַאֲשֶׁר יָסֵב אָבִיו פָּנָיו מִנֶּגדּוֹ וְשָׁלַח לוֹ נְשִׁיקָה חֶרֶשׁ, וּפָנָיו הִבִּיעוּ אַהֲבָה וְרַחֲמִים גְּדוֹלִים. וַיִּדַּל הַנַּעַר וַיִּכֶל בְּשָׂרוֹ מֵעֶצֶב וּמֵרֹב עֲבוֹדָה, וּפָנָיו שֻׁנּוּ חָוְרוּ מְאֹד, וַיִּתְרַפֶּה בַּעֲבוֹדַת בֵּית-הַסֵּפֶר הָלֹךְ וְהִתְרַפוֹת מִיּוֹם לְיוֹם. וְגַם אָמְנָם הֵבִין, כִּי ֶישׁ-יוֹם וּבָא הַקֵּץ לְכָל זֹאת, וּבְכָל עֶרֶב אָמַר אֶל לִבּוֹ: הַלַּיְלָה לֹא אָקוּם עוֹד לַעֲבוֹד; אַךְ בְּהִשָּׁמַע קוֹל צִלְצוּל הַשָּׁעָה הַשְּׁתֵּים-עֶשְׂרֵה, בָּרֶגַע אֲשֶׁר הָיָה עָלָיו לְהַחֲזִיק בְּכָל עֹז בְּהַחְלָטָתוֹ, הֵחֵלּוּ כִלְיוֹתָיו לְיַסְּרוֹ; וּבְהוֹסִיפוֹ לִשְכַּב בַּמִּטָּה, הָיָה בְּעֵינָיו כְּמִתְרַפֶּה מֵעֲשׂוֹת אֲשֶׁר נָטַל עָלָיו, כְּעוֹשֵׁק לִירָה אַחַת אֶת אָבִיו וְאֶת בֵּיתוֹ. וַיָּקָם מֵעַל הַמִּטָּה, וְעַל לְבָבוֹ עָלָה, כִּי יִתְעוֹרֵר אָבִיו מִשְּׁנָתוֹ לַיְלָה אֶחָד וּמָצָא אֶת סוֹדו פִתְאֹם, אוֹ כִי יִסְפּוֹר אָבִיו אֶת הַכְּתָבוֹת פַּעֲמַיִם וְנִגְלְתָה תַרְמִיתוֹ; וְאָז יָבֹא הַקֵּץ לְכָל הָעִנְיָן הַזֶּה, מִבְּלִי אֲשֶׁר יִתְוַדֶּה הוּא, אֲשֶׁר לֹא מָצָא אֶת לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת זֹאת. וּבְכֵן הוֹסִיף לַעֲבוֹד עֲבוֹדָתוֹ לַיְלָה לָיְלָה.

אַךְ בְּעֶרֶב יוֹם אֶחָד, בְּעֵת הָאֹכֶל, יָצָא מִפִּי אבִיו דָּבָר, אֲשֶׁר פָּעַל עָלָיו פְּעֻלָּה מַכְרִיעָה. אִמּוֹ הִתְבּוֹנְנָה אֵלָיו, וְכִרְאוֹתָה אֶת פָּנָיו וְהִנֵּה הֵם דַּלִּים וְרָעִים מְאֹד, אֲשֶׁר לֹא כִתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם, וַתֹּאמַר אֵלָיו: דְּשׁוּלְיוֹ, הֵן חוֹלֶה אָתָּה. וְאַחַר פָּנְתָה אֶל הָאָב וַתֹּאמַר: דְּשׁוּלְיוֹ בְנֵנוּ חוֹלֶה. רְאֵה מֶה חָוְרוּ פָנָיו! דְּשׁוּלְיוֹ, יַקִּירִי, מַה-לָךְ? – וְאָבִיו הִבִּיט אֵלָיו מִצִּדּוֹ וַיֹּאמַר: מוּסַר כִּלְיוֹתָיו הוּא הַמְקַלְקֵל בְּרִיאוּת-גּוּפוֹ. לֹא כֵן הָיָה לוֹ בְּעוֹד הֱיוֹתוֹ תַלְמִיד אוֹהֵב תּוֹרָה וּבֵן אֲשֶׁר לִבּוֹ נֶאֱמָן לְאָבִיו ולְבֵיתוֹ. וַתִּקְרָא אִמּוֹ: אֲבָל הֵן חוֹלֶה הוּא! וְהָאָב עָנָה; אַחַת הִיא לִי עָתָּה.

הַדָּבָר יָצָּא מִפִּי אָבִיו וַיָּבֹא כְּמַדְקְרוֹת חֶרֶב בְּלֵב הַנַּעַר הַמִּסְכֵּן. אֲהָהּ! כָּמֹהוּ כְאַיִן בְּעֵינָיו עָתָּה! אָבִיו, אֲשֶׁר לְפָנִים הִתְחַלְחַל בְּשָׁמְעוֹ אוֹתוֹ אַךְ מִשְׁתָּעֵל! אֵינֶנּוּ אוֹהֵב אוֹתוֹ אֵפוֹא עוֹד, עַתָּה בָרוּר הַדָּבָר, כַּמֵּת נֶחְשַׁב לְאָבִיו… אָז אָמַר הַנַּעַר בְּלִבּוֹ, אֲשֶׁר הִתְכַּוֵּץ מֵרֹב צַעַר: אֲהָהּ, אָבִי! לֹא, עַתָּה בוֹא יָבוֹא הַקֵּץ לְכָל הָעִנְיָן הַזֶּה, לֹא אוּכַל לִחְיוֹת וְאַהֲבָתְךָ סָרָה מִמֶּנִי, אֲנִי מְבַקֵּשׁ לְהָשִׁיב עָלַי אֶת לִבְּךָ, אֶת כָּל לִבְּךָ, הַגֵּד אַגִּיד לְךָ אֶת כֹּל, לֹא אוֹסִיף לְרַמּוֹתְךָ, לָמוֹד אֶלְמַד כְּקֶדֶם. יְהִי אֲשֶׁר יְהִי, אִם אַךְ שׁוֹב תָּשׁוּב לְאַהֲבָה אוֹתִי, אָבִי הַמִּסְכֵּן. הוֹי, עַתָּה הַפַּעַם הֶחְלַטְתִּי דָבָר וְלֹא אָשׁוּב מִמֶּנּוּ!

וּבְכָל-זֹאת קָם גַּם בַּלַּיְלָה הַהוּא, כִּי הֶרְגֵּלוֹ הִמְרִיץ אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן; וּבְקוּמוֹ בִּקֵּשׁ לָלֶכֶת לִרְאוֹת בְּדִמְמַת-הַלַּיְלָה אַךְ הַפַּעַם אֶת הַחֶדֶר, אֲשֶׁר כָּכָה הִרְבָּה לַעֲבוֹד בּוֹ חֶרֶשׁ בְּלֵב מָלֵא רַחֲמִים וְרָצוֹן. וַיְהִי כְגִשְׁתּוֹ אֶל שֻׁלְחַן הַסּוֹפְרִים אַחֲרֵי הַעֲלוֹתוֹ אֶת נֵר הַמְּנוֹרָה, וְכִרְאוֹתוֹ אֶת פַּסֵּי הַנְּיָר הַלְּבָנִים, אֲשֶׁר מֵעַתָּה לֹא יוֹסִיף עוֹד לִכְתּוֹב עֲלֵיהֶם אֶת שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים וְהֶעָרִים, הָעֲרוּכִים וְהַשְּׁמוּרִים בִּלְבָבוֹ זֶה כַמָּה, וַיִּתְקְפֵהוּ עִצָּבוֹן גָּדוֹל וְחָזָק מְאֹד, וַיָּנֶף אֶת יָדוֹ תְנוּפָה עַזָּה וְנִמְרָצָה וַיֹּאחַז בָּעֵט, לְמַעַן עֲבוֹד אֶת הָעֲבוֹדָה אֲשֶׁר הִסְכִּין עִמָּהּ. אַךְ כְּשָׁלְחוֹ יָדוֹ, פָּגַע בַּסֵּפֶר וְהַסֵּפֶר נָפָל. וְדָמוֹ כִמְעַט קָפָא בְּעוֹרְקָיו. מָה אִם יָקִיץ אָבִיו! אָמְנָם כִּי לֹא יִמְצָאֵהוּ עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר לֹא יֵעָשֶׂה, וְהֵן גַּם הָיָה עִם לְבָבוֹ לְהַגִּיד לוֹ אֶת הַכֹּל; וּבְכָל-זֹאת… הַדְּאָגָה אֲשֶׁר בָּאָה בְלִבּוֹ, פֶּן יִשְׁמַע אֶת קוֹל צְעָדָיו בְּהִתְקָרְבוֹ אֵלָיו בָּאֲפֵלָה – פֶּן יְבַהֲלוֹ פִתְאֹם בָּרֶגַע הַזֶּה בַּדְמָמָה הַזּאֹת; וְאִמּוֹ תָקִיץ מִשְּׁנָתָהּ וְתִבָּהֵל, – וְהַדְּאָגָה הָאֲחֶרֶת, אֲשֶׁר בָּאָה אֶל לִבּוֹ עַתָּה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, כִּי בִמְצוֹא אָבִיו אֶת סוֹדוֹ וְהָיְתָה זֹאת לוֹ לְהַכְנִיעוֹ לִפְנֵי בְנוֹ, – כָּל אֵלֶּה הֵבִיאוּ כִמְעַט פַּחַד בִּלְבָבוֹ. וַיַּט אָזְנוֹ וַיַּקְשֵׁב, וַיַּעֲצֹר בְּנִשְׁמַת רוּחַ אַפּוֹ… וְהִנֵּה לֹא נִשְׁמַע כָּל רָעַשׁ. וַיֵּט אָזְנוֹ אֶל מַנְעוּל הַדֶּלֶת: דּוּמִיָּה! כָּל הַבַּיִת יָשֵׁן. אָבִיו לֹא שָׁמַע מְאוּמָה. אָז שָׁבָה נַפְשׁוֹ לִמְנוּחָתָהּ וַיֵּשֶׁב לִכְתּוֹב. וּכְתָבוֹת נוֹסְפוּ עַל כְּתָבוֹת; וַיִּשְׁמַע אֶת קוֹל הַצְּעָדִים הַקְּצוּבִים שֶׁל הַשּׁוֹמְרִים, בְּצָעֲדָם בָּרְחוֹב הֶעָזוּב הַהוּא, שָׁם לְמַטָּה; וְאַחַר קוֹל רַעַשׁ מֶרְכָּבוֹת, אֲשֶׁר חָדַל פִּתְאֹם; וְאַחַר, עוֹד מְעַט, קוֹל רַעַשׁ אוֹפַנֵּי עֲגָלוֹת, אֲשֶׁר עָבְרוּ שָׁמָּה לְאִטָּן. וְאַחַר הָיְתָה דְמָמָה עֲמֻקָּה, אֲשֶׁר הִפְרִיעַ אוֹתָה פַּעַם בְפַעַם קוֹל כֶּלֶב נוֹבֵחַ בַּמֶּרְחָק. וְהוּא כָתַב וְכָתָב. וְאָבִיו עוֹמֵד עָלָיו מֵאַחֲרָיו: לְקוֹל הַסֵּפֶר בְּנָפְלוֹ קָם וַיְחַכֶּה לעֵת נְכוֹנָה: רַעַשׁ הָעֲגָלוֹת גָּבַר עַל קוֹל רַגְלָיו וְעַל חֲרִיקַת הַדֶּלֶת, אֲשֶׁר פָּתַח בַּלָּט; וְהִנֵּה הוּא עוֹמֵד וְרֹאשׁוֹ הַלָּבָן מֵעַל לָרֹאשׁ הַשָׁחוֹר שֶׁל הַנַּעַר דְּשׁוּלְיוֹ, – וַיַּרְא אֶת הָעֵט בְּעוֹפְפוֹ עַל-פְּנֵי הַנְּיָר, וַיִּזְכֹּר וַיָּבֶן כְּרֶגַע אֶת כֹּל, וְנֹחַם נִמְרָץ מְאֹד מִלֵּא אֶת לִבּוֹ וְרַחֲמִים רַבִּים עַד בְּלִי דַי תְּקָפוּהוּ, וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵי בְנוֹ בְּלִי נוֹעַ וַיַּעֲצֹר בְּעַד נִשְׁמַת רוּחַ אַפּוֹ. פִּתְאֹם נָתַן דְּשׁוּליוֹ קוֹל זְעָקָה גְדוֹלָה: שְׁתֵּי זְרוֹעוֹת רוֹעֲדוֹת, כַּאֲחוּזוֹת פַּלָּצוּת, לָפְתוּ אֶת רֹאשׁוֹ. – אָבִי? אָבִי? סְלַח-נָא לִי – קָרָא הַנַּעַר, בְהַכִּירוֹ אֶת אָבִיו לְשֵׁמַע קוֹל בִּכְיוֹ. – לֹא, כִּי אֲנִי הוּא הַמְבַקֵּשׁ סְלִיחָה מִמֶּךָּ – עָנָה הָאָב, וַיָּצֶף עֲתֶרֶת נְשִׁיקוֹת עַל מִצְחוֹ, נָשׁוֹק וְהַאָנֵק יָחַד: – עַתָּה הֲבִינוֹתִי הַכֹּל, יָדַעְתִּי אֶת כֹּל, סְלַח לִי, בְּנִי הַטּוֹב בַּבָּנִים. בּוֹא, בּוֹא עִמִּי! וַיִּמְשְׁכֵהוּ, אוֹ נְשָׂאָהוּ עַל זְרוֹעוּתָיו, אֶל מִטַּת אִמּוֹ, אֲשֶׁר הֵקִיצָה מִשְׁנָתָהּ, וַיְשִׂימֵהוּ בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: שְׁקִי לִבְנֵנוּ זֶה, הַטּוֹב כְּמַלְאַךְ אֱלֹהִים, אֲשֶׁר זֶה שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים הוּא גוֹרֵעַ שֵנָה מֵעֵינָיו וְעוֹבֵד אֶת עֲבוֹדָתִי, וַאֲשֶׁר אָנֹכִי הִכְאַבְתִּי אֶת לִבּוֹ, תַּחַת הֲבִיאוֹ בַעֲמָלוֹ לֶחֶם לְבֵיתֵנוּ! וַתְּחַבֵּק-לוֹ אִמּוֹ וַתְּאַמְּצֵהוּ אֶל לִבָּהּ, וּבִלְשׁוֹנָה אֵין מִלָּה; וְאַחַר אָמרָה: לֵךְ לִישׁוֹן, בְּנִי, לֵךְ שְׁכַב, לְכָה נוּחָה וְהַחֲלֵף כֹּחַ! שָׂאֵהוּ אֶל מִטָּתוֹ! וַיִּקָּחֵהוּ אָבִיו עַל זְרוֹעוֹתָיו וַיִּשָׂאֵהוּ אֶל חֶדְרוֹ וַיַּשְׁכִּיבֵהוּ עַל מִטָּתוֹ; וַיַּעֲרָךְ-לוֹ אֶת הַכָּרִים וַיִּפְרֹשׂ אֶת מִכְסֵהוּ, וְהוּא שׁוֹאֵף רוּחַ בְּחָזְקָה וּמְחַבֵּק בְּלִי הֲפוּגוֹת אֶת יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעָיו. וְהַבֵּן אָמַר פַּעַם בְּפַעַם: תּוֹדָה, אַבָּא, תּוֹדָה, וְעַתָּה לֵךְ שְׁכַב גַּם אַתָּה, מַה מְּאֻשָּׁר אָנֹכִי עַתָּה; לֵךְ שְׁכַב, אָבִי. אַךְ אָבִיו בִּקֵּשׁ לִרְאוֹת בְּנוּמוֹ שְׁנָתוֹ, וַיֵּשֶׁב אֵצֶל הַמִּטָּה וַיֹּאחַז בְּיָדוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ: נוּמָה, נוּמָה, בְּנִי! וּדְשׁוּלְיוֹ, אֲשֶׁר הָיָה עָיֵף וְאֵין-אוֹנִים, נִרְדַּם וַיִּישַׁן שָׁעוֹת רַבּוֹת, וַיִּמְצָא הַפַּעַם, מִקֵּץ חֳדָשִׁים רַבִּים, שְׁנַת מְנוּחָה וַיַּחֲלֹם חֲלוֹמוֹת נְעִימִים. וּכְפָקְחוֹ אֶת עֵינָיו וְהַשֶּׁמֶשׁ בִּמְרוֹם שָׁמַיִם, וְהִנֵּה חָשׁ בָּרִאשׁוֹנָה וְאַחַר גַּם רָאָה בְעֵינָיו אֶת רֹאשׁ אָבִיו הַלָּבָן נִשְׁעָן עַל חָזֵהוּ, וְגוּפוֹ נִשְׁעָן עַל שְׂפַת הַמִּטָּה הַקְּטַנָּה: כָּכָה בִלָּה כָל הַלַּיְלָה וְעוֹדֶנּוּ יָשֵׁן, וּמִצְחוֹ אֶל לִבּוֹ.

הָרָצוֹן

28.– יוֹם רְבִיעִי.

סְטַרְדִּי, אֲשֶׁר עִמִּי בַכִּתָּה, הוּא אַמִּיץ-לֵב דַּי עֲשׂוֹת גַּם הוּא כַמַעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הַפְלוֹרֶנְטִינִי הַקָּטָן. הַבֹּקֶר קָרוּ שְׁנֵי מִקְרִים בְּבֵית-הַסֵפֶר: גָּרוֹפִי הָיָה כֻלוֹ שׁוֹלָל מִשִּׂמְחַת לִבּוֹ, כִּי הֵשִׁיבוּ לוֹ אֶת סֵפֶר קְבֻצַּת-הַתָּוִים אֲשֶׁר לוֹ, וּבוֹ שְׁלֹשָׁה תָוִים מִמְּדִינַת גּוּאַטֶּמַּלָּה, אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ זֶה שְׁלשָׁה יְרָחִים; וּסטַרְדּי הִשִּׂיג אֶת מַטְבֵּעַ-הַכָּבוֹד הַשֵּׁנִי. סְטַרְדִּי הוּא הָרִאשׁוֹן בַּכִּתָּה אחֲרֵי דֵירוֹסִי! כֻּלָּם הִשְׁתּוֹמְמוּ עַל זֹאת. מִי פִלֵּל כָּזֹאת בְּחֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי, בְּהוֹבֵל אוֹתוֹ אָבִיו אֶל בֵית-הַסֵּפֶר עָטוּף מְעִיל גָּדוֹל יָרֹק וּבְאָמְרוֹ לַמּוֹרֶה בְּאָזְנֵי כָל הַנִּצָּבִים שָׁם: לְאַט לִי לַנַּעַר, וְלֹא תִקְצַר רוּחֲךָ בוֹ, כִּי לֹא נָתַן לוֹ אֱלֹהִים שֵׂכֶל טוֹב! כֻּלָּם חָשְׁבוּ אוֹתוֹ בַּתְּחִלָּה לַחֲסַר-לֵב. אַךְ הוּא אָמַר: שְׁכוֹל לְנַפְשִׁי אוֹ שֵׂכֶל טוֹב, – וַיָּחֶל לִלְמוֹד בְּכָל כֹּחוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, בַּבַּיִת וּבְבֵית-הַסֵּפֶר, בְּהִתְהַלְּכוֹ, בְּשָכְבּוֹ וּבְקוּמוֹ, וַיִּלְמַד כְּשֶׁשִּׁנָּיו מִתְלַכְּדוֹת וְאֶגְרוֹפָיו סְגוּרִים; כְּשׁוֹר הָיָה לְסָבְלָה, כְּפֶרֶד לִקְשִׁי-עֹרֶף; וּבְרֹב לָמְדוֹ, לָמֹד וְשָׁנֹה, לָמֹד וְשַׁנֵּן, בְּלִי שׂוּם לֵב לְלַעַג הַמִּתְלוֹצְצִים וּבְבָעֲטוֹ בְּרַגְלָיו בַּמַּפְרִיעִים אוֹתוֹ, עָבַר הַנַּעַר הַמְּטֻמְטָם הַזֶּה אֶת כָּל חֲבֵרָיו. בְּחֶשְׁבּוֹן לֹא הֵבִין כָּל מְאוּמָה, חִבּוּרָיו אֲשֶׁר כָּתַב הָיוּ מְלֵאֵי שְׁגִיאוֹת, לֹא יָכֹל לִזְכּוֹר וְלִשְׁמוֹר בְּלִבּוֹ גַם מִשְׁפָּט אֶחָד; וְעַתָּה הוּא פוֹתֵר כָּל חֶשְׁבּוֹן, כּוֹתֵב נְכוֹנָה וּפוֹסֵק אֶת פְּסוּקוֹ כְּהַגֵּד מִזְמוֹר-שִׁיר. אַךְ יִרְאֶה הָרוֹאֶה אוֹתוֹ, שְׁפַל-קוֹמָה וְעָבֶה, מְרֻבַּע-רֹאשׁ וְאֵין-צַוָּאר, יָדַיִם קְצָרוֹת וְעָבוֹת וְקוֹל גַּס, – וְהֵבִין אֶת עֹז רְצוֹנוֹ. גַּם לְקִרְעֵי כִתְבֵי-עִתִּים, גַּם לְהוֹדָעוֹת הַתֵּיאַטְרוֹן שׂוֹם יָשִׂים עֵינָיו וְלִבּוֹ, וּמִדֵּי קָבְצוֹ עַל-יָד עֶשֶׂר אֲגוֹרוֹת יִקְנֶה לוֹ סֵפֶר: גַּם הִנֵּה אֹסֶף-סְפָרִים עָרוּךְ לוֹ בְּבֵיתוֹ, וּבְעֵת רָצוֹן הִגִּיד לִי אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר הוּא חוֹשֵׁב לִקְרֹא לִי יוֹם אֶחָד וּלְהַרְאוֹתֵנִי אֶת סְפָרָיו. אֵינֶנּוּ מְדַבֵּר עִם אִישׁ, אֵינֶנּוּ מְשַׂחֵק עִם אִישׁ, תָּמִיד יוֹשֵב הוּא בַּסַּפְסָל, מִצְחוֹ נִשְׁעָן עַל אֶגְרוֹפָיו, וּמַקְשִׁיב לְדִבְרֵי הַמּוֹרֶה. סְטַרְדִּי הַמִּסְכֵּן, כַּמָּה הָיָה עָלֶיךָ לַעֲבוֹד וְלַעֲמוֹל! וְהַמּוֹרֶה, אַף כִּי הָיָה קְצַר-רוּחַ וְזָעֵף, אָמַר אֵלָיו הַבֹּקֶר, בְּתִתּוֹ לוֹ אֶת מַטְבֵּעַ-הַכָּבוֹד: “חֲזַק, סְטַרְדִּי; הַשּׁוֹקֵד בְּאֹרֶךְ-רוּחַ נִצְחוֹנוֹ לָעַד בָּטוּחַ”. אַךְ הוּא לֹא יִגְבַּהּ לִבּוֹ בָּזֹאת, וּשְׂחוֹק לֹא יֵרָאֶה עַל שְׂפָתָיו, וְאַךְ שָׁב אֶל מוֹשָׁבוֹ וּמַטְבֵּעַ-הַכָּבוֹד בְּיָדוֹ, הִתְעָרָה שָׁם, אֶגְרוֹפָיו אֶל רַקּוֹתָיו, וַיֵּשֶׁב מַקְשִׁיב וְדוּמָם מֵאֲשֶׁר לְפָנִים. אַךְ הַמַּרְאֶה הַיָּפֶה מִכֹּל הָיָה, בְּעֵת צֵאת הַתַּלְמִידִים, בְּחַכּוֹת לוֹ אָבִיו הַבָּלָּן, אִישׁ שְׁפַל-קוֹמָה וְעָבֶה כָמוֹהוּ, רְחַב-פָּנִים וְאַדִּיר-קוֹל. וְהוּא לֹֹא חִכָּה לְמַטְבֵּעַ-הַכָּבוֹד הַזֶּה וְלֹא הֶאֱמִין לָנוּ, עַד אֲשֶׁר הִבְטִיחוֹ הַמּוֹרֶה, כִּי אֱמֶת הַדָּבָר; אָז נָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּשְׂחוֹק, וַיַּךְ אֶת בְּנוֹ מַכָּה אַחַת עַל עָרְפּוֹ וַיֹּאמֶר בְּקוֹל רָם: “הֶאָח, מַה-טּוֹב, מַה-יָּפֶה, תָּם יָקָר שֶׁלִּי”, וַיַּבֵּט אֵלָיו מִשְׁתּוֹמֵם ועַל שְׂפָתָיו בַּת-צְחוֹק. וְגַם כָּל הַנְּעָרִים מִסָּבִיב הִצְטַחֲקוּ מִבַּלְעֲדֵי סְטַרְדִּי: בְּלִבּוֹ הִנֵּה הִתְרוֹצֵץ הַלֶּקַח אֲשֶׁר יְשַׁנֵּן לְיוֹם מָחָר.

הַכָּרַת טוֹבָה

31.– יוֹם הַשַּׁבָת.

חֲבֵרְךָ סְטַרְדִּי לְעוֹלָם לֹא יִתְאוֹנֵן עַל מוֹרֵהוּ, בְּזֹאת אֲנִי בָטוּחַ. – הַמּוֹרֶה הָיָה קצַר-רוּחַ וְזָעֵף; הִנְּךָ אוֹמֵר זֹאת כְּאִישׁ אֲשֶׁר לֹא לְרָצוֹן לוֹ הַדָּבָר. הָשִׁיבָה אֶל לְבָבְךָ רֶגַע, כַּמָּה פְעָמִים תִּקְצַר נַפְשְׁךָ אַתָּה, וּבְמִי? בְּאָבִיךָ וּבְאִמֶּךָ, וְהוּא עָוֹן פְּלִילִי! וּמוֹרְךָ, כִּי תִקְצַר רוּחוֹ לְעִתִּים, הֵן לֹא עַל חִנָּם תִּהְיֶה זֹאת! זְכוֹר, כַּמָּה שָׁנִים הוּא עָמֵל וּמִתְעַנֶּה לְמַעַנְכֶם הַיְלָדִים, ואִם יֵשׁ בָּהֶם טוֹבִים וִישָׁרִים, הַמּוֹצְאִים חֵן בְּעֵינֵי כָל רוֹאֵיהֶם, הֲלֹא מָצָא גַם רַבִּים מְאֹד, אֲשֶׁר אֵינָם מַכִּירֵי טוֹבָה, אֲשֶׁר יִשְׁתַּמְּשׁוּ לְרָעָה בְטוּב לִבּוֹ, וְכָל עֲמָלוֹ לֹא יַכִּירוּ וְלֹא יַחְשׁוֹבוּ; וְאַף גַּם זֹאת: כֻּלְּכֶם מַשְׂבִּיעִים אוֹתוֹ יוֹתֵר מְרוֹרִים מִנַּחַת. זְכוֹר, כִּי גַם הַטּוֹב בְּכָל הָאָדָם, כִּי יָבוֹא תַחְתָּיו, יֵשׁ אֲשֶׁר יִתְקְפֵהוּ הַקֶּצֶף וְלֹא יוּכַל לַעֲצוֹר בְּרוּחוֹ. וְהַשֵּׁנִית, לוּ יָדַעְתָּ כַּמָּה פְעָמִים יֵלֵךְ הַמּוֹרֶה אֶל בֵּית-הַסֵּפֶר רַק בִּגְלַל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ דֵי חוֹלֶה, לְמַעַן הַשִּׂיגוֹ רִשְׁיוֹן לָשֶׁבֶת בָּיִת! הוּא קְצַר-רוּחַ, בַּאֲשֶׁר הוּא כוֹאֵב, וְיוֹתֵר יִכְאַב לִבּוֹ, כִּי יִרְאֶה כִּי אַתֶּם הַנְעָרִים אֵינְכֶם שָׂמִים לֵב לָזֹאת, אוֹ גַם מַכְעִיסִים אוֹתוֹ עַל פָּנָיו. בְּנִי, כַּבֵּד, אֱהוֹב אֶת מוֹרֶךָ. אֱהָבֵהוּ, כִּי אָבִיךָ אוֹהֵב וּמְכַבֵּד אוֹתוֹ, יַעַן אֲשֶׁר הוּא מַקְדִּישׁ חַיָּיו לְטוֹבַת נְעָרִים רַבִּים, הַשּׁוֹכְחִים אוֹתוֹ; אֱהָבֵהוּ, כִּי הוּא מְפַתֵּחַ וּמֵאִיר רוּחֲךָ וּמְאַלֵּף אֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ; כִּי יֵשׁ-יוֹם, וְאַתָּה תִהְיֶה לְאִישׁ בָּא בַיָּמִים, וְגַם אֲנִי וְגַם הוּא לֹא נִהְיֶה עוֹד עַל הָאָרֶץ; אָז תִּתְיַצֵּב תְּמוּנָתוֹ לְיַד תְּמוּנָתִי לְעֵינֵי רוּחֲךָ, וְאָז תִּזְכּוֹר אֶת תָּוֵי-פָנָיו הַטוֹבִים, הַמַּבִּיעִים אֲצִילוּת, עִצָּבוֹן וִיגִיעַת-בָּשָׂר, – תָּוֵי-פָנִים אֵלֶה, אֲשֶׁר עַתָּה אֵינְךָ שָׂם לֵב אֲלֵיהֶם וַאֲשֶׁר גַּם מִקֵּץ שְׁלשִׁים שָׁנָה עוֹד תִּזְכְּרֵם בְּיָגוֹן. אָז תֵּבוֹשׁ וְאָז תִּנָּחֵם עַל אֲשֶׁר לֹא אָהַבְתָּ אוֹתוֹ וַאֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתָּ עִמּוֹ בְּקֶרִי. אֱהַב אֶת מוֹרֶךָ, כִי חָבֵר הוּא לַמִּשְׁפָּחָה הַגְּדוֹלָה, לַחֲמִשִּׁים אֶלֶף מוֹרֵי הַיְלָדִים, הַמְפֻזָּרִים בְּכָל רַחֲבֵי אִיטַלְיָה, אֲבוֹת-הָרוּחַ לְרִבְבוֹת אַלְפֵי יְלָדִים אֲשֶׁר כְּגִילֶךָ; הָעוֹבְדִים, הַמְגַדְּלִים לְאַרְצֵנוּ עַם טוֹב מִזֶּה שֶׁל הַיּוֹם וַאֲשֶׁר אֵין מַעֲרִיכִים אֶת עֶרְכָּם וְאֵין נוֹתְנִים שְׂכָרָם עַל-פִּי פָעֳלָם. אַהֲבָתְךָ, אֲשֶׁר אַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי, לֹא תַשְׂבִּיעֵנִי רָצוֹן, אִם לֹא תֶאֱהַב גַּם אֶת כָּל הַמֵּיטִיבִים עִמָּךְ; וּבְאֵלֶּה רִאשׁוֹן הוּא מוֹרְךָ אַחֲרֵי הוֹרֶיךָ. אֱהַב אוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר תֶּאֱהַב אַחַד מֵאֶחָי; אֱהַב אוֹתוֹ גַּם בַּהֲפִיקוֹ לְךָ נפְשׁוֹ בְּאַהֲבָה, גַּם בְּשַׁחֲרוֹ אוֹתְךָ מוּסָר, בְּעֵת צָדְקוֹ וּבְעֵת אֲשֶׁר לֹא יִצְדַּק בְּעֵינֶיךָ; אֱהָבֵהוּ בִהְיוֹתוֹ שָׂמֵחַ וְטוֹב-לֵב וּמַרְבֶּה שִׂיחָה, וֶאֱהָבֵהוּ מִשְׁנֵה אַהֲבָה בִּרְאוֹתְךָ אוֹתוֹ סָר וְזָעֵף. אֱהָבֵהוּ בְּכָל עֵת. וּבִטֵאתָ בִּשְׂפָתֶיךָ תָּמִיד בְּהַדְרַת-כָּבוֹד שֵׁם “מוֹרֶה”, אֲשֶׁר, אַחֲרֵי הַשֵׁם “אָב”, הוּא הַטּוֹב וְהַנָּעִים בְּכָל הַשֵּׁמוֹת אֲשֶׁר יִקְרָא אִישׁ לְרֵעֵהוּ.

אָבִיךָ.

כִּסְלֵו

הָרוֹכֵל

  1. – יוֹם חֲמִישִׁי.

אָבִי מְבַקֵּשׁ, כִּי אֶקְרָא אֶל בֵּיתִי אֶחָד מֵחֲבֵרַי אוֹ כִי אֵלֵךְ אֶל בֵּיתוֹ, מִדֵּי הֱיוֹת לָנוּ יוֹם חֹפֶשׁ, לְמַעַן אֲשֶׁר אָבֹא מְעַט מְעַט בִּבְרִית יְדִידוּת עִם כֻּלָּם. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֵלֵךְ לָשׂוּחַ עִם בּוֹטִינִי, הָעוֹדֶה פְאֵר וּמִתְיַפֶּה בְּכָל עֵת וְהַמְקַנֵּא בְּדֵירוֹסִי. וְאוּלָם הַיּוֹם בָּא אֶל בֵּיתֵנוּ גָרוֹפִי הָאָרֹךְ, הַדַּל, אֲשֶׁר אַפּוֹ אָרֹךְ כְּמַקּוֹר הַיַּנְשׁוּף וְעֵינָיו קְטַנּוֹת, מְפִיקוֹת עָרְמָה וּמְשׁוֹטְטוֹת בַּכֹּל. הוּא בֶן רוֹכֵל-בְּשָׂמִים, וּדְרָכָיו שׁוֹנוֹת מִכָּל חֲבֵרָיו. סוֹפֵר הוּא תָמִיד אֶת הָאֲגוֹרוֹת אֲשֶׁר בְכִיסוֹ, מְמַהֵר מְאֹד לְחַשֵׁב עַל אֶצְבְּעוֹתָיו וּמוֹצֵא כָל כֶּפֶל מִבְּלִי אֲשֶׁר יֵעָזֵר בַּלּוּחַ הַפִּתַּגּוֹרִי. קוֹבֵץ הוּא עַל-יָד וְגַם הִנֵּה יֵשׁ לוֹ כְבָר פִּנְקַס-פִּקָּדוֹן מִקֻּפַּת-הַחִסָּכוֹן שֶׁל בֵּית-הַסֵּפֶר. וְאֵיךְ לֹא יִהְיֶה לוֹ כֶסֶף, וְהוּא לְעוֹלָם לֹא יוֹצִיא אֲגוֹרָה; וְכִי תֹאבַד לוֹ פְּרוּטָה תַּחַת הַסַּפְסָל, וּבִקֵּשׁ אוֹתָהּ שָׁבוּעַ יָמִים. דֵּירוֹסִי אוֹמֵר עָלָיו: דַּרְכּוֹ כְדֶרֶךְ הָעוֹרֵב; כָּל אֲשֶׁר יִמְצָא – עֵטִים מְקֻלְקָלִים, תָּוֵי-מִכְתָּבִים מְשֻׁמָּשִׁים, סִכּוֹת, שְׂרִידֵי נֵרוֹת, – הַכֹּל יִמְשׁוֹךְ וְיִקַּח לוֹ. זֶה שְׁנָתַיִם יָמִים וְיוֹתֵר מֵאָז יֶאֱסוֹף תָּוֵי-מִכְתָּבִים, וְגַם הִנֵּה יֵשׁ-לוֹ מֵהֶם לְמֵאוֹת מִכָּל אֶרֶץ וְאֶרֶץ, דְּבוּקִים לְדַפֵּי-פִנְקָס גָּדוֹל, וְיֵשׁ אֶת נָפְשׁוֹ לִמְכּוֹר אוֹתָם לְמוֹכֵר-סְפָרִים, כַּאֲשֶׁר יִמָּלֵא הַפִּנְקָס כֻּלוֹ. וְעַד כֹּה וְעַד כֹּה נוֹתֵן לוֹ מוֹכֵר-הַסְּפָרִים אֶת מַחְבְּרוֹתָיו בְּלֹא כֶסֶף, יַעַן הֲבִיאוֹ נְעָרִים רַבִּים אֶל חֲנוּתוֹ. בְּבֵית-הַסֵּפֶר עוֹשֶׂה הוּא תָמִיד מִקְנֶה וְקִנְיָן, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם יַעֲרֹךְ שָׁם מִמְכָּר, גּוֹרָלוֹת, חֲלִיפִין; אַחֲרֵי-כֵן יִנָּחֵם עַל הַתְּמוּרָה וּבִקֵּשׁ אֶת חֲפָצָיו חֲזָרָה. קוֹנֶה הוּא בִשְׁתַּיִם וּמוֹכֵר בְּאַרְבַּע, מְשַׂחֵק בְּעֵטִים, וְלֹא יִקְרֵהוּ אָבְדָן וָנֵזֶק; מוֹכֵר הוּא לְסוֹחֲרֵי טַבַּק גִּלְיוֹנוֹת עִתּוֹנִים יְשָׁנִים, וְיֶשׁ-לוֹ מַחְבֶּרֶת קְטַנָּה, אֲשֶׁר יִרְשׁוֹם בָּהּ אֶת מִמְכָּרָיו, וְהִיא מְלֵאָה מִסְפָּרִים, מְחֻבָּרִים זֶה לָזֶה וְנִגְרָעִים זֶה מִזֶּה. בְּבֵית-הַסֵּפֶר אֵינֶנּוּ לוֹמֵד מְאוּמָה זוּלָתִי חֶשְׁבּוֹן, וְאִם נוֹשֵׂא הוּא אֶת נַפְשׁוֹ אֶל מַטְבֵּעַ-כָּבוֹד, הֲלֹא זֹאת אַךְ לְמַעַן יוּכַל לָבֹא אֶל בֵּית מַחֲזֵה-הַבֻּבּוֹת בְּלֹא מְחִיר. בְּעֵינַי מָצָא חֵן, בּוֹ אֲנִי מֵיטִיב אֶת לִבִּי. שָׂחַקְנוּ מִשְׂחַק הַסּוֹחֵר, בְּאַבְנֵי-מִשְׁקָל וּבְמֹאזְנָיִם: יוֹדֵעַ הוּא אֶל-נָכוֹן מְחִיר כָּל מֶכֶר, וּמַכִּיר אֶת הַמִּשְׁקָלוֹת, וְעוֹשֶׂה כִיסֵי-נְיָר יָפִים בְּיָדַיִם מְהִירוֹת כְּאַחַד הָרוֹכְלִים. כִּמְעַט יַשְׁלִים חֻקּוֹ בְּבֵית-הַסֵּפֶר, אוֹמֵר הוּא לִשְׁלוֹחַ בַּמִּסְחָר יָדוֹ, מִסְחָר חָדָשׁ, אֲשֶׁר בָּדָה הוּא מִלִּבּוֹ. כַּאֲשֶׁר נָתַתִּי לוֹ תָוֵי-מִכְתָּבִים אֲשֶׁר מִחוּץ לָאָרֶץ, שָׂמַח מְאֹד וַיֵּדַע לְהַגִּיד לִי אֶל-נָכוֹן, בְּכַמָּה נִמְכָּר כָּל תָּו וָתָו לִמְאַסְּפֵי עַתִּיקוֹת. אָבִי, אֲשֶׁר הָיָה כְקוֹרֵא בְעִתּוֹן, הִטָּה אֶת אָזְנוֹ וַיַּקְשֵׁב, וַיְהִי לוֹ הַדָּבָר גַּם לְשַׁעֲשׁוּעִים. כִּיסֵי גָרוֹפִי תָמִיד מְלֵאִים וּמְמֻלָּאִים כָּל מִינֵי דְבָרִים קְטַנִּים, סְחוֹרַת יָדוֹ, וְהוּא עוֹטֶה מְעִיל אָרֹךְ וְשָׁחוֹר לְמַעַן כַּסּוֹת עֲלֵיהֶם, וּפָנָיו תָּמִיד כִּפְנֵי אִישׁ סוֹחֵר, בַּעַל מַחֲשָׁבוֹת וְרֹב עִנְיָן. אַךְ אֹסֶף הַתָּוִים הוּא הַדָּבָר הַקָּרוֹב אֶל לִבּוֹ מִכָּל דִּבְרֵי סַחֲרוֹ; הוּא אוֹצָרוֹ, שִׂיחוֹ וְשִׂיגוֹ תָמִיד, כְּמוֹ יוּכַל לְהַעֲשִׁירוֹ עֹשֶׁר רָב. לוֹ אוֹמְרִים הַחֲבֵרִים: כֵּילַי הוּא וּמַשִּׁיךְ נָשֶׁךְ. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ, הַאֻמְנָם כֵּן הַדָּבָר. אֲנִי לִבִּי טוֹב לוֹ, רַבּוֹת אַשְׂכִּיל מִמֶּנּוּ, וּכְאִישׁ הוּא נִרְאֶה לִי. קוֹרֵטִי, בֶּן סוֹחֵר-הָעֵצִים, אוֹמֵר, הוּא לֹא יִתֵּן אֶת אֹסֶף הַתָּוִים אֲשֶׁר לוֹ, וְלוּ גַם יוּכַל לְהַצִּיל בָּזֹאת אֶת נֶפֶשׁ אִמּוֹ. אַךְ אָבִי אֵינֶנּוּ מַאֲמִין זֹאת. וכֹה אָמַר לִי: עוֹד לֹא תוּכַל לְהוֹצִיא עָלָיו מִשְׁפָּט נָכוֹן; תַּאֲוָה קְשׁוּרָה בְלֵב הַנַּעַר, אַךְ יֵשׁ-לוֹ לֵב.

גַּאֲוַת-הָבֶל

5.– יוֹם שֵׁנִי.

אֶתְמוֹל יָצָאתִי לָשׂוּחַ עִם בּוֹטִינִי וְעִם אָבִיו אֶל שְׂדֵרוֹת הָעֵצִים, אֲשֶׁר בֶּרְחוֹב רִיבוֹלִי. בְּעָבְרֵנוּ דֶרֶךְ הָרְחוֹב “דּוֹרָה גְרוֹסָה”, רָאִינוּ אֶת סְטַרְדִּי, הַבּוֹעֵט בְּרַגְלָיו בַּמַּפְרִיעִים אוֹתוֹ מִלִּמּוּדוֹ, וְהִנֵּה הוּא עוֹמֵד לִפְנֵי חַלּוֹן-הַחֲנוּת אֲשֶׁר לְמוֹכֵר-סְפָרִים, כְּיָתֵד הַתְּקוּעָה בְמָקוֹם נֶאֱמָן, וְעֵינָיו נִצְמָדוֹת אֶל מַפָּה גְדוֹלָה; וּמִי יוֹדֵעַ, כַּמָּה עָמַד שָׁם עַד עָבְרֵנוּ, כִּי הוּא לוֹמֵד תָּמִיד, גַּם בָּרְחוֹב; וְכִי בֵרַכְנוּ אוֹתוֹ, עָנָנוּ בְשָׂפָה רָפָה, בֶּן-כְּפָר זֶה. בּוֹטִינִי הָיָה לָבוּשׁ בִּגְדֵי חֲמֻדוֹת, חֲמֻדוֹת יוֹתֵר מִדָּי: עַל רַגְלָיו מַגָּפַיִם עֲשׂוּיִם עוֹר נִבְחָר, מְקֻשָּׁט רִקְמַת חוּטִים אֲדֻמִּים, עַל בְּשָׂרוֹ בֶּגֶד מַעֲשֵׂה רוֹקֵם וּגְדִילֵי מֶשִׁי לוֹ, עַל רֹאשׁוֹ צְנִיף עוֹר-בִּיבָר לָבָן, וּבְכִיסוֹ שָׁעוֹן. מָה הִתְהַדֵּר בִּלְבוּשׁוֹ! אַךְ בַּפַּעַם הַזֹּאת הָיְתָה לוֹ גַאֲוָתוֹ-הֶבֶל לְמוֹקֵשׁ. אַחֲרֵי אֲשֶׁר עָבַרְנוּ דֶרֶךְ אֲרֻכָּה בִּשְׂדֵרַת-הָעֵצִים, וְאָבִיו, אֲשֶׁר הָלַךְ אָט, נִשְׁאַר רָחוֹק רָחוֹק מֵאַחֲרֵינוּ, עָמַדְנוּ אֵצֶל מַדְרֵגַת-אֶבֶן לְיַד נַעַר לָבוּשׁ בִּגְדֵי עֹנִי, אֲשֶׁר הָיָה כְעָיֵף וּכְחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת וְרֹאשׁוֹ שְׁחוֹחַ. וְאִישׁ אֶחָד, אֲשֶׁר אֲדַמֶּה בְנַפְשִׁי, כִּי הָיָה אָבִיו, הִתְהַלּךְ בְּתוֹךְ הָעֵצִים אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה וַיִּקְרָא עִתּוֹן. וַנֵּשֶׁב בַּמָּקוֹם הַהוּא, וּבוֹטִינִי יָשַׁב בֵּינִי וּבֵין הַנָּעַר. וְהִנֵּה זָכַר, כִּי לָבוּשׁ פְּאֵר הוּא, וַיְבַקֵּשׁ לְהָעִיר אֶת רוּחַ הַנַּעַר שְׁכֵנוֹ לְאַשְּׁרוֹ וּלְקַנֵּא בוֹ.

וַיָּרֶם רַגְלוֹ הָאַחַת לְמַעְלָה וַיֹּאמֶר אֵלָי: הֲלֹא הִנֵּה רָאִיתָ אֶת מַּגָּפַי הָעֲשׂוּיִם כְּנַעֲלֵי שָׂרֵי-הַחֲיָלִים? בּוֹטִינִי אָמַר זֹאת, לְמַעַן מְשֹׁךְ אֶת עֵינֵי הַנַּעַר הָאַחֵר. אַךְ הַלָּז לֹא שָׂם לִבּוֹ לִדְבָרָיו וְלֹא פָנָה אֵלָיו.

אַחַר הוֹרִיד אֶת רַגְלוֹ וַיַּרְאֵנִי אֶת גְּדִילֵי הַמֶּשִׁי אֲשֶׁר עַל כְּנַף בִּגְדוֹ וַיֹּאמֶר אֵלַי, כְּשֶׁעֵינָיו מִתְגַּנְּבוֹת לְהַבִּיט אֶל מוּל הַנָּעַר: גְּדִילֵי הַמֶּשִׁי הָאֵלֶּה לֹא טוֹבוּ בְעֵינַי, וְהִנְנִי אוֹמֵר לָשׂוּם כַּפְתּוֹרֵי כֶסֶף תַּחְתֵּיהֶם. אַךְ הַנַּעַר לֹא הִבִּיט גַּם אֶל הַגְּדִילִים.

אָז יְסוֹבֵב בּוֹטִינִי עַל רֹאשׁ אֶצְבָּעוֹ הֵנָּה וָהֵנָּה אֶת צְנִיפוֹ הַיָּפֶה, הֶעָשׂוּי עוֹר בִּיבָר לָבָן. אַךְ הַנַּעַר – אֲשֶׁר הָיָה כְּעוֹשֶׂה זֹאת בְּזָדוֹן – גַּם לֹא נָשָׂא עֵינָיו אֶל הַצָּנִיף.

בּוֹטִינִי, אֲשֶׁר הֵחֵל לְהִתְמַרְמֵר, הוֹצִיא אֶת הַשָּׁעוֹן מֵחֵיקוֹ, וַיִפְתְּחֵהוּ וַיַּרְאֵנִי אֶת הַגַּלְגַּלִּים. אַךְ הַנַּעַר הָאַחֵר לֹא הֵסֵב רֹאשׁוֹ אֵלָיו. שְׁאַלְתִּיו: הֶעָשׂוּי הוּא כֶסֶף מֻזְהָב? – לֹא, כִּי זָהָב טָהוֹר הוּא – הֵשִׁיב. וָאֹמַר: הֵן לֹא כֻלּוֹ זָהָב, הֲלֹא יֶשׁ-גַּם כֶּסֶף בּוֹ? וַיַּעַן וַיֹּאמַר: חָלִילָה! וַיָּשֶׂם אֶת שְׁעוֹנוֹ נֶגֶד פְּנֵי הַנַּעַר, לְמַעַן הַמְרִיצוֹ כִּי יַבִּיט, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: הַגִּידָה אַתָּה, הֲלֹא כֻלּוֹ זָהָב? וַיַּעַן הַנַּעַר בְּלִי מֶתֶק שְׂפָתָיִם: אֵינֶנִי יוֹדֵעַ.

וַיִּקְרָא בּוֹטִינִי, וַחֲמָתוֹ בָעֲרָה בוֹ: הוֹי! הוֹי! מַה גֵּא אָתָּה!

מִדֵּי דַבְּרוֹ זֹאת בָּא אָבִיו, אֲשֶׁר שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; וַיַּבֵּט אֶל הַנַּעַר בְּעֵינַיִם קָמוֹת, וְאַחַר אָמַר אֶל בְּנוֹ בְּקוֹל נִמְרָץ: הַחֲרֵשׁ! וַיֵּט פִיו אֶל אָזְנוֹ וַיִּלְחַשׁ לוֹ לֵאמֹר: עִוֵּר הוּא!

וַיִּתַּר בּוֹטִינִי בַחֲרָדָה מִמְקוֹמוֹ וַיַּבֵּט אֶל פְּנֵי הַנָּעַר. וְהִנֵּה אִישׁוֹנֵי עֵינָיו קָפְאוּ כִּזְכוּכִית, לֹא נָעוּ וְלֹא הִבִּיטוּ.

וּבוֹטִינִי נָפוֹג וְנִדְכֶּה, וְעֵינָיו לָאָרֶץ נִטָּיוּ וְלֹא דִבֵּר דָּבָר. וְאַחַר דּוֹבְבוּ שְׂפָתָיו: צַר לִי, כִּי לֹא יָדַעְתִּי זֹאת.

אַךְ הָעִוֵּר, אֲשֶׁר הֵבִין אֶל כָּל הַנַּעֲשֶׂה, אָמַר בִּשְׂחוֹק חֵן וְתוּגָה גַּם יָחַד: הוֹ! מַה זֹּה עוֹשָׂה!

וְעַתָּה, אָמְנָם כִּי בּוֹטִינִי לוֹבֵשׁ גֵּאוּת; אַךְ יֵצֶר-לִבּוֹ לֹא רָע. בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְנוּ מִשָּׁם וָהָלְאָה לֹא נִרְאָה עוֹד שְׂחוֹק עַל שְׂפָתָיו.


הַשֶּׁלֶג הָרִאשׁוֹן

10.– יוֹם הַשַּׁבָת.

הֱיוּ שָׁלוֹם, מַהֲלָכַי אֶל רְחוֹב רִיבוֹלִי. הִנֵּה יְדִיד הַיְלָדִים, הַשֶּׁלֶג הָרִאשׁוֹן, הִנֵּה זֶה בָּא! מֵעֶרֶב יוֹם אֶתְמוֹל יוֹרֵד הוּא פִתִּים מוּצָקוֹת, רְחָבוֹת, כְּפִרְחֵי הַיַּשְׂמִינָה. הַיּוֹם בַּבֹּקֶר, בְּבֵית-הַסֵּפֶר, נָתַן שַׁעֲשׁוּעִים לְנַפְשֵׁנוּ, בְּבוֹאוֹ אֶל מוּל שִׁמְשׁוֹת הַחַלּוֹנוֹת וּבְהֵאָסְפוֹ עַל כָּל קֶרֶן וְעַל כָּל רֹאשׁ פִּנָּה; גַּם הַמּוֹרֶה הִבִּיט הַחוּצָה וַיְשַׁפְשֵׁף אֶת יָדָיו, וְכֻלָּם הָיוּ מְאֻשָּׁרִים, בְּזָכְרָם אֶת כַּדּוּרֵי הַשֶּׁלֶג אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ וְאֶת הַקֶּרַח אֲשֶׁר יָבֹא אַחֲרֵי-כֵן וְאֶת אֵשׁ-הַתַּנּוּר מוֹדַעְתָּנוּ. רַק סְטַרְדִּי לְבַדּוֹ לֹא שָׂם לֵב לָזֹאת, כִּי הָיוּ עֵינָיו וְלִבּוֹ נְתוּנִים אַךְ לְלִקְחוֹ וְלוֹחֵץ אֶת רַקּוֹתָיו בִשְׁנֵי אֶגְרוֹפָיו. וּמָה רַבָּה הָעֲלִיצוּת בְּצֵאתֵנוּ מִבֵּית-הַסֵּפֶר! כֻּלָּם רָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה בָּרְחוֹב וַיִּצְעֲקוּ, וַיִּצְהֲלוּ, וַיְנוֹפְפוּ זְרוֹעוֹתֵיהֶם לְמָעְלָה; וַיִּקְחוּ מְלֹא חָפְנֵיהֶם שֶׁלֶג, וַיָּבוּסוּ בוֹ כִּכְלָבִים קְטַנִּים בְּתוֹךְ מָיִם. הַהוֹרִים, אֲשֶׁר חִכּוּ לָהֶם בַּחוּץ, נָשְׂאוּ בִידֵיהֶם אִישׁ אִישׁ סוֹכֵךְ לָבָן; עַל רָאשֵׁי הַשּׁוֹטְרִים קוֹבָעִים לְבָנִים; כָּל יַלְקוּטֵינוּ הִלְבִּינוּ כָלִיל בִּרְגָעִים מִסְפָּר. כֻּלָּם לֹא יָדְעוּ נַפְשָׁם מֵרֹב שִׂמְחָה, מִלְּבַד פְּרַקוֹסִי, בֶּן חָרַשׁ-הַבַּרְזֶל, לְבֶן הַפָּנִים, אֲשֶׁר לֹא יָדַע שְׂחוֹק, וְרָבֵּיטִי, אֲשֶׁר הִצִּיל יֶלֶד מִתַּחַת רַכֶּבֶת-הָעִיר, וְעַתָּה הוּא מִתְהַלֵּךְ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ. הַנַּעַר הַקַּלַּבְּרִי, אֲשֶׁר לֹא נָגַע מֵעוֹדוֹ בְּשֶׁלֶג, לָקַח שֶׁלֶג וַיִּגְלֹם אוֹתוֹ לְכַדּוּר וַיֹּאכְלֵהוּ כֶּאֱכֹל אֲפַרְסָק. קָרוֹסִי, בֶּן מוֹכֶרֶת הַיָּרָק, מִלֵא מִמֶּנּוּ יַלְקוּטוֹ; וְהַבּוֹנֶה הַקָּטָן עָשָׂה לָנוּ שְׂחוֹק, עַד אֲשֶׁר כִּמְעַט הִתְבַּקְּעָה בִטְנֵנוּ בְּשָׂחֲקֵנוּ, כִּי בִקְרֹא לוֹ אָבִי אֶל בֵּיתֵנוּ לְיוֹם מָחָר, הָיָה פִיו מָלֵא שֶׁלֶג, וַיְהִי כִּי לֹא מָצָא אֶת לִבּוֹ לַהֲקִיאוֹ וְגַם לֹא לְבָלְעוֹ אֶל קִרְבּוֹ, וַיַּעֲמֹד דּוּמָם וַיִּתְבּוֹנַן בָּנוּ וְלֹא עָנָה דָבָר. גַּם הַמּוֹרוֹת בָּאוּ מִבֵּית-הַסֵּפֶר בִּמְרוּצָה, וּפִיהֶן מָלֵא שְׂחוֹק; הַמּוֹרָה, אֲשֶׁר הָיְתָה לִי בַּכִּתָּה הָרִאשׁוֹנָה, רָצָה אַף הִיא, הַמִּסְכֵּנָה, בְּתוֹךְ סוּפַת הַשֶּׁלֶג וּצְעִיפָה הַיָּרֹק עַל פָּנֶיהָ לְמַחְסֶה, וְהִיא מִשְׁתָּעֶלֶת. ועַד כֹּה וְעַד כֹּה, וּמֵאוֹת יְלָדוֹת יָצְאוּ מִבֵּית-הַסֵּפֶר הַקָּרוֹב יָצֹא וְצָרֹחַ וְרָקֹד עַל הַשְּׁטִיחַ הַצַּח, וּמוֹרִים וּמְשָׁרְתִים וְשׁוֹטְרִים קָרְאוּ: הַבַּיְתָה! הַבָּיְתָה! וּבְקָרְאָם בָּאוּ פִתֵּי שֶׁלֶג אֶל קִרְבָּם, וַיְנַעֲרוּ אֶת זְקָנָם וְאֶת שְׂפָמָם מִשָּׁלֶג. אַךְ גַּם הֵמָּה צָחֲקוּ עַל מַעֲשֵׂי הַתַּלְמִידִים הָעַלִּיזִים, אֲשֶׁר קִדְּמוּ אֶת הַחֹרֶף בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל מִצְהָלוֹת.

_ _ _ _ _ _ _ _

אַתֶּם חוֹגְגִים אֶת בּוֹא הַחֹרֶף… וְאוּלָם יֵשׁ יְלָדִים, אֲשֶׁר אֵין לָהֶם לֹא בְגָדִים וְלֹא נְעָלִים וְלֹא אֵשׁ. יֵשׁ אֲלְפֵי יְלָדִים, הַיּוֹרְדִים בִּדְרָכִים רְחוֹקוֹת, אֲרֻכּוֹת, אֶל הַכְּפָרִים, וּבִידֵיהֶם הַנּוֹטְפוֹת דָּם מִקֹּר בֶּקַע-עֵץ, לְמַעַן הַשִּׂיק בֵּית-הַסֵּפֶר. יֵשׁ מֵאוֹת בָּתֵּי-סֵפֶר קְבוּרִים בַּשֶּׁלֶג כִּמְעַט, חֲשׂוּפִים וְקוֹדְרִים כִּמְעָרוֹת, שֶׁשָּׁם הַיְלָדִים נֶחְנָקִים בֶּעָשָׁן וְשִנֵּיהֶם נוֹקְשׁוֹת בְּפִיהֶם מִקֹּר; וּבְלֵב חָרֵד מַבִּיטִים הֵמָּה אֶל הַפִּתִּים הַלְּבָנוֹת, הַיּוֹרְדוֹת בְּלִי הֲפוּגּוֹת וְנֶעֱרָמוֹת עַל סֻכּוֹת-הַקַּשׁ אֲשֶׁר לָהֶם, הַנִּמְצָאוֹת בְּרִחוּק-מָקוֹם וְהַצְּפוּיוֹת אֶל מַפֶּלֶת עֲרֵמוֹת שָלֶג. אַתֶּם, הַיְלָדִים, חוֹגְגִים אֶת הַחֹרֶף. זִכְרוּ אֶת אַלְפֵי הַיְצוּרִים, אֲשֶׁר הַחֹרֶף מֵבִיא עֲלֵיהֶם צָרָה וְיָגוֹן וְגַם מָוֶת.

                                                      **אָבִיךָ**.

הַבּוֹנֶה הַקָּטָן.

11.– יוֹם רִאשׁוֹן.

הַיּוֹם בָּא “הַבּוֹנֶה הַקָּטָן”, וְהוּא לָבוּשׁ תִּלְבּשֶׁת צַיָּד, – בְּגָדִים אֲשֶׁר הֵסִיר אָבִיו מֵעָלָיו אַחֲרֵי בְלוֹתָם וְאֲשֶׁר הֵם גַּם לְבָנִים מִשִּׂיד וּמִגֶּבֶס. אָבִי הִתְאַוָּה אֶת בּוֹאוֹ מִמֶּנִּי. כַּמָּה עֹנֶג הֵבִיא לָנוּ! אַךְ דָּרוֹךְ דָּרְכָה כַף-רַגְלוֹ עַל הַמִּפְתָּן, הֵסִיר אֶת כּוֹבָעוֹ, הֶעָשׂוּי צֶמֶר רַךְ, אֲשֶׁר הָיָה כֻלּוֹ רָטֹב מִשֶּׁלֶג, וַיְשִׂימֵהוּ בְּכִיסוֹ; וְאַחַר הִקְרִיב לָבוֹא, וּמַהֲלָכוֹ נִרְפֶּה, כְּמַהֲלַךְ עוֹבֵד עָיֵף; וַיַסֵב הֵנָּה וָהֵנָּה אֶת פָּנָיו הָעֲגֻלִּים כְּתַפּוּחַ עִם אַפּוֹ, אֲשֶׁר מַרְאֵהוּ כְמַרְאֵה כַדּוּר קָטָן; בִּהְיוֹתוֹ בַּחֲדַר-הָאֹכֶל וְעֵינָיו בָּחֲנוּ אֶת הָרְהִיטִים מִסָּבִיב, וַיַּרְא תְּמוּנָה, אֲשֶׁר תֵּאֲרָה לָעֵינַיִם אֶת “רִיגוֹלֶטּוֹ”, גִבֵּן מִתְהוֹלֵל; וְאָז יַעֲשֶׂה בִּשְׂפָתָיו אֶת “פִּי הָאַרְנֶבֶת”. אִישׁ לֹא יוּכַל לְהִתְאַפֵּק וּלְהִמָּנַע מִצְּחוֹק, כִּרְאוֹתוֹ אוֹתוֹ עוֹשֶׂה אֶת פִּי הָאַרנֶבֶת. שִׂחַקְנוּ בְתֵבַת הַבִּנְיָה; מָהִיר הוּא מְאֹד לִבְנוֹת מִגְדָּלִים וּגְשָׁרִים, הַנִּרְאִים כְּמִתְנַשְּׂאִים בְּדֶרֶךְ פֶּלֶא לְמַעְלָה לְמַעְלָה, וְעוֹבֵד הוּא בָהֶם בְּכָל לֵב, בְּאֹרֶךְ-רוּחַ שֶׁל אִישׁ בָּא בַּיָּמִים. מִדֵּי בְנוֹתוֹ מִגְדָּלִים, סִפֶּר-לִי עַל בֵּית אָבִיו: מוֹשָׁבָם בַּעֲלִיַּת קִיר, אָבִיו מְבַקֵּר בְּבֵית-סֵפֶר לְעֶרֶב, לִלְמוֹד דַּעַת סֵפֶר, וְאִמּוֹ יְלִידַת בְּיֵלָה הִיא. וְהֵם אוֹהֲבִים אוֹתוֹ, זֶה נִרְאֶה לֶעָיִן. כִּי אָמְנָם הוּא לָבוּשׁ בִּגְדֵי עֹנִי, אַךְ דָּאוֹג דָּאֲגוּ לוֹ לְהָגֵן עָלָיו מִקֹּר: בְּגָדָיו מְטֻלָּאִים הֵיטֵב, וַעֲנִיבַת צַוְרוֹנוֹ קְשׁוּרָה כַמִּשְׁפָּט בְּיַד הָאֵם. אָבִיו – כֹּה אָמַר לִי הַנַּעַר – אִישׁ גְבַהּ-קוֹמָה, עֲנָק, אֲשֶׁר יִכְבַּד מִמֶּנּוּ לָבוֹא בַּפֶּתַח קוֹמְמִיּוּת; אַךְ הוּא אִישׁ טוֹב וְקוֹרֵא לִבְנוֹ תָמִיד “פִּי אַרְנֶבֶת”; וְאוּלָם הַבֵּן קָטָן הִנֵּהוּ. – בַּשָּׁעָה הָרְבִיעִית אַחַר הַצָּהֳרַיִם אָכַלְנוּ עַל הַסַּפָּה אֲרֻחַת הָעַרְבַּיִם, לֶחֶם וַעֲנָבִים. כַּאֲשֶׁר קַמְנוּ, לֹא נְתָנַנִי אָבִי, מִבְּלִי אֲשֶׁר אֵדַע עַל מָה, לְטַהֵר אֶת כַּר-הַמִּשְׁעָן, אֲשֶׁר הִלְבִּין הַבּוֹנֶה הַקָּטָן בִּמְעִילוֹ: הוּא עָצַר בְּיָדִי, וְאַחַר טִהֵר הוּא אֶת הַכַּר בַּסָּתֶר. כַּאֲשֶׁר שִׂחַקְנוּ, אָבַד לַבּוֹנֶה הַקָּטָן כַּפְתּוֹר מִמְּעִילוֹ, וְאִמִּי שָׁבָה חִבְּרָה אוֹתוֹ אֵלָיו; אָז אָדְמוּ פָנָיו וַיַּבֵּט אֵלֶיהָ מְשׁוֹמֵם וְנָבוֹךְ, וּבְהַבִּיטוֹ עָצַר בְנִשְׁמַת רוּחוֹ. וְאַחַר הִרְאִיתִיו סִפרֵי-תְמוּנוֹת, וּבָהֶן גַּם תְּמּוּנוֹת-הִתּוּלִים. וְהִנֵּה הֵחֵל, מִבְּלִי מֵשִׂים, לְחַקּוֹת אֶת נַפְתּוּלֵי כָל הַפָּנִים הָאֵלֶּה חִקּוּי יָפֶה מְאֹד, עַד אֲשֶׁר צָחַק גַּם אָבִי. וּבְצֵאתוֹ מִבֵּיתֵנוּ הָיָה שָׂמֵחַ וְטוֹב-לֵב, עַד אֲשֶׁר שָׁכַח לַחֲבֹּש כּוֹבָעוֹ הָרַךְ עַל רֹאשׁוֹ, וּבְבוֹאוֹ עַד הַסַּף שָׁב וַיַּעַשׂ בִּשְׂפָתָיו פִּי אַרְנֶבֶת, לְמַעַן הַבִּיעַ לִי בָזֹאת אֶת רֶגֶשׁ-תּוֹדָתוֹ. שְׁמוֹ אַנְטוֹנִיּוֹ רַבֻּקּוֹ וְהוּא בֶן שְׁמוֹנֶה שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים.

_ _ _ _ _ _ _ _

הֲתֵדַע, בְּנִי, מַדּוּעַ לֹא נְתַתִּיךָ לִמְחוֹת אֶת הַסַּפָּה? לוּ טִהַרתָּ אוֹתָהּ לְעֵינֵי רֵעֲךָ, כִּי אָז הָיְתָה לוֹ זֹאת כְּמַזְכֶּרֶת עָוֹן, עַל אֲשֶׁר לִכְלֵךְ אוֹתָהּ. וְלֹא נָכוֹן הָיָה לַעֲשׂוֹת כֵּן, רֵאשִׁית, כִּי הֵן לֹא בְזָדוֹן עָשָׂה זֹאת, וְשֵׁנִית, כִּי עָשָׂה זֹאת בְּבִגְדֵי אָבִיו, אֲשֶׁר הִלְבִּין אוֹתָם מִדֵּי עֲשׂוֹתוֹ מְלַאכְתּוֹ; וְהַמְלָאכָה אֵינֶנָּה מְלַכְלֶכֶת: אָבָק, שִׂיד, שָׁשַׁר, כָּל אֲשֶׁר תַּחְפּוֹץ, – אַךְ לֹא חֶלְאָה. הָעֲבוֹדָה לְעוֹלָם לֹא תְזַהֵם אֶת בְּעָלֶיהָ. עוֹבֵד כִּי יָבוֹא מֵעֲבוֹדָתוֹ, לֹא תֹאמַר לוֹ: מְגֹאָל הוּא. כִּי אִם כֹּה תֹאמַר: עַל בְּגָדָיו נִרְאִים אוֹתוֹת עֲבוֹדָתוֹ וְעִקְּבוֹתֶיהָ. לְעוֹלָם אַל תִּשְׁכַּח זֹאת. וְאֶת הַבּוֹנֶה הַקָּטָן אָהוֹב תֶּאֱהַב, רֵאשִׁית, בַּאֲשֶׁר הוּא חֲבֵרְךָ, וְשֵׁנִית, יַעַן הֱיוֹתוֹ בֶּן בַּעַל-מְלָאכָה.

                                                      **אָבִיךָ**.

כַּדּוּר-שָׁלֶג

16.– יוֹם שִׁשִּׁי.

וְהַשֶּׁלֶג עוֹדֶנּוּ יוֹרֵד וְיוֹרֵד! הַיּוֹם אַחֲרֵי צֵאת הַתַּלְמִידִים מִבֵּית-הַסֵּפֶר, הָיָה בְּשֶׁל הַשֶּׁלֶג הַדָּבָר הָרַע הַזֶּה. חֶבֶר נְעָרִים הֵחֵלּוּ, כִּמְעַט שֶׁבָּאוּ אֶל מִגְרַשׁ קוֹרְסוֹ, לְהַשְׁלִיךְ כַּדּוּרֵי שֶׁלֶג לַח, אֲשֶׁר הֵם מוּצָקִים וּכְבֵדִים כַּאֲבָנִים. אֲנָשִׁים רַבִּים עָבְרוּ אָז בְּצִדֵּי הַדְּרָכִים. וְאִישׁ אֶחָד קָרָא: חִדְלוּ לָכֶם, יְלָדִים! וּבָרֶגַע הַזֶּה נִשְׁמַע קוֹל זְעָקָה מֵהָעֵבֶר הָאַחֵר לָרְחוֹב, וְאִישׁ-שֵׂיבָה, אֲשֶׁר נָפַל מִמֶּנּוּ כּוֹבָעוֹ, הִתְנוֹדֵד לִנְפּוֹל וַיְכַס אֶת פָּנָיו בִּשְׁתֵּי יָדָיו. נַעַר אֶחָד, אֲשֶׁר עָמַד אֶצְלוֹ, קָרָא: חוּשׁוּ לְעֶזְרָה! לְעֶזְרָה! כְּרֶגַע מִהֲרוּ שָׁמָּה אֲנָשִׁים מִכָּל עֵבֶר. וַיִרְאוּ וְהִנֵּה כַּדּוּר-שֶׁלֶג פָּגַע בְּעֵינוֹ. הַנְעָרִים נָפוֹצוּ מְהֵרָה, כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת, אִישׁ לְעֶבְרוֹ. וַאֲנִי עָמַדְתִּי אָז לִפְנֵי חֲנוּת מוֹכֵר-הַסְּפָרִים, אֲשֶׁר אָבִי בָא שָׁמָּה, וָאֵרֶא וְהִנֵּה רַבִּים מֵחֲבֵרַי רָצִים וּבָאִים הֲלוֹם, וַיִּתְעָרְבוּ בְּקִרְבָתִי בְּתוֹךְ הָאֲחֵרִים וַיִּהְיוּ כִמְבַקְּשִׁים לְהִתְבּוֹנֵן אֶל חַלּוֹנוֹת-הָרַאֲוָה. הָיָה שָׁם גֵּרוֹנָה וּפַת-לַחְמוֹ, כְּמִשְׁפָּטוֹ, בְכִיס בִּגְדוֹ, קוֹרֵטִי הַבּוֹנֶה הַקָּטָן, וְגָרוֹפִי, מְאַסֵּף תָּוֵי-הַמִּכְתָּבִים. עַד כֹּה וְעַד כֹּה וְהָמוֹן רָב נִקְבַּץ מִסָּבִיב לַזָּקֵן, וְשׁוֹמְרֵי הָרְחוֹב וַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים רָצוּ הֵנָּה וַהֲלוֹם, וְהֵמָּה מְיָרְאִים וְקוֹרְאִים: מִי עָשָׂה זֹאת? מִי הוּא זֶה? הַאַתּה: הַגִּידוּ, מִי הָיָה הָעוֹשֶׂה! וַיִּתְבּוֹנְנוּ אֶל יְדֵי הַנְּעָרִים לִרְאוֹת, הַרְטֻבּוֹת הֵן מִשָּׁלֶג. גָּרוּפִי עָמַד אֶצְלִי, וַאֲנִי הִתְבּוֹנַנְתִּי וָאֵרֶא, וְהִנֵּה הוּא רוֹעֵד כֻּלּוֹ וּפָנָיו חָוְרוּ כִּפְנֵי מֵת. וְהָאֲנָשִׁים עוֹדָם קוֹרְאִים: מִי הוּא זֶה? מִי הָיָה הָעוֹשֶׂה זֹאת? אַחַר שָׁמַעְתִּי אֶת גֵּרוֹנָה מְדַבֵּר אֶל גָּרוֹפִי בַּלָּט, לֵאמֹר: קוּם, לֵךְ וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵיהֶם; אִם יִתְפְּשׂוּ אַחֵר תַּחְתֶּיךָ וְאַתָּה תַחֲרִישׁ, וְהָיְתָה זֹאת נְבָלָה. וְגָרוֹפִי עָנָה, בְּרָעֲדוֹ כֻלּוֹ כְעָלֶה נִדָּף: אַךְ הֵן לֹא בְזָדוֹן עָשִׂיתִי זֹאת. וַיֹּאמֶר גֵּרוֹנָה: אַחַת הִיא, לֵךְ וַעֲשֵׂה אֶת הַמּוּטָל עָלֶיךָ. – אַךְ אֵינֶנִּי מוֹצֵא אֶת לִבִּי לַעֲשׂוֹת זֹאת! – חֲזַק וֶאֱמָץ, בּוֹא, וַאֲנִי אֵלֵךְ עִמָּךְ. – וְכֻלָּם עוֹדָם צוֹעֲקִים בְּקוֹל רָם בְּלִי הֲפוּגוֹת: מִי הוּא זֶה? וְאֵיזֶה הוּא? זְכוּכִית הַמִּשְׁקָפַיִם הֵבִיאוּ בְעֵינוֹ! עַוֵּר עִוְּרוּ אוֹתוֹ! בְּנֵי הַבְּלִיָּעַל! – רָאִיתִי אֶת גָּרוֹפִי וַיְהִי בְעֵינַי כִמְבַקֵּשׁ, אֲשֶׁר תִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וְתִבְלָעֵהוּ, וְגֵרוֹנָה אָמַר לוֹ, כְּאִישׁ אֲשֶׁר אַחַת דִּבֵּר וְלֹא יָשׁוּב: בּוֹא, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ, – וַיַּחֲזֵק בִּזְרוֹעוֹ וַיִמְשׁכֵהוּ לְפָנִים, וְהוּא תוֹמֵךְ בּוֹ כִּתְמוֹךְ בְּאִישׁ חוֹלֶה. וְהָאֲנָשִׁים רָאוּ וַיֵּדְעוּ כְּרֶגַע פֵּשֶׁר דָּבָר, וְרַבִּים מִהֲרוּ אֲלֵיהֶם וְאִישׁ אִישׁ הֵרִים אֶגְרוֹפוֹ. אַךְ גֵּרוֹנָה עָמַד בֵּינוֹ וּבֵינֵיהֶם וַיִקְרָא בְקוֹל רָם: הַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים יִתְנפְּלוּ עַל נַעַר אֶחָד? אָז הִרְפּוּ מִמֶּנּוּ וְשׁוֹטֵר אָחַז בְּיַד גָּרוֹפִי וַיֵלֶךְ הָלוֹךְ וְהַבְקִיעַ לוֹ נָתִיב בְּתוֹךְ הֶהָמוֹן, וַיְבִיאֵהוּ אֶל חֲנוּת-לַחֲמָנִיּוֹת, כִּי שָׁמָּה הוּבָא הַפָּצוּעַ. כִּרְאוֹתִי אוֹתוֹ וָאַכִּיר כְּרֶגַע אֶת הַפָּקִיד הַזָּקֵן, הַיּוֹשֵׁב הוּא וּבֶן-אָחִיו בַּקּוֹמָה הָרְבִיעִית בְּבֵיתֵנוּ. הַפָּצוּעַ יָשַׁב עַל כִּסֵּא וּמִטְפַּחַת-יָד עַל עֵינָיו. וְגָרוֹפִי נֶאֱנָח וְנֶאֱנָק וַיִּקְרָא מִנַּהֲמַת לִבּוֹ: לֹא בְזָדוֹן עָשִׂיתִי זֹאת! לֹא בְזָדוֹן עָשִׂיתִי זֹאת! וּשְׁנַיִם אוֹ שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים דָּחֲפוּ אוֹתוֹ בְּחָזְקָה אֶל תּוֹךְ הַחֲנוּת וַיִּקְרְאוּ: כְּרַע עַל בִּרְכֶּיךָ! בַּקֵּשׁ סְלִיחָה! – וַיַּפִּילוּהוּ לָאָרֶץ. וְהִנֵּה שְׁתֵּי זְרוֹעוֹת חֲזָקוֹת הֶעֱמִידוּהוּ עַל רַגְלָיו וְקוֹל נִמְרָץ אוֹמֵר: “לֹא, אֲדוֹנַי! – וְהַקּוֹל קוֹל מְנַהֵל בֵּית-סִפְרֵנוּ, אֲשֶׁר רָאָה אֶת הַכֹּל: – אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבוֹ לְהִמָּסֵר וּלְהִתְוַדּוֹת עַל עֲוֹנוֹ, אֵין לְאִישׁ הַצְּדָקָה לְהַשְׁפִּילוֹ”. וַיַּחֲרִישׁוּ כָל הַנִּצָּבִים שָׁם. וְהַמְנַהֵל אָמַר אֶל גָּרוֹפִי: בַּקֵּשׁ סְלִיחָה! וְגָרוֹפִי גָעָה בִּבְכִיָּה, וַיַּחֲזֵק בְּבִרְכֵּי הַזָּקֵן; וְהוּא חִפֵּשׂ בְּיָדוֹ אֶת רּאשׁ הַנַּעַר וַיַּחֲלֵק שְׂעָרוֹ. וְאַחַר אָמְרוּ כֻלָּם: לֵךְ לְבֵיתְךָ, הַנָּעַר! – וְאָבִי הוֹצִיא אוֹתִי מִתּוֹךְ הֶהָמוֹן, וּבִהְיוֹתֵנוּ בַדֶּרֶך אָמַר לִי: אֶנְרִיקוֹ, לוּ הָיִיתָ אַתָּה תַחַת הַנַּעַר, הֲמָצָאתָ אֶת לִבְּךָ לַעֲשׂוֹת חוֹבָתְךָ וּלְהִתְוַדּוֹת עַל עֲוֹנֶךָ? וָאֹמַר: כֵּן! וַיֹּאמֶר אָבִי: הַבְטִיחֵנִי עַל דִבְרָתךָ, כְּנַעַר בַּעַל-נֶפֶשׁ אֲשֶׁר רֶגֶשׁ כָּבוֹד לוֹ, כִּי כֵן תַּעֲשֶׂה. – בִּי נִשְׁבַּעְתִּי עַל זֹאת, אָבִי!

הַמּוֹרוֹת

17.– יוֹם הַשַּׁבָת.

גָּרוֹפִי יָרֵא מְאֹד, כִּי הִתְעַתֵּד לְתוֹכַחַת נִמְרָצָה אֲשֶׁר יוֹכִיחֵהוּ הַמּוֹרֶה; אַךְ הַמּוֹרֶה לֹא בָא, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר גַּם מוֹרֵה-הַמִּשְׁנֶה נֶעְדַּר, עָמְדָה הַגְּבֶרֶת קְרוֹמִי, הַזְּקֵנָה בַמּוֹרוֹת, אֲשֶׁר לָהּ שְׁנֵי בָנִים בָּאִים בַּיָּמִים, תַּחַת הַמּוֹרֶה. נָשִׁים רַבּוֹת, הַמְּבִיאוֹת עַתָּה אֶת יַלְדֵיהֶן אֶל לִשְׁכַּת בָּרֶטִּי, לָמְדוּ מִפִּיהָ לפָנִים קְרֹא וּכְתוֹב. הַיּוֹם הָיְתָה עֲצוּבַת-רוּחַ, יַעַן הֱיוֹת אֶחָד מִבָּנֶיהָ חוֹלֶה. כִּמְעַט רָאִינוּ אוֹתָה, וְהִנֵּה הֵחֵל הַשָׁאוֹן. אַךְ הִיא אָמְרָה בַלָּט וּבְנַחַת-קוֹלָהּ: הַבִּיטוּ אֶל שְׂעָרִי הַלָּבָן: לֹא אַךְ מוֹרָה אָנֹכִי, כִּי גַם אֵם; – אָז לֹא עָרַב גַּם אַחַד הַתַּלְמִידִים אֶת לִבּוֹ לִפְשׂק שְׂפָתָיו, גַּם לֹא פְרַנְטִי, אֲשֶׁר מִצְחוֹ נְחוּשָׁה, וְאַךְ בַּסֵּתֶר עָשָׂה תַּעֲלוּלָיו. אֶל מַחֲלֶקֶת קְרוֹמִי נִשְׁלְחָה דֶלְקַטִּי, הַמּוֹרָה אֲשֶׁר לְאָחִי, וְתַחַת דֶּלְקַטִּי בָאָה מוֹרָה, אֲשֶׁר יְכַנּוּ אוֹתָהּ בְּשֵׁם “הַנְּזִירָה הַקְּטַנָּה”, יַעַן הֱיוֹת בְּכָל עֵת בְּגָדֶיהָ כֵהִים. חֲגוֹרָה שְׁחוֹרָה לָהּ, וּפָנִים קְטַנִּים, לְבָנִים; שְׂעָרָהּ חָלָק תָּמִיד, עֵינֶיהָ בְּהִירוֹת עַד-מְאֹד, וְקוֹלָהּ רָפֶה, וְהִיא נִרְאָה כְמִתְפַּלֶּלֶת תָּמִיד בְּלָחַשׁ. וְכִמְעַט לֹא יַאֲמִינוּ לַשְּׁמוּעָה, אָמְרָה אִמִּי: הֵן הִיא רַכָּה וְטוֹבָה מְאֹד; וְקוֹלָהּ הָרָפֶה כִמְעַט נִשְׁמַע וּבְנַחַת יֵלֵךְ תָּמִיד וְלֹא יִשְׁתַּנֶּה; לֹא תִצְעַק וְלֹא תִרְגַּז – וּבְכָל-זֹאת תַּלְמִידֶיהָ יוֹשְׁבִים וְשׁוֹקְטִים, עַד אֲשֶׁר כִּמְעַט אֵין קוֹלָם נִשְׁמָע. גַּם הָרָעִים וְהַשּׁוֹבָבִים בַּנְּעָרִים יַשְׁפִּילוּ רֹאשָׁם אַךְ תּוֹרֶה בְּאֶצְבָּעָהּ עֲלֵיהֶם לְאוֹת תּוֹכָחָה; כִּתָּתָהּ דּוֹמָה לְמִקְדַּשׁ-אֱלֹהִים, וְאַף גַּם בִּגְלַל זֹאת יִקְרְאוּ לָהּ “הַנְּזִירָה הַקְּטַנָּה”. אַךְ הִנֵּה מוֹרָה אַחֶרֶת, הַטּוֹבָה בְּעֵינַי גַּם הִיא: מוֹרַת הַכִּתָּה הָרִאשׁוֹנָה הַנְמוּכָה מִסְפַּר 3, הָעַלְמָה הַצְּעִירָה, אֲשֶׁר פָּנֶיהָ אֲדֻמִּים כְּשׁוֹשַׁנִּים, וּשְׁתֵּי שְׁקַעֲרוּרוֹת קְטַנּוֹת יָפוֹת בִּשְׁתֵּי לְחָיֶיהָ, וְעַל כּוֹבָעָהּ הַקָּטָן נוֹצָה גְדוֹלָה אֲדֻמָּה, וּצְלָב עָשׂוּי זְכוּכִית צְהֻבָּה עַל צַוָּארָהּ. בְכָל עֵת הִיא עַלִּיזָה, וּמֵרוּחָהּ תֶּאֱצַל רוּחַ-שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב גַּם עַל הַתַּלְמִידִים. צְחוֹק מְרַחֵף תָּמִיד עַל שְׂפָתֶיהָ, וּבְהַשְׁמִיעָה קוֹלָהּ, אֲשֶׁר צְלִיל כֶּסֶף לוֹ, הִיא כִמְשׁוֹרֶרֶת: מַכָּה הִיא עַל הַשֻּׁלְחָן בְּמַקֵּל קָטָן אוֹ סוֹפֶקֶת כַּפַּיִם, לְמַעַן הַרְגִּיעַ אֶת כִּתָּתָהּ; וְאַחַר, בְּצֵאתָהּ, רָצָה הִיא כְיַלְדָּה אַחֲרֵי הָאֶחָד אוֹ הַשֵּׁנִי, לְמַעַן סַדְּרָם בְּמַעֲרָכָה; לָזֶה הִיא מַגְבִּיהָה אֶת צַוְרוֹן אַדַּרְתּוֹ, לָזֶה תִרְכֹּס אֶת כַּפְתּוֹרֵי מְעִילוֹ הָעֶלְיוֹן, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִפְגָּעֵהוּ הַקֹּר, וְהָלְכָה אַחֲרֵיהֶם עַד הָרְחוֹב, לְמַעַן לֹֹא תִהְיֶה יַד הָאֶחָד בְּרֵעֵהוּ, וְשָׁאֲלָה מֵאֵת הַהוֹרִים, אֲשֶׁר לֹא יָשִׂימוּ עֲלֵיהֶם עֹנֶשׁ בַּבַּיִת, וֶהֱבִיאָה סֻכָּרִיּוֹת לִנְגוּעֵי-הַשִּׁעוּל, וְהִשְׁאִילָה אֲחֵרִים – הָרוֹעֲדִים מִקֹּר – אֶת בָּתֵּי-הַיָּדָיִם. עַל-כֵּן קְטַנֵּי הַתַּלְמִידִים תָּמִיד יַטְרִידוּהָ, יְסוֹבְבוּהָ, יִתְרַפְּקוּ עָלֶיהָ, יִשְׁאֲלוּ נְשִׁיקוֹת פִּיהָ, בְּמָשְׁכָם אוֹתָה בִּצְעִיפָה וּבִמְעִילָה; וְהִיא נוֹתֶנֶת לָהֶם כִּלְבָבָם וּמְנַשֶׁקֶת לְכֻלָּם בִּשְׂחוֹק עַל שְׂפָתֶיהָ; וּבְכָל יוֹם הִיא שָׁבָה הַבַּיְתָה וְהַשְּׁקַעֲרוּרוֹת הַיָּפוֹת עַל לְחָיֶיהָ וְנוֹצָתָהּ הָאֲדֻמָּה עַל רֹאשָׁהּ, וּשְׂעָרָהּ פָּרוּעַ וְקוֹלָהּ צָרוּד, שׁוֹאֶפֶת רוחַ בִּכְבֵדוּת וְכֻלָּהּ שְׂבֵעַת רָצוֹן. הִיא גַם מוֹרָה לְרִשּׁוּם בְּמַחֲלֶקֶת הַיְלָדוֹת, וּבִפְרִי עֲבוֹדָתָה מְכַלְכֶּלֶת הִיא אֶת אִמָּהּ וְאֶת אַחֶיהָ.

בְּבֵית הַפָּצוּעַ

18.– יוֹם רִאשׁוֹן.

בֶּן אֲחִי הַפָּקִיד הַזָּקֵן, אֲשֶׁר כַּדּוּר הַשֶׁלֶג מִיָּד גָּרוֹפִי פָּגַע בְּעֵינוֹ, לוֹמֵד בְּבֵית-הַסֵּפֶר תַּחַת יַד הַמּוֹרָה בַּעֲלַת הַנּוֹצָה הָאֲדֻמָּה; הַיּוֹם רָאִינוּ אוֹתוֹ בְּבֵית דּוֹדוֹ, אֲשֶׁר הוּא לוֹ לְאָב. אַחֲרֵי כַלּוֹתִי לְהַעְתִּיק אֶת הַסִּפּוּר, אֲשֶׁר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, “הַסּוֹפֵר הַפְלוֹרֶנְטִינִי הַקָטָן”, לְמַעַן הָכִין אוֹתוֹ לַשָּׁבוּעַ הַבָּא – כִּי עָלַי הָיְתָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת מִטַּעַם הַמּוֹרֶה – אָמַר אֵלַי אָבִי: בּוֹא וְנַעֲלֶה אֶל הַקּוֹמָה הָרְבִיעִית, וְרָאִינוּ אֶת שְׁלוֹם הָעַיִן שֶׁל הַזָּקֵן. בָּאנוּ אֶל חֶדֶר, אֲשֶׁר הָיָה כִמְעַט אָפֵל; שָׁם יָשַׁב הַיָּשִׁישׁ עַל הַמִּטָּה, וְכָרִים רַבִּים מֵאַחֲרֵי גַבּוֹ; לִמְרַאשׁוֹתֵי הַמִּטָּה יָשְׁבָה אִשְׁתּוֹ, וּבְאַחַת הַפִּנּוֹת הָיָה בֶן-אָחִיו, מְשַׂחֵק. עֵין הַיָּשִׁישׁ הָיְתָה חֲבוּשָׁה. וְהוּא שָׂמַח מְאֹד לִרְאוֹת אֶת אָבִי, בִּקֵּשׁ כִּי נֵשֵׁב וַיַּגֵּד לָנוּ, כִּי הוּטַב לוֹ כִמְעָט, כִּי עֵינוֹ לֹא נִשְׁחֲתָה וְכִי גַם הֵרָפֵא יֵרָפֵא בְּעוֹד יָמִים מִסְפָּר. וַיּוֹסֶף וַיֹּאמַר: זֶה הָיָה מִקְרֶה רַע, וְצַר לִי כִּי כָכָה גָדְלָה צָרַת נֶפֶשׁ הַנַּעַר הַהוּא. – וְאַחַר דִּבֵּר עִמָנוּ עַל הָרוֹפֵא, אֲשֶׁר יָבֹא עַתָּה לְבַקֵּר אוֹתוֹ. וְגַם אָמְנָם נִשְׁמַע בָּרֶגַע הַזֶּה קוֹל צִלְצוּל הַפַּעֲמוֹן. וְהָאִשָּׁה אָמְרָה: הִנֵּה בָא הָרוֹפֵא. הַדֶּלֶת נִפְתָּחָה… וְאֶת מִי רָאִיתִי? גָּרוֹפִי בִּמְעִילוֹ הָאָרֹךְ עוֹמֵד עַל הַמִּפְתָּן וְרֹאשׁוֹ מוּרָד אָרְצָה; כִּי לֹא עָרַב אֶת לִבּוֹ לָבֹא הֶחָדְרָה. וַיִּשְׁאַל הַחוֹלֶה: מִי הַבָּא? וַיֹּאמֶר אָבִי: הַנַּעַר, אֲשֶׁר הִשְׁלִיךְ אֶת כַּדּוּר הַשָּׁלֶג. – הוֹי, הַנַּעַר הַמִּסְכֵּן! – קָרָא הַיָּשִׁישׁ: – גֶּשׁ הֵנָּה; אָכֵן בָּאתָ לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם הַפָּצוּעַ, הֲלֹא? אַךְ הַפֶּצַע הולֵךְ וָטוֹב, הֵרָגַע וּשְׁקוֹט, הַפֶּצַע הוֹלֵך וְטוֹב, כִּמְעַט נִרְפֵּאתִי; גֶּשׁ הֵנָּה. – וְגָּרוֹפִי, אֲשֶׁר הָיָה נָבוּךְ מְאֹד, עַד אֲשֶׁר לֹא רָאָה אוֹתָנוּ, נִגַּשׁ אֶל הַמִּטָּה, וַיִּתְאַפֵּק לְבִלְתּי תִתּוֹ אֶת קוֹלוֹ בִּבְכִי; הַזָּקֵן הֶחֱלִיק אוֹתוֹ בְּיָדָיו וַיְלַטְּפֵהוּ, אַךְ הַנַּעַר לֹא יָכֹל לְדַבֵּר. וַיֹּאמֶר הַיָּשִׁישׁ: תּוֹדָתִי לָךְ; וְעַתָּה לֵךְ וְהַגֵּד לְאָבִיךָ וּלאִמְּךָ, כִּי הַכֹּל הוֹלֵךְ לְמֵישָׁרִים, וְכִי אֵין לָהֶם לִדְאֹג לִי עוֹד. – וְאוּלָם גָּרוֹפִי לֹא נָע וְלֹא זָע וַיְהִי כִמְבַקֵּשׁ לְהַגִּיד דְּבַר-מָה, אַךְ לֹא עָרַב אֶת לִבּוֹ. “מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר יֵשׁ לְךָ עוֹד אֵלָי? מַה-תְּבַקֵּשׁ?” – “אָנֹכִי… אֵין דָּבָר”. – “אִם כֵּן אֵפוֹא, הֱיֵה שָׁלוֹם, לְהִתְרָאוֹת, נַעַר טוֹב; אַךְ לֵךְ בְּלֵב שׁוֹקֵט”. וַיֵּלֵךְ גָּרוֹפִי עַד הַדֶּלֶת, אַךְ שָׁם עָמַד וַיִּפֶן אֶל הַיֶּלֶד, בֶּן אֲחִי הַזָּקֵן, אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרָיו הָלוֹךְ וְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ בְעַיִן בּוֹחֶנֶת. פִּתְאֹם הוֹצִיא דְבַר-חֵפֶץ מִתַּחַת מְעִילוֹ וַיְשִׂימֵהוּ בִידֵי הַנַּעַר וַיֹּאמֶר בְּחִפָּזוֹן: “זֶה נָתוּן לָךְ”, – וַיְמַהֵר וַיַּחֲלֹף כְּבָרָק. וַיָּבֵא הַנַּעַר אֶת הַמַתָּן אֶל דּוֹדוֹ, וְהִנֵּה כָתוּב עָלָיו: “זֶה נָתוּן לְךָ מֵאִתִּי”; רָאִינוּ בוֹ וַנִּתֵּן קוֹל מִתִּמְהוֹן לְבָבֵנוּ: פִּנְקָסוֹ הַנּוֹדָע לְשֵׁם, עִם אֹסֶף תָּוֵי-הַמִּכְתָּבִים – זֶה הָיָה הַשַּׁי, אֲשֶׁר הוֹבִיל הַמִּסְכֵּן גָּרוֹפִי – הָאֹסֶף, אֲשֶׁר הָיָה לְשִׂיחָה לוֹ בְכָל עֵת, אֲשֶׁר הָיָה אַדִּיר כָּל תִּקְוָתוֹ וַאֲשֶׁר כָּכָה עָמַל בּוֹ; הוּא הָיָה סְגֻלָּתוֹ, – הַנַּעַר הַמִּסְכֵּן! חֲצִי דַם לְבָבוֹ הָיָה הַמַּתָּן הַזֶּה אֲשֶׁר נָתַן, לְמַעַן הָפִיק סְלִיחָה.

הַסּוֹפֵר הַפְלוֹרֶנְטִינִי הַקָּטָן

סִפּוּר לַחֹדֶשׁ

הַנַּעַר בִּקֵּר בַּכִּתָּה הָרְבִיעִית, אֲשֶׁר בְּבֵית-הַסֵּפֶר לָעֵדָה. נַעַר פְלוֹרֶנְטִינִי נֶאֱהָב וְנָעִים, כְּבֶן שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, שְׁחוֹר-שֵׂעָר וּלְבֶן-פָּנִים, וְהוּא בֵן בְּכוֹר לִפְקִיד מְסִלַּת-הַבַּרְזֶל, אֲשֶׁר אָכַל לַחְמוֹ בְּמִסְכֵּנוּת, כִּי נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ רַבּוּ וּשְׂכָרוֹ הָיָה מְעָט. וְאָבִיו אֲהֵבוֹ וַיְהִי טוֹב לוֹ מְאֹד וּמוֹחֵל לוֹ כָל דָּבָר: רַק לֹא דְבָרִים, הַנּוֹגְעִים לְבֵית-הַסֵּפֶר; בָּאֵלֶּה הִקְשָׁה לִשְׁאוֹל וְלֹא נָשָׂא עָוֹן; כִּי הַנַּעַר הִכּוֹן יִכּוֹן לִשְׁמוֹר מִשְׁמֶרֶת בְּקָרוֹב, לְמַעַן הֱיוֹתוֹ לְעֵזֶר לְבֵית אָבִיו. וְלַדָּבָר הַזֶּה עָלָיו לִלְמוֹד הַרְבֵּה בְּעֵת קְצָרָה. עַל-כֵּן, בְּכָל הֱיוֹת הַבֵּן חָרוּץ וְשׁוֹקֵד עַל לִמּוּדָיו, הִמְרִיצוֹ אָבִיו תָּמִיד, כִּי יוֹסִיף לֶקַח. הָאָב הָיָה אִישׁ בָּא בַיָּמִים וְגַם זָקַן בְּלֹא עֵת מִפְּנֵי הָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה אֲשֶׁר עָבָד. בְּכָל-זּאת קִבֵּל עָלָיו – לְמַעַן הַרְחִיב לְבֵיתוֹ – עוֹד עֲבוֹדוֹת כְּתִיבָה מִזֶּה וּמִזֶּה עַל עֲבוֹדַת מִשְׁמַרְתּוֹ, וַיְבַלֶּה שָׁעוֹת רַבּוֹת לַיְלָה לַיְלָה אֵצֶל שֻׁלְחַן-הַסּוֹפְרִים. זֶה מִקָּרוֹב קִבֵּל מִבֵּית הוֹצָאַת-סְפָרִים, אֲשֶׁר הָיָה שׁוֹלֵחַ סְפָרִים וְכִתְבֵי-עִתִּים בְּכָל שָׁבוּעַ, אֶת הַפְּקֻדָּה לִכְתּוֹב עַל הַמַּעֲטָפוֹת אֶת הַחֲתוּמִים לִשְׁמוֹתָם וְלִמְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם; וַיִּשְׂתַּכֵּר שָׁלשׁ לִירוֹת בַּחֲמֵשׁ מֵאוֹת כְּתָבוֹת כָּאֵלֶּה, אֲשֶׁר הָיָה כוֹתֵב אוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת וּמְיֻשָּׁרוֹת. אַךְ הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת הוֹגִיעָה אוֹתוֹ, וּפְעָמִים רַבּוֹת הִתְאוֹנֵן עַל עֲמָלוֹ זֶה בְּשִׁבְתּוֹ אֶל שֻׁלְחָנוֹ לֶאֱכוֹל. וְכֹה הָיָה אוֹמֵר פַּעַם בְּפַעַם: עֵינַי הוֹלְכוֹת וְכֵהוֹת, עֲבוֹדַת-הַלַּיְלָה הַזֹּאת מַכְשִׁילָה כָל כֹּחִי. – וַיְהִי הַיּוֹם וַיֹּאמֶר לוֹ בְנוֹ: אָבִי, הַנִּיחָה-לִי וְאֶעֱבוֹד אָנֹכִי תַחְתֶּיךָ; הֵן יָדַעְתָּ, כִּי כְתַב-יָדִי כִּכְתַב-יָדֶךָ. אַךְ הָאָב עָנָהוּ: לֹא כֵן, בְּנִי, אַתָּה עָלֶיךָ לִלְמוֹד; בֵּית-סִפְרְךָ רַב עֶרְכּוֹ הַרְבֵּה יֶתֶר מִן הַכְּתָבוֹת אֲשֶׁר לִי; לוּ גָזַלְתִּי מֵעִתְּךָ אַךְ שָׁעָה אַחַת, כִּי אָז הִכַּנִי לִבִּי עַל זֹאת; אוֹדְךָ, כִּי הָיתָה זֹאת עִם לְבָבֶךָ, אַךְ אֵין נַפְשִׁי אֶל הַדָּבָר הַזֶּה; אַל תּוֹסֵף דַּבֵּר בּוֹ עוֹד.

הַבֵּן יָדַע, כִּי לֹא יוֹעִיל כִּי יִפְצַר עוֹד בְּאָבִיו, וְלֹא הוֹסִיף דַּבֵּר אֵלָיו בַּדָּבָר הַזֶּה. וּמֶה עָשָׂה? יָדוֹעַ יָדַע, כִּי אָבִיו מְכַלֶּה לִכְתּוֹב בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וְיוֹצֵא מֵחֲדַר עֲבוֹדָתוֹ לָלֶכֶת אֶל חֲדַר-מִשְׁכָּבוֹ. כִּי כֵן שָׁמַע פְּעָמִים אֲחָדוֹת: כִּמְעַט הִשְׁמִיעַ שְׁעוֹן-הַקִּיר אֶת הַשָּׁעָה הַשְּׁתֵּים-עֶשְׂרֵה – וְהַכִּסֵּא נִתַּק מִמְּקוֹמוֹ וְקוֹל רַגְלֵי אָבִיו נִשְׁמַע בְּצָעֲדוֹ לְאִטּוֹ. וַיְהִי הַלַּיְלָה וַיְחַכֶּה עַד שְׁכַב אָבִיו עַל מִטָּתוֹ, וַיִּלְבַּשׁ אֶת בְּגָדָיו בַּלָּט, וַיֵּלֵךְ הַחַדְרָה הָלוֹךְ וְטָפוֹף, אֲשֶׁר לֹא יִשָׁמַע קוֹל צְעָדָיו; וַיָּשָׁב וַיַּדְלֵק אֶת מְנוֹרַת-הַנֵּפְטְ, וַיֵּשֵׁב אֶל שֻׁלְחַן-הַסּוֹפְרִים, אֲשֶׁר הָיוּ עָלָיו עֲרֵמַת פַּסִּים לְבָנִים וּרְשִׁימַת שְׁמוֹת-הַחֲתוּמִים, וַיָּחֶל לִכְתּוֹב, בְּהִתְאַמְּצוֹ לְחַקּוֹת כָּלִיל אֶת כְּתַב אָבִיו. וַיִּכְתּוֹב בְיַד חָרוּצִים, אַף כִּי לִבּוֹ פָחַד מְעַט, וְהַפַּסִּים הָיוּ הָלוֹךְ וְהִקָּבֵץ אֶחָד לְאֶחָד. וְיֵשׁ אֲשֶׁר הִנִּיחַ הָעֵט מִיָּדוֹ, לָשׁוּף אֶת יָדָיו זוֹ בְזוֹ, וְאַחַר שָׁב לִכְתּוֹב בְּיֶתֶר עֹז, וְהוּא מַטֶּה אָזְנוֹ פַעַם בְּפַעַם וְצוֹחֵק בְּקִרְבּוֹ. מֵאָה וְשִׁשִּׁים כָּתַב: לִירָה אֶחָת! וְאַחַר עָמַד מִכְּתוֹב, וַיַּנַּח אֶת הָעֵט מִיָּדוֹ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר לְקָחוֹ מִשָּׁם, וַיְכַבֶּה אֶת הַמְּנוֹרָה וַיָּשָׁב לָלֶכֶת הָלוֹךְ וְטָפוֹף עַל רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו, וַיִּשְׁכַּב עַל מִטָּתוֹ.

בְּיוֹם מָחָר, בְּעֵת אֲרֻחַת-הַצָּהֳרַיִם, יָשַׁב אָבִיו אֶל הַשֻׁלְחָן וְלִבּוֹ טוֹב עָלָיו. לֹא יָדַע דָבָר מִן הַנַּעֲשָׂה בַלַּיְלָה. אֶת עֲבוֹדָתוֹ זֹאת עָבַד כְּמַעֲשֵׂה מְכוֹנָה, חִשַׁב אוֹתָהּ עַל-פִּי הַשָּׁעוֹת וְלִבּוֹ בַּל עִמּוֹ; וְאֶת הַכְּתָבוֹת הַכְּתוּבוֹת לֹא סָפַר עַד הַיּוֹם הָאַחֵר. וּבְשִׁבְתּוֹ כָכָה אֶל הַשֻּׁלְחָן וְרוּחוֹ טוֹבָה, וַיִּדְפֹּק עַל שְׁכֶם בְּנוֹ וַיֹּאמַר: הוֹי, דְּשׁוּלְיוֹ, – אָבִיךָ עוֹדֶנּוּ גֶבֶר צָלֵחַ לִמְלָאכָה; הַאֲמִינָה לִי! בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת הוֹסַפְתִּי אֶתְמוֹל שְׁלִישִׁית הָעֲבוֹדָה עַל מַתְכֹּנֶת הָעֲבוֹדָה אֲשֶׁר מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם. הַיָּד עוֹדֶנָּה מְהִירָה, וְהָעֵינַיִם עוֹדָן עוֹבְדוֹת עֲבוֹדָתָן. וּדְשׁוּלְיוֹ שָׂמַח בְּקִרְבּוֹ וַיֹּאמֶר אֶל לִבּוֹ: "אָבִי הַטּוֹב! מִלְּבַד הַמַּשְׂכֹּרֶת, אֲנִי נוֹתֵן גַּם שׂבַע-רָצוֹן בִּלְבָבוֹ, בְּחָשְׁבוֹ כִּי שָׁב לִימֵי עֲלוּמָיו. טוֹב אֵפוֹא, רַק חֲזַק וֶאֱמָץ!”

וְהַנַּעַר הוֹסִיף אֹמֶץ, כִּי רָאָה כִּי חֶפְצוֹ בְּיָדוֹ צָלַח; וַיָּקָם גַּם בַּלַּיְלָה הַבָּא כִּמְעַט שֶׁנִּשְׁמַע צִלְצוּל הַשָּׁעָה הַשְּׁתֵּים-עֶשְׂרֵה, וַיֵּשֶׁב לַעֲבוֹד. וְכֵן עָשָׂה לֵילוֹת רַבִּים, לַיְלָה אַחַר לָיְלָה. וְאָבִיו לֹא הִתְבּוֹנֵן מְאוּמָה. רַק פַּעַם אַחַת, בְּעֵת אֲרֻחַת-הָעֶרֶב, קָרָא: נִפְלָא הַדָּבָר, כִּי זֶה יָמִים אֲחָדִים רַב מְאֹד הַנֵּפְטְ אֲשֶׁר יִהְיֶה לְבָעֵר בְּבֵיתֵנוּ! דְּשׁוּלְיוֹ הִתְחַלְחֵל. אַךְ אָבִיו לֹא הוֹסִיף לְדַבֵּר עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה. וְהַבֵּן הוֹסִיף לַעֲבוֹד אֶת עֲבוֹדָתוֹ לָיְלָה לָיְלָה.

וְאוּלָם יַעַן אֲשֶׁר גָּזַל דְּשׁוּלְיוֹ כָּכָה שֵׁנָה מֵעֵינָיו בַּלַּיְלָה בַּלַּיְלָה, לֹא הָיְתָה לוֹ דֵי מְנוּחָה מֵעֲמָלוֹ: וְקָם בַּבֹּקֶר וְהוּא עָיֵף וְיָגֵעַ, וּבְעָבְדוֹ אֶת עֲבוֹדָתוֹ לְבֵית-הַסֵּפֶר בָּעֶרֶב, אִמֵּץ כֹּחוֹ מְאֹד לִהְיוֹת עֵינָיו פְּקוּחוֹת. וַיְהִי בְּאַחַד הָעֲרָבִים, – בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיָּיו, – וַתִּפֹּל עָלָיו תַּרְדֵּמָה וַיִּישַׁן עַל עֲבוֹדָתוֹ. אָבִיו סָפַק אֶת כַּפָּיו וַיִּקְרָא לוֹ: קוּם הִתְחַזֵּק! עֲבוֹד עֲבוֹדָתֶךָ! וַיִּתַּר הַנַּעַר מִמְּקוֹמוֹ וַיּוֹסֶף לַעֲבוֹד. אַךְ בְּעֶרֶב הַיּוֹם הַבָּא וְהַיָּמִים אֲשֶׁר אַחֲרָיו נִשְׁנָה הַדָּבָר הַזֶּה, וְגַם רַע מִזֶּה: הַנַּעַר נִרְדַּם עַל סְפָרָיו, אֵחַר לָקוּם מִיּוֹם לְיוֹם, לָמַד אֶת שִׁעוּרָיו בִּכְבֵדוּת, כְּמוֹ הָיָה הַלִּמּוּד עָלָיו לָטֹרַח. וְאָבִיו הֵחֵל לָשׂוּם עֵינוֹ עָלָיו, וְאַחַר בָּאָה דְאָגָה בְלִבּוֹ, וְגַם הוֹכֵחַ הוֹכִיחַ אֶת בְּנוֹ, אֲשֶׁר לאֹ הָיְתָה כָזֹאת מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם. וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּבֹקֶר יוֹם אֶחָד: דְּשׁוּלְיוֹ, אֵינְךָ מַשְׁלִים חָקְךָ כַּאֲשֶׁר עַד הֵנָּה, אֵינְךָ עוֹד אֲשֶׁר הָיִיתָ. לֹא טוֹב הַדָּבָר הַזֶּה בְּעֵינָי. וְעַתָּה, שִׂים לְבָבְךָ, כִּי עָלֶיךָ כָּל תִּקְווֹת בֵּית-אָבִיךָ! דְּרָכֶיךָ לֹא לְרָצוֹן לִי, הֲשָׁמַעְתָּ? – כִּשְׁמוֹעַ הַנַּעַר אֶת הַתּוֹכַחַת הַזֹּאת, הַתּוֹכַחַת הַנִּמְרָצָה הָרִאשׁוֹנָה, אֲשֶׁר שָׁמַע מִפִּי אָבִיו בְּיָמָיו, וַיֵּצֶר לוֹ מְאֹד. וַיֹּאמֶר בְלִבּוֹ: “אָמְנָם כֵּן, לֹא יוּכַל עוֹד לִהְיוֹת הַדָּבָר הַזֶּה, חָדֹּל תֶּחְדַּל הַמִּרְמָה”. אַךְ בְּעֶרֶב הַיּוֹם הַהוּא אָמַר אָבִיו בְּעֵת הָאֹכֶל בַּעֲלִיצוּתוֹ: הָשִׁיבוּ אֶל לְבַבְכֶם, בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה הִרְבֵּיתִי לְהִשְׂתַּכֵּר בִּכְתֹב הַכְּתָבוֹת שְׁלשִׁים וּשְׁתַּיִם לִירָה עַל אֲשֶׁר הִשְׂתַּכַּרְתִּי לִפְנֵי חֹדֶשׁ! וּכְדַבְּרוֹ הוֹצִיא תֵבַת מַמְתַּקִּים, אֲשֶׁר קָנָה, לְמַעַן עֲשׂוֹת לוֹ וּלְבֵיתוֹ יוֹם-טוֹב עַל הַשָּׂכָר הָעוֹדֵף הַזֶּה, וְכֻלָּם מָחֲאוּ כָף. אָז הוֹסִיף דְּשׁוּלְיוֹ אֹמֶץ וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: “לֹא, אָבִי הַמִּסְכֵּן, לֹא אֶחְדַּל לְרַמּוֹתֶךָ; חָגוֹר אֶחְגּוֹר שְׁאֵרִית כֹּחַ לְמַעַן לְמֹד לִקְחִי יוֹמָם; אַךְ הוֹסֵף אוֹסִיף לַעֲבוֹד בַּלַּיְלָה לְמַעַנְךָ וּלמַעַן כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתֵנוּ”. וְאָבִיו אָמַר שֵׁנִית: עוֹד שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם לִירָה! אֲנִי שְׂבַע-רָצוֹן… אַךְ הִנֵּה זֶה, – וּבְדַבְּרוֹ שָלַח אֶצְבַּע לִדְשׁוּלְיוֹ, – מַעֲצִיב אֶת רוּחִי. וּדְשׁוּלְיוֹ שָׁמַע תּוֹכַחְתּוֹ וַיִּדֹּם וַיִּכְבּשׁ דִּמְעָתוֹ, אֲשֶׁר הִתְפָּרְצָה לָבֹא; אַךְ גַּם שָׂמֹחַ שָׂמַח בְּלִבּוֹ וַיְהִי מְאֻשָּׁר.

וַיִּתְחַזֵּק וַיּוֹסֶף לַעֲבוֹד עֲבוֹדָתוֹ. אַךְ יְגִיעַת-בְּשָׂרוֹ חָזְקָה מִמֶּנוּ וְכִמְעַט אֲשֶׁר לֹא יָכֹל לָהּ עוֹד. וַיַּעַבְרוּ שְׁנֵי יְרָחִים. וְהָאָב הוֹסִיף לְהוֹכִיחַ אֶת בְּנוֹ וְעֵינוֹ רָעָה בוֹ, הָלֹךְ וְרָע מִיּוֹם לְיוֹם. וְגַם הָלַךְ יוֹם אֶחָד אֶל הַמּוֹרֶה לִדְרוֹשׁ וְלַחֲקוֹר וְלִשְׁאוֹל אֶת פִּיו עַל-אוֹדוֹת בְּנוֹ. וְהַמּוֹרֶה אָמַר לוֹ: אָמְנָם הַכֹּל הוֹלֵךְ לְמֵישָׁרִים, הוּא מַצְלִיחַ בְלִמּוּדוֹ, כִּי נַעַר מֵבִין הוּא. אךְ לִבּוֹ אֵינֶנּוּ עוֹד לְלִמּוּדָיו כַּאֲשֶׁר לְפָנִים. עֵינָיו אֲחוּזוֹת חֶבְלֵי שֵׁנָה, הוּא מְפַהֵק וְלִבּוֹ בַּל עִמּוֹ. חִבּוּרָיו קְצָרִים, מַעֲשֵׂה חִפָּזוֹן, וְאֵינָם כְּתוּבִים כַּמִּשְׁפָּט. הָהּ! לוּ חָפֵץ, כִּי עַתָּה יָכֹל לְהֵיטִיב מְאֹד אֶת מַעֲשֵׂהוּ! – בְּעֶרֶב הַיּוֹם הַהוּא הִטָּה אוֹתוֹ אָבִיו הַצִּדָּה וַיְדַבֵּר אִתּוֹ מִשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר כְּמוֹהֶם לֹא שָׁמַע עוֹד מֵעוֹדוֹ. דְּשׁוּלְיוֹ, עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת, כִּי אֲנִי עוֹבֵד, כִּי מְקַצֵּר אֲנִי אֶת יָמַי לְמַעַן בֵּיתִי. וְאַתָּה אֵינְךָ עוֹזֵר לִי. אֵין לִבְּךָ דוֹאֵב לִי וְלֹא לְאַחֶיךָ וְלֹא לְאִמֶּךָ! וַיִּקְרָא הַבֵּן, וְדִמְעוֹתָיו עַל לֶחְיוֹ: אַל-נָא, אָבִי, אַל תֹּאמַר כַּדָּבָר הַזֶּה! וַיִּפְתַּח אֶת פִּיו וַיְבַקֵּשׁ לְהַגִּיד לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה. אַךְ אָבִיו שִׁסַּע אוֹתוֹ בִּדְבָרִים, וַיּוֹסֶף לְדַבֵּר: הֵן יָדַעְתָּ אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת מְרִי-חַיֵּינוּ, יָדַעְתּ כִּי עַל כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתִי לְהַטוֹת לְסֵבֶל שִׁכְמָם וּלְשַׁחֵד מִכֹּחָם לְבֵיתִי. רְאֵה, הִנֵּה מֵעַתָּה עָלַי לַעֲבוֹד עֲבוֹדַת מִשְׁנֶה. קִוִּיתִי, כִּי פְקִידוּת מְסִלַּת-הַבַּרְזֶל תָּחֹן אוֹתִי בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה מֵאָה לִירָה עַל שְׂכָרִי הַקָּצוּב. וְעַתָּה נוֹדַע לִי, כִּי לֹא יִנָּתֵן לִי מְאוּמָה! כִּשְׁמוֹעַ דְּשׁוּלְיוֹ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה עָצַר בְּרוּחוֹ וַיִכְבּשׁ אֶת דְּבַר הִתְוַדּוֹתוֹ בְּטֶרֶם יַעֲבָר-פִּיו וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ בְּהַחְלָטָה גְמוּרָה: לֹא, אָבִי, לֹא אַגִּיד לְךָ מְאוּמָה; רָזִי לִי, רָזִי לִי, וְכָכָה אוּכַל לְהוֹסִיף עֲבוֹד לְמַעַנְךָ; תַּחַת הַצַּעַר, אֲשֶׁר אֲנִי מְצַעֵר אוֹתְךָ, אֶתֶּן-לְךָ שִׁלּוּמִים בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת; בְּבֵית-הַסֵּפֶר עוֹד אֶלְמַד דַּיִּי, לְמַעַן אֲשֶׁר יֵעֲלוּנִי לְכִתָּה גְבֹהָה; וְעַתָּה הָעֲבוֹדָה הָרִאשׁוֹנָה לִי לַעֲזוֹר לְךָ לְהִשְׂתַּכֵּר לְלֶחֶם בֵּיתְךָ ולְהָקֵל מֵעָלֶיךָ אֶת הָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה הָאוֹכֶלֶת אוֹתָךְ. וַיּוֹסֶף הַנַּעַר לַעֲבוֹד, וַיַּעַבְרוּ עוֹד שְׁנֵי חֳדָשִׁים, יְמֵי עֲבוֹדָה בַלֵּילוֹת וְרִפְיוֹן גֵּו וְרוּחַ יוֹמָם, מַאֲמַצֵּי-כֹחַ הַבֵּן עַד קְצֵה גְבוּל הַיְכֹלֶת וְתוֹכָחוֹת קָשׁוֹת וּמָרוֹת מֵאֵת הָאָב. אַךְ הָרָעָה הַגְּדוֹלָה בְּכָל הָרָעוֹת הָיתָה, כִּי סָר לֵב הָאָב מֵאַחֲרָיו, הָלֹךְ וָסוֹר מִיּוֹם לְיוֹם, וְלֹא דִבֵּר עִמּוֹ כִּי-אִם לְעִתִּים רְחוֹקוֹת, כְּמוֹ הָיָה הַנַּעַר בֵּן מֵבִישׁ, אֲשֶׁר אֵין לוֹ אַחֲרִית וְתִקְוָה; כִּמְעַט נִמְנַע גַּם מֵהַבִּיט אֵלָיו. וּדְשׁוּלְיוֹ יָדַע זֹאת וַיֵּצֶר לוֹ מְאֹד, וְכַאֲשֶׁר יָסֵב אָבִיו פָּנָיו מִנֶּגדּוֹ וְשָׁלַח לוֹ נְשִׁיקָה חֶרֶשׁ, וּפָנָיו הִבִּיעוּ אַהֲבָה וְרַחֲמִים גְּדוֹלִים. וַיִּדַּל הַנַּעַר וַיִּכֶל בְּשָׂרוֹ מֵעֶצֶב וּמֵרֹב עֲבוֹדָה, וּפָנָיו שֻׁנּוּ חָוְרוּ מְאֹד, וַיִּתְרַפֶּה בַּעֲבוֹדַת בֵּית-הַסֵּפֶר הָלֹךְ וְהִתְרַפוֹת מִיּוֹם לְיוֹם. וְגַם אָמְנָם הֵבִין, כִּי ֶישׁ-יוֹם וּבָא הַקֵּץ לְכָל זֹאת, וּבְכָל עֶרֶב אָמַר אֶל לִבּוֹ: הַלַּיְלָה לֹא אָקוּם עוֹד לַעֲבוֹד; אַךְ בְּהִשָּׁמַע קוֹל צִלְצוּל הַשָּׁעָה הַשְּׁתֵּים-עֶשְׂרֵה, בָּרֶגַע אֲשֶׁר הָיָה עָלָיו לְהַחֲזִיק בְּכָל עֹז בְּהַחְלָטָתוֹ, הֵחֵלּוּ כִלְיוֹתָיו לְיַסְּרוֹ; וּבְהוֹסִיפוֹ לִשְכַּב בַּמִּטָּה, הָיָה בְּעֵינָיו כְּמִתְרַפֶּה מֵעֲשׂוֹת אֲשֶׁר נָטַל עָלָיו, כְּעוֹשֵׁק לִירָה אַחַת אֶת אָבִיו וְאֶת בֵּיתוֹ. וַיָּקָם מֵעַל הַמִּטָּה, וְעַל לְבָבוֹ עָלָה, כִּי יִתְעוֹרֵר אָבִיו מִשְּׁנָתוֹ לַיְלָה אֶחָד וּמָצָא אֶת סוֹדו פִתְאֹם, אוֹ כִי יִסְפּוֹר אָבִיו אֶת הַכְּתָבוֹת פַּעֲמַיִם וְנִגְלְתָה תַרְמִיתוֹ; וְאָז יָבֹא הַקֵּץ לְכָל הָעִנְיָן הַזֶּה, מִבְּלִי אֲשֶׁר יִתְוַדֶּה הוּא, אֲשֶׁר לֹא מָצָא אֶת לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת זֹאת. וּבְכֵן הוֹסִיף לַעֲבוֹד עֲבוֹדָתוֹ לַיְלָה לָיְלָה.

אַךְ בְּעֶרֶב יוֹם אֶחָד, בְּעֵת הָאֹכֶל, יָצָא מִפִּי אבִיו דָּבָר, אֲשֶׁר פָּעַל עָלָיו פְּעֻלָּה מַכְרִיעָה. אִמּוֹ הִתְבּוֹנְנָה אֵלָיו, וְכִרְאוֹתָה אֶת פָּנָיו וְהִנֵּה הֵם דַּלִּים וְרָעִים מְאֹד, אֲשֶׁר לֹא כִתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם, וַתֹּאמַר אֵלָיו: דְּשׁוּלְיוֹ, הֵן חוֹלֶה אָתָּה. וְאַחַר פָּנְתָה אֶל הָאָב וַתֹּאמַר: דְּשׁוּלְיוֹ בְנֵנוּ חוֹלֶה. רְאֵה מֶה חָוְרוּ פָנָיו! דְּשׁוּלְיוֹ, יַקִּירִי, מַה-לָךְ? – וְאָבִיו הִבִּיט אֵלָיו מִצִּדּוֹ וַיֹּאמַר: מוּסַר כִּלְיוֹתָיו הוּא הַמְקַלְקֵל בְּרִיאוּת-גּוּפוֹ. לֹא כֵן הָיָה לוֹ בְּעוֹד הֱיוֹתוֹ תַלְמִיד אוֹהֵב תּוֹרָה וּבֵן אֲשֶׁר לִבּוֹ נֶאֱמָן לְאָבִיו ולְבֵיתוֹ. וַתִּקְרָא אִמּוֹ: אֲבָל הֵן חוֹלֶה הוּא! וְהָאָב עָנָה; אַחַת הִיא לִי עָתָּה.

הַדָּבָר יָצָּא מִפִּי אָבִיו וַיָּבֹא כְּמַדְקְרוֹת חֶרֶב בְּלֵב הַנַּעַר הַמִּסְכֵּן. אֲהָהּ! כָּמֹהוּ כְאַיִן בְּעֵינָיו עָתָּה! אָבִיו, אֲשֶׁר לְפָנִים הִתְחַלְחַל בְּשָׁמְעוֹ אוֹתוֹ אַךְ מִשְׁתָּעֵל! אֵינֶנּוּ אוֹהֵב אוֹתוֹ אֵפוֹא עוֹד, עַתָּה בָרוּר הַדָּבָר, כַּמֵּת נֶחְשַׁב לְאָבִיו… אָז אָמַר הַנַּעַר בְּלִבּוֹ, אֲשֶׁר הִתְכַּוֵּץ מֵרֹב צַעַר: אֲהָהּ, אָבִי! לֹא, עַתָּה בוֹא יָבוֹא הַקֵּץ לְכָל הָעִנְיָן הַזֶּה, לֹא אוּכַל לִחְיוֹת וְאַהֲבָתְךָ סָרָה מִמֶּנִי, אֲנִי מְבַקֵּשׁ לְהָשִׁיב עָלַי אֶת לִבְּךָ, אֶת כָּל לִבְּךָ, הַגֵּד אַגִּיד לְךָ אֶת כֹּל, לֹא אוֹסִיף לְרַמּוֹתְךָ, לָמוֹד אֶלְמַד כְּקֶדֶם. יְהִי אֲשֶׁר יְהִי, אִם אַךְ שׁוֹב תָּשׁוּב לְאַהֲבָה אוֹתִי, אָבִי הַמִּסְכֵּן. הוֹי, עַתָּה הַפַּעַם הֶחְלַטְתִּי דָבָר וְלֹא אָשׁוּב מִמֶּנּוּ!

וּבְכָל-זֹאת קָם גַּם בַּלַּיְלָה הַהוּא, כִּי הֶרְגֵּלוֹ הִמְרִיץ אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן; וּבְקוּמוֹ בִּקֵּשׁ לָלֶכֶת לִרְאוֹת בְּדִמְמַת-הַלַּיְלָה אַךְ הַפַּעַם אֶת הַחֶדֶר, אֲשֶׁר כָּכָה הִרְבָּה לַעֲבוֹד בּוֹ חֶרֶשׁ בְּלֵב מָלֵא רַחֲמִים וְרָצוֹן. וַיְהִי כְגִשְׁתּוֹ אֶל שֻׁלְחַן הַסּוֹפְרִים אַחֲרֵי הַעֲלוֹתוֹ אֶת נֵר הַמְּנוֹרָה, וְכִרְאוֹתוֹ אֶת פַּסֵּי הַנְּיָר הַלְּבָנִים, אֲשֶׁר מֵעַתָּה לֹא יוֹסִיף עוֹד לִכְתּוֹב עֲלֵיהֶם אֶת שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים וְהֶעָרִים, הָעֲרוּכִים וְהַשְּׁמוּרִים בִּלְבָבוֹ זֶה כַמָּה, וַיִּתְקְפֵהוּ עִצָּבוֹן גָּדוֹל וְחָזָק מְאֹד, וַיָּנֶף אֶת יָדוֹ תְנוּפָה עַזָּה וְנִמְרָצָה וַיֹּאחַז בָּעֵט, לְמַעַן עֲבוֹד אֶת הָעֲבוֹדָה אֲשֶׁר הִסְכִּין עִמָּהּ. אַךְ כְּשָׁלְחוֹ יָדוֹ, פָּגַע בַּסֵּפֶר וְהַסֵּפֶר נָפָל. וְדָמוֹ כִמְעַט קָפָא בְּעוֹרְקָיו. מָה אִם יָקִיץ אָבִיו! אָמְנָם כִּי לֹא יִמְצָאֵהוּ עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר לֹא יֵעָשֶׂה, וְהֵן גַּם הָיָה עִם לְבָבוֹ לְהַגִּיד לוֹ אֶת הַכֹּל; וּבְכָל-זֹאת… הַדְּאָגָה אֲשֶׁר בָּאָה בְלִבּוֹ, פֶּן יִשְׁמַע אֶת קוֹל צְעָדָיו בְּהִתְקָרְבוֹ אֵלָיו בָּאֲפֵלָה – פֶּן יְבַהֲלוֹ פִתְאֹם בָּרֶגַע הַזֶּה בַּדְמָמָה הַזּאֹת; וְאִמּוֹ תָקִיץ מִשְּׁנָתָהּ וְתִבָּהֵל, – וְהַדְּאָגָה הָאֲחֶרֶת, אֲשֶׁר בָּאָה אֶל לִבּוֹ עַתָּה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, כִּי בִמְצוֹא אָבִיו אֶת סוֹדוֹ וְהָיְתָה זֹאת לוֹ לְהַכְנִיעוֹ לִפְנֵי בְנוֹ, – כָּל אֵלֶּה הֵבִיאוּ כִמְעַט פַּחַד בִּלְבָבוֹ. וַיַּט אָזְנוֹ וַיַּקְשֵׁב, וַיַּעֲצֹר בְּנִשְׁמַת רוּחַ אַפּוֹ… וְהִנֵּה לֹא נִשְׁמַע כָּל רָעַשׁ. וַיֵּט אָזְנוֹ אֶל מַנְעוּל הַדֶּלֶת: דּוּמִיָּה! כָּל הַבַּיִת יָשֵׁן. אָבִיו לֹא שָׁמַע מְאוּמָה. אָז שָׁבָה נַפְשׁוֹ לִמְנוּחָתָהּ וַיֵּשֶׁב לִכְתּוֹב. וּכְתָבוֹת נוֹסְפוּ עַל כְּתָבוֹת; וַיִּשְׁמַע אֶת קוֹל הַצְּעָדִים הַקְּצוּבִים שֶׁל הַשּׁוֹמְרִים, בְּצָעֲדָם בָּרְחוֹב הֶעָזוּב הַהוּא, שָׁם לְמַטָּה; וְאַחַר קוֹל רַעַשׁ מֶרְכָּבוֹת, אֲשֶׁר חָדַל פִּתְאֹם; וְאַחַר, עוֹד מְעַט, קוֹל רַעַשׁ אוֹפַנֵּי עֲגָלוֹת, אֲשֶׁר עָבְרוּ שָׁמָּה לְאִטָּן. וְאַחַר הָיְתָה דְמָמָה עֲמֻקָּה, אֲשֶׁר הִפְרִיעַ אוֹתָה פַּעַם בְפַעַם קוֹל כֶּלֶב נוֹבֵחַ בַּמֶּרְחָק. וְהוּא כָתַב וְכָתָב. וְאָבִיו עוֹמֵד עָלָיו מֵאַחֲרָיו: לְקוֹל הַסֵּפֶר בְּנָפְלוֹ קָם וַיְחַכֶּה לעֵת נְכוֹנָה: רַעַשׁ הָעֲגָלוֹת גָּבַר עַל קוֹל רַגְלָיו וְעַל חֲרִיקַת הַדֶּלֶת, אֲשֶׁר פָּתַח בַּלָּט; וְהִנֵּה הוּא עוֹמֵד וְרֹאשׁוֹ הַלָּבָן מֵעַל לָרֹאשׁ הַשָׁחוֹר שֶׁל הַנַּעַר דְּשׁוּלְיוֹ, – וַיַּרְא אֶת הָעֵט בְּעוֹפְפוֹ עַל-פְּנֵי הַנְּיָר, וַיִּזְכֹּר וַיָּבֶן כְּרֶגַע אֶת כֹּל, וְנֹחַם נִמְרָץ מְאֹד מִלֵּא אֶת לִבּוֹ וְרַחֲמִים רַבִּים עַד בְּלִי דַי תְּקָפוּהוּ, וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵי בְנוֹ בְּלִי נוֹעַ וַיַּעֲצֹר בְּעַד נִשְׁמַת רוּחַ אַפּוֹ. פִּתְאֹם נָתַן דְּשׁוּליוֹ קוֹל זְעָקָה גְדוֹלָה: שְׁתֵּי זְרוֹעוֹת רוֹעֲדוֹת, כַּאֲחוּזוֹת פַּלָּצוּת, לָפְתוּ אֶת רֹאשׁוֹ. – אָבִי? אָבִי? סְלַח-נָא לִי – קָרָא הַנַּעַר, בְהַכִּירוֹ אֶת אָבִיו לְשֵׁמַע קוֹל בִּכְיוֹ. – לֹא, כִּי אֲנִי הוּא הַמְבַקֵּשׁ סְלִיחָה מִמֶּךָּ – עָנָה הָאָב, וַיָּצֶף עֲתֶרֶת נְשִׁיקוֹת עַל מִצְחוֹ, נָשׁוֹק וְהַאָנֵק יָחַד: – עַתָּה הֲבִינוֹתִי הַכֹּל, יָדַעְתִּי אֶת כֹּל, סְלַח לִי, בְּנִי הַטּוֹב בַּבָּנִים. בּוֹא, בּוֹא עִמִּי! וַיִּמְשְׁכֵהוּ, אוֹ נְשָׂאָהוּ עַל זְרוֹעוּתָיו, אֶל מִטַּת אִמּוֹ, אֲשֶׁר הֵקִיצָה מִשְׁנָתָהּ, וַיְשִׂימֵהוּ בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: שְׁקִי לִבְנֵנוּ זֶה, הַטּוֹב כְּמַלְאַךְ אֱלֹהִים, אֲשֶׁר זֶה שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים הוּא גוֹרֵעַ שֵנָה מֵעֵינָיו וְעוֹבֵד אֶת עֲבוֹדָתִי, וַאֲשֶׁר אָנֹכִי הִכְאַבְתִּי אֶת לִבּוֹ, תַּחַת הֲבִיאוֹ בַעֲמָלוֹ לֶחֶם לְבֵיתֵנוּ! וַתְּחַבֵּק-לוֹ אִמּוֹ וַתְּאַמְּצֵהוּ אֶל לִבָּהּ, וּבִלְשׁוֹנָה אֵין מִלָּה; וְאַחַר אָמרָה: לֵךְ לִישׁוֹן, בְּנִי, לֵךְ שְׁכַב, לְכָה נוּחָה וְהַחֲלֵף כֹּחַ! שָׂאֵהוּ אֶל מִטָּתוֹ! וַיִּקָּחֵהוּ אָבִיו עַל זְרוֹעוֹתָיו וַיִּשָׂאֵהוּ אֶל חֶדְרוֹ וַיַּשְׁכִּיבֵהוּ עַל מִטָּתוֹ; וַיַּעֲרָךְ-לוֹ אֶת הַכָּרִים וַיִּפְרֹשׂ אֶת מִכְסֵהוּ, וְהוּא שׁוֹאֵף רוּחַ בְּחָזְקָה וּמְחַבֵּק בְּלִי הֲפוּגוֹת אֶת יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעָיו. וְהַבֵּן אָמַר פַּעַם בְּפַעַם: תּוֹדָה, אַבָּא, תּוֹדָה, וְעַתָּה לֵךְ שְׁכַב גַּם אַתָּה, מַה מְּאֻשָּׁר אָנֹכִי עַתָּה; לֵךְ שְׁכַב, אָבִי. אַךְ אָבִיו בִּקֵּשׁ לִרְאוֹת בְּנוּמוֹ שְׁנָתוֹ, וַיֵּשֶׁב אֵצֶל הַמִּטָּה וַיֹּאחַז בְּיָדוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ: נוּמָה, נוּמָה, בְּנִי! וּדְשׁוּלְיוֹ, אֲשֶׁר הָיָה עָיֵף וְאֵין-אוֹנִים, נִרְדַּם וַיִּישַׁן שָׁעוֹת רַבּוֹת, וַיִּמְצָא הַפַּעַם, מִקֵּץ חֳדָשִׁים רַבִּים, שְׁנַת מְנוּחָה וַיַּחֲלֹם חֲלוֹמוֹת נְעִימִים. וּכְפָקְחוֹ אֶת עֵינָיו וְהַשֶּׁמֶשׁ בִּמְרוֹם שָׁמַיִם, וְהִנֵּה חָשׁ בָּרִאשׁוֹנָה וְאַחַר גַּם רָאָה בְעֵינָיו אֶת רֹאשׁ אָבִיו הַלָּבָן נִשְׁעָן עַל חָזֵהוּ, וְגוּפוֹ נִשְׁעָן עַל שְׂפַת הַמִּטָּה הַקְּטַנָּה: כָּכָה בִלָּה כָל הַלַּיְלָה וְעוֹדֶנּוּ יָשֵׁן, וּמִצְחוֹ אֶל לִבּוֹ.

הָרָצוֹן

28.– יוֹם רְבִיעִי.

סְטַרְדִּי, אֲשֶׁר עִמִּי בַכִּתָּה, הוּא אַמִּיץ-לֵב דַּי עֲשׂוֹת גַּם הוּא כַמַעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הַפְלוֹרֶנְטִינִי הַקָּטָן. הַבֹּקֶר קָרוּ שְׁנֵי מִקְרִים בְּבֵית-הַסֵפֶר: גָּרוֹפִי הָיָה כֻלוֹ שׁוֹלָל מִשִּׂמְחַת לִבּוֹ, כִּי הֵשִׁיבוּ לוֹ אֶת סֵפֶר קְבֻצַּת-הַתָּוִים אֲשֶׁר לוֹ, וּבוֹ שְׁלֹשָׁה תָוִים מִמְּדִינַת גּוּאַטֶּמַּלָּה, אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ זֶה שְׁלשָׁה יְרָחִים; וּסטַרְדּי הִשִּׂיג אֶת מַטְבֵּעַ-הַכָּבוֹד הַשֵּׁנִי. סְטַרְדִּי הוּא הָרִאשׁוֹן בַּכִּתָּה אחֲרֵי דֵירוֹסִי! כֻּלָּם הִשְׁתּוֹמְמוּ עַל זֹאת. מִי פִלֵּל כָּזֹאת בְּחֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי, בְּהוֹבֵל אוֹתוֹ אָבִיו אֶל בֵית-הַסֵּפֶר עָטוּף מְעִיל גָּדוֹל יָרֹק וּבְאָמְרוֹ לַמּוֹרֶה בְּאָזְנֵי כָל הַנִּצָּבִים שָׁם: לְאַט לִי לַנַּעַר, וְלֹא תִקְצַר רוּחֲךָ בוֹ, כִּי לֹא נָתַן לוֹ אֱלֹהִים שֵׂכֶל טוֹב! כֻּלָּם חָשְׁבוּ אוֹתוֹ בַּתְּחִלָּה לַחֲסַר-לֵב. אַךְ הוּא אָמַר: שְׁכוֹל לְנַפְשִׁי אוֹ שֵׂכֶל טוֹב, – וַיָּחֶל לִלְמוֹד בְּכָל כֹּחוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, בַּבַּיִת וּבְבֵית-הַסֵּפֶר, בְּהִתְהַלְּכוֹ, בְּשָכְבּוֹ וּבְקוּמוֹ, וַיִּלְמַד כְּשֶׁשִּׁנָּיו מִתְלַכְּדוֹת וְאֶגְרוֹפָיו סְגוּרִים; כְּשׁוֹר הָיָה לְסָבְלָה, כְּפֶרֶד לִקְשִׁי-עֹרֶף; וּבְרֹב לָמְדוֹ, לָמֹד וְשָׁנֹה, לָמֹד וְשַׁנֵּן, בְּלִי שׂוּם לֵב לְלַעַג הַמִּתְלוֹצְצִים וּבְבָעֲטוֹ בְּרַגְלָיו בַּמַּפְרִיעִים אוֹתוֹ, עָבַר הַנַּעַר הַמְּטֻמְטָם הַזֶּה אֶת כָּל חֲבֵרָיו. בְּחֶשְׁבּוֹן לֹא הֵבִין כָּל מְאוּמָה, חִבּוּרָיו אֲשֶׁר כָּתַב הָיוּ מְלֵאֵי שְׁגִיאוֹת, לֹא יָכֹל לִזְכּוֹר וְלִשְׁמוֹר בְּלִבּוֹ גַם מִשְׁפָּט אֶחָד; וְעַתָּה הוּא פוֹתֵר כָּל חֶשְׁבּוֹן, כּוֹתֵב נְכוֹנָה וּפוֹסֵק אֶת פְּסוּקוֹ כְּהַגֵּד מִזְמוֹר-שִׁיר. אַךְ יִרְאֶה הָרוֹאֶה אוֹתוֹ, שְׁפַל-קוֹמָה וְעָבֶה, מְרֻבַּע-רֹאשׁ וְאֵין-צַוָּאר, יָדַיִם קְצָרוֹת וְעָבוֹת וְקוֹל גַּס, – וְהֵבִין אֶת עֹז רְצוֹנוֹ. גַּם לְקִרְעֵי כִתְבֵי-עִתִּים, גַּם לְהוֹדָעוֹת הַתֵּיאַטְרוֹן שׂוֹם יָשִׂים עֵינָיו וְלִבּוֹ, וּמִדֵּי קָבְצוֹ עַל-יָד עֶשֶׂר אֲגוֹרוֹת יִקְנֶה לוֹ סֵפֶר: גַּם הִנֵּה אֹסֶף-סְפָרִים עָרוּךְ לוֹ בְּבֵיתוֹ, וּבְעֵת רָצוֹן הִגִּיד לִי אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר הוּא חוֹשֵׁב לִקְרֹא לִי יוֹם אֶחָד וּלְהַרְאוֹתֵנִי אֶת סְפָרָיו. אֵינֶנּוּ מְדַבֵּר עִם אִישׁ, אֵינֶנּוּ מְשַׂחֵק עִם אִישׁ, תָּמִיד יוֹשֵב הוּא בַּסַּפְסָל, מִצְחוֹ נִשְׁעָן עַל אֶגְרוֹפָיו, וּמַקְשִׁיב לְדִבְרֵי הַמּוֹרֶה. סְטַרְדִּי הַמִּסְכֵּן, כַּמָּה הָיָה עָלֶיךָ לַעֲבוֹד וְלַעֲמוֹל! וְהַמּוֹרֶה, אַף כִּי הָיָה קְצַר-רוּחַ וְזָעֵף, אָמַר אֵלָיו הַבֹּקֶר, בְּתִתּוֹ לוֹ אֶת מַטְבֵּעַ-הַכָּבוֹד: “חֲזַק, סְטַרְדִּי; הַשּׁוֹקֵד בְּאֹרֶךְ-רוּחַ נִצְחוֹנוֹ לָעַד בָּטוּחַ”. אַךְ הוּא לֹא יִגְבַּהּ לִבּוֹ בָּזֹאת, וּשְׂחוֹק לֹא יֵרָאֶה עַל שְׂפָתָיו, וְאַךְ שָׁב אֶל מוֹשָׁבוֹ וּמַטְבֵּעַ-הַכָּבוֹד בְּיָדוֹ, הִתְעָרָה שָׁם, אֶגְרוֹפָיו אֶל רַקּוֹתָיו, וַיֵּשֶׁב מַקְשִׁיב וְדוּמָם מֵאֲשֶׁר לְפָנִים. אַךְ הַמַּרְאֶה הַיָּפֶה מִכֹּל הָיָה, בְּעֵת צֵאת הַתַּלְמִידִים, בְּחַכּוֹת לוֹ אָבִיו הַבָּלָּן, אִישׁ שְׁפַל-קוֹמָה וְעָבֶה כָמוֹהוּ, רְחַב-פָּנִים וְאַדִּיר-קוֹל. וְהוּא לֹֹא חִכָּה לְמַטְבֵּעַ-הַכָּבוֹד הַזֶּה וְלֹא הֶאֱמִין לָנוּ, עַד אֲשֶׁר הִבְטִיחוֹ הַמּוֹרֶה, כִּי אֱמֶת הַדָּבָר; אָז נָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּשְׂחוֹק, וַיַּךְ אֶת בְּנוֹ מַכָּה אַחַת עַל עָרְפּוֹ וַיֹּאמֶר בְּקוֹל רָם: “הֶאָח, מַה-טּוֹב, מַה-יָּפֶה, תָּם יָקָר שֶׁלִּי”, וַיַּבֵּט אֵלָיו מִשְׁתּוֹמֵם ועַל שְׂפָתָיו בַּת-צְחוֹק. וְגַם כָּל הַנְּעָרִים מִסָּבִיב הִצְטַחֲקוּ מִבַּלְעֲדֵי סְטַרְדִּי: בְּלִבּוֹ הִנֵּה הִתְרוֹצֵץ הַלֶּקַח אֲשֶׁר יְשַׁנֵּן לְיוֹם מָחָר.

הַכָּרַת טוֹבָה

31.– יוֹם הַשַּׁבָת.

חֲבֵרְךָ סְטַרְדִּי לְעוֹלָם לֹא יִתְאוֹנֵן עַל מוֹרֵהוּ, בְּזֹאת אֲנִי בָטוּחַ. – הַמּוֹרֶה הָיָה קצַר-רוּחַ וְזָעֵף; הִנְּךָ אוֹמֵר זֹאת כְּאִישׁ אֲשֶׁר לֹא לְרָצוֹן לוֹ הַדָּבָר. הָשִׁיבָה אֶל לְבָבְךָ רֶגַע, כַּמָּה פְעָמִים תִּקְצַר נַפְשְׁךָ אַתָּה, וּבְמִי? בְּאָבִיךָ וּבְאִמֶּךָ, וְהוּא עָוֹן פְּלִילִי! וּמוֹרְךָ, כִּי תִקְצַר רוּחוֹ לְעִתִּים, הֵן לֹא עַל חִנָּם תִּהְיֶה זֹאת! זְכוֹר, כַּמָּה שָׁנִים הוּא עָמֵל וּמִתְעַנֶּה לְמַעַנְכֶם הַיְלָדִים, ואִם יֵשׁ בָּהֶם טוֹבִים וִישָׁרִים, הַמּוֹצְאִים חֵן בְּעֵינֵי כָל רוֹאֵיהֶם, הֲלֹא מָצָא גַם רַבִּים מְאֹד, אֲשֶׁר אֵינָם מַכִּירֵי טוֹבָה, אֲשֶׁר יִשְׁתַּמְּשׁוּ לְרָעָה בְטוּב לִבּוֹ, וְכָל עֲמָלוֹ לֹא יַכִּירוּ וְלֹא יַחְשׁוֹבוּ; וְאַף גַּם זֹאת: כֻּלְּכֶם מַשְׂבִּיעִים אוֹתוֹ יוֹתֵר מְרוֹרִים מִנַּחַת. זְכוֹר, כִּי גַם הַטּוֹב בְּכָל הָאָדָם, כִּי יָבוֹא תַחְתָּיו, יֵשׁ אֲשֶׁר יִתְקְפֵהוּ הַקֶּצֶף וְלֹא יוּכַל לַעֲצוֹר בְּרוּחוֹ. וְהַשֵּׁנִית, לוּ יָדַעְתָּ כַּמָּה פְעָמִים יֵלֵךְ הַמּוֹרֶה אֶל בֵּית-הַסֵּפֶר רַק בִּגְלַל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ דֵי חוֹלֶה, לְמַעַן הַשִּׂיגוֹ רִשְׁיוֹן לָשֶׁבֶת בָּיִת! הוּא קְצַר-רוּחַ, בַּאֲשֶׁר הוּא כוֹאֵב, וְיוֹתֵר יִכְאַב לִבּוֹ, כִּי יִרְאֶה כִּי אַתֶּם הַנְעָרִים אֵינְכֶם שָׂמִים לֵב לָזֹאת, אוֹ גַם מַכְעִיסִים אוֹתוֹ עַל פָּנָיו. בְּנִי, כַּבֵּד, אֱהוֹב אֶת מוֹרֶךָ. אֱהָבֵהוּ, כִּי אָבִיךָ אוֹהֵב וּמְכַבֵּד אוֹתוֹ, יַעַן אֲשֶׁר הוּא מַקְדִּישׁ חַיָּיו לְטוֹבַת נְעָרִים רַבִּים, הַשּׁוֹכְחִים אוֹתוֹ; אֱהָבֵהוּ, כִּי הוּא מְפַתֵּחַ וּמֵאִיר רוּחֲךָ וּמְאַלֵּף אֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ; כִּי יֵשׁ-יוֹם, וְאַתָּה תִהְיֶה לְאִישׁ בָּא בַיָּמִים, וְגַם אֲנִי וְגַם הוּא לֹא נִהְיֶה עוֹד עַל הָאָרֶץ; אָז תִּתְיַצֵּב תְּמוּנָתוֹ לְיַד תְּמוּנָתִי לְעֵינֵי רוּחֲךָ, וְאָז תִּזְכּוֹר אֶת תָּוֵי-פָנָיו הַטוֹבִים, הַמַּבִּיעִים אֲצִילוּת, עִצָּבוֹן וִיגִיעַת-בָּשָׂר, – תָּוֵי-פָנִים אֵלֶה, אֲשֶׁר עַתָּה אֵינְךָ שָׂם לֵב אֲלֵיהֶם וַאֲשֶׁר גַּם מִקֵּץ שְׁלשִׁים שָׁנָה עוֹד תִּזְכְּרֵם בְּיָגוֹן. אָז תֵּבוֹשׁ וְאָז תִּנָּחֵם עַל אֲשֶׁר לֹא אָהַבְתָּ אוֹתוֹ וַאֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתָּ עִמּוֹ בְּקֶרִי. אֱהַב אֶת מוֹרֶךָ, כִי חָבֵר הוּא לַמִּשְׁפָּחָה הַגְּדוֹלָה, לַחֲמִשִּׁים אֶלֶף מוֹרֵי הַיְלָדִים, הַמְפֻזָּרִים בְּכָל רַחֲבֵי אִיטַלְיָה, אֲבוֹת-הָרוּחַ לְרִבְבוֹת אַלְפֵי יְלָדִים אֲשֶׁר כְּגִילֶךָ; הָעוֹבְדִים, הַמְגַדְּלִים לְאַרְצֵנוּ עַם טוֹב מִזֶּה שֶׁל הַיּוֹם וַאֲשֶׁר אֵין מַעֲרִיכִים אֶת עֶרְכָּם וְאֵין נוֹתְנִים שְׂכָרָם עַל-פִּי פָעֳלָם. אַהֲבָתְךָ, אֲשֶׁר אַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי, לֹא תַשְׂבִּיעֵנִי רָצוֹן, אִם לֹא תֶאֱהַב גַּם אֶת כָּל הַמֵּיטִיבִים עִמָּךְ; וּבְאֵלֶּה רִאשׁוֹן הוּא מוֹרְךָ אַחֲרֵי הוֹרֶיךָ. אֱהַב אוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר תֶּאֱהַב אַחַד מֵאֶחָי; אֱהַב אוֹתוֹ גַּם בַּהֲפִיקוֹ לְךָ נפְשׁוֹ בְּאַהֲבָה, גַּם בְּשַׁחֲרוֹ אוֹתְךָ מוּסָר, בְּעֵת צָדְקוֹ וּבְעֵת אֲשֶׁר לֹא יִצְדַּק בְּעֵינֶיךָ; אֱהָבֵהוּ בִהְיוֹתוֹ שָׂמֵחַ וְטוֹב-לֵב וּמַרְבֶּה שִׂיחָה, וֶאֱהָבֵהוּ מִשְׁנֵה אַהֲבָה בִּרְאוֹתְךָ אוֹתוֹ סָר וְזָעֵף. אֱהָבֵהוּ בְּכָל עֵת. וּבִטֵאתָ בִּשְׂפָתֶיךָ תָּמִיד בְּהַדְרַת-כָּבוֹד שֵׁם “מוֹרֶה”, אֲשֶׁר, אַחֲרֵי הַשֵׁם “אָב”, הוּא הַטּוֹב וְהַנָּעִים בְּכָל הַשֵּׁמוֹת אֲשֶׁר יִקְרָא אִישׁ לְרֵעֵהוּ.

אָבִיךָ.

שְׁבָט

גְּמוּל לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ

הַבֹּקר בָּא רֹאש-הַמוֹעֵצָה שֶל בֵּית-הַסֵּפֶר, אִישׁ לְבֶן-זָקָן, לָבוּשׁ שְׁחוֹרִים לְחַלֵּק אֶת הַפְּרָסִים. רְגָעִים מִסְפָּר לִפְנֵי תֹם הַשִׁעוּר בָּא הוּא וְהַמְנַהֵל עִמּוֹ וַיֵּשְבוּ אֵצֶל הַמּוֹרֶה. הָאִישׁ שָׁאַל תַּלְמִידִים אֲחָדִים שְׁאֵלוֹת; וְאַחַר נָתַן אֶת מַטְבֵּע-הַכָּבוֹד הָרִאשׁוֹן לדֵירוֹסִי; ובְטֶרֶם יִתֵּן אֶת הַשֵּׁנִי הִקְשִׁיב לְדִבְרֵי הַמּוֹרֶה וְהַמְנַהֵל, אֲשֶׁר הִתְלַחֲשׁוּ עִמּוֹ. אֲנַחְנוּ כֻלָּנוּ בְּצִפִּיָּתֵנוּ צִפִינוּ לָדַעַת, לְמִי יִתֵּן אֶת הַמַּטְבֵּעַ הַשֵּׁנִי. וְהִנֵּה רֹאשׁ-הַמּוֹעֵצָה אָמַר בְּקוֹל רָם: בְּמַטְבֵּע-הַכָּבוֹד הַשֵּׁנִי זָכָה הַשָּׁבוּעַ הַתַּלְמִיד פֶּטְרוֹ פְּרֵקוֹסִי; זָכָה בוֹ בִּגְלַל עֲבוֹדוֹת-בַּיִת, הֲכָנַת-שִׁעוּרִים, יְפִי-הַכְּתָב, וּדְרָכָיו הַטּוֹבִים בַּכֹּל“.
— כָּל הַתַּלְמִידִים הֵסַבּוּ רָאשֵׁיהֶם לִרְאוֹת אֶת פְּרֵקוֹסִי, וְהַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָם, כִּי טוֹב הַדָּבָר בְּעֵינֵיהֶם. וּפְרֵקוֹסִי קָם מִמְקוֹמוֹ, נָבוֹךְ מְאֹד, עַד אֲשֶׁר לֹא יָדַע אַיֵּהוּ. וַיּאֹמֶר רֹאשׁ-הַמּוֹעֵצָה: גְּשָׁה הֵנָּה”. פְּרֵקוֹסִי קָפַץ מֵעַל הַסַּפְסָל וַיַּעֲמֹד אֵצֶל שֻׁלְחַן הַמּוֹרֶה: וַיַּבֵּט הָאִישׁ בשׂוּם-לֵב אֶל הַפָּנִים הַקְּטַנִּים, שמַּרְאָם כְּעֵין הַדוֹנַג, אֶל הָאֵבָרִים דַּלֵּי-הַבָּשָׂר, הַחֲבוּשִׁים בִּבְגָדִים מְטֻלָּאִים וְצָרִים, אֶל הָעֵינַיִם הַנְּעִימוֹת וְהַנּוּגוֹת אֲשֶׁר הִבִיטוּ לִצְדָדִים, וְעָמָל וְיָגוֹן נִשְׁקָף מִתּוֹכָן. וְאַחַר מִדֵּי הַצְמִידוֹ אֶת מַטְבֵּע-הַכָּבוֹד עַל כְּתֵפוֹ, אָמַר בְּקוֹל מָלֵא חִבָּה: פְּרֵקוסִי, הִנְנִי נוֹתֵן לְךָ אֶת מַטְבֵּעַ הַכָּבוֹד אִישׁ לֹא יִשְׁוֶה בּוֹ מִמֶּךָ. גְּמוּל הוּא לְךָ, לא אַך עַל שִׂכְלְךָ וְעַל רְצוֹנְךָ הַטּוֹב, כִּי גַם עַל הֱיוֹת לְךָ לֵב טָהוֹר, אֹמֶץ-רוּחַ וְנֶפֶשׁ נֶאֱמָנָה שֶל בֵּן יַקִיר. וַיִפֶן אֶל הַתַּלְמִידִים וַיֹּאמַר: הֲלֹא גַם עַל כָּל אֵלָּה כִּגְמוֹלוֹ יְשֻׁלַּם לוֹ? וָיֹּאמְרוּ כֻלָּם פֶּה אֶחָד: “כֵּן הַדָּבָר”. ופְרֵקוֹסִי הִתְעוֹרֵר כְּמוֹ בִקֵּשׁ לָשִׂים מַעֲצוֹר לְרִגְשוֹתָיו, וַיַּבֵּט אֵלֵינוּ בְּעֵינֵי חִבָּה וְהַכָּרַת-תוֹדָה רַבָּה. וַיֹּאמֶר רֹאשׁ-הַמּוֹעֵצָה שֶל בֵּית-הַסֵּפֶר: “וְעַתָּה לֵךְ נַעַר יָקָר, וֵאלהִים יִשְׁמְרֶךָּ!”
— וְעֵת צֵאת הַתַּלְמִידִים הִגִיעָה. כִּתָּתֵנוּ קִדְּמָה לָצֵאת, וְכִמְעַט בָּאנוּ עַד הַדֶּלֶת וְהִנֵּה… אֶת מִי רָאִינוּ בָאוּלָם, מִתַּחַת למָּבוֹא? אֶת חָרַשׁ-הַבַּרְזֶל, אֲבִי פְרֵקוֹסִי, חִוֵּר כִּתְמוֹל שִׁלְשׁם, פָּנָיו נִזְעָמִים, שְׂעָרוֹ יוֹרֵד אֶל עֵינָיו, כּוֹבָעוֹ אֲשֶׁר עַל רֹאשׁו מֻטֶּה הַצִדָּה, וְרַגלָיו כושְׁלוֹת בַּהֲלִיכָתוֹ. וְהַמּוֹרֶה רָאָהוּ כְרֶגַע וַיִּלְחַשׁ דָּבָר בְּאָזְנֵי רֹאש-הַמּוֹעֵצָה שֶל בֵּית-הַסֵּפֶר; ויְמַהֵר הָרֹאשׁ וַיְבַקֵּש אֶת פְּרֵקוֹסִי, וַיַּחֲזֵק בְּיָדו וַיולִיכֵהו אֶל אָבִיו. וְהַנַּעַר רוֹעֵד כֻּלוּ. וַיִגְשׁוּ גַם הַמּוֹרֶה וְהַמְנַהֵל, וּנְעָרִים רַבִּים עָמְדוּ מִסָּבִיב. וְרֹאשׁ-הַמּוֹעֵצָה שָׁאַל אֶת חָרַש-הַבַּרְזֶל בְקוֹל עַלִּיז וְאוֹמֵר יְדִידוּת: “הֲלֹא אַתָּה אֲבִי הַנַּעַר הַזֶּה?” וּבְטֶרֶם יַעֲנֵהוּ הוֹסִיף לְדַבֵּר אֵלָיו וַיֹּאמַר: “אֲנִי שָׂמֵחַ בְּשִׂמְחָתֶךָ. רְאֵה, מֵאַרְבָּעָה וַחֲמִשִּים נְעָרִים זָכָה הוּא בְמַטְבֵּעַ-הַכָּבוֹד; זָכָה בָה בְּחִבּוּר, בְּחֶשְׁבּוֹן, בַּכֹּל. הוּא נַעַר, אֲשֶׁר לוֹ גַם שֵׂכֶל טוֹב גַם רָצוֹן טוֹב, וְהַצְלֵחַ יַצְלִיחַ בְּדַרְכּוֹ; נַעַר בֶּן-חיִל, אֲשֶׁר כָּל חֲבֵרָיו אוֹהֲבִִים וּמְכַבְּדִים אוֹתוֹ. תּוּכַל לְהִתְגָּאוֹת בּוֹ, אֲנִי מַבְטִיחֲךָ עַל זֹאת”. וְחָרַשׁ-הַבַּרְזֶל, אֲשֶׁר פָּעַר פִיו וַיִּשְׁמַע, הִבִּיט רִאשׁוֹנָה אֶל רֹאשׁ-הַמּוֹעֵצָה וְאַחַר אֶל הַמְנַהֵל וּבָאַחֲרוֹנָה אֶל בְּנוֹ, אֲשֶׁר עָמַד לְפָנָיו רוֹעֵד וְעֵינָיו נְטוּיוֹת לָאָרֶץ. וּכְמוֹ אַךְ עַתָּה זָכַר הָאָב אֶת כָּל הָעִנּוּיִים, אֲשֶׁר עִנָּה אֶת הַנַּעַר הַמִּסְכֵּן, וּכְמוֹ אַך עַתָּה הֵשִׁיב אֶל לְבָבוֹ, בְּאֵיזוֹ אַהֲבָה קִבֵּל הַנַּעַר אֶת יִסּוּרָיו ובְאֵיזוֹ גְבוּרָה נָשָׂא וְסָבַל כָּל דָּבָר. וְעַל פָּנָיו נִרְאוּ תִמָּהוֹן כֵּהֶה וְעֶצֶב קוֹדֵּר חֲלִיפוֹת, וְאַחַר הִתְעוֹרְרוּ הֲמוֹן רַחֲמָיו בְּכָל עֹז, וַיְמַהֵר וַיַּחֲזֵק בְּרֹאשׁ הַנַּעַר וַיְאַמְּצֵהוּ אֶל לִבּוֹ. וַאֲנַחְנוּ כֻלָּנוּ עָבַרְנוּ עַל-פְּנֵי פְרֵקוֹסִי; אֲנִי קָרָאתִי לוֹ לָבוא בַיּוֹם הַחֲמִישִׁי אֶל בֵּיתֵנוּ וְגֵרוֹנָה וְקָרוֹסִי עִמּוֹ; מִקְצַת הַתַּלְמִידִים בֵּרְכוּ אוֹתוֹ בְּשָׁלוֹם; זֶה לָטַף אוֹתוֹ, וְזֶה נָגַע בְּמַטְבֵּעַ-הַכָּבוֹד אֲשֶׁר לוֹ; כֻּלָּם דִבְּרוּ אֵלָיו דְּבַר מָה. וְאָבִיו מִתְבּוֹנֵן בָּנו בְּתִמָּהוֹן ומְאַמֵּץ אֶל לִבּו בְּלִי-הֶרֶף אֶת רֹאשׁ בְּנוֹ הַנֶּאֱנָק דֹּם.

מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת

5.– יוֹם רִאשׁוֹן.

מַטְבֵּעַ-הַכָּבוֹד אֲשֶׁר לִפְרֵיקוֹסִי עוֹרֵר בְּקִרְבִּי מוּסַר-כְּלָיוֹת. אֲנִי עוֹד לֹא זָכִיתִי לַדָּבָר הַזֶּה. זֶה יָמִים אֵינֶנִּי לוֹמֵד עוֹד, לִבִּי אֵינֶנוּ שָׂמֵחַ בְּמַעֲשַׂי, גַּם הַמּוֹרֶה גַם אָבִי וְאִמִּי אֵינָם שְׂמֵחִים בִּי. גַּם הַמִּשְׂחָק לֹֹא יְשַׁעֲשֵׁעַ נַפְשִׁי כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם, בְּעוֹד הֱיוֹתִי עוֹבֵד בְּחֵפֶץ-לֵב. אָז רַצְתִּי מֵעֲבוֹדָתִי אֶל שַׁעֲשׁוֹעַי בְּשִׂמְחָה, כְּמוֹ לֹא שִׂחַקְתִּי זֶה חֹדֶש-יָמִים. גַּם בְּשִׁבְתִּי אֶל הַשֻׁלְחָן עִם בְּנֵי הַבַּיִת אֵין לִבִּי טוֹב עָלַי כַּאֲשֶׁר לְפָנִים. תָּמִיד שׁוֹכֶנֶת עֲנָנָה עַל נַפְשִׁי, וְקוֹל מִבִּפְנִים קוֹרֵא בְאָזְנַי בְּלִי הֲפוּגוֹת: לֹא זֹה הַדֶּרֶךְ, לֹא זֹה הַדֶּרֶךְ. רוֹאֶה אָנֹכִי בָּעֶרֶב בָּעֶרֶב בִּרְחוֹב הָעִיר וְהִנֵּה הֲמוֹן נְעָרִים, שָׁבֵי-עֲבוֹדָה, עוֹבְרִים בְּתוֹךְ עוֹבְדִים רַבִּים, כֻּלָּם עֲיֵּפִים, אַךְ גַּם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי-לֵב; כֻּלָּם מְמַהֲרִים לָלֶכֶת הַבַּיְתָה בְּנָשְׂאָם נַפְשָׁם אֶל הָאֹכֶל, וְהֵמָּה מְדַבְּרִים בְּקוֹל רָם, צוֹחֲקִים וְטוֹפְחִים אִישׁ אֶת אָחִיו עַל שִׁכְמָם בִּידֵיהֶם הַשְׁחוֹרוֹת מִפֶּחָם אוֹ הַלְּבָנוֹת מִשִּׂיד. וּבַהֲשִׁיבִי אֶל לִבִּי, כִּי הֵמָּה וְעוֹד רַבִּים אֲשֶׁר כְּגִילָם, אוֹ גַם קְטַנִּים מֵהֶם, עָבְדוּ מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר וְעַד עֵת הָעֶרֶב, וַיִּהְיוּ כָל הַיּוֹם לְמַעְלָה עַל הַגַּגוֹת, לִפְנֵי כִבְשַׁן הָאֵשׁ, בְּתוֹךְ מְכוֹנוֹת, בַּמַּיִם, מִתַּחַת לָאָרֶץ, וְלֹא אָכְלוּ כִּי אִם פַּת חֲרֵבָה, — בּוֹשׁ אֵבוֹשׁ כִּמְעַט, כִּי אָנֹכִי לֹא עָשִׂיתִי בְכָל הָעֵת הַזּאֹת דָּבָר, מִלְּבַד אֲשֶׁר לִכְלַכְתִּי בְּלִי חֵפֶץ-לֵב אַרְבָּעָה עַמּוּדִים בִּדְיוֹ. אֲהָה, רְחוֹקָה מִמֶּנִּי נַחַת, רְחוֹקָה מְאֹד! רֹאֶה אָנכִי אֶת אָבִי וְהִנֵּה לִבּוֹ זוֹעֵף עָלַי, וְגַם מְבַקֵּשׁ הוּא לְדַבֵּר אֵלַי בְּעִניָן זֶה, אַךְ הַדָּבָר לוֹ לְמֹרַת-רוּחַ, עַל-כֵּן עוֹדֶנּוּ מִתְעַשֵּׁת. אָבִי הַטּוֹב, שֶׁכָּכָה תַּרְבֶּה לַעֲבֹד! הֵן לְך הַכֹּל, כָּל אֲשֶׁר אֲנִי רוֹאֶה מָסָּבִיב לִי בַּבַּיִת, כָּל אשֶׁר תִּגַּע בּוֹ יָדִי, כָּל אֲשֶׁר אֲנִי לוֹבֵשׁ וְכָל אֲשֶׁר אֲנִי אוֹכֵל, כָּל אֲשֶׁר יְלַמְּדֵנִי וַאֲשֶׁר יְשַׁעַשְׁעֵנִי, —הַכֹּל פְּרִי עֲבוֹדָתְךָ, וַאֲנִי אֵינֶנִּי עוֹבֵד; הַכל בָּא לְךָ בְּרֹב מַחֲשָׁבוֹת, בְּמַחְסוֹר, בְּעִצָּבוֹן וּבְעָמָל, וַאֲנִי אֵינֶנִּי עָמֵל! הוֹי, לֹא טוֹב הַדָּבָר הַזֶה וְגַם צַר לִי מְאֹד. מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָהָלְאָה הִנְנִי לָשׁוּב לַעֲבוֹד! לָמֹד אֶלְמַד, בְּאֶגְרוֹפִים סְגוּרִים וּבְשִׁנַּיִם מִתְלַכְּדוֹת, כַּאַשֶׁר יַעֲשֶׂה סְטַרְדִּי; בְּכָל עֹז-חֶפְצִי וּבְכָל לְבָבִי עָשֹׂה אֶעֱשֶׂה זֹאת; אֶגְזוֹל שֵׁנָה מֵעֵינַי בָּעֶרֶב, אֶקְפֹץ מֵעַל הַמִּטָּה בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, עַנֵּה אֲעַנֶּה אֶת מֹחִי בְּלִי-הֶרֶף; אֶת הָעַצְלוֹת גָּרֵשׁ אֲגָרֵשׁ בְּלִי-חֶמְלָה; אֶפְעַל, אִיעַף, אֶסְבֹּל עַד כְּלוֹת כֹּחִי; אַךְ בּוֹא יָבֹא הַקֵּץ לְחַיַּי הַמְאוּסִים, חַיֵּי רִפְיוֹן-יָדַיִם, אֲשֶׁר אֵין חֵפֶץ בָּהֶם; חַיִּים, הַמַּשְׁפִּילִים אותִי והַמַּכְעִיסִים אֶת אֲשֶׁר סְבִיבִי. לַעֲבוֹדָה בְּרוּחַ גְּבוּרָה! לַעֲבוֹדָה בְּכָל נֶפֶשׁ, בְּכָל מַאֲמַצֵּי כֹחַ! לַעֲבוֹדָה, אֲשֶׁר עִמָּה תָּשׁוּב תִּמְתַּק לִי הַמְּנוּחָה, יִהְיוּ לִי מִשְׂחָקַי לְשַׁעֲשׁוּעִים, מַאֲכָלִי לְתַעֲנוּג; לַעֲבוֹדָה אֲשֶׁר תָּשִׁיב לִי אוֹר פְּנֵי הַמּוֹרֶה וּנְשִׁיקוֹת אָבִי הַבְּרוּכוֹת.

הָרַכֶּבֶת הַקְּטַנָּה

10.– יוֹם שִׁשִּׁי.

אֶתְמוֹל בָּאוּ פְרקוֹסִי וְגֵרוֹנָה אל בֵּיתֵנוּ. וְלוּ גַם הָיוּ שְׁנֵיהֶם בְּנֵי-נְסִיכִים לֹא יָכְלוּ, כִּמְדֻמֶּנִי, אַנְשֵׁי בֵיתִי לְקַדֵּם פְּנֵיהֶם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת יוֹתֵר. גֵּרוֹנָה בָּא זֹאת הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, כִּי הוּא בַיְשָׁן בְּמִקְצָת; וְגַם אֵינֶנּוּ חָפֵץ לְהֵרָאוֹת, יַעַן הֱיוֹתוֹ גָדוֹל וְעוֹדֶנּוּ תַלְמִיד הַכִּתָּה הַשְּׁלִישִׁית. כַּאֲשֶׁר צִלְצֵל הָפַּעֲמוֹן, יָצָאנוּ כֻלָּנוּ הַפֶּתְחָה. קָרוֹסִי לֹא בָא, מִפְּנֵי אֲשֶׁר סוֹף-סוֹף שָׁב אָבִיו מֵאֲמֵרִיקָה מִקֵּץ שֵׁשׁ שָׁנִים לְצֵאתוֹ שָׁמָּה. וַתִּשַׁק אִמִּי לִפְרֵקוֹסִי כִרְאוֹתָה אוֹתוֹ, וְאָבִי הִצִּיג לְפָנֶיהָ אֶת גֵּרונָה, בְּאָמְרוֹ: הִנֵּה זֶה הוּא; לֹא אַךְ נַעַר טוֹב הוּא, כִּי גַם אִישׁ-כָּבוֹד וּנְדִיב-רוּחַ הִנֵּהוּ. גֵּרוֹנָה הִשְׁפִּיל רֹאשוֹ הַגָּדוֹל, הַגָּזוּז לְמִשְׁעִי, וַיִּשְׂחַק אֵלַי חֶרֶשׁ. פְּרֵקוֹסִי נָשָׂא אֶת מַטְבֵּעַ-הַכָּבוֹד אֲשֶׁר לוֹ. מְאֻשָׁר הוּא, כִּי שָׁב אָבִיו לַעֲבוֹד וְכִי חָדַל לִשְׁתּוֹת יַיִן זֶה חֲמִשָּׁה יָמִים; מוֹשֵׁךְ הוּא אֵלָיו אֶת בְּנוּ לִהְיוֹתוֹ תָמִיד עִמּוֹ בְּבֵית-עֲבוֹדָתוֹ, וכְמוֹ נֶהְפַּךְ כֻּלוֹ לְאִישׁ אַחֵר. הַחִלּוֹנוּ לְשַׂחֵק, וַאֲנִי הוֹצֵאתִי אֶת כָּל חֲפָצָי. פְרֵקוֹסִי הִתְעַנֵּג מְאֹד עַל הָרַכֶּבֶת בַּעֲלַת מְכוֹנַת-הַקִּיטור, הַהוֹלֶכֶת בְּאֶפֶס-יָד, כַּאֲשֶׁר יְכוֹנְנוּ אוֹתָה בַּמַּפְתֵּחַ. וְהוּא מִיָּמָיו לֹא רָאָה כָזֹאת; וַיִלְטוֹשׁ עֵינָיו בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת אֶל הַמֶּרְכָּבוֹת הַקְטַנוֹת, הָאֲדֻמּוֹת וְהַצְהֻבּוֹת. נָתַתִּי לוֹ אֶת הַמַּפְתֵּחַ, אֲשֶׁר יַסִּיעוּ בוֹ אֶת הָרַכֶּבֶת, לְמַעַן יְשַׂחֵק; וַיִכְרַע עַל בִּרְכָּיו וְלֹא גָרַע עוֹד עינָיו מִן הָרַכֶּבֶת. מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי אוֹתוֹ שְׂבַע-רָצוֹן כָּכָה. בְּכָל רֶגַע אָמַר: אָנָּא, אָנָּא, וַיּוֹרֵנוּ בִּתְנוּפַת-יָדָיו לְהָנִיחַ לוֹ, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא תֵעָצַר הַמְּכוֹנָה בְּלֶכְתָּה. וְאַחַר לָקַח אֶת הַמֶּרְכָּבוֹת בְּיָדָיו וַיָּשָׁב וַיַּצִיגֵן עַל מְקוֹמָן, וְהוּא נִזְהָר בָּהֶן מְאֹד, כְּמוֹ לוּ הָיוּ עֲשׂוּיוֹת זְכוּכִית. וַיִּשָׁמֶר פֶּן יְקַלְקֵל פְּנֵיהֶן בְּרוּחַ פִּיו, ויְטַהֵר אוֹתָן בְּיָדָיו פַּעַם בְּפָעַם, וְהוּא מִתְבּוֹנֵן בָּהֶן מַעְלָה ומַטָּה וְצוֹחֵק לוֹ. וַאֲנַחְנו עָמַדְנוּ כלָּנוּ וַנִּתְבּוֹנֶן בּוֹ; הִתְבּוֹנַנּוּ אֶל צַוָּארוֹ הַדַּק, אֶל אָזְנָיו הַדַּלּוֹת, הַקְּטַנּוֹת, אֲשֶׁר רָאִיתִי יוֹם אֶחָד בְּזוֹב, דָּמָן אֶל הַמְּעִיל הַגָּדוֹל מִמֶּנּוֹ, בַּעַל הַשַּׁרְווּלִים הַמֻּפְשָׁלִים אֲחוֹרַנִּית, וּמִתוֹכָם נִשְׁקְפוּ שְׁתֵּי זְרוֹעוֹת דַּקּוֹת, צְנוּמוֹת, אֲשֶׁר נִשְּׂאוּ לֹא אַחַת וְלֹא שְׁתַּיִם לְמַעַן הָגֵן עַל הַפָּנִים מִפְּנֵי מַכּוֹת… הוֹי! בָּרֶגַע הַזֶּה נָשָׂא לִבִּי אוֹתִי לָשׁוּם לְרַגְלָיו וְאֶת כָּל צַעצועַי ואֶת כָּל סְפָרַי, לִגְרוֹעַ אֶת פִּתִי האַחֲרוֹנָה מִפִּי וּלְתִתָּה לוֹ, לְהִתְפַּשֵּט אֶת כָּל בְּגָדַי, לְמַעַן הַלְבִּישׁוֹ אוֹתָם, לִכְרוֹעַ עַל בִּרְכַּי, לְמַעַן נַשֵּׁק יָדָיו. וָאֹמַר בְּלִבִּי: הֲלֹא נָתוֹן אֶתֶּן-לוֹ לוּ רַק הָרַכֶּבֶת; וְאוּלָם עָלַי הָיָה לִשְׁאֹל רִשְׁיון מֵאָבִי עַל זֹאת. אֲנִי עוֹדֶנִּי מְדַבֵּר אֶל לִבִּי, ופִתְקָה נִתְּנָה בְּיָדִי וְכָתוּב עָלֶיהָ בְּיַד אָבִי בְּעֵט-עוֹפֶרֶת לֵאמֹר: הָרַכֶּבֶת אֲשֶׁר לְךָ טוֹבָה בְּעֵינֵי פְרֵקוֹסִי וְלוֹ אֵין צַעֲצוּעִים: הֲלֹא יִרְחַש לִבְּךָ דָּבָר? כְּרֶגַע אָחַזְתִּי בִּשְׁתֵּי יָדָי בַּמְּכוֹנָה וּבַמֶּרְכָּבוֹת, וָאָשִׂים אֶת הַכֹּל עַל זְרוֹעוֹתָיו וָאֹמַר: “קְחָה זֹאת מִיָּדִי, לְךָ הִיא” וַיַבֵּט אֵלַי, וַיְהִי כְאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יָבִין. וָאֹמַר אֵלָיו שֵׁנית: “לְךָ הָרַכֶּבֶת, נְתוּנָה הִיא לְךָ מֵאִתִּי”. אָז הִבִּיט אֶל אָבִי וְאֶל אִמִּי, וְהוּא מִשְׁתּוֹמֵם יֶתֶר מְאֹד, ויִשְׁאַל אוֹתִי וַיאמַר: “וְלָמָּה זֶה?” וַיֹּאמֶר אֵלָיו אָבִי: “אֶנְרִיקוֹ נוֹתֵן לְךָ אֶת הרַכֶּבֶת, בַּאֲשֶׁר הוּא רֵעֲךָ, אֹהַבְךָ… וּלְאוֹת בְּרָכָה עַל מַטְבֵּעַ-הַכָּבוֹד אֲשֶׁר לְךָ”. וַיִשְׁאַל פְּרֵקוֹסִי בְאִי-בִּטָחוֹן: "הַאוּכַל לָשֵׂאת אוֹתָהּ בְּיָדִי… אֶל בֵּיתִי? “אָמְנם כֵּן”! עָנִינוּ כֻלָנוּ. וּבְהַגִיעוֹ עַד הַפֶּתַח לֹא עָרַב עוֹד אֶת לִבּוֹ לָלֶכֶת לוֹ. גָּבַר עָלָיו אָשְׁרוֹ; וַיְבַקֵּשׁ סְלִיחָה, וַיִּרְעַד וַיִּצְחַק יַחַד. גֵּרוֹנָה עָזַר לוֹ לַחֲבוֹשׁ אֶת הָרַכֶּבֶת בַּמִּטְפַּחַת, וּמִדֵי הִתְכּוֹפְפוֹ נִשְׁמַע קוֹל שְׁבִירַת הָרְקִיקִים, אֲשֶׁר מִלְּאוּ אֶת כִּיסָיו. וּפְרֵקוֹסִי אָמַר אֵלָי: בְּאַחַד הַיָּמִים בּוֹא-תָבֹא אֶל בֵּית-הָעֲבוֹדָה וְרָאִיתָ אֶת אָבִי בַּעֲשׂותוֹ בַמְּלָאכָה. וַאֲנִי אֶתֶּן לְךָ מסְמְרוֹת כְּבוֹאֶךָ. אִמִּי תָקְעָה לְגֵרוֹנָה צְרוֹר-פְּרָחִים קָטָן בְּחוֹר-הַכַּפְתּוֹר אֲשֶׁר לִמְעִילוֹ, לְמַעַן יָבִיא אוֹתוֹ אֶל אִמּוֹ בִּשְׁמָהּ. וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בְּקוֹלוֹ הֶעָבֶה, בְּלִי נְשׂוא סַנְטֵרוֹ מֵעַל חָזֵהוּ: “חֵן, חֵן”. אַך נַפְשׁוֹ הָעֲדִינָה וְהַטּוֹבָה נִשְׁקְפָה מֵעֵינָיו.

גַּאֲוָה

11.– יוֹם הַשַּׁבָת

הַאֻמְנָם תִּהְיֶה כָזֹאת! קַרְלוֹ נוֹבִיס מְטַהֵר הֵיטֵב אֶת שַׁרְווּל מְעִילו מִדֵּי נְגוֹעַ בָּה פְּרֵקוֹסִי, בְּעָבְרוֹ עָלָיו! גֵּאֶה וְגָאוֹן לָבַשׁ, יַעַן הְיוֹת אָבִיו אִיש עָשִׁיר מְאֹד. וְאוּלָם הֵן גַּם אֲבִי דֵירוֹסִי עָשִׁיר! נוֹבִיס הָיָה רוצֶה לָשֶׁבֶת עַל סַפְסל מְיֻחָד. הוּא לְבַדּוּ, יָרֵא הוּא פֶן יְטַנְּפוּהוּ חֲבֵרָיו, וּמַבִּיט עֲלֵיהֶם מגָּבוֹהַּ, וְתָמִיד מְרַחֵף עַל שְׁפָתָיו שְׂחוֹק-בּוּז; אוֹי לְכָל הַנּוֹגֵעַ בּוֹ בָּרֶגֶל בְּעֵת צֵאת הַתַּלְמִידִים בַּשְּׂדֵרָה שְׁנַיִם-שְׁנָיִם. עַל כָּל דָּבָר רֵיק יָבוֹא בְּרִיב, וִיחָרֵף וִיגַדֵּף, אוֹ יֹאמַר לְהָבִיא אֶת אָבִיו אֶל בֵּית-הַסֵּפר. וַהֲלֹא יוֹדֵעַ הוּא מֶה עָשָׂה לו אָבִיו, בְּאָמְרוֹ לְבֶן מוֹכֵר-הַפֶּחָם: אָבִיךָ אִישׁ רָשׁ ונִקְלֶה. מעודִי לֹא רָאִיתִי נַעַר “מִתְנַפֵּחַ” כָּזֶה! אֵין מְדַבֵּר עִמּוֹ, אֵין אוֹמֵר לוֹ שָׁלוֹם בְּצֵאתוֹ וְאֵין פּוֹצֶה-פֶה לַעֲזָר-לוֹ בִּלְחִישָׁה, כִּי לֹא יֵדַע אֶת שִׁעוּרוֹ. אִישׁ לֹא יוּחַן בְּעֵינָיו מִכָּל חֲבֵרָיו; אַךְ מִכֻּלָּם בּוֹז יָבוּז יֶתֶר לדֵירוֹסִי, בַּאֲשֶׁר הוּא הָרִאשׁוֹן לַתַּלְמִידִים, וּלְגֵרוֹנָה, עֵקֶב הֱיוֹתוֹ רָצוּי לְכָל חֲבֵרָיו. וְאוּלָם דֵירוֹסִי אֵינֶנּוּ מַבִּיט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גֹבַהּ קוֹמָתוֹ, וגֵרוֹנָה, כִּי יֻגַּד לוֹ לֵאמֹר: נוֹבִיס מוֹצִיא אֶת דִּבָּתְךָ רָעָה, וְעָנָה וְאָמַר: הֵן גַּאֲוָתוֹ כִּסְלָתוֹ, וְגַם לְהַכּוֹת אוֹתוֹ לְחִי אֵין שׁוֶה לִי. רַק קורֵיטִי אָמַר לוֹ יוֹם אֶחָד, בְּלַעֲגוֹ לוֹ בִשְׂחוֹק-בּוּז עַל אֹדוֹת כּוֹבַע עוֹר-הֶחָתוּל אֲשֶׁר בְּרֹאשׁוֹ: “אִם מְנַשֵּׂא אַתָּה אֶת נַפְשְׁךָ לִהְיוֹת לְאָדוֹן, לֵךְ מְעַט אֶל דֵירוֹסִי וְלָמַדְתָּ מִמֶּנּוּ בִינָה”. אֶתְמוֹל הִתְאוֹנֵן בְּאָזְנֵי הַמּוֹרֶה עַל הַנַּעַר הקַּלַּבְּרִי, כִּי נָגַע בְּרַגְלוּ. וַיֹּאמֶר הַמוֹרֶה לַנַּעַר: “הֶעשִׂיתָ זֹאת בְּזָדוֹן?” וַיַּעַן הַנַּעַר בְּתָם-לְבָבוֹ: “לֹא אֲדוֹנִי הַמּוֹרֶה”. אָז אָמַר הַמּוֹרֶה: “נוֹבִיס, לֵב רַגָּז לְךָ עַד-מְאֹד”. וְנוֹבִיס אָמַר, וּפָנָיו שֻׁנּוּ, כְּמִשְׁפָּטוֹ: “הַגֵד אַגִּיד זֹאת לְאָבִי”. וַיִּקְצֹף עָלָיו הַמוֹרֶה וַיֹּאמַר: “הֵן אָבִיךָ יַרְשִׁיעֲךָ, כְּפַעַם בְּפַעַם. וְהַשֵּׁנִית, הַבִּקֹּרֶת וְהַמִּשְׁפָּט בְּבֵית-הַסֵּפֶר אַך לַמּוֹרֶה הֵם”. וְאַחַר אָמַר אֵלָיו בְּנַחַת: “עזוֹב זֹאת, נוֹבִיס, וְשַׁנֵּה אֶת דַרְכֶּךָ. הִתְהַלֵּךְ אֶת חֲבֵרֶיךָ בְּשָׁלוֹם ובְדַרְכֵי-נֹעַם. רְאֵה, הֶן-יֶשׁ פֹּה בְּנֵי-פוֹעֲלִים ובְנֵי-אֲצִילִים, בְּנֵי-עֲנִיִּים וּבְנֵי-עֲשִירִים, וְהֵמֵּה כֻלָּם אוֹהֲבִים אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וּמִתְהַלְּכִים כְּאַחִים, כִּי אָמְנָם גַּם אַחִים אַתֶּם. וּמַדוּעַ אֵפוֹא לֹא תַעֲשֶׁה גַּם אַתַּה כְּמוֹהֶם? הֵן עַל נְקַלָּה תִרְכּוֹשׁ אֶת אַהֲבַת כֻּלָּם, וְגַּם לִבְּך אַתָּה יִיטַב עָלֶיךָ אָז יוֹתֵר!… וְעַתָּה, הַאֵין כָּל דָּבָר בְּפִיךָ לַהֲשִׁיבֵנִי?” וְנוֹבִיס אֲשֶׁר שָׁמַע אֶת דִּבְרֵי הַמוֹרֶה בִּשְׂחוֹק-בּוּז, כְּדַרְכּוֹ, עָנָה וְאָמַר בְּקֹר-רוּחַ: “לֹא אֲדוֹנִי הַמּוֹרֶה”. וַיֹּאמֶר הַמּוֹרֶה: “שְׁבָה עַל מושָׁבֶך. נוֹד אָנוֹד לָךְ. הִנְּךָ נַעַר חֲסַר-רֶגֶשׁ”. וּבְזֹאת כְּמוֹ בָא הָעִנְיָן עַד קִצוֹ; אַךְ הִנֵּה הַבּוֹנֶה הַקָּטָן, הַיּוֹשֵׁב בַּסַפְסָל הָרִאשׁוֹן, הָפַךְ אֶת פָּנָיו הָעֲגֻלִּים אֶל נוֹבִיס, אֲשֶׁר בַּסַּפְסָל הָאַחֲרוֹן, וַיַּעַשׂ לוֹ “פִּי אַרְנֶבֶת” יָפֶה וְנִלְעג מְאֹד, עַד אֲשֶׁר נָתְנוּ כֻלָּם אֶת קוֹלָם בִּצְחוֹק אַדִּיר. וַיִּגְעַר בּוֹ הַמּוֹרֶה; אַך הָיָה עָלָיו לָשׂוּם יָד לְפֶה, לְבַל יִרְאוּהוּ בְּצָחֲקוֹ אַף הוּא. גַּם נוֹבִיס צָחַק, אַךְ בְּלֵב וָלֵב.

הָעוֹבֵד הַנִּפְצָע

13.– יוֹם שֵׁנִי.

נוֹבִיס וּפְרַנְטִי מַתְאִימִים: כָּזֶה כֵן זֶה לֹא חַם לְבָבָם לַמַּרְאֶה הַנּוֹרָא, אֲשֶׁר נִרְאָה הַיּוֹם בַּבֹּקֶר לְעֵינֵינוּ. בְּצֵאתִי מִבֵּית-הסֵּפֶר עָמַדְתִּי לְיַד אָבִי לִרְאוֹת בַּתִּינוֹקוֹת, מִתַּלְמִידֵי הַכִּתָּה הַשְׁנִיָּה, אֲשֶׁר כָּרְעוּ עַל בִּרְכֵּיהֶם בְּתוֹךְ רְחוֹבוֹת וַיְזָרוּ אֶת הַקֶּרַח בְּכוֹבְעֵיהֶם וּבִמְעִילֵיהֶם, לְמַעַן הַחֲלִיק יֶתֶר אֶת מְסִלַּת-הַמֵּרוּץ; וְהִנֵּה הֲמוֹן אֲנָשִׁים בָּאִים בְּחִפָּזוֹן מִקְּצֵה הָרְחוֹב, כֻּלָּם נִסְעָרִים ופְנֵיהֶם זוֹעֲפִים, וְהֵמָּה מִתְלַחֲשִׁים. בַּתָּוֶך הָלְכוּ שְׁלשָׁה מִשׁוֹמְרֵי הָעִיר; וְאַחֲרֵי השׁוֹמְרִים שְׁנֵי אֲנָשִׁים נוֹשְׂאִים מִטָּה. נְעָרִים נֶאֶסְפוּ בָאוּ שָׁמָּה מִכָּל עֵבֶר, וְהֶהָמוֹן הוֹלֵךְ וְקָרֵב אֵלֵינוּ. וְהִנֵּה עַל הַמִּטָּה שׁוכֵב אִישׁ כֻּלּוֹ לָבָן כַּמֵּת, ראשׁו צָנַח וַיֵּט עַל שִׁכְמוֹ, שְׂעָרוֹ פָרוּעַ ומְלֵא דָם, וְדָמוֹ זָב מִפִּיו ומֵאָזְנָיו; אֵצֶל הַמִּטָּה הָלְכָה אִשָּׁה וְיֶלֶד עַל זְרוֹעָה. וְהָאִשָּׁה, כְּמֻכַּת-שִׁגָּעוֹן, קוֹרְאָה בְּלִי הֲפוּגוֹת: מֵת! מֵת! מֵת! אַחֲרֵי האִשָּׁה הָלַך נַעַר, וְהוּא נוֹשֵׂא יַלְקוּט בֵּית-הַסֵּפֶר תַּחַת זְרוֹעוֹ וְנֶאֱנָח.
— וַיִּשְׁאַל אָבִי וַיֹּאמַר: מֶה הָיָה הַדָּבָר? וַיַּעַן אַחַד הַשְּׁכֵנִים וַיֹּאמֶר לוֹ: “בּוֹנֶה נָפַל מִן הַקּוֹמָה הָרְבִיעִית בְּעֵת עשֲׂוֹתוֹ מְלַאכְתּו”. וְנושְׂאֵי הַמִּטָּה עָמְדוּ וַיִּנָּפְשׂוּ רֶגַע אֶחָד. אָז הֵסַבּוּ רַבִּים פְנֵיהֶם, כִּי נִבְהֲלוּ מֵרְאוֹת. רָאִיתִי, וְהִנֵּה הַמוֹרָה הַקְּטַנָּה, בַּעֲלַת הַנוֹצָה הָאֲדֻמָּה, תּוֹמֶכֶת בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ אֶת מוֹרַת הַכִּתָּה הָרִאשׁוֹנָה, אֲשֶׁר עוֹד מְעַט וְהִתְעַלְּפָה. בְּעֶצֶם הָרֶגַע הַזֶּה חַשְׁתִּי יָד נוֹגַעַת בְּמַרְפֵּקִי: הֲסִבּוֹתִי פָנַי וְהִנֵּה הַבּוֹנֶה הַקָּטָן, אֲשֶׁר פָּנָיו חָוְרוּ מְאֹד, וְהוּא רוֹעֵד כֻּלּוֹ, כִּי חָשַׁב עַל אָבִיו. גַּם אָנֹכִי הָגִיתִי בוֹ. הֵן אָנֹכִי אוּכַל לְפָחוֹת לָשֶׁבֶת בְּבֵית-הַסֵּפֶר בֶּטַח, בְּדַעְתִּי כִּי אָבִי יוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ לְיַד שֻׁלְחַן-הַכְּתִיבָה, שַׁאֲנָן מִפַּחַד רָעָה. וְאוּלָם כַּמָּה נְעָרִים יֶהְגּוּ אֵימָה, בְּזָכְרָם את הוֹרֵיהֶם, הָעוֹבְדִים עַל גֶּשֶׁר תָּלוּי בָרֹם אוֹ לְיַד גַּלְגַּלֵי מְכוֹנוֹת וַאֲשֶׁר כְּפֶשַׁע בֵּינָם ובֵין הַמָּוֶת, כִּי יִטּוּ הֵנָּה והֵנָּה אוֹ כִי תִמְעַד רַגְלָם. כְּמוֹהֶם כִּבְנֵי הַחַיָּלִים, אֲשֶׁר הוֹרֵיהֶם בְּמַעֲרָכָה בַּשָׂדֶה. וְהַבּוֹנֶה הַקָּטָן הִבִּיט אֶל המִּטָּה וְחֶרְדָּתוֹ הָלְכָה הָלוֹךְ וְגָדוֹל. וַיַרְא אָבִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו: לֵךְ, נַעַר, לְבֵיתְךָ, לֵךְ כְּרֶגַע אֶל אָבִיךָ וּמָצָאתָ אוֹתוֹ שָׁלֵם וְשׁוֹקֵט; לֵךְ! וַיֵלֶךְ הַבּוֹנֶה הַקָּטָן, אַך הָסֵב הֵסֵּב אֶת פָּנָיו בְּכָל צַעַד וָצַעַד. וְהֶהָמוֹן עָבַר מִשָּׁם וָהָלְאָה, וְהָאִשָּׁה הוֹלֶכֶת וְזוֹעֶקֶת בְּקוֹל מַר, אֲשֶׁר נָגַע עַד הַנָּפֶשׁ: מֵת! מֵת! מֵת! הָאֲנָשִים אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם קָרְאוּ אֵלֶיהָ מִכָּל עֲבָרִים: לֹא, כִּי עוֹדֶנּוּ חָי. אַךְ הָאִשָּׁה לֹא שָׂמָה לִבָּה וַתִּזְעַק וַתָּגָז אֶת רֹאשָׁהּ. פִּתְאֹם שָׁמַעְתִּי קוֹל קוֹרֵא בְזַעַם: אַתָּה צוֹחֵק! וָאֵרֶא וְהִנֵּה אִישׁ בַּעַל-זָקָן, וּפְרַנְטִי, אֲשֶׁר הַשְּׂחוֹק עוֹדֶנוּ עַל שְׁפָתָיו, מַבִּיט אֵלָיו. וַיַכֵּהוּ הָאִישׁ לֶחִי וַיַּפֵּל אֶת כוֹבָעוֹ אַרְצָה, וַיֹּאמַר: הָסֵר הַכּוֹבַע, בֶּן-בְּלִיַּעַל, בַּעֲבוֹר חֲלַל-הָעֲבוֹדָה עַל פָּנֶיךָ. וְהֶהָמוֹן חָלַף עָבַר כֻּלּוֹ, וְהִנֵּה הֵלֶךְ-דָּם אָרֹךְ בְּתוֹךְ הָרְחוֹב.

הָאַסִּיר

17.- יוֹם שִׁשִּׁי.

הוֹי! אָכֵן זֶה הַדָּבָר הַנִּפְלָא בְּכָל הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר חָזִיתִי בֵשָּׁנָה הַזֹּאת! אֶתְמוֹל בַּבֹּקֶר הוֹלִיכַנִּי אָבִי אֶל סְבִיבוֹת מָנְקַלִּיֵּרֵי, לְמַעַן רְאוֹת בֵּית-שָׂדֶה, אֲשֶׁר יִשְׁכֹּר אוֹתוֹ לַקַּיִץ הַבָּא; כִּי הַשָּׁנָה לֹא נֵצֵא עוֹד אֶל נְאוֹת-הַקַּיִץ בְּקִיֵרִי. הַמַּפְתְּחוֹת הָיוּ בְּיַד מוֹרֶה, אֲשֶׁר הָיָה מַזְכִּיר לְבַעַל-הַבַּיִת. וַיַּרְאֵנוּ הַמּוֹרֶה אֶת הַבַּיִת וְאַחַר הוֹלִיכַנו אֶל חֶדְרוֹ, שֶׁשָּׁם שָׂם לְפָנֵינוּ בַקְבּוּק יָיִן. וְעַל הַשֻׁלְחָן בְּתוֹךְ הַכּוֹסוֹת קֶסֶת-סוֹפְרִים, בְּצוּרַת קוֹנוּס, וְהִיא מְחֻטָּבָה תַּבְנִית מְיֻחָדָה בְמִינָהּ. וְכִרְאוֹת הַמוֹרֶה אֶת אָבִי מִתְבוֹנן אֶל הַקֶּסֶת, אָמַר: “כְּלִי-הַדְּיוֹ הַזֶּה יָקָר לִי מְאֹד; לוּ יָדַעְתָּ, אֲדוֹנִי, אֶת דִּבְרֵי הַכְּלִי הַזֶּה”! וַיְסַפֶּר-לָנוּ כַּדְבָרִים הָאֵלֶּה: לִִפְנֵי שָׁנִים הָיָה הוּא, הַמְסַפֵּר, מוֹרֶה בְטוּרִין, וּבַחֹרֶף נָתַן לֶקַח יוֹם יוֹם גַּם לָאַסִּירִים בַּכֶּלֶא. בְּבֵית-הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר לְבֵית-הַסֹּהַר, בְּבִנְיַן עָגֹל, שָׁם הָיָה נוֹתֵן אֶת לִקְחוֹ. וּבַחוֹמוֹת הַגְּבוֹהוֹת וְהָעֲרֻמּוֹת חַלּוֹנוֹת קְטַנִּים, רְבוּעִים סָבִיב סָבִיב. וְהֵמָּה סְגוּרִים בִּשְׁנֵי בַדֵּי בַרְזֶל, הַנְּתוּנִים אֶחָד עַל אֶחָד בִּדְּמות שְׁתִי ועֵרֶב; וּמֵאַחֲרֵי הַחַלּוֹנוֹת תָּאִים קְטַנִּים מְאֹד, תָּא לַחַלּוֹן. וַיְהִי מוֹרֶה אֶת תַּלְמִידָיו בְּעַד הַחַלּוֹנוֹת הָאֵלֶּה: הוּא הָיָה מִתְהַלַּךְ הֵנָּה וָהֵנָּה בְּבֵית-הַתְּפִלָּה הַקַּר וְהָאָפֵל, וְתַלְמִידָיו יָבֹאוּ אִישׁ אִישׁ אֶל חַלוֹנוֹ וְסָמְכוּ אֶת הַמַּחְבָּרוֹת אֶל מוֹטוֹת הַבַּרְזֶל, וְלֹא נִרְאָה מֵהֶם מְאוּמָה, כִּי אִם תְּמוּנַת פְּנֵיהֶם בַּצֵּל, פָּנִים נוֹפְלִים, נִזְעָמִים, עֲטוּרֵי זִקְנֵי שֵׂיבָה סְבוּכִים, וְעֵינַיִם קָמוֹת, עֵינֵי מְרַצְּחִים וְגַנָּבִים. הָאֶחָד בָּהֶם, אֲשֶׁר בַּתָּא מִסְפַּר 78, הָיָה הַמַּקְשִיב בְּכָל הַתַּלְמִידִים וַיִלְמַד הַרְבֵּה וַיַּבֵּט אֶל הַמּוֹרֶה בְּעֵינַים מַבִּיעוֹת תּוֹדָה רַבָּה וְכָבוֹד. וְהָאִישׁ עוֹדֶנּוּ צָעִיר לְיָמִים, בַּעַל-זָקָן שָׁחוֹר; וְהוא לא הָיָה רָשָׁע כִּי אִם אֻמְלָל. הוּא הָיָה חָרַשׁ-עֵצִים ויֵּשְׁלֵך בְּעֵת אַפּוֹ מַקְצוֹעָה עַל אֲדוֹנָיו, אֲשֶׁר הִכְעִיסוֹ תַמְרוּרִים זֶה כַּמָּה, וַיִפְצָעֵהוּ בְּרֹאשׁוֹ פֶצַע-מָוֶת; עַל זֹאת נֶחְרַץ מִשְׁפָּטוֹ לְהֵאָסֵר שָׁנִים רַבּוֹת בְּבֵית-הָאֲסוּרִים. בִּשְׁלשָׁה חֲדָשִׁים לָמַד קְרֹא וּכְתוֹב, וַיֶּרֶב לִקְרֹא בִּסְפָרִים; וְכַאֲשֶׁר הוֹסִיף לִלְמוֹד כֵּן הָיָה כְמֵיטִיב דַּרְכּוֹ וּכְנִחָם עַל עֲוֹנוֹ. וַיְהִי הַיּוֹם, כְּתֹם הַשִּׁעוּר, וַיִּתֶּן-אוֹת לַמּוֹרֶה, אֲשֶׁר יָבֹא אֶל חַלּוֹנוֹ וַיַּגֶד-לוֹ בְּתוּגַת-לֵב, כִּי בְיוֹם מָחָר עָלָיו לָצֵאת מִטּוּרִין וְלָלֶכֶת לִרְצוֹת אֶת עֲוֹנוֹ בְּבָתֵּי-הָאֲסוּרִים אֲשֶׁר בְּוֵנֵצִיָּה; וּבְבָרְכוֹ אוֹתוֹ בִּרְכַּת-הַפְּרִידָה בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ, בְּקוֹל נִרְגָּשׁ וּמְלֵא הַכְנָעָה, רִשְׁיוֹן לִנְגֹּעַ בְּיָדוֹ. וַיִתֶּן-לוֹ הַמּוֹרֶה אֶת יָדוֹ וַיִּשָּׁקֶהָ; וְאַחַר אָמַר: “חֵן חֵן”! וַיֵלֶך מֵעֵינָיו. וְכַאֲשֶׁר הֵשִׁיב הַמּוֹרֶה אֶת יָדוֹ הָיְתָה כֻלָּהּ רְטֻבָּה מִדְּמָעוֹת. אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֹא יָסַף עוֹד לִרְאוֹתוֹ. עָבְרוּ שֵׁשׁ שָׁנִים. וְשִׁלְשֹׁם בַּבֹּקֶר — הוֹסִיף הַמּוֹרֶה לְסַפִּר — וַאֲנִי יושֵׁב בְּבֵיתִי, וּלְבָבִי הוֹגֶה בְּכֹה וּבְכֹה, אַךְ לֹא בָּאֻמְלָל הַזֶּה, אֲשֶׁר כְּבַר שְׁכַחְתִּיו, וְהִנֵּה אִישׁ נָכְרִי בָּא אֶל הַבַּיִת, וְהוּא לָבוּשׁ בְּגָדִים רָעִים, וְלוֹ זָקָן גָּדוֹל שָׁחוֹר, אֲשֶׁר שֵׂיבָה זָרְקָה בוֹ. וַיֹּאמֶר אֵלַי הָאִישׁ: "הֲלֹא אַתָּה הָאָדוֹן הַמּוֹרֶה פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי? " — “וּמִי אַתָּה?” — שְׁאַלְתִּיו. “אָנֹכִי הָאַסִּיר אֲשֶׁר יָשַׁב בַּתָּא מִסְפַּר 78. לִפְנֵי שֵׁשׁ שָׁנִים לִמַּדְתָּ אוֹתִי קְרֹא וּכְתוֹב; בַּשָּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה — הֲלֹא תִזְכּוֹר זֹאת, — נְתַתָּ לִי אֶת יָדֶךָ; וְעַתָּה הִנֵּה נִרְצָה עוֹנִי, כִּי מָלָא צְבָאִי, וָאָבֹא הֵנָּה… לִשְׁאוֹל מֵאֵת אֲדוֹנִי, שֶׁיּוֹאִיל לָקַחַת מִיָדִי אוֹת-זִִכָּרוֹן, דָּבָר קָטָן אֲשֶׁר עָשִׂיתִי, בְּשִׁבְתִּי בְּבֵית הָאֲסוּרִים. הֲיֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ, אֲדוֹנִי, לְקַבֵּל אוֹתוֹ מֵאִתִּי, לְמַעַן תִּזְכְּרֵני?” אֲנִי עָמַדְתִּי עִל עָמְדִי, ומִלָּה אֵין בְּפִי. וְהוּא דִמָּה, כִּי אֵינֶנִּי חָפֵץ לָקַחַת מִנְחָתוֹ מִיָּדוֹ, וַיִּתְבּוֹנֵן בִּי כְּאוֹמֵר: עֱנוּת שֵׁשׁ שָׁנִים לֹא תִשְׁפּוֹק אֵפוֹא לִרְחוֹץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי! אַךְ מִדֵּי הִתְבּוֹנְנוּ בִי הִבִיעוּ פָנָיו רֹב יָגוֹן וְדַאֲבוֹן-נָפֶשׁ, עַד אֲשֶׁר שָׁלַחְתִּי יָדִי כְּרֶגַע וָאֶקַח אֶת הַחַפֶץ; וְהִנֵּה הוּא בָזֶה. וַנִּתְבּוֹנֵן הֵיטֵב בַּקֶּסֶּת: וַנֵּרֶא וְהִנֵּה כְמוֹ עָבַד בָּה עֹשׂהוּ בְחֹד מַסְמֵר בְּאֹרֶךְ-רוּחַ רָב; מְפֻתָּח עָלֶיהָ עֵט, ומִתַּחַת לָעֵט מַחְבֶּרֶת, מִסָּבִיב הָיְתָה הַכְּתֹבֶת הַזֹּאת: “לְמוֹרִי. — זִכָּרוֹן לְמִסְפַּר 78.
— שֵׁשׁ שָׁנִים!” וּמִתַּחַת הָיָה כָתוּב בְּאוֹתִיּוֹת קְטַנּוֹת מֵאֵלֶּה: “חֲרִיצוּת וְתִקְוָה”. הַמּוֹרֶה כִּלָּה לְדַבֵּר וַנִּפָרֵד אִישׁ מֵאָחִיו. אַך בְּכָל הַדֶּרֶך מִמָּנְקַלִּיֵּרִי עַד טוּרִינוֹ, לֹא יָכֹלְתִּי לְהָסִיר מִלְּבָבִי אֶת הָאַסִּיר, אֲשֶׁר לְיַד הַחַלוֹן הַקָּטָן, אֶת פְּרִידָתוֹ אֲשֶׁר נִפְרַד מֵעַל הַמּוֹרֶה, אֶת כְּלִי-הַדְּיוֹ הַדַּל, אֲשֶׁר עָבַד בּוֹ עֹשֵׂהוּ בְּתָא גַלְמוּד וַאֲשֶׁר יַגִּיד רַבּוֹת בְּלִי אֹמֶר וּבְלִי דְבָרִים; וְגַם בַּלַיְלָה הָיָה הוּא חֲזוֹן חֲלוֹמִי, וְהַבֹּקֶר עוֹד הָגִיתִי בוֹ… אַךְ רָחוֹק הָיִיתִי מְאֹד מִדַּמוֹת בְּנַפְשִׁי אֶת הַחֲדָשָה הַמַּתְמִיהָה, הַנְּכוֹנָה לִי בְבֵית-הַסֵּפֶר! כִּמְעַט יָשַׁבְתִּי עַל מוֹשָׁבִי הֶחָדָש בַּסַּפְסָל לְיַד דֵּירוֹסִי וָאֶכְתּוֹב אֶת תַּרְגִּיל הַחֶשְׁבּוֹן, אֲשֶׁר נִתַּן לָנוּ לִבְחִינַת הַתַּלְמִידִים אַחַת בַּחֹדֶשׁ, סִפַּרְתִּי לַחֲבֵרִי אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עַל הָאַסִּיר וְעַל הַקֶּסֶת, אֲשֶׁר עֵט ומַחְבֶּרֶת מְפֻתָּחִים עָלֶיהָ, וְעַל הַכְּתֹבֶת אֲשֶׁר מִסָּבִיב: שֵׁשׁ שָׁנִים! וַיִּשְׁתּוֹמֵם דֵּירוֹסִי לְמִשְׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיַּבֵּט חֲלִיפוֹת אֵלַי וְאֶל קָרוֹסִי, בֶּן מוֹכֶרֶת הַיָּרָק, הַיּוֹשֵׁב בַּסַּפְסָל אֲשֶׁר לְפָנֵינוּ, אֲחוֹרָיו אֵלֵינוּ וְעֵינָיו וְלִבּוֹ אֶל תַּרְגִּילוֹ. וְאַחַר אָמַר אֵלַי בַּלָּט, בְּהַחֲזִיקוֹ בִּזְרוֹעִי: — “הַס! — הַאֵינְךָ יודֵעַ? קָרוֹסִי אָמַר לִי שִׁלְשׁוֹם, קֶסֶת רָאָה בְּיַד אָבִיו הֵשָּׁב מֵאֲמֵרִיקָה”: קֶסֶת עֲגֻלָּה מְחֻדָּדָה, עֲשׂוּיָה מְלֶאכֶת-יָד, וְעָלֶיהָ מְפֻתָּחִים עֵט וּמַחְבֶּרֶת: הַדְּבָרִים מַתְאִימִים! — שֵׁש שָׁנִים — אָמַר — הָיָה אָבִיו בַּאֲמֵרִיקָה. וְאוּלָם בְּבֵית-הָאֲסוּרִים יָשָׁב; קָרוֹסִי הָיָה קָטָן בְּעֵת עֲשׂוֹת אָבִיו אֶת הַדָּבָר הָרַע הַהוּא, וְאֵינֶנּוּ זוֹכֵר אֶת הַנַּעֲשָׂה, וְאִמּוֹ רִמְּתָה אוֹתוֹ, וּבְכֵן אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ מְאוּמָה; וְעַתָּה אַל יִתְמַלֵּט מִפִּינוּ כָּל הֶגֶה בַּדָּבָר הַזֶה! שָׁמַעְתִּי, וּמִפִּי נֶעֶתְּקוּ מִלִּים, רַק עֵינַי נִצְמָדוֹת אֶל קָרוֹסִי. אַחֲרֵי כֵן פָּתַר דֵּירוֹסִי אֶת הַתַּרְגִּיל וַיּוֹשֶׁט אֶת הַפִּתְרוֹן מִתַּחַת לַסַּפְסָל אֶל קָרוֹסִי; וַיִּתֶּן-לוֹ גִלְיוֹן- נְיָר; וַיִּקַּח מִיָּדוֹ אֶת הַסִּפּוּר לַחוֹדֶש: “הַשׁוֹמֵר עַל אָבִיו בַּחֲלוֹתו ֹ”, אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הַמּוֹרֶה לְהַעְתִּיקוֹ, לְמַעַן כְּתוֹב אוֹתוֹ הוּא תַחְתָּיו; וַיִּתֶּן-לוֹ עֵטִים, וַיָּשֶׂם בְּחִבָּה יָדוֹ עַל שִׁכְמוֹ; ומִמֶּנִי שָׁאָל —וָאֶשָּׁבַע לוֹ בִּכְבוֹדִי — לְבִלְתִּי הַגֵּד דָּבָר לְאִישׁ; בְּצֵאתֵנוּ מִבֵּית-הַסֵּפֶר אָמַר אֵלַי בְּחִפָּזוֹן: “אֶתְמוֹל בָּא אָבִיו לְקַחְתּוֹ הַבַּיְתָה, וְגַם הַיּוֹם יָבוֹא הֵנָּה: וְרָאִיתָ וְעָשִׂיתָ כָּמוֹנִי”. יָצָאנוּ אֶל הָרְחוֹב, וְהִנֵּה אֲבִי קָרוֹסִי עוֹמֵד שָׁם, בְּרִחוּק מָקוֹם מְעַט: אִישׁ בַּעַל זָקָן שָׁחוֹר, אֲשֶׁר שֵׂיבָה זָרְקָה בוֹ, וְהוּא לָבוּשׁ בְּגָדִים רָעִים וּפָנָיו חִוְּרִים, מַבִּיעִים הֶגְיוֹן לֵב. וַיִּלְחַץ דֵּירוֹסִי אֶת יַד קָרוֹסִי, וַיַּעַשׂ אֲשֶׁר יִסַּבּוּ עֵינֵי הָרוֹאִים עַל מַעֲשֵׂהוּ זֶה, וַיֹּאמֶר בְּקוֹל רָם: “לְהִתְרָאוֹת קָרוֹסִי”, וַיָּשֶׂם אֶת יָדוֹ תַּחַת סַנְטֵרוֹ. גַּם אֲנִי עָשִׂיתִי כַדָּבָר הַזֶּה. אַך בַּעשֲׂוֹת דֵּירוֹסִי זֹאת הִתְאַדֵּם כְּאַרְגָמָן, וְכֵן גַּם אָנִי; אֲבִי קָרוֹסִי הִתְבּוֹנֵן אֵלֵינוּ בְמַבַּט רָצוֹן; אַךְ מַבָּט זֶה הִבִּיעַ גַּם רֹגֶז-לֵב וַחֲשָׁד, וְלַמַרְאֶה חָרַד לִבִּי בְּקִרְבִּי.

הַשּׁוֹמֵר עַל “אָבִיו” בַּחֲלוֹתוֹ

סִפּוּר לַחֹדֶשׁ

בְּבֹקֶר יוֹם-גֶּשֶׁם אֶחָד, בְּחֹדֶשׁ אֲדָר, בָּא נַעַר לָבוּשׁ בִּגְדֵי אִכָּרִים — וְהוּא כֻלּוּ רָטֹב מִמָּטָר וּמְלֻכְלָךְ, וּצְרוֹר בְּגָדִים תַּחַת זְרוֹעוֹ — וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי שׁוֹמֵר-הַסַּף שֶל בֵּית-הַחוֹלִים הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בְּנַפּוֹלִי, וַיִּדְרֹשׁ לְאָבִיו, בְּהַרְאוֹתוֹ מִכְתָּב שֶׁהֵבִיא בְיָדוֹ. וְלַנַּעַר פָּנִים יָפִים וַעֲגֻלִּים-מָאֳרָכִים כְּתַבְנִית בֵּיצָה, שְׁחַרְחוֹרִים-חִוְּרִים, עֵינַיִם מַבִּיעוֹת דְּאָגָה וּשְׁתֵּי שְׁפָתַיִם מְלֵאוֹת, פְּתוּחוֹת לְמֶחְצָה, אֲשֶׁר בַּעֲדָן נִרְאוּ שִׁנַיִם לְבָנוֹת כַּשָׁלֶג. הוּא בָא מֵאַחַד הַכְּפָרִים אֲשֶׁר בִּסְבִיבוֹת נַפּוֹלִי. אָבִיו נָסַע מִבֵּיתוֹ לִפְנֵי שָׁנָה לְבַקֶּשׁ-לוֹ עֲבוֹדָה בְּצָרְפַת, וַיָּשָׁב אֶל אִיטַלְיָה וַיַּעַל עַל הַיַּבָּשָׁה בְּנַפּוֹלִי לִפְנֵי יָמִים אֲחָדִים; שָם חָלָה פִתְאֹם, וְכִמְעַט יָכֹל לִכְתּוֹב מִלִים מִסְפָּר לְבֵיתוֹ, לְהוֹדִיעָם כִּי שָׁב מִמַסָּעוֹ וְכִי עָלָיו לָבוֹא אֶל בֵּית-הַחוֹלִים. אִשְׁתּוֹ, אֲשֶׁר תְּקָפָהּ יֵאוּשׁ לַשְּׁמוּעָה הָרָעָה וַאֲשֶׁר לֹא יָכְלָה לָצֵאת מִבֵּיתָה, כִּי הָיוּ לָהּ יַלְדָּה חוֹלָה וְיֶלֶד יוֹנֵק-שָׁדַיִם, שָלְחָה אֶת בְּנָהּ, הַגָּדוֹל בִּילָדֶיהָ, אֶל נַפּולִי, וּמְעַט כֶּסֶף בְּיָדוֹ, לְמַעַן הֱיוֹתוֹ לְעֵזֶר לְאָבִיו. הַנַּעַר הָלַך בְּרַגְלָיו דֶּרֶך עֲשָׂרָה מִילִים.

שׁוֹמֵר הַסַּף שָׂם עֵינוֹ עַל הַמִּכְתָּב וְאַחַר קָרָא לְאַחַד מִמְשָׁרְתֵי הַחוֹלִים וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲשֶׁר יוֹלִיךְ אֶת הַנַּעַר אֶל אָבִיו.

וַיִּשְׁאָלֵהוּ הַמְשָׁרֵת: “וּמִי אָבִיךָ?”

וַיִּקֹּב הַנַּעַר אֶת שְׁמוֹ, וּלְבָבוּ חָרַד וּפָחַד, פֶּן יֻגַּד לוֹ דָבָר רָע.

אַךְ הַמְשָׁרֵת לֹא זָכַר אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה.

ויִּשְׁאַל: “פּוֹעֵל זָקֵן, אֲשֶׁר בָּא מִן הַחוּץ?”

וַיֹּאמֶר הַנַּעַר, ופַחַד לְבָבוֹ הוֹלךְ וְגָדוֹל: “פּוֹעֵל — כֵּן; לֹא זָקֵן מְאֹד. בָּא מִן הַחוּץ, כֵּן”.

וַיִּשְׁאַל הַמְשָׁרֵת: “ומָתַי בָּא אֶל בֵּית-הַחוֹלִים?”

וַיָּשֶׂם הַנַּעַר עֵינוֹ בַּמִּכְתָּב וַיֹּאמֶר: “חוֹשֵׁב אָנֹכִי, לִפְנֵי חֲמִשָּׁה יָמִים”.

הַמְשָׁרֵת חִשַּׁב מְעָט, וְאַחַר אָמַר, כְּאִישׁ אֲשֶׁר זָכַר פִּתְאֹם: “כֵּן! בָּאוּלָם הָרְבִיעִי, בַּמִּטָּה האַחֲרוֹנָה”.

ויִּשְׁאַל הַנַּעַר בְּחֶרְדַּת לֵב: “הַאֲנוּשָׁה מַחֲלָתוֹ? וּמַה שְּׁלוֹמוֹ?”

הַמְשָׁרֵת הִתְבּוֹנֵן אֵלָיו וְלֹא עָנָהוּ דָּבָר. וְאַחַר אָמַר: “בּוֹא עִמִּי”.

וַיַּעֲלוּ בְמַעֲלוֹת וַיַּעֲבְרוּ מָבוֹא רָחָב, וַיָּבוֹאוּ עַד פֶּתַח אוּלָם, אֲשֶׁר שְׁנֵי טוּרֵי מִטּוֹת בּו. — וַיָּבוֹא הַמְשָׁרֵת אֶל הָאוּלָם וְלַנַּעַר אָמַר: “בּוֹא אַחֲרָי”. הַנַּעַר אִמֵּץ אֶת לְבָבוֹ וַיָּבוֹא אַחֲרָיו, וְהוּא מַבִּיט בְּעֵינֵי פַחַד יָמִין וּשְׂמֹאל אֶל הַפָּנִים הַלְּבָנִים וְהַצְּנוּמִים שֶל הַחוֹלִים, אֲשֶׁר מִקְְּצָתָם שָׁכְבוּ עֲצֻמֵּי-עֵינַיִם כַּמֵּתִים, וּמִקְּצָתָם פָּתְחוּ עֵינֵיהֶם לָרְוָחָה וַיַּבִּיטוּ נִכְחָם כְּנִבְהָלִים. רַבִּים הָגוּ בְּקוֹל נְכָאִים כִּילָדִים. הַחֶדֶר הָיָה אָפֵל, הָרוּחַ מָלֵא רֵיחַ חָרִיף, רֵיחַ סַמִּים וּתְרוּפות. שְׁתֵּי אֲחָיוֹת רַחֲמָנִיּוֹת הָלְכוּ הֵנָּה וָהֵנָּה וּבַקְבּוּקִים קְטַנִּים בִּידֵיהֶן.

כַּאֲשֶׁר בָּאוּ עַד קְצֵה הָאוּלָם, עָמַד שׁוֹמֵר הַחוֹלִים דּוּמָם לִמְרַאשׁוֹתֵי מִטָה אַחַת, וַיִּמְשֹׁך אֶת הַמָּסָךְ וַיֹּאמַר: “הִנֵּה אָבִיך”,

וַיִּתְפָּרֵץ הַנַּעַר בִּבְכִי וְהַצְּרוֹר נָפַל מִיּדוֹ; וַיָּשֶׂם אֶת רֹאשׁוֹ עַל שְׁכֶם הַחוֹלֶה וַיֹּאחֵז בְּיָדוֹ הָאַחַת אֶת זְרוֹעוֹ, אֲשֶׁר הָיְתָה נְטוּיָה עַל הַמִּכְסֶה בְּלִי נוֹעַ. הַחוֹלֶה לֹא זָע.

וַיָּקָם הַנַּעַר וַיִּתְבּונֵן אֶל אָבִיו וַיִּתֵּן שֵׂנִית אֶת קוֹלוֹ בִּבְכִי, אָז הבִּיט אֵלָיו הַחוֹלֶה מַבָּט מְמֻשָּׂךְ וַיְהִי כְמַכִּיר אוֹתוֹ. אַךְ שְׂפָתָיו לֹא נָעוּ. “אָבִי הַמִּסְכֵּן, מַה מְּאֹד שֻׂנָּה!” לוּלֵא יָדַע הַנַּעַר, כִּי הוּא זֶה, כִּי עַתָּה לֹא הִכִּירוֹ. שְׁעָרוֹ הִלְבִּין, זְקָנוֹ גָדַל, פָּנָיו צָבוּ וְצִבְעָם הָפַך אָדֹם כֵּהֶה, הָעוֹר צָפַד וְהִבְהִיק, הָעֵינַיִם קָטְנוּ, הַשְּׂפָתַיִם עָבוּ, וּמַרְאֵהוּ שֻׁנָּה כָלִיל: רַק מצְחוֹ וְקֶשֶׁת גַּבּוֹת עֵינָיו הָיוּ כַּאֲשֶׁר הָיוּ. הוּא נָשַׁם בִּכְבֵדוֹת. וַיֹּאמֶר הַנַּעַר: “אָבִי, אָבִי! הֲלֹא תַכִּירֵנִי? אֲני בִּנְך צִיצִילוֹ. מִן הַכְּפָר אֲנִי בָא, אִמִּי שְׁלָחַתְנִי הֵנָּה. הִתְבּונֵן אֵלַי הֵיטֵב. הַאִם לֹא תַכִּירֵנִי? דַּבֵּר אֵלַי דָּבָר”.

אַךְ אַחֲרֵי התְבּוֹנֵן בּוֹ הַחוֹלֶה בְּשׂוּם-לֵב, עָצַם אֶת עֵינָיו.

“אָבִי! אָבִי! מַה-לָּך? אֲנִי בִנְךָ, צִיצִילוֹ שֶׁלָךְ”. הַחוֹלֶה לֹא נָע, וַיּוֹסֶף לִנְשֹׁם בִּכְבֵדוּת.

וַיּקַּח לוֹ הַנַּעַר הַבּוֹכֶה כִּסֵּא וַיֵּשֶׁב יָשֹׁב וְצַפֵּה, וְעֵינָיו אֶל פְּנֵי אָבִיו. וַיֹּאמֶר בְּלִבּו: עוֹד מְעָט יַעֲבוֹר הָרוֹפֵא הַמְבַקֵּר אֶת הַחוֹלִים וְהִגִּיד לִי דְּבַר-מָה. וַיַּעְמֵד הַנַּעַר לַחֲשׁוֹב מַחֲשְׁבוֹתָיו הַנּוּגוֹת, וַיִּזְכּוֹר דְּבָרִים רַבִּים עַל אָבִיו הַטּוֹב, ויִּזְכּוֹר אֶת יוֹם נָסְעוֹ וְאֶת בִּרְכָתוֹ-שָׁלוֹם הָאַחֲרוֹנָה, אֲשֶׁר בֵּרַךְ אוֹתוֹ בָּאֳנִיָּה; גַּם אֶת הַתִּקְוָה, אֲשֶׁר קִוּוּ בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה לְתוֹצְאוֹת הַמַּסָּע הַזֶה זָכֵר, וְאֶת שִׁבְרוֹן-לֵב אִמּוֹ בְּבוֹא אֵלֶיהָ הַמִּכְתָּב; וְגַם בַּמָּוֶת הָגָה לִִבּו; וַיַּרְא בְּחָזוֹן אֶת אָבִיו מֵת, אֶת אִמּוֹ לוֹבֶשֶׁת בִּגְדֵי אֵבֶל וְאֶת בְּנֵי-הַבַּיִת בְּכָל רָע. וְכָכָה הֶאֱרִיךְ לָשֶׁבֶת, עַד אֲשֶׁר נָגְעָה יָד קַלָּה בְּשִׁכְמוֹ, וַיִּתְעוֹרֵר וְהִנֵּה לְפָנָיו נְזִירָה. וַיְמַהֵר וַיִּשְׁאַל אוֹתָה: מַה לְּאָבִי? וַתֹּאמֶר לוֹ הָאָחוֹת בְּמֶתֶק שְׂפָתַים: הַאָבִיךָ זֶה? כֵּן, אָבִי הוּא, וְלִרְאוֹת אֶת שְׁלוֹמוֹ בָּאתִי: מַה-לּו? וַתַּעַן הָאָחוֹת: חֲזַק וֶאֱמָץ, נַעַר; עוֹד מְעַט יָבֹא הָרוֹפֵא. וַתֵּלֶך לָהּ, מִבְּלִי הַגֵּד עוֹד דָּבָר.

מִקֵּץ חֲצִי-שָׁעָה שָׁמַע קוֹל צִלְצוּל הַמְּצִלָּה; וַיַּרְא וְהִנֵּה הָרופֵא בָא הַחַדְרָה, הוּא וְעוֹזְרוֹ עִמּוֹ; וְאַחֲרֵיהֶם הָאָחוֹת וּמְשָׁרֵת הַחוֹלִים. וַיָּחֵלּוּ לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלִים, וַיַּעֲמְדוּ אֵצֶל כָּל מִטָּה וּמִטָּה. כָּל רֶגַע הֶאֱרִיךְ בְּעֵינֵי הַנַּעַר לְאֵין קֵץ, וּבְכָל צַעַד אֲשֶׁר צָעַד הָרוֹפֵא גָּדְלָה חֶרְדַּת נַפְשׁוֹ. עַד שֶׁבָּא אֶל הַמִּטָּה אֲשֶׁר אֵצֶל מִטַּת אָבִיו. וְהָרוֹפֵא יָשִׁישׁ, גְּבַה-קוֹמָה וּשְׂחוֹחַ וּפָנָיו מַבִּיעִים כֹּבֶד-רֹאשׁ. עוֹד בְּטֶרֶם יַעֲבוֹר הָרוֹפֵא מִן הַמִּטָּה הַקְּרוֹבָה קָם הַנַּעַר מִמוֹשָׁבוֹ וּבְגֶשֶׁת הָרוֹפֵא אֶל אָבִיו הֵחֵל לבְכּוֹת.

וַיַּבֵּט הָרוֹפֵא אֵלָיו. וְהָאָחוֹת אָמְרָה: "בֶּן הַחוֹלֶה הוּא, הַיּוֹם בַּבֹּקֶר בָּא הֵנָּה מן הַכְּפָר.

הָרוֹפֵא שָׂם אֶת יָדוֹ עַל שְׁכֶם הַנַּעַר, וְאַחַר שָׂחַח עַל הַחוֹלֶה, מִשֵּׁשׁ דּוֹפְקוֹ, שָׂם יָדוֹ אֶל מִצְחוֹ, וַיַּעֲרוֹךְ שְׁאֵלוֹת אֲחָדוֹת אֶל הָאָחוֹת; וְהִיא עָנְתָה: אֵין כָּל חָדָשׁ. וַיַּעֲמֹד וַיֶּהְגֶּה מְעַט בִּלְבָבוֹ, ואַחַר אָמַר: הוֹסִיפוּ לַעֲשׂוֹת, כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עַד כֹּה.

אָז אִמֵּץ הַנַּעַר אֶת לְבָבו ויֹּאמֶר בְּקוֹל בְּכִי: מַה לְּאָבִי?

וַיּשֶׂם הָרוֹפֵא שֵׁנִית יָדוֹ עַל שְׁכֶם הַנַּעַר וַיֹּאמֶר לוֹ: חֲזַק ויַאֲמֵץ לְבָבְך, בּנִי, “שׁוֹשַׁנַּת-הַפָּנִים” לוֹ. זֹאת מַחֲלָה קָשָׁה, אַך עוֹד יֵשׁ תִּקְוָה. שְׁקוֹד וּשְׁמוֹר עָלָיו. שִׁבְתְּךָ עַל-ידוֹ תֵּיטִיב לוֹ.

וַיִּקְרָא הַנַּעַר בְּקוֹל נוֹאָשׁ: וְאוּלָם אֵינֶנּוּ מַכִּיר אוֹתִי! — הַכֵּר יַכִּיר אוֹתְך… אוּלַי בְּיוֹם מָחָר. נְקַוֶּה לְטוֹב. חֲזַק וֶאֱמָץ.

הַנַּעַר בִּקֵּשׁ לִשְׁאוֹל עוֹד; אַךְ לֹא עָרַב אֶת לִבּוֹ. וְהָרוֹפֵא פָּנָה הָלַך מִשָּׁם לְבַקֵּר אֶת יֶתֶר הַחוֹלִים. וְהַנַּעַר הֵחֵל לַעֲמוֹד עַל מִשְׁמַרְתּוֹ, לְכַלְכֵּל אֶת אָבִיו הַחוֹלֶה. וַיְהִי כִּי לֹא יָכֹל לַעֲשׂות מְאוּמָה, וַיַּעֲרוֹך לַחוֹלֶה אֶת הַשְׂמִיכוֹת, וַיָּשֶׂם יָדוֹ אֶל תּוֹךְ יָדוֹ בְּכָל עֵת, וַיְגרֵשׁ מִפָּנָיו אֶת הַזְּבוּבִים, ויִּשַׂח עָלָיו מִדֵּי הַשְׁמִיעוֹ אֲנָחָה, וּבְהָבִיא הָאָחוֹת לִשְׁתּוֹת, יִקַּח מִיָּדָהּ אֶת הַכּוֹס אוֹ אֶת הַכַּף וְנָתַן לַחוֹלֶה; וְהַחוֹלֶה הִתְבּוֹנֶן-בּו פְּעָמִים אֲחָדוֹת, אַך לֹא נָתַן כָּל אוֹת, כִּי מַכִּיר הוּא אוֹתוֹ. בּכָל-זֹאת הֶאֱרִיךְ לְהַבִּיט אֵלָיו פַּעַם בְּפַעַם, וּבְיֶתֶר יִחוּד בִּרְאוֹתוֹ אוֹתוֹ מוֹחֶה דְמָעוֹת בְּמִטְפַּחְתּוֹ. וּבְכֵן עָבַר הַיּוֹם הָרִאשוֹן. בַּלַיְלָה יָשֵׁן הַנַּעַר עַל שְׁנֵי כִסְאוֹת בְּפִנַּת הַחֶדֶר, וּבַבֹּקֶר שָׁב לַעֲבוֹד עֲבוֹדָתוֹ, עֲבוֹדַת הָאַהֲבָה וְהָרַחֲמִים. וּבְהַבִּיטוֹ הַיּוֹם אֶל עֵינֵי הַחוֹלֶה, וְהִנֵּה כְמוֹ נִרְאָה לוֹ בָּהֵן אוֹת, כִּי שָׁבָה דַעַת-נַפְשׁוֹ אֵלָיו. לְקוֹל הַנַּעַר, הַמָּלֵא רֹךְ וְחִבָּה, נִרְאָה כְּמוֹ הֵאירוּ עֵינָיו בְּאוֹר הַכָּרַת טוֹבָה כִּמְעַט קָט; וּפַעַם אַחַת הֵנִיעַ שְׁפָתָיו, כִּמְבַקֵּשׁ לְהַגִּיד דְּבַר-מָה. מִדֵּי הֲקִיצוֹ, אַחֲרֵי נוּמוֹ תְּנוּמָה קְצָרָה, הָיָה כִמְבַקֵּשׁ אֶת שׁוֹמְרוֹ הַקָּטָן. הָרוֹפֵא, אֲשֶׁר עָבַר עָלָיו פַּעֲמַיִם, חָזָה בוֹ, והִנֵּה שֻׁנָּה מְעַט לְטוֹב. לְעֵת עֶרֶב, בְּהַגִּישׁ הַנַּעַר כּוֹס אֶל פִּי הַחוֹלֶה, נִרְאָה לוֹ כִּשְׂחוֹק קַל מְרַחֵף עַל שְׂפָתָיו הַצָּבוֹת. אָז בָּאָה בוֹ רוּחַ חֲדָשָׂה וַיְיַחֵל לְטוֹב. וּבְתִקְוָתוֹ אֲשֶׁר קִוָּה, כִּי מֵעַתָּה יָבִין לוֹ הַחוֹלֶה, אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה, הֵחֵל לְסַפֵּר עַל דִּבְרֵי בֵיתוֹ; וַיְסַפֶּר-לוֹ בְּרֹב עִנְין עַל הָאֵם, עַל הָאֲחָיוֹת הקְּטַנּוֹת, עַל תְּשׁוּבָתוֹ הַבַּיְתָה, וַיְדַבּר עַל לִבּו דְּבָרִים טוֹבִים, דְּבָרִים נִחוּמִים, לְאַמֵּץ אֶת לְבָבוֹ. וְאַף כִּי לֹא יָדַע, הַאֻמְנָם מְדַבֵּר הוּא עַל אֹזֶן שׁוֹמַעַת, הוֹסִיף לְסַפֵּר עוד, כִּי נִרְאָה לוֹ שֶׁהַחוֹלֶה שׁוֹמֵעַ וּמַקְשִׁיב בְּרָצוֹן לְקוֹלוֹ, לַצְּלִיל הַזֶּה, הַמַּבִּיעַ רַחֲמים רַבִּים וְיָגוֹן גָּדוֹל. וְכָכָה עָבַר הַיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהַיּום הַשְּׁלִישִׁי וְהַיּום הָרְבִיעִי, וְלַחוֹלֶה פַעַם טוֹב וּפַעַם שָׁב וְרַע לוֹ; והַנַּעַר נָתוּן כֻּלּו לְמִשְׁמַרְתּוֹ, עַד אֲשֶׁר לֹא בָא אֶל פִּיו כִּי אִם פַּת-לֶחֶם וּמְעַט גְּבִינָה פַּעֲמַיִם בַּיּוֹם, אֲשֶׁר הֵבִיאָה לוֹ הָאָחוֹת; גַּם לְכָל הַנַּעֲשֶׂה מִסָּבִיב לוֹ לֹא שָׂם לֵב וְלֹא הִתְבּוֹנֵן, גַּם לֹא לַחוֹלִים הַגֹּוְעִים, וְלָאֲחָיוֹת הַמְמַהֲרוֹת וּבָאוֹת פִּתְאוֹם בַּלַּיְלָה, וְלִבְכִי תַמְרוּרַי הַמְבַקְּרִים, הַשָּׁבִים בְּאֶפֶס תִּקְוָה, גַּם לֹא לְכָל מַרְאוֹת-הָעֶצֶב, הַנִּרְאִים בְּבֵית-חוֹלִים מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ וַאֲשֶׁר, לוּלֵא הָיוּ עֵינָיו וְלִבּוֹ אַךְ אֶל אָבִיו, הִפְחִידוּ כָל עַצְמוֹתָיו וַיִּגְּעוּ עַד נַפְשׁוֹ. הַשָּׁעוֹת, הַיָּמִים עָבְרוּ זֶה אַחַר זֶה, וְהוּא עוֹדֶנּוּ יוֹשֵׁב אֵצֶל מִטַּת אָבִיו, מַקְשִׁיב, שׁוֹקֵד, חָרֵד לְכָל אֲנָחָה אֲשֶׁר יֵאָנֵחַ וּלְכָל מַבַּט עֵינָיו, נִסְעָר וְנִרְעָשׁ בֵּין שְׁבִיב תִּקְוָה, הַמְחַיֶּה רוּחוֹ, וּבֵין הַדְּאָגָה, הַלּוחֶצֶת לְבָבוֹ בְּמַלְקָחֶיה.

בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי שֻׁנָה פִתְאֹם מַצַּב הַחוֹלֶה לָרָע.

וְכַאֲשֶׁר שָׁאַל אֶת פִּי הָרוֹפֵא, הֵנִיעַ הָרוֹפֵא בְרֹאשׁוֹ, לֵאמֹר: אָפְסָה כָל תִּקְוָה; וַיִּצְנַח הַנַּעַר עַל הַכִּסֵּא וַיֵּאָנֵחַ בִּמְרִירוּת. בְּכָל-זֹאת נִחַם אוֹתוֹ דְּבַר מָה: אַף כִּי מַצַּב הַחוֹלֶה שֻנָּה לָרַע, נִרְאָה לַנַּעַר, כְּמוֹ הֵחֵלָּה דַעַת-נַפְשׁוֹ לָשׁוּב אֵלָיו מְעַט-מעָט. כַּאֲשֶׁר הוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל הַנַּעַר כֵּן הִיְשִׁירוּ עֵינָיו נֶגְדּוֹ וּמַבָּטוֹ הִבִּיעַ אַהֲבָה וָרֹך, אֲשֶׁר הָלְכוּ הָלוֹךְ וָרֹב; לֹא אָבָה לָקַחַת שִׁקוֹי אוֹ סַמֵּי מַרְפֵּא כִּי אִם מִיָּדוֹ, וּפַעַם בְּפַעַם הִתְאַמֵּץ לְהָנִיעַ שְׂפָתָיו, כִּמְבַקֵּש לְבַטֵּא דָבַר; וְיֵשׁ אֲשֶׁר הָיוּ מַאֲמַצָּיו אֵלֶּה בְּהִירִים וּבְרוּרִים, עַד אֲשֶׁר הֶחֱזִיק הַבֵּן בְּכָל עֹז בִּזְרוֹעוֹ, כִּי חָיְתָה רוּחוֹ מִתִּקְוַת-פִּתְאֹם, וַיֹּאמֶר אֵלָיו כִּמְעַט בְּקוֹל שִׂמְחָה: “חֲזַק וֶאֱמַץ, אָבִי, כִּי הֵרָפֵא תֵרָפֵא וְהָלַכְנוּ הַבַּיְתָה וְשַׂבְנוּ אֶל הָאֵם, רַק עוֹד מְעַט אֹמֶץ-לֵב!”

וַיְהִי בַּשָׂעָה הָרְבִיעִית לְעֵת עֶרֶב, וְהַנַּעַר שָׁפַך נַפְשׂוֹ לִפְנֵי הַחוֹלֶה, בְּהִסָּעֵר לִבּוֹ מֵאַהֲבָה וּמִתִקְוָה, כְּפַעַם בְּפַעַם, והְִנֵּה קוֹל צְעָדִים עוֹלֶה בְאָזְנָיו מִפֶּתַח הַחֶדֶר הַשֵּׁנִי; וְאַחַר שָׁמַע קוֹל קוֹרֵא, אַך שְׁתֵּי מִלִּים “להִתְרָאוֹת אָחוֹת!” וַיִּתַּר מִמְּקוֹמוֹ בְּקוֹל זְעָקָה נִכְבָּשָה.

בְּעֶצֶם הָרֶגַע הַזֶּה בָּא אִישׁ הַחַדְרָה וּצְרוֹר בְּיָדו, וְהָאָחוֹת אַחֲרָיו.

ויִּזְעַק הַנַּעַר זְעָקָה גְדוֹלָה וַיַּעֲמוֹד עַל עָמְדוֹ כַּחֲסַר כֹּחַ-תְּנוּעָה.

הָאִישׁ הֵסֵב אֶת פָּנָיו וַיִּתְבּוֹנֵן-בּוֹ וַיִּקְרָא: צִיצִילוֹ! וַיָּרָץ אֵלָיו.

וְהַנַּעַר הִתְנַפֵּל בְּאֵין-אוֹנִים אֶל זְרוֹעוֹת אָבִיו.

הָאֲחָיוֹת וְהַמְשָׁרְתִים וְעוֹזֵר הָרוֹפֵא מִהֲרוּ בָאוּ וַיַּעַמְדוּ מִשְׁתָּאִים בְּתִמְהוֹן לְבָבָם.

וְהַנַּעַר לֹא יָכֹל לְהוֹצִיא דָבָר מִפִּיו.

הָאָב הִבִּיט בְּעַיִן בּוֹחֶנֶת אֶל הַחוֹלֶה וְאַחַר אָמַר אֶל בְּנוֹ — וּבְדַבְּרוֹ חִבְּקָהוּ וּנְשָׁקָהוּ בְלִי-הֶרֶף — לֵאמֹר: "הוֹי צִיצִילוֹ בְּנִי! אֵיך בָּאתָ הֲלוֹם! הֵן אֶל מִטַּת חוֹלֶה אַחֵר הֱבִיאוּךָ. וַאֲנִי בִּכְתוֹב הָאֵם לִי: שָׁלוֹחַ שָׁלַחְתִּי אוֹתוֹ אֵלֶיךָ, דָּאַגְתִּי לְךָ פֶּן לֹא אוֹסִיף עוֹד לִרְאוֹתֶךָ. צִיצִילוֹ הַמִּסְכֵּן! כַּמָּה יְמֵי שִׁבְתְּךָ פֹּה? אֵיכָה נִהְיְתָה הַתְּמוּרָה הַזֹּאת? אֲנִי שַׁבְתִּי לְאֵיתָנִי מְהֵרָה. וְעַתָּה, דַּע לְךָ, הִנְנִי בָרִיא וָטוֹב! וּמַה שְּׁלוֹם הָאֵם, וּשְׁלוֹם קוֹנְצֵטֶלָּה ושְׁלוֹם צִפֳּרֵנוּ, הַיּוֹנֵק? וַאֲנִי הִנְנִי יוֹצֵא אֶת בֵּית-הַחוֹלִים. ועַתָּה בֹּא וְנֵלֵכָה. הוֹי, אֱלֹהִים אַדִּירִים! מִי פִלֵּל, כִּי הָיֹה תִהְיֶה כָּזֹאת?

הַנַּעַר אַךְ בְּעָמָל יָכוֹל לְבַטֵּא בִּשְׁפָתָיו דְּבָרִים אֲחָדִים וּלְסַפֵּר לְאָבִיו עַל הַמַּצָּב בַּבַּיִת. “הֶאָח, מָה אֶשְׂמַח מְאֹד! קָרָא הַנַּעַר: מָה אֶשְׂמַח! כַּמָּה שָׁבְעָה לָהּ נַפְשִׁי בַּיָּמִים הָרָעִים הָאֵלֶּה!” ויְנַשֵּׁק לְאָבִיו, וַיְנַשֵּׁק וְלֹא חָדָל. אַךְ מִמְּקוֹמוֹ לֹא מָשׁ.

וַיֹּאמֶר אֵלָיו אָבִיו: “בֹּא, אֵפוֹא. עוֹד הָעֶרֶב נִהְיֶה בַבָּיִת. בֹּא ונֵלֵכָה”. וַיִּמְשׁוֹךְ אוֹתוֹ אֵלָיו.

וְהַנַּעַר הֵסֵב אֶת פָּנָיו וַיּתְבּונֵן אֶל הַחוֹלֶה שֶׁלּו.

וַיּשְׁתָּאֶה לוֹ הָאָב וַיִּשְׁאַל: וּבְכֵן… הֲתָבוֹא אִם לֹא תָבוֹא?"

וַיָּשָׁב וַיָּעֶף הַנַּעַר עַין עַל הַחוֹלֶה, אֲשֶׁר פָּקַח עֵינָיו בָּרֶגַע הַזֶּה וַיַּבֵּט אֵלָיו הָכֵן.

אָז יִתְפָּרֵץ מִפִּי הַנַּעַר זֶרֶם מִלִּים. — “אַל, אָבִי, חַכֵּה לִי… לֹא… לֹא אוּכַל. הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת הַזָקֵן הַזֶּה. זֶה חֲמִשָּׁה יָמִים אָנֹכִי פֹה. הוּא מִתְבּוֹנֵן אֵלַי בְּלִי הֲפוּגוֹת. דִּמִּיתִי כִּי אַתָּה הוּא. אָהַבְתִּי אוֹתוֹ מְאֹד. מִדֵּי בַקְּשׁוֹ לִשְׁתּוֹת יַבִּיט אֵלַי, חָפֵץ הוּא קִרְבָתִי תָמִיד; וְעַתָּה רַע לוֹ; הַאֲרִיךְ נַפְשְׁךָ! אֵינֶנִּי מוֹצֵא אֶת לִבִּי, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ, הַדָּבָר נוֹגֵעַ אֶל לִבִּי מְאֹד; מָחָר אָבוֹא הַבַּיְתָה, וְעַתָּה הַנִּיחָה לִי וְאֵשָׁבָה פֹה עוֹד מְעַט; לֹא נָכוֹן לַעֲזוֹב אוֹתוֹ עַתָּה: רְאֵה, אֵיךְ הוּא מִתְבּוֹנֵן בִּי. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מִי הוּא, וְאוּלָם דָּרוּשׁ אֲנִי לוֹ, וְעָזַבְתִּי אוֹתוֹ לְבַדּוֹ-וָמֵת, הַנִּיחָה אוֹתִי פֹּה, אָבִי הַטּוֹב!”

וַיִּקְרָא עוֹזֵר-הָרוֹפֵא: נַּעַר בֶּן חָיִל!

הָאָב הִבִּיט אֶל הַנַּעַר בְּתִמָּהוֹן; וְאַחַר הִתְבּוֹנֵן אֶל הַחוֹלֶה וַיִּשְׁאַל: מִי הוּא?

וַיֹּאמֶר עוֹזֵר-הָרוֹפֵא: אִכָּר הוּא, כָּמוֹךָ, מִן הַחוּץ בָּא וַיּוּבָא אֶל בֵּית-הַחוֹלִים, בַּיּוֹם אֲשֶׁר הוּבֵאתָ אֵלָיו אָתָּה. בַּהֲבִיאָם אוֹתוֹ הֵנָּה לֹא יָדַע נַפְשׁוֹ וְלֹא יָכוֹל לְהַגִּיד דָּבָר. אוּלַי יֶשׁ-לוֹ רָחוֹק מִפֹּה בַיִת, אִשָּׁה וִילָדִים. וְהוּא אָכֵן יַחֲשׁוֹב אֶת בִּנְך לְאַחַד מִבָּנָיו.

וַיֹאמֶר הָאָב אֶל צִיצִילוֹ: אִם כֵּן אֵפוֹא, שְׁבָה פֹה.

וַיֹּאמֶר עוֹזֵר-הָרוֹפֵא: אַךְ מְעַט עָלָיו לָשֶׁבֶת עוֹד פֹּה.

וְהָאָב אָמַר שֵׁנִית: שְׁבָה אִתּוֹ. לֵב אַמִּיץ לָךְ. אֲנִי הִנְנִי הוֹלֵך בְּלִי הִתְמַהְמֵהַּ לְבֵיתִי, לְמַעַן חַלֵּץ אֶת הָאֵם מִצָּרַת נַפְשָׁהּ. הֵא לְךָ שֶׁקֶל-כֶּסֶף לְמַחְסוֹרְךָ, אֲשֶׁר יֶחְסַר לָךְ. הֱיֵה שָׁלוֹם, בְּנִי, בֶּן-הֶחָיִל. לְהִתְרָאוֹת!

וַיִּשַּׁק לוֹ. וַיַּבֵּט אֶל פָּנָיו, וַיִּשַׁק לוֹ שֵׁנִית עַל מִצְחוֹ וַיֵּלֶך לוֹ.

וְהַנַּעַר שָׁב אֶל הַמִּטָּה, וְהַחוֹלֶה הָיָה כִמְנֻחָם. צִיצִילוֹ הוֹסִיף לִשְׁמוֹר מִשְׁמַרְתּוֹ, לִשְׁקֹד עַל הַחוֹלֶה בְּכָל מַאֲמַצֵּי כֹחַ וּבְאֹרֶך-רוּחַ כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם, אַף כִּי לֹא הוֹרִיד עוֹד דְּמעוֹת; וַיּוֹסֶף לְהַשְׁקוֹתוֹ, וַיַּעֲרֹך אֶת מִכְסֵהוּ וַיַּחֲלֵק אֶת יָדוֹ וַיְדַבֵּר אֵלָיו נְעִימוֹת, לְמַעַן אַמֵּץ אֶת לִבּוֹ. וַיְכַלְכְּלֵהוּ כָל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה, וַיְהִי עִמּוֹ גַם בְּיוֹם מָחָר. אַךְ חָלְיוֹ הָיָה הָלוֹך וְחָזָק; פָּנָיו נֶהְפְּכוּ לְמַרְאֵה תְכֵלֶת, נִשְׂמַת אַפּוֹ הָיְתָה מְהִירָה, רָגְזוֹ הָלַך וְגָדַל, צְעָקוֹת מְקֻטָּעוֹת הִתְמַלְּטוּ מִפִּיו, וּפָנָיו הָיוּ הולְכִים וְצָבִים עַד-מְאֹד. וּבְבַקֵּר אוֹתוֹ הָרוֹפֵא בָּעֶרֶב אָמַר לַנַּעַר: מוֹת יָמוּת הַלַּיְלָה. אָז הוסִיף צִיצִילוֹ לִשְׁקֹד עָלָיו, ולֹא גָרַע עֵינוֹ מִמֶּנּוּ אַף רָגַע. וְהַחוֹלֶה מִתְבּוֹנֵן אֵלָיו בְּלִי הֲפוּגוֹת, וּשְׂפָתָיו עוֹדָן נָעוֹת בְּרֹב עָמָל, כְּמוֹ בִקֵּשׁ לְהַגִּיד דּבַר-מָה, וְעֵינָיו — שֶׁהָלְכוּ הָלוֹךְ וקָטֹן, הָלוֹך וְהִתְקַדּר — מַבִּיעוֹת רֹךְ וְאַהֲבַת נֶפֶשׁ מֵאֵין כְּמוֹהֶם. בַּלַּילָה הַהוּא יָשַׁב הַנַּעַר אֶצְלוֹ וְשֵׁנָה בְעֵינָיו לֹא רָאָה, עַד אֲשֶׁר רָאָה בְהִבָּקַע עַפְעַפֵּי שַׁחַר, וְהָאָחוֹת בָּאָה הֶחָדְרָה. וַתִּגַּשׁ הָאָחוֹת אֶל הַמִּטָּה וַתָּעֶף עֵינָהּ בַּחוֹלֶה וַתֵּצֵא בִצְעָדִים מְהִירִים. מִקֵּץ רְגָעִים מִסְפָּר שָׁבָה הִיא וְעוֹזֵר-הָרוֹפֵא וּמְשָׁרֵת, אֲשֶׁר נָשָׂא פַנָּס בְּיָדוֹ.

וַיֹּאמֶר הָרוֹפֵא: הוּא גוֹסֵס.

וַיֹּאחֶז הַנַּעַר בְּיַד הַחוֹלֶה. הַחוֹלֶה פָּקַח אֶת עֵינָיו וַיִּתְבּוֹנֶן-בּוֹ, וַיָּשָׁב וַיּסְגְּרֵן. בָּרֶגַע הַזֶּה דִמָּה הַנַּעַר, כִּי נִלְחֲצָה יָדוֹ. וַיִּקְרָא: לָחוֹץ לָחַץ אֶת יָדִי!

הָרוֹפֵא שָׁחַח רֶגַע אֶחָד עַל פּנֵי הַחוֹלֶה, וַיָּקָם. — וְהָאָחוֹת הוֹרִידָה תְּמוּנָה קְדוֹשָה מֵעַל הַקִּיר.
— “מֵת!” — קָרָא הַנַּעַר.

וַיֹּאמֶר הָרוֹפֵא: וְעַתָּה, בְּנִי, לֵך לְשָׁלוֹם; עֲבוֹדָתְך, עֲבוֹדַת-הַקֹּדֶשׁ, הִנֵּה תַמָּה. לֵךְ, וְהָיִית מְאֻשָּׁר כִּגְמוּל יָדֶיךָ. אֱלֹהִים יָגֵן עָלֶיךָ. הֱיֵה שָׁלוֹם.

הָאָחוֹת, שֶׁיָּצְאָה רֶגַע אֶחָד, שָׁבָה וּצְרוֹר-פְּרָחִים בְּיָדָה, אֲשֶׁר לָקְחָה מִתּוֹךְ כּוֹס, מֵעַל כַּרְכּוֹב-הַחַלּוֹן; וַתִּתֵּן אֶת הַצְּרוֹר לַנַּעַר ותֹּאמַר: לֹא אוּכַל לָתֵת לְךָ כָּל מַתָּת אַחֶרֶת. וְלָקַחְתָּ זֶה מִיָּדִי לְזִכָרוֹן מִבֵּית-הַחוֹלִים.

וַיֹּאחֶז הַנַּעַר בְּיָדוֹ הָאַחַת בִּצְרוֹר הַפְּרָחִים וּבַשֵׁנִית מָחָה דִמְעָה מֵעֵינָיו, וַיֹּאמַר: חֵן, חֵן; וְאוּלָם אֲנִי הֵן הָלוֹך אֵלֵך בְּרֶגֶל בְּדֶרֶך רְחוֹקָה… וְנִשְׁחֲתוּ הַפְּרָחִים בְּיָדִי. וַיַּתֵּר אֶת הַצְּרוֹר, וַיְפַזֵּר אֶת הַפְּרָחִים עַל הַמִּטָּה, וַיֹּאמַר: הִנְנִי עוֹזֵב אוֹתָם לְזִכָּרוֹן לְמֵתִי הַמִּסְכֵּן. תּוֹדָתִי לָךְ, אָחוֹת. תּוֹדָתִי לְךָ, אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא. — וְאַחַר פָּנָה אֶל הַמֵּת וַיֹּאמַר: יְהִי אֱלֹהִים עִמְּךָ… וּמִדֵּי בַקְּשׁוֹ שֵם, אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ בוֹ, עָלָה מִקֶּרֶב לִבּוֹ עַל שְׂפָתָיו הַשֵּׁם הַנָּעִים, אֲשֶׁר קָרָא לוֹ חֲמִשָׁה יָמִים: יְהִי אֱלֹהִים עִמְּךָ, “אָב מִסְכֵּן!”

אַחֲרֵי דַבְּרוֹ זֹאת, לָקַח אֶת צְרוֹרוֹ וַיְשִׂימֵהוּ תַּחַת זְרוֹעוֹ וַיּלֶךְ לוֹ לְאִטּוֹ, וְהוּא עָיֵף וְאֵין-אוֹנִים, כִּי יָגַע בְּרֹב עֲבוֹדָתוֹ. וּבְצֵאתוֹ וְהִנֵּה הַשַּחַר עָלָה עַל הָאָרֶץ.


בֵּית-הָעֲבוֹדָה

18.— יוֹם הַשַׁבָת

אֶמֶשׁ בָּא פְרֵקוֹסִי לְהַזְכִּירֵנִי, שֶׁאֵלֵךְ לִרְאוֹת אֶת בֵּית-עֲבוֹדתוֹ, אֲשֶׁר לְמַטָּה בָרְחוֹב; וְהַיּום בַּבֹּקֶר, בְּצֵאתִי עִם אָבִי, הָלַכְנוּ רֶגַע אֶחָד שָׁמָּה. בְּקָרְבֵנוּ לָבוֹא אֶל בֵּית-הָעֲבוֹדָה, וְהִנֵּה גָרופִי יוצֵא מִשָּׁם בִּמְרוּצָה, וּצְרוֹר בְּיָדוֹ; וּמְעִילוֹ הַגָּדוֹל, הַמְכַסֶּה עַל כָּל חֲפָצָיו, פָּתוּחַ, וְהָרוּחַ יְנוֹפֵף אוֹתוֹ הֵנָּה וָהֵנָּה. הָהּ! עַתָּה זֶה יָדַעְתִּי, אֵיפֹה הוּא מְאַסֵּף אֶת אַבְקַת-הַבַּרְזֶל, אֲשֶׁר הוּא מוֹכֵר אוֹתָהּ בְּכִתְבֵי-עִתִּים יְשָׁנִים, גָּרופִי הָרוֹכֵל הַקָּטָן הַזֶּה! כּבוֹאֵנוּ עַד הַפֶּתַח, רָאִינוּ אֶת פּרֵקוֹסִי יוֹשֵב עַל גַּל לְבֵנִים, וְסִפְרוֹ עַל בִּרְכָּיו, וְהוּא לוֹמֵד אֶת הַשִּׁעוּר אֲשֶׁר נָתַן הַמּוֹרֶה. וַיָּקָם כְּרֶגַע וַיְבַקֵּשׁ אֲשֶׁר נָבוֹא הַבָּיְתָה; וְהַבַּיִת הוּא חֶדֶר רְחַב-יָדַיִם, מָלֵא פִיחַ-פֶּחָם, וְעַל הַקִּירוֹת תְּלוּיִם פַּטִישִׁים, מֶלְקָחַיִם, מוֹטוֹת בַּרְזֶל וְכָל בַּרְזֶל יָשָׁן, כֵּלִים וְשִׁבְרֵי כֵלִים שׁוֹנִים לְתַבְנִיתָם; בְּאַחַת הַפִּנּוֹת יָקַד יְקוֹד הַמְּדוּרָה, וְנַעַר עוֹמֵד וּמוֹשֵׁך בַּמַּפּוּח אֲשֶׁר בְּיָדוֹ לָפַחַת עַל הָאֵשׁ. וּפְרֵקוֹסִי הָאָב עוֹמֵד אֶל הַסַּד, וְאַחַד חֲנִיכִיו מַחֲזִיק מוֹט בַּרְזֶל בְּתוֹך הָאֵשׁ. כִּרְאוֹת הֶחָרָשׁ אוֹתָנוּ, נוֹפֵף כּוֹבָעוֹ וַיּקְרָא: הֶאָח! הִנֵּה הַנַּעַר בֶּן-הַחַיִל, הַנּוֹתֵן רַכָּבוֹת בַּמַּתָּנָה. אָכֵן בָּא לִרְאוֹת בַּעֲשׂוֹת הֶחָרָשׁ מְלַאכְתּוֹ, הֲלֹא? וְעַתָּה הִנָּתֵן תִּנָּתֵן לוֹ תַּאֲוַה לִבּוֹ, כְּרָגַע! בְּדַבְּרוֹ זֹאת נִרְאֲתָה בַּת-צְחוֹק עַל שְׂפָתָיו; וּפָנָיו לֹא הָיוּ עוֹד רָעֵי-מַרְאֶה וְעֵינָיו לֹא פָזְלוּ עוֹד, כַּאֲשֶׁר לְפָנִים. חֲנִיכוֹ הוֹשִיט לוֹ מוֹט בַּרְזֶל אָרֹךְ, אֲשֶׁר קָצֵהוּ הָאֶחָד קָלוּי בָּאֵשׁ, וַיְשִׂימֵהוּ הֶחָרָש עַל הַסַּד; מוֹט זֶה עָתִיד הָיָה לְהֵהָפֵך לְאַחַד הַפַסִּים הַמְעֻקָּלִים בְּתוֹךְ סוֹרֵג הַמִּסְעָד אֲשֶׁר לִגְזוּזְטְרָה. וַיָּרֶם הֶחָרָשׁ אֶת פַּטִּישׁוֹ הַגָּדוֹל וַיָּחֶל לְהַכּוֹת בַּבַּרְזֶל, וַיַּעְתֵּק אֶת קָצֵהוּ אֲשֶׁר הוּבָא בָאֵשׁ, פַּעַם אֶל שְׂפַת הַסַּד, פַּעַם אֶל פָּנָיו בַּתָּוֶךְ, וַיַּהַפְכֵהוּ מִצִדּו אֶל צִדּו אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה; וּמַה מַפְלִיא הָיָה הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִינוּ: הַבַּרְזֶל הִתְעַוֵּת, הִתְמוֹדֵד, הוּסַב תַּחַת מַהֲלֻמּוֹת-הַפַּטִּיש הַמְּהִירוֹת והַקְּצוּבוֹת, עַד הֱיוֹת לוֹ מְעַט מְעַט תַּבְנִית יָפָה לְמַרְאֶה כְּתַבְנִית עֲלֵה-פֶרַח מְסֻלְסָל, כְּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר וְכַדּוֹנַג אֲשֶׁר יְעַסּוּהוּ בְּאֶצְבָּעוֹת. וּבְנוֹ מַבִּיט אֵלֵינוּ בּעֵינַים מַבִּיעוֹת רוּם-לֵבָב, כְּאוֹמֵר: רְאוּ, אֵיךְ יַעֲבֹד אָבִי! הֶחָרָשׁ כִּלָּה מְלַאכְתּוֹ וַיָּשֶׂם לְנֶגֶד עֵינַי אֶת פַּס-הַבַּרְזֶל, אֲשֶׁר הָיָה מַרְאֵהוּ עַתָּה כְּמַרְאֵה מַטֵּה כֹהֵן-גָּדוֹל, וַיֹּאמֶר אֵלי: הֲרָאִיתָ, אֲדוֹנִי הַקָּטָן, אֵיךְ יַעֲשׂוּ? וְאַחַר הִנִּיחַ אוֹתוֹ הַצִּדָּה וַיָּשֶׂם מוֹט אַחֵר אֶל תּוֹךְ הָאֵשׁ. וַיֹּאמֶר אֵלָיו אָבִי: אָמְנָם כֵּן, הַמְּלָאכָה נֶעֶשְׂתָה יָפֶה. וְהוֹסִיף: וּבְכֵן… הִנְּךָ עוֹבֵד, הֲלֹא? הָרָצוֹן הַטּוֹב הִנֵּה זֶה שָׁב. וַיַּעַן הַנַּפָּח, אֲשֶׁר בְּדַבְּרוֹ מָחָה הַזֵּעָה מֵעַל פָּנָיו ויִּתְאַדֵּם מְעָט: כֵּן, הִנֵּה זֵה שָׁב. — וַהֲיוֹדֵעַ אַתָּה, מִי הוּא זֶה אֲשֶׁר הֱשִׁיבוֹ לִי? — אָבִי הָיָה כְאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יָבִין הֵיטֵב.
— “הַנַּעַר הַטּוֹב הַזֶּה, אֲשֶׁר לָמַד וַיִּתֵּן כָּבוֹד לְאָבִיו, תַּחַת אֲשֶׁר אָבִיו… הִתְהוֹלֵל וַיִּתְנַהֵג עִמּוֹ כְּעִם נֶפֶשׁ בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה. כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי אֶת מַטְבּעֵַ-הַכָּבוֹד הַזֶּה… הוֹי, פְּעוּטִי, רְחִימָאִי, גְּשָׁה עַד הֵנָּה וְאֶחֱזֶה בָךְ!” וַיָּרָץ אֵלָיו הַנַּעַר כְּרֶגַע; וְהֶחָרָשׁ הֱרִימֵהוּ וַיַּעֲמִידֵהוּ הָכֵן עַל הַסַּד, בְּהַחֲזִיקוֹ בוֹ תַּחַת זְרוֹעוֹתָיו, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: “טַהֵר מְעַט אֶת מֵצַח אָבִיךָ הַמְגֻשָּׁם”. אָז הֶעְתִּיר פְּרֵקוֹסִי עֲתֶרֶת נְשִׁיקוֹת עַל פְּנֵי אָבִיו הַשְּחוֹרִים, עַד אֲשֶׁר כֻּלּוּ הָפַך שָׁחוֹר גַּם הוּא. וַיֹּאמֶר הֶחָרָשׁ: כֵּן, הֲטִיבוֹתָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ, וַיַּצִּיגֵהוּ עַל הָאָרֶץ. וְאָבִי קָרָא בִשׂחוֹק: אָמְנָם כֵּן, הֲטִיבוֹתָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ, פְּרֵקוֹסִי! וַיְבָרֶך אֶת הֶחָרָשׁ וְאֶת בְּנוֹ וַיּוֹלִיכֵנִי מִן הַבַּיִת לָלֶכֶת לְדַרְכֵּנוּ. בְּצֵאתִי אָמַר אֵלַי פּרֵקוֹסִי: “סְלִיחָה!” וַיָּשֶׂם צְרוֹר מַסְמְרוֹת אֶל כִּיסִי; וַאֲנִי קָרָאתִי לוֹ לָבוֹא אֶל בֵּיתֵנוּ, לִרְאוֹת מִשָּׁם בַּחגֲִיגַת הָעָם; וְאָבִי אָמַר אֵלַי בָּרְחוֹב: הֵן אַתָּה נָתַתָּ לוֹ אֶת הָרַכֶּבֶת שֶׁלְּךָ; וְאוּלָם לוּ גַם הָיְתָה עֲשׂוּיָה כֻלָּהּ זָהָב וּמְמֻלָּאָה פְנִינִים, הָיָה הַמַּתָּן מְעַט מִן הַבֵּן הַיָּקָר הַזֶּה, אֲשֶׁר הֵשִׁיב לְאָבִיו אֶת לְבָבוֹ.

הַמְשַׁחֵק הַקָּטָן

20.– יוֹם שֵנִי.

כָּל הָעִיר הוֹמִיָּה בִּגְלַל חֲגִיגַת הָעָם, הַבָּאָה עַתָּה עַד קִצָּה; בְּכָל מָקוֹם סֻכּוֹת רוֹקְדֵי-חֶבֶל ורָצֵי בַסּוּסִים; מִתַּחַת לְחַלּוֹנוֹת בֵּיתִי — זֵרָה עֲשׂוּיָה בַד, שֶׁשָּׁם אֲגֻדָּה קְטַנָּה וֵנֵצִית מַצִּיגָה חֶזְיוֹנוֹת לִפְנֵי הַקָּהָל בַּחֲמִשָׁה סוּסִים. הַזֵּרָה בְּתוֹךְ הַמִּגְרָשׁ, וּבְאַחַת הַפִּנוֹת שָׁלשׁ עֲגָלוֹת וגְּדוֹלוֹת, בָּהֶן יִישְׁנוּ רוֹקְדֵי הַחֶבֶל וּבָהֶן יִלְבְּשׁו בִגְדֵיהֶם: שְׁלשָׁה בָתִּים קְטַנִּים וְלָהֶם אוֹפַנִּים וְחַלּוֹנוֹת, וּלְכָל בַּיִת אֲרֻבַּת-עָשָׁן, הָעֲשֵׁנָה תָמִיד; בֵּין חַלּוֹן לְחַלּוֹן תְּלוֹיִם חִתּולֵי יְלָדִים. שָׁם אִשָּׁה, אֲשֶׁר לָהּ בֵּן יוֹנֵק-שָׁדֶיהָ, וְהִיא מְבַשֶּׁלֶת וְגַם רוֹקֶדֶת עַל הַחֶבֶל. הַמִּסְכֵּנִים! הַשֵּׁם “רוֹקְדֵי חֶבֶל” הָיָה לְשֵׁם גְּנַאי, וּבְכָל-זֹאת אוֹכְלִים הֵמָּה אֶת לַחְמָם לֶחֶם-יֹשֶׁר, מִדֵּי תִתָּם שַׁעֲשׁוּעִים לְנַפְשׁוֹת הָעָם; וַעֲבוֹדָתָם מַה-קָּשָׁתָה! כָּל הַיּוֹם נוֹעַ יָנוּעוּ, בְּעֵת-קָרָה זֹאת, בֵּין הַזֵּרָה וּבֵין הֵעֲגֵלָה, וַעֲלֵיהֶם אַך מְעִילִים דַּקִּים; אוֹכְלִים הֵם בְחִפָּזוֹן שְׁתֵּי לְגִימוֹת, וְאַחֲרֵי הָאֹכֶל חִישׁ אֶל הָעֲבוֹדָה, תָּמִיד אָצִים רָצִים בֵּין חִזָּיוֹן לְחִזָּיוֹן, וְרַגְלֵיהֶם לֹא תִשְׁכּוֹנָה; וְכַמָּה פְעָמִים, בִּהְיוֹת הַזֵּרָה מְלֵאָה פֶה לָפֶה, יָבוֹא רוּחַ חָזָק וְנִתַּק אֶת הַבַּד וְכבָּה אֶת הַנֵּרוֹת וְהַחִזָּיוֹן יִבְטָל. אָז יָשִׁיבוּ אֶת הַכֶּסֶף וְיַעַבְדוּ כָל הָעֶרֶב לְהָשִׁיב אֶת הַסֻּכָּה הַנּוֹפֶלֶת עַל מְכוֹנָה. וְשָׁם גַּם שְׁנֵי נְעָרִים, הָעוֹבְדִים עִמָּם; אָבִי הִכִּיר אֶת הַקָּטָן, בִּרְאוֹתוֹ אוֹתוֹ הוֹלֵך עַל פְּנֵי הַמִּגְרָשׁ: הוּא בֵּן לְבַעַל הַזֵּרָה, הוּא הוּא אֲשֶׁר רָאִינוּ בַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה מְרַקֵּד עַל הַסּוּס בַּזֵּרָה, אֲשֶׁר עַל מִגְרַשׁ וִיקְטוֹר עִמָּנוּאֵל. הַנַּעַר גָּדַל, כְּבֶן שְׁמוֹנָה שָׁנִים מַרְאֵהוּ עַתָּה, וְהוּא יפֵה-תֹאַר, פָּנָיו עֲגֻלִּים, שְׁחַרְחוֹרִים, כִּפְנֵי אַחַד הַנְּעָרִים, הַמְשׁוֹטְטִים בִּרְחוֹבוֹת עִיר, מַחְלְפוֹת-רֹאשׁו רַבּוֹת וּשְׁחוֹרוֹת, יוֹצְאוֹת מִתַּחַת לְכוֹבָעוֹ הֶעָגֹל וְהַמְחֻדָּד. לָבוּשׁ הוּא תִלְבּשֶׁת הַמְשַׂחֲקִים לִפְנֵי הָעָם, מְכֻרְבָּל בֶּגֶד לָבָן, הַמְקשָּׁט רִקְמָה שְׁחוֹרָה וּדְמוּת לוֹ כִּדְמוּת שַׂק, וְנַעֲלֵי בַד עַל רַגְלָיו. בֶּן-חַיִל הוּא מֵאֵין כָּמוֹהוּ, נוֹשֵׂא חֵן בְּעֵינֵי כֹל וְעוֹשֵׂה מְלָאכָה. בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם נִרְאֵהוּ עוֹטֵה מטְפַּחַת, וְהוּא נוֹשֵׂא חָלָב אֶל בֵּית-הָעֵץ אֲשֶׁר לוֹ; וְאַחַר יוצִיא אֶת הַסּוֹסִים מִן הָאֻרָוָה אֲשֶׁר לְיַד רְחוֹב בֶּרְתּוֹלָה; יִשָּׂא אֶת הַיֶּלֶד הַקָּטָן עַל זְרוֹעוֹתָיו, יְטַלְטֵל אֶת הַחִשּׁוּקִים וְאֶת הָ“אֵילִים” וְאֶת הַּקְרָשִׁים וְאֶת הַחֲבָלִים; יְנַקֶּה אֶת הָעֲגָלוֹת, יַצִּית אֶת הָאֵשׁ: וּבְרִגְעֵי הַמְּנוּחָה עוֹמֵד הוּא תָמִיד לְיַד אִמּוֹ. אָבִי מִתְבּוֹנֵן אֵליו פְּעָמִים רַבּוֹת בְּעַד הַחַלּון, וּמְדַבֵּר בּוֹ וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ טוֹבוֹת, כִּי כִבְנֵי-חַיִל הֵם בְּעֵינָיו, יְדִידֵי הַיְלָדִים. בְּעֶרֶב יוֹם אֶחָד הָלַכְנוּ אֶל הַזֵּרָה; וְהָעֵת קָרָה, וְכִמְעַט אִישׁ לֹא הָיָה שָׂם; בְּכָל-זֹאת הִתְאַמֵּץ מְאֹד הַמְשַׂחֵק הַקָּטָן לְהֵיטִיב אֶת לֵב מְתֵי מִסְפָּר אֵלֶּה: הִתְהַפֵּך וְקָפַץ “קְפִיצַת הַמָּוֶת”, נִתְלָה בִּזְנַב הַסּוּסִים, הָלַך עַל יָדָיו, וַיָּשַׁר בְּשִׁירִים, וְעַל פָּנָיו הַיָּפִים הַשְּׁחַרְחוֹרִים מְרַחֵף שְׂחוֹק תָּמִיד; אָבִיו, אֲשֶׁר הָיָה לָבוּשׁ מְעִיל אָדֹם, מִכְנָסַיִם לְבָנִים וּמַגָפַיִם גְּבוֹהִים וּבְיָדוֹ שׁוֹט, עָמַד וַיִּתְבּוֹנֶן-בּוֹ, אַך הַכָּרַת פָּנָיו עָנְתָה בוֹ עַצְבַת-לִבּוֹ. אָבִי הִשְׁתַּתֶּף בְּצַעֲרוֹ, וַיְדַבֵּר בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי עִם הַצַּיּר דֶּלִישׁ, אֲשֶׁר בָּא אֵלֵינוּ. וַיַּגֶּד לוֹ, כִּי הָאֲנָשִׁים הַמִסְכֵּנִים הָאֵלֶּה עוֹבְדִים עֲבוֹדַת פֶּרֶך, וְכָל עֲמָלָם לֹא יָבִיא לָהֶם פְּרִי בְרָכָה. הַנַּעַר הַקָּטָן יָשַׁר בְעֵינָיו מְאֹד! וּמַה לַּעֲשוֹת לָהֶם? לֵב הַצַּיָּר רָחַשׁ דָּבָר טוֹב. וַיֹּאמֶר אֶל אָבִי: כְּתֹב מַאֲמָר יָפֶה בְעִתּוֹן, כִּי הִנֵּה בְיָדְך עֵט סוֹפֵר מָהִיר: אַתָּה תְּסַפֵּר נִפְלָאוֹת עַל הַמְשַׂחֵק הַקָּטָן, וַאֲנִי אֲצַיֵּר אֶת תְּמוּנָתוֹ; הֵן כָּל הָעָם קוֹרֵא אֶת הָעִתּוֹן, וְנָהֲרוֹ אֶל הַזֵּרָה — וִיהִי אַך פַּעַם אַחַת — מִכָּל עֲבָרִים.
— וְכִדְבָרוֹ כֵן הָיָה. אָבִי כָתַב מַאֲמָר יָפֶה וַיְסַפֵּר עַל כָּל אֲשֶׁר רָאִינוּ בְּעַד הַחַלּוֹן, וַיּעַר וַיְעוֹרֵר אֶת הַחֵשֶׁק בְּלֵב הָעָם, אֲשֶׁר יְבַקְּשׁוּ לָדַעַת אֶת הָאָמָן וּלְהַרְאוֹת לוֹ אֶת חִבָּתָם; וְהַצַּיָּר הִתְוָה תְּמוּנָה קְטַנָּה, נֶחְמָדָה לָעֵינַים, אֲשֶׁר נִדְפְּסָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בָּעֶרֶב. וְהִנֵּה נִקְבְּצוּ בָאוּ הֲמוֹן אֲנָשִׁים רַבִּים אֶל הֶחִזָּיוֹן, אֲשֶׁר הִצִּיגוּ בַזֵּרָה בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן. בַּמּוֹדָעוֹת הָיָה כָתוּב: “חִזָּיוֹן הֶעָרוּךְ לְטוֹבַת הַמְשַׂחֵק הַקָּטָן”. הוּא שְׁמוֹ אֲשֶׁר נִקְרָא לוֹ בָעִתּוֹן. אָבִי הוֹלִיכַנִי אֶל אַחַד הַמְּקוֹמוֹת הָרִאשׂונִים. אֵצֶל הַפֶּתַח תָּלוּ אֶת גִּלְיוֹן הָעִתּוֹן, וְהַזֵּרָה הָיְתָה מְלֵאָה פֶה לָפֶה. רַבִּים מִן הַבָּאִים לִרְאוֹת בַּמַּרְאֶה הֶחֱזִיקוּ אֶת הָעִתּוֹן בִּידֵיהֶם וַיַּרְאוּהוּ אֶת הַמְשַׂחֵק הַקָּטָן, אֲשֶׁר קָפַץ, פַּעַם אֶל הָאֶחָד, פַּעַם אֶל הַשֵּׁנִי, וּפִיו מָלֵא שְׂחוֹק וּלְבָבוֹ חֶדְוָה. גַּם אָבִיו הָיָה שְׂבַע-רָצוֹן. הֲלֹא תְדַמוּ בְנַפְשְׁכֶם! הֵן מֵעוֹלָם לֹא נָתַן לוֹ כָּל עִתּוֹן כָּבוֹד כָּזֶה, וְהַקֻּפָּה הָיְתָה מְלֵאָה כֻּלָה כֶּסֶף. אָבִי יָשַׂב אֶצְלִי. בְּתוֹךְ הַבָּאִים הָיוּ אֲנָשִים הַיְדוּעִים לָנוּ. לְיַד מְבוֹא-הַסּוּסִים עָמַד הַמּוֹרֶה להִתְעַמְּלוֹת, הוּא אֲשָׁר עָבַד בַּצָבָא תַּחַת פְּקֻדַּת גָּרִיבַּלְדִּי; עַל הַמָּקוֹם הַשֵּׂנִי מִמּוּלֵנוּ יָשַׂב הַבּוֹנֶה הַקָּטָן, אֲשֶׁר לוֹ הַפּנִָים הָעֲגֻלִּים, לְיַד אָבִיו, הַגָּדוֹל כְּבֶן-עֲנָק;… וַיְהִי אַך רָאֹה רָאָה אוֹתִי וַיַּעַשׂ לְמוּלִי אֶת פִּי הָאַרְנָבֶת. וְשָׁם, מֵרָחוֹק מְעַט, רָאִיתִי אֶת גָּרוֹפִי, וְהוּא סוֹפֵר אֶת הַבָּאִים וּמְחַשֵּׁב בְּאֶצְבְּעוֹתָיו לָדַעַת, כַּמָה כֶסֶף הֵבִיא הָעֶרֶב הַזֶּה לְבַעֲלֵי הַזֵּרָה. בַּמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן, קָרוֹב לָנוּ, יָשַׁב גַּם רֹבֶטִי הַמִּסְכֵּן, אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הַיֶּלֶד מִתַּחַת הָעֲגָלָה, וּמִשְׁעֲנוֹתָיו בֵּין בִּרְכָּיו, וְאֶצְלוֹ אָבִיו רֹאשׁ חֵיל-הַקַּלָּעִים, אֲשֶׁר שָׂם יָדוֹ עַל שִׁכְמוֹ. וְהַמַּרְאוֹת הֵחֵלּוּ. הַמְשַׂחֵק הַקָּטָן עָשָׂה נִפְלָאוֹת עַל הַסּוּס, עַל הַמּוֹטוֹת, וְעַל הַחֶבֶל וּמִדּי קָפְצוֹ מַטָּה יִמְחֲאוּ כֻלָּם כָּף, וְרַבִּים לִטְּפוּ תַלְתַּלָיו. וְאַחַר הֶרְאוּ רַבִּים אֲחֵרִים אֶת נִפְלְאוֹתֵיהֶם: רוֹקְדֵי-חֶבֶל, מְאַחֲזֵי-עֵינַיִם, רוֹכְבֵי-סוּסִים, כֻּלָּם לְבוּשִׁים מַדִּים טְלוּאִים וְנוֹצְצִים מִנְּקדּוֹת הַכָּסֶף. אַך בִּהְיוֹת הַנַּעַר נֶעְדָּר, הָיָה הַקָּהָל כְּמִשְׁתַּעְמֵם. פַּעַם רָאִיתִי וְהִנֵּה הַמּוֹרֶה לְהִתְעַמְּלוּת, הָעוֹמֵד לְיַד מְבוֹא הַסּוּסִים, מְדַבֵּר דָּבָר בְּאָזְנֵי בַעַל-הַזֵּרָה; וְהוּא הֵעִיף עֵינוֹ מִסָּבִיב עַל פְּנֵי הַיּוֹשְׁבִים, וַיְהִי כִמְבַקֵּשׁ אִישׁ. וְאַחַר כּוֹנֵן מַבָּטוֹ עָלֵינוּ. וַיַּרְא אָבִי וַיָּבֶן, כִּי הִגִּיד עָלָיו המּוֹרֶה, אֲשֶׁר הוּא כָתַב אֶת הַמַּאֲמָר, ויָּקָם וַיֵּצֵא הַחוּצָה, בְּטֶרֶם יָבוֹא הָאִישׁ לְהוֹדוֹת לוֹ עַל טוֹבָתוֹ, וְלִי אָמַר בְּצֵאתוֹ: “שְׁבָה בָּזֶה, אֶנְרִיקוֹ, וַאֲנִי אֲחַכֶּה לְךָ בַּחוּץ”. הַמְשַׂחֵק הַקָּטָן ואָבִיו נִדְבְּרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ דְבָרִים אֲחָדִים, וְאַחַר עָשָׂה עוֹד פֶלֶא אֶחָד: עַל הַסּוּס הַשּׁוֹטֵף בִּמְרוּצָתוֹ עָמַד הָכֵן וַיְחַלֵּף שִׂמְלוֹתָיו אַרְבַּע פְּעָמִים; וַיֵּרָאֶה אֵלֵינוּ כְּעוֹלֵה-רֶגֶל, כְּמַלָּח, כְּאִישׁ-צָבָא וּכְרוֹקֵד חֶבֶל; וּמִדֵּי עָבְרוֹ עָלַי, הִתְבּוֹנֵן בִּי. לְעֵת קֵץ הַחִזָּיוֹן עָבַר בְּקֶרֶב הָאֲנָשִׁים וְכוֹבָעוֹ בְּיָדוֹ, וְכֻלָּם הִשְׁלִיכוֹ אֶל תּוֹכוֹ אֲגוֹרוֹת כֶּסֶף אוֹ מִגְדָּנוֹת. אֲנִי הֲכִינוֹתִי שְׁתֵּי אֲגוֹרוֹת בְּיָדִי; אַך כְּעָמְדוֹ לְפָנַי הֵשִׁיב מְהֵרָה אֶת כּוֹבָעוֹ אָחוֹר, תַּחַת לְהַגִּישׁוֹ אֵלַי, וַיַּבֵּט בִּי, וַיַּעֲבוֹר מִמֶּנִּי וָהָלְאָה. וַיֵּרַע לְבָבִי מְאֹד עַל זֹאת, שַׁלָּמָּה כָּכָה הֵקַל אוֹתִי? הַחִזָּיוֹן בָּא עַד קִצּוֹ, וּבַעַל-הַזֵּרָה הִבִּיעַ תּוֹדָתוֹ לַקָּהָל, וְכָל הֶהָמוֹן קָם וַיָּשֶׂם פָּנָיו אֶל מוֹצָא הַזֵּרָה. אֲנִי נִסְחַפְתִּי עִם הֶהָמוֹן וּפָנַי מוּעָדִים הַחוּצָה, וְהִנֵּה יָד נוֹגַעַת בְּיָדִי. הֲסִיבּוֹתִי אֶת פָּנַי וְהִנֵּה הַמְשַׂחֵק הַקָּטָן הַשְּׁחַרְחוֹר, יְפֵה-הַמַּרְאֶה וּשְׁחוֹר-הַתַּלְתַּלִּים, עוֹמֵד וְשׂוֹחֵק אֵלַי, וְיָדָיו מְלֵאוֹת מִגְדָּנוֹת. אָז הֲבִינוֹתִי לוֹ. וַיֹּאמֶר אֵלַי: "הֲיֵשׂ אֶת נַפְשְךָ לָקַחַת מִגְדָּנוֹת מִיַּד הַמְשַׂחֵק הַקָּטָן? " וָאַט בְּרֹאשִׁי לֵאמֹר: כֵּן, וָאֶקַּח מִיָּדוֹ שָׁלֹשׁ אוֹ אַרְבַּע. וַיֹּאמַר: “וְעַתָּה קַח נָא גַם נְשִׁיקָה אֶחָת”. “הוֹאֵל וְתֵן שְׁתַּיִם” אָמַרְתִּי וָאִשַּׂח אֵלָיו. וַיִּמַח בִּזְרוֹעַ-מְעִילוֹ אֶת פָּנָיו, מִן הַקֶּמַח אֲשֶׁר הָיָה עָלָיו, וַיְחַבֵּק בִּזְרוֹעוֹ אֶת צַוָּארִי וַיִּשָּׁקֵנִי עַל לֶחְיִי שְׁתֵּי נְשִׁיקוֹת וַיֹּאמַר: “קְחָה לְך, וְהָבֵא הָאַחַת גַם לְאָבִיךָ”.

הַיוֹם הָאַחֲרוֹן לַחֲגִיגַת הָעָם

21.— יוֹם שְלִישִי

מַה נּוֹרָא הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִינוּ הַיוֹם בְּתַהֲלוּכַת-הַמַּסֵּכוֹת! אָמְנָם כִּי לֹא הָיְתָה אַחֲרִית רָעָה; וְאוּלָם כִּמְעַט הָיָה אָסוֹן גָּדוֹל. בְּמִגְרַשׁ סַן-קַרְלוֹ, אֲשֶׁר הָיָה כֻלּוֹ מְעֻטָּר צְרוֹרוֹת פְּרָחִים צהֻבִּים, אֲדֻמִּים וּלְבָנִים, נֶאֱסַף עַם רָב; מַסֵּכוֹת שׁוֹנוֹת לְמַרְאֵיהֶן הִתְרוֹצְצוּ כֹה וָכֹה; עֲגָלוֹת מֻזְהָבוֹת מְקֻשָּׁטוֹת דְּגָלִים, אֲשֶׁר תַּבְנִית אֹהָלִים, בָּמוֹת-מִשְׂחָק וָאֳנִיּוֹת לָהֵנָּה, הָיוּ מְלֵאוֹת לֵצִים-מִתְהוֹלְלִים, לוֹחֲמִים, מְבַשְּׁלִים, מַלָּחִים, רוֹעוֹת צֹאן; עֵרֶב רַב מְאֹד, אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ הָרוֹאִים, אָנָה יבִּיטוּ; וְקוֹל חֲצוֹצְרוֹת וְשׁוֹפָרוֹת וּמְצִלְתַּיִם קוֹרֵע אָזְנֵי שוֹמְעִים. בַּעֲלֵי הַמַסֵּכוֹת אֲשֶׁר עַל הָעֲגָלוֹת שָׁתוּ וַיָּשִׁירוּ וַיְדַבְּרוּ עִם הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לְרַגְלֵיהֶם וַאֲשֶׁר בַּחַלּוֹנוֹת, וְהֵמָּה עָנוּ קוֹל רָם, וַיַּשְׁלִיכוּ אֵלֶּה עַל אֵלֶּה, כְּמִתְגָּרִים, תַּפּוּחֵי-זָהָב וּמַמְתַּקִּים; וּמֵעַל לָעֲגָלוֹת וּמֵעַל לְרָאשֵׁי הָעָם, מִכָּל צַד מסָּבִיב, דְּגָלִים מִתְנוֹסְסִים, קוֹבָעִים נוֹצְצִים, אֲגֻדּוֹת נוֹצוֹת מִתְנוֹדְדוֹת, רָאשִׁים עֲשׂוּיִם נְיָר-מִקְשֶה מִתְנוֹעֲעִים, צְנִיפֵי נָשִׁים גְּדוֹלִים כִּצְנִיפֵי הָעֲנָקִים, מִגְבָּעוֹת, אֲשֶׁר יַעֲלֶה שָׁמַיִם שִׂיאָן, כְּלֵי-נֶשֶק זָרִים וּמוּזָרִים לְמַרְאֶה, תֻּפֵּי-כוּשִׁים קְטַנִּים, פַּעֲמוֹנִים, כּובָעִים אֲדֻמִּים וּבַקְבּוּקִים: נִדְמָה כִּי רוּחַ-שִׁגָּעוֹן נָחָה עַל כֻּלָּם. כְּבוֹא מֶרְכַּבְתֵּנוּ עַד הַמָּקוֹם הַהוּא, עָבְרָה לְפָנֵינוּ מֶרְכָּבָה יָפָה מְאֹד, וְאַרְבָּעָה סוּסִים, מְכֻסֵּי שְׂמִיכוֹת מְרֻקָּמוֹת זָהָב וּמְעֻטָּרִים זֵרֵי פְרָחִים-עֲשׂוּיִם, מושְׁכִים בָּהּ. עַל הַמֶּרְכָּבָה הָיוּ כִשְׁנֵים-עָשָׂר אוֹ חֲמִשָּׁה-עָשָׂר אִישׁ, מְלֻבָּשִׁים תִּלְבּשֶׁת אֲצִילֵי צָרְפַת אֲשֶׁר בַּחֲצַר הַמַּלְכוּת; כֻּלָּם לְבוּשֵׁי מֶשִׁי נוֹצֵץ וּפֵאוֹת-נָכְרִיּוֹת לְבָנוֹת עַל רָאשֵׁיהֶם, כּוֹבְעֵיהֶם, בַּעֲלֵי הַנּוֹצוֹת, תַּחַת זְרוֹעוֹתֵיהֶם, וְאִישׁ שִׁלְחוֹ הַקָּטָן עַל יְרֵכוֹ וּסְבָך קִשּׁוּרִים וּסְרָטִים עַל חָזֵהוּ: מַרְאֶה רַב-תִּפְאֶרֶת. וְהֵמָּה שָׁרוּ יַחַד שִׁיר צָרְפַתִּי וַיַּשְׁלִיכוּ מַמְתַּקִּים אֶל תּוֹך הַקָּהָל, וְהוּא מָחָא כָף וַיַּשְׁמִיעַ קוֹלוֹ בָרָמָה. פִּתְאוֹם רָאִינוּ, וְהִנֵּה עַל שְׂמֹאלֵנוּ אִישׁ נוֹשֵׂא יַלְדָּה כְּבַת חָמֵשׁ אוֹ כְּבַת שֵׁשׁ שָׁנִים, מְנִיפָהּ מֵעַל לְרָאשׁי הָאֲנָשִׁים, נֶפֶשׁ מִסְכֵּנָה, אֲשֶׁר בָּכְתָה בְּכִי-תַמְרוּרִים וַתָּנַע זְרוֹעוֹתֶיהָ כַּאֲחוּזַת-פַּלָּצוּת. וְהָאִישׁ בָּקַע וַיַּעֲבוֹר עַד לִפְנֵי מִרְכֶּבֶת הָאֲצִילִים הַמִּתְחַפְּשִׂים; וַיִּצְנַח אֶחָד מֵהֶם מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה, וְהַלָּז אָמַר אֵלָיו בְּקוֹל רָם: “קַח אֶת הַיַּלְדָּה כִּי אָבְדָה אִמָּהּ, הַחֲזֵק אוֹתָה עַל זְרוֹעוֹתֶיךָ; כִּי אָכֵן לֹא רְחוֹקָה הָאֵם וְרָאֲתָה אֶת בִּתָּה בְּיָדֶיךָ; עֵצָה אַחֶרֶת אָיִן”. וַיִּקַּח הָאִישׁ אֶת הַיַּלְדָּה עַל זְרוֹעוֹתָיו; וְכֻלָּם חָדְלוּ לָשִׁיר; הַיַּלְדָּה צָעֲקָה, הִתְפַּתְּלָה; וְהָאִישׁ הסִיר את הַמַּסְוֶה מֵעַל פָנָיו; וְהַמֶּרְכָּבָה עָבְרָה הָלְאָה לְאִטָּה. בְּעֶצֶם הָעֵת הַזֹּאת וּבַקָּצֶה הָאַחֵר אֲשֶׁר לַמִּגְרָשׁ — כֹּה הֻגַּד לָנוּ אַחֲרֵי-כֵן — בָּקְעָה אִשָּׁה, מְשֻׁגַּעַת כִּמְעַט, בְּתוֹךְ הֶהָמוֹן, בָּקוֹעַ וְשׂוֹם לָהּ דֶּרֶך בְּמַרְפְּקֶיהָ, וְהִיא צוֹעֶקֶת: “מִרְיָם! מִרְיָם! מִרְיָם! בִּתִּי אָבְדָה, נִגְנְבָה, נִרְמְסָה בָּרַגְְלָיִם!” זֶה רֶבַע שָׁעָה הִתְלַבְּטָה וַתְּהִי כְּנוֹאֶשֶׁת וַתָּרָץ פַּעַם הֵנָּה וּפַעַם הֵנָּה, וְהֶהָמוֹן, אֲשֶׁר לֹא אָבָה לְפַנּוֹת לָהּ דֶּרֶך, לָחַץ אוֹתָה פַּעַם בְּפַעַם אָחוֹר. הָאִישׁ אֲשֶׁר עַל הַמֶּרְכָּבָה הֶחֱזִיק בַּיַּלְדָּה וַיְאַמֵּץ אוֹתָהּ אֶל חָזֵהוּ, הַמְכֻסֶּה קִשֹּוּרִים וּסְרָטִים, וְעֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת עַל פְּנֵי כָל הַמִּגְרָשׁ, וְהוּא מִתְאַמֵּץ לְהַשְׁקִיט וּלְהַרְגִּיע אֶת הַנֶּפֶשׁ הָאוֹבֶדֶת, אֲשֶׁר כִּסְּתָה פָנֶיהָ בְּיָדֶיהָ וְלֹא יָדְעָה עוֹד אַיֶּהָ, ותֵּאָנַח וַתְּיַלֵּל בְּשִבְרוֹן-לֵב. לֵב הָאִיש הָמָה לָהּ, וְכָל הָרוֹאֶה יַכִּיר, כִּי נָגְעָה הַזְּעָקָה עַד נַפְשׁוֹ; וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ עִמּוֹ הושִׁיטוּ לַיַלְדָה תַּפּוּחֵי-זָהָב וּמַמְתַּקִּים; אַךְ הִיא הֵשִׁיבָה מִלְפָנֶיהָ אֶת הַכֹּל, וּפַחַד לְבָבָה וְחַלְחָלָתָהּ הָלְכוּ הָלוֹךְ וְחָזֹק. וַיִּקְרָא הָאִישׁ אֶל הֶהָמוֹן: “בַּקְּשׁוּ אֶת אִמָּהּ! בַּקְּשׁוּ אֶת אִמָּהּ!” וַיִּפְנוּ אֶל יָמִין וְאֶל שְׂמֹאל, אַךְ הָאֵם לֹא נִמְצָאָה. לָאַחֲרוֹנָה, צְעָדִים מִסְפָּר לִפְנֵי רְחוֹב רוֹמָה, רָאִינוּ וְהִנֵּה אִשָּׁה רָצָה לִקְרַאת הַמֶּרְכָּבָה… הוֹי! לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכָּחֶנָּה! צֶלֶם דְּמוּת אָדָם לֹא הָיָה לָהּ בְּרֶגַע זֶה; שְׂעַר רֹאשָׁהּ הִתְפַּזֵּר, פָּניהָ נַעֲווּ, בְּגָדֶיהָ הָיוּ קְרוּעִים; וְהִיא רָצָה אֶל עֵבֶר פָּנֶיה וְנוֹתֶנֶת קוֹל נַהַם, אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ הֲקוֹל-שִׂמְחָה הוּא אִם קוֹל-פְּחָדִים אוֹ קוֹל-עֶבְרָה וָזַעַם, וּמְשַׁלַחַת זְרוֹעוֹתֶיהָ כְּצִפָּרְנֵי עוֹף-טֶרֶף לֶאֱחוֹז אֶת הַיַּלְדָּה. הַמֶּרְכָּבָה עָמָדָה. וְהָאִישׁ אָמַר לָהּ: “הִנֵּה בִתֵּךְ”, וַיּוֹשֶׁט לָהּ אֶת הַיַּלְדָּה, אַחֲרֵי נַשְּׁקוֹ לָהּ, וַיְשִׂימֶהָ בִּזְרוֹעוֹת אִמָּהּ, אֲשֶׁר אִמְּצָה אוֹתָה אֶל לִבָּהּ בְּכָל עֹז… אַחַת מִשְּׁתֵּי יְדֵי הַיַּלְדָּה נִשְׁאֲרָה רֶגַע בְּתוֹךְ יְדֵי הָאִישׁ, וְהוּא מִהֵר וַיָּסַר מֵעַל אֶצְבָּעוֹ טַבַּעַת-זָהָב אֲשֶׁר בָּהּ יַהֲלֹם גָּדוֹל, וַיְשִׂימֶנָּה חִישׁ עַל אַחַת הָאֶצְבָּעוֹת שֶל הַיַּלְדָּה, וַיֹּאמַר: “קְחִי הַטַּבַּעַת הַזֹּאת וְהָיְתָה לָךְ לְמֹהַר לַחֲתֻנָּתֵך”. הָאֵם עָמְדָה תַּחְתֶּיהָ כַּאֲחוּזַַת-קְסָמִים, וְהָעָם נָתַן קוֹל תְּרוּעָה ויִּמְחָא כָף; וְהָאִישׁ הֵשִׁיב אֶת הַמַּסְוֶה על פָּנָיו, וְרֵעָיו שָׁבוּ לָשִׁיר שִׁירָתָם וְהַמֶּרְכָּבָה עָבְרָה לְאִטָּה מִשָּׁם וָהָלְאָה בְּתוֹך רַעַשׁ מְחִי-כַפַּיִם וּתְרוּעַת הָעָם.

הַיְלָדִים הָעִוְרִים

24.– יוֹם חֲמִישִי

הַמּוֹרֶה חוֹלֶה מְאֹד, וְהַיּוֹם שָׁלְחוּ תַחְתָּיו אֶל בֵּית-הַסֵּפֵר אֶת רֵעֵהוּ מֵהַכִּתָּה הָרְבִיעִית, אֲשֶׁר הָיָה מּוֹרֶה בְּבֵית-חִנּוּךְ הָעִוְרִים: הוּא זְקַן-חֲבֵרָיו לָבָן מְאֹד, אֲשֶׁר הָרוֹאֶה אוֹתוֹ יְדַמֶּה, כִּי נוֹשֵׂא הוּא עַל רֹאשׁוֹ פֵאָה נָכְרִית עֲשׂוּיָה צֶמֶר לָבָן; וְכִי יְדַבֵּר וְנִשְׁמָע קוֹלוֹ כְּשָׁר שִׁירַת-עֶצֶב; וְאוּלָם הוּא אִישׁ טוֹב וְיוֹדֵעַ רַבּוֹת. כִּמְעַט בָּא אֶל בֵּית-הַסֵּפֶר וַיַּרְא יֶלֶד חֲבוּשׁ-עַיִן, יִּגַּשׁ אֶל הַסַּפְסָל וַיּשְׁאָלֵהוּ מַה-לּוֹ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: הִשָּׁמֵר בָּעֵינַיִם, נָעַר. אָז שָׁאַל אוֹתוֹ דֵירוֹסִי לֵאמֹר: הַאֻמְנָם, אֲדוֹנִי הַמּוֹרֶה הָיִיתָ מּוֹרֶה לָעִוְרִים? וַיֹּאמַר: אָמְנָם כֵּן, שָׁנִים רַבּוֹת. וְדֵירוֹסִי אָמַר בְּהַשְׁפִּילוֹ קוֹלוֹ: בִּי, אֲדוֹנִי, סַפֶּר-נָא לָנוּ דְבַר-מָה עַל הָעִוְרִים.

וַיֵּשֶׁב הַמּוֹרֶה אֶל שֻׁלְחָנוּ.

וְקוֹרֵיטִי אָמַר בְּקוֹל רָם: בֵּית-חִנּוּךְ הָעִוְרִים הֲלֹא הוּא בִּרְחוֹב נִיצָה.

וַיַּעַן הַמּוֹרֶה וַיֹּאמַר: “הִנְּכֶם אוֹמְרִים עִוְרִים, עִוְרִים”, כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ חוֹלִים אוֹ עֲנִיִּים אוֹ מִי יוֹדֵע מָה. וְאוּלָם הֲתָבִינוּ אֶת מִשְׁמַעַת הַמִּלָּה הַזֹּאת? שִׂימוּ לִבְּכֶם אֵלֶיהָ מְעָט. עִוֵּר! לְבִלְתִּי רְאוֹת מְאוּמָה, לְעוֹלָם! בִּבְלִי יְכֹלֶת לְהַבְדִּיל בֵּין יוֹם וּבֵין לַיְלָה, לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמַיִם, אֶת השֶּׁמֶשׁ, אֶת הַהוֹרִים, מְאוּמָה מִכָּל אֲשֶׁר מִסָּבִיב וּמִכָּל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ; לִהְיוֹת נָתוּן בְּמַחֲשַׂכֵּי עוֹלָם, כְּקָבוּר בְּמַעֲבֵה הָאֲדָמָה, בָּאַשְׁמַנִּים כַּמֵּתִים! נַסּוּ מְעַט לַעֲצֹם אֶת עֵינֵיכֶם וּלְדַמּוֹת בְּנַפְשְׁכֶם, כִּי עֲלֵיכֶם לִהְיוֹת תָּמִיד כָּכָה; כֶּרֶגַע תִּפּוֹל עֲלֵיכֶם אֵימָתָה וָפַחַד, וַחֲשַׁבְתֶּם בִּלְבַבְכֶם כִּי לֹא תוּכְלוּ לִהְיוֹת כָּכָה, וּבִקַּשְׁתֶם לִזְעוֹק וִהְיִיתֶם בְּעֵינֵיכֶם כִּצְפוּיִם אֶל שִׁגָּעוֹן אוֹ כְהוֹלְכִים לָמוֹת. וּבְכָל זֹאת… נְעָרִים מִסְכֵּנִים! כִּי יָבֹא אִישׁ בּתְּחִלָּה אֶל בֵּית-חִנּוּךְ הָעִוְרִים, בְּעֵת הַפְסָקַת השִַּׁעוּרִים, כִּי יִשְׁמַע מִכָּל עֵבֶר מְנַגְּנִים בְּכִנּוֹר וּבְחָלִיל, כִּי יִרְאֶה אוֹתָם עוֹלִים וְיוֹרְדִים בַּמַּעֲלוֹת בְּרַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת, מְשׁוֹטְטִים בִּפְרוֹזְדּורִים וּבְחַדְרי הַמִּשְׁכָּב, וְלֹא יִכָּשְׁלוּ בַּהֲלִיכָתָם, לֹא יַאֲמִין כִּי אֻמְלָלִים הֵמָּה, כַּאֲשֶׁר הֵם בֶּאֱמֶת. וּכְדַאי לְהִתְבּוֹנֵן אֲלֵיהֶם הֵיטֵב. יֵשׁ בָּהֵם נְעָרִים מִבְּנֵי שֵׁשׁ-עֶשְׂרֶה עַד בְּנֵי שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה שָנָה, בְּרִיאִים וְעַלִּיזִים, הַנּוֹשְׂאִים אֶת הָעִוָּרוֹן בְּלִי לַחַץ, כִּמְעַט בְּרוּח-עֹז; אַךְ הַכָּרַת פְּנֵיהֶם, הַמַּבִּיעִים מְרִי וְגָאוֹן, תַּעֲנֶה בָם, כִּי הַרְבֵּה הַרְבֵּה נָשְׂאוּ וְסָבְלוּ, עַד אֲשֶׁר הִסְכִּינוּ עִם אֵידָם. והִנֵּה שָׁם אֲחֵרִים, אֲשֶׁר פְּנֵיהֶם הַחִוְרִים וְהַנְּעִימִים יַעֲנוּ בָם, כִּי נושְׂאִים הֵם בְּהַכְנָעָה רַבָּה אֶת גּוֹרָלָם; וְאוּלָם עֲצוּבֵי-רוּחַ הֵמָּה, וְהָרוֹאֶה בָם נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ, כִּי אָכֵן בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה עוֹד נַפְשָׁם לְעִתִּים. הוֹי, בָּנַי הַיְקָרִים! הָשִׁיבוּ אֶל לֵב, כִּי יֵשׁ אֲשֶׁר אָבַד לָהֶם כֹּחַ-הָרְאוֹת מִקֵּץ יָמִים אֲחָדִים, ויֵשׁ אֲשֶׁר אָבַד אַך אַחֲרֵי שְׁנוֹת עִנּוּיִם קָשִׁים, אַחֲרֵי נִתּוּחִים רַבִּים וְנוֹרָאִים. וְרַבִּים נוֹלְדוּ כָכָה, נוֹלְדוּ בַּלַּיְלָה, אֲשֶׁר אֵין לוֹ שַׁחַר וְאוֹר בֹּקֶר, בָּאוּ אֱלֵי חֶלֶד כְּבוֹא אֶל קֶבֶר רְחַב-יָדַיִם, וְאֵינָם יוֹדְעִים מַה-מַּרְאֵה פְנֵי הָאָדָם וּמַה דְּמוּת יַעַרְכוּ לו! שַׁוּוּ לְנֶגְדְּכֶם אֶת כָּל עֻנּוֹתָם אֲשֶׁר עֻנּוּ וַאֲשֶׁר יְעֻנּוּ עוֹד מִדֵּי זָכְרָם, אֵת אֲשֶׁר הִבְדִּיל הַגּוֹרָל נוֹרָאוֹת בֵּינֵיהֶם וּבֵין כָּל רוֹאֵי הַשֶּׁמֶשׁ וּמִדֵּי שָׁאֲלָם אֶת נַפְשָׁם: “מַדּוּעַ כָּכָה נִבְדַּלְנוּ לְרָעָה, וּבָנוּ אֵין כָּל חֵטְא וְעָוֹן?” כִּי אֶזְכְּרָה — אָנֹכִי אֲשֶׁר הָיִיתִי בְּתוֹכָם שָׁנִים רַבּוֹת — כִּי אֶזְכּוֹר אֶת כִּתַּת הַתַּלְמִידִים שָׁם, אֶת כָּל הָעֵינַיִם הָהֵן, אֲשֶׁר חֶשְׁכַּת הַלַּיְלָה תְּשׁוּפֵן תָּמִיד, אֶת כָּל הָאִישׁוֹנִים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם מַבָּט וְלֹא חַיִּים, וְאָשׁוּבָה וְאֶחֱזֶה בָכֶם… לֹא אוּכַל לְהַאֲמִין רֶגַע אֶחָד, כִּי לֹא מְאֻשָׁרִים אַתֶּם כֻּלְּכֶם. הָשִיבוּ אֶל לֵב: יֵשׁ כְּשִׁשָׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף עִוְרִים בְאִיטַלְיָה! שִׁשָׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ אֲשֶׁר אֵינָם רוֹאִים אוֹר! הַהֲבִינוֹתֶם? — מַחֲנֶה גָדוֹל, אֲשֶׁר זְמַן אַרְבַּע שָׁעוֹת דָּרוּשׁ לוֹ עַד עָבְרוֹ עַל-פְנֵי חַלּוֹנוֹתֵינוּ!"

הַמּוֹרֶה כִלָּה לְדַבֵּר; הַתַּלְמִידִים עָצְרוּ בְעַד נְשִׁימָתָם, לִבְלִי הפְרִיעַ אֶת הַדּוּמִיָּה. ודֵירוֹסִי שָׁאַל, הַאֱמֶת הַדָּבָר, כִּי הָעִוְרִים מֵיטִיבִים לָחוּשׁ כָּל מַגָּע מֵרוֹאֵי הַשָּׁמֶשׁ.

וַיֹּאמֶר הַמּוֹרֶה: "אֱמֶת הַדָּבָר. כָּל יֶתֶר חוּשֵׁי הָעִוֵּר נַעֲשִׂים שְׁנוּנִים יוֹתֵר, יַעַן אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם לְקַבֵּל עַל עַצְמָם חֵלֶק מֵהַתַּפְקִיד שֶל חוּשׁ-הָרְאוֹת, ומְלֻמְּדֵי עֲבוֹדָה הֵמָּה מֵחוּשֵׁי הַפִּקֵּחַ. בַּבֹּקֶר יִשְׁאַל הָאֶחָד אֶת רֵעֵהוּ בּחַדְרֵי הַמִּשְׁכָּב: “הֲזוֹרַחַת הַשָּׁמֶשׁ?”: וְחָמַק וְעָבַר כְּרֶגַע אֶל הֶחָצֵר זֶה אֲשֶׁר יִלְבַּשׁ בְּגָדָיו רִאשוֹנָה, וְהֵנִיעַ יָדוֹ בָּרוּחַ, וְחָשׁ אֶת חֹם הַשֶּׁמֶשׁ; אָז יָרוּץ לְבַשֵׂר אֶת חֲבֵרָיו אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה: “הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת!” עוֹרְכִים הֵמָּה דְמוּת לְאִישׁ עַל-פִּי הַקּוֹל; אֲנַחְנוּ נַעֲרִיךְ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם עַל-פִּי עֵינָיו, וְהֵם עַל-פִּי קוֹלוֹ; זָכוֹר יִזְכְּרוּ שָׁנִים רַבּוֹת צְלִילִים וְגַוָּנֵי-קוֹלוֹת. מַכִּירִים הֵם, אִם יֵשׁ בַּחֶדֶר יוֹתֵר מֵאִישׁ אֶחָד, גַּם כִּי יְדַבֵּר אַך הָאֶחָד, וְכָל הָאֲחֵרִים לֹא יָנוּעוּ ולֹא יָזוּעוּ. בִּידֵיהֶם יָמִישׁוּ וְהִיכִּרוּ, הַמְטֹהָרָה הַכַּף הֵיטֵב, אִם עוֹד שֶׁמֶץ-חֶלְאָה בָהּ. גַּם הַיְלָדִים הַקְּטַנִּים יַכִּירוּ וְיַבְדִּילוּ בֵּין הַצֶּמֶר הַצָּבוּעַ וּבֵין הַצֶּמֶר אֲשֶׁר לֹא חָלוּ בוֹ יָדָיִם. בְּלֶכְתָּם צְמָדִים בָּרְחוֹב יַכִּירוּ אֶת כָּל הַחֲנֻיּוֹת עַל-פִּי רֵיחָן, גַם בַּאֲשֶׁר לֹא נָרִיחַ אֲנַחְנוּ כָּל רֵיחַ. מְשַׂחֲקִים הֵם בְּסוֹבֵב, וּלְקוֹל הֲמוֹנוֹ אֲשֶׁר יַשְׁמִיעַ בְּהִסַּבּוֹ יִמְצְאוּ אוֹתוֹ אֶל-נָכוֹן וְלֹא יַחֲטִיאוּ. מְרִיצִים הֵם חִשּוּקִים, מְשַחֲקִים בְּכַדּוּרִים, קוֹפְצִים מֵעַל הַחֶבֶל, בּוֹנִים בָּתֵּי-אֲבָנִים, קוֹטְפִים פִּרְחֵי-סִגְלָה, כְּמוֹ לוּ יִרְאוּ אוֹתָם, עוֹשִׂים מַחְצְלוֹת-קָנִים וְסַלֵּי-קָנִים, קוֹלְעִים מִקְלְעוֹת-קַשׁ בַּעֲלֵי צְבָעִים שׁוֹנִים, וְעָשׂוּ אֶת הַכֹּל יָפֶה, בְּבִטָּחוֹן. כָּכָה פתְּחוּ אֶת חוּשׁ-הַמִּשּׁוּשׁ! חוּשָׁם זֶה הוּא חוּשׁ רְאוֹתָם; אֶחָד מִגְּדוֹלֵי תַעֲנוּגֵיהֶם הוּא: לְמַשֵּׁשׁ, לְתַפֵּשׂ בְּיָדַיִם, לְנַחֵשׁ תַּבְנִית הַדָּבָר בְּמַשְּׁשָׁם אוֹתוֹ. כִּי יָבִיאוּ אוֹתָם אֶל בֵּית-נְכוֹת לִמְלֶאכֶת מַחֲשֶׁבֶת, שֶׁשָּׁם יוּכְלוּ לְמַשֵּׁשׁ כָּל דָּבָר כְּנַפְשָׁם, מַרְאֶה נוֹגֵעַ עַד הַלֵּב הוּא לִרְאוֹת, אֵיךְ יִתְנַפְּלוּ בְשִׂמְחָה עַל הַגּוּפִים הַגֵּאוֹמֶטְרִיִּים, עַל תַּבְנִיּות הָבָּתִּים, עַל כְּלֵי הַמְּלָאכָה, אֵיךְ יִתְעַנְּגוּ לִנְגּוֹעַ, לְהָנִיעַ, לַהֲפוֹךְ בִּידֵיהֶם אֶת כָּל הַחֲפָצִים הָאֵלֶּה, לְמַעַן “רְאוֹת” אֶת תַּבְנִיתָם. הֵם אוֹמְרִים: "לִרְאוֹת! "

וְגָרוֹפִי שִׂסַּע אֶת הַמּוֹרֶה בִדְבָרִים וַיִּשְׁאָלֵהוּ, הַאֱמֶת הַדָּבָר, כִּי הַנְּעָרִים הָעִוְרִים מֵיטִיבִים לִלְמוֹד חֶשְׁבּוֹן מִן הַפִּקְחִים.

וַיֹּאמֶר הַמּוֹרֶה: “אֱמֶת הַדָּבָר”. לוֹמְדִים הֵם גַּם חֶשְׁבּוֹן גַּם קְרֹא סֵפֶר. יֵשׁ לָהֶם סְפָרִים עֲשׂוּיִם לְשֵם זֶה לְכַתְּחִלָּה, אֲשֶׁר אוֹתִיּותֵיהֶם בּוֹלְטוֹת; וְהֶעֱבִירוּ עֲלֵיהֶן אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם וְהִכִּירוּ אֶת הָאוֹתִיּוֹת, וּבִטְאוּ אֶת הַמִּלִּים; קוֹרְאִים הֵם קְרִיאָה מְהִירָה. לוּ רְאִיתֶם אֶת הַמִּסְכֵּנִים, אֵיךְ הֵם מִתְאַדְּמִים בְּצֵאת שְׁגִיאָה מִפִּיהֶם. גַּם כָּתוֹב יִכְתְּבוּ, אַךְ בְּלִי דְיוֹ. כּוֹתְבִים הֵמָּה עַל נְיָר עָבֶה, קָשֶה, בְּצִפֹּרֶן-מַתֶּכֶת, הָעוֹשֶׂה מִסְפַּר נְקֻדּוֹת שְׁקוּעוֹת, הַמְּסֻדָּרוֹת לְפִי הַדָּרוּשׁ לְאַלְפָא-בֵיתָא מְיֻחֶדֶת; הַנְּקֻדּוֹת יוֹצְאוֹת וּבוֹלְטוֹת בָּעֵבֶר הַשֵׁנִי אֲשֶׁר לַנְּיר; וְהָיָה כִּי יַהַפְכוּ אֶת הַנְּיָר וְהֶעֱבִירוּ אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם עַל הַבְּלִיטוֹת הָאֵלֶּה, וְיָכְלוּ לִקְרֹא אֶת אֲשֶׁר כָּתְבוּ הֵם וְגַם אֶת אֲשֶׁר כָּתְבוּ אֲחֵרִים; וְכָכָה יְחַבְּרוּ חִבּוּרִים וְיִכְתְּבוּ מִכְתָּבִים אִיש לְרֵעֵהוּ. וְכֵן יִכְתְּבוּ גַם מִסְפָּרִים וְחֶשְׁבּוֹנוֹת. חֶשְׁבּוֹנוֹת עַל-פֶה יְחַשְּׁבוּ מַהֵר וְעַל נְקַלָּה, אֲשֶׁר לֹֹא יֵאָמֵן כִּי יְסֻפָּר; יַעַן אֲשֶׁר אֵין לְבָבָם פּוֹנֶה כָּמוֹנוּ, אַחֲרֵי מַרְאֵה עֵינֵיהֶם מִסָּבִיב. לוּ רְאִיתֶם, אֵיךְ הֵם מְבַקְּשִׁים בְּכָל תֵּאֲוַת-נֶפֶש לִשְׁמוֹעַ אִישׁ קוֹרֵא בְסֵפֶר, אֵיךְ יַקְשִׁיבוּ, אֵיךְ יִזְכְּרוּ אֶת הַכֹּל, אֵיך נִדְבָּרִים הֵמָּה אִיש אֶת רֵעֵהוּ — גַּם הַקְּטַנִים בָּהֶם — עַל עִנְיָנִים שׁוֹנִים בְּדִבְרֵי-הַיָּמִים וּבְתוֹרַת הַלָּשׁוֹן. בְּשִׁבְתָּם אַרְבָּעָה אוֹ חֲמִשָּׁה עַל סַפְסָל אֶחָד, מְדַבְּרִים הֵם בְּקוֹל רָם הָאֶחָד אֶל הַשְּׁלִישִׁי הַשֵּׁנִי אֶל הָרְבִיעִי וְגַם כֻלָּם יַחְדָּו, מִבְּלִי פְנוֹת אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, וְאִישׁ מֵהֶם לֹא יְאַבֵּד אַף מִלָּה אַחַת — עַד כֹּה טוֹב וְשָׁנוּן כֹּחַ הַשֵׁמַע אֲשֶׁר לָהֶם! אֶת הַבְּחִינָה מַעֲרִיכִים הֵמָּה יוֹתֵר מִכֶּם, אֲנִי מַבְטִיחֲכֶם עַל זֹאת; גַּם בַּמוֹרֶה דְבֵקִים הֵם מִכֶּם. מַכִּירִים הֵמָּה אוֹתוֹ בִצְעָדָיו, בְּרֵיחוֹ; יוֹדעִים הֵמָּה, הֲטוֹב לִבּו עָלָיו אִם לֹא, הֲשָׁלוֹם לוֹ אִם אַיִן; כָּל זֹאת יַכְּירוּ אַךְ בְּצִלְצוּל קוֹלוֹ לְבָד; מְבַקְּשִׁים הֵמָּה, כִּי יִגַּע בָּהֶם הַמּוֹרֶה, בְּהַלְלוֹ אוֹתָם אוֹ בְּדַבְּרוֹ עַל לִבָּם לְחַזְּקָם, וְהֵמָּה יָמִישׁוּ יָדָיו וזְרוֹעוֹתָיו, לְמַעַן הַבִּיעַ לוֹ בְּזֹאת אֶת רִגְשֵׁי תוֹדָתָם. אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יֶאֱהָבוּ, וַחֲבֵרִים טוֹבִים הֵמָּה אִישׁ לְאָחִיו. בְּעֵת הִנָּפֵשׁ מִתְחַבְּרִים הֵם כִּמְעַט תָּמִיד אִישׁ לְרֵעֵהוּ הַדּוֹמֶה לוֹ. בְּמַחֲלֶקֶת הַיְלָדוֹת, לְמָשָׁל, הֵן מִתְחַבְּרוֹת אֲגֻדּוֹת אֲגֻדּוֹת עַל-פִּי כְּלֵי הַשִּׁיר, אֲשֶׁר הֵן מְנַגְנוֹת בָּהֵמָּה: הַמְנַגְּנוֹת בְּכִנּוֹר לְבָד, הַמְנַגְּנוֹת בִּפְסַנְתֵּר לְבָד והַמְנַגְּנוֹת בְּחָלִיל לְבָד; וְאִשָּׁה רְעוּתָה לְעוֹלָם לֹא תַעֲזֹבְנָה. וַאֲשֶׁר יִקְנֶה אֶת לִבָּם לְאַהֲבָה — בּו יִדְבְּקוּ, וְאִישׁ לֹא יַפְרִיד בֵּינֵיהֶם. אַהֲבַת רֵעִים נִחוּמִים גְּדוֹלִים הִיא לָהֶם. מַעֲרִיכִים הֵם נְכוֹנָה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ כְּעֶרְכּוֹ. וּבִינָה גְדוֹלָה וְנִמְרָצָה לָהֶם לְהַבְדִּיל בֵּין טוֹב לָרָע. וְאִיש לֹא יִשְׂמַח כְּמוֹהֶם לִשְׁמוֹעַ סִפּוּרִים עַל מַעֲשֵׂי נְדִיבוֹת אוֹ עַל כָּל עֲלִילָה גְדוֹלָה.

בּוטִינִי שָאַל, הֲמֵיטִיבִים הֵם לְנַגֵּן.

וַיַּעַן הַמּוֹרֶה וַיֹּאמַר: "אוֹהֲבִים הֵמָּה אֶת הַנְּגִינָה לִבְלִי חֹק. הַנְּגִינָה הִיא מֵיטַב שַׁעֲשׁוּעֵיהֶם, מְשׂוֹשׂ חַיֵּיהֶם. יְלָדִים עִוְרִים, אֲשֶׁר זֶה עַתָּה בָאוּ אֶל בֵּית-הַחִנּוּךְ, יַעַמְדוּ שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בְּלִי נוֹעַ, לְמַעַן שְׁמוֹעַ בְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן. הֵם לוֹמְדִים עַל נְקַלָּה וּמְנַגְּנִים בְּתַאֲוַת-נָפֶשׁ. וְכִי יֹּאמַר הַמּוֹרֶה לְאֶחָד, כִּי אֵין לוֹ כִשְׁרוֹן לִנְגִינָה, וְהִתְעַצֵּב מְאֹד אֶל לִבּוֹ, אַך יְאַמֵּץ אֶת כָּל כֹּחוֹ לִלְמוֹד. הָהּ! לוּ שְׁמַעְתֶּם אֶת הַנְּגִינָה שָׁם פְּנִימָה, לוּ רְאִיתֶם אוֹתָם בְנַגְּנָם; מִצְחָם יָרוּם, עַל שִׂפְתֵיהֶם נִרְאֶה שְׂחוֹק, פְּנֵיהֶם מְאָדָּמִים, הֵם רוֹעֲדִים מֵרִגְשַׁת לֵב, ומִתּוֹךְ עֲלִיַּת נְשָׁמָה כִּמְעַט יַקְשִׁיבוּ לְהַרְמוֹנִיּת הַקּוֹלוֹת, הַמִּתְפַּשְּׁטִים בָּאֲפֵלָה הַסּוֹבֶבֶת אוֹתָם. לוּ רְאִיתֶם זֹאת, כִּי עַתָּה יְדַעְתֶּם, מַה נִּמְרְצוּ תַנְחוּמוֹת-אֵל הַצְפוּנוֹת בַּנְּגִינָה! כִּי יֹּאמַר הַמּוֹרֶה לְאֶחָד מֵהֶם: “אַתָּה תִהְיֶה מְנַגֵּן אָמָן”, יִצְהַל וְנָהַר בְּאָשְׁרוֹ. הַתַּלְמִיד הָרִאשׁוֹן בַּנְּגִינָה, הַמֵּיטִיב לְנַגֵּן מִכֻּלָּם בִּפְסַנְתֵּר אוֹ בְכִנּוֹר, נֶחְשָׁב כְּמֶלֶך בֵּינֵיהֶם, הֵם אוֹהֲבִים וּמַעֲרִיצִים אוֹתוֹ. וְכִי יִהְיֶה רִיב בֵּין שְׁנַיִם, וּבָאוּ אֵלָיו לַמִּשְׁפָּט; וּבְהִתְפָּרֵד שְׁנֵי רֵעִים, כִּי חָלַק לִבָּם, הוּא הוּא אֲשֶׁר יַשְׁלִים בֵּינֵיהֶם. הַקְּטַנִּים בָּהֶם, אֲשֶׁר יוֹרֶה אוֹתָם נְגִינָה, יֶאֱהָבוּהוּ כֶּאֱהוֹב אֶת הָאָב. בְּטֶרֶם יֵלְכוּ לִישׁוֹן, יְבָרְכוּהוּכֻלָם בִּשְׁנַת-מְנוּחָה. הַנְּגִינָה הִיא שִׂיחָתָם כָּל הַיּוֹם. וְגַם בָּעֶרֶב עַל מִשְׁכְּבוֹתָם, בִּהְיוֹת כֻּלָּם עֲיֵפִים מִלִּמּוּד וּמֵעֲבוֹדָה, וְהַתְּנוּמָה תָחֵל לַעֲצוֹם אֶת עֵינֵיהֶם, עוֹדָם מִתְלַחשֲִׁים עַל מַנְגִּינוֹת וְעַל מְנַגְּנִים, עַל כְּלֵי-שִׁיר וְעַל מִקְהֲלוֹת שָׁרִים וְנוֹגְנִים. וְכִי יִמְנְעוּ מֵהֶם אֶת הַקְּרִיאָה אוֹ אֶת לֶקַח הַנְּגִינָה, לְמַעַן תִּהְיה זֹאת לָהֶם לְעֹנֶשׁ עַל עָוֹן, תִּגְדַּל עֱנוּת נַפְשָם כָּל-כַּך, עַד אֲשֶׁר אִישׁ לֹא יִמְצָא עוֹד כִּמְעַט אֶת לִבּוֹ לָשׂוּם עֲלֵיהֶם עֹנֶשׁ כָּזֶה. כְּעֵרֶךְ הָאוֹר לְעֵינֵינוּ, כֵּן, עֵרֶך הַנְּגִינָה לְלִבָּם.

דֵּירוֹסִי שָׁאַל, הֲיוּכְלוּ לָבוֹא שָׁמָּה לִרְאוֹתָם. וַיַּעַן הַמּוֹרֶה וַיֹּאמַר: " יְכוֹלִים לָבוֹא שָׁמָּה; וְאוּלָם אַתֶּם הַנְּעָרִים אֵין לָכֶם לָלֶכֶת שָׁמָּה כָּעֵת; וְהֲלַכְתֶּם אַחֲרֵי-כֵן, כַּאֲשֶׁר תּוּכְלוּ לְהַעֲרִיךְ אֶת כָּל עֵרֶךְ הָאֵיד הַזֶּה וְלָחוּש אֶת כָּל הָרַחֲמִים, הָרְאוּיִם לְהִנָּתֵן לבְעָלָיו. בָּנַי, מַרְאֵה עֶצֶב הוּא. שָׁם תִּרְאוּ לְעִיתִּים נְעָרִים יוֹשְׁבִים לְיַד חַלּוֹן פָּתוּחַ וּמִתְעַנְּגִים עַל הָרוּחַ הַצַּח וּפְנֵיהֶם לֹא ינוּעוּ ולֹא יזוּעוּ, וְהָיוּ כְמִתְאוֹנְנִים אֶל הַבִּקְעָה הַגְּדוּלָה הַיְרֻקָּה וְאֶל הָרֵי הַתְּכֵלֶת הַיָּפִים, אֲשֶׁר אַתֶּם רוֹאִים… וְכִּי תָשִׁיבוּ אֶל לְבַבְכֶם, כִּי אֵינָם רוֹאִים מְאוּמָה, כִּי לֹא יִרְאוּ עַד-עוֹלָם כָּל-מְאוּמָה מִכָּל הַתִּפְאֶרֶת הַזֹּאת אֲשֶׁר אֵין לָהּ קֵץ וּגְבוּל, וְעָגְמָה נַפְשְׁכֶם וְצַר לָכֶם, כְּמוֹ הֻכֵּיתֶם אַתֶּם בְּסַנְוֵרִים בָּרֶגַע הַזֶּה. הָעִוְרִים מִלֵּדָה, אֲשֶׁר מֵעוֹדָם לֹא רָאוּ אֶרֶץ וּמְלוֹאָה, לֹא יֵדְעוּ וְלֹא יָחוּשׁוּ אֶת מַחְסוֹרָם, כִּי לֹא יְצַיְּרוּ בְדִמְיוֹנָם כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יֵרָאֶה, וְעַל-כֵּן לֹא יְעוֹרְרוּ אֶת לִבֵּנוּ הַרְבֵּה לָנוּד לָהֶם. וְאוּלָם יֵשׁ נְעָרִים, אֲשֶׁר אַך זֶה חֲדָשִים מִסְפָּר עִוְרִים הֵם, וְהֵם עוֹדָם זוֹכְרִים הֵיטֵב אֶת כּל, וְיוֹדְעִים הֵיטֵב, מָה הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר אָבְדָה לָהֶם, וְאֵלֶּה רַב מְאֹד עִצְבוֹנָם מֵהָכִיל כִּי יחוּשׁוּ יוֹם יוֹם אֲשֶׁר יוּעַם בְּרוּחָם זֵכֶר הַתְּמוּנוֹת הַיְקָרוֹת מִכָּל יְקָר, כִּי יִתְּמוּ לִגְוֹעַ בְּדִמְיוֹנָם כָּל יְדִידֵי נַפְשָׁם. אַחַד הַנְּעָרִים הָאֵלֶּה אָמַר אֵלַי יוֹם אֶחָד, בְּעֶצֶב בַּל יְתאר בִּדְברִים, לֵאמֹר: “מִי יִתֵּן וְשָׁב אֵלַי אוֹר עֵינַי אַך רֶגַע אֶחָד, לְמַעַן אָשׁוּב לִרְאוֹת פְּנֵי אִמִּי, אֲשֶׁר לֹא אֶזְכְּרֵם עוֹד!” וּבְבוֹא הָאֵם לִרְאוֹתָם, יָשׂימוּ יְדֵיהֶם עַל פָּנֶיהָ וְיָמִישׁוּ אוֹתָם הֵיטֵב מִן הַמֵּצחַ וְעַד הַסַּנְטֵר וְעַד הָאָזְנַיִם, לְמַעַן יָחוּשוּ מַה תַּבְנִיתָם, וכִמְעַט לֹא יוּכְלוֹ לְהַאֲמִין, כִּי לֹא יוֹסִיפוּ לִרְאוֹתָם עוֹד עַד-עוֹלָם; וקָרְאוּ לָהּ בִּשְׁמָהּ פְּעָמִים רַבּוֹת, רַבּוֹת, כְּמוֹ שָׁאוֹל יִשְׁאֲלוּ מִמֶּנָּה, אֲשֶׁר תּוֹאִיל לְהֵרָאוֹת לָהֶם אַך פַּעַם אֶחָת. כַּמָּה אֲנָשִׁים, גַּם אַבִּירֵי לֵב, יֵצְאוּ מִִשָּׁם בְּבֶכִי! וְכִי נֵצֵא מִשָּׁם והָיִינוּ בְּעֵינֵינוּ כְּנִבְדָּלִים לְטוֹב; כִּי יָכוֹל נוּכַל לִרְאוֹת אֶת הָאֲנָשִׁים, אֶת הַבָּתִּים, אֶת הַשָּׁמַיִם, — כִּמְעַט נַחֲשׁוֹב זֹאת כּחֲנִינָה, אֲשֶׁר לֹא יָאֲתָה לָנוּ! הָהּ! אֵין גַּם אֶחָד בָּכֶם, בְּזֹאת אֲנִי בָטוּחַ אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מִבֵּית חִנּוּךְ הָעִוְרִים לֹא ישָּׂאֵהוּ לִבּוֹ לְהִתְנַדֵּב מְעַט מֵאוֹר עֵינָיו, לְמַעַן תֵּת אַךְ קֶרֶן אוֹר כֵּהֶה לַיְלָדִים הַמִּסְכֵּנִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר זֹהַר הַשֶּׁמֶשׁ וּמַרְאֵה פְנֵי הָאֵם עֲצוּרִים לָהֶם".

הַמּוֹרֶה הַחוֹלה

25.– יוֹם הַשַּׁבָּת.

אֶתְמוֹל לְעֵת עֶרֶב, בְּצֵאתִי מִבֵּית-הַסֵּפֶר לָבוֹא הַבַּיתָה, הָלַכְתִּי לִרְאוֹת אֶת מוֹרִי הַחוֹלֶה. מֵרֹב עֲבוֹדָה הָיְתָה לוֹ זֹאת: חָמֵשׁ שָׁעוֹת הוֹרָאָה יוֹם יוֹם, עוֹד שָׁעָה אַחַת התְעַמְּלוּת, וְעוֹד שְׁתֵּי שָׁעוֹת בְּבֵית-הַסֵּפֶר לָעֶרֶב; זֹאת אוֹמֶרֶת — מְעַט שֵׁנָה, אֲכִילָה מְבֹהֶלֶת וִיגִיעָה רַבָּה — מִן הַבּקֶר עַד הָעֶרֶב, לְלֹא הָשֵב רוּחַ; הַכְשֵׁל הִכְשִׁיל כֹּחוֹ. כָּזֹאת אָמְרָה אִמִּי. אִמִּי חִכְּתָה לִי למַטָּה וַאֲנִי עָלִיתִי לבַדִּי, וָאֶמְצָא עַל גֶּרם-הַמַּעֲלוֹת אֶת הַמּוֹרֶה בַּעַל הַזָּקָן הַשָּׁחוֹר, קֹאַטִּי — הוּא הַנּוֹתֵן חִתִּיתוֹ בְּכָל הַכִּתָּה, וְעָנוֹשׁ לֹא יַענוֹשׁ אִישׁ; וַיִתְבּונֵן בִּי בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת לִרְוָחָה, וַיִּנְהֹם עָלַי כְּנַהֲמַת אַרְיֵה, לְצַחֵק בִּי, אַך שְחוֹק לֹא יָצָא מִפִּיו. וַאֲנִי בְּמָשְכִי בַּמְצִלָּה בַּקּוֹמָה הָרְבִיעִית, עוֹד לֹא מָשׁ הַשְּׂחוֹק מִפִּי; אַךְ כְּרֶגַע חָדַלְתִּי לִשְׂחוֹק, בְּהָבִיא אוֹתִי הַשִּׁפְחָה אֶל חֶדֶר דַּל, אָפֵל לְמֶחֱצָה, אֲשֶׁר שָׁם הַמּוֹרֶה. הוּא שָׁכַב עַל מִטַּת בַּרְזֶל קְטַנָּה, וּזְקָנוֹ גָּדַל. וַיָּשֶׂם יָדוֹ לְנֶגֶד עֵינָיו, לְמַעַן יֵיטיב לִרְאוֹת, וַיִּקְרָא בְקוֹל אוֹמֵר חִבָּה: “הֶאָח, אֶנְרִיקוֹ!” וָאֶקְרַב אֶל הַמִּטָּה; וַיָּשֶׂם יָדוֹ עַל שִׁכְמִי, וַיּאמַר: “טוֹב, בְּנִי, הֱטִיבוֹתָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְבַקֵּר אֶת מוֹרְךָ הַמִּסְכֵּן. רַע לִי מְאֹד, כַּאֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה, אֶנְרִיקוֹ יקּירי. וּמַה שְּׁלוֹם בֵּית-הַסֵּפֶר? מַה שְּׁלוֹם חֲבֵרֶיךָ? הַכֹּל שָׁלוֹם, הֲלא? גַּם בִּלְעָדַי. הֲתַצְלִיחוּ אֶת דַּרְכְּכֶם, הֲתֵיטִיבוּ לֶכֶת, הֲלֹא? בִּלְעֲדֵי מוֹרְכֶם הַזָּקֵן?” בִּקַּשְׁתִּי לֵאמֹר: לֹא; וַיְנִיאֵנִי מִדַּבֵּר, בְּאָמְרוֹ: “הָנִיחָה הֵן יָדַעְתִי כִּי אֵינְכֶם שׂונְאִים אותִי”. וַיִּתְאַנֵּחַ. הִתְבּונַנְתִּי בִתְמוּנוֹת-צִלּוּם, אֲשֶׁר הָיוּ תְלוּיוֹת עַל הַקִּיר. וַיֹּאמֶר אֵלַי: "רְאֵה, אֵלֶּה כֻלָּם נְעָרִים, אֲשֶׁר נָתְנוּ לִי אֶת תְמוּנוֹתֵיהֶם בְּעֶשְׂרִים הַשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת. נְעָרִים טוֹבִים. אֵלֶּה הֵם זִכְרוֹנוֹתַי. בְּמוֹתִי אַקְדִּישׁ לָהֶם מַבָּטִי הָאַחֲרוֹן, לְכָל הַצְּעִירִים, אֲשֶׁר בְּתוֹכָם בִּלִּיתִי יְמֵי חַיָּי. גַּם אַתָּה תָבִיא לִי אֶת תְּמוֹנתְךָ, אַחֲרֵי עָבְרְךָ אֶת כִּתּוֹת בֵּית-הַסֶּפֵר הַנָּמוּךְ, הֲלֹא? וְאַחַר לָקַח תַּפּוּחַ-זָהָב מֵעַל הַשֻּׁלְחָן הַקָּטָן, שֻׁלְחַן-הַלַּיְלָה, וַיִּתֶּן-לִי, ויֹּאמַר: “אֵין לִי כָּל דָּבָר אַחֵר לָתֵת לְךָ, וְעַתָּה קְחָה זֹאת מִיָּדִי, מַתְּנַת אִיש חוֹלֶה”. הִתְבּוֹנַנְתִּי אֵלָיו וָאֶתְעַצֵּב אֶל לִבִּי. אֵינֶנִּי יוֹדֵע עַל מָה. וְהַמּוֹרֶה הוֹסִיף לְדַבֵּר אֵלַי וַיֹּאמַר: “אֲנִי עוֹדֶנִּי מְקַוֶּה לָשׁוּב לְאֵיתָנִי; וְאִם לֹא אָשׁוּב, בַּקֵּשׁ לְמַלֵּא אֵת אֲשֶׁר אַתָּה חָסֵר בְּחֶשְׁבּוֹן. בּוֹ אַתָּה כושׁל. אַמֵּץ אֶת כֹּחֶךָ. רַק הַמַּאֲמָץ הָרִאשׁוֹן יִקְשֶׁה מִמְּךָ כִּמְעָט; כִּי פְעָמִים רַבּוֹת אֵין הַחֶסְרוֹן הַזֶּה חֶסְרוֹן כִּשְׁרוֹן טִבְעִי, כִּי אַךְ מִשְׁפָּט נִמְהָר אוֹ, יָכֹלְתִּי אֱמֹר, שְׁגָגָה קְשׁוּרָה בַלֵּב”. וּבְדַבְּרוֹ נָשַׁם וְשָׁאַף בְּחָזְקָה, וְכָל הָרוֹאֶה הִכִּיר, כִּי הוּא נַעֲנֶה. וַיֵּאָנַח וַיֹּאמַר: “קַדַּחַת רָעָה הִיא, כִּמְעַט מֵת אָנֹכִי. וּבְכֵן אֲנִי שׁוֹאֵל מִמְּךָ: שְׁקוֹד עַל הַחֶשְׁבּוֹן, עַל תַּרְגִּילֵי הַחֶשְׁבּוֹן. אִם לֹא תִצְלַח בָּרִאשׁוֹנָה, אָז תָּנוּחַ מְעַט וְשַׁבְתָּ וְנִסִּיתָ שׁוּב. לֹא תִצְלָח? נוּחָה מְעַט עוֹד פַּעַם וְשׁוּבָה הָחֵל מֵרֹאשׁ. וְכָכָה תֵלֵך קָדִימָה, בְשׁוּבָה וָנַחַת, וְלֹא בְּעָמָל רַב מִנְּשׂוֹא. וְעַתָּה לֵך לְשָׁלוֹם וּבֵרַכְתָּ בִּשְׁמִי אֶת אִמֶּךָ. וְלֹא תַעֲמוֹל עוֹד לַעֲלוֹת בַּמַּעֲלוֹת הָאֵלֶּה; בְּבֵית-הַסֵּפֶר נָשׁוּבָה נִרְאֶה אִישׁ אֶת אָחִיו. וְאִם לֹא נוֹסִיף עוֹד לִרְאוֹת אִיש אֶת אָחִיו, וְזָכַרְתָּ לְעִתִּים אֶת מוֹרְךָ מֵהַכִּתָּה הַשְּׁלִישִׁית אֲשֶׁר אֲהֵבְךָ”. לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֹא יָכֹלְתִּי עוֹד לַעֲצוֹר בְּדִמְעָתִי. וַיֹּאמֶר אֵלַי עוֹד: “הַטֵּה רֹאשֶׁך”. וָאַט רֹאשִׁי עַל הַכָּר; ויִּשַּׁק לִי עַל קָדְקֳדִי. וְְאַחַר אָמַר: “הֱיַה שָׁלוֹם”, וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו אֶל הַקִּיר. וַאֲנִי יָרַדְתִּי בַּמַּעֲלוֹת בִּמְרוּצָה, כִּי אַצְתִּי לָלֶכֶת לְחַבֵּק לְאִמִּי.

הָרְחוֹב

25.– יוֹם הַשַּׁבָת.

בְּעַד הַחַלּוֹן הִתְבּוֹנַנְתִּי אֵלֶיךָ, בְּשׁוּבְךָ בָּעֶרֶב הַזֶּה מִבֵּית הַמּוֹרֶה: בְּרוּצְךָ פָּגַעְתָּ בְּאִשָּׁה. שְׁמוֹר רַגְלֶיךָ וּפְקַח עֵינֶיךָ הֵיטֵב, כַּאֲשֶׁר תֵּלֵך בּרְחוֹב. גַּם שָׁם יֵשׁ חֹק וּמִשְׁפָּט לְהִשָּׁמֵר בָּהֶם. אִם אָמְנָם תְּפַלֵּס מַעְגַּל רַגְלֶיךָ וְכָל הֲלִיכוֹתֶיךָ בְּבַיִת פְּרָטִי, מַדּוּעַ לֹא תַעֲשֶׂה כֵן בְּלֶכְתְּךָ בָּרְחוֹב, אֲשֶׁר הוּא בֵית הַקָּהָל כֻּלוֹ? שִים לִבְּךָ, אֶנְרִיקוֹ: מִדֵּי פָגְשְׁךָ בְּזָקֵן כּוֹשֵׁל, בְּעָנִי, בְּאִשָּׁה וְיֶלֶד עַל זְרוֹעוֹתֶיהָ, בְּפִסֵּחַ הַהוֹלֵךְ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ, בְּאִישׁ הַהוֹלֵךְ שְׂחוֹחַ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, בְּמִתְאַבְּלִים עַל מֵת, הַלְּבוּשִים בִּגְדֵי-אֵבֶל, וְנָטִיתָ מִפְּנֵיהֶם בְּהַדְרַת כָּבוֹד; כִּי עָלֵינוּ לְכַבֵּד אֶת הַזֹּקֶן, אֶת הָעֹנִי, אֶת אַהֲבַת-הָאֵם, אֶת הַכִּשָׁלוֹן וְאֶת הַמָּוֶת. כִּי תִרְאֶה צָפוּי אֶל סַכָּנָה מֵעֲגָלָה, הָעוֹבֶרֶת וּבָאָה עָדָיו, וָהֲסִבּוֹתָ אוֹתוֹ הַצִּדָּה, אִם יֶלֶד הוּא; אוֹ הַזְהֵר תַּזְהִיר אוֹתוֹ, אִם אִישׁ בָּא בַיָּמִים הוּא; כִּי תִרְאֶה יֶלֶד בּוֹכֶה וְהוּא לְבַדּוֹ, וְשָׁאַלְתָּ אוֹתוֹ: “מַה לָּךְ?” וְכִי יִפּוֹל הַמַּטֶּה מִיַּד זָקֵן, וַהֲרֵמוֹתָ אוֹתוֹ וּנְתַתּוֹ בְיָדוֹ. כִּי יִנָּצוּ יַחַד שְׁנֵי יְלָדִים וְיָדָם אִישׁ בְּאָחִיו, וְהִפְרַדְתּ בֵּינֵיהֶם; וְאִם אֲנָשִׁים בָּאִים בַּיָּמִים הֵם, שְׂטֵה מֵעֲלֵיהֶם וַעֲבוֹר, וְלֹא תִרְאֶינָה עֵינֶיךָ בְּמַעֲשֵׂי אָוֶן וְחָמָס; כִּי מַרְאֵיהֶם יַכְעִיס הַלֵּב וְגַם הַקְשֵׁה יַקְשֶׁה אוֹתוֹ. וְכִי תִרְאֶה אִישׁ אָסוּר עוֹבֵר בְּתוֹך שְׁנֵי שׁוֹמְרִים, לֹא תִהְיֶה כְאַכְזָר וְלֹא תִצְטָרֵף אֶל הֶהָמוֹן הַסַּקְרָנִי; אוּלַי נָקִי הָאָסוּר מֵעָוֹן. כִּי תְדַבֵּר אוֹ כִי תִשְׂחַק עִם חֲבֵרֶיך וְרָאִיתָ מִטַּת בֵּית-חוֹלִים, אֲשֶׁר אוּלַי אִישׁ גֹּוֵעַ שׁוֹכֵב בָּה, עוֹבֶרֶת בָּרְחוֹב, אוֹ אֲנָשִׁים הַמְלַוִּים אֶת הַמֵּת אֶל בֵּית-עוֹלָמוֹ, וְחָדַלְתָּ לְדַבֵּר וְלִשְׁחוֹק עַד עָבְרָם, כִּי מִי יוֹדֵעַ, אִם מָחָר לֹא תֵצֵא מִטָּה כָזֹאת מִבֵּיתֶך. וְכִי תִרְאֶה יְלָדִים, חֲנִיכֵי מוֹסְדוֹת הַחֶסֶד וְהַצְּדָקָה, עוֹבְרִים צְמָדִים: עוְרִים, אִלְּמִים, מֻכֵּי הַמַּחֲלָה הָאַנְגְּלִית, יְתוֹמִים וְנֶעֱזָבִים, נוֹד תָּנוּד לָהֶם. זָכוֹר תִזְכּוֹר, מִדֵּי עָבְרָם, כִּי אֵיד הָאָדָם וְרַחֲמֵי הָאָדָם הֵם הָעוֹבְרִים לְפָנֶיך. כִּי יִהְיֶה בְאִישׁ מוּם או פְחֶתֶת הַמְעוֹרְרִים גֹּעַל-נֶפֶשׁ אוֹ שְׂחוֹק, הַעְלֵם תַּעְלִים עֵינֶיךָ מֵהֶם וְהָיִיתָ כְּלֹא רוֹאֶה. וְכִי יִקָּרֶה לְפָנֶיך בָּדֶּרֶך לָפִּיד אֵשׁ אוֹ כָל דָּבָר בּוֹעֵר, וְכִבִּיתָ אוֹתוֹ, כִּי בְּנֶפֶשׁ הָעוֹבְרִים הוּא. וְכִי ישְׁאָלְךָ עוֹבֵר אֹרַח לַדֶּרֶך אֲשֶׁר יֵלֶך בָּה, וַעֲנִיתוֹ וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו טוֹבוֹת. אַל תִּשְׂחַק בְּהַבִּיטְךָ אֶל פְּנֵי אִישׁ, וְאַל תֵּחָפֵז לָרוּץ עַל לֹא דָּבָר, וְאַל תִּצְעָק. שִׂים כָּבוֹד לָרְחוֹב. הַשְׂכָּלַת עָם תִּוּדַע רִאשׁוֹנה עַל-פִּי הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלֶך בָּה וְעַל-פִּי מַעֲשֵׂהוֹ וַהֲלִיכוֹתָיו בִּרְחוֹב-הָעִיר. בַּאֲשֶׁר תִּמְצָא נְבָלָה בָּרְחוֹב, שָׁם תִּמְצָאֶנָה גַם בְּתוֹך הַבָּתִּים. וְשַׂמְתָּ לִבְּךָ לָדַעַת אֶת הָרְחוֹב וְלָדַעַת אֶת הָעִיר אֲשֶׁר אַתָּה בְּקִרְבָּה; וְכִי יֶבוֹא יוֹם וְנִדַחְתָּ אֶל אֶרֶץ רְחוֹקָה, וְשָׂמַחְתָּ כִּי שַׂמְתָּ אוֹתָהּ עַל לְבָבְךָ, כִּי תוּכַל לְהַעבִיר אוֹתָהּ כֻּלָּה לְפָנֶיךָ בָרוּחַ, אֶת עִירְךָ, — אֶת אֶרֶץ מולַדְתְּךָ הַקְּטַנָּה, — אֲשֶׁר יָמִים רַבִּים הָיְתָה לְךָ עוֹלָם מָלֵא, אֲשֶׁר בָּה צָעַדְתָּ לְיַד אִמְּךָ אֶת הַצְּעָדִים הָרִאשוֹנִים, בָּהּ הִתְעוֹרר לִבְּךָ רִאשׁונָה לְהַרְגִּיש וּמוֹחֲךָ — לַחֲשוֹב וְלָדַעַת אֲשֶׁר מִסָּבִיב, בָּהּ מָצָאתָ רִאשוֹנָה יְדִידִים וְרֵעִים. הָעִיר הַזּאת הָיְתָה לְךָ לְאֵם, הִיא גִדְּלָתְךָ, הִיא שִׁעְשְׁעָה אוֹתְךָ, שָׁמְרָה עָלֶיךָ. שִׂים לִבְּךָ לָדַעַת אוֹתָהּ, אֶת רְחוֹבוֹתֶיהָ, אָת עַמָּהּ, — וַאֲהַבְתָּהּ, וְכִי תִשְׂמַע אֲנָשִים מוֹצִיאִים אֶת דִּבָּתָהּ רָעָה, וְגַנּוֹתָ עָלֶיהָ.

אָבִיךָ.


אֲדָר

בָּתֵּי-הַסֵּפֶר לָעָרֶב

2.– יוֹם חֲמִישִי.

אֶתְמוֹל בָּעֶרֶב הוֹלִיכַנִי אָבִי אֶל מַחֲלֶקֶת בַּרֵיטִי, לְמַעַן הַרְאוֹתֵנִי אֶת בָּתֵּי-הַסֵּפֶר לָעָרֶב. בְּבֵית-הַסֵּפֶר הָיָה אוֹר, וְהַפּוֹעֲלִים הֵחֵלּוּ לָבוֹא. כְּבוֹאֵנוּ וְהִנֵּה הַמְנַהֵל וְהַמּוֹרִים זוֹעֲפִים מְאֹד, כִּי זֶה מִקָּרוֹב נֻפְּצָה אַחַת הַשְּׁמָשׁוֹת, מִפְּנֵי אֲשֶׁר יִדּוּ אֶבֶן בָּהּ. הַמְשָׁרֵת רָץ הַחוּצָה וַיִּתְפּוֹשׂ נַעַר, אֲשֶׁר עָבַר בָּרְחוֹב וַיֹּאחֲזֵהוּ בְּצִיצַת רֹאשׁוֹ; אַךְ סְטַרְדִּי, הַיּוֹשֵׁב בַּבַּיִת אֲשֶׁר מִמּוּל בֵּית-הַסֵּפֶר, בָּא וַיֹּאמַר: “לֹא הוּא; אֲנִי רָאִיתִי בְעֵינָי: פְרַנְטִי הִשְׁלִיךְ אֶת הָאֶבֶן, וַיֹּאמֶר אֵלַי: אוֹי אוֹי לְךָ אִם תִּפְשׁוֹק שְׂפָתֶיךָ! — וְאוּלָם אֲנִי אֵינֶנִּי יָרֵא אוֹתוֹ”. וְהַמְנַהֵל אָמַר: פְרַנְטִי הִגָּרֵשׁ יִגָּרֵשׁ מִבֵּית-הַסֵּפֶר לִצְמִיתוּת. וְהַפּוֹעֲלִים, אשֶׁר נִכְנְסוּ שְׁנַיִם שְׁנַיִם או שְׁלֹשָה שְׁלֹשָה, הנֵּה נִקְבְּצוּ בָאוּ יוֹתֵר מִמָּאתַיִם אִישׁ. מֵעוֹדִי לֹא רָאִיתִי, מה יָּפֶה בֵּית-סֵפֶר לָעָרֶב! שָׁם הָיוּ נְעָרִים מִבְּנֵי שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה שָׁנָה וָמַעְלָה, ואֲנָשִׁים בַּעֲלֵי זָקָן, השָּׁבִים אִישׁ מִמְּלַאכְתּוֹ, והֵמָּה מְבִיאִים סְפָרִים וּמַחְבָּרוֹת, נשׂוּאִים תַחַת זְרוֹעוֹתֵיהֶם. שָׁםהָיוּ חָרָשֵׁי-עֵץ, מַשִּׂיקִים שְׁחוֹרֵי-פָנִים, בּוֹנִים אֲשֶׁר יְדֵיהֶם הִלְבִּינוּ מִסִיד, צְעִירֵי אוֹפִים, אֲשֶׁר שְׂעַר-רֹאשָׁם עוֹד הָיָה מְכֻסֶּה קֶמַח; נָפוֹץ רֵיחַ שָׁשַׁר, עוֹר, זֶפֶת, שֶׁמֶן וְכָל מְלָאכָה. גַּם מִן הָעוֹבְדִים בְּבֵית-הַנֶּשֶׁק בָּאָה פְּלֻגַּת פּוֹעֲלִים, מְלֻבָּשִׁים תִּלְבּשֶׁת קַלָּעִים, וּפְקִידָם אִתָּם, וַיַּעֲטוּ כֻלָּם אֶל הַסַּפְסָלִים, וַיָּסִירוּ אֶת הַדַּף, אֲשֶׁר עָלָיו אֲנַחְנוּ מַצִּיגִים אֶת רַגְלֵינוּ, וּכְרֶגַע הוֹרִידוּ ראשָׁם אֶל הָעֲבוֹדָה. וְיֵש אֲשֶׁר הָלְכוּ אֶל הַמּוֹרִים, וּמַחְבָּרוֹת פְּתוּחוֹת בִּידֵיהֶם, לְבַקֵּשׁ בֵּאוּר. רָאִיתִי וְהִנֵּה מוֹרֶה צָעִיר, לָבוּשׁ בְּגָדִים טוֹבִים, — “עוֹרֵךְ-דִּין קָטָן” יְכַנּוּהוּ, — עוֹמֵד אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן וְאַרְבָּעָה אוֹ חֲמִשָּׁה פוֹעֲלִים נִצָּבִים עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ, וְהוּא מְתַקֵּן שְׁגִיאוֹתֵיהֶם בָּעֵט אֲשֶׁר בְּיָדוֹ. מוֹרֶה אַחֵר, צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ, דִּבֵּר עִם צוֹבֵעַ וַיִּצְחַק לְמַרְאֵה הַמַּחְבֶּרֶת אֲשֶׁר הֵבִיא לוֹ תַּלְמִידוֹ זֶה, כי הָיְתָה מְצֻיָּרָה כֻלָּהּ בְּצֶבַע אָדֹם וּתְכֵלֶת. גַּם מוֹרִי הָיָה שָׁם; כִּי הִנֵּה שָׁב לְאֵיתָנוֹ, וְגַם בּוֹא יָבֹא מָחָר אֶל בֵּית-הַסֵּפֶר. דַּלְתֵי הַכִּתּוֹת הָיוּ פְתוּחוֹת. בְּהָחֵל הַלֶּקַח עָמַדְתִּי מִשְׁתּוֹמֵם, בִּרְאוֹתִי וְהִנֵּה כֻלָּם עֵינֵיהֶם אֶל מוֹרֵיהֶם וְאָזְנֵיהֶם קַשּׁוּבוֹת רַב קָשֶׁב. וַהֲלֹא הָרַבִּים בָּהֶם — כֹּה אָמַר הַמְנַהֵל — לֹא הָלְכוּ הַבַּיְתָה לַאֲרֻחַת-הָעֶרֶב, פֶּן יְאַחֲרוּ הַמּוֹעֵד; וַיִּלְמְדוּ וַיִּרְעָבוּ. רַק הַקְטַנִּים בָּהֶם עֲבָרָתַם הַשֵּׁנָה מִקֵּץ חֲצִי-שָׁעָה לְשָׁמְעָם אֶת הַשִּׁעוּר, וְיֵשׁ אֲשֶׁר גַּם נִרְדְּמוּ וְרֹאשָׁם עַל הַסַּפְסָל; וְהַמּוֹרֶה הֵעִיר אוֹתָם, בְּהַגִּיעוֹ עֵטוֹ אֶל אֲחוֹרֵי אָזְנָם. וְאוּלָם הַגְּדולִים לֹא כֵן: הֵם הָיוּ עֵרִים; וַיֵּשְׁבוּ וַיּקְשִׁיבוּ לְדִבְרֵי הַמּוֹרֶה בְּפֶה פָעוּר, וּשְׁמֻרוֹת עֵינֵיהֶם לֹא נָעוּ. כְּמוֹ זָר נֶחְשַב לִי הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי: הֲמוֹן אֲנָשִים בַּעֲלֵי-זָקָן יוֹשְבִים עַל סַפְסְלֵינוּ. גַּם אֶל הַקּוֹמָה הַשְּנִיָּה עָלִינוּ, וַאֲנִי מִהַרְתּי אֶל דֶּלֶת כִּתָּתִי וָאֵרֶא, וְהִנֵּה עַל מוֹשָבִי אִיש בַּעַל-שָׂפָם גָּדוֹל וְיָד לוֹ חֲבוּשָה, אֲשֶׁר חֻבְּלָה אוּלַי בִּמְכוֹנָה בְּעָבְדוֹ עֲבוֹדָתוֹ; בְּכָל-זֹאת נִסָּה לִכְתּוֹב, אַךְ לְאַט לְאַט. וְאוּלָם הַדָּבָר הַטּוֹב בְּעֵינַי מִכֹּל הֲלֹא הוּא הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי, וְהִנֵּה עַל מוֹשַב הַבּוֹנֶה הַקָּטָן, בְּעֶצֶם הַסַּפְסָל הַהוּא וּבְעֶצֶם הַפִּנָּה הַהִיא, אָבִיו הַבּוֹנֶה הַגָּדוֹל, הָעֲנָק, יוֹשֵב בַּמֵּצַר, אֲצִילֵי יָדָיו נִשְׁעָנִים עַל הַסַּפְסָל, סַנְטֵרוֹ עַל אֶגְרוֹפָיו וְעֵינָיו אֶל סִפְרוֹ וְאָזְנָיו קַשּׁוּבוֹת מְאֹד, עַד אֲשֶׁר כִּמְעַט לֹא שָׁאַף רוּחַ. וְלֹא מִקְרֶה הָיָה זֶה, כִּי הוּא אָמַר אֶל הַמְנַהֵל, בְּבוֹאוֹ בָּעֶרֶב הָרִאשׁוֹן אֶל בֵּית-הַסֵּפֶר: “אֲדוֹנִי הַמְנַהֵל, יְהִי-נָא בְטוּבְךָ לְהוֹשִיבֵנִי עַל מוֹשַׁב פִּי-הָאַרְנֶבֶת אֲשֶׁר לִי”; כִּי בַּשֵּׁם הַזֶּה הוּא מְכַנֶּה תָמִיד אֶת בְּנוֹ… אָבִי עָצַר אוֹתִי עַד קֵץ הַשִּׁעוּר, וְאַחַר רָאִינוּ בָּרְחוֹב וְהִנֵּה נָשִׁים רַבּוֹת, וְיַלְדֵיהֶן עַל זְרוֹעוֹתֵיהֶן, מחַכּוֹת לְבַעֲלֵיהֶן; וּבְצֵאתָם הֶחֱלִיפוּ אֵלֶה בָאֵלֶּה: הָעוֹבְדִים וְאַנְשֵׁי הַמְלָאכָה לָקְחוּ אֶת הַיְלָדִים עַל זְרוֹעוֹתֵיהֶם, וְהַנָּשִים קִבְּלוּ אֶת הַסְּפָרִים וְאֶת הַמַּחְבָּרוֹת וַיֵּלְכוּ הַבָּיְתָה. הָרְחוֹב הָמָה מֵאָדָם רְגָעִים אֲחָדִים, וְאַחַר הָיְתָה דְמָמָה וְלֹא רָאִינוּ עוֹד בִּלְתִּי אִם הַתְּמוּנָה הַמִּתְרַחֶקֶת שֶל הַמְנַהֵל — תְּמוּנָה אֲרֻכָּה וַעֲיפָה.

הַתִּגְרָה

5.– יוֹם רִאשׁוֹן.

נֶעֶשְׂתָה הָרָעָה, אֲשֶׁר יָכֹלְנוּ לִרְאוֹתָהּ מֵרֹאשׁ: פְרַנְטִי, אֲשֶׁר גֹרַשׁ מֵעַל פְנֵי הַמְנַהֵל, בִּקֵשׁ לְהִנָּקֵם. וַיֶאֱרֹב בְּאַחַת הַפִּנּוֹת לִסְטַרְדִּי בְּעֵת צֵאתוֹ מִבֵּית-הַסֵּפֶר, כַּאֲשֶׁר עָבַר שָׁם עִם אֲחוֹתוֹ, בְּהוֹלִיכוֹ אוֹתָהּ הַבַּיְתָה מִבֵּית-הַחִנּוּךְ אֲשֶׁר בִּרְחוֹב “דּוֹרָה גְרוֹסָה”, כְּמַעֲשֵׂהוּ יוֹם יוֹם. אֲחוֹתִי סִלְבִיָּה רָאֲתָה אֶת הַדָּבָר בְּצֵאתָהּ מִמַּחֲלַקְתָּה וַתָּרָץ מְבֹהָלָה הַבָּיְתָה. וְכֵן הָיָה הַמַּעֲשֶׂה. פְרַנְטִי, אֲשֶׁר כּוֹבָעוֹ הֶעָשׂוּי בַּד-שַׁעֲוָה הָיָה נָטוּי לוֹ הַצִּדָּה וְיוֹרֵד עַל אָזְנוֹ, רָץ אַחֲרֵי סְטַרְדִּי מֵאַחֲרָיו, וּלְמַעַן הִתְגָרוֹת בּוֹ מָשַׁךְ בְּחָזְקָה בְּצַמַּת אֲחוֹתוֹ וְכִמְעַט הִפִּילָהּ לָאָרֶץ. וַתִּצְעַק הַיַּלְדָּה צְעָקָה גְדוֹלָה, וְאָחִיהָ הֵסֵב אֶת פָּנָיו. וּפְרַנְטִי אָמַר בְּלִבּוֹ: הוּא לֹא יָעֵז לפְצוֹת פֶּה, וְאִם לֹא – אַכֶּנּוּ מַכּוֹת-רֶצַח. אַךְ סְטַרְדִּי לֹא הִרְבָּה מַחֲשָׁבוֹת, וְאִם כִּי הָיָה קְטַן-קוֹמָה וְכָבֵד, התְנַפֵּל עֵל אוֹיְבוֹ הַגָּדוֹל מִמֶּנּוּ וַיַּכֵּהוּ בְאֶגְרוֹפָיו מַכּוֹת נֶאֱמָנוֹת. וְאוּלָם לֹא רַב הָיָה כֹחוֹ, וְאוֹיְבוֹ גָבַר עָלָיו. וּבָרְחוֹב לֹא הָיָה אִישׁ מִלְּבַד הַיְלָדוֹת, וּמַפְרִיד בֵּין הַנִּלְחָמִים אָיִן. וַיַּפִּילֵהוּ פְרַנְטִי אָרְצָה. וְהִנֵּה קָפַץ סְטַרְדִּי פִּתְאֹם וַיִּתְנַפֵּל שׁוּב עַל פְרַנְטִי; וְזֶה הִכָּהוּ בְּלִי רַחֲמִים: צָרַם אָזְנוֹ, העֱלָה חַבּוּרוֹת סְבִיב עֵינוֹ, הזִּיל דָּם מֵאַפּוֹ. וּסְטַרְדִּי סָבַל וְנָשָׂא, רַק פָּנָיו אָדְמוּ מְאֹד: אָמוּת, אַךְ נָקָם אֶקַּח! וַיְהִי פְרַנְטִי לוֹחֵץ וְדוֹחֵף וּמַכֶּה בְאֶגְרוֹפָיו, וּסְטַרְדִּי מַכֶּה בְּרֹאשׁו וּבוֹעֵט בְרַגְלָיו. וַתִּקְרָא אִשָּׁה אַחַת דֶּרֶך הַחַלּוֹן: בֶּן-חַיִל הוּא זֶה הַקָּטָן! וַאֲחֵרוֹת הֵשִׁיבוּ: הַנַּעַר הַזֶּה מֵגֵן עַל אֲחוֹתוֹ. חֲזַק וֶאֱמָץ! הַעֲנֵק לוֹ מִמַּתְּנוֹת יָדֶךָ. וְלִפְרַנְטִי קָרְאוּ: עָרִיץ, נָבָל! וַיִּחַר לִפְרַנְטִי עַד-מְאֹד, וַיִּשְׁלַח רַגְלוֹ וַיַּכְשֵׁל אֶת סְטַרְדִּי וַיַּפִּילֵהוּ אָרְצָה וַיִּתְנַפֵּל עָלָיו, וַיִּצְעַק: “הִכָּנַע!” — לֹא! – “הִכָּנַע” — לֹא וָלֹא! – וּבִקְפִיצָה אַחַת קָם סְטַרְדִּי וַיַּעֲמוֹד עַל רַגְלָיו וַיָּשֶׂם זְרוֹעוֹתָיו סְבִיב מָתְנֵי פְרַנְטִי וַיְאַמֵּץ כָּל כֹּחוֹ וַיַּפִּילֵהוּ עַל מַרְצֶפֶת הָאֲבָנִים וַיִּכְרַע בְּרַגְלוֹ עַל חָזֵהוּ. — וְהִנֵּה אָדָם רָץ וּמִתְקָרֵב אֶל פְרַנְטִי לְפָרֵק מִמֶּנּוּ אֶת נִשְׁקוֹ, וְהוּא קוֹרֵא בְקוֹל: סַכִּין יֵשׁ בְּיָדְךָ, בֶּן-בְּלִיַּעַל! אַךְ סְטַרְדִּי, אֲשֶׁר בָּעֲרָה חֲמָתוֹ, אָחַז בִּשְׁתֵּי יָדָיו אֶת זְרוֹעַ פְרַנְטִי וַיִּשֹּׁךְ אֶת אֶגְרוֹפוֹ עַד זֹב דָּם, והַסַּכִּין נָפַל אָרְצָה. בֵּין כֹּה וָכֹה בָּאוּ עוֹד אֲנָשִׁים וַיַּפְרִידוּ בֵּינֵיהֶם וַיָּרִימוּ אוֹתָם מֵהָאָרֶץ. פְרַנְטִי בָּרַח עַל נַפְשׁוֹ, מכֶּה וּפָצוּעַ. וּסְטַרְדִּי נִשְׁאַר בַּאֲשֶׁר הָיָה, וְהוּא הַמְנַצֵּחַ, אַף כִּי פָנָיו מְכֻסִּים שְׂרִיטוֹת וְעֵינוֹ מֻקָּפָה חַבּוּרוֹת, ועַל יָדוֹ אֲחוֹתוֹ בּוֹכִיּה, וּנְעָרִים אֲחָדִים מְאַסְּפִים אֶת סְפָרָיו וּמַחְבְּרוֹתָיו, אֲשֶׁר נפְזְרוּ בָּרְחוֹב. בֶּן-חַיִל הוּא נַעַר זֶה, אֲשֶׁר הֵגֵן עַל אֲחוֹתוֹ, — אָמְרוּ אֲנָשִׁים מִסָּבִיב. אַךְ סְטַרְדִּי, אֲשֶׁר לִבּוֹ הָלַךְ יוֹתֵר אַחֲרֵי יַלְקוּטוֹ, מֵאֲשֶׁר אַחֲרֵי נִצְחוֹנוֹ, התְחִיל פִתְאֹם לִבְדּוֹק אֶת סְפָרָיו וּמַחְבְּרוֹתָיו אֶחָד אֶחָד, לרְאוֹת אִם לֹא אָבַד וְלֹא נִשְׁחַת אֶחָד מֵהֶם. גַּם נִקָּה אוֹתָם בְּשַׁרְוֻלּוֹ, התְבּוֹנֵן אֶל עֵטוֹ, וַיָּשֶׁב כָּל דָבָר אֶל מְקוֹמוֹ. וְאַחַר אָמַר אֶל אֲחוֹתוֹ בְּשֶׁקֶט וּבְכֹבֶד-רֹאשׁ, כְּדַרְכּוֹ תָמִיד: לְכִי וְנֵלְכָה מַהֵר, כי עוֹד עָלַי לִפְתֹּר שְׁאֵלַת-חֶשְׁבּוֹן בַּת אַרְבַּע פְּעֻלּוֹת.

הוֹרֵי הַתַּלְמִידִים

6.– יוֹם שֵנִי

הַבֹּקֶר בָּא אֲבִי סְטַרְדִּי אֶל בֵּית-הַסֵּפֶר לָקַחַת אֶת בְּנוֹ הַבָּיְתָה, מִדְּאָגָה מִדָּבָר, פֶּן יִפְגַּע בּוֹ פְרַנְטִי שֵׁנִית; וְאוּלָם, שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים, פְרַנְטִי לא יָבֹא עוֹד, כי שׂוֹם יָשִׂימוּ אוֹתוֹ בַמִּשְׁמָר. הַיּוֹם הָיוּ הוֹרִים רַבִּים בְּבֵית-הַסֵּפֶר. בָּהֶם גַּם אֲבִי קוֹרֵיטִי, סוֹחֵר-הָעֵצִים; כָּמֹהוּ כִּבְנוֹ, עֵר וְעַלִּיז, וְשָׂפָם מְחֻדָּד לוֹ, וּפְתִיל בַּעַל שְׁנֵי צְבָעִים בְּחוֹר הַכַּפְתּוֹר. אֲנִי יוֹדֵע כִּמְעַט אֶת כָּל הוֹרֵי חֲבֵרַי, יַעַן אֲשֶׁר אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם פֹּה בְכָל עֵת. הִנֵּה סָבָה, אֲשֶׁר גְּוִיָּתָהּ שָׁחָה, וְצָנִיף לָבָן עַל רֹאשָׁהּ, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם, גַּם בְּעֵת הַגֶּשֶׁם, השֶּׁלֶג אוֹ הַסַּעַר, היא מְבִיאָה וּמוֹצִיאָה אֶת נֶכְדָּהּ — תַּלְמִיד הַכִּתָה הָרִאשׁוֹנָה — מִן הַבַּיִת אֶל בֵּית-הַסֵּפֶר וּמִבֵּית-הַסֵּפֶר הַבָּיְתָה, אַרְבַּע פְעָמִים בַּיוֹם; וּפָשְׁטָה אֶת מְעִילוֹֹ בְּבוֹאוֹ וְהִלְבִּישָׁה אוֹתוֹ בְּצֵאתוֹ, וְיִשְּׁרָה אֶת עֲנִיבָתוֹ, והֵסִירָה מֵעָלָיו אֲבָקוֹֹ, וְסִלְסְלָה אוֹתוֹ וְהִתְבּוֹנְנָה אֶל מַחְבְּרוֹתָיו: נִרְאָה עַיִן-בְּעַיִן, כי כָל מַחְשְׁבוֹתֶיהָ וְהֶגְיוֹן-לִבָּהּ אַךְ עָלָיו כָּל הַיּוֹם, וְאֵין לָהּ דָּבָר יָקָר מִמֶּנּוּ בָּאָרֶץ. גַּם פְּקִיד-הַקַּלָּעִים, הוּא אֲבִי רָבֶּטִי, הַנַּעַר הַהוֹלֵךְ עַל מִשְׁעֶנֶת, אֲשֶׁר הִצִּיל יֶלֶד מִתַּחַת הָעֲגָלָה, בָּא פְעָמִים רַבּוֹת; וּלְכָל חַבְרֵי בְנוֹ, הַנּוֹתְנִים לוֹ אוֹֹתוֹת אַהֲבָה וְכָבוֹד מִדֵּי עָבְרוֹ, מֵשִׁיב הוּא כִגְמוּלָם וְלִטְּפָם וּבֵרְכָם וְלֹא יִשְׁכַּח אִישׁ מֵהֶם; שׂוֹחֶה הוּא אֶל כֻּלָּם וְהִבִּיעַ לָהֶם תּוֹדָתוֹ, וְלָעֲנִיִּים, הַלּוֹבְשִׁים בְּגָדִים רָעִים, יִרְחַשׁ לִבּוֹ, כִּמְדֻמֶּה, חִבָּה יְתֵרָה. אַךְ יֵשׁ אֲשֶׁר נִרְאֶה גַּם מַרְאוֹת-עֶצֶב: אִישׁ — אֲשֶׁר חָדַל לָבֹא זֶה חֹדֶשׁ יָמִים, כִּי מֵת בְּנוֹ, וְאֶת הַבֵּן הַשֵּׁנִי הָיְתָה לוֹקַחַת הַבַּיְתָה שִׁפְחָתוֹ — שָׁב וַיָּבֹא אֶתְמוֹל בּתְּחִלָּה, וְכִרְאוֹתוֹ אֶת הַכִּתָּה, אֶת חַבְרֵי בְנוֹ הַקָּטָן הַמֵּת, הלַךְ אֶל אַחַת הַפִּנּוֹת וַיִּתְפָּרֵץ בַּבֶּכִי, וְהוּא מְכַסֶּה בִשְׁתֵּי יָדָיו אֶת פָּנָיו; וַיַּחֲזֵק הַמְנַהֵל בּזְרוֹעוֹ וַיְבִיאֵהוּ אֶל חֶדְרוֹ. יֶשְׁנָם אָבוֹת וְאִמּוֹת, היּוֹדְעִים אֶת חַבְרֵי בְנֵיהֶם כֻּלָּם בִּשְׁמָם. יֵשׁ אֲשֶׁר יָבֹאוּ אֲחָיוֹת מִבֵּית-הַסֵּפֶר הַקָּרוֹב וְתַלְמִידֵי בֵית-הַסֵּפֶר הַתִּיכוֹן, למַעַן חַכּוֹת לַאֲחֵיהֶם. וְהִנֵּה אִישׁ זָקֵן, אֲשֶׁר הָיָה פְּקִיד-צָבָא, וְכִי יִרְאֶה בִנְפוֹל מִיַּד נַעַר בָּרְחוֹב מַחְבֶּרֶת אוֹ עֵט, יְרִימֵהוּ לוֹ. וּפְעָמִים נִרְאָה גְבִירוֹת לְבוּשׁוֹת בִּגְּדֵי חֲמֻדוֹת, המְדַבְּרוֹת עִם רֵעוֹתֵיהֶן, העוֹטוֹת אַךְ מִטְפַּחַת לְרֹאשָׁן וְנוֹשְׂאוֹת סַל בִּידֵיהֶן, עַל עִנְיְנֵי בֵית-הַסֵּפֶר, וְאָמְרוּ: אָח! שְׁאֵלַת הַחֶשְׁבּוֹן הָיְתָה בַפַּעַם הַזֹּאת קָשָׁה עַד-מְאֹד! הַשִּׁעוּר לְדִקְדּוּק אָרַךְ הַבֹּקֶר עַד-לִמְאֹד. — וְכִי יִהְיֶה חוֹלֶה בְּאַחַת הַכִּתּוֹת, תֵּדַעְנָה זֹאת כֻּלָּן; וְחוֹלֶה כִּי יֶחֱזַק וְטוֹב לוֹ, תִּשְׂמַחְנָה כֻלָּן. גַּם הִנֵּה הֵיּוֹם בַּבֹּקֶר נָסַבּוּ שְׁמוֹנֶה אוֹ עֶשֶׂר גְּבִירוֹת וּנְשֵׁי בַעֲלֵי-מְלָאכָה עַל אֵם קָרוֹסִי, מוֹכֶרֶת הַיָּרָק, לִשְׁאוֹל אֶת פִּיהָ לִשְׁלוֹם יֶלֶד עָנִי אֲשֶׁר בְּכִתַּת אָחִי, הַיּוֹשֵׁב בַּחֲצַר בֵּיתָהּ וְחָלָה מַחֲלָה אֲנוּשָׁה. בֵּית-הַסֵּפֶר כְּמוֹ מַשְׁוֶה אֶת כֻּלָּם וְשָׂם אֶת כֻּלָּם לִידִידִים זֶה לָזֶה.

מִסְפָּר 78

8.– יוֹם רְבִיעִי.

אֶמֶשׁ רָאִיתִי מַרְאֶה, הנּוֹגֵעַ עַד הַלֵּב. זֶה יָמִים אֲחָדִים מַבִּיטָה מוֹכֶרֶת-הַיָּרָק אֶל דֵּירוֹסִי, מדֵּי עָבְרָהּ עָלָיו, בְּעֵינַיִם הַמַּגִּידוֹת, כִּי נוֹטָה הִיא אֵלָיו רֹב רָצוֹן; כִּי הִנֵּה מֵאָז נִגְלָה לְדֵּירוֹסִי סוֹד כְּלִי-הַדְּיוֹ וְהָאַסִּיר מִסְפַּר 78, דָּבָק לְאַהֲבָה בְּקָרוֹסִי בְּנָהּ, בַּעַל הַשֵּׂעָר הָאָדֹם וְהַזְּרוֹעַ הַיְבֵשָׁה; וְעוֹזֵר הוּא לוֹ לְהָקֵל מֵעָלָיו עֲבוֹדוֹת בֵּית- הַסֵּפֶר, בְּלָחֲשׁוֹ בְּאָזְנָיו אֶת הַתְּשׁוּבוֹת לִשְׁאֵלוֹת הַמּוֹרֶה וּבְתִתּוֹ לוֹ נְיָר, עֵטִים וְעֵטֵי-עוֹפֶרֶת; בְּאַחַת: מִתְהַלֵּךְ הוּא עִמּוֹ כְּרֵעַ כְּאָח לוֹ, כמוֹ יְבַקֵּשׁ לְהֵיטִיב לוֹ אֶת הָרָעָה, אֲשֶׁר מָצְאָה אֶת אָבִיו וַאֲשֶׁר הוּא אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ אוֹתָהּ. יָמִים רַבִּים הִתְבּוֹנְנָה בַּעֲלַת-הַיָּרָק אֶל דֵּירוֹסִי, וּכְמוֹ לֹא יָכְלָה עוֹד לִגְרוֹעַ עֵינֶיהָ מִמֶּנּוּ, כי אִשָּׁה טוֹבָה הִיא, וְלִבָּה וְנַפְשָׁהּ אַךְ אֶל בְּנָהּ; וְדֵּירוֹסִי הָעוֹזֵר לוֹ וְהַמַּחֲזִיק בּוֹ, דֵירוֹסִי, זֶה הַנַּעַר-הָאָדוֹן, אֲשֶׁר הוּא הָרִאשוֹן לְתַלְמִידֵי הַכִּתָּה, נרְאָה לָהּ כְּמֶלֶךְ, כקָדוֹשׁ. הִיא מַבִּיטָה אֵלָיו תָּמִיד, כְּמוֹ תְבַקֵּשׁ לְהַגִּיד לוֹ דָבָר, אוּלָם לא תִמְצָא אֶת לְבָבָה לַעֲשׂוֹת זֹאֹת. אַךְ אֶתְמוֹל בַּבֹּקֶר לָבְשָׁה עֹז וַתַּעַצְרֵהוּ לִפְנֵי הַשַּׁעַר, וַתֹּאמֶר לוֹ: “סְלַח לִי, אֲדוֹנִי הַצָּעִיר, הֵן טוֹב אַתָּה מְאֹד וְאוֹהֵב אֶת בְּנִי מְאֹד, יְהִי-נָא לִי הָעֹנֶג וְלָקַחְתָּ מִיָּדִי הַמִּנְחָה הַדַּלָּה הַזֹּאת, אוֹת-זִכָּרוֹן מֵאֵם עֲנִיָּה”; וַתּוֹצֵא מִסַּל-הַיָּרָק אֲשֶׁר לָהּ תֵּבַת נְיָר-מִקְשֶׁה לָבָן, מֻזְהָב. וַיִּתְאַדֵּם דֵּירוֹסִי וַיְמָאֵן לָקַחַת מִיָּדָהּ וַיָּשֶׁב תְּשׁוּבָה חָרוּצָה: “תְּנִי זֹאת לִבְנֵךְ, אֲנִי לֹא אֶקַּח מְאוּמָה”. וְלֵב הָאִשָּׁה נָפַל עָלֶיהָ וַתְּבַקֵּשׁ סְלִיחָה, בְּאָמְרָהּ בְּשָׂפָה רָפָה: “לֹא בִקַּשְׁתִּי לְהַכְלִימֶךָ… הֲלֹא פֹה אַךְ סֻכָּריּוֹת”. אַךְ דֵּירוֹסִי אָמַר שֵׁנִית: לֹא, וַיָּנַע בְּרֹאשׁוֹ. אָז הוֹצִיאָה בְּהַכְנָעָה אֲגֻדַּת צְנוֹן מִסַּלָּהּ וַתֹּאמַר: “קַח-נָא אֵפוֹא אַךְ אֶת אֵלֶּה, רַעֲנַנִּים הֵמָּה, וְהֵבֵאתָ אוֹתָם לְאִמֶּךָ”. וַיִּצְחַק דֵּירוֹסִי בְקִרְבּוֹ וַיֹּאמַר: “לֹא, חן-חֵן! אֵין לִי חֵפֶץ בְּכָל דָּבָר; אֲנִי עָשֹׂה אֶעֱשֶׂה תָמִיד לְמַעַן קָרוֹסִי כָּל אֲשֶׁר לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת, אַךְ לֹא אוּכַל לְקַבֵּל כָּל דָּבָר; וְאוּלָם תּוֹדָתִי נְתוּנָה לָךְ בְּכָל-זֹאת”. וַתִּשְׁאַל הָאִשָּׁה בְּחֶרְדַּת לִבָּה: “אַךְ הֵן לֹא הִכְלַמְתִּיךָ?” וַיֹּאמֶר דֵּירוֹסִי: “לֹא, לא”, וַיִתְחַמֵּק וַיֵּלֶךְ לוֹ, וְהִיא קָרְאָה בִּשְׂבִיעַת-רָצוֹן: “הוֹי, מה טּוֹב הַנַּעַר הַזֶּה! מֵעוֹדִי לֹא רָאִיתִי נַעַר בֶּן-חַיִל וְטוֹב-תֹּאַר כָּמֹהוּ!” וּכְמוֹ בָא הַקֵּץ לְכָל הָעִנְיָן. וְהִנֵּה בַשָּׁעָה הָרְבִיעִית לִפְנוֹת עֶרֶב בָּא אֲבִי קָרוֹסִי תַּחַת אִמּוֹ, ופָנָיו דַּלִּים וְנוּגִים, וַיַּחֲזֵק בְּדֵּירוֹסִי וַיַּבֵּט אֵלָיו בְּעֵינַיִם, אֲשֶׁר הִכַּרְתִּי בָהֵן כְּרֶגַע, כִּי חוֹשֵׁד הוּא בְּדֵּירוֹסִי, לֵאמֹר: סוֹדִי יָדוּעַ לוֹ. וַיְכוֹנֵן אֵלָיו מַבָּטוֹ עַיִן בְּעַיִן וַיֹּאמֶר לוֹ בְּקוֹל יָגוֹן מַבִּיעַ אַהֲבָה: “הֵן טוֹב אַתָּה לִבְנִי… מַדּוּעַ אַתָּה כָכָה טוֹב לוֹ?” דֵּירוֹסִי הִתְאַדֵּם מְאֹד וּפָנָיו הָיוּ פְּנֵי לְהָבִים. בַּקֵּשׁ בִּקֵּשׁ לַעֲנוֹת אוֹתוֹ לֵאמֹר: “טוֹב אֲנִי לוֹ, כִּי אֻמְלָל הָיָה, כִּי גַם אַתָּה, אָבִיו, היִיתָ אֻמְלָל יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הָיִיתָ אָשֵׁם; כִּי רָצִיתָ אֶת עֲוֹנְךָ בְּרוּחַ נְדִיבָה וְכִי אִישׁ-לֵב אָתָּה”. אַךְ לֹא מָצָא אֶת לִבּוֹ לְהַגִּיד לוֹ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה; כִּי בְקֶרֶב לְבָבוֹ עוֹדֶנּוּ חָשׁ פַּחַד וְכִמְעַט גֹּעַל-נֶפֶשׁ מִפְּנֵי הָאִישׁ הַזֶּה, אֲשֶׁר שָׁפַךְ דַּם רֵעֵהוּ וַאֲשֶׁר הָיָה שֵׁשׁ שָׁנִים בְּבֵית-הָאֲסוּרִים. וְאוּלָם הָאִישׁ נִחֵשׁ אֶת כֹּל וַיַּשְׁפֵּל קוֹלוֹ וַיְדַבֵּר נִרְגָּשׁ וְרוֹעֵד כִּמְעַט בְּאָזְנֵי דֵירוֹסִי: “אָהַבְתָּ אֶת הַבֵּן, אךְ אֶת אָבִיו שָׂנֵאתָ וַתִּבֶז לוֹ, הֲלֹא?” וַיִּקְרָא דֵירוֹסִי מִנַּהֲמַת לִבּוֹ: “לֹא! לֹא! לְהֶפֶךְ!” אָז הִתְעוֹרֵר הָאִיש בְּחָזְקָה, כמְבַקֵּשׁ לָשׂוּם זְרוֹעוֹ עַל צַוַּאר הַנַּעַר; אַךְ לֹא עָרַב אֶת לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן, וְתַחַת זֹאת לָקַח בִּשְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת אַחַת מִמַּחְלְפוֹתָיו הַצְּהֻבּוֹת וַיְפַתְּחָה בְּנַחַת — וַיִּרֶף מִמֶּנָּה; וְאַחַר שָׂם יָדוֹ עַל פִּיו וַיִּשָּׁקֶנָּה, וְהוּא מַבִּיט אֶל דֵּירוֹסִי בְּעֵינַיִם, אֲשֶׁר נִרְאוּ בָהֶן דְּמָעוֹת, כְּאוֹמֵר: הַנְּשִׁיקָה הַזֹּאת לְךָ הִיא. וְאַחַר הֶחֱזִיק בְּיַד בְּנוֹ וַיְמַהֵר לָלֶכֶת מִשָּׁם.

מֵת קָטָן

13.– יוֹם שֵנִי.

הַנַּעַר הַקָּטָן, תַּלְמִיד הַכִּתָּה הָרִאשׁוֹנָה, הַיּוֹשֵׁב בַּחֲצַר מוֹכֶרֶת-הַיָּרָק, חֲבֵרוֹ שֶׁל אָחִי בְּבֵית-הַסֵּפֶר, מֵת. הַמּוֹרָה דֶלְקַטִּי בָּאָה בְיוֹם הַשַּׁבָּת בָּעֶרֶב, והִיא עֲצוּבַת-רוּחַ מְאֹד, וַתַּגֶּד זֹאת לַמּוֹרֶה; וְגֵּרוֹנָה וְקוֹרֵטִי הוֹדִיעוּ, כִּי נְכוֹנִים הֵם לִהְיוֹת בְּנוֹשְׂאֵי הָאָרוֹן. הַנַּעַר הָיָה בֶּן-חַיִל; בַּשָׁבוּּעַ הָאַחֲרוֹן נִתַּן לוֹ מַטְבֵּעַ-הַכָּבוֹד; אָהוֹב אָהַב אֶת אָחִי וַיִּתֶּן-לוֹ קֻפְסָה שְׁבוּרָה לִשְׁמִירַת כֶּסֶף; אִמִּי לִטְּפָה אוֹתוֹ תָּמִיד כִּרְאוֹתָה אוֹתוֹ. עַל רֹאשׁוֹ הָיָה כוֹבַע וּבוֹ שְׁנֵי פַסֵּי אֶרֶג אָדֹם. אָבִיו נוֹשֵׂא צְרוֹרוֹת בְּתַחֲנַת הָרַכָּבֶת. אֶתְמוֹל בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, בְּשָׁעָה אַרְבַּע וָחֵצִי לְעֵת עֶרֶב, הָלַכְנוּ אֶל בֵּיתוֹ לְהוֹבִיל אוֹתוֹ אֶל קָבֶר. דִּירַת הוֹרָיו בַּמָּדוֹר הַתַּחְתּוֹן. כְּבוֹאִי וְהִנֵּה בֶּחָצֵר נְעָרִים רַבִּים מֵהַכִּתָּה הָרִאשׁוֹנָה, הֵמָּה וְאִמּוֹתֵיהֶם, וּבִידֵיהֶם נֵרוֹת; שָׁם גַּם חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ מוֹרוֹת וּשְׁכֵנִים אֲחָדִים. הַמּוֹרָה בַּעֲלַת הַנּוֹצָה הָאֲדֻמָּה ודֶלְקַטִּי בָאוּ לְתוֹךְ הַבַּיִת, וַאֲנַחְנוּ רָאִינוּ אוֹתָן בּוֹכוֹת לְיַד חַלּוֹן פָּתוּחַ; קוֹל אֵם הַיֶּלֶד נִשְׁמַע בִּבְכוֹתָהּ תַמְרוּרִים. שְׁתֵּי נָשִׁים, אִמּוֹת לְחַבְרֵי הַמֵּת, הֵבִיאוּ שְׁנֵי זֵרֵי פְרָחִים. בְּשָׁעָה חָמֵׁש בְּדִיּוּק שַׂמְנוּ פְעָמֵינוּ לְדֶרֶך שְׂדֵה-הַקְּבָרוֹת. בָּרִאשׁוֹנה הָלַךְ נַעַר וּצְלָב בְּיָדוֹ, וְאַחֲרָיו כֹּהֵן, וְאַחֲרֵיהֶם הָאָרוֹן, אָרוֹן קָטָן מְאֹד. — יֶלֶד מִסְכֵּן! — וְהוּא מְכֻסֶּה יְרִיעָה שְׁחוֹרָה, וּמִזֶּה וּמִזֶה תְּלוּיִם זֵרֵי הַפְּרָחִים, אֲשֶׁר הֵבִיאוּ שְׁתֵּי הַנָּשִׁים. בְּעֵבֶר הָאֶחָד לִירִיעָה הַשְּׁחוֹרָה חִבְּרוּ אֶת מַטְבֵּעַ-הַכָּבוֹד וְאֶת לוֹּחוֹת-הַכָּבוֹד, אֲשֶׁר הִשִּׂיג הַנַּעַר בַּשָּׁנָה הַזֹּאת. גֵּרוֹנָה, קוֹרֵטִּי וּשְׁנֵי נְעָרִים מִגָּרֵי הֶחָצֵר נָשְאוּ אֶת הָאָרוֹן. מַאַחֲרֵי הָאָרוֹן הָלְכָה רִאשׁוֹנָה דֶלְקַטִּי, אֲשֶׁר בָּכְתָה עַל הַמֵּת הַקָּטָן כִּבְכוֹת עַל בֵּן; אַחֲרֶיהָ הָלְכוּ יֶתֶר הַמּוֹרוֹת, וְאַחֲרֵי הַמּוֹרוֹת — הַנְּעָרִים, וּבָהֶם אֲחָדִים קְטַנִּים מְאֹד, אֲשֶׁר הִבִּיטוּ מִשְׁתָּאִים אֶל אֲרוֹן הַמֵּת, וְהֵם נוֹשְׂאִים בְּיָדָם הָאַחַת אֲגֻדּוֹת פְּרָחִים, וּבַשֵּׁנִית הֶחֱזִיקוּ אִמּוֹתֵיהֶם הַנּוֹהֲגוֹת אוֹתָם. שָׁמַעְתִּי הָאֶחָד אוֹמֵר: “וְעַתָּה לֹא יָבֹא עוֹד אֶל בֵּית-הַסֵּפֶר?” — כַּאֲשֶׁר הוּבַל הָאָרוֹן מִתּוֹךְ הֶחָצֵר הַחוּצָה, נִשְׁמַע קוֹל זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה מִן הַחַלּוֹן: קוֹל אֵם הַיָּלֶד; אַךְ כְּרֶגַע הֵבִיאוּ אוֹתָה הֶחָדְרָה. בְּבוֹאֵנוּ אֶל הָרְחוֹב וְהִנֵּה נְעָרִים, חֲנִיכֵי אַחַד הַמּוֹסָדוֹת, לִקְרָאתֵנוּ, וְהֵם עוֹבְרִים בִּשְׁנֵי טוּרִים, וכִרְאוֹתָם אֶת אֲרוֹן הַמֵּת עִם מַטְבֵּעַ-הַכָּבוֹד וְאֶת הַמּוֹרוֹת וַיָּסִירוּ אֶת כּוֹבְעֵיהֶם. יֶלֶד מִסְכֵּן! בְּדֶרֶך-עוֹלָם הָלַךְ, לִישׁוֹן לְיַד מַטְבֵּעַ-הַכָּבוֹד אֲשֶׁר לוֹ. לֹא נוֹסִיף עוֹד לִרְאוֹת אֶת כּוֹבָעוֹ הָאָדֹם. בָּרִיא הָיָה תָמִיד, וְחָלָה אַךְ אַרְבָּעָה יָמִים וַיָּמָת. בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן עוֹד הִתְאַמֵּץ לָקוּם, לַעֲבוֹד אֶת הָעֲבוֹדָה הַקְּטַנָּה — רְשִׁימַת שֵׁמוֹת — אֲשֶׁר הָיְתָה עָלָיו מִבֵּית-הַסֵּפֶר, וַיִּשְׁאַל וַיָּשִׂימוּ לוֹ מַטְבֵּעַ-הַכָּבוֹד עַל מִטָּתוֹ, כִּי יָרֵא פֶּן יִקְּחוּ אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ. אִישׁ לֹא יִקּח אוֹתָהּ עוֹד מִמְּךָ, יֶלֶד מִסְכֵּן! שָׁלוֹם, שָׁלוֹם לָךְ. זָכוֹר נִזְכּוֹר אוֹתְךָ תָמִיד בְּמַחֲלֶקֶת בָּרֶטִּי. תְּהִי מְנוּחָתְךָ שָׁלוֹם, יֶלֶד יָקָר.

עֶרֶב יוֹם אַרְבָּעָה-עָשָׂר לַאֲדָר

הַיּוֹם הָיָה יוֹם טוֹב מֵאֶתְמוֹל: הַשְּׁלֹשָׁה עָשָׂר בְּחֹדֶש אֲדָר הוּא עֶרֶב יוֹם חֲלוּקַת הַפְּרָסִים בְּבֵית-הַחִזָּיוֹן וִיקְטוֹר עִמָנוּאֵל, — הַחֲגִיגָה הַגְּדוֹלָה וְהַיָּפָה בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה! וְאוּלָם הַנְּעָרִים, אֲשֶׁר יֵלְכוּ אֶל בֵּית-הַחִזָּיוֹן לְהָבִיא אֶת הַתְּעוּדוֹת אֶל הָאֲדוֹנִים מְחַלְּקֵי הַפְּרָסִים, לא יִבָּחֲרוּ עוֹד בַּפַּעַם הַזֹּאת עַל-פִּי הַמִּקְרֶה. הַמְנהֵל בָּא הַבֹּקֶר בְּעֵת קֵץ הַשָּׁעָה וַיֹּאמַר: “יְלָדִים, בְּשׂוֹרָה טוֹבָה בְּפִי!” וְאַחַר קָרָא: קוֹרַצִי!" זֶה שֵׁם הַתַּלְמִיד מִקַּלַּבְּרִיָּה. ויָּקָם הַנָּעַר. — “הֲיֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לִהְיוֹת בְּתוֹךְ הַנְּעָרִים, אֲשֶׁר יִתְּנוּ מָחָר בְּבֵית-הַחִזָּיוֹן אֶת הַפְּרָסִים עַל יַד הַזְּקֵנִים?” וַיֹּאמֶר הַקַּלַּבְּרִי: “כֵּן”. וַיֹּאמֶר הַמְנַהֵל: “טוֹב; וּבְכֵן יִהְיֶה שָׁם גַּם אֶחָד הַבָּא בְּשֵׁם קַּלַּבְּרִיָּה. זֶה יָפֶה. זִקְנֵי הָעֵדָה רָצוּ בַשָּׁנָה הַזֹּאת, כִּי יִהְיוּ עֲשֶׂרֶת אוֹ שְׁנֵים עָשָׂר הַנְּעָרִים, מְבִיאֵי הַפְּרָסִים, בְּנֵי כָל מְדִינוֹת אִיטַלְיָה, וְכִי יִלָּקְחוּ מִן הַמַּחֲלָקוֹת הַשּׁוֹנוֹת אֲשֶׁר לְבָתֵּי-הַסֵּפֶר לָעָם. וְהִנֵּה יֵשׁ לָנוּ עֶשְׂרִים מַחֲלָקוֹת וַחֲמִשָׂה מוֹסָדוֹת-שְׁנִיִּים: שִׁבְעַת אֲלָפִים תַּלְמִידִים; בְּתוֹךְ מִסְפָּר גָּדוֹל כָּזֶה נָקֵל הָיָה לִמְצֹא נַעַר אֶחָד אֶחָד לְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה אֲשֶׁר בְּאִיטַלְיָה. בְּמַחֲלֶקֶת טָרְקְבַטּוֹ טַסּוֹ נִמְצְאוּ שְׁנַיִם מִבְּנֵי הָאִיִּים: הָאֶחָד סַרְדִּינִי וְהַשֵּׁנִי סִִיצִלְיַנִּי; בֵּית-הֵסֵּפֶר בָּנְקָמְפַּנִּי נָתַן פְלוֹרֶנְטִינִי קָטָן, בֶּן מְפַתֵּחַ פִּתּוּחֵי עֵץ; בְּמַחֲלֶקֶת טוֹמַסֵּיוֹ יֵשׁ נַעַר רוֹמִי, אֲשֶׁר נוֹלַד בְּרוֹמָה; בְּנֵי וֵנֶצִיָּה, לוֹמְבַּרְדִּיָּה, רוֹמַנִיָּה נִמְצְאוּ אֲחָדִים לִמְדִינָה וּמְדִינָה; מַחֲלֶקֶת מוֹנְבִּיזוֹ נוֹתֶנֶת יְלִיד אֶחָד נֵיאַפּוֹלִי, בֶּן פָּקִיד; וַאֲנַחְנוּ נוֹתְנִים גֵּינוּאִי אֶחָד וְקַּלַּבְּרִי אֶחָד — אוֹתְךָ, קוֹרַצִּי. כֻּלָּם, עִם הַפִּימוֹנְטִי, שְׁנֵים-עָשָׂר. זֶה יָפֶה, הֲלֹא? אֲחֵיכֶם בְּנֵי כָל קְצוֹת אִיטַלְיָה יִתְּנוּ לָכֶם אֶת הַפְּרָסִים. וְעַתָּה שִׂימוּ לֵב לַאֲשֶׁר אֹמַר אֲלֵיכֶם: כָּל שְׁנֵים הֶעָשָׂר יֵרָאוּ יַחַד עַל הַבִּימָה. וַהֲרֵעוֹתֶם לִקְרָאתָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה. הֵן נְעָרִים הֵמָּה כְּמוֹכֶם; וְאוּלָם הֵם בָּאִים בְּשֵׁם הָאָרֶץ, כַּאֲנָשִׁים: דֶּגֶל קָטָן בַּעַל שְׁלֹשָׁה צְבָעִים, סֵמֶל אִיטַלְיָה, כָּמֹהוּ כְּדֶגֶל גָּדוֹל, הֲלֹא? מַחֲאוּ לָהֶם אֵפוֹא כַּפַּיִם בְּהִתְלַהֲבוּת. הַרְאוּ, כִּי גַּם לִבּוֹתֵיכֶם הַקְּטַנִּים מִתְלַקְּחִים, כִּי גַּם נַפְשׁוֹתֵיכֶם הַצְּעִירוֹת, אֲשֶׁר רַק עֶשֶׂר שָׁנִים עָבְרוּ עֲלֵיהֶן, צוֹהֲלוֹת וּשְׂמֵחוֹת לִקְרַאת סֵמֶל אֶרֶץ הַמּוֹלֶדֶת”. — אַחֲרֵי דַבְּרוֹ זֹאת הָלַךְ לוֹ וְהַמּוֹרֶה אָמַר בְּחִיּוּךְ עַל שְׂפָתָיו: “וּבְכֵן, קוֹרַצִּי, אַתָּה הוּא צִיר קַּלַּבְּרִיָּה”. אָז מָחֲאוּ כֻלָּם כָּף, וכַאֲשֶׁר הָיִינוּ בָּרְחוֹב סַבֹּנוּ אֶת קוֹרַצִּי, הֶחֱזַקְנוּ בְרַגְלָיו, הֲנִיפוֹנוּ אוֹתוֹ תְּנוּפָה וַנִּשָׂאֵהוּ עַל כַּפַּים בִּתְרוּעַת כָּבוֹד, בְּקָרְאֵנוּ: “יְחִי צִיר קַּלַּבְּרִיָּה!” — זֹאת עָשִׂינוּ, מפְּנֵי אֲשֶׁר צָלְחָה עָלֵינוּ רוּחַ שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה; אַךְ לֹא לְצַחֶק-בּוֹ, כִּי אִם, לְהֶפֶךְ, לָחֹג אוֹתוֹ בְכָל לִבֵּנוּ, כִּי הוּא נַעַר רָצוּי לַכֹּל; וְלִבּוֹ גַּם הוּא הָיָה טוֹב עָלָיו, וּצְחוֹק רָחַף עַל פָּנָיו. נָשָׂאנוּ אוֹתוֹ עַד קְצֵה הָרְחוֹב, שָׁם בָּא לִקְרָאתֵנוּ בְּפֶתַע-פִתְאֹם אִישׁ, אֲשֶׁר זָקָן שָׁחוֹר לוֹ וַאֲשֶׁר הֵחֵל לִשְׂחוֹק לַמַּרְאֶה. וַיֹּאמֶר הַנַּעַר הקַּלַּבְּרִי: “הוּא אָבִי”. אָז עָזְבוּ אוֹתוֹ הַנְּעָרִים אֶל זְרוֹעוֹתָיו וַיָּפוּצוּ מִשָּׁם אִישׁ לְעֶבְרוֹ.

חֲלוּקַת הַפְּרָסִים

14 בַּאֲדָר.

בַּשָּׁעָה הַשְּׁנִיָּה אַחַר הַצָּהֳרַיִם הָיָה בֵית-הַחִזָּיוֹן הַגָּדוֹל מָלֵא כֻלוֹ מִפֶּה לָפֶה; הָאוּלָם, הַיְצִיעוֹת, הַתָּאִים, הַבִּימָה הָמוּ, שָׁקְקוּ מֵאָדָם; אַלְפֵי פְנֵי אָדָם, נְעָרִים, גְּבִירוֹת, מוֹרִים, בַּעֲלֵי-מְלָאכָה, נָשִׁים מִדַּלַּת הָעָם, יְלָדִים; נָעוּ רָאשִׁים וְיָדַיִם, זָעוֹ נוֹצוֹת, סְרָטִים, תַּלְתַּלִּים, הִתְהַּלֵּךְ קוֹל הָמוֹן חוֹגֵג, לְהֵיטִיב כָּל לֵב וּלְהַצְהִיל כָּל פָּנִים. בֵּית-הַחִזָּיוֹן הָיָה מְקֻשָּׁט כֻּלּוֹ אֶרֶג. אָדֹם, לָבָן וְיָרֹק. עַל הַקַּרְקַע שָׂמוּ שְׁנֵי טוּרֵי מַעֲלוֹת: הָאֶחָד מִיָּמִין, בּוֹ יַעֲלוּ לוֹקְחֵי הַפְּרָסִים אֶל הַבִּימָה, וְהָאֶחָד מִשְּׂמֹאל, בּוֹ יֵרְדוּ מִן הַבִּימָה אַחֲרֵי הִנָּתֵן לָהֶם הַפְּרָסִים. לִפְנֵי הַבִּימָה הָיָה טוּר כִּסְאוֹת אֲדֻמִּים, וְעַל מִסְעַד הַכִּסֵּא הַתִּיכוֹן תָּלוּי זֵר עֲלֵי-דַפְנָא; מֵאַחֲרֵי הַבִּימָה הִתְנוֹסְסָה מַעֲרֶכֶת דְגָלִים, כְּאוֹת-יְשׁוּעוֹת; וּמֵהַצַּד הָאֶחָד שֻׁלְחָן קָטָן יָרֹק, וְעָלָיו כָּל תְּעוּדוֹת הַפְּרָסִים, חֲבוּשׁוֹת בְּקִשּׁוּרִים בַּעֲלֵי שְׁלֹשָה צְבָעִים. קְהַל הַנּוֹגְנִים עָמַד עַל הַקַּרְקַע לִפְנֵי הַבִּימָה; הַמּוֹרִים וְהַמּוֹרוֹת מִלְּאוּ אֶת מַחֲצִית הַיָּצִיעַ הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיָה שָׁמוּר לָהֶם; הַסַּפְסָלִים וְהַמִּשְׁעוֹלִים אֲשֶׁר עַל הַקַּרְקַע מָלְאוּ מֵאוֹת נְעָרִים, אֲשֶׁר יָשִׁירוּ בַמַּקְהֵלָה, וּבִידֵיהֶם תָּוֵי-נְגִינָה. מֵאַחֲרֵיהֶם וּמִסָּבִיב נִרְאוּ מוֹרִים וּמוֹרוֹת הוֹלְכִים וּבָאִים, אֲשֶׁר הִצִּיגוּ אֶת לוֹקְחֵי הַפְּרָסִים בַּשְּׂדֵרָה; גַּם הוֹרִים הָיוּ שָׁם, אֲשֶׁר הֵיטִיבוּ אֶת שְׂעַר רֹאשׁ יַלְדֵיהֶם וַיְיַשְּׁרוּ אֶת עֲנִיבוֹתֵיהֶם הַקְּטַנּוֹת.

כִּמְעַט בָּאתִי אֲנִי וּבֵית אָבִי אֶל הַתָּא, ואֵרֶא בַּתָּא אֲשֶׁר מִמּוּלֵנוּ אֶת הַמּוֹרָה בַּעֲלַת הַנּוֹצָה הָאֲדֻמָּה וְגוּמוֹת-הַחֵן בִּלְחָיֶיהָ, וְהִיא צוֹחֶקֶת, וְאֶצְלָהּ מוֹרַת אָחִי וְ“הַנְּזִירָה הַקְּטַנָּה”, כֻּלָּה לְבוּשָׁה שְׁחוֹרִים; גַּם מוֹרָתִי הַטּוֹבָה מהַכִּתָּה הָרִאשׁוֹנָה שָׁם הָיְתָה, אַךְ פָּנֶיהָ חָוְרוּ מְאֹד, וְהִיא מִשְׁתָּעֶלֶת מְאֹד, עַד אֲשֶׁר נִשְׁמַע קוֹל הַשִּׁעוּל בְּכָל בֵּית-הַחִזָּיוֹן מִן הַקָּצֶה עַד הַקָּצֶה. בָּאוּלָם נִרְאוּ לִי כְּרֶגַע פְּנֵי גֵרוֹנָה הַנְּעִימִים וְהָרֹאשׁ הַקָּטָן הַצָּהֹב אֲשֶׁר לְנֶלִּי, הַנִּשְׁעָן עַל שְׁכֶם גֵּרוֹנָה. בְּמֶרְחָק מְעַט מִשָּׁם רָאִיתִי גָּרוֹפִי, אֲשֶׁר אַפּוֹ כְּמַקּוֹר הַיַּּנְשׁוּף, וְהוּא עָמֵל מְאֹד לְהַשִּׂיג אֶת הָרְשִׁימוֹת הַנִּדְפָּסוֹת אֲשֶׁר לְבַעֲלֵי הַפְּרָסִים, וגַם הִנֵּה הָיָה מֵהֶן בְּיָדוֹ אֹסֶף גָּדוֹל, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בּוֹ מִסְחַר-מָה… אֵיזֶה מִסְחָר, זֹאת נֵדַע בְּיוֹם מָחָר. אֵצֶל הַדֶּלֶת הָיוּ סוֹחֵר הָעֵצִים וְאִשְׁתּוֹ, שְׁנֵיהֶם לְבוּשִׁים פְּאֵר, כַּאֲשֶׁר בְּיוֹם חַג, וּבְנָם, אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ פְרָס שְׁלִישִׁי, מַחֲלָקָה שְׁנִיָּה; וַאֲנִי הִשְׁתּוֹמַמְתִּי, כִּי לֹא רָאִיתִי הַפַּעַם אֶת כּוֹבַע עוֹֹר-הֶחָתוּל וְאֶת הֶחָזִיָּה הַסְּרוּגָה, אֲשֶׁר צִבְעָהּ כְּצֶבַע הַשּׁוֹקוֹלַדָּה: בַּפַּעַם הַזֹּאת הָיָה מְלֻבָּשׁ כְּבֶן-אֲצִילִים. בְּאַחַד הַיְצִיעוֹת רָאִיתִי רֶגַע אֶחָד אֶת בּוֹטִינִי, וְלוֹ צַוְרוֹן-תַּחֲרִים. וְאַחַר נֶעְלַם מֵעֵינָי. בְּתָא מָלֵא אֲנָשִׁים — הַתָּא אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבִּימָה — הָיָה פְקִיד-הַקַּלָּעִים, אֲבִי רָבֵּיטִי, הוּא הַנַּעַר הַהוֹלֵךְ עַל מִשְׁעֲנוֹתָיו, אֲשֶׁר הִצִּיל יֶלֶד מִהְיוֹת לְמִרְמָס לַעֲגָלָה.

בְּהַשְׁמִיע הַפַּעֲמוֹן אֶת הַשָּׁעָה הַשְּׁנִיָּה, נָתְנוּ כְּלֵי הַשִּׁיר אֶת קוֹלָם בִנְגִינָה, וּבַמַּעֲלוֹת הַפּוֹנוֹת יָמִין עָלוּ זְקַן-הָעֵדָה, שַׂר-הָעִיר וּמִשְׁנֵהוּ וּמוֹעֲצַת בָּתֵּי-הַסֵּפֶר וַאֲדוֹנִים רַבִּים אֲחֵרִים, כֻּלָּם לְבוּשֵׁי שְׁחוֹרִים, וַיַּעֲלוּ וַיֵּשְׁבוּ עַל הַכִּסְאוֹת הָאֲדֻמִּים אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבִּימָה. וְהַנְּגִינוֹת חָדֵלוּ. וּמְנַהֵל מַקְהֲלוֹת הַזִּמְרָה אֲשֶׁר לְבָתֵּי-הַסֵּפֶר הִנֵּה בָא, וּבְיָדוֹ קְנֵה-הַמְנַצְּחִים. הוּא נָתַן אוֹת, וְכָל הַנְּעָרִים קָמוּ מִמְּקוֹמוֹתֵיהֶם; וַיִּתֶּן אוֹת שֵׁנִית, וַיָּחֵלּוּ כֻלָּם לָשִׁיר. שֵׁשׁ מֵאוֹת נְעָרִים הָיוּ, אֲשֶׁר שָׁרוּ שִׁיר יָפֶה; שֵׁשׁ מֵאוֹת קוֹלוֹת-נְעָרִים, הַשָּׁרִים יַחַד, מַה-יָּפֶה וּמַה-נָּעִים! וְהַקָּהָל כֻּלּוֹ עָמַד דּוּמָם וַיַּקְשֵׁב וַיִּשְׁמָע: זְמִירָה מְתוּקָה הָיְתָה זֹאת, בְּרוּרָה, אִטִּית, כִּזְמִירַת בֵּית-הַתְּפִלָּה. כַּאֲשֶׁר כִּלּוֹ לָשִׁיר, מָחֲאוּ כָל הַקָּהָל כַּפַּיִם — וְאַחַר הָיְתָה דְמָמָה. חֲלוּקַת הַפְּרָסִים הָיְתָה לְהַתְחִיל. גַם הִנֵּה מוֹרִי הַקָּטָן, אֲשֶׁר מֵהַכִּתָּה הַשְּׁנִיּה, בַּעַל הָרֹאשׁ הָאָדֹם וְהָעֵינַיִם הַחַיּוֹת, יָצָא מִתּוֹךְ רֵעָיו וַיַּעֲמֹד עַל הַבִּימָה לִקְרֹא אֶת שְׁמוֹת בַּעֲלֵי הַפְּרָסִים. וְעוֹד חִכּוּ אַךְ לִשְׁנֵים עָשָׂר הַנְּעָרִים, אֲשֶׁר יָבוֹאוּ וְהִגִּישׁוּ אֶת הַתְּעוּדוֹת. כִּתְבֵי-הָעִתִּים הִנֵּה הוֹדִיעוּ, כי הָיֹה יִהְיוּ נְעָרִים מִכָּל מְדִינוֹת אִיטַלְיָה. וְהַכֹּל יָדְעוּ זֹאת וַיְחַכּוּ לָהֶם, וַיְצַפּוּ בְצִפִּיָּתָם אֶל הַדֶּלֶת אֲשֶׁר יָבֹאוּ בָהּ; גַּם זְקַן-הָעֵדָה וְהָאֲדוֹנִים אֲשֶׁר עִמּוֹ וְכָל בָּאֵי בֵית-הַחִזָּיוֹןלֹא הוֹצִיאוּ הֶגֶה מִפִּיהֶם…

וּשְׁנֵים-עָשָׂר הַנְּעָרִים בָּאוּ פִתְאֹם וַיְמַהֲרוּ וַיַּעֲלוּ עַל הַבִּימָה וַיַּעַמְדוּ טוּר אֶחָד, וְאוֹר צְחוֹק עַל פְּנֵיהֶם. כָּל בֵּית-הַחִזָּיוֹן, כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים נֶפֶשׁ, קָמוּ כְּאִישׁ אֶחָד, וַיָּרִיעוּ לִקְרָאתָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה, אֲשֶׁר הָיְתָה כְקוֹל הֲמוֹן הָרָעַם. וְהַנְּעָרִים עָמְדוּ רֶגַע אֶחָד כְּאֹבְדֵי-לֵב. וּמֵעַל הַבִּימָה נִשְׁמַע קוֹל אוֹמֵר: “זֹאת אִיטַלְיָה”. בְּתוֹךְ הַנְּעָרִים הִכַּרְתִּי כְּרֶגַע אֶת קוֹרַצִּי הַקַּלַּבְּרִי, אֲשֶׁר הָיָה לָבוּשׁ שְׁחוֹרִים כְּפַעַם בְּפָעַם. אַחַד זִקְנֵי הָעֵדָה, אֲשֶׁר הָיָה שָׁם אִתָּנוּ, יָדַע אֶת כֻּלָּם וַיַּרְאֵם אֶת אִמִּי: הַקָּטָן הַהוּא, הַצָּהֹב, צִיר וֵנֶצִּיָּה הוּא, וְהַנַּעַר הַלָּז, הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים, בָּא בְשֵׁם רוֹמָה. שְׁנַים אוֹ שְׁלֹשָׁה הָיוּ מְלֻבָּשִׁים כִּבְנֵי אֲצִילִים; הַנּוֹתָרִים הָיוּ בְנֵי פוֹעֲלִים, אַךְ כֻּלָּם מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים טוֹבִים, נְקִיִּים. בֶּן פְלוֹרֶנְצִיָּה, הוּא הַקָּטָן בָּהֶם, נָשָׂא אֵזוֹר מַרְאֵה תְכֵלֶת עַל מָתְנָיו. כֻּלָּם עָבְרוּ עַל-פְּנֵי זְקַן-הָעֵדָה, וְהוּא נָשַׁק לָהֶם אֶחָד אַחַר אֶחָד עַל הַמֵּצַח, וְרֵעֵהוּ אֲשֶׁר עַל-יָדוֹ נָקַב לוֹ בַּלָּט וּבְבַת-צְחוֹק עַל שְׂפָתָיו אֶת שְׁמוֹת הֶעָרִים: פְלוֹרֶנְצִיָּה, נֵיאַפּוֹלִי, בּוֹלוֹנִיָּה, פַּלֶּרְמוֹ… וּלְכָל נַּעַר בְּעָבְרוֹ מָחֲאוּ כַף כָּל הַנֶּאֱסָפִים. וְאַחַר הָלְכוּ כֻלָּם אֶל הַשֻּׁלְחָן הַקָּטָן הַיָּרֹק לָקַחַת אֶת הַתְּעוּדוֹת, והַמּוֹרֶה הֵחֵל לִקְרֹא אֶת הָרְשִׁימָה וַיִּקֹּב אֶת הַמַּחֲלָקָה, אֶת הַכִּתָּה וְאֶת הַשֵּׁם, וּבַעֲלֵי הַפְּרָסִים הֵחֵלּוּ לַעֲלוֹת וְלָרֶדֶת בְּמַּעֲלוֹת.

כִּמְעַט עָלוּ הָרִאשׁוֹנִים, וְהִנֵּה נִשְׁמַע מֵאַחֲרֵי הַבִּימָה מַנְגִּינַת-כִּנוֹרוֹת רַכָּה, וְעַד אֲשֶׁר כִּלּוּ לְחַלֵּק אֶת הַפְּרָסִים לֹא חָדְלוּ לְנַגֵּן נְגִינָה נְעִימָה, נְגִינָה אַחַת בְּאֵין חֲלִיפוֹת, אֲשֶׁר נִשְׁמְעָה כְּהֶמְיַת קוֹלוֹת-לַחַש רַבִּים, קוֹלוֹת כָּל הָאִמּוֹת וְכָל הַמּוֹרִים וְכָל הַמּוֹרוֹת, אֲשֶׁר הָיוּ כִמְדַבְּרִים עַל לֵב, כְּיוֹעֲצִים, כְּשׁוֹאֲלִים, כְּמַשְׁמִיעֵי תוֹכָחוֹת רַכּוֹת, כֻּלָּם יָחַד. וּבַעֲלֵי הַפְּרָסִים עוֹבְרִים אֶחָד אֶחָד עַל-פְּנֵי הָאֲדוֹנִים הַיּוֹשְׁבִים, אֲשֶׁר נָתְנוּ לָהֶם לְאִישׁ אִישׁ אֶת תְּעוּדָתוֹ וְהוֹסִיפוּ עָלֶיהָ אִמְרֵי-נֹעַם אוֹ טִפּוּחֵי-אַהֲבָה. הַנְּעָרִים אֲשֶׁר בָּאוּלָם מִלְּמַטָּה וַאֲשֶׁר עַל הַיְצִיעוֹת מָחֲאוּ כַפַּיִם מִדֵּי עֲלוֹת נַעַר קָטָן מְאֹד אוֹ נַעַר, אֲשֶׁר בְּגָדָיו הֵעִידוּהוּ כִּי דַּל הוּא. וְגַם לִקְרַאת הַנְּעָרִים, אֲשֶׁר שְׂעַר רֹאשָׁם תַּלְתַּלִּים אֲרֻכִּים וַאֲשֶׁר לְבוּשָׁם לָבָן וְאָדֹם, מָחֲאוּ כָף. בְּתוֹךְ הָעוֹלִים, מִתַּלְמִידֵי הַכִּתָּה הָרִאשׂוֹנָה, הָיוּ יְלָדִים, אֲשֶׁר כְּבוֹאָם לְמַעְלָה נִבְהֲלוּ, נָבוֹכוּ
וְלֹא יָדְעוּ אָנָּה יִפְנוּ, וְכָל הַקָּהָל שָׂחַק עַל הַמַּרְאֶה. בָּהֶם הָיָה יֶלֶד אֶחָד, קוֹמָתוֹ אַךְ כִּשְׁלֹשָׁה טְפָחִים וְעַל כְּתֵפוֹ עֲנִיבָה גְדוֹלָה, עֲשׂוּיָה סְרָטִים וְרֻדִּים, וְכִמְעַט לֹא יָכֹל עוֹד לָלֶכֶת הָכֵן, וַיִּכָּשֵׁל בַּשְּׁטִיחַ אֲשֶׁר עַל הָרִצְפָּה וַיִפֹּל; וַיְקִימֵהוּ שַׂר-הָעִיר, וְכָל הַקָּהָל שָׂחֲקוּ וַיִמְחֲאוּ כַפָּיִם. יֶלֶד אַחֵר הִתְגַּלְגֵּל מִן הַמַּעֲלוֹת לְמַטָּה עַד הַקַּרְקַע; וְקוֹל-פְּחָדִים נִשְׁמַע, אַךְ מַפַּלְתּוֹ לֹא הִכְאִיבָה אוֹתוֹ. וְשׁוֹנִים הָיוּ פְנֵי הַנְעָרִים: פְּנֵי שׁוֹבָבִים, פְּנֵי רַכֵּי לֵבָב, פָּנִים אֲדֻמִּים כְּגֻדְגִּדְנִיּוֹת, תִּינוֹקוֹת אֲשֶׁר שָׂחֲקוּ לְכָל אִישׁ וָאִישׁ עַל פָּנָיו; כִּמְעַט יָרְדוּ אֶל הַקַּרְקַע, וַאֲבוֹתֵיהֶם וְאִמּוֹתֵיהֶם אָחֲזוּ בָם וַיִשָּׂאוּם מִשָּׁם. וּבְהַגִּיע תּוֹר מַחֲלַקְתֵּנוּ, בָּהּ לֹא שָׂבְעָה עֵינִי לִרְאוֹת! בָּה הָיוּ רָבִּים אֲשֶׁר יְדַעְתִּים. בָּא קוֹרֵיטִי, וְהוּא לָבוּשׁ בְּגָדִים חֲדָשִׁים מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹֹאשׁ, וְעַל פָּנָיו, כְּמִשְּׁפָּטוֹ, שְׂחוֹק נָעִים, עַלִּיז, אֲשֶׁר גִּלָּה כָל שִׁנָּיו הַלְּבָנוֹת, וּבְכָל-זֹאת מִי יוֹדֵעַ כַּמָּה כִּכְּרֵי עֵצִים נָשָׂא עַל שִׁכְמוֹ הַבֹּקֶר! בְּתֵת לוֹ זְקַן-הָעֵדָה אֶת הַפְּרָס, שְׁאָלָהוּ מֵאַיִן בָּא לוֹ הָאוֹת הָאָדֹם אֲשֶׁר עַל מִצְחוֹ, ובְדַבְּרוֹ שָׁם יָדוֹ עַל שְׁכֶם הַנָּעַר; תַּרְתִּי אַחֲרֵי אָבִיו וְאַחֲרֵי אִמּוֹ בְּתוֹךְ הַקָּהָל בָּאוּלָם, וָאֵרֶא וְהִנֵּה הֵם שָׂמִים יָד לְפֶה וְצוֹחֲקִים. אַחֲרָיו בָּא דֵירוֹסִי, לָבוּשׁ כְּלִיל תְּכֵלֶת, וְכַפְתּוֹרִים נוֹצְצִים עַל מְעִילוֹ, וְתַלְתַּלֵּי הַזָּהָב עַל רֹאשׁוֹ, וְהוּא מָהִיר, חָפְשִׁי בִתְנוּעוֹתָיו. גְּבַהּ-מֵצַח, יָפֶה אַף נָעִים, עַד אֲשֶׁר אִוְּתָה נַפְשִׁי לִשְׁלֹחַ לוֹ נְשִׁיקָה, וְכָל הָאֲדוֹנִים בִּקְּשׁוּ לְדַבֵּר אִתּוֹ וְלִלְחֹץ אֶת יָדוֹ. וְאַחַר קָרָא הַמּוֹרֶה: “גְּ’יוּלִיּוֹ רָבֵּיטִי!” וַיִּגַּשׁ בֶּן פְּקִיד-הַקַּלָּעִים עִם מִשְׁעֲנוֹתָיו. מֵאוֹת נְעָרִים יָדְעוּ אֶת הַדָּבָר, וּכְרֶגַע נָפוֹצָה הַשְּׁמוּעָה בְּכָל הַקָּהָל, ויִּפְרֹץ שְׁאוֹן תְּרוּעוֹת וּקְרִיאוֹת, עַד אֲשֶׁר חָרַד כָּל בֵּית-הַחִזָּיוֹן; הָאֲנָשִׁים קָמוּ וַיַּעַמְדוּ וְהַנָּשִׁים נוֹפְפוּ מִטְפְּחוֹת-הַכִּיס, וְהַנַּעַר הַמִּסְכֵּן עָלָה לַבִּימָה וַיַּעֲמֹד בַּתָּוֶךְ נִבְהָל וְחָרֵד… וַיִּמְשְׁכֵהוּ זְקַן-הָעֵדָה אֵלָיו, וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת הַפְּרָס, וּנְשִׁיקָה הוֹסִיף עָלָיו, וַיַּתֵּר אֶת זֵר עֲלֵי-הַדַּפְנָא מֵעַל מִסְעַד הַכִּסֵּא וַיִּתְלֵהוּ לוֹ עַל כַּפַּת מִשְׁעַנְתּוֹ… וְאַחַר הוֹלִיכוֹ עַד הַתָּא אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבִּימָה, בּוֹ יָשַׁב אָבִיו הַפָּקִיד; וַיִשָּׂאֵהוּ הָאָב בִּשְׁתֵּי זְרוֹעוֹתָיו לְמַעְלָה וַיוֹשִׁיבֵהוּ אֶל תּוֹךְ הַתָּא, וְכָל הַקָּהָל קוֹרְאִִים קוֹל גָּדוֹל “חֲזַק”, “הֵידָד”. וּבֵינְתַּיִם נִמְשְׁכָה הַנְּגִינָה הָרַכָּה וְהַנְּעִימָה עַל הַכִּנוֹר, וְהַנְּעָרִים עָלוּ עַל הַבִּימָה אִישׁ אַחֲרֵי אָחִיו: מִמַּחֲלֶקֶת דֵּילַה קוֹנְסוֹלַטָּה, כִּמְעַט כֻּלָּם בְּנֵי סוֹחְרִים; מִמַּחֲלֶקֶת דֵּיבַנְקִילִיָּה, בְּנֵי פוֹעֲלִים; מִמַּחֲלֶקֶת בָּנְקָמְפַּנִי — בָּהֶם רַבִּים בְּנֵי אִכָּרִים; מִבֵּית-הַסֵּפֶר רִינָרִי, וְהֵם הָיוּ הָאַחֲרוֹנִים. כִּכְלוֹת הַכֹּל, שָׁרוּ שֵׁשׁ מֵאוֹת הַנְּעָרִים אֲשֶׁר בָּאוּלָם שִׁיר אַחֵר, יָפֶה מְאֹד; אַחֲרֵי-כֵן דִּבֵּר זְקַן-הָעֵדָה וְאַחֲרָיו מִשְׁנֵהוּ, אֲשֶׁר אָמַר אֶל הַנְּעָרִים כְּכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר לֵאמֹר:… “וְאוּלָם אַל תֵּלְכוּ מִזֶּה עַד אִם בֵּרַכְתֶּם אֶת הָאֲנָשִׁים הַמַּרְבִּים כָּכָה לַעֲבוֹד לְמַעַנְכֶם, הַמַּקְדִּישִים לָכֶם כָּל כֹּחַ בִּינָתָם וְכָל כֹּחַ לְבָבָם, הַחַיִּים לְמַעַנְכֶם וְהַמֵּתִים לְמַעַנְכֶם. הֲלֹא הֵמָּה שָׁם!” — וַיּוֹר בְּאֶצְבָּע לִיצִיעוֹת הַמּוֹרִים. אָז קָמוּ כָל הַנְּעָרִים אֲשֶׁר בַּיְצִיעוֹת וַאֲשֶׁר בַּתָּאִים וַאֲשֶׁר בָּאוּלָם לְמַטָּה, וַיִּשְׁלְחוּ יְדֵיהֶם אֶל מוּל הַמּוֹרִים וְהַמּוֹרוֹת וַיִּקְרְאוּ לָהֶם, וְהֵמָּה עָנוּ בְּקוּמָם וּבַהֲנִיפָם לְעֻמָּתָם בְּהִתְרַגְּשׁוּת אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת כּוֹבְעֵיהֶם וְאֶת מִטְפְּחוֹת-כִּיסָם. וְאַחַר שָׁבָה נִגְּנָה הַמַּקְהֵלָה, וְהַנְּעָרִים בְּנֵי כָל הַמְּדִינוֹת עָמְדוּ טוּר אֶחָד עַל הַבִּימָה וִידֵיהֶם מְשֻׁלָּבוֹת אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ, וְהַקָּהָל בֵּרַךְ אוֹתָם בְּקוֹל רַעֲמוֹ אֶת הַבְּרָכָה הָאַחֲרוֹנָה וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מְטַר אֲגֻדּוֹת פְּּרָחִים.

רִיב

20.– יוֹם שֵׁנִי.

וּבְכָל-זֹאת לֹא מִקִּנְאָתִי אֲשֶׁר קִנֵאתִי בְּקוֹרֵיטִי, שֶׁהוּא הִשִׂיג אֶת הַפְּרָס וְלֹא אֲנִי, הָיְתָה זֹאת, כִּי רַבְתִּי עִמּוֹ הַיּוֹם בַּבֹּקֶר בְּחָזְקָה! לֹא מִקִּנְאָה הָיָה הַדָּבָר. וְאוּלָם אֲנִי לֹא צָדַקְתִּי בְּרִיבִי. הַמּוֹרֶה הוֹשִׁיב אוֹתוֹ עַל-יָדִי; וַאֲנִי יָשַׁבְתִּי וְכָתַבְתִּי עַל מַחְבַּרְתִּי, וַיִּפְגַע בִּי בְּמַרְפֵּקוֹ, וּמִפְּנֵי הַמַדְחֵפָה עָשִׂיתִי כֶתֶם-דְּיוֹ וְגַם הַסִּפוּר “דָּם רוֹמַנּוֹלִי”, אֲשֶׁר הָיָה עָלַי לְהַעְתִּיק בְּעַד הַ“בּוֹנֶה הַקָּטָן” — כִּי חוֹלֶה הוּא— גַּם הוּא נִכְתָּם. אָז חָרָה אַפִּי בוֹֹ וָאֹמַר לוֹֹ דָבָר מָר. וְהוּא עָנַנִי בִּצְחוֹק קַל: “לֹא בְזָדוֹן עָשִׂיתִי זֹאת”. וַאֲנִי — עָלַי הָיָה לְהַאֲמִין לוֹ, כִּי יְדַעְתִּיו; אַךְ צְחוֹקוֹ הָיָה עַל אַפִּי וְעַל חֲמָתִי וָאֹמַר בְּלִבִּי: “הוֹי, עַתָּה גָּבַהּ לְבָבוֹ, יַעַן הִשִּׂיג אֶת הַפְּרָס!” עוֹד מְעַט וַאֲנִי הָדַפְתִִּי אוֹתוֹ, לְמַעַן נְקוֹם נִקְמָתִי, בְּחָזְקָה, עַד אֲשֶׁר נִשְׁחַת לוֹ עַמּוּד אֶחָד מִכְּתָבוֹ. אָז אָמַר אֵלַי, וּפָנָיו אָדְמוּ מִקֶּצֶף: “אַתָּה עָשִׂיתָ זֹאת בְּזָדוֹן!” וַיָּרֶם יָדוֹ לְמוּלִי; וְהַמוֹרֶה הִבִּיט אֵלֵינוּ — וַיָּשֶׁב קוֹרֵיטִי אֶת יָדוֹ; אַךְ אָמֹר אָמַר אֵלַי: “אֲנִי מְחַכֶּה לְךָ בַחוּץ!” וַאֲנִי בוֹשְׁתִּי, כִּי הִנֵּה שָׁכְכָה חֲמָתִי, וְגַם נִחַמְתִּי עַל אֲשֶׁר עָשִׂיתִי. לֹא, קוֹרֵיטִי לֹא יָכֹל לַעֲשׂוֹת כָּזֹאת בְּזָדוֹן. הֵן הוּא נַעַר טוֹב. כֹּה דִבַּרְתִּי אֶל לִבִּי. זָכַרְתִּי אֶת יוֹם רְאוֹתִי אוֹתוֹ בְּבֵיתֵוֹ, בעָבְדוֹ עֲבוֹדָה, בעָזְרוֹ לְאִמּוֹ הַחוֹלָה, זָכַרְתִּי גַם אֶת הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר שִׂמַּחְתִּיו בְּבֵיתֵנוּ וְאֵת אֲשֶׁר מָצָא חֵן בְּעֵינֵי אבִי. מִי יִתֵּן וְלֹא אָמַרְתִּי לוֹ אֶת הַדָּבָר הַהוּא וְלֹא עָשִׂיתִי אֶת הַמַּעֲשֶׂה הָרָע! זָכַרְתִּי אֶת עֲצַת אָבִי אֲשֶׁר יְעָצַנִי לֵאמֹר: “אִם חָטָאת לְרֵעֲךָ, אִם לֹא צָדַקְתָּ בְּרִיבְךָ, שְׁאַל מִמֶּנוּ וְיִסְלַח לָךְ”. וְאוּלָם לֹא מָצָאתִי אֶת לִבִּי לַעֲשׂוֹת כֵּן, בּוֹשְׁתִּי לְהִכָּנַע מִפְּנֵי רֵעִי. הִתְגַּנַּבְתִּי לְהַבִּיט אֵלָיו, ואֵרֶא וְהִנֵּה בִגְדוֹ מְמֻשָּׁךְ וּמְמֹרָט עַל הַכָּתֵף, כִּי אָכֵן הִרְבָּה נְשׂוֹא עֵצִים הַיּוֹם, וָאֵדַע עִם לְבָבִי, כִּי טוֹב אֲנִי לוֹ, וָאֹמַר לְנַפְשִׁי: “חֲזָק!” — אַךְ הַמִּלָּה “סְלַח לִי” לֹא עָבְרָה פִי. וְהוּא הִבִּיט אֵלַי פַּעַם בְּפַעַם כְּמִתְגַּנֵּב וַיְהִי בְעֵינַי כְּמִצְטַעֵר וְלֹא כְזוֹעֵם. אַךְ אֲנִי הִבַּטְתִּי אֵלָיו בְּעֵינַיִם מַבִּיעוֹת רוּחַ מְרִי, לְמַעַן הַרְאוֹתוֹ, כִּי אֵין כָּל פַּחַד לְנֶגֶד עֵינָי. וְהוּא אָמַר אֵלַי שֵׁנִית: “בַּחוּץ נִתְרָאֶה פָנִים!” וַאֲנִי: — “בַּחוּץ נִתְרָאֶה פָנִים!”
אַךְ זָכַרְתִּי אֵת אֲשֶׁר אָמַר לִי אָבִי יוֹם אֶחָד: “אִם עָוֶל בְּיָדְךָ, עָמֹד תַּעֲמֹד עַל נַפְשְׁךְ, אַךְ הַכֵּה לא תַכֶּה!”. וָאֹמַר בְּלִבִּי: “כֵּן, אֶתְרָאֶה עִמּוֹ פָנִים, וְאוּלָם רַק הָגֵן אָגֵן עָלַי, וְהַכֵּה לֹא אַכֶּה”. אַךְ הָיֹה הָיִיתִי סָר וְזָעֵף וְלֹא שָׁמַעְתִּי גַם אֶת דִּבְרֵי הַמּוֹרֶה, עַד שֶׁבָּאָה עֵת צֵאתֵנוּ; וַיְהִי בִהְיוֹתִי לְבַדִּי בָּרְחוֹב, ואֵרֶא וְהִנֵּה הוּא בָא אַחֲרָי. וָאֶעֱמֹד תַּחְתָּי וָאֲחַכֶּה לוֹ, וסַרְגֵּלִי בְיָדִי. וַיִּגַּשׁ אֵלַי, ואָרִים אֶת הַסַּרְגֵל לְנֶגְדּוֹ. וַיַּרְחֵק אֶת הַסַּרְגֵּל בְּיָדוֹ וַיֹֹּּאמֶר אֵלַי בְּבַת-צְחוֹקוֹ הַטּוֹבָה: “לֹא כֵן, אֶנְרִיקוֹ, הָבָה נְחַדֵּשׁ בְּרִיתֵנוּ כְּקֶדֶם”. עָמַדְתִּי רֶגַע אֶחָד מִשְׁתּוֹמֵם וְאַחַר נִרְאָה לִי כְמוֹ יָד נָגְעָה בִכְתֵפִי וַאֲנִי הִנְנִי בֵין זְרוֹעוֹתָיו. וַיִּשַּׁק לִי וַיֹּאמֶר: “אַל תִּגְרַת-יָדַיִם בֵּינִי וּבֵינְךָ, הֲלֹא?” וָאֹמַר: “לֹא, לֹא, עַד עוֹלָם!” וַנִּפָּרֵד אִישׁ מֵרֵעֵהוּ בְּלֵב טוֹב. וּבְבוֹאִי הַבַּיְתָה סִפַּרְתִּי לְאָבִי אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כִּי דִמִּיתִי בְנַפְשִׁי לָתֵת שִׂמְחָה בְּלִבּוֹ; אַךְ הוּא הִרְעִים פָּנִים וַיֹּאמַר: “עָלֶיךָ הָיָה לָתֵת יָדְךְ לוֹ רִאשׁוֹנָה, אַחֲרֵי אֲשֶׁר לֹא צָדַקְתָּ בְּרִיבְךָ עִמּוֹ”. וְאַחַר אָמַר: “אַל תָּנֶף אֶת הַסַּרְגֵּל עַל רֵעֲךְ הַטּוֹב מִמְּךָ, עַל בֶּן אִישׁ-צָבָא!” וַיּוֹצֵא אֶת הַסַּרְגֵּל מִתּוֹךְ יָדִי וַיִּשְׁבְּרֵהוּ לִשְׁנַיִם וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אֶל הַקִּיר.

אֲחוֹתִי

24.– יוֹם שִׁשִׁי.

מַדוּעַ, אֶנְרִיקוֹ, הִכְעַסְתָּ אוֹתִי כָכָה עַל פָּנַי, עַתָּה אַחֲרֵי הוֹכִיחַ אָבִינוּ אוֹתְךָ עַל לֶכְתְּךָ עִם קוֹרֵיטִי בְּלֹא-צֶדֶק? לֹא תוּכַל לְדַמּוֹת בְּנַפְשְׁךָ, מַה-נֶּעְצַבְתִּי עַל זֹאת. הַאֵינְךָ יוֹדֵעַ, כִּי בְּעוֹד הֱיוֹתְךָ יֶלֶד קָטָן עָמַדְתִּי שָׁעוֹת רַבּוֹת, שָׁעָה אַחַר שָׁעָה, לְיַד עַרְשְׂךָ, תַּחַת אֲשֶׁר אֵלֵךְ לְשַׂחֵק עִם רֵעוֹתַי, וְכִי בַחֲלוֹתְךָ יָרַדְתִּי מִמִּטָּתִי בְּכָל לַיְלָה וְלַיְלָה לְמַשֵּׁשׁ אֶת מִצְחֲךָ, לְמַעַן דַּעַת, הַחַם הוּא מִקַּדָּחַת? הַאֵינְךָ יוֹדֵעַ, אַתָּה הַמַּכְעִיס אֶת אֲחוֹתְךָ, כִּי אִם יִהְיֶה אָסוֹן נוֹרָא בְּבֵיתֵנוּ, אָנֹכִי אֶהְיֶה לְךָ לְאֵם וַאֲהַבְתִיךָ כֶּאֱהֹב אֶת הַבֵּן? הַאֵינְךָ יוֹדֵעַ, כִּי בְּיוֹם אֲשֶׁר אָבִינוּ וְאִמֵּנוּ לֹא יִהְיוּ עוֹד בַּחַיִּים, אָנֹכִי אֶהְיֶה חֲבֶרְתְּךָ הַטּוֹבָה, הַחֲבֵרָה הַיְחִידָה, אֲשֶׁר תוּכַל לְדַּבֵּר עִמָּהּ עַל מֵתֵינוּ וְעַל יְמֵי יַלְדוּתְךָ, וַאֲשֶׁר, אִם דָּרוּשׁ יִהְיֶה, תַּעֲבֹד. לְמַעַנְךָ, אֶנְרִיקוֹ, לְמַעַן הָבֵא לַחְמְךָ, לְמַעַן עֲזָר-לְךָ לִשְׁקֹד עַל לִמוּדֶיךָ? כִּי אָהֹב אֹהַבְךָ תָמִיד, כַּאֲשֶׁר תִּגְדַּל, כִּי לִבִּי יֵלֵךְ עִמְּךָ תָּמִיד בְּלֶכְתְּךָ אֶל אֶרֶץ רְחוֹקָה, כִּי הֵן גָּדַלְנוּ יַחַד וְדָם אֶחָד לָנוּ. הוֹי, אֶנְרִיקוֹ, בְּטַח, כִּי בִהְיוֹתְךָ לְאִישׁ, בְּבוֹא עָלֶיךָ רָעָה, בִּהְיוֹתְךָ לְבַדְּךָ, אָז בּוֹא תָבוֹא אֵלַי אֶל-נָכוֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָי: “אֲחוֹתִי סִלְוִיָּה, אֵשְׁבָה-נָא מְעַט בְּבֵיתֵךְ, נְדַבְּרָה-נָא עַל הַיָּמִים, בָּהֶם הָיִינוּ מְאֻשָּׁרִים, הַעוֹד תִּזְכְּרִים? נְדַבֵּר עַל אִמֵּנוּ, עַל בֵּיתֵנוּ, עַל הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים הַטּוֹבִים שֶׁכְּבָר עָבְרוּ וְאֵינָם”. הוֹי! אֶנְרִיקוֹ, אֲחוֹתְךָ פָּתֹח תִּפְתַּח לְךָ תָמִיד אֶת זְרוֹעוֹתֶיהָ. כֵּן, אֶנְרִיקוֹ יַקִּירִי, וְעִמְּךָ הַסְּלִיחָה עַל הוֹכִיחִי אוֹתְךָ עַתָּה. לֹא אֶזְכּוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לִי עָוֶל, וְאִם כָּזֹאת וְכָזֹאת תּוֹסִיף לְהַרְגִּיזֵנִי, מַה זֹּה עוֹשָׂה? הֵן בְּכָל-אֵלֶּה אָחִי אַתָּה וְאָחִי תִהְיֶה תָמִיד; לֹא אֶזְכּוֹר דָּבָר, בִּלְתִּי-אִם אֲשֶׁר נְשָׂאתִיךָ עַל זְרוֹעוֹתַי בִּהְיוֹתְךָ יֶלֶד קָטָן, וַאֲשֶׁר אָהַבְנוּ יַחַד אָבִינוּ וְאִמֵּנוּ, וַאֲשֶׁר רְאִיתִיךָ הוֹלֵךְ וְגָדֵל וַאֲשֶׁר הָיִיתִי חֲבֶרְתְּךָ הַנֶּאֱמָנָה יָמִים רַבִּים כָּאֵלֶּה. וְאוּלָם הֲלֹא תִכְתּוֹב לִי דָבָר טוֹב בַּמַּחְבֶּרֶת הַזֹּאת, וּבָעֶרֶב אָבוֹא אֵלֶיךָ לִקְרֹא אוֹתוֹ. וַאֲנִי, בִּרְאוֹתִי כִּי עָיֵף אַתָּה, הִנֵּה הֶעְתַּקְתִּי לְמַעַנְךָ אֶת הַסִּפּוּר “דַּם רוֹמַנּוֹלִי”, אֲשֶׁר הָיָה עָלֶיךָ לְהַעְתִּיקוֹ תַּחַת הַ“בּוֹנֶה הַקָּטָן” הַחוֹלֶה, לְמַעַן הַרְאוֹתְךָ, כִּי לֹא אֶקְצוֹף עָלֶיךָ. וּבִקַּשְׁתָּ וּמָצָאתָ אוֹתוֹ בְּתֵבַת-שֻׁלְחָנְךָ הַשְּׂמָאלִית; אֶת הַכֹּל כָּתַבְתִּי בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְאַתָּה יָשֵׁן. אָנָּא, אֶנְרִיקוֹ, כְּתָב-לִי דָבָר טוֹב.

אֲחוֹתְךָ סִלְוִיָּה.

נְקַלּוֹתִי בְעֵינַי מִנַּשֵּׁק יָדָיִךְ.

אֶנְרִיקוֹ.


דּם רוֹמַנּוֹלִי

סִפּוּר לַחֹדֶש

הַיּוֹם שָׁקַט בֵּית פֵּרוּצִיּוֹ מֵאֲשֶׁר עַד כֹּה. הָאָב, אֲשֶׁר לוֹ חֲנוּת-מַרְכֹּלֶת קְטַנָּה, נָסַע אֶל פּוֹרְלִי לִקְנוֹת מִקְנַתוֹ, וְאִשְׁתּוֹ נָסְעָה עִמּוֹ, הִיא וּבִתָּם הַקְּטַנָּה לוּאִידְשִינָה, אֲשֶׁר הוֹבִילָה אוֹתָה אֶל הָרוֹפֵא, לְמַעַן יַעֲשֶׂה לָהּ נִתּוּחַ בְּעֵינָהּ הַחוֹלָה; וְלֹא יוּכְלוּ לָשׁוּב הַבַּיְתָה עַד יוֹם מָחָר. וַיְהִי קָרוֹב לַחֲצוֹת הַלָּיְלָה. הָאִשָּׁה, הַבָּאָּה תָמִיד בַּיּוֹם לַעֲשׂוֹת אֶת עֲבוֹדוֹת הַבַּיִת, הָלְכָה לָהּ לִפְנוֹת עָרֶב. לֹא נִשְׁאֲרוּ בַבַּיִת כִּי-אִם הַסָּבָה, אֲשֶׁר יָבְשׁוּ רַגְלֶיהָ, וּפֵרוּצִיּוֹ, נַעַר בֶּן שְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה. וְהַבַּית בֵּית-חֹמֶר קָטָן וְלוֹ אַךְ קוֹמָה אַחַת, תַּחְתִּיָּה, וְהוּא בָנוּי לְיַד הַמְּסִלָּה: כִּמְטַחַוֵי קֶשֶׁת בֵּינוֹ וּבֵין אַחַד הַכְּפָרִים וְלֹא רָחוֹק מְאֹד מִפּוֹרְלִי הָעִיר אֲשֶׁר בְּרוֹמַנָּה. בַּמָּקוֹם הַהוּא מִסָּבִיב לֹֹא הָיָה בִּלְתִּי-אִם בַּיִת אֶחָד חָרֵב, אֲשֶׁר הָיָה לְמַאֲכֹלֶת אֵשׁ לִפְנֵי שְׁנֵי יְרָחִים, ועוֹד נִרְאָה עָלָיו שֶׁלֶט בֵּית-אֹכֶל. מֵאַחֲרֵי בֵית פֵּרוּצִיּוֹ הָיָה גַן-יָרָק קָטָּן מוּסַב גָּדֵר, אֲשֶׁר יָבֹאוּ בָהּ דֶּרֶךְ פִּשְׁפָּשׁ רָעוּעַ; דֶּלֶת הַחֲנוּת, אֲשֶׁר דַּרְכָּהּ יֵצְאוּ וְיָבֹאוּ גַּם הַבַּיְתָה, הָיְתָה מָפְנָה אֶל הַמְּסִלָּה. מִסָּבִיב הִשְׂתָּרְעָה חֶלְקָה גְדוֹלָה, שָׂדוֹת רַחֲבֵי יָדַיִם, נֶעֱבָדִים וּנְטוּעִים עֲצֵי תוּת.

וַיְהִי כַחֲצוֹת הַלַּיְלָה ובַחוּץ גֶּשֶׁם וָרוּחַ, וְהַסָּבָה וּפֵרוּצִיּוֹ עוֹדָם יוֹשְׁבִים בַּחֲדַר-הָאֹכֶל, אֲשֶׁר בֵּינוֹ וּבֵין הַגַּן חֶדֶר קָטָן, וּבוֹ רְהִיטִים יְשָׁנִים. פֵּרוּצִיּוֹ בָא הַבַּיְתָה אַךְ בְּשָׁעָה אַחַת-עֶשְׂרֵה, מִקֵּץ שָׁעוֹת רַבּוֹת לְשִׁבְתּוֹ בַּחוּץ; וְהַסָּבָה לֹא הָלְכָה לִישׁוֹן עַד בּוֹאוֹ וַתְּחַכֶּה לוֹ בְחֶרְדַת-לֵב, לֵאמֹר: מִי יוֹדֵעַ מֶה הָיָה לוֹ. וְהִיא מֻטֶּלֶת בְּלִי-נוֹעַ עַל כִּסֵּא רָחָב בַּעַל-צְלָעוֹת, אֲשֶׁר עָלָיו תְּבַלֶַּה כָל הַיּוֹם, וּפְעָמִים רַבּוֹת גַּם כָּל הַלַּיְלָה, כִּי מִפְּנֵי קֹצֶר-רוּחָהּ לֹא יָכְלָה לִשְׁכַּב עַל הַמִּטָּה.

וּבַחוּץ יוֹרֵד הַגֶּשֶׁם, וְהָרוּחַ מְנַפֵּץ נִטְפֵי הַמַּיִם אֶל הַשְׁמָשׁוֹת; וְהַלַיְלָה שָׁחוֹר כְּעוֹרֵב. פֵּרוּצִיּוֹ שָׁב הַבַּיְתָה עָיֵף, מְגֹאָל, קְרוּעַ-בִּגְדוֹ וְעַל מִצְחוֹ חַבּוּרָה אֲדֻמָּה-כֵהָה — אוֹת אֶבֶן אֲשֶׁר פָּגְעָה בוֹ; כִּי הוּא וַחֲבֵרָיו הִשְׁלִיכוּ אֲבָנִים הָאֶחָד עַל רֵעֵהוּ; וַיָּבֹאוּ כְדַרְכָּם לִידֵי מִלְחֶמֶת אֶגְרוֹפִים; לָאַחֲרוֹנָה שִׂחַק וַיְאַבֵּד אֶת כָּל כַּסְפּוֹ, וְאֶת כּוֹבָעוֹ עָזַב בְּאַחַד הַבּוֹרוֹת.

אַף כִּי בַּחֶדֶר הָיָה אַךְ אוֹר מְעַט, אוֹר מְנוֹרַת-שֶׁמֶן קְטַנָּה אֲשֶׁר בִּקְִצֵה הַשֻּׁלְחָן לְיַד הַכִּסֵּא, בְּכָל-זֹאת רָאֲתָה הַסָּבָה וַתַּכֵּר כְּרֶגַע אֶת אֲשֶׁר עִם נֶכְדָּהּ; מְעַט נִחֲשָׁה אֶת עֲלִילוֹתָיו הָרָעוֹת וּמְעַט הִתְוַדָּה הוּא לְפָנֶיהָ. הִיא אָהֲבָה אֶת הַנַּעַר בְּכָל לְבָבָהּ. וְכַאֲשֶׁר יָדְעָה אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה, הֵחֵלָּה לִבְכּוֹת.

אַחֲרֵי-כֵן, מִקֵּץ דְּמָמָה אֲרֻכָּה, אָמְרָה: “אֲהָהּ! לִבְּךָ לֹא יהֱמֶה לְסָבָתְךָ הַמִּסְכֵּנָה. אֵין לִבְּךָ אֵלַי; לוּלֵא כֵן, כִּי עַתָּה לא הִשְׁתַּמַּשְׁתּ לְרָעָה בַּאֲשֶׁר עָזְבוּ אָבִיךָ וְאִמְּךָ אֶת הַבַּיִת, לְמַעַן הָבִיא עָלַי יִסּוּרִים. כָּל הַיּוֹם עָזַבְתָּ אוֹתִי לְבַדִּי! לֹא חַסְתָּ וְלֹא רִחַמְתָּ עָלַי! הִשָּׁמֶר-לְךָ, פֵרוּצִיּוֹ! הֵן הִתְיַצַּבְתָּ עַל דֶּרֶךְ לֹא טוֹב, וּבְאַחֲרִיתְךָ תִּהְיֶה בְכָל רָע. רָאִיתִי רַבִּים אֲשֶׁר כָּמוֹךָ, בִּקְטַנּוֹת הֵחֵלּוּ וּבְרָעוֹת גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת כִּלּוּ. בָּרִאשוֹנָה בּוֹרְחִים מֵהַבַּיִת, מִתְגָּרִים מִלְחָמָה בִּנְעָרִים אֲחֵרִים, מְשַׂחֲקִים וּמְאַבְּדִים כֶּסֶף; וְאַחַר, מְעַט מְעַט, יוֹרְדִים בַּמּוֹרָד, יוֹרְדִים פְּלָאִים: מִן הָאֲבָנִים אֶל הַשַּׂכִּין, מִן הַמִּשְׂחָק אֶל חֲטָאִים אֲחֵרִים וּּמֵאֵלֶּה… אֶל הַגְּנֵבָה”.

פֵרוּצִיּוֹ הִקְשִׁיב וַיִּשְׁמָע; בְּמֶרְחַק שְׁלֹשָׁה צְעָדִים עָמַד נִשְׁעָן אֶל מְזָוֶה, סַנְטֵרוֹ הוּרַד עַל חָזֵהוּ, מצְחוֹ רָגַע וְעוֹֹדֶנוּ חַם וְנִרְעָשׁ מִסַֹעֲרַת הַתִּגְרָה. קְוֻצַּת שֵׂעָר יָפֶה, אָמֹץ כְּמַרְאֵה הַבָּטְנִים, יָרְדָה לוֹ עַל מִצְחוֹ, וְהוּא מַבִּיט נִכְחוֹ בְעֵינָיו, עֵינֵי הַתְּכֵלֶת.

וְהַסָּבָה הוֹסִיפָה לִבְכּוֹת וַתֹּאמֶר שֵׁנִית: “מִן הַמִּשְׂחָק אֶל הַגְּנֵבָה. זְכָר-זֹאת, פֵרוּצִיּוֹ, זְכֹר אֶת הָאִישׁ, אֲשֶׁר רָעָתוֹ שָׁמָתְהוּ לְמָשָׁל בִּכְפָרֵנוּ, אֶת וִיטוֹ מוֹצוֹנִי, אֲשֶׁר הִתְחַבֵּר עַתָּה עִם אַנְשֵׁי בְּלִיַּעַל בָּעִיר. עַד מְלֹאת לוֹ אַרְבַּע וְעֶשְׂרִים שָׁנָה יָשַׁב פַּעֲמַיִם בְּבֵית-הָאֲסוּרִים. אִמּוֹ הַמִּסְכֵּנָה, אֲשֶׁר יְדַעְתִּיהָ, מֵתָה מִשִּׁבְרוֹן לֵב, וְאָבִיו בָּרַח בְּמַר נַפְשׁוֹ וַיֵּלֶךְ אֶל שְׁוֵיץ. זְכוֹר אֶת הַנֶּפֶשׁ הָאֹבֶדֶת הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָבִיךָ בּוֹשׁ לִשְׁאֹל לְשָׁלוֹם לוֹ וּלְבָרְכוֹ; בְּכָל-עֵת יֶאֱרַח לְחֶברָה עִם רְשָׁעִים, רָעִים וְחַטָּאִים מִמֶּנּוּ, וּבְאַחֲרִיתוֹ יָמוּת מוֹת נָבָל בְּתוֹךְ הָעוֹבְדִים בְּפֶרֶךְ עַל הָאֳנִיּוֹת. אֲנִי יְדַעְתִּיו בְּעוֹדֶנוּ נַעַר: רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ הָיְתָה כְדַרְכְּךָ עָתָּה. זְכוֹר, כי כָמֹהוּ כֵּן תָּכִין גַּם אַתָּה לְאָבִיךָ וּלְאִמְּךָ בָּאַחֲרוֹנָה יָמִים, אשֶׁר אֵין חֵפֶץ בָּהֶם”.

וּפֵרוּצִיּוֹ הֶחֱרִישׁ. לִבּוֹ לֹא הָיָה כְלָל מָשְׁחָת; לְהֶפֶךְ, מְשׁוּבָתוֹ לֹא הָיְתָה פְרִי יֵצֶר-לֵב רָע, כִּי-אִם תּוֹצְאוֹת לֵב עֵר, מָלֵא חַיִּים וְאַמִּיץ עַד מְאֹד; וְאָבִיו הוּא הוּא שׁוֹבְבָהוּ, בְּתִתּוֹ אוֹתוֹ לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי לִבּוֹ בְּלִי מֶתֶג וָרֶסֶן; כִּי יָדַע לְבָבוֹ, אֲשֶׁר נֶפֶשׁ הַנַּעַר בֶּאֱמֶת נֶפֶשׁ עֲדִינָה וְכִי לְעֵת מְצֹא יִכְשַׁר גַּם לְכָל מִפְעָל נִשְׂגָּב וְיָפֶה; וּבְכֵן קִוָּה, כִּי בָאַחֲרוֹנָה מָצֹא יִמְצָא אֶת הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְשָׁרָה לָלֶכֶת בָּהּ. הַנַּעַר אָהַב טוֹב מֵרָע, אַךְ הָיֹה הָיָה קְשֵׁה-עֹרֶף וְעוֹמֵד עַל דַעְתּוֹ, וְלָכֵן לֹא יָכֹל לְבַטֵּא בִשְׂפָתָיו אֶת הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים הָאֵלֶּה: “אָמְנָם כֵּן, עָוֶל פָּעַלְתִּי, לֹא אוֹסִיף, סִלְחִי לִי”. — פְּעָמִים רַבּוֹת הָיְתָה נַפְשׁוֹ מְלֵאָה רְגָשׁוֹת עֲדִינִים; אַךְ גְּאוֹנוֹ לֹא נְתָנוּ לְהַבִּיעַ אוֹתָם בִּשְׂפָתָיו. וְהַסָּבָה הוֹסִיפָה לְדַבֵּר, כִּרְאוֹתָהּ כִּי עוֹדֶנּוּ מַחֲרִישׁ, וַתֹּאמַר: “הוֹי, פֵרוּצִיּוֹ! הַאֵין גַּם מִלָּה בִּלְשׁוֹנְךָ, לְהַגִּיד לִי כִּי נִחָמְתָּ? הֵן רוֹאֶה אַתָּה, כִּי בְרָע אָנִי, כִּי קָרוֹב קִצִּי. וְאֵיכָכָה תִמְצָא אֶת לִבְּךָ לְהַכְאִיבֵנִי, לְהַזִּיל דִּמְעָה מֵעֵינֵי אֵם-אִמְּךָ, אֲשֶׁר תָּמִיד הָיְתָה טוֹבָה לָךְ, שֶׁכָּכָה זָקְנָה, שֶׁכָּכָה קָרְבוּ יָמֶיהָ לָמוּת. הֲלֹא הִיא הֵנִיעָה עַרְשְׂךָ לֵילוֹת תְּמִימִים בְּעוֹד הֱיוֹתְךָ יֶלֶד בֶּן יְרָחִים אֲחָדִים, וְלֹא אָכְלָה מְאוּמָה, כִּי חָשְׂכָה פַת-לֶחֶם מִפִּיהָ לְמַעַנְךָ; זֹאת לֹא יָדַעְתָּ! אֲנִי אָמַרְתִּי תָמִיד: הַיֶּלֶד הַזֶּה יְנַחֲמֵנִי! וְעַתָּה הִנְּךָ מְמָרֵר אֶת חַיַּי עַד מָוֶת! בְּחֵפֶץ לֵב נָתַתִּי מְעַט חַיָּתִי זֹאת, לוּ יָכֹלְתִּי לִרְאוֹתְךָ שָׁב אֶל הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה, סָר אֶל מִשְׁמַעַת, כַּיָּמִים הָהֵם… בְּהוֹלִיכִי אוֹתְךָ אֶל בֵּית-הַתְּפִלָּה, הַעוֹד תִּזְכּוֹר, פֵרוּצִיּוֹ? אָז מִלֵּאתָ אֶת כִּיסֵי בִגְדִי צְרוֹרוֹת-אֶבֶן וּפְרָחִים, וַאֲנִי נְשָׂאתִיךָ עַל זְרוֹעוֹתַי, נִרְדָּם, הַבָּיְתָה? אָז הָיִיתָ טוֹב לְסָבָתְךָ הַמִּסְכֵּנָה. וְעַתָּה, בִּיבוֹשׁ רַגְלַי, בִּהְיוֹת אַהֲבָתְךָ דְרוּשָׁה לִי כָּאַוִּיר לִנְשִׁימָה, בְּאֵין לִי עוֹד כָּל חֵפֶץ זוּלָתְךָ בָּאָרֶץ, — אוֹי לִי, לָאִשָּׁה הַמִסְכֵּנָה, אֲשֶׁר מֵת חֲצִי בְשָׂרָהּ! הוֹי אֵלִי, אלִי!”..

וְלֹא יָכֹל עוֹד פֵרוּצִיּוֹ לְהִתְאַפֵּק, כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו, וַיְבַקֵּשׁ לִנְפֹּל עַל צַוְארֵי סָבָתוֹ, וְהִנֵּה שָׁמַע כְּקוֹל רַעַשׁ קַל בַּחֶדֶר הַשֵּנִי, הַפּוֹנֶה אֶל גַּן-הַיָּרָק. אַךְ לֹא יָדַע, הֲקוֹל הַתְּרִיסִים הוּא, בְּנוּעָם מִפְּנֵי רוּחַ, אִם קוֹל אַחֵר.

וַיַּט אָזְנוֹ וַיַּקְשֵׁב.

וְהַגֶּשֶׁם עוֹדֶנּוּ מְתוֹפֵף עַל הַחַלּוֹנוֹת.

קוֹל הָרַעַשׁ נִשְׁנָה. וְגַם הַסָּבָה שָׁמְעָה. וַתִּשְׁאַל בְּחֶרְדַּת לִבָּהּ מִקֵּץ רֶגַע אֶחָד: מַה זֹּאת?

וַיֹּאמֶר הַנַּעַר: קוֹל הֲמוֹן הַגָּשֶׁם.

וְהַסָּבָה מָחְתָה דִמְעָה מֵעֵינֶיהָ וַתֹּאמַר: וּבְכֵן פֵרוּצִיּוֹ, הֲתַבְטִיחֵנִי, כִּי תֵיטִיב אֶת דַרְכְּךָ, כִּי לֹא תוֹסִיף עוֹד לְהַזִּיל דִּמְעָה מֵעֵינֵי סָבָתְך הַמִּסְכֵּנָה?…

אַך קוֹל רַעַשׁ קַל שָׁב לְהִשָּׁמֵעַ וַיַּכְרַת דְּבָרֶיהָ מִפִּיהָ.

וַתִּקְרָא, וּפָנֶיהָ חָוְרוּ, לֵאמֹר: אֲבָל, לא כְקוֹל הַגֶּשֶם הַקּוֹל הַזֶּה!… לֵךְ רְאֵה מַה זֹּאת!

וּכְרֶגַע אָמְרָה: לֹא, שְׁבָה פֹּה! וַתַּחֲזֵק בְּיַד פֵרוּצִיּוֹ.

וַיַּעַצְרוּ שְׁנֵיהֶם בִּנְשִׁימָתָם, אַךְ לֹא שָׁמְעוּ בִּלתִּי-אִּם הֲמוֹן הַמָּיִם.

וְאַחַר רָגְזוּ שְׁנֵיהֶם תַחְתֵּיהֶם.

כְּקוֹל צְעָדִים שָׁמְעוּ שְׁנֵיהֶם בֶּחָדֶר.

וַיִּשְׁאַל הַנַּעַר בְּלֵב רוֹעֵד: מִי פֹה?

וְאֵין עוֹנֶה.

וַיָּשָׁב פֵרוּצִיּוֹ וַיִּשְׁאַל, וְכִמְעַט הָיָה לְאֶבֶן מִפַּחַד לְבָבוֹ: מִי הוּא זֶה?

עוֹד מִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנוֹ, וּמִפִּי שְׁנֵיהֶם הִתְפָּרֵץ קוֹל-פְּחָדִים: שְׁנֵי אֲנָשִׁים קָפְצוּ אֶל תּוֹך הַחֶדֶר; הָאֶחָד אָחַז אֶת הַנַּעַר וַיִּלְחַץ יָדוֹ אֶל פִּיו; וְהַשֵּׁנִי לָחַץ אֶת גְּרוֹן הַזְּקֵנָה; הָרִאשוֹן אָמַר: הַס, אִם חָפֵץ חַיִּים אָתָּה! וְהַשֵּׁנִי: הַסִּי! וַיָּנֶף אֶת הַשַּׂכִּין. לְאִיש אִיש מֵהֶם הָיְתָה מִטְפַּחַת כֵּהָה עַל פָּנָיו וּבָהּ שְנֵי חוֹרִים לָעֵינָיִם.

רֶגַע אֶחָד לֹא נִשְׁמַע בִּלְתִּי-אִם קוֹל הַנְּשִׁימָה הָעֲצוּרָה שֶל אַרְבַּעְתָּם וְרַעַשׁ הַגָּשֶׁם; וְהַזְּקֵנָה הוֹצִיאָה מגְּרוֹנָהּ קוֹל נְהִימָה דַקָּה, ועֵינֶיהָ יָצְאוּ מֵחורֵיהֵן.

וַאֲשֶׁר הֶחֱזִיק אֶת הַנַּעַר לָחַשׁ בְּאָזְנוֹ לֵאמֹר: אַיֵּה שָׁמוּר כֶּסֶף אָבִיךָ?

וַיַּעַן הַנַּעַר בְּקוֹל דְּמָמָה וְשִׁנָּיו צָלְלוּ בְּפִיו: שָׁם…בָּאָרוֹן.

וַיֹּאמֶר הָאִישׁ: בּוֹא אִתִּי. וַיִּסְחָבֵהוּ הַחַדְרָה, וְהוּא לוֹחֵץ אֶת גְּרוֹנוֹ. שָׁם הָיְתָה עֲשָׁשִׁית כֵּהָה עַל הַקַּרְקַע.

וַיִּשְׁאַל: וְאַיֵּה הָאָרוֹן? הַנַּעַר, אֲשֶׁר כִּמְעַט נֶחֱנַק, הוֹרָה בְאֶצְבָּעוֹ עַל הָאָרוֹן. אָז — לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן — הִכְרִיחָהוּ הָאִישׁ לִפְנֵי הָאָרוֹן לַעֲמֹד עַל בִּרְכָּיו, וַיִּלְחַץ אֶת ראשׁוֹ בֵּין רַגְלָיו, לְמַעַן שׂוּם מַחֲנָק לוֹ בְּהַשְׁמִיעוֹ קוֹל זְעָקָה; וַיִּקַּח אֶת הָעֲשָׁשִׁית בְּיָדוֹ הָאַחַת וְחַדּוּד-בַּרְזֶל בְּיָדוֹ הַשֵּׁנִית, וַיָּשֶׂם בַּמַּנְעוּל, וַיִּלְחַץ, וַיְשַׁבְּרֵהוּ, וַיִּפְתַּח אֶת דַּלְתוֹת הָאָרוֹן, וַיְנַעֵר בְּחִפָּזוֹן אֶת הַכֹּל, וַיְמַלֵּא כִיסֵי בִגְדוֹ, וַיִּסְגּוֹר, וַיָּשָׁב וַיּפְתַּח, וַיְחַפֵּשׂ וַיְנַעֵר אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּאָרוֹן שֵׁנִית; וַיָּשָׁב וַיֹּאחַז בַּנַּעַר בְּיָד חֲזָקָה וַיֶּהְדְּפֵהוּ אֶל תּוֹךְ הַחֶדֶר; וְשָׁם עוֹד הַשֵּׁנִי אוֹחֵז בַּזְּקֵנָה בְּחָזְקָה, וְהִיא שׁוֹכֶבֶת מִתְפַּלֶּצֶת, וְרֹאשָהּ נָטוּי אֲחוֹרַנִּית וּפִיהָ פָתוּחַ.

וַיִּשְׁאַל בְּקוֹל דְּמָמָה: הֲמָצָאתָ?

וַיַעֲנֵהוּ רֵעֵהוּ: מָצָאתִי.

וַיּוֹסֶף לְדַבֵּר אֵלָיו: רְאֵה וְהַבִּיטָה אֶל הַפֶּתַח. וַיָּרָץ הַמַּחֲזִיק בַּזְּקֵנָה אֶל הַפֶּתַח הַפּוֹנֶה אֶל הַגָּן, לרְאוֹת הַאֵין שָׁם אִישׁ. וְאַחַר קָרָא מֵהַחֶדֶר הַקָּטָן בְּקוֹל דוֹמֶה לְקוֹל צִפְצוּף: בּוֹא.

וְהָאִישׁ אֲשֶׁר נִשְׁאַר בַּחֶדֶר, ועוֹדֶנּוּ מַחֲזִיק בְּפֵרוּצִיּוֹ, הֶרְאָה אָת הַנַּעַר וְאֶת הַזְּקֵנָה, אֲשֶׁר פָּקְחָה עֵינֶיהָ, אֶת הַמַּאֲכֶלֶת אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַיֹּאמַר: אַל יֵצֵא מִפִּיכֶם הֶגֶה, פֶּן אָשׁוּב וְכָרַתִּי אֶת רֹאשְׁכֶם.

וַיַּבֵּט אֲלֵיהֶם רֶגַע אֶחָד הָכֵן.

וְהִנֵּה קוֹל שָׁרִים רַבִּים נִשְׁמַע מֵרָחוֹק מִן הַמְּסִלָּה.

וַיַסֵּב הַגַּנָּב אֶת רֹאשׁו מְהֵרָה אֶל הַמּוֹצָא וּמִתְּנוּעָה חֲזָקָה זוּ נָפְלָה הַמִּטְפַּחַת מֵעַל פָּנָיו.

וַתִּתֵּן הַזְּקֵנָה קוֹל-זְעָקָה: מוֹצוֹנִי!

וְהַגַּנָּב, אֲשֶׁר הֻכַּר, נָהַם: לַעֲזָאזֵל! מוֹת תָּמוּתִי!

וַיָּנֶף אֶת הַשַּׂכִּין וַיִּגַּשׁ אֶל הַזְּקֵנָה וְהִיא מִתְעַלָּפֶת.

וְהַמְרַצֵּחַ כּוֹנֵן הַשַּׂכִּין אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, לְהַכּוֹת בָּהּ.

אַך פֵרוּצִיּוֹ זָעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה וַיְמַהֵר וַיִתְנַפֵּל עַל הַסָּבָה וַיָּסֶךְ עָלֶיהָ בּגְוִיָּתוֹ. וְהַמְרַצֵּחַ נָס וּבְנוּסוֹ פָּגַע בַּשֻּלְחָן וַיַּפֵּל אֶת הַנֵּר וַיְכַבֵּהוּ.

וְהַנַּעַר צָנַח לְאִטּוֹ מֵעַל הַסָּבָה וַיִּכְרַע עַל בִּרְכָּיו, וּזְרוֹעוֹתָיו חוֹבְקוֹת גְּוִיּתָהּ, וְרֹאשׁו נִשְׁעָן עַל לִבָּהּ.

וַיַּעַבְרוּ רְגָעִים אֲחָדִים; וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה; וְקוֹל שִׁיר הָאִכָּרִים הָיָה הָלֹך וְרָחֹק אֶל מֶרְחֲבֵי הַשָּׂדֶה. — וְרוּחַ הַזְקֵנָה שָׁבָה אֵלֶיהָ.

וַתִּקְרָא בְקוֹל רָפֶה, אֲשֶׁר כִּמְעַט לֹא נִשְׁמַע, וְשִׁנֶּיהָ נוֹקְשׁוֹת אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ: פֵרוּצִיּוֹ!

וַיֹּאמֶר הַנַּעַר: סָבָה!

וַתִּתְאַמֵּץ הַזְּקֵנָה לְדַבֵּר; אַךְ הַפַּחַד הִקְפִּיא לְשׁוֹנָה בְּפִיהָ.

וַתִּדֹּם רֶגַע אֶחָד וַתִּרְעַד רְעָדָה גְדוֹלָה.

עַד שֶׁיָּכְלָה לְהוֹצִיא מִפִּיהָ אֶת הַשְּׁאֵלָה: הַאֵינָם עוֹד בַּבָּית?

– לֹא!

וַתֹּאמֶר הַזְּקֵנָה בְּקוֹל נֶחֱנָק: לֹא הֵמִיתוּ אוֹתִי.

וַיַעַן פֵרוּצִיּוֹ בְּקוֹל דַּק וַיֹּאמֶר: לֹא, כִּי נִצַּלְתְּ. אַתְּ נִצַּלְתְּ, סָבָתִי הַיְקָרָה. אֶת הַכֶּסֶף לָקָחוּ. וְאוּלָם הֵן אָבִי… לָקַח כִּמְעַט אֶת כּל הַכֶּסֶף בְּיָדוֹ.

וְהַסָּבָה שָׁאֲפָה רוּחַ.

וַיֹּאמֶר פֵרוּצִיּוֹ, וְהוּא עוֹדֶנּוּ כוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו וּזְרוֹעוֹתָיו חוֹבְקוֹת אֶת הַזְּקֵנָה: סָבָה, סָבָה יְקָרָה… הֵן אָהֹב תֹּאֱהָבִינִי, הֲלֹא?

וַתָּשֶׂם הַזְּקֵנָה יָדֶיהָ עַל רֹאשׁ הַנַּעַר וַתֹּאמַר: הוֹי פֵרוּצִיּוֹ! בְּנִי הַמִּסְכֵּן! אָכֵן נוֹרָא מְאֹד הָיָה הַפַּחַד אֲשֶׁר נָשָׂאתָ וְסָבָלְתָּ! הוֹי אֵל רַחוּם! הַעֲלֵה מְעַט אוֹר נֵר… לֹא, טוֹב שִׁבְתֵּנוּ בַּחֹשֶׁךְ, עוֹדֶנִּי מְפַחֶדֶת.ּ

וְהַנַּעַר הוֹסִיף לְדַבֵּר: סָבָה, הַכְאֵב הִכְאַבְתִּי לִבֵּךְ תָּמִיד…

– אַל, פֵרוּצִיּוֹ, אַל תְּדַבֵּר כָּכָה, אֵינֶנִּי הוֹגָה עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה, שָׁכַחְתִּי הַכֹּל, אֲהַבְתִּי אוֹתְךָ מְאֹד!

וּפֵרוּצִיּוֹ הוֹסִיף לְדַבֵּר בִּכְבֵדוּת וּבְקוֹל רוֹעֵד: תָּמִיד הִכְאַבְתִּי אֶת לִבֵּךְ; וְאוּלָם… תָּמִיד אָהַבְתִּי אוֹתָךְ. הֲתִסְלְחִי לִי?… סִלְחִי לִי, סָבָתִי.

כֵּן, בְּנִי, סָלַחְתִּי, כִּדְבָרֶךָ, סָלַחְתִּי בְּכָל לִבִּי. וְאֵיךְ לֹא אֶסְלַח לָךְ? וְעַתָּה קוּם, בְּנִי. לֹא אוֹסִיף עוֹד לְדַבֵּר אִתְּך מִשְׁפָּטִים. טוֹב אַתָּה, טוֹב אַתָּה מְאֹד! הָבָה נעֲלֶה נֵר. נֶחֱזַק וּנְאַמֶּץ לִבֵּנוּ. קוּמָה, פֵרוּצִיּוֹ.

וַיֹּאמֶר הַנַּעַר, וְקוֹלוֹ הוֹלֵךְ וְרָפֶה: חֵן-חֵן, סָבָתי. וְעַתָּה… אֲני שְׂבַע-רָצוֹן. הֵן לֹא תִשְׁכָּחִינִי, סָבָתִי… הֲלֹא? זָכוֹר תִּזְכְּרִינִי תָמִיד… אֶת פֵרוּצִיּוֹ בְּנֵךְ.

הַסָּבָה הִשְׁתּוֹמְמָה, וְלִבָּהּ חָרַד בְּקִרְבָּהּ, וַתָּשֶׂם יָדֶיהָ עַל כְּתֵפָיו וַתַּט רֹאשָׁהּ, כִּמְבַקֶּשֶׁת לְהַבִּיט אֶל פָּנָיו, וַתִּקְרָא: פֵרוּצִיּוֹ בְנִי!

וַיְמַלֵּל הַנַּעַר בְּקוֹל, אֲשֶׁר הָיָה עוֹד אַךְ כְּמו הֶגֶה: זִכְרִינִי. וְנָשַׁקְתְּ לְאִמִּי… לְאָבִיִ… לְלוּאִידְשִׁינָה… נְשִׁיקָה בִשְׁמִי… שָׁלוֹם, סָבָתִי.

וַתִּקְרָא הַזְּקֵנָה בּחֶרְדַּת לִבָּה: בְּשֵׁם אֱלֹהִים, מַה-לָּךְ? וּבְקָרְאָהּ מִשְּׁשָׁה אֶת רֹאשׁ הַנַּעַר, הַנִּשְׁעָן עַל בִּרְכֶּיהָ, וְאַחַר קָרְאָה בְכָל מַאֲמַצֵּי קוֹלָהּ: פֵרוּצִיּוֹ! פֵרוּצִיּוֹ! פֵרוּצִיּוֹ בְנִי! מַחְמַדִּי! מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן, עִזְרוּנִי, תִּמְכוּנִי!

אַךְ פֵרוּצִיּוֹ לֹא עָנָה עוֹד. הַגִּבּוֹר הַקָּטָן, מַצִּיל נֶפֶשׁ סָבָתוֹ, אֲשֶׁר בָּאָה מַדְקֵרַת שַׂכִּין בְּגַבּוֹ, הֵשִׁיב אֶת נַפְשׁוֹ הַטְּהוֹרָה, הַעֲשׂוּיָה לִבְלִי חָת, אֶל הָאֱלֹהִים.


“הַבּוֹנֶה הַקָּטָן” הַחוֹלֶה לָמוּת

18.– יוֹם שְׁלִישִׁי.

הַבּוֹנֶה הַקָּטָן חוֹלֶה מְאֹד, הַמִסְכֵּן; וְהַמּוֹרֶה אָמַר לָנוּ, אֲשֶׁר נֵלֵךְ לִרְאוֹתוֹ. גֵּרוֹנָה וְדֵירוֹסִי וַאֲנִי נִדְבַּרְנוּ יַחַד לָלֶכֶת אֵלָיו. גַּם סְטַרְדִּי חָפֵץ לָלֶכֶת עִמָּנוּ, אַךְ יַעַן אֲשֶׁר צִוָּה אוֹתָנוּ הַמּוֹרֶה לִכְתּוֹב חִבּוּר עַל מַצֶּבֶת קַוּוּר, אָמַר סְטַרְדִּי, כִּי עָלָיו לָלֶכֶת לִרְאוֹת אֶת הַמַּצֵּבָה, לְמַעַן יוּכַל לְתָאֵר אוֹתָהּ אֶל- נָכוֹן. וּבְכֵן קָרָאנוּ, לְמַעַן נַסּוֹתוֹ, גַּם לְנוֹבִיס, הַמִּתְגַּדֵּל עַל כֹּל, וַיַּעֲנֵנוּ אַךְ מִלָּה אַחַת: לֹא! גַּם בּוֹטִינִי הֵשִׁיב אֶת פָּנֵינוּ בְּתֹאֲנָה, וְיִתָּכֵן כִּי דָּאַג לִלְבוּשׁוֹ, פֶּן יִתְגָּאֵל בְּסִיד. וַאֲנַחְנוּ הָלַכְנוּ שָׁמָּה אַחֲרֵי סְגוֹר בֵּית-הַסֵּפֶר, בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת. בַּחוּץ הָיָה גֶשֶׁם שׁוֹטֵף, כְּמוֹ שָׁפְכוּ כַדִּים מְלֵאִים מַיִם מִן הַשָּׁמָיִם. בִּהְיוֹתֵנוּ בַּדֶּרֶךְ עָמַד גֵּרוֹנָה, אֲשֶׁר פִּיו הָיָה מָלֵא לֶחֶם, תַּחְתָּיו וַיֹּאמֶר: וּמַה נִּקְנֶה? וַיְצַלְצֵל בִּשְׁתֵּי אֲגוֹרוֹת בְּכִיסוֹ. אִישׁ אִישׁ מֵאִתָּנוּ נָתַן שְׁתֵּי אֲגוֹרוֹת וַנִּקֶן שְׁלֹשָׁה תַפּוּחֵי-זָהָב גְּדוֹלִים. וְאַחַר עָלִינוּ אֶל הָעֲלִיָּה. בְּהַגִּיעֵנוּ עַד לִפְנֵי הַפֶּתַח, הֵסִיר דֵירוֹסִי אֶת מַטְבֵּע-הַכָּבוֹד מֵעָלָיו ויְשִׂימֵהוּ בְכִיס-בִּגְדוֹ. שָׁאַלְנוּ אוֹתוֹ, מדּוּעַ עָשָׂה כֵן. וַיֹּאמֶר: אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ, לבִלְתִּי הִתְרָאוֹת… לִבִּי אוֹמֵר לִי, טוֹב אֲשֶׁר אָבֹא אֵלָיו הַבַּיְתָה וּמַטְבֵּע-הַכָּבוֹד אֵין עָלָי. — דָּפַקְנוּ עַל הַדֶּלֶת, וַאֲבִי הַחוֹלֶה, אִישׁ גָּדוֹל כַּעֲנָק, פָּתַח לָנוּ: פָּנָיו שֻׁנּוּ מְאֹד וּכְמוֹ הִבִּיעוּ דְאָגָה וָפַחַד. וַיִּשְׁאַל: מִי אַתֶּם? וַיַּעַן גֵּרוֹנָה: תַּלְמִידֵי בֵית-הַסֵּפֶר אֲנַחְנוּ, חַבְרֵי אַנְטוֹנִיּוֹ, וַנָּבֵא לוֹ ֹשְׁלֹשָׁה תַפּוּחֵי-זָהָב. הַבּוֹנֶה הֵנִיעַ אֶת ראשׁוֹ וַיִּקְרָא: אָח! טוֹנִינוֹ הַמִּסְכֵּן, אֲנִי דוֹאֵג, פֶּן לֹא יוּכַל עוֹד לֶאֱכוֹל אֶת תַּפּוּחֵי-הַזָּהָב, אֲשֶׁר הֵבֵאתֶם לוֹ! וַיִּמַּח אֶת דִּמְעוֹת עֵינָיו בְּגַב הַיָּד, וַיִּקְרָא לָנוּ לָבֹא הֶחָדְרָה. בָּאנוּ אֶל עֲלִיַּת-גַּג, וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַבּוֹנֶה הַקָּטָן יָשֵׁן עַל מִטַּת-בּרְזֶל קְטַנָּה; אִמּוֹ שַׂחָה עַל הַמִּטָּה כְּאֹבֶדֶת וּשְׁתֵּי יָדֶיהָ מְכַסּוֹת פָּנֶיהָ, וְכִמְעַט לֹא הֵסַבָּה רֹאשָׁה לְהַבִּיט אֵלֵינוּ; מֵהַצַּד הָאֶחָד הָיוּ תְלוּיִם מִכְחוֹלֵי-בוֹנִים, מַקֶּבֶת וְנָפַת-שִׂיד; עַל רַגְלֵי הַחוֹלֶה הָיָה פָרוּשׂ מְעִיל הַבּוֹנֶה, וְהִיא לָבָן מִגֶּבֶס. הַנַּעַר הַמִּסְכֵּן הָיָה דַק-בָּשָׂר, ופָנָיו חָוְרוּ מְאֹד, אַפּוֹ הָיָה בוֹלֵט וּנְשִׁימָתו קְצָרָה. הוֹי, טוֹנִינוֹ הַנָּעִים, הַטּוֹב, הָעֵר, חֲבֵרִי הַקָּטָן— מַה נֶּעְצַבְתִּי אֶל מַרְאֶךָ, כַּמָּה נָתַתִּי לוּ רְאִיתִיךָ, הַבּוֹנֶה-הָקָּטָן הַמִּסְכֵּן, עוֹשֶׂה “פִי הָאַרְנֶבֶת”! גֵּרוֹנָה שָׂם לוֹ תַפּוּחַ-זָהָב עַל הַכַּר, אֵצֶל פָּנָיו; וַיֵּעוֹר לְרֵיחַ הַתַּפּוּחַ, וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִקָּחֵהוּ כְּרֶגַע, וְאַחַר הִפִּילוֹ מִיָּד וַיַּבֵּט בְּעֵינַיִם קָמוֹת אֶל גֵּרוֹנָה. וַיֹּאמֶר הַנַּעַר: אָנֹכִי, גרוֹנָה, הֲתֵדָעֵנִי? וַתַּחֲלוֹף עַל פָּנָיו בַּת-צְחוֹק, אֲשֶׁר כִּמְעַט לֹא נִרְאֲתָה, וַיָּרֶם בִּכְבֵדוּת אֶת יָדוֹ הַקְּטַנָּה וַיִּשְׁלַח אוֹתָה מִתּוֹךְ הַמִּטָּה אֶל גֵּרוֹנָה, וְהוּא לָקַח אוֹתָהּ וַיְשִׂימֶהָ בֵּין יָדָיו וַיַּגִּיעֶנָּה אֶל לְְחָיָיו, וַיֹּאמַר: חֲזַק וֶאֱמָץ, בּוֹנֶה קָטָן; עוֹד מְעַט וְחָיִיתָ מֵחָלְיְךָ וְשַׁבְתָּ לָבֹא אֶל בֵּית-הַסֵּפֶר, וְהַמּוֹרֶה יוֹשִׁיבְךָ עַל-יָדִי: הֲיִיטַב בְּעֵינֶיךָ? אַךְ הַבּוֹנֶה הַקָּטָן לֹא עָנָה. וְאִמּוֹ נֶאֶנְחָה וַתֶּהְגֶּה נְכָאִים: אֲהָהּ טוֹנִינוֹ בְּנִי הַמִּסְכֵּן, טוֹנִינוֹ בְּנִי הַמִּסְכֵּן! הֵן הוּא נַעַר טוֹב וּבֶן-חַיִל מְאֹד, וֵאלֹהִים מְבַקֵשׁ לָקַחַת אוֹתו מִמֶּנּוּ! וַיִּתֵּן עָלֶיהָ הַבּוֹנֶה בְּקוֹלוֹ, קוֹל נוֹאָשׁ: הַחֲרִישִׁי! בְּשֵׁם אֱלֹהִים, הַחֲרִישִׁי, פֶּן יֹאבַד לִבִּי וְאֶשְׁתּוֹלָל. וְאַחַר אָמַר אֵלֵינוּ בְּצָרַת נַפְשׁוֹ: לְכוּ, יְלָדִים, לְכוּ; חֵן-חֵן לָכֶם; לֵכוּ; כִּי מַה תַּעֲשׂוּ פֹה? תּוֹדָה; לְכוּ הַבָּיְתָה. וְהַנַּעַר שָׁב וַיִּסְגוֹר אֶת עֵינָיו וַיְהִי כַמֵּת. וְגֵרוֹנָה אָמַר לַאֲבִי הַחוֹלֶה: אוּלַי דְרוּשָׁה לְךָ עֶזְרָתִי? וַיַּעַן הַבּוֹנֶה: לֹא, נַעַר טוֹב, תּוֹדָה; לְכוּ הַבָּיְתָה. וּבְדַבְּרוֹ זֹאת הוֹלִיךְ אוֹתָנוּ אֶל הַמַּעֲלוֹת וַיִּסְגּוֹר הַדֶּלֶת אַחֲרֵינוּ. אֲנַחְנוּ טֶרֶם נָבֹא עַד חֲצִי הַמַּעֲלוֹת וְהִנֵּה הוּא קוֹרֵא מֵאַחֲרֵינוּ: גֵּרוֹנָה, גֵּרוֹנָה! מִהַרְנוּ וָנַּעַל שְׁלָשְׁתֵּנו בַּמַּעֲלוֹת. וְהַבּוֹנֶה הוֹסִיף לִקְרֹא, וּפָנָיו אוֹרוּ מִשִּׂמְחַת לִבּוֹ: גֵּרוֹנָה! הַיֶּלֶד קָרָא בְשִׁמְךָ, זה שְׁנֵי יָמִים לֹא דִּבֵּר דָּבָר, וְעַתָּה הִנֵּה קָרָא לְךָ פַעֲמַיִם, מְבַקֵּשׁ הוּא לִרְאוֹתְךָ, וְעַתָּה בּוֹא כְרָגַע. הוֹי, אלֹהַי קְדושִׁי, לוּ תִהְיֶה זֹאת אוֹת לְטוֹבָה! וַיֹּאמֶר אֵלֵינוּ גֵּרוֹנָה: לְהִתְרָאוֹת, אֲנִי אֵשֵׁב פֹּה, — וַיְמַהֵר וַיָּשָׁב הַחַדְרָה עִם הָאָב. עֵינֵי דֵירוֹסִי מָלְאוּ דְמָעוֹת. וַאֲנִי אָמַרְתִּי אֵלָיו: עַל-מָה אַתָּה בוֹכֶה? עַל הַבּוֹנֶה הַקָּטָן? הֵן שָׁב לְדַבֵּר וְשׁוֹב יָשׁוּב גַּם לְאֵיתָנוֹ. וַיֹּאמֶר דֵירוֹסִי: הֶאֱמַנְתִּי כִּי כֵן; אַךְ לֹא בוֹ הָגִיתִי הַפָּעַם… כִּי חָשַׁבְתִּי, מַה טּוֹב גֵּרוֹנָה, מַה יְּקָרָה, וּמָה עֲדִינָה נַפְשׁוֹ!

הַנָּסִיךְ קַוּוּר

29.– יוֹם רְבִיעִי.

עָלֶיךָ לִכְתּוֹב וּלְתָאֵר אֶת הַמַּצֵּבָה, אֲשֶׁר הִצִּיבוּ לַנָּסִיךְ קַוּוּר. יָכוֹל תּוּכַל לַעֲשׂוֹת זֹאת. וְאוּלָם מִי הָיָה הַנָסִיךְ קַוּוּר, לֹא תוּכַל לְהָבִין עַתָּה. בְּכָל-זֹאת יָדוֹעַ תֵּדַע כָּעֵת אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: שָׁנִים רַבּוֹת הָיָה קַוּוּר הַשַּׂר הַיּוֹשֵׁב רִאשׁוֹנָה בְּמֶמְשֶלֶת פְּיֵמוֹנְטָה; הוּא הוּא שָׁלַח אֶת צְבָא פְּיֵמוֹנְטָה לְמִלְחֶמֶת קְרִים, לבַעֲבוּר סַבֵּב אֶת פְּנֵי הַדָּבָר, אֲשֶׁר יִתְחַדֵּשׁ כְּבוֹד צְבָאֵנוּ בַּנִּצָּחוֹן שֶׁעַל-יַד צֶרְנַיָּה, אַחֲרֵי הֱיוֹתוֹ לִכְלִמָּה בִּתְבוּסַת נוֹבָרָה. הוּא אֲשֶׁר הוֹרִיד מֵהָרֵי הָאַלְפִּים מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף צָרְפַתִּים, לְמַעַן גָּרֵשׁ אֶת הָאוֹסְטְרִים מִלּוֹמְבַּרְדִּיָּה. הוּא הוּא אֲשֶׁר מָשַׁל בְּאִיטַלְיָה בַּתְּקוּפָה הַנִּשְׂגָּבָה וְהַנֶּאְדָּרָה שֶל הַמַּהְפֵּכָה בְּאַרְצֵנוּ, וּמִאִתּוֹ הָיְתָה נְסִבָּה בַּזְּמַן הַהוּא לְעוֹלֵל אֶת הָעֲלִילָה הַגְּדוֹלָה וְהַקְּדוֹשָׁה שֶׁל אִחוּד הַמְּדִינוֹת הַקְּרוּעוֹת וְהַנִּפְרָדוֹת לְמַמְלֶכֶת אִיטַלְיָה אַחַת; הוּא פָעַל וְעָשָׂה כָּל זֹאת בְּרוּחוֹ הַכַּבִּיר וְהַנָּאוֹר, בְּתַקִּיפוּת-דַּעְתּוֹ הַנִּמְרָצָה וּבְכֹחַ עֲבוֹדָתוֹ אֲשֶׁר לְמַעְלָה מִכֹּחַ אֱנוֹשׁ. שָׂרֵי-צָבָא רַבִּים רָאוּ שָׁעוֹת רָעוֹת וְנוֹרָאוֹת בַּמִּלְחָמָה בַּשָּׂדֶה; וְאוּלָם שָׁעוֹת רָעוֹת וְנוֹרָאוֹת מֵאֵלֶּה רָאָה הוּא בַחֲדַר-עֲבוֹדָתוֹ, בְּפַחַד לְבָבוֹ אֲשֶׁר פָּחַד, פֶּן יָשׁוּב פָּעֳלוֹ הַכַּבִּיר בְּכָל רֶגַע לִהְיוֹת לְהֶרֶס וּלְחָרְבָּה, כְּבִנְיָן רָעוּעַ בִּפְנֵי הָרָעַשׁ; שָׁעוֹת, לֵילוֹת עָמָל וּמְצוּקָה עָבְרוּ עָלָיו, אֲשֶׁר הָיָה בְכֹחָם לְהַכּוֹת אָדָם בְּשִׁגָּעוֹן אוֹ לְשַׁבֵּר אֶת לִבּוֹ שֶׁבֶר עוֹלָמִים. וְהָעֲבוֹדָה הַזֹּאת, הַגְּדוֹלָה מֵאֱנוֹשׁ, אֲשֶׁר עָבַד בְּעֵת סוֹעֲרָה, הָיְתָה יְכוֹלָה לְקַצֵּר יְמֵי חַיָּיו וְלִגְרוֹעַ מֵהֶם עֶשְׂרִים שָׁנָה. וְגַם בְּעֵת הֱיוֹתוֹ לְמַאֲכֹלֶת הַקַּדַּחַת, אֲשֶׁר תַּצְעִידֵהוּ לִשְׁאוֹל, עוֹד הִתְחַזֵּק בְּכָל מַאֲמַצֵּי כֹחַ וַיִּלָּחֶם בִּמְרִירוּת עִם מַחֲלָתוֹ, למַעַן הוֹסִיף לַעֲבוֹד אֶת עֲבוֹדַת אַרְצוֹ. בְּשָׁכְבּו עַל הַמִּטָּה, אֲשֶׁר לֹא יֵרֵד עוֹד מִמֶּנָּה, הִתְאוֹנֵן בְּמַר-נַפְשׁוֹ לֵאמֹר: אֲהָהּ, לֹא אוּכַל עוֹד לִקְרֹא, לֹא אוּכַל עוֹד לִקְרֹא. כַּאֲשֶׁר הִקִּיזוּ לוֹ דָם וְהַקַּדַּחַת הָלְכָה הָלוֹךְ וְחָזוֹק, הָיָה כָל הֶגְיוֹן-לִבּוֹ לְאַרְצוֹ, וַיֹּאמֶר בְּקוֹל מְצַוֶּה: רִפְאוּנִי וְאֵרָפֵא, רוּחַ בִּינָתִי מִתְקַדֶּרֶת, וַאֲנִי כָל כֹּחוֹת נַפְשִׁי דְרוּשִׁים לִי, לְמַעַן כַּלּוֹת דְּבָרִים גְּדוֹלִים וְנִכְבָּדִים. בִּהְיוֹת הָרָעָה נֶגֶד פָּנָיו וְכָל הָעִיר הוֹמִיּה וְסוֹעֲרָה, וְהַמֶּלֶךְ עוֹמֵד מְרַאֲשׁוֹתָיו לְיַד מִטָּתוֹ, אָמַר בְּכָל מַאֲמַצֵּי כֹחוֹ: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, רַבּוֹת לִי לְהַגִּיד לְךָ, רַבּוֹת לִי לְהַרְאוֹתֶךָ; וְאוּלָם חוֹלֶה אָנֹכִי, לֹא אוּכַל, לא אוּכַל; — וְעַל זֹאת מֵאֲנָה הִנָּחֵם נַפְשׁוֹ. כָּל הְֶגְיוֹנָיו הָאַחֲרוֹנִים, יְלִידֵי אֵשׁ הַקַּדַּחַת, נָסַבּוּ תָמִיד אַךְ עַל אַרְצוֹ, על מְדִינוֹת אִיטַלְיָה הַחֲדָשוֹת אֲשֶׁר נִסְפְּחוּ עָלֵינוּ, עַל הַדְּבָרִים הָרַבִּים אֲשֶׁר הָיוּ עוֹד לְהֵעָשׂוֹת. וּבְהַאֲפִיל הַקַּדַּחַת עַל רוּחַ בִּינָתוֹ קָרָא מִּתּוֹךְ שִׁעוּל מַחֲנִיק: חִנְכוּ לַיְלָדִים, חִנְכוּ לַיְלָדִים… מִשְׁלוּ בָאָרֶץ בְּרוּחַ הַחֹפֶשׁ. סַעֲרַת רוּחוֹ הָלְכָה הָלוֹךְ וְחָזוֹק וְהַמָּוֶת הִקְרִיב, והוּא קָרָא אֵלָיו בִּשְִׂפָתַיִם דּוֹלְקוֹת אֶת שַׂר-הַצָּבָא גַרִבַּלְדִּי, אֲשֶׁר הָיו דִבְרֵי רִיבוֹת בֵּינוֹ וּבֵינוֹ; וֶנֶצִיָּה ורוֹמָה, אֲשֶׁר עֲדֶן לֹא יָצְאוּ מִתַּחַת יְדֵי זָרִים, לָקְחוּ אֶת לִבּוֹ; וַיַּחַז לוֹ חֶזְיוֹנוֹת עַל עֲתִידוֹת אִיטַלְיָה וְאֵרָפָּה; וַיַּחֲלוֹםעַל בּוֹא אוֹיֵב בִּגְבוּלוֹת הָאָרֶץ, וַיִּשְׁאַל לַגְּדוּדִים וּלְשָׂרֵי-הַצָּבָא, וּלְבָבוֹ עוֹד חָרַד לָנוּ, לעַמּוֹ. וְדַע, כִּי לֹא עַל זֶה כָּכָה דָוֶה לִבּוֹ, על חַיָּתוֹ כִּי בָאָה עַד קִצָּהּ, כי-אִם עַל עָזְבוֹ אֶת אַרְצוֹ בְּעוֹד הֱיוֹתוֹ דָרוּשׁ לָה מְאֹד, אֶת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר לְמַעֲנָהּ כִּלָּה בְשָׁנִים מְעַטּוֹת אֶת הַכֹּחַ הַכַּבִּיר שֶׁל גּוּפוֹ הַנֶּאְדָּר. קַוּוּר מֵת וּקְרִיאַת-הַקְּרָב בִּגְרוֹנוֹ. וְכַאֲשֶׁר גָּדַל בְּחַיָּיו כֵּן הָיָה גָדוֹל בְּמוֹתוֹ. וְעַתָּה, אֶנְרִיקוֹ, הָשִׁיבָה אֶל לְבָבְךָ כִּמְעַט, מָה עֲבוֹדָתֵנוּ, הַכְּבֵדָה עָלֵינוּ מְאֹד, מַה-מַּכְאוֹבֵינוּ, וּמַה-מּוֹתֵנוּ גַם הוּא, לעֻמַּת כָּל הַתְּלָאָה וְכָל הַדְּאָגוֹת הַגְּדוֹלוֹת וְכָל חֶבְלֵי הַמָּוֶת הַנּוֹרָאִים אֲשֶׁר לָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר עוֹלָם מָלֵא בְלִבָּם! זְכוֹר זֹאת, בְּנִי, בְּעָבְרְךָ עַל-פְּנֵי פֶסֶל-הַשַּׁיִש, וֶאֱמוֹר בִּלְבָבְךָ: כָּבוֹד לוֹ!

אָבִיךָ


נִיסָן

אָבִיב

  1. – יוֹם הַשַּׁבָת.

הָרִאשׁוֹן לְחֹדֶשׁ נִיסָן! וְעוֹד אַךְ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים. זֶה הָיָה אַחַד הַבְּקָרִים הַיָּפִים בְּכָל יְמֵי הַשָּׁנָה. אֲנִי הָיִיתִי שָׂמֵחַ וְטוֹב-לֵב בְּבֵית-הַסֵּפֶר, כִּי קוֹרֵיטִי אָמַר לִי לָבֹא בְעוֹד שְׁנֵי יָמִים לִרְאוֹת אֶת הַמֶּלֶךְ בָּא הָעִירָה, יַחַד עִם אָבִיו, הַיּוֹדֵעַ אוֹתוֹ; וְאִמִּי הִבְטִיחַתְנִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, כִּי תוֹלִיכֵנִי אֶל בֵּית אֹסֶף-הַיְלָדִים אֲשֶׁר בִּרְחוֹב “קוֹרְזוֹ וַלְדּוֹקוֹ”. גַּם עַל זֶה הָיָה לִבִּי טוֹב עָלַי, עַל הַבּוֹנֶה הַקָּטָן, כִּי רָפְתָה מַחֲלָתוֹ, וְהַמּוֹרֶה, בְּעָבְרוֹ עַל בֵּיתֵנוּ אֶמֶשׁ, אָמַר לְאָבִי: הוּא הוֹלֵךְ וָטוֹב, הוֹלֵךְ וָטוֹב. וְעַל כָּל אֵלֶּה הִנֵּה הָיָה זֶה בֹקֶר-אָבִיב יָפֶה. בְּעַד חַלּוֹנוֹת בֵּית-הַסֵּפֶר רָאִינוּ אֶת שְׁמֵי הַתְּכֵלֶת, אֶת עֲצֵי הַגָּן, אֲשֶׁר כֻּסּוּ כֻלָּם צִיץ, וְאֶת הַחַלּוֹנוֹת הַפְּתוּחִים אֲשֶׁר לַבָּתִּים וַעֲלֵיהֶם עֲצִיצִים וְסִירוֹת-פְּרָחִים מוֹצִיאֵי יָרָק רַעֲנָן. הַמּוֹרֶה לֹא צָחַק, כִּי אֵינֶנּוּ צוֹחֵק לְעוֹלָם, אַךְ לִבּוֹ הָיָה טוֹב עָלָיו, עַד אֲשֶר כִּמְעַט לֹא נִרְאָה עוֹד הֶחָרִיץ הָעוֹבֵר כְּקַו יָשָׁר עַל מִצְחוֹ בַּתָּוֶך; וְגַם דִּבֵּר מַהֲתַלּוֹת בְּבָאֲרוֹ לָנוּ עַל לוּחַ-הַקִּיר תַּרְגִּיל-חֶשְׁבּוֹן. הַכָּרַת פָּנָיו עָנְתָה בוֹ, כִּי שָׂמֵחַ הוּא לִשְׁאֹף אֶת הָרוּחַ הַצַּח, הַבָּא מִן הַגָּן בְּעַד הַחַלּוֹנוֹת הַפְּתוּחִים וְהַמָּלֵא רֵיח טוֹב וְרַעֲנָן, רֵיח אֲדָמָה וְעָלִים, כְּרֵיחַ הַשָּׂדֶה. בְּעֵת בָּאֲרוֹ לָנוּ, נִשְׁמַע מִן הָרְחוֹב הַקָּרוֹב חָרָשׁ-בַּרְזֶל מַכֶּה בְּפַטִּישׁ עַל הַסְּדָן, וּמִן הַבַּיִת אֲשֶׁר מִנֶּגֶד קוֹל שִׁירַת אִשָּׁה, אֲשֶׁר שָׁרָה לְיַשֵּׁן אֶת עוּלָהּ; וְהָלְאָה, מֵרָחוֹק, מִמְּעוֹנוֹת-הַצָּבָא שֶּל צֶרְנַיָּה, נִשְׁמַע קוֹל מְחַצְצְרִים בַּחֲצוֹצְרוֹת. פְּנֵי כֻלָּם הֵפִיקוּ רָצוֹן, אֲפִילוּ פְנֵי סְטַרְדִּי. פִּתְאֹם הִמְרִיץ הֶחָרָשׁ אֶת מַהֲלוּמוֹת פַּטִּישׁוֹ, וְהָאִשָּׁה הֵרִימָה קוֹלָהּ בְּשִׁירָהּ. וַיַּעֲמֹד הַמּוֹרֶה מִבָּאֵר וַיַּט אָזְנוֹ וַיִּשְׁמָע. וְאַחַר אָמַר בְּנַחַת, בְּהַבִּיטוֹ בְּעַד הַחַלּוֹן הַחוּצָה, לֵאמֹר: שָּׁמַיִם בְּהִירִים, אֵם מְשׁוֹרֶרֶת, אִישׁ-חַיִל עוֹבֵד עֲבוֹדָתוֹ, יְלָדִים לוֹמְדִים תּוֹרָה… מַה יָּפֶה כָל זֶה! – בְּצֵאתֵנוּ מִכִּתָּתֵנוּ רָאִינוּ וְהִנֵּה גַם הַתַּלְמִידִים הָאֲחֵרִים כֻּלָּם עַלִּיזִים וְטוֹבֵי-לֵב; כֻּלָּם הָלְכוּ טוּרִים טוּרִים, וְהֵם צוֹהֲלִים קוֹלָם וְרוֹקְעִים בְּרַגְלֵיהֶם, כַּאֲשֶׁר יֵעָשֶׂה בְּעֶרֶב בֹּא הַחֹפֶשׁ לְאַרְבָּעָה יָמִים. הַמּוֹרוֹת מְצַחֲקוֹת אִשָּׁה אֶת אֲחוֹתָהּ; הַמּוֹרָה בַּעֲלַת הַנּוֹצָה הָאֲדֻמָּה הוֹלֶכֶת אַחֲרֵי תַלְמִידֶיהָ הַפְּעוּטִים הָלוֹךְ וּפַזֵּז, כְּתַלְמִידָה קְטַנָּה; הַהוֹרִים נִדְבָּרִים וְשׂוֹחֲקִים יַחְדָּו, וְאֵם קָרוֹסִי, מוֹכֶרֶת הַיָּרָק, אָסְפָה אֶל סַלָּהּ אֲגֻדּוֹת פִּרְחֵי-סִגְלָה לָרֹב, עַד אֲשֶׁר מִלֵּא רֵיח הַנִּיחוֹחַ אֶת כָּל הַמִּסְדְּרוֹן הַגָּדוֹל. וַאֲנִי מֵעוֹדִי לֹא הָיָה לִבִּי טוֹב עָלַי כַּאֲשֶׁר הָיָה הַבֹּקֶר, בְּצֵאתִי מִבֵּית-הַסֵּפֶר וּבִרְאוֹתִי, כִּי אִמִּי מְחַכָּה לִי בָרְחוֹב. בְּלֶכְתִּי לִקְרָאתָהּ אָמַרְתִּי לָהּ: מֶה עָלֵז אֲנִי מְאֹד; וּמָה הַדָּבָר אֲשֶׁר כָּכָה יִתֵּן שִׂמְחָה בְלִבִּי הַיּוֹם? וַתֹּאמֶר אִמִּי בִּצְחוֹק קַל עַל שְׂפָתֶיהָ: הָאַוִּיר צַח וְלִבְּךָ טָהוֹר.

הַמֶּלֶךְ אֻמְבֶּרְטוֹ

3.– יוֹם שֵׁנִי.

ְּעֶשֶׂר שָׁעוֹת, בְּדִיּוּק, רָאָה אָבִי בְּעַד הַחַלּוֹן אֶת קוֹרֵיטִי, מוֹכֵר-הָעֵצִים, וְאֶת בְּנוֹ, אֲשֶׁר חִכּוּ לִי בַמִּגְרָשׁ, וַיֹּאמֶר אֵלָי: הִנֵּה הִנָּם, אֶנְרִיקוֹ; וְעַתָּה לֵךְ וּרְאֵה אֶת מַלְכֶּךָ.

יָרַדְתִּי חִישׁ קַל כַּבָּרָק: וְהָאָב וּבְנוֹ עֵרִים וְעַלִּיזִים מֵאֲשֶׁר הָיוּ תָמִיד, וּמֵעוֹלָם לֹא דָמוּ בְעֵינַי הָאֶחָד לְרֵעֵהוּ כַּאֲשֶׁר בַּפַּעַם הַזֹּאת; עַל מְעִיל הָאָב נִרְאָה מַטְבֵּעַ-הַכָּבוֹד בֵּין שְׁנֵי מַטְבֵּעוֹת-זִכָּרוֹן, וּשְׂפָמוֹ הָיָה עָשׂוּי וְלוֹ שְׁנֵי קְצָווֹת חַדִּים כִּשְׁנֵי מְחָטִים.

כְּרֶגַע שַׂמְנוּ לְדֶרֶך פְּעָמֵינוּ אֶל תַּחֲנַת-הָרַכֶּבֶת, אֲשֶׁר יָבֹא שָׁמָּה הַמֶּלֶךְ בְּעֶשֶׂר שָׁעוֹת וָחֵצִי. קוֹרֵיטִי הָאָב עִשֵּׁן אֶת מִקְטַרְתּוֹ וַיְּשַׁפְשֵׁף אֶת יָדָיו זוּ בָּזוּ, וַיֹּאמַר: הַיְדַעְתֶּם, כִּי מֵעֵת הֱיוֹת הַמִּלְחָמָה בִּשְׁנַת שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה לֹא רְאִיתִיו עוֹד? הֲלֹא מִצְעָר הִיא, חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה וָחֵצִי! בָּרִאשׁוֹנָה – שָׁלֹש הַשָּׁנִים בְּצָרְפַת, וְאַחֲרֵי-כֵן בְּמָנְדּוֹבִי. אָכֵן יָכוֹל יָכֹלְתִּי לִרְאוֹתוֹ פֹה. אֲבָל יַד מִקְרֶה רַע הָיְתָה בְאֶמְצָע, וּפַעַם בְּפַעַם בְּבֹאוֹ הֵנָּה לֹא הָיִיתִי בָעִיר. אַךְ זֶה הוּא עִנְיָן רָע!

קוֹרֵיטִי קָרָא לַמֶּלֶךְ: “אֻמְבֶּרְטוֹ”, כַּאֲשֶׁר יִקְרָא אִישׁ לְרֵעֵהוּ. – אֻמְבֶּרְטוֹ הָיָה מְפַקֵּד אֶת הַמַּחֲנֶה הַשִּׁשָּׁה-עָשָׂר, אֻמְבֶּרְטוֹ אָז בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה וְכַךְ וְכַךְ יָמִים, אֻמְבֶּרְטוֹ רָכַב עַל סוּס כָּזֶה וְכָזֶה.

וַיָּשָׁב וַיֹּאמֶר בְּקוֹל רָם, בַּהֲחִישׁוֹ צְעָדָיו: חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה! בְּכָל לִבִּי אִוִּיתִי לָשׁוּב לִרְאוֹת פָּנָיו. אֲנִי עֲזַבְתּיו, וְהוּא בֶן-מֶלֶךְ. וְעַתָּה אָשׁוּבָה לִרְאוֹתוֹ, וְהוּא מֶלֶךְ. וְגַם אֲנִי הֶחֱלַפְתִּי מְלַאכְתִּי: מֵאִישׁ-צָבָא עָלִיתִי לִהְיוֹת סוֹחֵר-עֵצִים. – וַיִּצְחָק.

וַיֹּאמֶר הַבֵּן: וְכִי יִרְאֶה אוֹתְךָ עַתָּה, הֲיַכִּירֶךָ?

הָאָב צָחַק וַיֹּאמֶר לִבְנוֹ: לֹא מֵחָכְמָה שָׁאַלתָּ זֹאת. הֲיִתָּכֵן? הוּא, אֻמְבֶּרְטוֹ, הָיָה אַךְ אֶחָד, וַאֲנַחְנוּ רַבִּים כַּזְּבוּבִים. וְהַשֵּׁנִית, הֵן רַבּוּ טִרְדּוֹתָיו מֵהַבִּיט אֵלֵינוּ אֶחָד אַחַר אֶחָד!

בָּאנוּ עַד מִגְרַשׁ וִיקְטוֹר עִמָּנוּאֵל; שָׁם הָיָה הָמוֹן רַב, אֲשֶׁר נָהַר וּבָא עַד תַּחֲנַת מְסִלַּת-הַבַּרְזֶל. גְדוּד צַיָּדֵי-הָאַלְפִּים עָבַר לְקוֹל תְּרוּעַת הַחֲתוֹצְרוֹת. שְׁנֵי חַיָּלִים מִמַּחֲנֵה הָרוֹבִים שָּׁטְפוּ עָבְרוּ עַל סוּסֵיהֶם. הַכֹּל הָיָה נוֹצֵץ, מַזְהִיר.

אָמְנָם כֵּן – קָרָא קוֹרֵיטִי הָאָב בְּהִתְרַגְּשׁוּת: יִשְׂמַח לִבִּי מְאֹד לִרְאוֹת שׁוּב אֶת שַׂר-צְבָאִי. הוֹי! מַה מִּהֲרָה הַזִּקְנָה לִקְפּוֹץ עָלָי. הֲלֹא, כִּמְדֻמֶּה לִי, רַק אֶתְמוֹל הָיָה צִקְלוֹנִי עַל שִׁכְמִי וְרוֹבִי בְיָדִי בְּתוֹךְ הַמְּהוּמָה וְהַמְּבוּכָה שֶׁל בֹּקֶר-הַיּוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בְחֹדֶשׁ סִיוָן – יוֹם הָחֵל הַקְּרָב. אֻמְבֶּרְטוֹ וְשָׂרֵי-צְבָאוֹ עָבְרוּ עַל-פָּנֵינוּ כֹה וָכֹה, וּמֵרָחוֹק נִשְׁמַע רַעַם הַתּוֹתָחִים. וְכֻלָּנוּ הִבַּטְנוּ אֵלָיו וְאָמַרְנוּ בְלִבֵּנוּ: אַל יִפְגַּע חָלִילָה גַם בּוֹ אַחַד הַכַּדּוּרִים! רָחוֹק הָיִיתִי כּמִזְרָח מִמַּעֲרָב מֵהַמַּחֲשָׁבָה, כִּי עוֹד מְעַט וְאֶמָּצֵא בְּקִרְבָתוֹ בִּפְנֵי הַחֲנִיתוֹת שֶׁל הַפָּרָשִׁים הָאוֹסְטְרִים; רַק מֶרְחַק אַרְבָּעָה צְעָדִים הִבְדִּיל בֵּינֵינוּ, נַעֲרִי. יָפֶה הָיָה הַיּוֹם, וְהַשָּׁמַיִם הָיוּ בְהִירִים כִּרְאִי, וְאוּלָם הַחֹם גָּדַל מְאֹד!… אַךְ הָבָה נִרְאֶה, אִם נוּכַל לְהִכָּנֵס פְּנִימָה.

הִגַּעְנוּ עַד הַתַּחֲנָה; וְהִנֵּה שָׁם הֲמוֹן מֶרְכָּבוֹת, שׁוֹמְרִים, רוֹבִים, אֲגֻדּוֹת שׁוֹנוֹת וְדִגְלֵיהֶן. נוֹגְנֵי-הַצָּבָא נִגְּנוּ. קוֹרֵיטִי הָאָב נִסָּה לָבֹא אֶל שַׁעַר הָאוּלָם, אַךְ לֹא נָתְנוּ אוֹתוֹ לָגֶשֶׁת. וַיְבַקֵּשׁ לְהַבְקִיעַ בְּתוֹךְ הֶהָמוֹן, אֲשֶׁר עָמַד טוּרִים טוּרִים, אֶל הַטּוּר הָרִאשׁוֹן, וּמִדֵּי פַנוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ לְפָנָיו בִּזְרוֹעוֹתָיו, הִצְלִיחַ לְהָבִיא גַם אוֹתָנוּ קָדִימָה. אַךְ הֶהָמוֹן הַסּוֹעֵר לָחַץ אוֹתָנוּ הֵנָּה וָהֵנָּה בְּאֵין מָעֳמָד. וְסוֹחֵר-הָעֵצִים נָשָׂא עֵינָיו אֶל הָעַמּוּד הָרִאשׁוֹן בָּעַמּוּדִים אֲשֶׁר הָאוּלָם נָכוֹן עֲלֵיהֶם – שָׁם לֹא הִנִּיחוּ הַשּׁוֹמְרִים לַעֲמוֹד. פִּתְאֹם אָמַר אֵלֵינוּ: בּוֹאוּ אַחֲרַי; וַיִּקְפֹּץ אַחַת וּשְׁתַּיִם וַיַּעֲבֹר חִישׁ קַל אֶת הַמָּקוֹם הָרֵיק, עֲבוֹר וּמְשׁוֹךְ אוֹתָנוּ בְּיָדֵינוּ אַחֲרָיו, וַיִּתְיַצֵּב בַּמָּקוֹם הַהוּא וְגַבּוֹ אֶל הַחוֹמָה.

כְּרֶגַע רָץ אֵלָיו שׁוֹטֵר וַיֹּאמֶר לוֹ: אֵין לַעֲמֹד בַּמָּקוֹם הַזֶּה.

וַיֹּאמֶר קוֹרֵיטִי: אֲנִי אַחַד חַיָּלֵי הַפְּלֻגָּה הָרְבִיעִית אֲשֶׁר לַגְּדוּד הַתֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים;וַיַּרְאֵהוּ אֶת מַטְבֵּעַ-הַכָּבוֹד אֲשֶׁר לוֹ.

וַיַּבֵּט אֵלָיו הַשּׁוֹטֵר וַיֹּאמֶר: עֲמֹד.

וַיִּקְרָא קוֹרֵיטִי כִּמְנַצֵּחַ: הֲלֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם? קֶסֶם בַּמִּלָּה הַזֹּאת, הָרְבִיעִי אֲשֶׁר לַתֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים! הַאֵין לִי הַצְּדָקָה לִרְאוֹת, בְּעָמְדִי בַּמֶּרְחָב מְעַט, אֶת שַׂר-צְבָאִי, אֲנִי אֲשֶׁר עָבַדְתִּי בְחֵילוֹ! “שַׂר-צְבָאִי” אָמַרְתִּי. וַהֲלֹא הָיֹה הָיָה בְמֶשֶׁךְ חֲצִי שָׁעָה וְיוֹתֵר מְפַקֵּד פְּלֻגָּתִי. כִּי אָז, בָּרְגָעִים הָהֵם, בִּגְבוֹר הַקְּרָב, הָיָה הוּא הַמְפַקֵּד וְלֹא שַׂר-הָאֶלֶף אֻבְּרִיךְ. חֵי רֹאשִׁי!

וּבְאוּלַם-הַשֶּׁבֶת וּלְפָנָיו נִרְאוּ הָמוֹן רָב, אֲדוֹנִים וּפְקִידֵי-צָבָא, וְלִפְנֵי הַפֶּתַח מַעֲרֶכֶת מֶרְכָּבוֹת, וְאֶצְלָן מְשָׁרְתִים מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים אֲדֻמּים.

וַיִּשְׁאַל קוֹרֵיטִי אֶת אָבִיו, אִם הֶחֱזִיק יוֹרֵשׁ-הָעֶצֶר אֻמְבֶּרְטוֹ אֶת חַרְבּוֹ בְיָדוֹ, כַּאֲשֶׁר נִמְצָא בִּפְלֻגַּת הַלּוֹחֲמִים.

וַיַּעַן הָאָב וַיֹּאמַר: בְּלִי כָל סָפֵק אָחַז אֶת חַרְבּוֹ בְיָדוֹ לְמַעַן הָגֵן עַל נַפְשׁוֹ מֵחֲנִית דּוֹקֶרֶת, אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה מַפְלָה בֵינוֹ וּבֵין אֲחֵרִים. הוֹי! הַשָׂטָן וְכָל גְּדוּדָיו הָיוּ עָלֵינוּ! כְּמַלְאֲכֵי מַשְׁחִית הִתְנַפְּלוּ עָלֵינוּ. הַקֵּף הִקִּיפוּ עַל הַחַיִל, עַל הַמַּצָּב, עַל הַתּוֹתָחִים, הַקֵּף וְשׁוֹטֵט מִסָּבִיב, כְּעַל כַּנְפֵי רוּחַ סוֹעֵר, וַיַּכּוּ אֶת הַכֹּל לְפִי חָרֶב. בַּמְּהוּמָה הַהִיא הִתְעָרְבוּ וְהִתְבּוֹלְלוּ אֶחָד בְּאֶחָד, פָּרָשֵׁי אֲלֵסַנְדְּרִיָּה הַחֲמֻשִּׁים בְּנֶשֶׁק קַל, נוֹשְׂאֵי הַכִּידוֹנִים שֶׁל פּוֹדְשִׁיָּה, רַגְלִים, רוֹבִים,– שְׁאוֹן-בֶּהָלָה אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ. וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי קוֹל קוֹרֵא: הוֹד-כְּבוֹדוֹ! הוֹד-כְּבוֹדוֹ! רָאִיתִי אֶת נוֹשְׁאֵי הַכִּידוֹנִים בָּאִים וְכִידוֹנֵיהֶם נְטוּיִם אַרְצָה, יָרִינוּ בְּקִנֵּי הָרוֹבִים אֲשֶׁר בְּיָדֵינוּ, עֲנַן אָבָק כִּסָּה אֶת הַכֹּל… וְאַחַר כָּלָה הֶעָשָׁן וַיֵּלַךְ… וַהֲמוֹן פְּצוּעִים וַהֲרוּגִים מֵחֵיל הָאוֹיֵב, סוּסִים וְרוֹכְבֵיהֶם, כִּסּוּ אֶת הָאֲדָמָה. הֲסִבּוֹתִי פָנַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה אֻמְבֶּרְטוֹ בְתוֹכֵנוּ, וְעַל פָּנָיו כְּמו הָיְתָה מְרַחֶפֶת הַשְּׁאֵלָה: הֲשָׁלוֹם לַאֲנָשַׁי וְלֹא נִפְצַע מֵהֶם אִישׁ? וַאֲנַחְנוּ קָרָאנוּ אֶל פָּנָיו קוֹל גָּדוֹל כִּמְשֻׁגָּעִים: יְחִי בֶן הַמֶּלֶך! אֱלֹהַי קְדוֹשִׁי, מַה גָּדוֹל הָיָה הָרֶגַע הַהוּא!… – הִנֵּה הָרַכֶּבֶת בָּאָה.

הַנּוֹגְנִים נִגְּנוּ, פְּקִידֵי-הַצָּבָא מִהֲרוּ בָאוּ, וְהָעָם הִתְקוֹמֵם, עַל רָאשֵׁי הָאֶצְבָּעוֹת.

וְשׁוֹמֵר אֶחָד אָמַר: הָהּ, עוֹדֶנּוּ לֹא יֵצֵא; עַתָּה הִנָּם נוֹשְׂאִים לוֹ נְאוּם.

קוֹרֵיטִי הָאָב כִּמְעַט הִשְׁתּוֹלֵל מִקֹּצֶר-רוּחַ. וַיֹּאמֶר: אָח! כִּי אֶזְכּוֹר זֹאת, אֲנִי רוֹאֶה אֶת הַמֶּלֶךְ תָּמִיד לְנֶגְדִּי. הֵן הוּא אֵינֶנּוּ נִרְתָּע בִּפְנֵי חֳלִירָע, – בִּפְנֵי רַעַשׁ הָאֲדָמָה, בִּפְנֵי שׁוּם דָּבָר. בְּכָל עֵת הוּא לָבוּשׁ עֹז. אַךְ זָכוֹר אֶזְכּוֹר אוֹתוֹ תָמִיד, כַּאֲשֶׁר רְאִיתִיו אָז בְּתוֹכֵנוּ, וְהוּא שָׁקֵט וּבוֹטֵחַ. וּבָרִי לִי, כִּי גַם הוּא יִזְכֹּר עוֹד אֶת הַפְּלֻגָּה אַרְבָּעִים וַתֵשַׁע – וְאַף עַתָּה, בִּהְיוֹתוֹ מֶלֶךְ, הָיָה שָׂמֵחַ לָשֶׁבֶת פַּעַם אֶל הַשֻּׁלְחָן יַחַד עִם כָּל אֵלֶּה אֲשֶׁר הָיוּ סְבִיבוֹ בָּרְגָעִים הָהֵם. עַתָּה – הִנֵּה רָאשֵׁי גְדוּדִים, פְּקִידֵי-צָבָא מְקֻשְּׁטֵי-סְרָטִים; וְאָז לֹא הָיוּ בִלְתִּי-אִם חַיָּלִים מִסְכֵּנִים. מִי יִתֵּן וְהָיְתָה יְכֹלֶת לְדַבֵּר אִתּוֹ דְבָרִים מְעַטִּים פֶּה-אֶל-פֶּה! שַׂר-צְבָאֵנוּ בֶּן הָעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם, יוֹרֵש-עֶצְרֵנוּ, אֲשֶׁר הָיְתָה שׂוּמָה עָלֵינוּ לְהָגֵן עָלָיו בִּרְמָחֵינוּ… חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה לֹא רְאִיתִיו. הוֹי, אֻמְבֶּרְטוֹ שֶׁלָּנוּ! – מַנְגִּינָה זוּ מַרְתִּיחָה אֶת דָּמִי, חֵי רֹאשִׁי.

עוֹד דְּבָרוֹ בְפִיו, וְקוֹל רַעַשׁ קְרִיאוֹת נִשְׁמַע, וְאַלְפֵי כוֹבָעִים הוּנְפוּ בָרוּחַ, וְאַרְבָּעָה אֲדוֹנִים לְבוּשֵׁי שְׁחוֹרִים עָלוּ אֶל תּוֹךְ הַמֶּרְכָּבָה הָרִאשׁוֹנָה.

וַיִּקְרָא קוֹרֵיטִי: הוּא הוּא! וַיַּעֲמֹד דּוּמָם כַּאֲחוּז-קֶסֶם.

וְאַחַר אָמַר בְּקוֹל דְּמָמָה: אֵלִי, אֵלִי, אֵיכָה הָיָה לְאִישׁ-שֵׂיבָה!

הֲסִירוֹנוּ שְׁלָשְׁתֵּנוּ אִישׁ אֶת כּוֹבָעוֹ: וְהַמֶּרְכָּבָה עָשְׂתָה דַרְכָּהּ לְאִטָּה בְּתוֹך הֶהָמוֹן, הַקּוֹרֵא בְקוֹל וּמֵנִיף אֶת הַכּוֹבָעִים. וַאֲנִי הִתְבּוֹנַנַתִּי אֶל קוֹרֵיטִי הָאָב. נִדְמָה לִי, כִּי נֶהְפַּךְ לְאִישׁ אַחֵר: כְּמוֹ גָדַל יֶתֶר, נַעֲשָׂה רְצִינִי יוֹתֵר, וְהוּא עוֹמֵד הָכֵן, נִשְׁעָן אֶל הָעַמּוּד, וּפָנָיו חָוְרוּ מְעָט.

הַמֶּרְכָּבָה בָאָה עָדֵינוּ, צַעַד אֶחָד לִפְנֵי הָעַמּוּד. וְקוֹלוֹת רַבִּים קָרְאוּ: יְחִי הַמֶּלֶךְ!

וַיִּקְרָא גַם קוֹרֵיטִי אַחֲרֵיהֶם: יְחִי הַמֶּלֶךְ! וַיַּבֵּט הַמֶּלֶךְ אֶל פָּנָיו וְעֵינָיו נָסַבּוּ אֶל שְׁלֹשֶׁת מַטְבֵּעוֹת-הַכָּבוֹד.

אָז נָבוֹך קוֹרֵיטִי וּמֵרֹב הִתְרַגְּשׁוּת קָרָא בְקוֹל: פְּלֻגָּה רְבִיעִית לִגְדוּד תִּשְׁעָה וְאַרְבָּעִים!

וְהַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר פָּנָה אֶל עֵבֶר אַחֵר, הֵסֵב פָּנָיו אֵלֵינוּ, וַיַּבֵּט אֶל עֵינֵי קוֹרֵיטִי וַיִּשְׁלַח יָדוֹ מִן הַמֶּרְכָּבָה.

וַיִּקְפֹּץ קוֹרֵיטִי אֵלָיו וַיִּלְחַץ אֶת יָדוֹ. וְהַמֶּרְכָּבָה עָבְרָה מִשָׁם וָהָלְאָה; וְהָעָם שָׁטַף וַיָּבֹא הֲלוֹם וַיַּפְרֵד בֵּינֵינוּ, וְקוֹרֵיטִי הָאָב הָלַךְ מֵעֵינֵינוּ. וְאוּלָם רַק רֶגַע אֶחָד. וּמִשְׁנֵהוּ שַׁבְנוּ מָצָאנוּ אוֹתוֹ וְהוּא שׁוֹאֵף בִּכְבֵדוּת וְעֵינָיו רְטֻבּוֹת מִדְּמָעוֹת וְהוּא קוֹרֵא בְּשֵׁם בְּנוֹ, כְּשֶׁיָּדוֹ נְטוּיָה לְמַעְלָה. וַיָּרָץ בְּנוֹ לִקְרָאתוֹ, וְהָאָב קָרָא: הִנֵּה, הַנַּעַר, עוֹד יָדִי חַמָּה! וַיַּעֲבֵר אֶת יָדוֹ עַל פָּנָיו סָבִיב וַיֹּאמַר: זֹאת אוֹת-אַהֲבָה מֵאֵת הַמֶּלֶךְ.

וַיַּעֲמֹד כְּחוֹלֵם, עֵינָיו אֶל הַמֶּרְכָּבָה הַמַּרְחִיקָה לָלֶכֶת, וְעַל פָּנָיו בַּת-צְחוֹק, וּקְנֵה-מִקְטַרְתּוֹ בֵין יָדָיו, וּסְבִיבָיו אֲנָשִׁים שׁוֹאֲפֵי חֲדָשׁוֹת, וְהֵם מִתְבּוֹנְנִים אֵלָיו וְאוֹמְרִים אִישׁ אֶל אָחִיו: הוּא מֵהַגְּדוּד הַתִּשְׁעָה-וְאַרְבָּעִים, אִישׁ-צָבָא יָדוּע לַמֶּלֶךְ. הַמֶּלֶךְ הִכִּירוֹ כִרְאוֹתו אוֹתוֹ, וְגַם לָחַץ אֶת יָדוֹ. וְהָאֶחָד אָמַר בְּקוֹל רָם: כְּתָב-בַּקָּשָׁה נָתַן לַמֶּלֶךְ.

וְקוֹרֵיטִי הֵסֵב פָּנָיו מְהֵרָה וַיֹּאמַר: לֹא נָתַתִּי לוֹ כְתָב-בַּקָּשָׁה. אֲנִי נָתוֹן אֶתֵּן לוֹ אַחֶרֶת, כִּי יִשְׁאַל מִיָּדי.

וַיַּבִּיטוּ אֵלָיו כָּל הָעוֹמְדִים שָׁם.

וְהוּא אָמַר בְּתֻמּוֹ: אֶת דָּמִי.


בֵּית-מִקְלָט לִילָדִים

4.– יוֹם שְׁלִישִׁי.

אֶתְמוֹל אַחֲרֵי אֲרֻחַת הַבּקֶר הוֹלִכָה אוֹתִי אִמִּי, כַּאֲשֶׁר הִבְטִיחָה לִי, אֶל בֵּית-מִקְלַט-הַיְלָדִים אֲשֶׁר בְּמִגְרַשׁ “קוֹרְסוֹ וַלְדּוֹקָה”, לְמַעַן תֵּת אֶת אֲחוֹת פְּרֵקוֹסִי הַקְּטַנָּה עַל יַד הַמְנַהֶלֶת. מֵעוֹדִי לֹא רָאִיתִי בֵּית-מִקְלַט-יְלָדִים. מַה מְשַׁעֲשֵׁעַ הָיָה הַמַּרְאֶה, אֲשֶׂר רָאִיתִי שָׁם! מָאתַיִם יְלָדִים וִילָדוֹת, קְטַנִּים מְאֹד, עַד אֲשֶׁר יַלְדֵי הַמַּחֲלָקָה הַתַּחְתִּיָּה אֲשֶׁר לַכִּתָּה הָרִאשׁוֹנָה בְּבֵית-סִפְרֵנוּ כַעֲנָקִים הֵם נֶגְדָּם. בָּאנוּ שָׁמָּה בְּעֵת לֶכְתָּם, עוֹבְרִים בּשְׂדֵרָה, אֶל אוּלַם-הָאֹכֶל, שֶׁשָּׁם הָיוּ שְׁנֵי שֻׁלְחָנוֹת אֲרֻכִּים מְאֹד וּבָהֶם חוֹרִים רַבִּים עֲגֻלִּים, וּבְכָל חוֹר צַלַּחַת שְׁחוֹרָה, מְלֵאָה אֹרֶז וּפוֹל, וְאֵצֶל הַצַּלַּחַת כַּף-בְּדִיל. כְּבוֹאָם, הֵחֵלּוּ אֲחָדִים מֵהֶם לְשַׂחֵק בְּמַעְגָּל עַל הַקַּרְקַע, עַד בּוֹא הַמּוֹרוֹת וַתְּקִימֶנָה אוֹתָם. רַבּים עָמְדוּ לִפְנֵי אַחַת הַצַּלָּחוֹת, כִּי דִמּוּ כִּי שָׁם מְקוֹמָם, וַיְמַהֲרוּ וַיְעַלְעוּ מְלֹא כַף אֶחָת. אָז בָּאָה מוֹרָה וַתֹּאמֶר: הָלְאָה! וַיַּעַבְרוּ מִשָׁם וָהָלְאָה שְׁלֹשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה צְעָדִים וַיִּגְנְבוּ מְלֹא-כַף אַחֶרֶת. וַיַּעַבְרוּ עוֹד הָלְאָה, הָלְאָה, עַד בּוֹאָם אֶל מְקוֹמָם, אַחֲרֵי גָנְבָם כִּמְעַט כַּחֲצִי הַמָּנָה מָרָק. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הִרְבּוּ לַהֲדוֹף אוֹתָם וְלִקְרֹא: מְהֵרָה! מְהֵרָה! הִתְיַצְּבוּ לָאַחֲרוֹנָה בַּמַּעֲרָכָה וְהַתְּפִלָּה הֵחֵלָּה. אַךְ כָּל הָעוֹמְדִים בַּשְּׂדֵרָה הַתִּיכוֹנָה, אֲשֶׁר בְּהִתְפַּלְלָם הָיוּ אֲחוֹרֵיהֶם אֶל צַלַּחַת הַמָּרָק, הֵסַבּוּ פְנֵיהֶם אֲחוֹרַנּית, לִהְיוֹת עֵינֵיהֶם פְּקוּחוֹת אֶל הַצַּלַּחַת, אֲשֶׁר לֹא יָצוּדוּ בָהּ צַיִד, וַיִּתְפַּלְלוּ כְּשֶׁיְדֵיהֶם שׂוּמוֹת אַחַת עַל אַחַת וְעֵינֵיהֶם נְשׂוּאוֹת הַשָּׁמַיְמָה, אַךְ לִבָּם אֶל בְּלִילָם. אַחֲרֵי-כֵן יָשְׁבוּ לֶאֱכוֹל לָחֶם. הֶאָח, זֶה הָיָה מַרְאֵה שַׁעֲשׁוּעִים! יֶלֶד אֶחָד אָכַל בִּשְׁתֵּי כַפּוֹת, הַשֵּׁנִי בְּכַפּוֹת-יָדָיו; רַבִּים לָקְטוּ אֶת גַּרְגְּרֵי הַפּוֹל מִתּוֹךְ הַצַּלַּחַת אֶחָד אֶחָד וַיְשִׂימוּם בְּכִיס-בִּגְדָּם, וְיֵשׁ אֲשֶׁר עִבְּתוּ אוֹתָם בְּסִנּוֹרָם הַקָּטָן לְגוּשׁ אֶחָד וַיַּכּוּ עָלָיו בִּידֵיהֶם, לַעֲשׂוֹתוֹ לְעֻגָה. וְיֵשׁ אֲשֶׁר לֹא אָכְלוּ, לְמַעַן הַבִּיט אֶל הַזְּבוּבִים הַמְעוֹפְפִים סְבִיב אָכְלָם. וַאֲחָדִים הִשְׁתָּעֲלוּ וַיָּפִיצוּ סְבִיבָם גֶּשֶׁם שֶׁל אֹרֶז. כִּכְלוּב מָלֵא עוֹף הָיָה הַמָּקוֹם בְּעֵינָי. אַךְ נֶחְמָד הָיָה לְמַרְאֶה. אָמְנָם מַה יָפֶה הָיָה מַרְאֶה שְׁנֵי הַטּוּרִים, יְלָדוֹת קְטַנּוֹת, כֻּלָּן שְׂעַר רֹאשָׁן קָשׁוּר עַל עָרְפָּן, וקְלוּעָה בוֹ מִקְלַעַת סְרָטִים רַבִּים–אֲדֻמִּים, יְרֻקִּים וּכְחֻלִּים. מוֹרָה אַחַת פָּנְתָה אֶל טוּר שְׁמוֹנֶה יְלָדוֹת וַתִּשְׁאַל: אַיֵּה צוֹמֵחַ הָאֹרֶז? כָּל הַשְּׁמוֹנֶה פָעֲרוּ פִיהֶן הַמָּלֵא מָרָק וַתַּעֲנֶינָה יַחְדָּו בְּקוֹל שִׁיר: הָאֹרֶז– צוֹמֵחַ–בַּמָּיִם. וְאַחַר אָמְרָה הַמּוֹרָה אֲלֵיהֶן: הֲרִימֶנָה יְדֵיכֶן! וְהִנֵּה כָל הַזְּרוֹעוֹת הַקְּטַנּוֹת – וּבֵינֵיהֶן כָּאֵלֶּה אֲשֶׁר לִפְנֵי יְרָחִים מִסְפָּר עוֹד הָיוּ חֲבוּשוֹת בְּחִתּוּלֵיהֶן – נִשְּׂאוּ פִתְאֹם לְמַעְלָה, וְכָל הַיָּדַיִם הַקְּטַנּוֹת הָאֵלֶּה נָעוּ כְשִׁפְעַת זְבוּבֵי-רִקְמָה לְבָנִים וּוְרֻדִּים.

אַחַר הָאֹכֶל הָיְתָה שְׁעַת-הַחֹפֶשׁ; וַיּוֹרִידוּ כֻלָּם אֶת סַלֵּיהֶם, אֲשֶׁר הָיוּ תְלוּיִם עַל הַקִּיר, וּבָהֶם מִכָּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל, וַיֵּצְאוּ אֶל הַגָּן וַיָּפוּצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה, וְכָל יֶלֶד הוֹצִיא אֶת הַצֵּדָה אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ: לֶחֶם, שְׁזִיפִים מְבֻשָּׁלִים, פֶּלַח גְּבִינָה, בֵּיצָה שְׁלוּקָה, תַּפּוּחִים קְטַנִּים, מְלֹא קֹמֶץ עֲדָשִׁים מְרֻתָּחִים, כְּנַף תַּרְנְגּוֹל. כְּרֶגַע מָלֵא כָל הַגָּן פֵּרוּרִים, כְּמוֹ פִזְרוּ אוֹתָם לְעוֹף הַשָּׁמָיִם. וְדֶרֶך-אָכְלָם הָיָה מוּזָר מְאֹד – כִּשְׁפַנִּים, כְּעַכְבָּרִים אוֹ כַחֲתוּלִים: כִּרְסְמוּ, לָקְקוּ, מָצוּ. הָאֶחָד הֶחֱזִיק רְקִיק נִשְׁעָן עַל חָזֵהוּ וַיִּמְשְחֵהוּ בְּתַפּוּחַ, כְּהַשְׁחֵז אִישׁ חַרְבּוֹ. יְלָדוֹת סָחֲטוּ בְתוֹךְ הָאֶגְרוֹף פְּתוֹתֵי גְבִינָה רַכָּה, וְהַמִּיץ נָזַל כְּחָלָב בְּעַד הָאֶצְבָּעוֹת וְאֶל שַׁרְווּל הַשִּׂמְלָה, וְהִנֵּה לֹא רָאוּ וְלֹא הִתְבּוֹנָנוּ! כִּכְלָבִים קְטַנִּים רָצוּ, הִרְדִּיפוּ אִשָּׁה אֶת אֲחוֹתָהּ, וְהַתַּפּוּחִים וּפְתוֹתֵי הַלֶּחֶם בֵּין שִׁנֵּיהֶן. רָאִיתִי שְׁלֹשָׁה יְלָדִים מְקַרְקְרִים בְּכָפִיס בְּתוֹךְ בֵּיצָה מְבֻשָּׁלָה לַהֲרִיקָהּ, כְּחוֹפְרֵי מַטְמוֹנִים. אֶת מַחֲצִית הַבֵּיצָה פִזְּרוּ עַל הָאָרֶץ, וְאַחַר לָקְטוּ אֶת הַפְּתוֹתִים אַחַת לְאַחַת בְּאֹרֶךְ-רוּחַ רָב, כִּמְלַקְּטֵי פְנִינִים. סְבִיבוֹת הַיְלָדִים, אֲשֶׁר הָיָה לָהֶם דָּבָר מְיֻחָד בְּמִינוֹ לְמַאֲכָל, עָמְדוּ שְׁמוֹנָה שְׁמוֹנָה אוֹ עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה וְרָאשֵׁיהֶם נְטוּיִים לְמַעַן הַבֵּט אֶל תּוֹךְ הַסַּל, כְּמִסְתַּכְּלִים בַּיָּרֵחַ הַנִּשְׁקָף בְּתוֹךְ בְּאֵר מָיִם. כְּעֶשְׂרִים יֶלֶד סַבּוּ גַם סָבְבוּ תִינוֹק, אֲשֶׁר הָיָה לוֹ בְיָדוֹ צְרוֹר קָטָן שֶׁל אֲבַק סֻכָּר, וְכֻלָּם הֶחֱלִיקוּ אֵלָיו בִּלְשׁוֹנָם, לְמַעַן הָפֵק מִמֶּנּוּ רִשְׁיוֹן לִטְבּוֹל אֶת פִּתָּם בַּסֻכָּר; וְהוּא נָתַן לַאֲחָדִים מֵהֶם שְׁאֵלָתָם, וְלַנּוֹתָרִים, בְּכֹל אֲשֶׁר הִרְבּוּ לִפְצָר-בּוֹ, נָתַן אַךְ אֶת אֶצְבָּעוֹ לָלֹק אוֹתָהּ.

וְעַד כֹּה וְעַד כֹּה וְאִמִּי בָאָה אֶל הַגָּן וַתְּלַטֵּף פַּעַם אֶת הָאֶחָד פַּעַם אֶת הַשֵּׁנִי מֵהַיְלָדִים. רַבִּים רָצוּ אַחֲרֶיהָ וְגַם עָלוּ עָלֶיהָ, לְמַעַן הָפִיק מִמֶּנָּה נְּשִׁיקָה;וְהֵם מוֹשִׁיטִים פְּנֵיהֶם לְמַעְלָה, כְּמַבִּיטִים אֶל קוֹמָה שְׁלִישִׁית אוֹ אֶל מִגְדָּל גָּבוֹהַּ, וּפִיהֶם פָּתְחוּ וְסָגְרוּ חֲלִיפוֹת, כִּמְבַקְּשִׁים שֶׁיְחַלְּצוּ לָהֶם שַׁד. יֶלֶד אֶחָד הוֹשִׁיט לָהּ רֶבַע תַּפּוּחַ-זָהָב, אַחֲרֵי שַׁלְּחוֹ בוֹ שִׁנָּיו, וְהָאֶחָד – פַּת-לֶחֶם חֲרֵבָה; יַלְדָּה אַחַת נָתְנָה לָהּ עָלֶה; יַלְדָּה אַחֶרֶת הֶרְאֲתָה אוֹתָהּ בְּתָם-לְבָבָהּ רֹאשׁ אֶצְבָּעָהּ, אֲשֶׁר בְּהַבֵּט אֵלָיו בְּכָל מַאֲמַצֵּי עַיִן וְרָאוּ אֲבַעְבּוּעָה זְעִירָה, אֲשֶׁר פָּרְחָה לִפְנֵי יוֹם, בְּנָגְעָהּ בְּלַהַב הַנֵּר. הַרְאֵה הֶרְאוּהָ, כְּדִבְרֵי חֵפֶץ נִפְלָאִים, קְטַנֵּי רֶמֶשׂ-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי אֵיכָכָה יָכְלוּ לִרְאוֹתָם וְלַהֲרִימָם לָהֶם, חֲצָיֵי פְקָקִים, כַּפְתּוֹרֵי-כֻתָּנוֹת, צִיצִים קְטַנִּים, אֲשֶׁר קָטְפוּ מִן הַפְּרָחִים הַמְּגֻדָּלִים בַּסִּירוֹת. נַעַר קָטָן, וְרֹאשׁ לוֹ חָבוּשׁ, אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ בְּכָל עֹז לְהַשְׁמִיעָהּ אֶת דְּבָרוֹ, מִלֵּל בְּאָזְנֶיהָ סִפּוּר בִּלְתִּי מוּבָן עַל דַהֲרוֹתָיו-נִפְלְאוֹתָיו. יֶלֶד אַחֵר הִמְרִיץ אֶת אִמִּי כִּי תִּשַּׁח אֵלָיו, וַיְדַבֵּר בְּאָזְנֶיהָ לֵאמֹר: אָבִי עוֹשֶׂה מִבְרָשׁוֹת. וְעַד כֹּה וְעַד כֹּה וְאֶלֶף אֲסוֹנוֹת הָיוּ בַגָּן בְּתוֹךְ הַיְלָדִים, עַד אֲשֶׁר מִהֲרוּ רָצוּ הַמּוֹרוֹת אֶל מְקוֹמוֹת הָאָסוֹן. הָיוּ יְלָדוֹת, אֲשֶׁר בָּכוּ עַל בְּלִי יְכָלְתָּן לְהַתִּיר קֶשֶׁר בְּמִטְפַּחַת-הַכִּיס; אֲחֵרוֹת רָבוּ עַל שְׁנֵי חֲצָיֵי תַּפּוּחִים וַתִּצְעַקְנָה וַתִּשְׂרוֹטְנָה הָאַחַת אֶת רְעוּתָה; נַעַר אֶחָד נָפַל עַל פָּנָיו עַל סַפְסָל הָפוּךְ, וַיֵּאָנֵק עַל מַפַּלְתּוֹ וְלֹא יָכֹל לָקוּם.

ְּטֶרֶם תֵּצֵא אִמִּי מִשָּׁם, לָקְחָה אֲחָדִים מִן הַיְלָדִים עַל זְרוֹעוֹתֶיהָ; אָז נָהֲרוּ אֵלֶיהָ מִכָּל עֲבָרִים, לְמַעַן הִנָּשֵׂא גַם הֵמָּה. פְּנֵיהֶם הָיוּ צְבוּעִים בְּחֶלְמוֹן בֵּיצָה וּבְמִיץ תַּפּוּחֵי-זָהָב. אֵלֶּה אָחֲזוּ בְיָדֶיהָ וְאֵלֶּה הֶחֱזִיקוּ בְאֶצְבָּעָהּ, לְמַעַן רְאוֹת אֶת הַטַּבָּעַת; הָאֶחָד מָשַׁךְ אוֹתָה בְּשַׁרְשֶׁרֶת הַשָּׁעוֹן, הַשֵּׁנִי בִקֵּשׁ לִמְשׁוֹךְ צַמָּתָהּ. וְהַמּוֹרוֹת אָמְרוּ לָהּ: הִשָּׁמְרִי-נָא, הִנֵּה הֵם מַשְׁחִיתִים כָּלִיל אֶת שִׂמְלָתֵךְ. אַךְ אִמִּי לֹא שָׂמָה לִבָּהּ אֶל הַשִּׂמְלָה וַתּוֹסֶף לְנַשֵּׁק לָהֶם, וְהַיְלָדִים הִתְנַגְּשׁוּ הָלוֹךְ וְהִתְנַגֵּשׁ; הַקְּרוֹבִים אֵלֶיהָ פֵּרְשׂוּ זְרוֹעוֹתֵיהֶם כִּמְבַקְּשִׁים לְהִתְרַפֵּק עָלֶיהָ, וְהָרְחוֹקִים בִּקְּשׁוּ לְהַבְקִיעַ אֵלֶיהָ בְּתוֹךְ הֶהָמוֹן, וְכֻלָּם צָעֲקוּ: שָׁלוֹם! שָׁלוֹם! לָאַחֲרוֹנָה הִצְלִיחָה לְהִתְחַמֵּק וְלַעֲבוֹר מִן הַגָּן הַחוּצָה. אָז רָצוּ כֻלָּם וַיּוֹצִיאוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם בְּעַד מוֹטוֹת הַבַּרְזֶל אֲשֶׁר לַשְּׂבָכָה, לְמַעַן רְאוֹת אוֹתָהּ בְּעָבְרָהּ, וַיּוֹשִׁיטוּ אֶת זְרוֹעוֹתֵיהֶם לְבָרֵךְ אוֹתָהּ בְּשָׁלוֹם וְגַם הוֹסִיפוּ לְהַצִּיעַ לְפָנֶיהָ פּרוּסוֹת לֶחֶם, חֲתִיכוֹת תַּפּוּחַ כִּמְלֹא פִיהֶם הַקָּטָן, פְּתוֹתֵי גְבִינָה, וְכֻלָּם צָעֲקוּ פֶה אֶחָד: שָׁלוֹם! שָׁלוֹם! שָׁלוֹם! שׁוּבִי וּבוֹאִי עוֹד! וְאִמִּי הֶעֱבִירָה, מִדֵי הֵחָפְזָה לָלֶכֶת, אֶת יָדָהּ הָאַחַת עַל מֵאוֹת הַיָּדַיִם הַקְּטַנּוֹת הַמּוּנָפוֹת, כְּעַל צְרוֹר שׁוֹשַׁנִּים רַעֲנַנִּים, וְלָאַחֲרוֹנָה הִתְמַלְטָה אֶל הָרְחוֹב, וְהִיא מְכֻסָּה כֻלָּה פֵּרוּרֵי לֶחֶם וּכְתָמִים, וּבִגְדָּהּ וּשְׂעָרָהּ מְעוּכִים וּפְרוּעִים; וְיָדָהּ מְלֵאָה פְרָחִים וְעֵינֶיהָ מְלֵאוֹת דִּמְעָה, וְהִיא שְׂבֵעַת-רָצוֹן כְּבָאָה מִמִּשְׁתֶּה. וְקוֹל רַעַשׁ עָלָה עוֹד בְּאָזְנֵינוּ מִתּוֹךְ הַגָּן כְּקוֹל צִפֳּרִים מְצַפְצְפוֹת: שָׁלוֹם! שָׁלוֹם! שׁוּבִי בּוֹאִי עוֹד, גְבֶרֶת!


בִּשְׁעַת הַהִתְעַמְּלוּת

5.– יוֹם רְבִיעִי.

הָאַוִיר עוֹדֶנּוּ נֶחְמָד, וְעַל-כֵּן אֵין אֲנַחְנוּ מִתְעַמְּלִים עוֹד בָּאוּלָם הַגָּדוֹל, כִּי-אִם בַּגָּן, עַל כְּלֵי-הַהִתְעַמְּלוּת אֲשֶׁר שָׁם. גֵּרוֹנָה הָיָה אֶתְמוֹל בַּחֲדַר הַמְנַהֵל, בְּבוֹא שָׁמָּה אֵם נֶלִּי, הָאִשָּׁה צְהֻבַּת-הַשֵּעָר, הַמְלֻבָּשָה שְׁחוֹרִים, לְבַקֵּשׁ עַל בְּנָהּ, אֲשֶׁר יִפְטְרוּ אוֹתוֹ מִן הָעֲבוֹדָה הַחֲדָשָׁה. כָּל מִלָּה עָלְתָה לָהּ בְּרֹב מַאֲמַצִּים, וּבְדַבְּרָהּ שָׂמָה יָדָהּ עַל רֹאשׁ בְּנָהּ. וַתֹּאמֶר אֶל הַמְנַהֵל: לֹא יוּכַל הַנַּעַר… אַךְ נֶלִּי נֶעְצַב מְאֹד עַל אֲשֶׁר יִהְיוּ כְלֵי הַהִתְעַמְּלוּת עֲצוּרִים לוֹ וְעַל אֲשֶׁר צְפוּיִם לוֹ עִנּוּיֵי-נֶפֶשׁ נוֹסָפִים עַל הָרִאשׁוֹנִים… וַיֹּאמַר: הִנֵּה תִרְאִי, אִמִּי, כִּי יָכוֹל אוּכַל גַם אֲנִי לַעֲבוֹד אֶת הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת כְּכָל הַנְּעָרִים. וְאִמּוֹ הִבִּיטָה אֵלָיו דּוּמָם, וּפָנֶיהָ הִבִּיעוּ אַהֲבָתָהּ וְרַחֲמֶיהָ. וְאַחַר אָמְרָה אֶל הַמְנַהֵל בִּזְהִירוּת: אֲנִי דוֹאֶגֶת אֶת חֲבֵרָיו… הִיא בִקְּשָׁה לֵאמֹר: אֲנִי יְרֵאָה אוֹתָם, פֶּן יַרְעִימוּהוּ. אַךְ נֶלִּי עָנָה אוֹתָהּ וַיֹּאמַר: וְאִם יַרְעִימוּנִי, מַה-מִּנִּי יַהֲלוֹךְ… גַּם הִנֵּה גֵרוֹנָה שָׁם. וְאִם אַךְ הוּא לֹא יִצְחַק, רַב לִי. אָז נָתְנוּ גַם אוֹתוֹ לָלֶכֶת אֶל הַהִתְעַמְּלוּת. הַמּוֹרֶה, אֲשֶׁר מִחְיַת פֶּצַע עַל צַוָּארוֹ, הוּא אֲשֶׁר עָבַד תַּחַת פְּקֻדַּת גַרִבַּלְדִּי, הוֹלִיךְ אוֹתָנוּ כְּרֶגַע אֶל מְכוֹנַת-הָעֲלִיָּה, וְעַל הַתַּלְמִידִים הָיָה לְטַפֵּס וְלַעֳלוֹת עַד הָרֹאשׁ וְלַעֲמד הָכֵן עַל הַקּוֹרָה הַמֻּשְׁכָּבֶת. דֵּרוֹסִי וְקוֹרֵיטִי עָלוּ שָׁמָּה כִשְׁנֵי קוֹפִים; גַם פְּרֵקוֹסִי הַקָּטָן עָלָה מְהֵרָה, אַף כִּי הַמְעִיל הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר הִגִּיעַ עַד בִּרְכָּיו, הָיָה לוֹ לְמִכְשׁוֹל; מִדֵּי עֲלוֹתוֹ שָׁנוּ כָל חֲבֵרָיו, לְמַעַן יִשְׁמַע וְיִצְחַק, אֶת מִלָּתוֹ אֲשֶׁר הָיְתָה שׂוּמָה בְפִיו תָּמִיד: “סְלַח לִי, סְלַח לִי”; סְטַרְדִּי נָשַׁם וְשָׁאַף כְּתַרְנְגּוֹל הֹדִּי, וַיָּדֶק אֶת שִׁנָּיו, עַד אֲשֶר נִרְאָה כְכֶלֶב שׁוֹטֶה; אַךְ לוּ גַם הָיָה הַדָּבָר בְּנַפְשׁוֹ, הָיָה עוֹלֶה עַד הָרֹאשׁ, וְגַם עָלֹה עָלָה. גַם נוֹבִיס עָלָה, וּבְהַגִּיעוֹ לְמַעְלָה הֵרִים רֹאשׁוֹ כְּמֶלֶךְ; אַךְ בּוֹטִינִי מָעַד וַיַּחְלֵק לְמַטָּה פַּעֲמַיִם, אַף כִּי הוּא לָבוּשׁ בֶּגֶד טוֹב, חָדָשׁ, בֶּגֶד פַּסֵּי-תְכֵלֶת, אֲשֶׁר עָשׂוּ לוֹ לְכַתְּחִלָּה לְהִתְעַמֵּל בּוֹ. וּלְמַעַן אֲשֶׁר יֵקַל לָהֶם לַעֳלוֹת, מָשְׁחוּ כָל הַתַּלְמִידִים אֶת יְדֵיהֶם בְּזֶפֶת יְוָנִית, אֲשֶׁר יִקְרְאוּ לוֹ קוֹלוֹפוֹנִיָּה; וַהֲלֹא תָבִינוּ, כִּי הָרוֹכֵל הַקָּטָן גֵּרוֹפִי הוּא הוּא אֲשֶׁר הִמְצִּיא לְכֻלָּם אֶת אַבְקַת הַזֶּפֶת, בְּמָכְרוֹ לָהֶם תֵּבָה בָּאֲגוֹרָה, וַיִּשְׂתַּכֵּר כַּאֲשֶׁר הִשְׂתַּכֵּר. בְּהַגִּיעַ תּוֹר גֵרוֹנָה, עָלָה כְשֶׁפִּתּוֹ בֵין שִׁנָּיו, כְּמוֹ לֹא הָיָה כָל דָּבָר; וַאֲנִי חוֹשֵׁב, כִּי יָכוֹל הָיָה גַם לְהַעֲלוֹת אֶחָד מִמֶּנּוּ עַל שִׁכְמוֹ, כִּי מֻצָּק הוּא וְחָזָק מְאֹד, בֶּן-הַבָּקָר הַזֶּה. אַחֲרֵי גֵרוֹנָה הִגִּיעַ תּוֹר נֶלִּי. וַיְהִי אַךְ רָאֹה רָאוּ אוֹתו שָׂם אֶת יָדָיו הָאֲרֻכּוֹת וְהַדַּקּוֹת עַל הַמּוֹטוֹת, וַיָּחֵלּוּ רַבִּים בָּהֶם לִשְׂחוֹק עָלָיו וְלִלְעַג לוֹ. אַךְ גֵרוֹנָה שָׁלַב שְׁתֵּי זְרוֹעוֹתָיו הַחֲזָקוֹת עַל חָזֵהוּ, וְעֵינָיו, אֲשֶׁר שׁוֹטְטוּ מִסָּבִיב, רָבוּ בְרָקִים וַיַּבִּיעוּ בַאֵר הֵיטֵב, כִּי עוֹד-מְעַט – גַּם לְעֵינֵי הַמּוֹרֶה – יְחַלֵּק חֲבָלִים; וּכְרֶגַע חָדְלוּ כֻלָּם לִשְׂחוֹק. נֶלִּי הֵחֵל לְטַפֵּס; אָכֵן כָּבֵד הָיָה הַדָּבָר מִמֶּנּוּ, הַמִּסְכֵּן, וּפָנָיו נֶהֶפְכוּ לְמַרְאֵה תְכֵלֶת כֵּהָה, וַיִּשּׁוֹם וַיִּשְׁאַף בְּחָזְקָה, וּמִצְחוֹ יָרַד זֵעָה. וְהַמּוֹרֶה אָמַר: רֵדָה. אַךְ לֹא יָרַד, וְגַם הִתְאַמֵּץ מְאֹד, כִּי הִקְשָׁה אֶת עָרְפּוֹ; אָמַרְתִּי בְלִבִּי: עוֹד-מְעַט, עוֹד-מְעַט יִתְגַּלְגֵּל אַרְצָה וִיהִי כְמֵת. נֶלִּי הַמִּסְכֵּן! חָשַׁבְתִּי: לוּ הָיִיתִי אֲנִי תַחְתָּיו וְאִמִּי תִרְאֵנִי עָמֵל כָּכָה לַעֲלוֹת, אֵיךְ תֵּעָצֵב עַל זֹאת אִמִּי הַמִּסְכֵּנָה; וּבְחָשְׁבִי כָכָה רִחַמְתִּי מְאֹד עַל נֶלִּי; וְלוּ יָכֹלְתִּי לִתְמוֹךְ בּוֹ, מִבְּלִי אֲשֶׁר יִרְאוּ הָרוֹאִים, לְמַעַן יַצְלִיחַ לַעֲלוֹת לְמַעְלָה, כִּי אָז עָשִׂיתִי זֹאת בְּכָל מְחִיר. גֵרוֹנָה וְדֵירוֹסִי וְקוֹרֵיטִי קָרְאוּ: עֲלֵה, נֶלִּי, עֲלֵה, אַמֵּץ-כֹּחַ, עוֹד אַחַת מְעַט, חֲזָק! וְנֶלִּי אִמֵּץ כֹּחוֹ מְאֹד, וְהוּא נֶאֱנָח אֲנָחָה, וְהִנֵּה עוֹד כִּשְׁנֵי טְפָחִים לוֹ עַד הַקּוֹרָה. וַיִּקְרְאוּ כֻלָּם: חֲזָק! אַמֵּץ כֹּחַ! זוּז אַךְ הַפָּעַם! וְגַם אָמְנָם אָחַז נֶלִּי בַקּוֹרָה. וַיִּמְחֲאוּ כֻלָּם כַּפֵּיהֶם. וְהַמּוֹרֶה אָמַר: הִנְּךָ בֶן-חַיִל! וְעַתָּה רֵדָה. אַךְ נֶלִּי בִקֵּשׁ גַם הוּא כְרֵעָיו לַעֳלוֹת עַד הָרֹאשׁ, וַיִּתְאַמֵּץ עוֹד מְעַט עַד אֲשֶר מָצְאָה יָדוֹ לִסְמוֹךְ אֶל הַקּוֹרָה אֶת אַצִּילֵי יָדָיו וְאֶת בִּרְכָּיו וְאֶת רַגְלָיו, וְאַחַר הִתְקוֹמֵם וַיַּעֲמֹד הָכֵן, נוֹשֵׁם בִּכְבֵדוּת, וַיַּבֵּט אֵלֵינוּ בִּצְחוֹק קַל עַל שְׂפָתָיו. שַׁבְנוּ מָחָאנוּ כָף, וְהוּא נָשָׂא עֵינָיו אֶל הָרְחוֹב. הֲסִבּוֹתִי פָנַי אֶל הָעֵבֶר הַהוּא וָאֵרֶא בְעַד הַסְּבָךְ הַמְכַסֶּה אֶת גֶּדֶר הַגָּן, וְהִנֵּה אִמּוֹ מִתְהַלֶּכֶת עַל מִשְׁעוֹל-הָרְחוֹב וְנָשֹׂא לֹא נָשְׂאָה אֶת עֵינֵיהָ לְהַבִּיט הֲלוֹם, כִּי לֹא עָרְבָה אֶת לִבָּה. נֶלִּי יָרַד וְכָל הַתַּלְמִידִים אִשְּׁרוּ אוֹתוֹ; וַיְהִי מָלֵא הִתְעוֹרְרוּת, וּפָנָיו אָדְמוּ כְשׁוֹשַׁנִּים וְעֵינָיו הִזְהִירוּ, וּכְמוֹ נֶהְפַּךְ כֻּלּוֹ לְאַחֵר. וּבְצֵאתֵנוּ קִדְּמָה אִמּוֹ פָנָיו וֵתְּנַשֶּׁק-לוֹ וַתִּשְׁאָלֵהוּ בְּלֵב חָרֵד מְעַט וַתֹּאמַר: וּמָה, בְּנִי הַמִּסְכֵּן, אֵיךְ הָיָה הַדָּבָר? וַיַּעֲנוּ כָל חֲבֵרָיו פֶּה אֶחָד: הִשְׂכִּיל לַעֲשׂוֹת! עָלֹה עָלָה כְאַחַד מִמֶּנּוּ. – דְּעִי כִי חָזָק הוּא. – מָהִיר הוּא. – לֹא נוֹפֵל הוּא מִכֻּלָּם. מַה שָּׂמְחָה אָז הָאִשָּׁה! בִּקְּשָׁה לְהַבִּיעַ תּוֹדָתָהּ וְלֹא יָכֹלָה, וַתִּלְחַץ יְדֵי שְׁלֹשָּׁה אוֹ אַרְבָּעָה נְעָרִים וַתְּסַלְסֵל אֶת גֵרוֹנָה וַתִּקַּח אֶת בְּנָהּ וַתֵּלֶךְ, וְגַם אַחֲרֵי הַרְחִיקָהּ לָלֶכֶת מְעַט, רָאִינוּ אוֹתָם הוֹלְכִים מְהֵרָה, נִדְבָּרִים, מַבִּיעִים רִגְשׁוֹתֵיהֶם בִּתְנוּעוֹת יְדֵיהֶם, וּשְׁנֵיהֶם שְׂמֵחִים מְאֹד, אֲשֶׁר לֹא רָאָה עוֹד אִישׁ אוֹתָם כָּכָה.

מוֹרֵה-אָבִי

  1. – יוֹם שְׁלִישִׁי.

מַה יָפָה הַנְּסִיעָה הַקְּטַנָּה, אֲשֶׁר נָסַעְנוּ אֶתְמוֹל אֲנִי וְאָבִי! וְכֵן הָיָה הַדָּבָר. שִׁלְשׁוֹם, בְּעֵת אָכְלֵנוּ אֲרֻחַת הַצָּהֳרַיִם וְאָבִי קוֹרֵא בָעִתּוֹן, הִתְמַלְּטָה מִפִּיו פִּתְאֹם קְרִיאַת-תִּמָּהוֹן. ואַחַר אָמָר: וַאֲנִי זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה חָשַׁבְתִּי אוֹתוֹ לְמֵת? הַיְדַעְתֶּם, כִּי מוֹרִי הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הוֹרַנִי רֵאשִׁית דַּעַת, וִנְצֶנְצוֹ קְרוֹזֶטִּי, בֶּן אַרְבַּע-וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה כַיּוֹם, עוֹדֶנּוּ חָי? רוֹאֶה אָנֹכִי, כִּי נָתְנָה לוֹ הַמֶּמְשָלָה אֶת מַטְבֵּעַ-הַכָּבוֹד “עַל-גְמוּלוֹת” עַל הוֹרוֹתוֹ לְתַלְמִידִים יְמֵי שִׁשִּׁים שָׁנָה. שִׁשִּׁים שָׁנָה, הֲלֹא תָבִינוּ? וְאַךְ זֶה שְׁנָתַיִם יָמִים חָדַל לַעֲבֹד בְּבֵית-הַסֵּפֶר. קְרוֹזֶטִּי הַמִּסְכֵּן! מְעוֹנוֹ רָחוֹק מִזֶּה דֶרֶךְ שָׁעָה אַחַת בָּרַכֶּבֶת, הֲלֹא הוּא בְקוֹנְדּוֹבָה, בִּכְפַר הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה אֲשֶׁר עָבְדָה אֶת גַּנֵּנוּ, גַן בֵּית-הַקַּיִץ “קְיֵרִי”. וַיּוֹסֶף: וְעַתָּה, אֶנְרִיקוֹ, הָלֹךְ נֵלֵךְ לִרְאוֹתוֹ. כָּל הָעֶרֶב הַהוּא דִבֵּר אָבִי אַךּ בּוֹ. שֵׁם מוֹרֵהוּ הָרִאשׁוֹן הִזְכִּיר לוֹ הֲמוֹן זִכְרוֹנוֹת רַבִּים מִימֵי יַלְדּוּתוֹ, עַל חֲבֵרָיו וְעַל אִמּוֹ הַמֵּתָה. וַיִּקְרָא: קְרוֹזֶטִּי! בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיָה בְבוֹאִי אֵלָיו לָקַחַת מִפִּיו תּוֹרָה. וּכְמוֹ אֶרְאֶנּוּ עַתָּה בְעֵינַי. אִישׁ גּוּץ וּשְׁחוֹחַ מְעַט וְלוֹ עֵינַיִם בְּהִירוֹת, וּפָנָיו מְגֻלָּחִים לְמִשְׁעִי. קָשֶׁה הָיָה הָאִישׁ, אַךְ עִמָּנוּ הִתְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי נֹעַם וַיִּרֶץ אוֹתָנוּ כְאָב; וְאוּלָם מֵעוֹלָם לֹא הֶעְלִים עַיִן לְכָל מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר לֹא יֵעָשֶׂה. מֵאִכָּר עוֹבֵד-אֲדָמָה עָלָה לִהְיוֹת מוֹרֶה, כִּי הִרְבָּה לִלְמוֹד וַיִשָּׂא כָל מַחֲסוֹר. אָדָם מְכֻבָּד. אִמִּי חִבְּבָה אוֹתוֹ וְאָבִי הִתְהַלֵּךְ עִמּוֹ כְּרֵעַ. אֵיךְ הָיָה הַדָּבָר, כִּי בְסוֹף יָמָיו עָזַב אֶת טוּרִינוֹ וַיַּעֲבֹר לְקוֹנְדּוֹבָה? אֶל-נָכוֹן לֹא יַכִּירֵנִי עוֹד. אַךְ אֵין דָּבָר, אָנֹכִי הַכֵּר אַכִּיר אוֹתוֹ. אַרְבָּעִים וְאַרְבַּע שָׁנָה מֵאָז וְעַד הַיּוֹם. אַרְבָּעִים וְאַרְבַּע שָׁנָה, אֶנְרִיקוֹ! מָחָר נֵלֵךְ אֵלָיו לִרְאוֹתוֹ.

וְאֶתְמוֹל בַּבֹּקֶר בְּשָׁעָה תֵשַׁע בָּאנוּ אֶל תַּחֲנַת הָרַכֶּבֶת הַהוֹלֶכֶת אֶל סוּזָה. קָרָאתִי גַם לְגֵרוֹנָה לָלֶכֶת עִמָּנוּ; וְלֹא יָכֹל לָבֹא, כִּי אִמּוֹ חוֹלָה. וְהַיּוֹם יוֹם אָבִיב יָפֶה. הָרַכֶּבֶת עָבְרָה בִּיעָף בְּתוֹךְ נְאוֹת דֶּשֶׁא וּמְשׂוּכוֹת פּוֹרְחוֹת, וְרוּח צַח, אֲשֶׁר רֵיחַ לוֹ כְרֵיחַ בְּשָׂמִים, עָלָה בְאַפֵּנוּ. לֵב אָבִי הָיָה טוֹב עָלָיו, וְרֶגַע רֶגַע שָׂם אֶת זְרוֹעוֹ סְבִיב צַוָּארִי וַיְדַבֵּר אֵלַי, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, תּוֹךְ כְּדֵי הִתְבּוֹנֵן אֶל יְפִי-הַנּוֹף. וַיֹּאמַר: קְרוֹזֶטִּי הַמִּסְכֵּן! הוּא הָאִישׁ הָרִאשׁוֹן, אַחֲרֵי אָבִי, אֲשֶׁר הָיָה טוֹב לִי וַאֲשֶׁר הֵיטִיב עִמָּדִי. הָעֵצוֹת הַטּוֹבוֹת, אֲשֶׁר יְעָצָנִי, וּשְׁתַּיִם, שָׁלֹשׁ תּוֹכָחוֹת קָשׁוֹת, אֲשֶׁר הוֹכִיחַנִי עַל פָּנַי וַאֲשֶׁר גַּם בְּשׁוּבִי הַבַּיְתָה שָׂמוּ מַחֲנָק לִגְּרוֹנִי, לֹא נִשְׁכְּחוּ מִלִּבִּי כָל הַיָּמִים. יָדָיו הָיוּ קְצָרוֹת וְעָבוֹת. עוֹדֶנִּי רוֹאֶה אוֹתוֹ בְּהַצִּיגוֹ אֶת מַקְלוֹ בַפִּנָּה, מִדֵּי בֹאוֹ אֶל בֵּית-הַסֵּפֶר, וּבִתְלוֹתוֹ אֶת מְעִילוֹ עַל תְּלִי-הַבְּגָדִים; דֶּרֶךְ אַחַת הָיְתָה לוֹ, בַּעֲשׂוֹתוֹ זֹאת, יוֹם-יוֹם. וּבְכָל יוֹם וָיוֹם שָׂמֵחַ וְטוֹב-לֵב, שׁוֹקֵד עַל עֲבוֹדָתוֹ בֶּאֱמוּנָה, מָלֵא רוּחַ נְדִיבָה, עֵינָיו פְּקוּחוֹת וְאָזְנָיו קַשּׁוּבוֹת, כַּאֲשֶׁר בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לְבוֹאוֹ אֶל בֵּית-הַסֵּפֶר. עוֹדֶנִּי זוֹכֵר, כְּמוֹ אֶשְׁמַע זֹאת עַתָּה, בְּקָרְאוֹ אֵלַי: בּוֹטִינִי, הוֹי בּוֹטִינִי! הָאֶצְבַּע הַשְּׁנִיָּה וְהַתִּיכוֹנָה עַל הָעֵט! – בְוַדַּאי הִשְׁתַּנָּה מְאֹד בִּימֵי אַרְבָּעִים וְאַרְבַּע שָׁנָה.

כְּבוֹאֵנוּ אֶל קוֹנְדּוֹבָה, בִּקַּשְׁנוּ מִיַּד אֶת הַגַּנֶּנֶת הַזְּקֵנָה, אֲשֶׁר הָיְתָה לָנוּ בִּקְיֵרִי וַאֲשֶׁר יֵשׁ לָהּ חֲנוּת קְטַנָּה בְּאַחַד מְבוֹאוֹת הָרְחוֹב. מָצָאנוּ אוֹתָהּ וְאֶת יְלָדֶיהָ; וְהִיא קִדְּמָה פָנֵינוּ בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה, וַתְּסַפֶּר לָנוּ עַל בַּעֲלָהּ, אֲשֶׁר יָשׁוּב עַתָּה מִיָּוָן, שֶׁשָּׁם הוּא עוֹבֵד זֶה שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וְעַל בִּתָּה הַבְּכִירַה אֲשֶׁר בְּבֵית-הַחִנּוּךְ לְחֵרְשִׁים-אִלְּמִים בְּטוּרִינוֹ. וְאַחַר הִתְוְתָה לָנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל הַמּוֹרֶה, הַיָּדוּעַ לַכֹּל.

עָזַבְנוּ אֶת הַכְּפָר וַנַּעַשׂ דַּרְכֵּנוּ בַּמִּשְׁעוֹל, הָעוֹבֵר בֵּין מְשׂוּכוֹת פּוֹרְחוֹת וְעוֹלֶה אֶל גִּבְעָה.

אָבִי לֹא דִבֵּר עוֹד דָּבָר, וַיְהִי כְאִישׁ אֲשֶׁר זִכְרוֹנוֹתָיו לָקְחוּ אֶת כָּל לִבּוֹ; פְּעָמִים רַבּוֹת חִיֵּךְ וְאַחַר הֵנִיעַ בְּרֹאשׁוֹ.

פִּתְאֹם עָמַד תַחְתָּיו וַיֹּאמַר: הִנֵּהוּ. הִתְעָרֵב אֶתְעָרֵב עַל זֹאת, הוּא הָאִישׁ.

וְיָשִׁישׁ קָטָן, אֲשֶׁר לוֹ זָקָן לָבָן וְכוֹבַע רָחָב, בָּא לִקְרָאתֵנוּ, יוֹרֵד בַּמִּשְׁעוֹל, נִשְׁעָן עַל מַטֵּהוּ, הוֹלֵךְ בִּכְבֵדוּת, הָלוֹךְ בִּכְבֵדוּת, הָלוֹךְ וְסָחוֹב אֶת רַגְלָיו אַחֲרָיו, וְיָדָיו רוֹעֲדוֹת.

וַיֹּאמֶר אָבִי שֵׁנִית: הוּא הוּא; וַיַּרְחֵב צְעָדָיו.

כַּאֲשֶׁר קָרַבְנוּ לָבֹא אֵלָיו, עָמַדְנוּ תַחְתֵּנוּ.

גַּם הַיָּשִׁשׁ עָמַד וַיִּתְבּוֹנֵן אֶל אָבִי.

פָּנָיו עוֹד הָיוּ רַעֲנַנִּים, וְעֵינָיו בְּהִירוֹת, חָיוֹת.

וַיָּסַר אָבִי אֶת הַכּוֹבַע מֵעַל רֹאשׁוֹ וַיֹּאמַר: הַאַתָּה הַמּוֹרֶה וִנְצֶנְצוֹ קוֹרְזֶטּוֹ?

וַיָּסַר גַּם הַמּוֹרֶה אֶת כּוֹבָעוֹ וַיַּעַן בְּקוֹל רוֹעֵד מְעַט, אַךְ בָּרוּר, מָלֵא: אָנֹכִי הָאִישׁ.

וַיֹּאחַז אָבִי בְיָדוֹ וַיֹּאמַר: וְעַתָּה הוֹאֶל-נָא וְיִלְחַץ אֶחָד מִתַּלְמִידֶיךָ לְפָנִים אֶת יָדְךָ וְיִשְׁאַל לְךָ לְשָׁלוֹם. מִטּוּרִינוֹ בָאתִי הֵנָּה, לְמַעַן רְאוֹת פָּנֶיךָ.

הַזָּקֵן הִשְׁתָּאָה לוֹ. וְאַחַר אָמַר: רַב הַכָּבוֹד הַזֶּה מִמֶּנִי… אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ… מָתַי, תַּלְמִידִי? שָׂא-נָא לי. הוֹאִילָה וְהַגִּידָה לִי שְׁמֶךָ.

וַיִּקֹּב אָבִי אֶת שְׁמוֹ: אַלְבֶּרְטוֹ בּוֹטִינִי, וְאֶת הַשָּׁנָה וְאֶת הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר בָּהֶם הָלַךְ אֶל בֵּית-סִפְרוֹ; וַיּוֹסֶף וַיֹּאמַר: הֵן אַתָּה לֹא לְךָ לִזְכּוֹר אוֹתִי עוֹד. וְאוּלָם אָנֹכִי הַכֵּר אַכִּירְךָ הֵיטֵב.

הַמּוֹרֶה הֵשַׁח רֹאשׁוֹ וַיַּבֵּט לָאָרֶץ, הַבֵּט וְהָגֹה לִזְכּוֹר רִאשׁוֹנוֹת, וַיַּבִּיעַ פַעֲמַיִם שָׁלֹשׁ אֶת שֵם אָבִי, אֲשֶׁר הִתְבּוֹנֵן בּוֹ וְלֹא גָרַע עַיִן מִמֶּנּוּ, וְעַל שְׂפָתָיו מְרַחֵף שְׂחוֹק.

פִּתְאֹם נָשָׂא הַיָּשִׁישׁ אֶת פָּנָיו, וְעֵינָיו פְּקוּחוֹת מְאֹד, וַיֹּאמֶר לְאִטּוֹ: אַלְבֶּרְטוֹ בּוֹטִינִי? בֶּן הַמְהַנְדֵּס בּוֹטִינִי? אֲשֶׁר יָשַׁב בִּרְחוֹב “דֶּלַּה קוֹנְסוֹלַטּוֹ”?

וַיֹּאמֶר אָבִי: הוּא הוּא, וַיּוֹשֶׁט לוֹ אֶת יָדָיו. וְהַיָּשִׁישׁ אָמַר: אִם כֵּן אֵפוֹא… הַנִּיחָה לִי, אָדוֹן יָקָר, הַנִּיחָה לִי וַאֲחַבֶּק לָךְ, – וַיִּגַּשׁ אֶל אָבִי וַיְחַבֶּק לוֹ; וְרֹאשׁוֹ הַלָּבָן הִגִּיעַ אַךְ עַד שְׁכֶם אָבִי. וַיִּסְמוֹךְ אָבִי אֶת הַלֶּחִי אֶל מִצְחוֹ.

וַיֹּאמֶר הַמּוֹרֶה: הוֹאֶל-נָא וּבוֹא עִמִּי.

וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַבֵּר, וַיִּסֹּב וַיֵּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ.

בְּדַקִּים מִסְפָּר בָּאנוּ אֶל הַקּוֹמָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁל בַּיִת קָטָן, בַּעַל שְׁתֵּי דְלָתוֹת. מִסָּבִיב לַדֶּלֶת הָאַחַת הָיְתָה הַחוֹמָה שׂוּדָה מְעַט בַּשּׂיד.

הַמּוֹרֶה פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת הַשְׁנִיָּה וַיִּקְרָא לָנוּ לָבֹא הֶחָדְרָה; וְהַחֶדֶר אַרְבָּעָה קִירוֹת לְבָנִים; בַּפִּנָּה הָאַחַת מִטַּת-שָׂדֶה וְעָלֶיהָ שְׂמִיכָה, עֲשׂוּיָה רִבּוּעֵי לָבָן וּתְכֵלֶת, וּבַפִּנָּה הָאַחֶרֶת שֻׁלְחַן-כְּתִיבָה וְסִפְרִיָּה קְטַנָּה; אַרְבָּעָה כִסְאוֹת וּמַפַּת-קִיר יְשָׁנָה מְחֻבֶּרֶת אֶל הַקִּיר בְּמַסְמְרִים; וְרֵיחַ טוֹב, רֵיחַ תַּפּוּחִים, עָלָה בְאַפֵּנוּ. יָשַבְנוּ שְׁלָשְׁתֵּנוּ. וְאָבִי וְהַמּוֹרֶה הִבִּיטוּ אִישׁ אֶל אָחִיו רְגָעִים מִסְפָּר וְלֹא דִבְּרוּ דָבָר.

אַחֲרֵי-כֵן קָרָא הַמּוֹרֶה, כְּשֶׁעֵינָיו נְטוּיוֹת אֶל הַקַּרְקַע הָרָצוּף לְבֵנִים, וַעֲלֵיהֶן קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ מְשַׂחֲקוֹת: בּוֹטִינִי! זָכוֹר אֶזְכּוֹר הֵיטֵב, אִמְךָ הָיְתָה אִשָּׁה טוֹבָה מְאֹד. וְאַתָּה יָשַׁבְתָּ בַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה יָמִים רַבִּים בַּסַּפְסָל הָרִאשׁוֹן, מִשְּׂמֹאל, אֵצֶל הַחַלּוֹן. הָבָה נִרְאֶה, הַאֶזְכּוֹר עוֹד. עוֹדֶנִּי רוֹאֶה אֶת רֹאשְׁךָ הַמְּכֻסֶּה תַלְתַּלִּים. – וְאַחַר עָמַד מִדַּבֵּר וַיֶּהְגֶּה מְעָט. – הָיִיתָ נַעַר עֵר מְאֹד, חַי, הֲלֹא? אָמְנָם כֵּן! בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית חָלִיתָ חֳלִי הָאַסְכְּרָה. עוֹדֶנִּי זוֹכֵר יוֹם הֲבִיאָם אוֹתְךָ אֶל בֵּית-הַסֵּפֶר אַחֲרֵי חָיִיתָ מֵחָלְיְךָ, וְאַתָּה דַל-בָּשָׂר וְעָטוּף בִּשְׂמִיכָה. אַרְבָּעִים שָׁנָה עָבְרוּ מֵאָז, הֲלֹא? מַה-יָפֶה עָשִׂיתָ, כִּי זָכַרְתָּ אֶת מוֹרְךָ הַמִּסְכֵּן. גַם אֲחֵרִים מִתַּלְמִידַי לְפָנִים בָּאוּ לִפְנֵי שָׁנִים אֶל בֵּיתִי הֵנָּה לִרְאוֹת פָּנָי: פְּקִידֵי-צָבָא, כֹּהֲנִים, אֲדוֹנִים שׁוֹנִים. ­ אַחֲרֵי-כֵן שָׁאַל אֶת אָבִי לִמְלַאכְתּוֹ, וַיֹּאמַר: שָׂמֵחַ אֲנִי מְאֹד, שָׂמֵחַ אֲנִי בְּכָל לֵב. חֵן-חֵן לָךְ. זֶה יָמִים רַבִּים לֹא בָא עוֹד אֵלַי אִישׁ. וּמִי יוֹדֵעַ, אִם לֹא אַתָּה הָאַחֲרוֹן, אֲדוֹנִי הַיָּקָר.

וַיִּקְרָא אָבִי וַיֹּאמַר: לָמָּה תְּדַבֵּר כָּזֹאת! הֵן עוֹדְךָ חָזָק וְרַעֲנָן. אַל לְךָ לְדַבֵּר כָּכָה.

וַיֹּאמֶר הַמּוֹרֶה: הוֹי, לֹא כֵן; הֲרוֹאֶה אַתָּה אֶת הָרַעַד הַזֶּה? – וַיַּרְאֵהוּ אֶת יָדָיו. – זֶה אוֹת לֹא טוֹב. לִפְנֵי שָׁלֹשׁ שָׁנִים תָּקַף אוֹתִי, בְּעוֹדֶנִּי עוֹבֵד עֲבוֹדָתִי בְּבֵית-הַסֵּפֶר. בָּרִאשׁוֹנָה לֹא שַׂמְתִּי אֶל לֵב; כִּי אָמַרְּתִּי, אַךְ זֶה מִקְרֶה וְעָבָר. אַךְ לֹא עָבַר, כִּי דָבַק בִּי וְגַם הָיָה הוֹלֵךְ וְחָזָק. בָּא יוֹם, אֲשֶׁר בּוֹ לֹא יָכֹלְתִּי עוֹד לִכְתּוֹב. הוֹי! הַיּוֹם הַהוּא, יוֹם עֲשׂוֹתִי בָרִאשׁוֹנָה כֶּתֶם עַל מַחְבֶּרֶת אַחַד תַּלְמִידַי, נָגַע עַד לִבִּי וַיֶּהֶלְמֵנִי, אָדוֹן יָקָר. עוֹד יָמִים הֶחֱזַקְתִּי בְּקַרְנוֹת מִזְבְּחִי; אַךְ לָאַחֲרוֹנָה נִלְאֵיתִי, לֹא יָכֹלְתִּי עוֹד. מִקֵּץ שִׁשִּׁים שְׁנוֹת הוֹרָאָה הָיָה עָלַי לְהִפָּרֵד מִבֵּית-הַסֵּפֶר, מִן הַתַּלְמִידִים, מִן הָעֲבוֹדָה. וְקָשֶׁה הָיָה הַדָּבָר בְעֵינַי, הֲלֹא תֵדַע, קָשֶׁה מְאֹד. בְּתִתִּי אֶת לִקְחִי הָאַחֲרוֹן, הָלְכוּ כֻלָּם אֶל בֵּיתִי וַיָּחֹגּוּ אוֹתִי וַיְרוֹמְמוּנִי; אַךְ אֲנִי נֶעֱצַבְתִּי בְלִבִּי, כִּי רָאִיתִי כִּי בָא הַקֵּץ לְחַיָּי. שָׁנָה אַחַת לִפְנֵי עָזְבִי אֶת בֵּית-הַסֵּפֶר מֵתוּ עָלַי אִשְׁתִּי וּבְנִי יְחִידִי. נִשְׁאֲרוּ לִי אַךְ שְׁנֵי בְנֵי אָחִי, אַנְשֵׁי אֲדָמָה. עַתָּה אֲנִי חַי עַל הַכֶּסֶף הַנִּתָּן לִי מֵאֵת הַמֶּמְשָׁלָה לְכַלְכֵּל אֶת שֵׂיבָתִי, מֵאוֹת-מִסְפָּר שְׁקָלִים לְשָׁנָה. אֵינֶנִּי עוֹבֵד עוֹד כָּל עֲבוֹדָה; וְהַיָּמִים מַאֲרִיכִים לְאֵין קֵץ. וְרַק בָּזֶה אֶשְׁתַּעֲשֵׁעַ, שֶׁאֲנִי מְעַיֵּן פַּעַם בְּפַעַם בְּסִפְרֵי-הַלִּמּוּד הַיְשָׁנִים אֲשֶׁר לִי, בְּאֹסֶף כִּתְבֵי-הָעִתִּים אֲשֶׁר לְבֵית-הַסֵּפֶר, בַּסְּפָרִים הָאֲחָדִים, אֲשֶׁר נִתְּנוּ לִי בְמַתָּנָה. וּבְדַבְּרוֹ הֶרְאָנוּ אֶת הַסִּפְרִיָּה הַקְּטַנָּה וַיֹּאמַר: הִנֵּה הִנָּם; אֵלֶּה הֵם זִכְרוֹנוֹתַי, אֵלֶּה כָל חֶלְדִּי… וּבִלְעֲדֵיהֶם אֵין לִי כָל דָּבָר בָּאָרֶץ.

וְאַחַר הִצְהִיל קוֹלוֹ פִּתְאֹם וַיֹּאמַר: הִנְנִי וְהֶרְאִיתִיךָ דָּבָר, אֲשֶׁר לֹא פִלַּלְתָּ לִרְאוֹתוֹ, אָדוֹן בּוֹטִינִי הַיָּקָר.

וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל שֻׁלְחַן-הַכְּתִיבָה, וַיִּפְתַּח מְגוֹרָה אֲרֻכָּה, אֲשֶׁר הָיוּ בָהּ צְרוֹרוֹת קְטַנִּים רַבִּים, כֻּלָּם חֲבוּשִׁים בִּפְתִילִים וְעַל כָּל צְרוֹר כָּתוּב הַזְּמָן, אַרְבַּע סְפָרוֹת. וַיְחַפֵּשׂ מְעַט, וְאַחַר פָּתַח צְרוֹר אֶחָד, וַיַּעֲבוֹר עַל גִּלְיוֹנוֹת רַבִּים, וַיּוֹצֵא גִלָּיוֹן אֶחָד, אֲשֶׁר הָפַך יָרֹק מֵרֹב יָמִים, וַיִּתְּנֵהוּ עַל-יַד אָבִי. זֹאת הָיְתָה אַחַת הָעֲבוֹדוֹת אֲשֶׁר עָבַד לְבֵית-הַסֵּפֶר לִפְנֵי אַרְבָּעִים שָׁנָה! לְמַעְלָה הָיָה כָתוּב: אַלְבֶּרְטוֹ בּוֹטִינִי. הַקְרָאָה. 3 לְאַפְּרִיל 1838. – אָבִי הִכִּיר כְּרֶגַע אֶת הָאוֹתִיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת, כְתָב-הַיַּלְדוּת אֲשֶׁר לוֹ, וַיָּחֶל לִקְרֹא מִתּוֹךְ חִיּוּךְ. אַךְ עוֹד מְעַט נִרְאוּ פִתְאֹם דְּמָעוֹת בְּעֵינָיו. וָאָקוּם וָאֶשְׁאָלֵהוּ, מַה-לּוֹ. וַיְחַבְּקֵנִי בִזְרוֹעוֹ וַיְאַמֵּץ אוֹתִי אֵלָיו וַיֹּאמַר: – הַבֵּט אֶל הַגִּלָּיוֹן הַזֶּה. הֲרוֹאֶה אָתָּה? אֵלֶּה הַתִּקּוּנִים אֲשֶׁר תִּקְּנָה לִי אִמִּי הַמִּסְכֵּנָה. הִיא הִבְלִיטָה תָמִיד אֶת הָאוֹתִיּוֹת למ“ד וטי”ת. וְהַטּוּרִים הָאַחֲרוֹנִים לָהּ הֵמָה כָלִיל. לַמֵּד לִמְּדָה אֶת יָדָהּ לְחַקּוֹת אֶת אוֹתִיּוֹתַי וּמִדֵּי הֱיוֹתִי עָיֵף וַאֲחוּז-שֵׁנָה, כִּלְּתָה הִיא אֶת הָעֲבוֹדָה תַּחְתָּי. אִמִּי הַטּוֹבָה, הַקְּדוֹשָׁה! – וַיְנַשֵּׁק אֶת הַצַּד הַזֶּה אֲשֶׁר לַגִּלָּיוֹן.

הַמּוֹרֶה הֶרְאָה אֶת יֶתֶר הַצְּרוֹרוֹת וַיֹּאמַר: אֵלֶּה הֵם זִכְרוֹנותָי. בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה הִנַּחְתִּי עֲבוֹדָה אַחַת לְכָל תַּלְמִיד לְמִשְׁמֶרֶת, וְכָל הַגִּלְיוֹנוֹת עֲרוּכִים וְנִסְמָנִים בְּמִסְפָּרִים. פַּעַם בְּפַעַם אֲנִי שָׁב אֲלֵיהֶם וְקוֹרֵא טוּר אֶחָד כֹּה וְטוּר אֶחָד כֹּה, וַהֲמוֹן זִכְרוֹנוֹת רַבִּים עוֹלִים עַל לִבִּי, וּכְמוֹ אָשׁוּבָה אֶרְאֶה אֶת הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁכְּבָר עָבְרוּ וְאֵינָם. כַּמָּה חָלְפוּ עַל פָּנַי, אָדוֹן יָקָר! עוֹצֵם אֲנִי אֶת עֵינַי, וַאֲנִי רוֹאֶה פָנִים עַל פָּנִים, כִּתּוֹת עַל כִּתּוֹת, מֵאוֹת עַל מֵאוֹת נְעָרִים, אֲשֶׁר מִי יוֹדֵעַ כַּמָּה מֵהֶם כְּבָר מֵתוּ. רַבִּים זָכוֹר אֶזְכּוֹר הֵיטֵיב. אֶזְכּוֹר אֶת הַטּוֹבִים בַּתַּלְמִידִים וְאֶת הָרָעִים בָּהֶם, אֶת אֲשֶׁר נָתְנוּ רֹב שִׂמְחָה בְלִבִּי וְאֶת אֲשֶׁר מֵרְרוּ וְעִצְבוּ אֶת רוּחִי; כִּי הֵן גַּם נְחָשִׁים הָיֹה יִהְיוּ בְתוֹךְ הָמוֹן רַב אֲשֶׁר כָּזֶה! אַךְ עַתָּה, הֲלֹא תָבִין זֹאת, הִנְנִי בְעֵינַי כְּמוֹ כְבָר בָּאתִי אֶל הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן וְכֻלָּם יַחַד אֲהוּבִים לִי.

וַיָּשָׁב וַיֵּשֵׁב עַל מְקוֹמוֹ וַיִּקַּח אַחַת מִיָּדַי אֶל בֵּין יָדָיו.

וְאָבִי אָמַר אֵלָיו בְּחִיּוּךְ עַל שְׂפָתָיו: וַהֲלֹא תִזְכֹּר לִי גַם אֲנִי אַחַת מִמְּשׁוּבוֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי?

וַיַּעַן הַיָּשִׁישׁ וַיֹּאמֶר, בְּחַיְּכוֹ אַף הוּא: לְךָ, אֲדוֹנִי! לֹא, בָּרֶגַע הַזֶּה אֵינֶנִּי זוֹכֵר. וְאוּלָם אֵין זֹאת אוֹמֶרֶת, כִּי לֹא עָשִׂיתַ כָּל מַעֲשֵׂה הוֹלֵלוֹת וּמְשׁוּבָה. אַךְ הָיֹה הָיִיתָ נָבוֹן וּרְצִינִי לְפִי שְׁנוֹתֶיךָ. זָכוֹר אֶזְכּוֹר אֶת אֲשֶׁר דָּבַקְתָּ מְאֹד בְּאִמֶּךָ… וְאוּלָם הֲטִיבוֹתָ מְאֹד אֲשֶׁר עָשִׂיתָ, יָפֶה עָשִׂיתָ, כִּי בָאתָ לִרְאוֹת פָּנָי! אֵיךְ יָכֹלְתָּ לַעֲזוֹב אֶת מַעֲשֶׂיךָ וְלָלֶכֶת לְבַקֵּשׁ מוֹרֶה מִסְכֵּן, זָקֵן?

וַיַּעַן אָבִי מִתּוֹךְ הִתְעוֹרְרוּת: שְׁמַע אָדוֹן קְרוֹזֶטִּי, זוֹכֵר אֲנִי עֵת הָבֵא אִמִּי אוֹתִי אֶל בֵּית-הַסֵּפֶר בַּתְּחִלָּה. זֹאת הָיְתָה לָהּ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אֲשֶׁר תִּפָּרֵד מִמֶּנִּי לִשְׁתֵּי שָׁעוֹת וַאֲשֶׁר תַּעַזְבֵנִי מִחוּץ לַבַּיִת, אֶל יָדַיִם אֲחֵרוֹת – מִבַּלְעֲדֵי יְדֵי אָבִי; אֶל יְדֵי אִישׁ זָר, אֲשֶׁר לֹא יְדַעְנוּהוּ הֵיטֵיב מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם. לָאִשָׁה הַטּוֹבָה הַזֹּאת הָיָה לֶכְתִּי אֶל בֵּית-הַסֵּפֶר בַּתְּחִלָּה, כְּצֵאתִי אֶל שְׂדֵה הַחַיִּים, כַּפְּרִידָה הָרִאשׁוֹנָה לִּפְרִידוֹת רַבּוֹת, דְּרוּשׁוֹת וּמַדְאִיבוֹת, אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה אַחֲרֵיהָ; הַפַּעַם לָקְחָה מִמֶּנָּה הַחֶבְרָה אֶת בְּנָהּ, לִבְלִי הֲשִׂיבוֹ עוֹד אֵלֶיהָ כָלִיל. וְגַם הִיא וְגַם אֲנִי הָיִינוּ נִרְעָשִׁים מִנַּהֲמַת לִבֵּנוּ. בְּתִתָּהּ אוֹתִי עַל יָדְךָ, דִּבְּרָה בְקוֹל רוֹעֵד וּבְצֵאתָהּ אָמְרָה שָׁלוֹם גַּם בְּעַד בְּקִיעַ הַדֶּלֶת, וְעֵנֶיהָ מָלְאוּ דְמָעוֹת. אָז נָתַתָּ אַתָּה לָהּ אוֹת בְּיָדְךָ הָאַחַת, וְאֶת הַיָּד הַשֵּׁנִית שַׂמְתָּ עַל לִבְּךָ, כְּמוֹ בִקַשְׁתָּ לֵאמֹר לָה: בִּטְחִי בִי, גְּבִרְתִּי. וְעַתָּה, הָאוֹת הַזֶּה, וְהַמַּבָּט הַזֶּה, אֲשֶׁר הֶרְאַנִי, כִּי הֲבִינוֹתָ אֶת כָּל לֵב אִמִּי; הַמַּבָּט הַזֶּה, אֲשֶׁר הָיָה כְאוֹמֵר: חִזְקִי וְיֶאֱמַץ לִבֵּךְ! הָאוֹת הַזֶּה, אֲשֶׁר הָיָה הַבְטָחָה נֶאֱמָנָה לִהְיוֹתְךָ לִי לְמָגֵן, לִמְבַקֵּש טוֹב וְלִמְרַחֵם, – לְעוֹלָם לֹא שְׁכַחְתִּים, עַד עוֹלָם נֶחְקְקוּ עַל לוּחַ לִבִּי; וְהַזִּכָּרוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר זָכַרְתִּי לָךְ הוּא הוּא אֲשֶׁר הֲבִיאַנִי מִטּוּרִינוֹ הֲלוֹם. וְעַתָּה הִנֵּה בָאתִי אֵלֶיךָ, מִקֵּץ אַרְבָּעִים וְאַרְבַּע שָׁנָה, לֵאמֹר לְךָ: חֵן-חֵן, מוֹרָה יָקָר.

הַמּוֹרֶה לֹא עָנָה דָבָר, כִּי-אִם סִלְסֵל שְׂעָרִי, וְיָדוֹ הָרוֹעֲדָה הֶחֱלִיקָה מִשְּׂעַר-רֹאשִׁי אֶל מִצְחִי וּמִמִּצְחִי אֶל כְּתֵפָי.

וְעַד כֹּה וְעַד כֹּה הִתְבּוֹנֵן אָבִי אֶל הַקִּירוֹת הַחֲשׂוּפִים, אֶל הַמִּטָּה הָרָעָה, אֶל פַּת-הַלֶּחֶם וְאֶל מְנוֹרַת-הַשֶּׁמֶן הַקְּטַנָּה, אֲשֶׁר הָיוּ עַל כַּרְכּוֹב הַחַלּוֹן, וַיְהִי כְאוֹמֵר: מוֹרֶה מִסְכֵּן, הֲזֶה חֶלְקְךָ מִכָּל עֲמָלְךָ, מִקֵּץ שִׁשִּׁים שְׁנוֹת עֲבוֹדָה?

אַךְ הַזָּקֵן הַטּוֹב הָיָה שְׂבַע-רָצוֹן וַיָּשָׁב לְדַבֵּר בְּהִתְעוֹרְרוּת עַל מִשְׁפַּחְתֵּנוּ, עַל הַמּוֹרִים הָאֲחֵרִים אֲשֶׁר הָיוּ בַיָּמִים הָהֵם וְעַל הַתַּלְמִידִים אֲשֶׁר הָיוּ חֲבֵרִים לְאָבִי בְּבֵית-הַסֵּפֶר; אָבִי זָכַר אֲחָדִים מֵהֶם וַאֲחֵרִים נִשְׁכְּחוּ מִלִּבּוֹ; וַיְסַפְּרוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ עַל פְּלוֹנִי וְעַל אַלְמוֹנִי; וְאַחַר שָׂם אָבִי קֵץ לַשִּׂיחָה וַיִּקְרָא לַמּוֹרֶה לָרֶדֶת אֶל הַכְּפָר, לְמַעַן אֱכֹל עִמָּנוּ לָחֶם. הוּא עָנָה בְנַחַת: חֵן-חֵן לָךְ; אַךְ הָיֹה הָיָה כְמִתְעַשֵּׁת. וַיַּחֲזֵק אָבִי בִשְׁתֵּי יָדָיו וַיִּשְׁנֶה לוֹ אֶת שְׁאֵלָתוֹ. וַיֹּאמֶר הַמּוֹרֶה: אֲבָל אֵיכָה אֶעֱשֶׂה וְאֵיךְ אֹכַל וְיָדַי הָעֲלוּבוֹת מְרַקְּדוֹת תָּמִיד? הֵן גַּם לַאֲחֵרִים הָיֹה יִהְיֶה זֶה לָטֹרַח! וַיֹּאמֶר אָבִי: אֲנַחְנוּ נַעֲזוֹר לָךְ. אָז נִדְרַשׁ לָנוּ, בַּהֲנִיעוֹ רֹאשׁוֹ מִתּוֹךְ חִיּוּךְ.

וַיֹּאמֶר לְאָבִי, בְּסָגְרוֹ אֶת הַדֶּלֶת מִבַּחוּץ: יוֹם טוֹב הַיּוֹם הַזֶּה לִי, יוֹם טוֹב, אָדוֹן בּוֹטִינִי הַיָּקָר! אַבְטִיחֲךָ, כִּי זָכוֹר אֶזְכְּרֶנּוּ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר עוֹדֶנִּי חַי עַל הָאֲדָמָה.

אָבִי נָתַן לַמּוֹרֶה אֶת זְרוֹעוֹ, וְהַמּוֹרֶה הֶחֱזִיק אוֹתִי בְיָדִי וַנֵּרֵד בַּמִּשְׁעוֹל. בַּדֶּרֶךְ פָּגַשְׁנוּ שְׁתֵּי יְלָדוֹת יְחֵפוֹת נוֹהֲגוֹת בְּפָרוֹת, וְנַעַר, אֲשֶׁר רָץ וְעָבַר עַל פָּנֵינוּ, וְהוּא נוֹשֵׂא סֵבֶל-תֶּבֶן גָּדוֹל עַל שִׁכְמוֹ. וַיַּגֵּד לָנוּ הַמּוֹרֶה, כִּי הֵם תַּלְמִיד אֶחָד וּשְׁתֵּי תַלְמִידוֹת מֵהַכִּתָּה הַשְּׁנִיָּה, וְכִי בַבֹּקֶר יוֹצְאִים הֵם יְחֵפִים לִרְעוֹת אֶת הַפָּרוֹת בָּאָחוּ וְלַעֲבוֹד בַּשָּׂדוֹת, וּבָעֶרֶב יָשִׂימוּ נַעֲלֵיהֶם עַל רַגְלֵיהֶם וְהָלְכוּ אֶל בֵּית-הַסֵּפֶר. מִבַּלְעֲדֵיהֶם לֹא פָגַשְׁנוּ כָל נֶפֶשׁ אָדָם. בִּרְגָעִים מִסְפָּר בָּאנוּ אֶל בֵּית-הָאֹכֶל וַנֵּשֶׁב אֶל שֻׁלְחָן גָּדוֹל – אֶת הַמּוֹרֶה הוֹשַׁבְנוּ בַתָּוֶךְ – וַנָּחֶל לֶאֱכוֹל אֶת אֲרֻחַת-הַבּקֶר. בֵּית-הָאֹכֶל הָיָה שָׁקֵט כְּבֵית מוֹשַׁב נְזִירִים. הַמּוֹרֶה הָיָה עָלֵז וְטוֹב-לֵב וְרִגְשַׁת לִבּוֹ הִגְדִּילָה אֶת רְעִדַת יָדָיו, עַד אֲשֶר כִּמְעַט לֹא יָכֹל לֶאֱכוֹל. וַיְנַתַּח לוֹ אָבִי אֶת הַבָּשָׁר, וַיִפְרָס-לוֹ אֶת הַלֶּחֶם, וַיָּשֶׂם לוֹ אֶת הַמֶּלַח בַּצַּלָּחַת. וּלְמַעַן יוּכַל לִשְׁתּוֹת, הֶחֱזִיק אֶת הַכּוֹס בִּשְׁתֵּי יָדָיו, וְגַם אָז הִשְׁתַּקְשְׁקָה אֶל שִׁנָּיו. אַךְ דַּבֵּר דִּבֵּר בְּעֹז וּבְחֹם-לֵב עַל סִפְרֵי-הַקְּרִיאָה אֲשֶׁר הָיוּ בִימֵי נְעוּרָיו, עַל תָּכְנִית שְׁעוֹת הַלֶּקַח אֲשֶׁר הָיוּ בַיָּמִים הָהֵם, עַל הַתְּהִלּוֹת אֲשֶׁר הִלְלוּהוּ הַגְּבוֹהִים עָלָיו וְעַל חֻקֵּי בֵית-הַסֵּפֶר אֲשֶׁר בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת; וְכָל עֵת דַּבְּרוֹ עָמַד בְּעֵינוֹ אוֹר פָּנָיו, אֲשֶׁר הֶאְדִּימוּ מְעַט מֵאֲשֶׁר לְפָנִים, וְקוֹלוֹ הָיָה קוֹל עָלֵז, וּצְחוֹקוֹ נִשְׁמַע כִּמְעַט כִּצְחוֹק נָעַר. אָבִי הִתְבּוֹנֵן בּוֹ בְּלִי הֲפוּגוֹת, וּמַרְאֶה פָנָיו כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי בוֹ פְעָמִים רַבּוֹת בְּהַבִּיטוֹ אֵלַי בַּבַּיִת, בְּהַעֲמִיקוֹ בְּהֶגְיוֹן לִבּוֹ מִתּוֹךְ חִיּוּךְ קַל, וְרֹאשׁוֹ נָטוּי הַצִּדָה. הַמּוֹרֶה שָׁתָה יַיִן וְהַיַּיִן יָרַד עַל חָזֵהוּ; וַיָּקָם אָבִי וַיִּמַּח אֶת מְעִילוֹ בְּמִטְפַּחַת הַשֻּׁלְחָן. וַיֹּאמֶר הַמּוֹרֶה: אֲבָל, אֲדוֹנִי, לֹא, לֹא אֶתֵּן אוֹתְךָ לַעֲשׂוֹת כָּזֹאת! וַיִּשְׁחַק. וַיְדַבֵּר דְּבָרִים אֲחָדִים רוֹמִית. לָאַחֲרוֹנָה נָשָׂא אֶת כּוֹסוֹ, אֲשֶׁר רָקְדָה בְיָדוֹ, וַיֹּאמֶר בִּרְצִינוּת רַבָּה: וּבְכֵן, אֲדוֹנִי הַמְהַנְדֵּס הַיָּקָר, לִשְׁלוֹמְךָ וְלִשְׁלוֹם יְלָדֶיךָ וּלְזִכְרוֹן אִמְּךָ הַטּוֹבָה! וַיִּלְחַץ אָבִי אֶת יָדוֹ וַיַּעַן וַיֹּאמֶר לוֹ: וְלִשְׁלוֹמְךָ, אֲדוֹנִי הַמּוֹרֶה הַטּוֹב! וְשָׁם בַּחֶדֶר מֵאַחֲרֵינוּ הָיוּ בַעַל-הַבַּיִת וַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר הִבִּיטוּ אֵלֵינוּ וַיְחַיְּכוּ כְמוֹ מִתּוֹךְ שְׂבִיעַת רָצוֹן עַל הַמִּשְׁתֶּה, שֶׁנֶעֱרַךְ לִכְבוֹד הַמּוֹרֶה הַמִּתְגּוֹרֵר אִתָּם בַּכְּפָר.

כַּעֲבוֹר הַשָּׁעָה הַשְּׁנִיָּה הָלַכְנוּ לְדַרְכֵּנוּ, וְהַמּוֹרֶה אָמַר לְשַׁלְּחֵנוּ עַד תַּחֲנַת הָרַכָּבֶת. וַיִּתֶּן לוֹ אָבִי שֵׁנִית אֶת זְרוֹעוֹ, וְהוּא שָׁב וַיַּחֲזֵק אוֹתִי בְּיָדִי, וַאֲנִי נָשָׂאתִי אֶת מַטֵּהוּ. הָאֲנָשִׁם עָמְדוּ תַחְתֵּיהֶם, לְמַעַן הַבֵּט אַחֲרֵינוּ, כִּי כֻלָּם יָדְעוּ אוֹתוֹ;וְיֵשׁ אֲשֶׁר בֵּרְכוּ אוֹתוֹ בְשָׁלוֹם. בְּלֶכְתֵּנוּ בַדֶּרֶךְ שָׁמַעְנוּ מֵאַחַד הַחַלּוֹנוֹת קוֹלוֹת נְעָרִים רַבִּים, אֲשֶׁר קָרְאוּ יַחַד וַיְבַטְּאוּ אֶת הָאוֹתִיּוֹת וְאֶת הַהֲבָרוֹת. וַיַּעֲמוֹד הַזָּקֵן תַחְתָּיו וַיְהִי כְמִתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. וַיֹּאמַר: זֶה הוּא יָגוֹן בִּלְבָבִי, אָדוֹן בּוֹטִינִי הַיָּקָר, לִשְׁמוֹעַ אֶת קוֹלוֹת הַנְּעָרִים בְּבֵית-הַסֵּפֶר וּלְבִלְתִּי הֱיוֹתִי שָׁם, וְלָדַעַת כִּי אִישׁ אַחֵר מוֹרֶה אוֹתָם! שִׁשִּׁים שָׁנָה שָׁמַעְתִּי אֶת הַנְּגִינָה הַזֹּאת וְגַם עָרְבָה עָלַי מְאֹד וְלִבִּי הָיָה טוֹב עָלָי. וְעַתָּה הִנְנִי עֲרִירִי. אֵין לִי בָנִים עוֹד.

וַיֹּאמֶר אָבִי, בְּהוֹסִיפוֹ לָלֶכֶת קָדִימָה: לֹא כֵן, אֲדוֹנִי הַמּוֹרֶה, עוֹד בָּנִים רַבִּים לְךָ, נְפוֹצִים עַל-פְנֵי כָל הָאָרֶץ, וְהֵם זוֹכְרִים אוֹתְךָ, כַּאֲשֶׁר זְכַרְתִּיךָ אֲנִי כָל הַיָּמִים.

וַיַּעַן הַמּוֹרֶה וַיֹּאמֶר בְּעִצְבוֹן-רוּחַ: לֹא, לֹא; אֵין לִי עוֹד בֵּית-סֵפֶר, אֵין לִי עוֹד יְלָדִים. וּבְאֵין יְלָדִים לֹא אַאֲרִיךְ עוֹד יָמִים. קָרְבוּ יָמַי לָמוּת.

וַיֹּאמֶר אָבִי: אַל תֹּאמַר כֵּן, אֲדוֹנִי הַמּוֹרֶה, וְאַל יֶהְגֶּה לִבְּךָ כָזֹאת. מָה רַב הַטּוֹב אֲשֶׁר פָּעַלְתָּ וַאֲשֶׁר עָשִׂיתָ! מָה נֶּהְדָּרָה הַמַּטָּרָה אֲשֶׁר הִקְדַּשְׁתָּ לָהּ אֶת חַיֶּיךָ!

וַיִּסְמוֹךְ הַמּוֹרֶה הַזָּקֵן רֶגַע אֶחָד אֶת רֹאשׁוֹ הַלָּבָן עַל שְׁכֶם אָבִי וַיִּלְחַץ אֶת יָדִי.

בָּאנוּ אֶל הַתַּחֲנָה. הָרַכֶּבֶת הָיְתָה נְכוֹנָה לַעֲשׂוֹת דַּרְכָּהּ.

וַיִּשַּׁק אָבִי לַמּוֹרֶה עַל שְׁתֵּי לְחָיָיו וַיֹּאמַר: שָׁלוֹם, אֲדוֹנִי הַמּוֹרֶה!

וְהַמּוֹרֶה אָמַר: שָׁלוֹם, חֵן-חֵן, שָׁלוֹם! וּבְדַבְּרוֹ אָחַז בִּשְתֵּי יָדָיו הָרוֹעֲדוֹת אַחַת מִידֵי אָבִי וַיְאַמְּצֶנָּה אֶל לִבּוֹ.

אַחַר נָשַׁקְתִּי אֲנִי לוֹ וָאֵרֶא וְהִנֵּה פָנָיו רוֹחֲצִים בִּדְמָעוֹת. אָבִי הֲבִיאַנִי אֶל הַמֶּרְכָּבָה וַיְהִי לַעֳלוֹת אֵלֶיהָ גַם הוּא, וַיְמַהֵר וַיִּקַּח מִיַּד הַמּוֹרֶה אֶת מַטֵּהוּ הַפָּשׁוּט וַיִּתֶּן-לוֹ תַחְתָּיו אֶת מַקְלוֹ הַטּוֹב, אֲשֶׁר כַּפְתּוֹר כֶּסֶף לוֹ וְרָאשֵׁי הַתֵּבוֹת שֶׁל שְׁמוֹ מְפֻתָּחִים עָלָיו, וַיֹּאמַר: קָחֶנּוּ וְהָיָה בְיָדְךָ לְזִכָּרוֹן וּזְכַרְתָּנִי.

הַיָּשִׁישׁ בִּקֵּשׁ לַהֲשִׁבוֹ לוֹ וְלָקַחַת אֶת מַטֵּהוּ; אַךְ אָבִי הִנֵּה הָיָה בַמֶּרְכָּבָה וְאֶת הַדֶּלֶת סָגָר.

– שָׁלוֹם, מוֹרִי הַטּוֹב!

– שָׁלוֹם, בְּנִי, – וְהָרַכֶּבֶת הֵחֵלָּה לָנוּעַ; – וֵאלֹהִים יְבָרֶכְךָ, כִּי נִחַמְתָּ וְכִי שִׂמַּחְתָּ יָשִׁישׁ מִסְכֵּן כָּמוֹנִי.

וַיִּקְרָא אָבִי בְרֶגֶשׁ: לְהִתְרָאוֹת!

אַךְ הַמּוֹרֶה הִנִּיעַ רֹאשׁוֹ, כְּאוֹמֵר: לֹא נוֹסִיף עוֹד לִרְאוֹת אִישׁ אֶת אָחִיו.

וַיִּשְׁנֶה אָבִי וַיֹּאמַר: כֵּן, כֵּן, לְהִתְרָאוֹת!

וְהַמּוֹרֶה הֵרִים אֶת יָדוֹ הָרוֹעֶדֶת הַשָּׁמַיְמָה וַיֹּאמַר: שָׁם לְמַעְלָה!

וּבְעוֹד יָדוֹ נְשׁוּאָה הַשָּׁמַיְמָה נֶעְלַם מֵעֵינֵינוּ.


אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא

20.– יוֹם חֲמִישִׁי.

מִי מִלֵּל לִי, בְּשׁוּבִי עִם אָבִי שָׂמֵחַ וְטוֹב-לֵב מִן הַנְּסִיעָה הַקְּטַנָּה, כִּי לֹא אֶרְאֶה שָׂדֶה וְלֹא אֶרְאֶה שָׁמַיִם עֲשָׂרָה יָמִים! חוֹלֶה הָיִיתִי מְאֹד, עַד אֲשֶר לֹא הֶאֱמִינוּ בְחַיָּי. שָׁמַעְתִּי אֶת אִמִּי בוֹכָה חֶרֶשׁ, רָאִיתִי אֶת אָבִי וְהִנֵּה חָוְרוּ פָנָיו, וְהוּא מַבִּיט אֵלַי בְּעֵינַיִם קָמוֹת, וְאֶת אֲחוֹתִי סִלְוִיָּה וְאֶת אָחִי, וְהִנֵּה הֵם מִתְלַחֲשִׂים, וְאֶת הָרוֹפֵא, אֲשֶר מִשְׁקָפַיִם עַל עֵינָיו, וְהוּא פוֹקֵד אוֹתִי לִרְגָעִים וּמְדַבֵּר אֵלַי דְּבָרִים אֲשֶר לֹא הֲבִנוֹתִי. אָמְנָם כֵּן, כְּפֶשַׂע הָיָה בֵינִי וּבֵין הַמָּוֶת. אָח, אִמִּי הַמִּסְכֵּנָה! כִּשְׁלֹשָׁה אוֹ כְאַרְבָּעָה יָמִים עָבְרוּ, אֲשֶר לֹא אֶזְכּוֹר כִּמְעַט מְאוּמָה מִכָּל הַנַּעֲשָׂה בָהֶם, כְּמוֹ חָלַמְתִּי חֲלוֹם כֵּהֶה וּמְסֻבָּךְ. בַּחֲזוֹנִי וְהִנֵּה מוֹרָתִי הַטּוֹבָה מֵהַכִּתָּה הָרִאשׁוֹנָה עוֹמֶדֶת לְיַד מִטָּתִי, וְהִיא מִתְאַמֶּצֶת לִכְבֹּשׁ שִׁעוּלָהּ בְּמִטְפַּחַת-הַכִּיס אֲשֶר בְּיָדָהּ, לְבִלְתִּי הַרְגִּיזֵנִי; זוֹכֵר אֲנִי זִכָּרוֹן מְטֻשְׁטָשׁ אֶת מוֹרִי בְּהֵשַׁחוֹ עָלַי לִנְשׁוֹק לִי וַיָּשָׁף אֶת פָּנַי מְעַט בִּזְקָנוֹ, וּכְמוֹ בְעַד עֲרָפֶל רָאִיתִי אֶת הָרֹאשׁ הָאָדֹם שֶׁל קָרוֹסִי, אֶת תַּלְתַּלֵּי דֵירוֹסִי הַצְּהֻבִּים, אֶת הַקַּלַּבְּרִי הַלָּבוּשׁ שְׁחוֹרִים, וַם אֶת גֵּרוֹנָה, אֲשֶׁר הֵבִיא תַּפּוּחַ-זָהָב קָטָן עַל עָלָיו וַיְמַהֵר וַיֵּצֵא, כִּי אִמּוֹ חוֹלָה. וְאַחַר הֱקִיצוֹתִי, כְּאִישׁ אֲשֶׁר יָקִיץ מִשֵּׁנָה אֲרֻכָּה מְאֹד, וָאֵדַע כִּי רָוַח לִי! רָאִיתִי אֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי וְהִנֵּה אוֹרוּ פְנֵיהֶם וְאֶת סִלְוִיָּה וְהִנֵּה צָהֲלָה קוֹלָהּ. הוֹי, מָה רַע הַחֲלוֹם אֲשֶׁר חָלָמְתִּי! וְאַחַר הָיִיתִי הוֹלֵךְ וָטוֹב יוֹם יוֹם. הַבּוֹנֶה הַקָּטָן בָּא לִרְאוֹתֵנִי וַיִּתֶּן בְּפִי שְׂחוֹק, בָּרִאשׁוֹנָה אַחֲרֵי חָלִיתִי, בַּעֲשׂוֹתוֹ אֶת “פִּי הָאַרְנָבֶת”; וּמַה-מֵּיטִיב הוּא לַעֲשׂוֹתוֹ עַתָּה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ פָנָיו מְעַט מֵחָלְיוֹ, הַמִּסְכֵּן! וְקוֹרֵיטִי בָא, וְגָרוֹפִי בָא וַיִּתֶּן לִי שְׁנֵי גוֹרָלוֹת מִן הַהַגְרָלָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר עָשָׂה עַל שַׂכִּין-כִּיס בַּעַל חֲמִשָּׁה לְהָבִים, וְהוּא קָנָהוּ מֵאֵת רוֹכֵל אֶחָד בִּרְחוֹב בֶּרְתּוֹלָה. אֶתְמוֹל בָּא אֵלַי פְּרֵקוֹסִי, וַאֲנִי יָשֵׁן, וַיָּשֶׂם אֶת לֶחְיוֹ עַל יָדִי, וְהָעֵר לֹא הֱעִירַנִי, וְיַעַן אֲשֶׁר בָּא מִבֵּית עֲבוֹדַת אָבִיו, הַמָּלֵא פִיחַ-פֶּחָם, נִכְתַּם הַשְּׁחוֹר עַל שַׁרְווּל כֻּתָּנְתִּי, וּבְהֲקִיצִי הִתְעַנַּגְתִּי מְאֹד עַל הַמַּרְאֶה. מַה-יָּפוּ הָעֵצִים בַּיֶּרֶק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ בַיָּמִים הָאֲחָדִים הָאֵלֶּה! וּמַה-קִּנֵּאתִי בַנְּעָרִים, אֲשֶׁר אֲנִי רוֹאֶה, בְּשֵׂאת אָבִי אוֹתִי אֶל הַחַלּוֹן, מְמַהֲרִים אֶל בֵּית-הַסֵּפֶר וְסִפְרֵיהֶם תַּחַת זְרוֹעוֹתֵיהֶם! אַךְ בְּעוֹד יָמִים אֲחָדִים שׁוֹב אָשׁוּב גַם אֲנִי לָלֶכֶת שָׁמָּה. נַפְשִׁי כָלְתָה לָשׁוּב לִרְאוֹת אֶת כָּל הַנְּעָרִים הָאֵלֶּה, אֶת סַפְסָלִי, אֶת הַגָּן וְאֶת הָרְחוֹב;לִשְׁמוֹעַ אֶת כָּל-הַדָּבָר אֲשֶׁר נָפַל בַּיָּמִים הָאֵלֶּה; לָשׁוּב לָשֶׁבֶת אֶל סִפְרִי וְאֶל מַחְבְּרוֹתָי;הִנְנִי בְעֵינַי כְּמוֹ לֹא רָאִיתִי אוֹתָם זֶה שָׁנָה תְמִימָה! אִמִּי הַמִּסְכֵּנָה, מַה כָּחַשׁ בְּשָׂרָהּ, מֶה חָוְרוּ פָנֶיהָ! אָבִי הַמִּסְכֵּן, מַה-יָּעֵף הוּא לַמַּרְאֶה! וַחֲבֵרַי הַטּוֹבִים, אֲשֶׁר בָּאוּ לִרְאוֹתֵנִי וַאֲשֶׁר נִגְּשׁוּ אֵלַי עַל רָאשֵׁי כַפּוֹת רַגְלֵיהֶם וַאֲשֶׁר נָשְׁקוּ לִי עַל הַמֵּצַח! כִּי אֶזְכְּרָה, אֲשֶׁר יֶש-יוֹם וְנִפְרַדְנוּ אִישׁ מֵרֵעֵהוּ, וּבָא יָגוֹן בִּלְבָבִי. אוּלַי תִּהְיֶה הִתְחַבְּרוּת בֵּינִי וּבֵין דֵירוֹסִי וּבֵין מְתֵי מִסְפָּר אֲחֵרִים, כִּי נוֹסִיף לִלְמוֹד יַחַד אֶת לִמּוּדֵינוּ;אַךְ כָּל יֶתֶר חֲבֵרָי? כִּי נְכַלֶּה אֶת הַכִּתָּה הָרְבִיעִית – צֵאתְכֶם לְשָׁלוֹם! לֹא נוֹסִיף עוֹד לִרְאוֹת אִישׁ אֶת אָחִיו; לֹא יוֹסִיפוּ עוֹד לָבוֹא אֶל מִטָּתִי בַחֲלוֹתִי; גֵּרוֹנָה, פְּרֵקוֹסִי, קוֹרֵיטִי, נְעָרִים בְּנֵי-חַיִל כָּאֵלֶּה, חֲבֵרִים טוֹבִים וּנְעִימִים כָּאֵלֶּה, לֹא אוֹסִיף לִרְאוֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם!

יְדִידַי הַפּוֹעֲלִים

20 – יוֹם חֲמִישִׁי.

מַדּוּעַ, אֶנְרִיקוֹ, “עַד עוֹלָם”? הֵן בְּיָדְךָ יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה. כְּכַלוֹתְךָ אֶת לִמּוּדֵי הַכִּתָּה הָרְבִיעִית, תֵּלֵךְ אַתָּה אֶל הַגִּמְנַסִּיָּה וְהֵמָּה יִהְיוּ לְפוֹעֲלִים; אַךְ הֲלֹא יָשׁוֹב תֵּשְׁבוּ יַחַד בָּעִיר וְאוּלַי עוֹד שָׁנִים רַבּוֹת. וּמַדּוּעַ אֵפוֹא לֹא תוֹסִיפוּ לִרְאוֹת עוֹד אִישׁ אֶת אָחִיו? בִּהְיוֹתְךָ בְּאוּנִיבֶרְסִיטָה אוֹ בְּלִיצֵיוּם, תֵּלֵךְ לִרְאוֹתָם בַּאֲשֶׁר הֵם שָׁם, בַּחֲנֻיּוֹת אוֹ בְבָתֵּי-הָעֲבוֹדָה, וְגַם הִתְעַנֵּג תִּתְעַנֵּג מְאֹד, כִּי תָשׁוּב לִרְאוֹת אֶת חֲבֵרֶיךָ מִימֵי הַנְּעוּרִים, וְהִנֵּה הֵם אֲנָשִׁים עוֹשֵׂי מְלָאכָה. הֲיִתָּכֵן, כִּי תַעֲזוֹב אֶת קוֹרֵיטִי אוֹ אֶת פְּרֵקוֹסִי לְבִלְתִּי לֶכֶת לִרְאוֹתָם בַּאֲשֶׁר הֵם שָׁם? לֹא, כִּי הָלוֹךְ תֵּלֵךְ אֲלֵיהֶם וְגַם יָשׁוֹב תֵּשֵׁב אִתָּם שָׁעוֹת תְּמִימוֹת; וְכַאֲשֶׁר תַּחְקוֹר לָדַעַת אֶת הַחַיִּים וְאֶת הָעוֹלָם – וְרָאִיתָ כִּי רַבּוֹת תּוּכַל לִלְמוֹד מִפִּהֶם, אֲשֶׁר לֹא יְלַמְּדוּךָ אֲחֵרִים זוּלָתָם, עַל מְלַאכְתָּם, וְעַל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הֵם יֹצְאִים וּבָאִים בְּתוֹכָם, וְעַל אַרְצֶךָ. וְדַע וּרְאֵה, כִּי אִם תַּזְנִיחַ אֶת רֵעֶיךָ אֵלֶּה וּנְטַשְׁתָּם, יִקְשֶׁה מִמְךָ מְאֹד לִמְצֹא לְךָ בַיָּמִים הַבָּאִים רֵעִים אֲחֵרִים כְּמוֹהֶם, לֵאמֹר: רֵעִים מִחוּץ לְחוּג-הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הֵם בְּנֵי מַעֲמָדְךָ; וּבְכֵן תֵּצֵא וְתָבוֹא אַךְ בְּתוֹךְ מַעֲמָד אֶחָד, וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אֵין לוֹ הִתְחַבְּרוּת בִּלְתִּי עִם מַעֲמַד-אֲנָשִׁים אֶחָד – כָּמֹהוּ כִמְבַקֵּשׁ דַעַת אַךְ מִסֵּפֶר אֶחָד לְבַדּוֹ. יְהִי-נָא אֵפוֹא עִם לְבָבְךָ מֵעַתָּה לִשְׁמָר-לְךָ אֶת רֵעֶיךָ הַטּוֹבִים הָאֵלֶּה, לְבִלְתִּי הִתְעַלֵּם מֵהֶם גַּם אַחֲרֵי הִפָּרֶדְכֶם, וּבַכֵּר תְּבַכֵּר אוֹתָם עַל רֵעִים אֲחֵרִים, יַעַן הֱיוֹתָם בְּנֵי פוֹעֲלִים. כִּי הִנֵּה מְרוֹם עַם-הָאָרֶץ הֵם פְּקִידֵי-הַצָּבָא, וּבַעֲלֵי הַמְּלָאכָה הֵם צְבָא-הָעֲבוֹדָה; וְאוּלָם גַם בְּתוֹךְ הָעָם גַּם בַּצָּבָא לֹא נוֹפֵל אִיש-הַצָּבָא לְתִפְאֶרֶת-אָדָם מִן הַפָּקִיד; כִּי כְבוֹד-הָאָדָם בַּעֲבוֹדָה וְלֹא בַשָּׂכָר, בְּעֶרְכּוֹ וְלֹא בְמַעֲמָדוֹ; וְאִם יֵשׁ יִתְרוֹן, אָז הַיִּתְרוֹן לְאִיש-הַצָּבָא, לַפּוֹעֵל, אֲשֶׁר יֵשׁ-לוֹ שָׂכָר מְעַט בַּעֲבוֹדָתוֹ, מִן הַגְּבוֹהִים עָלָיו. אֱהַב וַחֲשׁוֹב אֵפוֹא רִאשׁוֹנָה בְכָל חֲבֵרֶיךָ אֶת בְּנֵי הַחַיָּלִים וְאֶת בְּנֵי הָעוֹבְדִים, כַּבֵּד בָּהֶם אֶת עֲמַל הוֹרֵיהֶם וְאֶת סִבְלוֹתָם; אַל תַּבְדִּיל בֵּין רְכוּשׁ לִרְכוּשׁ וּבֵין מַעֳמָד לְמַעֳמָד; כִּי אַךְ קְטַנֵּי הַנֶּפֶשׁ יָשִׂימוּ אֵלֶּה לָהֶם לְקַו-הַמִּדָּה וְעַל-פִּיהֶם יְקָרְבוּ אוֹ יְרַחֲקוּ, יְכַבְּדוּ אוֹ יָבוּזוּ. הָשִׁיבָה אֶל לְבָבְךָ, כִּי מִגִּידֵי הָעוֹבְדִים בְּבָתֵּי-הָעֲבוֹדָה וּבַשָּׂדֶה נִגַּר כִּמְעַט כָּל הַדָּם הַבָּרוּךְ, אֲשֶׁר גָאַל אֶת אַרְצֵנוּ מִידֵי זָרִים; אֱהַב אֶת גֵּרוֹנָה, אֱהַב אֶת פְּרֵקוֹסִי, אֱהַב אֶת קוֹרֵיטִי, אֱהַב אֶת “הַבּוֹנֶה הַקָּטָן”, כִּי הַפּוֹעֲלִים הַקְּטַנִּים הָאֵלֶה יְקַר-עֶרְכָּם אִתָּם, בִּלְבָבָם וּבְנַפְשָׁם; וְהִשָּׁבְעָה לְנַפְשְׁךָ, כִּי בְכָל אֲשֶׁר תְּאֻשַׁר בָּאָרֶץ, לֹא יַשִּׁיאֲךָ אָשְׁרְךָ לְהָסִיר אֶת רֵעֶיךָ מִלְּבָבְךָ וּלְהָפֵר אֶת בְּרִיתְךָ אִתָּם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. הִשָּׁבְעָה לִי, כִּי בְהַכִּירְךָ מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה אֶת גֵרוֹנָה רֵעֲךָ מִקֶּדֶם בְּאַחַת הַתַּחֲנוֹת לִמְסִלַּת-הַבַּרְזֶל, וְהוּא לָבוּשׁ בִּגְדֵי מְכוֹנֵן וּפָנָיו שְׁחוֹרִים… הוֹי, לָמָּה זֶה נֵדֶר אוֹ שְׁבוּעָה, וְנַפְשִׁי יוֹדַעַת מְאֹד, כִּי קַפֵּץ תְּקַפֵּץ עַל הַמְּכוֹנָה וְנָפַלְתָּ עַל צַוָּארוֹ, גַּם כִּי תִהְיֶה יוֹעֵץ הַמְּלוּכָה.

אָבִיךָ.


אֵם גֵּרוֹנָה

29.– יוֹם הַשַּׁבָּת.

כִּמְעַט שַׁבְתִּי אֶל בֵּית-הַסֵּפֶר, וְהִנֵּה שְׁמוּעָה רָעָה שָׁמַעְתִּי. זֶה יָמִים רַבִּים לֹא בָא גֵּרוֹנָה, יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה אִמּוֹ חוֹלָה מְאֹד. בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בָּעֶרֶב מֵתָה. אֶתְמוֹל בַּבֹּקֶר אָמַר אֵלֵינוּ הַמּוֹרֶה, כִּמְעַט שֶׁבָּא אֶל הַכִּתָּה: רָעָה גְדוֹלָה, אֲשֶׁר אֵין כָּמוֹהָ בְּכָל הָרָעוֹת הַמּוֹצְאוֹת אֶת הַיְלָדִים, בָּאָה עַל גֵּרוֹנָה. אִמּוֹ מֵתָה עָלָיו. מָחָר יָשׁוּב אֶל בֵּית-הַסֵּפֶר. וְעַתָּה, בָּנִים, אֲנִי שׁוֹאֵל מִכֶּם, כִּי תָשִׂימוּ לְבַבְכֶם אֶל עָצְבּוֹ הַנּוֹרָא הַקּוֹרֵעַ לְבָבוֹ. כִּי יָבֹא אֶל בֵּית-הַסֵּפֶר, תְּבָרְכוּ אוֹתוֹ בִּידִידוּת, בִּרְצִינוּת; אִישׁ מִכֶּם אַל יְדַבֵּר עִמּוֹ מַהֲתַלּוֹת, אִישׁ אַל יִשְׂחַק אֵלָיו, רְאוּ הִזְהַרְתִּיכֶם. – וְהַיּוֹם בַּבֹּקֶר בָּא גֵּרוֹנָה הַמִּסְכֵּן, רְגָעִים מִסְפָּר אַחֲרֵי בוֹא הַתַּלְמִידִים הָאֲחֵרִים. רְאִיתִיו, וּמַרְאֵהוּ נָגַע עַד לִבִּי. פָּנָיו דַּלוּ, עֵינָיו הָיוּ אֲדֻמּוֹת, וְרַגְלָיו לֹא עָמְדוּ הָכֵן: כְּמוֹ הָיָה חוֹלֶה חֹדֶשׁ יָמִים; כִּמְעַט לֹא הִכִּירוּ אוֹתוֹ; לְבוּשׁוֹ הָיָה שָׁחוֹר כֻּלּוֹ; נַפְשִׁי עָגְמָה לוֹ. אִישׁ לֹא נָשַׁם; כֻּלָּם הִבִּיטוּ אֵלָיו. כַּאֲשֶׁר בָּא וְרָאָה בָרִאשׁוֹנָה אֶת בֵּית-הַסֵּפֶר, אֲשֶׁר שָׁמָּה בָאָה אִמּוֹ כִמְעַט בְּכָל יוֹם לָקַחַת אוֹתוֹ הַבַּיְתָה, וְאֶת הַסַּפְסָל, אֲשֶׁר פְּעָמִים רַבּוֹת, בִּימֵי הַבְּחִינוֹת, שַׁחָה עָלָיו לְמַעַן דַּבֵּר עַל לִבּוֹ וּלְחַזְּקוֹ, וַאֲשֶׁר בְּשִׁבְתּוֹ עָלָיו הִרְבָּה לַהֲגוֹת בָּהּ וּלְחַכּוֹת בְּקֹצֶר-רוּחַ לְעֵת צֵאת, לְמַעַן יָרוּץ לִקְרָאתָהּ, – נָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּבְכִי גָדוֹל וּמַר מְאֹד. וַיִּמְשֹׁךְ אוֹתוֹ הַמּוֹרֶה אֵלָיו, וַיְאַמְּצֵהוּ אֶל לִבּוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ: בְּכֵה, בְּכֵה, נַעַר מִסְכֵּן; אַךְ אַמֵּץ לִבֶּךָ. אִמְךָ אֵינֶנָּה עוֹד פֹּה, אַךְ עוֹדֶנָּה רוֹאָה אוֹתְךָ, עוֹדֶנָּה אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ, עוֹדֶנָּה שׁוֹכֶנֶת אִתְּךָ בְקִרְבָתְךָ, וְעוֹד יֶש-יוֹם וְשַׁבְתָּ לִרְאוֹת פָּנֶיהָ, כִּי כָמוֹהָ כָמוֹךָ נֶפֶשׁ טוֹבָה וִישָׁרָה לָךְ. חֲזַק וֶאֱמָץ! – אַחֲרֵי דַבְּרוֹ זֹאת, הוֹלִיךְ אוֹתוֹ אֶל הַסַּפְסָל, וַיּוֹשִׁיבֵהוּ עַל-יָדִי. אֲנִי לֹא מָצָאתִי אֶת לִבִּי לְהַבִּיט אֵלָיו. וַיּוֹצֵא אֶת מַחְבְּרוֹתָיו וְאֶת סְפָרָיו, אֲשֶׁר לֹא פָתַח אוֹתָם זֶה יָמִים רַבִּים; וּכְפָתְחוֹ אֶת סֵפֶר הַמִּקְרָא, אֲשֶׁר בּוֹ, עַל שַׁעַר הַסֵּפֶר, תְּמוּנַת אֵם הַמַּחֲזִיקָה בְּיַד בְּנָהּ, שָׁב וַיֵּבְךְּ, בְּכִי גָדוֹל וַיּוֹרֶד רֹאשׁוֹ עַל זְרוֹעוֹ. וְהַמּוֹרֶה עָשָׂה לָנוּ אוֹת לְהַנִּיחַ לוֹ, וַיָּחֶל אֶת שִׁעוּרוֹ. חָפַצְתִּי מְאֹד לְהַגִּיד לוֹ דָבָר, אַךְ לֹא יָדַעְתִּי מָה. וָאָשִׂים יָדִי עַל זְרוֹעוֹ וָאֹמַר לוֹ בְּאָזְנוֹ: אַל תֵּבְךְּ, גֵּרוֹנָה. וְלֹא עָנָה דָבָר, וְלֹא הֵרִים רֹאשׁוֹ מֵעַל הַסַּפְסָל, אַךְ שׂוֹם שָׂם יָדוֹ בְיָדִי וַיַּחֲזֵק בָּהּ מְעָט. בְּצֵאתוֹ לֹא דִבֶּר אִישׁ אֵלָיו דָּבָר, וְכֻלָּם סְבָבוּהוּ בְכָבוֹד וּבִמְנוּחָה. רָאִיתִי אֶת אִמִּי הַמְחַכָּה לִי, וָאָרוּץ לִקְרָאתָהּ לְחַבֵּק לָהּ; אַךְ הִיא הָדְפָה אוֹתִי וַתַּבֵּט אֶל גֵּרוֹנָה. לֹא הֵבַנְתִּי כְרֶגַע, מַדּוּעַ עָשְׂתָה כֵן; אַךְ עוֹד מְעַט רָאִיתִי וְהִנֵּה גֵּרוֹנָה עוֹמֵד לְבַדּוֹ מִנֶּגֶד וּמִתְבּוֹנֵן בִּי; מִתְבּוֹנֵן בִּי בְעֵינַיִם מַבִּיעוֹת יָגוֹן אֵין-קֵץ, כְּאוֹמֵר: אַתָּה מְנַשֵּׁק לְאִמְּךָ, וַאֲנִי לֹא אוֹסִיף עוֹד לְנַשֶּׁק-לָהּ! לְךָ עוֹד יֶשׁ אֵם, וְאִמִּי הִנֵּה מֵתָה! אָז הֲבִינוֹתִי, מַדּוּעַ הָדְפָה אִמִּי אוֹתִי, וָאֵצֵא, מִבְּלִי הַחֲזֵק בְּיָדָהּ.

יוֹסֵף מַצִּינִי

29.– יוֹם הַשַּׁבָּת.

גַּם הַבֹּקֶר בָּא גֵרוֹנָה אֶל בֵּית-הַסֵּפֶר ופָנָיו חָוְרוּ וְעֵינָיו צָבוּ מִבֶּכִי; וְאֶל הַמַּתָּנוֹת הַקְּטַנּוֹת, אֲשֶׁר שַׂמְנוּ לוֹ עַל הַסַּפְסָל לְנַחֲמוֹ, לֹא שָׁעָה וְלֹא הִבִּיט כִּמְעָט. אַךְ הַמּוֹרֶה הֵבִיא סֵפֶר בְּיָדוֹ, כִּי אָמַר לִקְרֹא מִתּוֹכוֹ עַמּוּד אֶחָד בְּאָזְנָיו, לְמַעַן תֵּת אֹמֶץ בְּלִבּוֹ. וּבְטֶרֶם יַעֲשֶׂה זֹאת הוֹדִיעַ אֹתָנוּ, כִּי מָחָר בַּשָׁעָה הַשְּׁתֵּים-עֶשְׂרֵה נֵלֵךְ אֶל בֵּית-הַמּוֹעֵצָה, לִרְאוֹת בְּהִנָּתֵן מַטְבֵּעַ-הַכָּבוֹד-לְאֶזְרָחִים לַנַּעַר אֲשֶׁר הִצִּיל יֶלֶד מִנְּהַר פּוֹ, וְכִי בַיּוֹם הַשֵּׁנִי יִקְרָא לְפָנֵינוּ מִפִּיו אֶת פָּרָשַׁת דִבְרֵי הַחֲגִיגָה הַזֹּאת תַּחַת הַסִּפּוּר לַחֹדֶשׁ. וְאַחַר אָמַר אֶל גֵּרוֹנָה, אֲשֶׁר יָשַׁב וַיּוֹרֶד רֹאשׁוֹ: גֵּרוֹנָה, הִתְחַזֵּק וּכְתוֹב גַּם אַתָּה אֶת אֲשֶׁר אֶקְרָא לִפְנֵיכֶם מִפִּי. – וַיִּקְחוּ כֻלָּם אֶת הָעֵט. וְהַמּוֹרֶה קָרָא אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, לֵאמֹר:

אִישׁ הָיָה בְאַרְצֵנוּ וּשְׁמוֹ יוֹסֵף מַצִּינִי, אֲשֶׁר נוֹלַד בִּדְשֵׁינוֹבָה בִּשְׁנַת 1805 וַיָּמָת בְּפִזָה בִּשְׁנַת 1872. וְלוֹ הָיְתָה נֶפֶשׁ גְדוֹלָה בְאַהֲבַת אֶרֶץ הַמּוֹלֶדֶת וְרוּח סוֹפֵר כַּבִּיר; הוּא הָיָה הַנֶּפֶשׁ הַחַיָּה שֶׁל הַמַּהְפֵּכָה הָאִיטַלְקִית, הוּא הָיָה נְבִיאָה הָרִאשׁוֹן. מֵאַהֲבָתוֹ אֶת אַרְצוֹ הָגְלָה, נִרְדַּף וַיְחִי בַנֵּכָר אַרְבָּעִים שָׁנָה בְמִסְכֵּנוּת, חָזָק וְאַמִּיץ בְּרוּחוֹ, מַחֲזִיק בְּכָל עֹז בְּדֵעוֹתָיו וּבְמַחְשְבוֹתָיו אֲשֶׁר חָשַׁב לַעֲשׂוֹת. וְיוֹסֵף מַצִּינִי זֶה, אֲשֶׁר הֶעֱרִיץ אֶת אִמּוֹ וַאֲשֶׁר מֵאִתָּהּ הָיְתָה לוֹ נַפְשׁוֹ הַחֲזָקָה וְהָעֲדִינָה וְכָל אֲשֶׁר הָיָה בָהּ לְגֹדֶל וּלְטֹהַר, כָּתַב לְאֶחָד מֵרֵעָיו, לְנַחֲמוֹ עָל שִׁבְרוֹ הַגָּדוֹל, כַּדְבָרִים הָאֵלֶּה, לֵאמֹר: “יְדִידִי, לֹא תוֹסִיף לִרְאוֹת עוֹד אֶת אִמְךָ עַל הָאֲדָמָה. זֶה דְבַר-אֱמֶת נוֹרָא מְאֹד. וַאֲנִי אֵינֶנִּי בָא אֵלֶיךָ, כִּי מַכְאוֹבְךָ הוּא אַחַד הַמַּכְאוֹבִים הַגְּדוֹלִים וְהַקְּדוֹשִׁים, אֲשֶׁר יִשָּׂא אוֹתָם וַאֲשֶׁר יַבְלִיג עֲלֵיהֶם הָאָדָם לְבַדּוֹ. הֲתָבִין הֲגִיגִי בְאָמְרִי: עַל הָאָדָם לְהַבְלִיג עַל מַכְאוֹבוֹ? הַבְלֵג יַבְלִיג עַל חֵלֶק הַמַּכְאוֹב, אֲשֶׁר לֹא הַרְבֵּה יְקַדֵּשׁ וִיזַכֶּה אֶת בְּעָלָיו, הַחֵלֶק הַמְרַפֶּה וְהַמַּשְׁפִּיל אֶת הַנֶּפֶשׁ, תַּחַת אֲשֶׁר יֵיטִיב אוֹתָהּ. אַךְ הַחֵלֶק הָאַחֵר, הַטּוֹב, אֲשֶׁר לַמַּכְאוֹב, אֲשֶׁר יְגַדֵּל וַאֲשֶׁר יְרוֹמֵם אֶת הַנֶּפֶשׁ, הוּא הִשָּׁאֵר יִשָּׁאֵר בְּקִרְבְּךָ וְלֹא יַעֲזָבְךָ עוֹד עַד עוֹלָם. עַל הָאָרֶץ מִתַּחַת – כָּל דָּבָר לֹא יִהְיֶה לְךָ תַּחַת הָאֵם הַטּוֹבָה. בְּכָל הַמַּכְאוֹבִים, בְּכָל הַתַּנְחוּמִים, אֲשֶׁר תּוּכַל לִמְצֹא עוֹד בַּחַיִּים, לְעוֹלָם לֹא תִשְׁכָּחֶנָּה. אַךְ זָכוֹר תּזְכּוֹר אוֹתָהּ, וְאָהַבְתָּ אוֹתָהּ, וְהִתְאַבַּלְתָּ עָלֶיהָ, בְּדֶרֶךְ אֲשֶׁר לָהּ יָאָתָה. שְׁמָעֵנִי, יְדִידִי: אֵין מָוֶת, אֵינֶנּוּ בִמְצִיאוּת; גַּם הָבִין לֹא יָבִין אִישׁ אוֹתוֹ. הַחַיִּים הֵם חַיִּים וְשׁוֹמְרִים הֵם אֶת חֹק הַחַיִּים: חֹק הַהִתְפַּתְּחוּת. אֶתְמוֹל הָיְתָה לְךָ אֵם עַל הָאָרֶץ; וְהַיּוֹם יֶש-לְךָ מַלְאַךְ בְּמָקוֹם אַחֵר. כָּל אֲשֶׁר הוּא טוֹב – מַמְשִׁיךְ אֶת קִיּוּמוֹ בְּיֶתֶר עֹז גַּם אַחֲרֵי הִפָּסֵק חַיֵּי הָאֲדָמוֹת. וּבְכֵן גַּם אַהֲבַת אִמְךָ חַיָּה. אוֹהֶבֶת הִיא אוֹתְךָ עַתָּה מֵאָז, וְחוֹבָתְךָ לְהִתְהַלֵּךְ עַל-פִּי רוּחָהּ גָּדְלָה עַתָּה מִבָּרִאשׁוֹנָה. בְּיָדְךָ הַדָּבָר, בִּדְרָכֶיךָ וּבַעֲלִילוֹתֶיךָ, לָשׁוּב לִמְצֹא אוֹתָהּ, לָשׁוּב לִרְאוֹתָהּ בְּעוֹלָם אַחֵר. עָלֶיךָ אֵפוֹא לְזַכּוֹת אָרְחֲךָ, מֵאַהֲבָה, מִכָּבוֹד, אֲשֶׁר תֶּאֱהַב וַאֲשֶׁר תְּכַבֵּד אֶת אִמְךָ, לְמַעַן שַׂמֵּחַ אוֹתָהּ. בְּכָל מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה מֵעַתָּה עָלֶיךָ לֵאמֹר לְנַפְשֶׁךָ: הֲיִיטַב זֶה בְעֵינַי אִמִּי? הֲתִרְצֵנִי? – הִיא שֻׁנְּתָה, בִּמְקוֹמָהּ נוֹצַר בָּעוֹלָם מַלְאַךְ-מָגֵן לָךְ, אֲשֶׁר לְפָנָיו תָּבִיא אֶת כֹּל. הֱיֵה חָזָק וָטוֹב; אַל תִּתֵּן לִמְשָׁל-בָּךְ מַכְאוֹב נוֹאָשׁ, שָׁפָל; כִּי-אִם הָיֹה תִּהְיֶה לְךָ שַׁלְוַת הַמַּכְאוֹבִים הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר לַנְּפָשׁוֹת הַגְּדוֹלוֹת: בְּזֹאת הִיא חֲפֵצָה”.

וַיִּפֶן הַמּוֹרֶה, כְּכַלּוֹתוֹ, אֶל גֵּרוֹנָה, וַיֹּאמַר: וְעַתָּה, גֵּרוֹנָה, הֱיֵה חָזָק וְשָׁלֵו, זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר הִיא מְבַקֶּשֶׁת. הֲשָׁמַעְתָּ?

גֵּרוֹנָה הֵנִיעַ בְּרֹאשׁוֹ, לֵאמֹר: “כֵּן”, וּדְמָעוֹת גְּדוֹלוֹת, כְּבֵדוֹת יָרְדוּ מֵעֵינָיו עַל יָדָיו, עַל הַמַּחְבֶּרֶת, עַל הַסַּפְסָל.


גְּבוּרַת-אֶזְרָחִים

סִפּוּר לַחֹדֶשׁ

בַּשָּׁעָה הַשְּׁתֵּים-עֶשְׂרֵה הָיִינוּ אֲנַחְנוּ וְהַמּוֹרֶה לִפְנֵי בֵית פְּקֻדּוֹת הָעִיר, לְמַעַן רְאוֹת בְּהִנָּתֵן מַטְבֵּעַ-הַכָּבוֹד-לְאֶזְרָחִים לַנַּעַר, אֲשֶׁר הִצִּיל יֶלֶד מִנְּהַר פּוֹ.

עַל הַמַּדְרֵגָּה אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבַּיִת הִתְּנוֹסֵס דֶּגֶל-שְׁלֹשֶׁת-הַצְּבָעִים.

בָּאנוּ אֶל חֲצַר בֵּית-הַמּוֹעֵצָה וְהִנֵּה הִיא מְלֵאָה אֲנָשִׁים. בְּיַרְכְּתֵי הֶחָצֵר נִרְאָה שֻׁלְחָן וְעָלָיו שְׁטִיחַ אָדֹם וְגִלְיוֹנוֹת, וּמֵאַחֲרָיו טוּר כִּסְאוֹת מֻזְהָבִים לִזְקַן הָעֵדָה וְלַשּׁוֹפְטִים; שָׁם הָיוּ גַם שׁוֹמְרֵי הַסַּף אֲשֶׁר לְבֵית פְּקֻדּוֹת הָעִיר וַעֲלֵיהֶם חֲזִיּוֹת תְּכֵלֶת וְגַרְבַּיִם לְבָנִים. בִּימִין הֶחָצֵר עָמַד גְדוּד שׁוֹמְרִים מֵאֶזְרְחֵי הָעִיר, וּמַטְבְּעוֹת-כָּבוֹד רַבִּים עֲלֵיהֶם, וְעַל-יָדָם גְדוּד שׁוֹמְרֵי הַמֶּכֶס; בָּעֵבֶר הָאַחֵר עָמְדוּ אַנְשֵׁי צְבַא-הַמְכַבִּים וְחַיָּלִים רַבִּים בְּלִי סְדָרִים, אֲשֶׁר בָּאוּ גַם הֵם לִרְאוֹת אֶת הַמַּרְאֶה: חַיָּלִים מִצְּבָא הַפָּרָשִׁים, רוֹבִים, קַלָּעִים. וּמִסָּבִיב אֲנָשִׁים מִמְּרוֹם עַם הָאָרֶץ, אֶזְרָחִים, פְּקִידֵי-צָבָא, נָשִׁים וִילָדִים, אֲשֶׁר נִדְחֲקוּ וּבָאוּ שָׁמָּה. וַאֲנַחְנוּ הִתְיַצַּבְנוּ מִנֶּגֶד, בְּאַחַת הַפִּנּוֹת, שֶׁשָּׁם עָמְדוּ תַלְמִידִים רַבִּים מִמַחֲלָקוֹת אֲחֵרוֹת עִם מוֹרֵיהֶם; וּבְקִרְבָתֵנוּ הָיָה חֶבֶל נְעָרִים מִבְּנֵי הָעָם מִבְּנֵי עֶשֶׂר וְעַד בְּנֵי שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֶה שָׁנָה. וְהֵם צוֹחֲקִים וּמְדַבְּרִים בְּקוֹל רָם, וְכָל רוֹאֵיהֶם יַכִּירוּם, כִּי כֻלָּם בְּנֵי פַרְוַר-הַפּוֹ, וְהֵמָּה רֵעִים אוֹ מְיֻדָּעִים לַנַּעַר אֲשֶׁר יַשִּׂיג את מַטְבֵּעַ-הַכָּבוֹד. לְמַעְלָה לְיַד כָּל הַחַלּוֹנוֹת, נִרְאוּ פְקִידֵי בֵּית-הַמּוֹעֵצָה; גַּם הַיָּצִיעַ אֲשֶׁר לְבֵית-הַסְּפָרִים מָלְאָה אֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הִתְנַגְּשׁוּ אֵצֶל הַשְּׂבָכָה; וְעַל הַיָּצִיעַ אֲשֶׁר בָּעֵבֶר הָאַחֵר, מִנֶּגֶד, מִמַּעַל לְשַׁעַר-הַבִּיאָה, עָמְדוּ נִלְחָצוֹת וְנִגָּשׁוֹת אַחַת בְּאַחַת, בְּהָמוֹן רָב, תַלְמִידוֹת בָּתֵּי-הַסֵּפֶר לָעָם וּבְנוֹת פְּקִידֵי-צָבָא רַבּוֹת, מְכֻסּוֹת צְעִיפִים יָפִים כְּלִילֵי-תְכֵלֶת. הַמַּרְאֶה הָיָה כַמַּרְאֶה אֲשֶׁר בְּבֵית-חִזָּיוֹן. כֻּלָּם הָיוּ עַלִיזִים וּשְׂמֵחִים, מְדַבְּרִים אִישׁ עִם רֵעֵהוּ וּמַבִּיטִים לִרְגָעִים אֶל מוּל הַשֻׁלְּחָן הָאָדֹם, לִרְאוֹת הַאֵין בָּא. בְּיַרְכְּתֵי אוּלַם הָעַמּוּדִים נִשְׁמַע קוֹל כְּלֵי-שִׁיר, קוֹל דְּמָמָה דַקָּה. עַל הַחוֹמוֹת הַגְּבוֹהוֹת זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתָהּ. יָפֶה הָיָה הַמַּרְאֶה.

פִּתְאֹם וְהִנֵּה כָל הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר בֶּחָצֵר וַאֲשֶׁר וַאֲשֶׁר עַל הַיְצִיעוֹת וַאֲשֶׁר עַל-יַד הַחַלּוֹנוֹת, מָחֲאוּ כַפָּיִם. וַאֲנִי הִתְרוֹמַמְתִּי עַל רָאשֵׁי כַפּוֹת רַגְלַי לְמַעַן רְאוֹת.

הֶהָמוֹן, אֲשֶׁר עָמַד מֵאַחֲרֵי הַשֻּׁלְחָן הָאָדֹם, נֶחְצָה הֵנָּה וָהֵנָּה, וְאִישׁ וְאִשָּׁה יָצָאוּ. הָאִישׁ הוֹלִיךְ נַעַר בְּיָדוֹ. הוּא הַנַּעַר, אֲשֶׁר הִצִּיל נֶפֶשׁ רֵעֵהוּ. הָאִישׁ הָיָה אָבִיו, בּוֹנֶה, לָבוּשׁ בִּגְדֵי חָג. וְהָאִשָּׁה – הִיא אִמּוֹ – שִׁפְלַת-קוֹמָה וּצְהֻבַּת-שֵׂעָר, לָבְשָׁה שִׂמְלָה שְׁחוֹרָה. וְהַנַּעַר צָהֹב וּשְׁפַל-קוֹמָה גַם הוּא, וְעָלָיו בֶּגֶד אָפוֹר.

לְמַרְאֶה כָל הֶהָמוֹן הָרָב הַזֶּה וּלְמִשְׁמַע קוֹל הַתְּרוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר הֵרִיעוּ לִקְרָאתָם, עָמְדוּ שְׁלָשְׁתָּם תַּחְתֵּיהֶם, כְּמו לֹא עָרְבוּ עוֹד אֶת לִבָּם לְהַבִּיט אוֹ לְהָרִים אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם. וְאֶחָד מִשּׁוֹמְרֵי הַסַּף אֲשֶׁר לְבֵית-הַמּוֹעֵצָה הוֹלִיךְ אוֹתָם עַד הַשֻּׁלְחָן, מִיָמִין.

רֶגַע אֶחָד הֶחֱרִישׁ כָּל הַקָּהָל, וְאַחַר שָׁבוּ הֵרִיעוּ לִקְרָאתָם מִכָּל עֲבָרִים רַעַם תְּרוּעָה גְדוֹלָה מְאֹד. הַנַּעַר הִבִּיט לְמַעְלָה אֶל הַחַלּוֹנוֹת, וְאַחַר אֶל הַיָּצִיעַ, אֲשֶׁר שָׁם בְּנוֹת פְּקִידֵי-הַצָּבָא; וַיֹּאחַז כּוֹבָעוֹ בֵּין יָדָיו, וַיְהִי כְלֹא יוֹדֵעַ אֶל-נָכוֹן, אַיֵּהוּ. הַנַּעַר דָּמָה בְעֵינַי מְעַט לְקוֹרֵיטִי בְמַרְאֶה פָנָיו, אַךְ אָדֹם הָיָה מִמֶּנּוּ. אָבִיו וְאִמּוֹ הִבִּיטוּ בְעֵינֵיהֶם הָכֵן אֶל הַשֻּׁלְחָן.

הַנְּעָרִים מִפַּרְוַר-פּו, אֲשֶׁר הָיוּ בְקִרְבָתֵנוּ, בָּקְעוּ בְתוֹךְ הֶהָמוֹן וַיִּקְרְבוּ וַיְנוֹפְפוּ יְדֵיהֶם אֶל מוּל חֲבֵרָם, לְמַעַן הֵרָאוֹת אֵלָיו, וְהֵמָּה קוֹרְאִים בְּהַשְׁפִּלָם קוֹלָם: פִּין! פִּין! פִּינוֹט! – אַחֲרֵי הַרְבּוֹתָם לִקְרֹא נִשְׁמַע קוֹלָם. וְהַנַּעַר הִבִּיט אֲלֵיהֶם וַיַּסְתֵּר מִתַּחַת לְכוֹבָעוֹ אֶת הַשְּׂחוֹק אֲשֶׁר רִחֵף עַל שְׂפָתָיו.

פִּתְאֹם הִתְיַצְּבוּ הַשּׁוֹמְרִים עַל מִשְׁמַרְתָּם “לַפְּקוּדָה”.

וּזְקַן-הָעֵדָה בָא, וַאֲדוֹנִים רַבִּים עִמּוֹ.

זְקַן-הָעֵדָה הָיָה לָבָן כֻּלּוֹ וְחָגוּר חֲגוֹרָה בַּעֲלַת שְׁלֹשָׁה צְבָעִים. וַיִּגַּשׁ אֶל הַשֻּׁלְחָן, וְכָל יֶתֶר הָאֲדוֹנִים הִתְיַצְּבוּ עָלָיו מֵאַחֲרָיו וּמִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ.

הַתִּזְמֹרֶת עָמְדָה מִנַּגֵּן, זְקַן-הָעֵדָה נָתַן אוֹת, וְכָל הַקָּהָל הֶחֱרִישׁוּ.

וְהוּא הֵחֵל לְדַבֵּר. אֶת הַדְּבָרִים הָרִאשׁוֹנִים לֹא תָפַסְתִּי הֵיטֵב; אַךְ הֲבִינוֹתִי כִּי הוּא מְסַפֵּר אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה הַנָּעַר. וְאַחַר רָם קוֹלוֹ וַיִּתְהַלֵךְ עַל-פְּנֵי הֶחָצֵר בִּצְלִיל בָּהִיר, מָלֵא, עַד אֲשֶר לֹא הָיְתָה עוֹד מִלָּה אֲשֶר לֹא הֵיטַבְתִּי לִשְׁמוֹעַ –… וְכִרְאוֹתוֹ מִשְּׂפַת הַנָּהָר אֶת רֵעֵהוּ, אֲשֶר תְּקָפוֹ הַפַּחַד, וְהוּא נֶאֱבַק בְּתוֹךְ הַנָּהָר עִם הַמָּוֶת, וַיְמַהֵר וַיָּסַר אֶת בְּגָדָיו מֵעָלָיו וַיָּרָץ אֵלָיו, בְּלִי הִתְמַהְמֵהַּ רָגַע. אֲנָשִׁים צָעֲקוּ אֵלָיו: הִנְּךָ טוֹבֵעַ! וְלֹא עָנָה דָבָר; הֶחֱזִיקוּ בוֹ, וְהוּא הִתְמַלֵּט מִיָּדָם; קָרְאוּ בִשְׁמוֹ, אַךְ כְּבָר בָּא בַמָּיִם. הַנָּהָר הָיָה מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו, וְגַם אָדָם מְגֻדָּל כִּי יַעֲבָר-בּוֹ וְהַיוּ חָיָּיו תְּלוּאִים לוֹ מִנֶּגֶד. אַךְ הוּא רָץ לִקְרַאת מָוֶת בְּכָל כֹחַ גֵּווֹ הַקָּטָן וּלְבָבוֹ הַגָּדוֹל; וְגַם הִדְבִּיק וְגַם אָחַז אֶת הַצָּפוּי לַמָּוֶת, אַחֲרֵי צָפוּ מַיִם עַל רֹאשׁוֹ, וַיִּמְשֵׁהוּ; בַּחֲמַת כֹּחוֹ נֶאֱבַק עִם הַגַּלִּים, אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ לְסָחֲפוֹ, וְעִם הַטּוֹבֵעַ, אֲשֶׁר נִסָּה לְחַבְּקוֹ; פְּעָמִים רַבּוֹת נֶעְלַם מִתַּחַת לַמַּיִם וַיָּשָׁב וַיַּעַל בִּמְרִי-מַאֲמַצָּיו; וְהוּא מִתְחַזֵּק, עָשׂוּי לִבְלִי חָת וְלִבְלִי שׁוּב מִפְּנֵי כֹל, עַד עֲשׂוֹתוֹ וְעַד הֲקִימוֹ אֶת מְזִמָּתוֹ הַקְּדוֹשָׁה; לֹא כְנַעַר, הַמְבַקֵּשׁ לְמַלֵּט נַעַר אַחֵר, כִּי-אִם כְּאִישׁ, כְּאָב, הַנִּלְחָם לְמַעַן הַצִּיל אֶת בְּנוֹ, אֲשֶׁר הוּא תִקְוָתוֹ וְהוּא חַיָּיו. לָאַחֲרוֹנָה – לֹא חָפֵץ אֱלֹהִים כִּי נְדִיבוּת-רוּחַ כָּזֹאת תַּעֲלֶה בַתֹּהוּ – הוֹצִיא הַשּׂוֹחֶה הַצָּעִיר מִפִּי הַנָּהָר הַשּׁוֹטֵף אֶת בִּלְעוֹ, וַיְשִׁיבֵהוּ אֶל הַיַּבָּשָׁה וְגַם עָמַל בּוֹ בְתוֹךְ הָעֲמֵלִים לָתֶת-לוֹ אֶת הָעֶזְרָה הָרִאשׁוֹנָה; וְאַחַר שָׁב שָׁקֵט הַבַּיְתָה וַיְסַפֵּר בְּהִתְגַּלּוֹת-לֵב אֵת אֲשֶׁר עֲשָׂה. אֲדוֹנַי! טוֹבָה רוּח הַגְּבוּרָה בָאִישׁ, וְלָהּ הַכָּבוֹד וְהַתִּפְאָרֶת, אַךְ בַּיֶּלֶד, אֲשֶׁר אֵין לוֹ עוֹד תַּאֲוַת-הַכָּבוֹד אוֹ כָל חֵפֶץ אַחֵר; בַּיֶּלֶד, אֲשֶׁר לְפִי מְעֹט כֹּחוֹ כֵּן יִרֶב אֹמֶץ לִבּוֹ בַּעֲשׂוֹתוֹ גְדוֹלוֹת; בַּיֶּלֶד אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ אֵין אֲנַחְנוּ שׁוֹאֲלִים מְאוּמָה, אֲשֶׁר אֵין עָלָיו לַעֲשׂוֹת מְאוּמָה, אֲשֶׁר הוּא טוֹב וְרָצוּי בְּעֵינֵינוּ, לֹא בַעֲשׂוֹתוֹ הוּא דְבַר-מָה, כִּי-אִם בְּהַשְׂכִּילוֹ אֶל מַעֲשֵׂי הַצְּדָקָה וְהַנְּדִיבוֹת אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ אֲחֵרִים וּבְהַכִּירוֹ אוֹתָם: בַּיֶּלֶד – רוּחַ הַגְּבוּרָה רוּחַ-אֱלֹהִים הוּא. אֲדוֹנַי, לֹא אוֹסִיף עוֹד דָּבָר עַל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי. אֵינֶנִּי חָפֵץ לְפָאֵר בִּשְׂפַת-יֶתֶר גֹּדֶל פָּשׁוּט אֲשֶׁר כָּזֶה. הִנֵּה הוּא לִפְנֵיכֶם, הַמּוֹשִׁיעַ הַגִּבּוֹר וּנְדִיב-הָרוּחַ. הַחַיָּלִים, קַדְּמוּ פָנָיו כְּאָח לָכֶם; וְאַתֶּן הָאִמּוֹת, בָּרְכוּהוּ כְּבָרֵךְ אֶת הַבֵּן; וְאַתֶּם הַיְלָדִים, זִכְרוּ אֶת שְׁמוֹ, שִׂימוּ דְמוּת פָּנָיו כְּחוֹתָם עַל לְבַבְכֶם, אֲשֶׁר לֹא תִמָּחֶה זִכְרָהּ מֵרוּחֲכֶם עַד עוֹלָם. בּוֹא הֵנָּה, הַנָּעַר! בְּשֵׁם מֶלֶךְ אִיטַלְיָה הִנְנִי מַעֲנִיק לְךָ אֶת מַטְבֵּעַ-הַכָּבוֹד-לְאֶזְרָחִים עַל גְמוּלוֹת."

הַהֵיכָל רָעַשׁ כֻּלּוֹ מִקּוֹל הַקּוֹרֵא יְחִי! אֲשֶׁר פָּרַץ מִפִּי הַקָּהָל הָרָב.

וּזְקַן-הָעֵדָה לָקַח אֶת מַטְבֵּעַ-הַכָּבוֹד מֵעַל הַשֻּׁלְחָן וַיְחַבֵּר אוֹתוֹ עַל חֲזֵה הַנָּעַר. וַיְחַבֶּק-לוֹ וַיְנַשֶּׁק-לוֹ.

הָאֵם שָׂמָה יָד לְעֵינֶיהָ, וְהָאָב הוֹרִיד אֶת סַנְטֵרוֹ אֶל חָזֵהוּ.

וַיִּלְחַץ זְקַן-הָעֵדָה אֶת יְדֵי שְׁנֵיהֶם וַיִּקַּח אֶת תְּעוּדַת-הַכָּבוֹד הַקְּשׁוּרָה בִפְתִיל, וַיִּתֵּן אוֹתָהּ עַל-יַד הָאִשָּׁה.

אַחַר פָּנָה אֶל הַנַּעַר וַיֹּאמֶר אֵלָיו: יְהִי לְךָ זֵכֶר הַיּוֹם הַזֶּה, אֲשֶׁר הָיָה יוֹם תִּפְאֶרֶת לְךָ וְיוֹם טוֹב לְהוֹרֶיךָ, לַנְחוֹתְךָ כָל יְמֵי חַיֶּיךָ בְדֶרֶךְ צְדָקָה וְכָבוֹד. שָׁלוֹם!

וּזְקַן-הָעֵדָה יָצָא וְהַתִּזְמֹרֶת נִגְּנָה וְסֵדֶר הַיּוֹם כְּמו תַם כֻּלּוֹ. וְהִנֵּה נֶחֱצָה גְדוּד הַמְכַבִּים הֵנָּה וָהֵנָּה, וְנַעַר כְּבֶן שְׁמוֹנֶה אוֹ כְבֶן תֵּשַׁע שָׁנִים, אֲשֶׁר הוֹלִיכָה אוֹתוֹ אִשָּׁה לְפָנִים – וְהִיא שָׁבָה לְאָחוֹר וַתִּסְתַּתֵּר כְּרֶגַע – רָץ אֶל רֵעֵהוּ בַּעַל צִיּוּן-הַכָּבוֹד וַיִּפֹּל אֶל בֵּין זְרוֹעוֹתָיו.

קוֹל רַעַשׁ חָדָשׁ, קוֹל מְחִיאוֹת כַּפַּיִם וּקְרִיאוֹת הֵידָד הִרְעִישׁ אֶת הֶחָצֵר; הַכֹּל הֵבִינוּ, כִּי הוּא הַנַּעַר הַמֻּצָּל מִנְּהַר פּוֹ, אֲשֶׁר בָּא לְהַבִּיעַ אֶת תּוֹדָתוֹ לַאֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִמָּוֶת. וְאַחֲרֵי נָשְׁקוֹ לוֹ, הִתְרַפֵּק עַל זְרוֹעוֹ לָצֵאת עִמּוֹ. וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם רִאשׁוֹנָה וְאַחֲרֵיהֶם אֲבוֹתָם וְאִמּוֹתָם, וַיָּשִׂימוּ פְנֵיהֶם אֶל הַמּוֹצָא, וְהֵם עוֹבְרִים בִּכְבֵדוּת בְּתוֹךְ הָעָם, אֲשֶׁר הִתְיַצֵּב שְׁתֵּי שְׂדֵרוֹת מִזֶּה וּמִזֶּה: שׁוֹמְרִים, נְעָרִים, חַיָּלִים, נָשִׁים, עֵרֶב רַב מְאֹד. כֻּלָּם הִתְנַגְּשׁוּ לְפָנִים וַיִּתְרוֹמְמוּ עַל רֹאשׁ כַּפּוֹת רַגְלֵיהֶם, לְמַעַן רְאוֹת אֶת הַנָּעַר. וַאֲשֶׁר הָיוּ קְרוֹבִים אֶל הַמַּעֲבָר נָגְעוּ אֶל יָדוֹ. בְּעָבְרוֹ עַל-פְּנֵי נַעֲרֵי בָתֵי-הַסֵּפֶר, נוֹפְפוּ כֻלָּם אֶת כּוֹבְעֵיהֶם. הַנְּעָרִים אֲשֶׁר מִפַּרְוַר פּוֹ הֵקִימוּ שָׁאוֹן רַב, בְּמָשְׁכָם אוֹתוֹ בִּזְרוֹעוֹתָיו וּבְכַנְפוֹת בִּגְדּוֹ, מָשׁוֹךְ וְקָרֹא:ֱ פִּין! תְּחִי, פִּין! חֲזַק, פִּינוֹט! אֲנִי רְאִיתִיו מִקָּרוֹב בְּעָבְרוֹ. פָּנָיו אוֹרוּ וְהוּא מְאֻשָּׁר; מַטְבֵּעַ-הַכָּבוֹד הָיָה קָשׁוּר בִּפְתִיל לָבָן-אָדֹם-יָרֹק. אִמּוֹ בָכְתָה וְצָחֲקָה יַחַד; אָבִיו מָשַׁךְ שְׂפָמוֹ בְיָדוֹ, אֲשֶׁר רָעֲדָה מְאֹד, כְּמוֹ הָיָה מֻכֵּה-קַדָּחַת. וּלְמַעְלָה, עַל-יַד הַחַלּוֹנוֹת וְעַל הַיְצִיעוֹת, הוֹסִיפוּ לְהַטּוֹת רָאשֵׁיהֶם הַחוּצָה וּלְהָרִיעַ לוֹ. בְּשׂוּמָם פְּנֵיהֶם לָבֹא אֶל תַּחַת אוּלַם-הָעַמּוּדִים, נִתַּך עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם מִן הַיָּצִיעַ, אֲשֶׁר בְּנוֹת פְּקִידֵי הַחַיִל שָׁם, שִׁפְעַת צְרוֹרוֹת פְּרָחִים – זִכְרִיּוֹת, סִגְלִיּוֹת, מַרְגָּנִיּוֹת – כַּמָּטָר, וַיִּפְּלוּ עַל רֹאשׁ הַנַּעַר וְעַל רֹאשׁ אָבִיו וְעַל רֹאשׁ אִמּוֹ וַיְכַסּוּ אֶת הָאָרֶץ. רַבִּים מִהֲרוּ הֵרִימוּ אוֹתָם מִן הָאָרֶץ וַיִּתְּנוּם אֶל אֵם הַנָּעַר. וּבְיַרְכְּתֵי הֶחָצֵר נִגְּנוּ כְלֵי הַשִּׁיר בְּקוֹל דְּמָמָה דַקָּה מַנְגִּינָה יָפָה מְאֹד, אֲשֶׁר נִשְׁמְעָה כְקוֹלוֹת צִלְצְלֵי-כֶסֶף רַבִּים הַהוֹלְכִים הָלוֹךְ וְהַרְחֵק לְאַט לְאַט עַל גְּדוֹת נָהָר.


אִיָּר

הַיְלָדִים חוֹלֵי הַמַּחֲלָה הָאַנְגְּלִית

5.– יוֹם שִּׁשִּׁי

הַיּוֹם הָיָה לִי יוֹם חֹפֶשׁ, כִּי לֹא הָיִיתִי בְקַו הַבְּרִיאוּת, וְאִמִּי לָקְחָה אוֹתִי עִמָּהּ אֶל בֵּית-חִנּוּךְ הַיְלָדִים אֲשֶׁר דָּבְקָה בָם הַמַּחֲלָה הָאַנְגְּלִית, כִּי הָלְכָה שָׁמָּה לְבַקֵּשׁ עַל יֶלֶד הַשּׁוֹעֵר אֲשֶׁר לָנוּ, שֶׁיְאַסְּפוּהוּ אֶל הַמּוֹסָד; אַךְ לֹא נָתְנָה אוֹתִי לָבוֹא אֶל הַבָּיִת…  — — — — — — — — — — — — — — — — — — — — — — — — — — — — "הֲלֹא נִחַשְׁתָּ, אֶנְרִיקוֹ, מַדּוּעַ לֹֹא נְתַתִּיךָ לָבוֹא? לְבִלְתִּי הַצִּיג אוֹתְךָ לִפְנֵי הָאֻמְלָלִים הָאֵלֶּה, אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת שָׁמָּה, כִּמְבַקֶּשֶׁת לְהַרְאוֹתָם נַעַר בָּרִיא וָטוֹב; וְהֵמָּה הִנֵּה יֵשׁ לָהֶם דֵּי-תֹאֲנָה גַם בִּלְעֲדֵי זֹאת לַעֲרוֹךְ וּלְהַקְבִּיל בְּדַאֲבוֹן-נֶפֶשׁ זֶה לְעֻמַּת זֶה. הוֹי, מַרְאֵה עֶצֶב! כְּבוֹאִי שָׁמָּה בִּקַּשְׁתִּי לִבְכּוֹת. כְּשִׁשִּׁים יְלָדִים וִילָדוֹת הָיו שָׁם… אֲבָרִים דַּלִּים מְעֻוָּתִים! יָדַיִם דַּלּוֹת, רַגְלַיִם צוֹמְקוֹת וּמְעֻקָּלוֹת! גְּוִיּוֹת דַּלּוֹת מָשְׁחָתוֹת! אַךְ בְּתוֹכָם רָאִיתִי פָנִים נָחְמָדִים רַבִּים, עֵינַיִם הַמַּבִּיעוֹת בִּינָה וְאַהֲבָה: הִנֵּה פְנֵי תִינֹקֶת אַחַת, אֲשֶׁר אַפָּהּ מָאֳרָךְ וְסַנְטֵרָהּ מְחֻדָּד, וּמַרְאֶהָ כְמַרְאֵה זְקֵנָה קְטַנָּה; אַךְ עַל שְׂפָתָהּ שְׂחוֹק נָעִים, שְׂחוֹק-אֱלֹהִים. יֵשׁ בָּהֶם אֲשֶׁר אִם יִרְאֶה הָרוֹאֶה אוֹתָם מִלִּפְנֵיהֶם וְהִנֵּה הֵם יָפִים וּכְמוֹ אֵין בָּהֶם כָּל מוּם; וְהֵסַבּוּ פְנֵיהֶם… וְנָגַע מרְאֵיהֶם עַד הַלֵּב. הָרוֹפֵא, הַמְבַקֵּר אוֹתָם, שָׁם הָיָה, וַיַּצֵּג אוֹתָם קוֹמְמִיּוּת עַל הַסַּפְסָלִים וַיַּחֲשׂף שׁוּלֵי בִגְדֵיהֶם לְמַעְלָה, לְמַעַן יָמוּשׁ אֶת גְּוִיּוֹתֵיהֶם הַצָּבוֹת וְאֶת פִּרְקֵי אַבְרֵיהֶם הֶעָבִים; אַךְ הַבְּרִיאוֹת הַמִּסְכֵּנוֹת לֹֹא הִתְבּושָׁשׁוּ; וְכָל רוֹאֶה יַכִּיר, כִּי הַסְכֵּן הִסְכִּינוּ הַיְלָדִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יַפְשִׁיטוּ אוֹתָם אֶת בִּגְדֵיהֶם וַאֲשֶׁר יְבַקְּרוּם וַאֲשֶׁר יָסֵבּוּ אוֹתָם לְכָל עֵבֶר. וְעָלֵינוּ לָשׂוּם אֶל לֵב, כִּי עַתָּה הִנֵּה הִגִּיעָה הַתְּקוּפָה הַטּוֹבָה לְמַחֲלָתָם וכִי כִמְעַט אֵינָם כּוֹאֲבִים עוֹד. אַך מִי יְמַלֵּל אֶת כָּל אֲשֶׁר נָשְׂאוּ וְסָבְלוּ הַיְלָדִים הַמִּסְכֵּנִים הָאֵלֶּה בְּרֵאשִׁית הִתְעַוֵּת גֵּוָם, בִּרְאוֹתָם וְהִנֵּה הַלְּבָבוֹת מִסָּבִיב הוֹלְכִים וְסָרִים מֵהֶם לְפִי הֱיוֹת מוּמָם הוֹלֵךְ וְגָדוֹל! הַמְעַט כִּי נֶעֶזְבוּ לְבַדָּם שָׁעָה אַחַר שָׁעָה בְּפִנַּת חֶדֶר אוֹ חָצֵר, כִּי גַם פְּעָמִים רַבּוֹת לֹא כִלְכְּלוּ אוֹתָם לָשׂבַע, ויֵשׁ אֲשֶׁר גַּם הַרְעֵם הִרְעִימוּ אוֹתָם, וּשְׁבוּעוֹת וִירָחִים עִנּוּ אוֹתָם בְּחִתּוּלִים וּבְקִשׁוּרִים שׁוֹנִים אֲשֶׁר חָבְשוּ לָהֶם לְהַחֲלִיץ עַצְמוֹתֵיהֶם, לֹא לְעֵזֶר וְלֹא לְהוֹעִיל. וְאוּלָם עַתָּה, עֵקֶב שָׁקְדָם עֲלֵיהֶם וְכַלְכְּלָם אוֹתָם מַאֲכָל טוֹב וְעֵקֶב הַהִתְעַמְּלוּת, יֵש בָּהֶם הַהוֹלְכִים וְטוֹבִים. הַמּוֹרָה צִוְּתָה לְהִתְעַמֵּל. וּמַה מַּעֲצִיב הָיָה הַמַּרְאֶה כַּאֲשֶׁר בְּעֵת הִנָּתֵן הַפְּקֻדָּה הָיוּ שוֹלְחִים תַּחַת הַסַּפְסָלִים אֶת רַגְלֵיהֶם הַמְחֻתָּלוֹת, הַנִּכְבָּשׁוֹת בְּכִבְשׁוּשִׁים, הַמְעֻוָּתוֹת וְהַמָּשְׁחָתוֹת; רַגְלַיִם, אֲשֶׁר מִן הָרָאוּי כִּי יְכַסּוּ אוֹתָן בִּנְשִׁיקוֹת! רַבִּים בָּהֶם לֹא יָכְלוּ לָקוּם מִתּוֹךְ הַסַּפְסָל וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם, רֹאשָׁם עַל זְרוֹעָם וַיַּעֲבִירוּ יְדֵיהֶם עַל מִשְׁעֲנוֹתָם; וְיֵשׁ אֲשֶׁר קָצְרָה נְשִׁימָתָם בַּהֲנִיעָם זְרוֹעוֹתֵיהֶם וַיִּפְּלוּ אָחוֹר עַל מוֹשְׁבוֹתָם וּפְנֵיהֶם חָוְרוּ; אַךְ חִיְּכוּ, לְמַעַן הַסְתִּיר עָמָל מֵעֵינֵי הָרוֹאִים. הוֹי, אֶנְרִיקוֹ, אַתָּה וְרֵעֶיךָ, אֲשֶׁר אֶת הַבְּרִיאוּת לֹא תַחֲשֹׁבוּ, הַנְקַלָּה בְעֵינֵיכֶם הֱיוֹת בְּרִיאִים וְטוֹבִים! וַאֲנִי זָכַרְתִּי אֶת הַנְּעָרִים הַטּוֹבִים, הַחֲזָקִים וְהָרַעֲנַנִּים, אֲשֶׁר יִשְּׂאוּ אוֹתָם אִמּוֹתֵיהֶם כּאוֹתוֹת נִצָּחוֹן, כַּעֲלִיזוֹת-גַּאֲוָה עַל יָפְיָם וְעַל טוּבָם; וְנַפְשִׁי אִוּתָה לָקַחַת אֶת כָּל הָרָאשִׁים הַדַּלִּים הָאֵלֶּה וּלְאַמְּצָם אֶל לִבִּי בְּכָל כֹּחַ; ולוּ הָיִיתִי לְבַדִּי פֹה, כִּי אָז אָמַרְתִּי לָהֶם: לֹא אָמוּשׁ עוֹד מִזֶּה, הַקְדֵּשׁ אַקְדִּישׁ לָכֶם חַיַּי, וְעָבַדְתִּי לָכֶם, וְהָיִיתִי לְכֻלְּכֶם לְאֵם עַד יוֹם אַחֲרוֹן… וְהֵם שָׁרוּ, שָׁרוּ בְקוֹלוֹת דַּקִּים, עֲרֵבִים, עֲצוּבִים, אֲשֶׁר נָגְעוּ עַד הַלֵּב, וְכַאֲשֶׁר הִלְלָה אוֹתָם הַמּוֹרָה, נִרְאָה לָעֵינַיִם כִּי הָיוּ מְאֻשָּׁרִים; וּבְעָבְרָה בֵּין הַסַּפְסָלִים, נָשְׁקוּ יָדֶיהָ וּזְרוֹעוֹתֶיהָ, כִּי לִבָּם מָלֵא רִגְשׁוֹת תּוֹדָה לַאֲשֶׁר יֵיטִיב עִמָּהֶם, וְהֵם דְּבֵקִים בּוֹ מְאֹד לְאַהֲבָה. וְיֵשׁ לָהֶם גַּם כִּשְׁרוֹן, לַכְּרוּבִים הַקְּטַנִּים הָאֵלֶּה, וְגַם לוֹמְדִים הֵם, כַּאֲשֶׁר הִגִּידָה לִי הַמּוֹרָה. צְעִירָה הִיא וּנְעִימָה, הַמּוֹרָה הַזֹּאת, ועַל פָּנֶיהָ הַמַּבִּיעִים טוּב לִבָּהּ מְרַחֶפֶת רוּחַ כֵּהָה: צֵל כָּל הַתְּלָאָה, אֲשֶׁר הִיא מִתְהַלֶּכֶת בְּתוֹכָה, מְשַׁעְשְׁעָה וּמְנַחֶמֶת אֶת בְּעָלֶיהָ. עַלְמָה יְקָרָה! בֵּין כָּל הָאֲנָשִׁים הָאוֹכְלִים לַחְמָם בִּיגִיעַ כַּפֵּיהֶם אֵין נֶפֶשׁ אַחַת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה זֹאת בַּקֹּדֶשׁ יוֹתֵר מִמֵּךְ, בִּתִּי.

אִמֶּךָ


קָרְבָּנוֹת

9.– יוֹם שְלִישִי.

אִמּי טוֹבָה וַאֲחוֹתִי סִלְוִיָּה טוֹבָה כָמוֹהָ; לֵב גָּדוֹל וָטוֹב לָהּ כְּלִבָּהּ. אֲנִי יָשַבְתִּי וְהֶעְתַּקְתִּי אֶתְמוֹל בָּעֶרֶב מִקְצַת הַסִּפּוּר לַחֹדֶשׁ: מִן הָאַפֵּנִינִים אֶל הָאַנְדִּים, אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ הַמּוֹרֶה לְהַעְתִּיק, מְעַט מְעַט לָאִישׁ, כִּי אָרֹך הַסִּפּוּר מִהְיוֹת כֻּלּוֹ לָאֶחָד; וַתָּבֹא סִלְוִיָּה, צוֹעֶדֶת עַל רָאשֵׁי כַפּוֹת רַגְלֶיהָ, וַתַּשְׁפֵּל קוֹלָהּ וַתֹּאמֶר לִי בְחִפָּזוֹן: בּוֹא עִמִּי אֶל הָאֵם. הַבֹּקֶר שָׁמַעְתִּי אֶת הוֹרֵינוּ נִדְבָּרִים: אָבִינוּ לֹא הִצְלִיחַ בְּמִשְׁלַח יָדוֹ, וַיְהִי סָר וְזָעֵף, וְאִמֵּנוּ דִבְּרָה עַל לִבּוֹ וַתְּחַזְּקֵהוּ; וְעַתָּה הִנֵּנוּ בִמְצוּקָה, הֲתָבִין? אֵין כֶּסֶף עוֹד. הָאָב אָמַר: עָלֵינוּ לְהִתְכַּנֵּס, לְמַעַן נוּכַל לָשׁוּב לְהִשְׂתָּרֵעַ, לְחַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְקֶדֶם. וְעַתָּה גַם לָנוּ לְהַמְעִיט מַחְסוֹרֵנוּ, לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת לִשְׁלוֹם הַבַּית, הֲלֹא? הֲיֵשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ? טוֹב, אֲנִי אֲדַבֵּר עִם הָאֵם וְאַתָּה תֹאמַר: כֵּן, וְנִשְבַּעְתָּ לָה בְּדִבְרַת כְּבוֹדְך לַעֲשׂות כֹּל אֲשֶׁר אֹמַר אָנִי. אַחֲרֵי דַבְּרָה זֹאת, הֶחֱזִיקָה בְיָדִי וַתּוֹלִיכֵנִי אֶל אִמֵּנוּ, אֲשֶׁר יָשְׁבָה וַתִּתְפּוֹר, וְהִיא שְׁקוּעָה בְמַחֲשָׁבָה. יָשַׁבְתִּי עַל קְצֵה הָרְפִידָה הָאֶחָד וְהִיא, סִלְוִיָּה, יָשְׁבָה בְקָצֵהוּ הַשֵּׁנִי, וּבְפֶתַע פִּתְאֹם אָמְרָה: שִׁמְעִי, אִמִּי, דָּבָר לִי אֵלַיִךְ. דָבָר לָנוּ שְׁנֵינוּ אֵלַיִך. ותִּשְׁתָּאֶה לָנוּ הָאֵם. וְסִלְוִיָּה הֵחֵלָּה לְדַבֵּר, לֵאמֹר: אֵין עוֹד כֶּסֶף לָאָב, הֲלֹא? ותִּתְאַדֵּם הָאֵם וַתֹּאמַר: מַה-זֶּה תְּדַבֵּרִי? לֹא אֱמֶת הַדָּבָר! מַה-יָּדַעַתְּ בְּזֹאת? מִי הִגִּיד זֹאת לָךְ? וַתֹּאמֶר סִלְוִיָּה בְּלֵב נָכוֹן: אֲנִי יוֹדַעַת זֹאת. וּבְכֵן שִׁמְעִי, אִמִּי; גַּם עָלֵינוּ לְהָבִיא קָרְבָּנוֹת. וְעַתָּה הֵן דִּבַּרְתְּ לִקְנוֹת לִי מְנִיפָה בְּקֵץ חֹדֵשׁ מַאי, וְאֶנְרִיקוֹ נוֹשֵׂא נַפְשׁוֹ לְתֵבַת-צְבָעִים; אֵין אֲנַחְנוּ מְבַקְּשִים עוֹד דָּבָר; אֵין אֲנַחְנוּ חֲפֵצִים, כִּי תוֹצִיאוּ כֶסֶף עַל דְּבָרִים אֵין חֵפֶץ בָּם; הִנְנוּ שְׂבֵעִים רָצוֹן גַּם בִּלְעֲדֵיהֶם, הֲשָׁמַעַתְּ? הָאֵם נִסְּתָה לְדַבֵּר; אַך סִלְוִיָּה אָמְרָה: לֹא, כֵּן יָקוּם. כָּכָה יָעַצְנוּ. וְעַד אֲשֶׁר יָשׁוּב יִהְיֶה כֶסֶף לְאָבִינוּ, אֵין חֵפֶץ לָנוּ עוֹד בְּפֶרִי וְלֹא בִדְבָרִים אֲחֵרִים; דַּי יִהְיֶה לָנוּ בַמָּרָק, וְלַאֲרֻחַת-הַבֹּקֶר יִהְיֶה לָנוּ הַלָּחֶם; וּבְכֵן יַמְעִיטוּ לְהוֹצִיא עַל מַאֲכַל שֻׁלְחָנֵנוּ; הֲלֹא הִנֵּה מַרְבִּים אֲנַחְנוּ מְאֹד לְהוֹצִיא כֶסֶף, וַאֲנַחְנוּ מַבְטִיחִים אוֹתָךְ, כִּי תִרְאִי אוֹתָנוּ בְכָל-זֹאת שְׂבֵעֵי-רָצוֹן. הֲלֹא כֵן הַדָּבָר, אֶנְרִיקוֹ? אָנֹכִי עָנִיתִי: כֵּן. וַתִּשְׁנֶה סִלְוִיָּה בִדְבָרֶיהָ: שְׂבֵעֵי-רָצוֹן בְּכָל עֵת, כַּאֲשֶׁר הָיִינוּ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם, — וּבְדַבְּרָה סָגְרָה בְּיָדָהּ הַאַחַת אֶת פִּי הָאֵם; — וְאִם לְהָבִיא עוֹד קָרְבָּנוֹת, בִּבְגָדִים אוֹ בִדְבָרִים אֲחֵרִים, נָבִיא אוֹתָם בְּכָל חֵפֶץ לֵב; יָכוֹל נוּכַל לִמְכּוֹר גַּם אֶת הַמַּתָּנוֹת אֲשֶׁר נִתְּנוּ לָנוּ; אֲנִי נוֹתֶנֶת אֶת כָּל חֲפָצַי, אֲנִי אֶעֱבֹד וַאֲשָׁרֵת לְפָנַיִךְ, לֹא נַעֲשֶׂה לָנוּ עוֹד כָּל דָּבָר מִחוּץ לַבַּיִת, כָּל היּוֹם אֶעֱבֹד עִמָּךְ, אֶעֱשֶׂה כָל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֵלַי, הִנְנִי נְכוֹנָה לַכֹּל! לַכֹּל! — וּבְקָרְאָהּ כָּכָה הִתְרַפְּקָה בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ עַל צַוְארֵי אִמָּה; — לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִהְיה עוֹד לְאָבינוּ וּלְאִמֵּנוּ עִנְיָן רָע לַעֲנוֹת בּוֹ, לְמַעַן אָשׁוּב אֶרְאֶה אֶת שְׁנֵיכֶם שְׁקֵטִים, טוֹבֵי לֵב, כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם, בְּתוֹךְ יַלְדֵיכֶם סִלְוִיָּה ואֶנְרִיקוֹ, הָאוֹהֲבִים אֶתְכֶם עַד מְאֹד, עַד לָתֵת אֶת נַפְשָׁם לְמַעַנְכֶם! — הֶאָח! מֵעוֹדִי לֹא רָאִיתִי אֶת אִמִּי מְאֻשָּׁרָה, כַּאֲשֶׁר בְּשָׁמְעָהּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; מֵעוֹלָם לֹא נָשְׁקָה לָנוּ כָכָה בְכָל לֵב וּבְכָל נֶפֶשׁ עַל הַמֵּצַח, וְהִיא בוכָה וְצוֹחֶקֶת וְדַבֵּר לֹא תוּכָל. וְאַחַר הִבְטִיחָה אֶת סִלְוִיָּה, כִּי לֹא הֵבִינָה אֶל נָכוֹן, כִּי אֵין כָּל מְצוּקָה, כַּאֲשֶׁר הֶאֱמִינָה, לְאָשְׁרֵנוּ אֵין דָּבָר; וַתַּבִּיעַ לָנוּ אֶת תּוֹדָתָהּ מֵאָה פְעָמִים, ותְּהִי עַלִּיזָה כָל הָעֶרֶב, עַד בּוֹא אָבִי, וּכְבוֹאוֹ סִפְּרָה לוֹ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וְהוּא לֹא פָתַח פִּיו, אָבִי הַמִּסְכֵּן! אַךְ הַבֹּקֶר, בְּשִׁבְתִּי אֶל הַשֻּׁלְחָן לֶאֱכוֹל… מָצָאתִי, בְשִׁמְחָה רַבָּה וּבְתוּגָה רַבָּה גַם יַחַד, אֶת תֵּבַת-הַצְּבָעִים אֲשֶׁר לִי תַּחַת מַפַּת הַשֻּׁלְחָן וְסִלְוִיָּה מָצְאָה אֶת הַמְּנִיפָה אֲשֶׁר לָהּ.

הַבְּעֵרָה1

11.– יוֹם חֲמִישִי.

הַבֹּקֶר גָּמַרְתִּי לְהַעְתִּיק אֶת חֶלְקִי מֵהַסִּפּור " מִן הָאַפֵּנִינִים אֶל הָאַנְדִּים " וָאֲבַקֵּשׁ לִי עִנְיָן לַחִבּוּר הַחָפְשִׁי אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ הַמּוֹרֶה, וְהִנֵּה מִן הַמַּעֲלוֹת עָלָה בְאָזְנַי עֵרֶב קוֹלוֹת זָרִים, וְעוֹד מְעַט וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים מִגְּדוּד הַמְכַבִּים בָּאוּ הַבַּיְתָה, וַיִּשְׁאֲלוּ מֵאָבִי רִשְׁיוֹן לְבַקֵּר אֶת הַתַּנּוּרִים וְאֶת הָאֲרֻבּוֹת, כִּי אֵשׁ יוֹקֶדֶת בְּאַחַת הָאֲרֻבּוֹת אֲשֶׁר עַל הַגַּגּוֹת וְלֹא נוֹדַע אֵי מִזֶּה יָצָאָה. וַיֹּאמֶר אָבִי: עֲשׂוּ כֵן, — וְאַף כִּי אֲנַחְנוּ לֹֹא שַׂמְנוּ אֵשׁ בְּכָל מָקוֹם, בְּכָל-זֹאת עָבְרוּ מֵחֶדֶר לְחֶדֶר בְּבֵיתֵנוּ וַיַּטּוּ אָזְנֵיהֶם אֶל הַקִּירוֹת, לשְׁמוֹעַ הֲתִרְעַשׁ הָאֵשׁ בְּאַחַת מֵאֲרֻבּוֹת הֶעָשָׁן, הָעוֹלוֹת אֶל הַקּוֹמוֹת הָאֲחֵרוֹת אֲשֶׁר לַבָּית.

הֵמָּה עוֹבְרִים בְּחַדְרֵי הַבַּיִת וְאָבִי אָמַר אֵלַי: אֶנְרִיקוֹ, הִנֵּה לְךָ עִנְיָן לְחבּוּרְךָ: הַמְכַבִּים. נַס-נָא מְעַט לכְתּוֹב אֵת אֲשֶׁר אֲסַפֵּר לָךְ. לִפְנֵי שְׁנָתַיִם יָמִים רָאִיתִי אוֹתָם עוֹשִׂים מְלַאכְתָּם בְּשׁוּבִי מִבֵּית-הַחִזָּיוֹן בַּלְווֹ בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת בַּלָּיְלָה. בִּמְבוֹא רְחוֹב רוֹמָה רָאִיתִי והִנֵּה זֹהַר גָּדוֹל מְאֹד וְגַל-אֲנָשִׁים נִדְחַף וּבָא שָׁמָּה מִכָּל עֲבָרִים; וְהִנֵּה בַיִת בּוֹעֵר בָּאֵשׁ, לְשׁוֹנוֹת-אֵשׁ וְעַנְנֵי עָשָׁן פָּרְצוּ בְעַד הַחַלּוֹנוֹת וּבְעַד הַגָּג; אֲנָשִׁים וְנָשִׁים נִרְאוּ בַחַלּוֹנוֹת וְנֶעֶלְמוּ, וְהֵם זוֹעֲקִים זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה; לִפְנֵי הַשַּׁעַר מְהוּמָה גְדוֹלָה; הֶהָמוֹן צָעַק: הֵם נִשְׂרָפִים חַיִּים! עֶזְרָה! הַמְכַבִּים! בָּרֶגַע הַזֶּה בָאָה מֶרְכָּבָה, וְאַרְבָּעָה מְכַבִּים קָפְצוּ מִתּוֹכָהּ — הֵם הָיוּ הָרִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר נִמְצְאוּ בְּבֵית-פְּקֻדּוֹת הָעִיר — וַיִּתְנַפְּלוּ אֶל תּוֹך הַבָּיִת. כִּמְעַט בָּאוּ שָׁמָּה וְהִנֵּה מַרְאֶה נוֹרָא נִרְאָה לְעֵינֵי הַנִּצָּבִים: אִשָּׁה נִרְאֲתָה בְחַלּוֹן אֶחָד מֵהַקּוֹמָה הַשְּׁלִישִׁית, וְהִיא מְיַלֶּלֶת, וְהִנֵּה נֶאֶחְזָה בְכַרְכּוב הַחַלּוֹן וַתּוֹצֵא אֶת שְׁתֵּי רַגְלֶיהָ, זוּ אַחַר זוּ, הַחוּצָה, וְכָכָה נִשְׁאֲרָה אֲחוּזָה בַכַּרְכּוֹב, כִּמְעַט תְּלוּיָּה בֵין הַשָּׁמַים וּבֵין הָאָרֶץ, וְגַבָּהּ מָפְנֶה הַחוּצָה, כְּפוּפָה תַחַת הֶעָשָׁן וְלַהֲבוֹת הָאֵשׁ הַיּוֹצְאִים מִן הַחֶדֶר, וְעוֹד מְעַט וְאָחֲזוּ בְרֹאשָׁהּ. וַיַּרְא הָעָם וַיִּתֵּן קוֹל פְּחָדִים. וְהַמְכַבִּים, אֲשֶׁר הִתְעוּ אוֹתָם אַנְשֵׁי הַבַּיִת הַנִּבְהָלִים אֶל הַקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה, פָּרְצוּ פֶרֶץ בַּחוֹמָה וַיָּרוּצוּ אֶל אַחַד הַחֲדָרִים; מֵאָה קוֹלוֹת הוֹרוּ אוֹתָם: בַּקּוֹמָה הַשְּׁלִישִׁית! בַּקּוֹמָה הַשְּׁלִישִׁית! וַיָּרוּצוּ וַיַּעֲלוּ אֶל הַקּוֹמָה הַשְּׁלִישִׁית. שָׁם הָיְתָה הֲמֻלָּה נוֹרָאָה. קוֹרוֹת מתְעַרְעֲרוֹת, מְבוֹאוֹת מְלֵאִים לֶהָבוֹת, עָשָׁן מְחַנֵּק. לָבוֹא אֶל הַחֶדֶר, אֲשֶׁר אַנְשֵׁי הַבַּית סְגוּרִים בּוֹ, לֹא הָיָה עוֹד כָּל דֶּרֶךְ, כִּי-אִם דֶּרֶךְ הַגָּג. וַיְמַהֲרוּ וַיַּעֲלוּ וּבְעוֹד רֶגַע אֶחָד רָאוּ וְהִנֵּה דְמוּת, כִּדְמוּת-בַּלָּהוֹת שְחוֹרָה, מְקַפֶּצֶת בְּתוֹךְ הֶעָשָׁן עַל הַלְּבֵנִים. זֶה הָיָה רֹאשׁ גְּדוּד הַמְכַבִּים, אֲשֶׁר קִדֵּם לָבוֹא שָׁמָּה. אַךְ לְמַעַן הַגִּיעַ אֶל עֵבֶר הַגָּג, הַפּוֹנֶה אֶל הַחֲדָרִים אֲשֶׁר בָּעֲרָה בָהֶם הָאֵשׁ, הָיָה עָלָיו לַעֲבוֹר בְּמָקוֹם צַר מְאֹד, בֵּין אֲרֻבַּת-גַּג וּבֵין הַמַּרְזֵב; כָּל הַמָּקוֹם זוּלָתוֹ חָצַב לַהֲבוֹת-אֵשׁ, וְהַמַּעֲבָר הַצָּר הַזֶּה כֻּסָּה בְשֶׁלֶג וּבְקֶרַח וְאֵין מָעֳמָד וְאֵין מִדְרַך לְכַף-רָגֶל. הָעוֹמְדִים מִתַּחַת קָרְאוּ: לֹא יוּכַל אִישׁ לַעֲבוֹר שָׁם. אַךְ רֹאשׁ-הַגְּדוּד הָלַךְ עַל שְׂפַת הַגָּג אֶל עֵבֶר פָּנָיו; רַעַד אָחַז אֶת כָּל הַקָּהָל וַיַּבִּיטוּ לְמַעְלָה, וְנִשְמַת רוּחַ-אַפָּם עֲצוּרָה: — הוּא עָבָר. קוֹל קְרִיאַת הֵידָד מִסָּבִיב עָלָה הַשָּׁמָיְמָה. וְרֹאשׁ הַגְּדוּד אָחַז דַּרְכּוֹ, וּכְבוֹאוֹ עַד הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר נָתְנָה שָׁם הָאֵשׁ חִתִּיתָהּ, הִכָּה כְמִשְׁתּוֹלֵל בַּקַּרְדֹּם אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַיְנַפֵּץ לְבֵנִים, קוֹרוֹת, צַלְעוֹת-גַּג, לַעֲשׂוֹת חוֹר אֲשֶׁר יֵרֵד בּוֹ. וְהָאִשָּׁה עוֹדֶנָּה תְלוּיָה מִחוּץ לַחַלּוֹן, וְהָאֵשׁ לוֹהֶטֶת בְּזַעַף מִמַּעַל לְרֹאשָׁהּ, וְעוֹד רֶגַע אֶחָד וְנָפְלָה אַרְצָה עַל רִצְפַּת הָרְחוֹב. וְהַפֶּרֶץ בַּגַּג נִפְרָץ: וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה רֹאשׁ -הַגְּדוּד מְפַתֵּחַ אֶת חֶבֶל-הַהַצָּלָה וְיוֹרֵד בּוֹ; וְהַמְכַבִּים אֲשֶׁר הָיוּ עִמּוֹ בָאוּ גַם הֵם וַיֵּרְדו אַחֲרָיו. בָּרֶגַע הַזֶּה נִשְׁעַן סֻלָּם אָרֹך מְאֹד, אֲשֶׁר הוּבָא זֶה עַתָּה, אֶל כַּרְכּוֹב הַקִּיר לִפְנֵי הַחַלּוֹנוֹת, אֲשֶׁר נִשְׁמַע מִשָּׁם קוֹל מַר צוֹרֵחַ מִתּוֹך הַלַּהַב. אַךְ הָאֲנָשִׁים חָשְׁבוּ, כִּי אֵחֲרוּ אֶת הַמּוֹעֵד, וַיִּקְרְאוּ: אִישׁ לֹא יוּכַל עוֹד לְהִנָּצֵל. הַמְכַבִּים בּוֹעֲרִים בָּאֵשׁ. בָּא הַקֵּץ. הִנָּם מֵתִים. — פִּתְאֹם נִרְאֲתָה בַחַלּוֹן מְעֻטַּר-הַכַּרְכּוֹב הַתְּמוּנָה הַשְּׁחוֹרָה, תְּמוּנַת רֹאשׁ הַגְּדוּד, וְנֹגַהּ לָהּ סָבִיב מִלַּהֲבוֹת הָאֵשׁ; הָאִשָּׁה הִתְרַפְּקָה עַל צַוָּארוֹ, וְהוּא אָחַז בָּהּ בִּשְׁתֵּי יָדָיו וַיַּעֲלֶהָ לְמַעְלָה וַיַּעֲמִידֶהָ בְתוֹך הֶחָדֶר. וְהֶהָמון קָרָא קְרִיאָה גְדוֹלָה מַאֲלִיפָה, אֲשֶׁר קוֹל שְׁאוֹנָה גָּבַר עַל קוֹל הֲמֻלַּת הַבְּעֵרָה. אַך יֶתֶר הַנְּפָשׁוֹת? אֵיךְ יֵרְדוּ? הַסֻּלָּם הָיָה נִשְׁעָן אֶל הַגַּג לִפְנֵי חַלּוֹן אַחֵר, וְרֶוַח לֹא מְעַט הָיָה בֵינוֹ וּבֵין כַּרְכּוֹב הַחַלּוֹן. וְאֵיךְ יַגּיעוּ אֵפוֹא אָל הַסֻּלָּם? עוֹד הָאֲנָשִׁים שׁוֹאֲלִים אֶת נַפְשָׁם שְׁאֵלוֹת כָּאֵלֶּה, וְאַחַד הַמְכַבִּים יָצָא בְעַד הַחַלּוֹן וַיָּשֶׂם אֶת רַגְלוֹ הַיְמָנִית עַל הַכַּרְכּוֹב וְאֶת רַגְלוֹ הַשְּׂמָאלִית הִצִּיג עַל הַסֻּלָּם, וּבְעָמְדוֹ כָכָה הָכֵן בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ, אָחַז אֶחָד אַחַר אֶחָד מִגָּרֵי הַבַּיִת, אֲשֶׁר הִמְצִיאוּ אוֹתָם אֵלָיו מִפְּנִימָה, וַיִּתֵּן אוֹתָם עַל-יַד רֵעֵהוּ, אֲשֶׁר עָלָה מִן הָאָרֶץ עַל הַסֻּלָּם וַיּוֹרִידֵם דֶּרֶך הַשְּׁלַבִּים לְמַטָּה, וְהַמְכַבִּים הָעוֹמְדִים מִתַּחַת תּוֹמְכִים בִּידֵיהֶם. בָּרִאשׁוֹנָה הוּרְדָה הָאִשָּׁה מִן הַכַּרְכּוֹב, וְאַחֲרֵי-כֵן יֶלֶד, וְאִשָּׁה אַחֶרֶת, וְזָקֵן. וְכֻלָּם נִמְלָטוּ. אַחֲרֵי הַזָּקֵן יָרְדוּ הַמְכַבִּים, אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ בַבָּיִת; הָאַחֲרוֹן בָּהֶם הָיָה רֹאש-הַגְּדוּד, הוּא הָרִאשוֹן לָעוֹלִים. וְהֶהָמוֹן קִדַּם פְּנֵי כֻלָּם בְּקוֹל רַעַשׁ תְרוּעוֹת; אַךְ בְּרֶדֶת הָאַחֲרוֹן, מְנַהֵל הַמַּצִּילִים, הָאִישׁ אֲשֶׁר בְּרֹאשׁ כֻּלָּם הִקְשָׁה אֶל מָוֶת וַיִּשְׁלָם, הָאִישׁ, אֲשֶׁר לוּ הָיָה עַל הָאֶחָד לָמוּת, כִּי אָז הָיָה הוּא הַמֵּת, — בֵּרַךְ אוֹתוֹ כָל הַקָּהָל כְּבָרֵך אֶת הַגִּבּוֹר הַמְנַּצֵּחַ. כֻּלָּם צָעֲקוּ וַיּוֹשִׁיטוּ לוֹ אֶת יְדֵיהֶם וְכִמְעַט לֹא יָדְעוּ נַפְשָׁם מֵרֹב הַעֲרִיצָם אוֹתוֹ וּמֵהֲמוֹן תְּשֻׁאוֹת הַחֵן אֲשֶׁר רָחַשׁ לבָּם לוֹ, וּבִרְגָעִים אֲחָדִים נִשְׁמַע שְׁמוֹ, אֲשֶׁר לֹא נוֹדַע עַד אָז — יוֹסֵף רוֹבִינוֹ — עַל אַלְפֵי פִיּוֹת… הֲשָׁמַעְתָּ? זֶה רוּחַ גְּבוּרָה, זֶה אֹמֶץ-לֵב אֲשֶׁר לֹא יִתְעַשֵּׁת וְלֹא יֶחֱרַד וְלֹֹא יָשׁוּב מִפְּנֵי כֹל, הַמְיַשֵּׁר לֶכֶת, בְּלִי פְקֹחַ עֵינַיִם, מָהִיר כַּבָּרָק, אֶל אֲשֶׁר יִשְׁמַע קוֹל הוֹלֵך לָמוּת הַקּוֹרֵא לְעֶזְרָה. אֲנִי אֶנְהָגְךָ יוֹם אֶחָד אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר הַמְכַבִּים מְלַמְּדִים שָם יְדֵיהֶם לִמְלַאכְתָּם, וְהֶרְאִיתִיךָ אֶת רוֹבִינוֹ רֹאש-גְּדוּד הַמְכַבִּים; יָדַעְתִּי כִּי תִשְׂמַח מְאֹד לְדַעְתּוֹ, הֲלֹא? וָאֹמַר: כֵּן. וַיֹּאמֶר אָבִי: הִנֵּהוּ בָזֶה.

הֲסִבּוֹתי אֶת פָּנַי מְהֵרָה. וּשְׁנֵי הַמְכַבִּים, אֲשֶׁר כִּלּוּ לְבַקֵּר, עָבְרוּ אֶת הַחֶדֶר לְמַעַן צֵאת הַחוּצָה.

אָבִי הוֹרָה עַל הַקָּטָן בָּהֶם, אֲשֶׁר לוֹ הַסְּרָטִים, וַיֹּאמֶר אֵלַי: לְחַץ אֶת יַד רֹאשׁ-הַגְּדוּד רוֹבִינוֹ.

וַיַּעֲמֹד רֹאשׁ-הַגְּדוּד תַּחְתָּיו וַיִּתֶּן לִי אֶת יָדוֹ בְּחִיּוּך עַל שְׁפָתָיו; לָחַצְתִּי אוֹתָהּ, וְהוּא בֵרַךְ אוֹתָנוּ בְשָׁלוֹם וַיֵּצֵא הַחוּצָה.

וְאָבִי אָמַר אֵלַי: זְכוֹר אֶת הָאִישׁ הַזֶּה, כִּי מֵאַלְפֵי הַיָּדַיִם, אֲשֶׁר תִּלְחַץ בְּחַיֶּיךָ, מִי יוֹדֵעַ אִם יֶש גַּם עֶשֶׂר, אֲשֶׁר תִּשְוֶינָה בְיָדָיו.


מִן הָאַפֵּנִינִים אֶל הָאַנְדִּים

סִפּוּר לַחֹדֶשׁ

לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת יָצָא נַעַר כְּבֶן שְׁלֹש-עֶשְׂרֶה שָׁנָה, בֶּן בַּעַל-מְלָאכָה, לְבַדּוֹ מֵעִיר מוֹלַדְתּוֹ מִדְּשֵׁינוֹבָה, אֶל אֲמֵרִיקָה לְבַקֵּשׁ אֶת אִמּוֹ.

אִמּוֹ נָסְעָה לִפְנֵי שְׁנָתיִם יָמִים לְבוֹאֶנּוֹס-אֵירֶס, בִּירַת אַרְגֶּנְטִינָה, לַעֲמֹד לְשָׁרֵת בְּבֵית אִישׁ עָשִׁיר וּלְהִשְׂתַּכֵּר בְּעֵת קְצָרָה דֵי בַסֵּס מַצַּב בֵּיתָהּ, אֲשֶׁר מָצְאוּ אוֹתוֹ פְּגָעִים רָעִים שׁוֹנִים ויִּמּוֹט ויִּוָּרֶשׁ ויָּבֹא בְכַף נושִׁים.

לֹא מְעַט מִסְפַּר הַנָּשִׁים אַמִּיצוֹת-הַלֵּב הַנּוֹסְעוֹת מַסָּע רָחוֹק כָּזֶה וְעֵינֵיהֶן אֶל הַמַּטָּרָה הַזֹּאת, וְעֵקֶב הַשָּׂכָר הָרַב הַנִּתָּן שָׁם לִמְשָׁרְתוֹת הֵן שָׁבוֹת מִקֵּץ שָׁנִים אֲחָדוֹת אֶל אַרְצָן וְאֶל בֵּיתָן וְאַלְפֵי שְׁקָלִים בִּידֵיהֶן. הָאֵם הַמִּסְכֵּנָה בָכְתָה בְכִי תַמְרוּרִים בְּהִפָּרְדָה מֵעַל בָּנֶיהָ, אֲשֶׁר הָאֶחָד הָיָה בֶן שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְהַשֵּׁנִי בֶן אַחַת-עֶשְׂרֵה שָׁנָה; אַךְ נָסוֹעַ נָסְעָה בְלֵב אַמִּיץ וּמָלֵא תִקְוָה. וְדַרְכָּה צָלֵחָה: כִּמְעַט שֶבָּאָה אֶל בּוֹאֶנּוֹס-אֵירֶס, מָצָא לָהּ רוֹכֵל דְּשֵׁינוֹבִי — מוֹדָע לְאִישָׁהּ, אֲשֶׁר הִתְגּוֹרֵר שָׁם זֶה שָׁנִים רַבּוֹת — מִשְׁפָּחָה טוֹבָה בְּאַרְגֶּנְטִינָה, אֲשֶׁר שִׁלְּמָה לָהּ שָׂכָר יָפֶה בַעֲבוֹדָתָהּ וַתִּתְהַלֵּךְ עִמָּהּ בְּצֶדֶק וָישֶׁר. יָמִים רַבִּים הָיוּ מִכְתָּבִים יוֹצְאִים וּבָאִים בְּמֵישָׁרִים בֵּינָהּ וּבֵין בֵּיתָהּ. עַל-פִּי הָעֵצָה הַיְּעוּצָה מרֹאשׁ, שָׁלַח הָאִישׁ אֶת הַמִכְתָּבִים אֶל מְיֻדָּעוֹ, וְהוּא נָתַן אוֹתָם אֶל הָאִשָּׁה, וְהָאִשָּׁה נָתְנָה עַל-יָדוֹ אֶת תְשוּבוֹתֶיהָ, וַיִּשְׁלָחֵן לִדְשֵׁינוֹבָה, אַחֲרֵי הוֹסִיפוֹ עֲלֵיהֶן גַם הוּא דְבָרִים אֲחָדִים. וַיְהִי כִּי הִשְׂתַּכְּרָה שְׁמוֹנִים שֶׁקֶל לְחֹדֶש וְהוֹצֵא לֹא הוֹצִיאָה עַל נַפְשָׁהּ מְאוּמָה, ותִּשְׁלַח הַבַּיְתָה אַחַת לִשְׁלֹשָׁה חֲדָשִׁים מִכְסַת כֶּסֶף לֹא מְעָט; וּבַעֲלָה, אִישׁ יְשַׁר-לֵב, שִׁלֵּם בַּכֶּסֶף הַזֶּה מְעַט מְעַט אֶת הַנְּחוּצִים בְּחוֹבוֹתָיו וַיָּשֶׁב לוֹ אֶת שְׁמוֹ הַטּוֹב. גַּם שָׁלֹחַ שָׁלָח יָדוֹ בַּמְּלָאכָה וַיִּשְׂבַּע רָצוֹן מִפְּרִי מַעֲשֵׂהוּ, וַיְקַו לִתְשוּבַת אִשְׁתּוֹ בְּיָמִים לֹא רְחוֹקים הַבַּיְתָה, כִּי בִלְעָדֶיהָ נִרְאָה הַבַּיִת רֵיק. וְהַבֵּן הַצָּעִיר, אֲשֶׁר אָהַב אֶת אִמּוֹ מְאֹד, הִתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ בְיוֹתֵר, הָלוֹךְ וְהִתְעַצֵּב מִיּוֹם לְיוֹם וְלֹא יָדַע שָׁלוֹם בְּנַפְשׁוֹ בְּהִפָּקְדָהּ.

אַך מִקֵּץ שָׁנָה אַחַת לְנָסְעָהּ מִבֵּיתָהּ, אַחֲרֵי בוֹא מִכְתָּב קָטָן, אֲשֶׁר בּוֹ כָתְבָה, כִּי חָלְתָה מַחֲלָה קַלָּה, חָדְלוּ הַמִּכְתָּבִים לָבֹא. וַיִּכְתְּבוּ פַּעֲמַיִם אֶל קְרוֹבָם; וְהַקָּרוֹב לֹא עָנָה. כָתְבוּ אֶל בֵּית הָאִישׁ, אֲשֶׁר עָבְדָה שָׁם הָאִשָּׁה, וְלֹא מָצְאוּ מַעֲנֶה: אוּלַי לֹא הִגִּיעַ הַמִּכְתָּב, בַּאֲשֶׁר לֹא הָיָה שֵׁם הָאִישׁ כָּתוּב עָלָיו בָּרוּר. ויְהִי כִּי דָאֲגוּ פֶן הָיָה אָסוֹן, וַיִּכְתְּבוּ אֶל הַצִּיר הָאִיטַלְקִי אֲשֶׁר בְּבוֹאֶנּוֹס-אֵירֶס, שֶיִּדְרוֹשׁ לָאִשָּׁה. מִקֵּץ שְׁלֹשָׁה חֲדָשִׁים בָּא אֲלֵיהֶם מַעֲנֵה הַצִּיר, לֵאמֹר: אַף כִּי פִרְסֵם מוֹדָעוֹת בָּעִתּוֹנִים, לֹא בָּאָה הָאִשָּׁה לְהִתְיַצֵּב לְפָנָיו וְגַם לֹא בָא כָל אִישׁ לְהוֹדִיעַ דְּבַר-מָה עַל אוֹדוֹתֶיהָ. אֵין זֹאת, כִּי הַעְלֵם הֶעְלִימָה הָאִשָּׁה אֶת שְׁמָהּ מִן הָאִישׁ הָאַרְגֶּנְטִינִי וּמִבֵּיתוֹ וַתִּקָּרֵא בְשֵׁם אַחֵר, לְבִלְתִּי הֱיוֹת עֲבוֹדָתָהּ, עֲבוֹדַת אָמָה, לְשִׁמְצָה לְבֵיתָהּ וּלְקָלוֹן עַל כְּבוֹדָם. וַיַּעַבְרוּ עוֹד יְרָחִים וְאֵין מַעֲנֶה. הָאָב וְהַיְלָדִים דָּאֲגוּ לָהּ מְאֹד, וְהַקָּטָן הָלַךְ קוֹדֵר בְּעַצְבַת לְבָבוֹ וְלֹא יָכֹל עוֹד לְהַבְלִיג עָלֶיהָ. מַה לַּעֲשׂוֹת? אֶל מִי יִפְנוּ? בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה עִם לְבַב הָאָב לִנְסוֹעַ הוּא, לָלֶכֶת לַאֲמֵרִיקָה לְבַקֵּשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ. אַךְ מַה תִּהְיֶה לִמְלַאכְתּוֹ? מִי יְכַלְכֵּל אֶת הַיְלָדִים? גַּם הַבֵּן הַגָּדוֹל לֹא יָכֹל לִנְסוֹעַ מִבֵּיתוֹ, כִּי זֶה עַתָּה הֵחֵל לְהִשְׂתַּכֵּר מְעַט גַּם הוּא וַיְהִי דָרוּשׁ לְבֵית אָבִיו. וַיֵּשְׁבוּ שׁוֹמֵמִים בְּצָרַת נַפְשָׁם, וַיַּחְזְרוּ יוֹם יוֹם עַל מְרִי-שִׂיחָם, וְאִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הִבִּיטוּ דוּמָם. וַיְהִי בְעֶרֶב יוֹם אֶחָד ויֹּאמֶר מַרְקוֹ, הַקָּטָן בַּבָּנִים, בְּלֵב נָכוֹן: וְעַתָּה אָנֹכִי אָנֹכִי אֵלֵךְ לַאֲמֵרִיקָה לְבַקֵּשׁ אֶת אִמִּי. הָאָב הִנִּיעַ רֹאשׁוֹ בְתוּגָה וְלֹא עָנָה מְאוּמָה. מַחֲשָׁבָה טוֹבָה הִיא, אַך לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה. נַעַר בֶּן שְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה יִסַּע לְבַדּוֹ לַאֲמֵרִיקָה, דֶּרֶךְ חֹדֶש יָמִים! וְאוּלָם הַנַּעַר עָמַד עַל זֹאת בִּקְשִׁי-עֹרֶף. בִּקֵּשׁ הַיּוֹם, בִּקֵּשׁ מָחָר, בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וַיַּגֵּשׁ עֲצוּמוֹתָיו בִּתְבוּנָה וְשֶׁקֶט רֵב, כְּאִישׁ בָּא בֵיָּמִים: גֵּם אֲחֵרִים נָסְעוּ שָׁמָּה וְאֵף גֵּם צְעִירִים מִמֶּנִּי לְיָמִים. אַךְ יָשֹׁב אֵשֵׁב בָּאֲנִיָּה, אָבֹא שָׁמָּה כְבוֹא כָל הַנּוֹסְעִים. וְכִי אָבֹא שָׁמָּה, אָז עָלַי אַךְ לִדְרוֹשׁ לַחֲנוּת קְרוֹבֵנוּ. וְהֵן שָׁם יֶשְׁנָם אִיטַלְקִים רַבִּים, וִיצַיֵּן לִי הָאֶחָד מֵהֶם אֶת הָרְחוֹב. וְאִם מָצָאתִי אֶת קְרוֹבֵנוּ, וְנִמְצְאָה גַם הָאֵם; וְאִם לֹא אֶמְצָאֶנּוּ, וְהָלַכְתִּי אֶל הַצִּיר הָאִיטַלְקִי וְדָרַשְׁתִּי לְבֵית הָאִישׁ הָאַרְגֶּנְטִינִי. יְהִי אֲשֶׁר יְהִי, שָׁם יֵש עֲבוֹדָה לַכֹּל; וּמָצָאתִי לִי עֲבוֹדָה גַם אָנִי, וְאִם לֹא אֶשְׂתַּכֵּר הַרְבֵּה, הֲלֹא תַשִּׂיג יָדִי דֵי שׁוּבִי הַבַּיְתָה. — וּבְכֵן הִצְלִיחַ מְעַט מְעַט לְהַשְׁפִּיעַ עַל אָבִיו: הֵן לֵב אָבִיו בָּטַח בּוֹ, יָדַע כִּי לְמַרְקוֹ יֶשׁ תְּבוּנָה וְאֹמֶץ-לֵב, כִּי הַסְכֵּן הִסְכִּין עִם עָמָל וְעִם מַחְסוֹר וְכִי פִי-שְׁנַיִם בְּלִבּו לְכָל אֵלֶּה בְּנָסְעוֹ לְשֵׁם מַטָּרָה קְדוֹשָׁה: לְבַקֵּשׁ אֶת אִמּוֹ, אֲשֶׁר נַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשָׁהּ. גַּם הִנֵּה רַב-הַחוֹבֵל לָאֲנִיַּת-קִיטוֹר אַחַת, וְהוּא רֵעַ לְאֶחָד מִמְּיֻדָּעָיו, הִתְנַדֵּב, כְּשָׁמְעוֹ אֶת הַדָּבָר, לְהַעֲבִיר אֶת הַנַּעַר לְאַרְגֶּנְטִינָה בָּאֲנִיָּה בַמַּחֲלָקָה הַשְּׁלִישִׁית בְּלֹא מְחִיר. אָז נֵאוֹת לוֹ אָבִיו, אַחֲרֵי פָסְחוֹ עוֹד מְעַט עַל שְׁתֵּי הסְּעִפִּים, וַיִּוָּעֲצוּ יַחַד כִּי יִסַּע הַנַּעַר לְמַסָּעוֹ. וַיְמַלְּאוּ לוֹ שַׂק בְּגָדִים, וַיִתְּנוּ לוֹ עֵרֶך כֶּסֶף בְּכִיסוֹ וַיִּכְתְּבוּ לוֹ אֶת מְעוֹן קְרוֹבָם, וּבְעֶרֶב יוֹם בָּהִיר אֶחָד, בְּחֹדֶשׁ נִיסָן, הוֹשִׁיבוּ אוֹתוֹ בָּאֲנִיָּה. עַל סֻלַּם אֲנִיַּת-הַקִּיטוֹר, הַנְּכוֹנָה לְהַפְלִיג בַּיָּם, נִפְרְדוּ הָאָב וְהַבֵּן; וְהָאָב נָשַׁק לִבְנוֹ אֶת הַנְּשִׁיקָה הָאַחֲרוֹנָה וּבְעֵינָיו נִרְאוּ דְמָעוֹת, וַיֹּאמֶר לוֹ: חֲזַק וֶאֱמָץ, מַרְקוֹ! הַדָּבָר, אֲשֶׁר למַעֲנוֹ אַתָּה נוֹסֵעַ, קֹדֶשׁ הוּא, וֵאלֹהִים יִהְיֶה בְּעֶזְרֶךָ.

מַרְקוֹ הַמִּסְכֵּן! לֵב אַמִּיץ הָיָה לוֹ, לֵב נָכוֹן לְכָל הַהַרְפַּתְּקָאוֹת הַגְּדוֹלוֹת והַקָּשׁוֹת אֲשֶׁר יָבִיא עָלָיו הַמַּסָּע הַזֶּה; אַךְ בְּהַבִּיטוֹ לְאָחוֹר אֶל חוּג הַשָּׁמַיִם וַיַּרְא והִנֵּה דְשֵׁינוֹבָה עִירוֹ הַיָּפָה הוֹלֶכֶת וְנֶעְלֶמֶת מֵעֵינָיו, וְהוּא עַל מְרוֹמֵי יָם, עַל הָאֲנִיָּה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת, הַמְּלֵאָה נוֹדְדִים מִבְּנֵי אַרְצוֹ, לְבַדּוֹ עַל שַׂקּוֹ הַקָּטָן הַמֵּכִיל כָּל רְכוּשׁוֹ, וְאֵין יוֹדֵעַ וְאֵין מַכִּיר אוֹתוֹ מִכָּל סְבִיבָיו, — וַתִּרְפֶּינָה יָדָיו וַיִּפֹל לִבּוֹ פִּתְאֹם. שְׁנֵי ימִים שָׁכַב עַל מִכְסֵה הָאֳנִיָּה כְּכֶלֶב, וְלֹא אָכַל כִּמְעַט מְאוּמָה, וְלַחַץ לְבָבוֹ הֵצִיק לוֹ מְאֹד וַיַּמְרִיצֵהוּ לִבְכּוֹת לְמַעַן אֲשֶׁר יִרְוַח לוֹ. כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת לְמִינֵיהֶן עָלוּ עַל לְבָבוֹ; וְהָרָעָה וְהַנּוֹרָאָה בְכֻלָּן שָׁבָה בָאָה פַעַם בְּפַעַם ותִּתְפָּעֶם בְּקִרְבּוֹ בְּאֵין הֲפוּגוֹת: הַמַּחֲשָׁבָה עַל מוֹת אִמּוֹ. וַיִּישַׁן שְׁנַת נְדוּדִים וּבַלָהוֹת וַיִּיקַץ מִשְּׁנָתוֹ פְעָמִים רַבּוֹת מִפְּנֵי הַחֶזְיוֹנוֹת אֲשֶׁר בִּעֲתוּהוּ. בַּחֲלוֹמוֹ וְהִנֵּה פְנֵי אִישׁ לֹא נוֹדַע לוֹ נִרְאוּ אֵלָיו וְהָאִישׁ מַבִּיט אֵלָיו בְּעֵינֵי-חֶמְלָה וְלוֹחֵש בְּאָזְנוֹ לֵאמֹר: אִמְּךָ מֵתָה. אָז נְכוֹנָה זְעָקָה לְהִתְפָּרֵץ מִלִּבּוֹ וְהוּא מֵקִיץ. בְּכָל-זֹאת שָׁבָה אֵלָיו רוּחוֹ הַטּוֹבָה כִּמְעָט, בִּרְאוֹתוֹ בַתְּחִלָּה אֶת הַיָּם הָאַטְלַנְטִי, אַחֲרֵי עָבְרָם אֶת מִפְרַץ-גִּבְּרַלְטַר. אַךְ לֹא לְאֹרֶך יָמִים הָיְתָה הָרְוָחָה. הַיָּם הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַזֶּה, אֲשֶׁר דְּמוּת אַחַת וּפָנִים אֲחָדִים לוֹ, הַחֹם הַהוֹלֵךְ וְגָדוֹל, תּוּגַת כָּל הָאֲנָשִׁים הַמִּסְכֵּנִים אֲשֶׁר מִסָּבִיב לוֹ, וְדַעְתּוֹ עִם לְבָבוֹ מַה גַּלְמוּד הוּא, הָיוּ לוֹ לְהָשִׁיב רוּחוֹ עַד דַּכָּא. הַיָּמִים אֲשֶׁר עָבְרוּ יוֹם אַחַר יוֹם, יָמִים רֵיקִים וְשׁוֹמֵמִים בְּאֵין חֲלִיפוֹת, הִתְבּוֹלְלוּ בְרוּחוֹ, כַּאֲשֶׁר בְּרוּחַ אֲנָשִׁים חוֹלִים. וַיְהִי בְעֵינָיו כְּנוֹסֵעַ עַל הַיָּם זֶה שָׁנָה תְמִימָה. וּבְכָל בֹּקֶר, בַּהֲקִיצוֹ מִשְּׁנָתוֹ, פָּחַד פַּחַד חָדָשׁ, בִּרְאוֹתוֹ וְהִנֵּה הוּא לְבַדּו בְּמִדְבַּר-הַמַּיִם הַנּוֹרָא הַזֶּה, בְּדֶרֶך אֲמֵרִיקָה. וְהַדָּגִים הַמְעוֹפְפִים, הַנּוֹפְלִים פְּעָמִים רַבּוֹת עַל מִכְסֵה הָאֳנִיָּה, וּמְבוֹאֵי-הַשֶּׁמֶשׁ הַנִּפְלָאִים אֲשֶׁר לָאֵזוֹר הֶחָם, בֵּין עָבֵי אֵשׁ וְעָבֵי דָם כַּבִּירִים נוֹרְאֵי-הוֹד, וְזָהֳרֵי-הַלַּיְלָה עַל-פְּנֵי הַמַּיִם, אֲשֶׁר בִּגְלָלָם נִרְאָה כָל הַיָּם כְּיַם-לֶהָבָה בוֹעֵר, — לֹא הָיּוּ בְעֵינָיו כִּדְבָרִים אֲשֶׁר יָשְׁנָם בֶּאֱמֶת, כִּי אִם כְּחֶזְיוֹנוֹת חֲלוֹם-לָיְלָה. וְיֵשׁ אֲשֶׁר הָיְתָה רוּחַ-הַיּום רָעָה, סוֹעֵרָה; וַיְהִי עָצוּר בַּתָּא, וְהָאֳנִיָּה וּמְלוֹאָה יָחֹגּוּ וְיָנוּעוּ, יִתְנוֹדְדוּ וִיטֻלְטְלוּ טַלְטֵלָה, וּמִסָּבִיב קוֹל עֲנוֹת אָיֹם וְנוֹרָא, קוֹל זְעָקוֹת וִילָלוֹת וְאָלוֹת; וְהָיָה בְעֵינָיו כְּאָדָם אֲשֶׁר קָרַב קִצּוֹ. וְהָיוּ יָמִים, אֲשֶׁר בָּהֶם שָׁקַט הַיָּם, כַּשֶּׁמֶן הָלַךְ, אַךְ הָיָה חֹם גָּדוֹל מִנְּשֹׂא וְשִׁמָּמוֹן נוֹרָא: שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת לְאֵין-קֵץ, מְכַלּוֹת עֵינַיִם ומְדִיבוֹת נֶפֶשׁ, שָׁעוֹת אֲשֶׁר בָּהֶן נִרְאוּ הַנּוֹסְעִים הַמְכֻסִּים זֵעָה, הַסְּרוּחִים עַל הַשֻּׁלְחָנוֹת בְּלִי נוֹעַ, כְּמֵתִים כֻּלָּם. וְהַמַּסָּע עוֹדֶנּוּ לֹא יִכְלֶה, מַיִם וְשָׁמַיִם, שָׁמַיִם וּמַיִם כָּל הַיָּמִים; כְּאֶתְמוֹל כַּיּוֹם, כַּיּוֹם כְּמָחָר, — עַתָּה, — בְּכָל עֵת, — לְעוֹלָם. וְהוּא עוֹמֵד שָׁעוֹת תְּמִימוֹת נִשְׁעָן אֶל הַמִּסְעָד, מִתְבּוֹנֵן אֶל הַיָּם הַמִּשְׂתָּרֵעַ לְאֵין-גְבוּל, נֶעְצָב, דּוֹאֵג, הוֹגֶה בְאִמּוֹ, עַד אֲשֶׁר תִּפֹּל עָלָיו תַּרְדֵּמָה וְסֻגְּרוּ שְׂמוּרוֹת עֵינָיו וְרֹאשׁוֹ יִצְנַח עַל כְּתֵפָיו; אָז יָשׁוּב יִרְאֶה אֶת פְּנֵי הָאִישׁ הַזָּר, אֲשֶׁר יַבִּיט אֵלָיו בְּחֶמְלָה וְשָׁנָה לוֹ בְאָזְנוֹ: אִמְּךָ מֵתָה! לַקּוֹל הַמְלַחֵשׂ הַזֶּה יִתְעוֹרֵר פִּתְאֹם בְּבֶהָלָה וְהֵקִיץ, לְמַעַן הוֹסִיף לַחֲלוֹם בְּעֵינַיִם פְקוּחוֹת וּלְהִתְבּוֹנֵן אֶל חוּג-הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר לֹא יְשַׁנֶּה פָנָיו.

שִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם הֶאֱרִיכָה הַנְּסִיעָה! אַךְ הַיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים הָיוּ הַטּוֹבִים בָּהֶם. מֶזֶג הָאַוִּיר הָיָה יָפֶה וְהָרוּחַ צָח. וְהוּא הִתְוַדַּע אֶל זָקֵן לוֹמְבַּרְדִּי, אִישׁ טוֹב, אֲשֶׁר נָסַע לַאֲמֵרִיקָה לְבַקֵּשׁ אֶת בְּנוֹ, הָעוֹבֵד אֲדָמָה בְקִרְבַת הָעִיר רוֹזַרִיּו; וַיְסַפֶּר-לוֹ אֶת-כָּל דִּבְרֵי בֵית-אָבִיו, וְהַזָּקֵן שָׁנָה לוֹ פְעָמִים רַבּוֹת, בְּתוֹפְפוֹ בְיָדוֹ עַל עָרְפּוֹ, לֵאמֹר: חֲזַק וְיֶאֱמַץ לִבְּךָ, בֶּן-חַיִל, מָצֹא תִמְצָא אֶת אִמְּךָ שְׁלֵמָה וּשְׂמֵחָה; — וְחֶבְרַת הַזָּקֵן חִזְּקָה אוֹתוֹ, וְלִבּוֹ הָיָה שָׁלֵו מֵעַתָּה וַיְנַחֶשׁ-לוֹ טוֹב וְלֹא רָע. בְּשִׁבְתּוֹ עַל קִדְמַת הָאֳנִיָּה אֵצֶל הָאִכָּר הַזָּקֵן הַמְעַשֵּׁן מִקְטַרְתּוֹ, תַּחַת הַשָּׁמַיִם הַיָּפִים הַזְּרוּעִים כּוֹכָבִים, וּבְנֵי-אַרְצוֹ סְבִיבוֹתָיו יוֹשְׁבִים אֲגֻדּוֹת אֲגֻדּוֹת וְשָׁרִים, תֵּאַר לוֹ מֵאָה פְעָמִים בַּחֲזוֹן לִבּוֹ את בּוֹאוֹ אֶל בּוֹאֶנּוֹס-אֵירֶס, וַיַּרְא וְהִנֵּה הוּא בָרְחוֹב הַיָּדוּעַ, וְגַם מָצָא אֶת הַחֲנוּת וְגַם רָץ לִקְרַאת קְרוֹבוֹ: — מַה שְּׁלוֹם אִמִּי? וְאַיֶּהָ? בּוֹא וְנֵלְכָה אֵלֶיהָ כְרֶגַע, בּוֹא וְנֵלְכָה כְרֶגַע! וְהִנֵּה הֵם רָצִים שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו, מְדַלְּגִים עַל גֶּרֶם הַמַּעֲלוֹת, הַדֶּלֶת נִפְתָּחָה… וּפֹה יְכַלֶּה לְדַבֵּר אֶל לִבּוֹ, וְרֶגֶשׁ רֹךְ וְאַהֲבַת נֶפֶשׁ יתְעוֹרֵר בְּקִרְבּוֹ, יִתְגַבַּר מֵעַל כָּל אֹמֶר וּדְבָרִים, עַד אֲשֶׁר יוֹצִיא בַסֵּתֶר תְּמוּנָה קְטַנָּה, הַתְּלוּיָה עַל צַוָּארוֹ, וְנָשַׁק לָהּ וּשְׁפָתָיו תַּבַּעְנָה תְפִלָּה.

בַּיּוֹם הַשִּׁבְעָה וְעֶשְׂרִים לְצֵאתוֹ בָּאוּ אֶל מְחוֹז חֶפְצָם. בְּבֹקֶר יוֹם אִיָּר אֶחָד, בְּהִבָּקַע אוֹר הַשַּׁחַר, אוֹר חַכְלִילִי, הִשְׁלִיכָה אֳנִיַּת-הַקִּיטוֹר עֹגֶן בַּנָּהָר הַגָּדוֹל, נְהַר פְלַטָּה, אֲשֶׁר עַל שְׂפָתוֹ מִשְׂתָּרַעַת הָעִיר הַגְּדולָה בּוֹאֶנּוֹס-אֵירֶס, בִּירַת הָרֶפֻּבְּלִיקָה אַרְגֶּנְטִינָה. יִפְעַת מֶזֶג הָאַוִּיר הָיְתָה בְעֵינָיו כְּאוֹת לְטוֹבָה. מֵרֹב שִׂמְחָתוֹ וְקֹצֶר-רוּחוֹ לֹא יָדַע נַפְשׁוֹ. אִמּוֹ רְחוֹקָה מִמֶּנּוּ אַךְ מִילִים אֲחָדִים! בְּעוֹד שָׁעוֹת מִסְפָּר יִרְאֶנָּה! וְהוּא נִמְצָא בַאֲמֵרִיקָה, בָּאָרֶץ הַחֲדָשָׁה, וְאֹמֶץ-לִבּוֹ הָיָה לוֹ לָבֹא לְבַדּוֹ עַד הֲלוֹם! כָּל הַנְּסִיעָה הָאֲרֻכָּה הַזֹּאת הָיְתָה בְעֵינָיו כְּלֹֹא הָיָתָה. נִדְמָה לוֹ, כִּי עָף בַּחֲלוֹם עַד הֵנָּה וַיִּיקַץ בָּרֶגַע הַזֶּה. וּבְאָשְׁרוֹ הַגָּדוֹל כִּמְעַט לֹא הִשְׁתּוֹמֵם וְלֹא נֶעְצַב בְּנָעֳרוֹ אֶת כִּיסֵי בְגָדָיו וְלֹא מָצָא כִּי-אִם אֶחָד משְּׁנֵי הַצְּרוֹרוֹת, אֲשֶׁר חָצָה וַיָּשֶׂם בָּהֶם אֶת הוֹנוֹ המְּעַט לְמַעַן יִשָּׁאֵר לוֹ הַצְּרוֹר הָאֶחָד לִפְלֵטָה, אִם יֹאבַד הַשֵּׁנִי. גָּנֹב גָּנְבוּ אוֹתוֹ מֵעִמּוֹ, וְעַתָּה נִשְׁאֲרוּ לוֹ עוֹד אַך שְׁקָלִים מִסְפָּר; אַך אֲבֵדַת כֶּסֶף מַה-הִיא כִי יָשִׂים אֵלֶיהָ לִבּוֹ עַתָּה, בִּהְיוֹת אִמּוֹ קְרוֹבָה אֵלָיו? וַיִּשָׂא שַׂקּוֹ בְיָדוֹ וַיֵּרֶד, הוּא וְאִיטַלְקִים רַבִּים עִמּוֹ, בָּאֳנִיַּת-קִיטוֹר קְטַנָּה, אֲשֶׁר הוּבְאָה אֶל-פְּנֵי הַחוֹף, וּמִן הָאֳנִיּה יָרַד בַסִּירָה, אֲשֶׁר נִקְרְאָה בְשֵׁם אַנְדְּרֵי דוֹרִיּה, וַיַּעַל עַל הַיַּבָּשָׁה לְיַד הַנָּמָל; וַיְבָרֶךְ אֶת יְדִידוֹ, הַזָּקֵן הַלּוֹמְבַּרְדִּי, וַיְמַהֵר וַיֵּלֶךְ בַּדֶּרֶך הָעוֹלֶה הָעִירָה, הָלוֹך וְהַרְחֵב צְעָדָיו.

כְבוֹאוֹ עַד הָרְחוֹב הָרִאשׁוֹן, עָצַר אֶת אַחַד הָעוֹבְרִים וַיִּשְׁאָלֵהוּ אֵיזֶה דֶרֶך יֵלֵך לְמַעַן בּוֹא אֶל רְחוֹב דֵּי לוֹס אַרְטִיס. הָאִיש אֲשֶׁר נִקְרָה לְפָנָיו הָיָה פוֹעֵל אִיטַלְקִי. וַיִּתְבּוֹנֵן אֵלָיו כִּמְבַקֵש לְדַעְתּוֹ ויִּשְׁאָלֵהוּ, הֲיוֹדֵעַ הוּא סֵפֶר. וַיָּנַע הַנַּעַר בְּרֹאשוֹ, לֵאמֹר: כֵּן. וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַפּוֹעֵל: טוֹב אֵפוֹא, וַיּוֹרֵהוּ אֶת הָרְחוֹב אֲשֶׁר בָּא מִשָּׁם וַיֹּאמַר: לֵךְ הָלְאָה, הָלְאָה, וּבְכָל הַקְצָווֹת תִּקְרָא אֶת שְׁמוֹת הָרְחוֹבוֹת; אָז תִּמְצָא אֶת הָרְחוֹב אֲשֶׁר אַתָּה דוֹרֵשׁ אֵלָיו. וַיֹּאמֶר לוֹ הַנַּעַר: חֵן-חֵן, וַיָּשֶׂם פְּעָמָיו אֶל הָרְחוֹב הַנִּפְתָּח לְפָנָיו.

וְהָרְחוֹב יָשָׁר, אָרֹךְ לְאֵין-קֵץ, אַך צָר: וּמִשְּׁנֵי עֲבָרָיו בָּתִּים שְׁפָלִים, לְבָנִים, אֲשֶׁר הָיָה מַרְאֵיהֶם כְּבָתֵּי-קַיִץ קְטַנִּים; וְהָרְחוֹב מָלֵא אֲנָשִׁים, מֶרְכָּבוֹת, עֲגָלוֹת גְּדוֹלוֹת, וְלִשְׁאוֹן קוֹלָם תֶּחֱרַשְׁנָה הָאָזְנָיִם; וְכֹה וָכֹה הִתְנוֹסְסוּ בָרוּחַ דְּגָלִים גְּדוֹלִים מְאֹד בַּעֲלֵי צְבָעִים שׁוֹנִים וַעֲלֵיהֶם כְּתוּבִים בְּאוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת מַסְעֵי הָאֳנִיּוֹת אֶל עָרִים לֹא נוֹדָעוֹת. מִדֵּי לֶכְתּוֹ מַהֲלָך לֹא רַב, רָאָה וְהִנֵּה מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ שְׁנֵי רְחוֹבוֹת אֲחֵרִים, הַהוֹלְכִים וְנִמְשָׁכִים לְכָל מַרְאֵה עֵינָיו, וְגַם לָהֶם בָּתִים שְׁפָלִים, לְבָנִים, מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם, וּמְלֵאִים גַּם הֵמָּה אֲנָשִׁים, מֶרְכָּבוֹת וַעֲגָלוֹת, וְעַל-פְּנֵיהֶם עוֹבֵר, בִּקְצֵיהֶם, הַקַּו הַיָּשָׁר אֲשֶׁר לְבִקְעַת אֲמֵרִיקָה הַגְּדוֹלָה וְהָרְחָבָה לְאֵין-קֵץ, כְּרֹחַב הָאֹפֶק עַל-פְּנֵי הַיָּם. הָעִיר הָיְתָה בְעֵינָיו גְּדוֹלָה לְאֵין-גְּבוּל. וְהוּא הֶאֱמִין, כִּי הָלוֹך יֵלֵךְ בָּה יָמִים וְלֵילוֹת וְרָאָה פַעַם בְּפַעַם רְחוֹבוֹת חֲדָשִׁים, כְּמוֹ מִשְׂתָּרַעַת הִיא עַל-כָּל אַדְמַת אֲמֵרִיקָה. וַיִּתְבּוֹנֵן הֵיטֵב אֶל שֵׁמוֹת הָרְחוֹבוֹת: שְׁמוֹת זָרִים, אֲשֶׁר קָרָא אוֹתָם בִּכְבֵדוּת. מִדֵּי הַגִּיעוֹ אֶל רְחוֹב חָדָשׁ, הִתְפָּעֵם רוּחוֹ בְקִרְבּוֹ, כִּי דִמָּה, שֶׁזֶּה הָרְחוֹב אֲשֶׁר הוּא מְבַקֵּשׁ. עַל כָּל הַנָּשִׁים הָעוֹבְרוֹת פָּקַח עֵינָיו, כִּי אָמַר בְּלִבּו אוּלַי יִפְגּושׁ אֶת אִמּוֹ. אִשָּׁה אַחַת רָאָה ותִּפָּעֶם רוּחוֹ; וַיַּדְבֵּק אוֹתָהּ וַיִּתְבּוֹנֵן אֵלֶיהָ: וְהִנֵּה הִיא כוּשִׁית; וַיַּרְחֵב צְעָדָיו וַיּוֹסֶף לָלֶכֶת דַּרְכּוֹ. וַיָּבֹא אֶל פָרָשַׁת הָרְחוֹבוֹת, וַיִּקְרָא, וַיַּעֲמֹד כִּמְסֻמָּר בְּמַסְמְרוֹת אֶל מִשְׁעוֹל-הָרְחוֹב. רְחוֹב דֵּי לוֹס אַרְטִיס הָיָה לְנֶגֶד עֵינָיו. וַיֵּט אֵלָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה מִסְפַּר 117; חֲנוּת קְרוֹבוֹ הָיְתָה בְמִסְפַּר 175. וַיַּרְחֵב צְעָדָיו עוֹד יוֹתֵר וַיָּרָץ וַיְדַלֵּג; בְּהַגִּיעוֹ עַד מִסְפַּר 171 לֹֹא יָכֹל עוֹד לָרוּץ וַיַּעֲמֹד לְהִנָּפֵשׁ. וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: הוֹי, אִמִּי! אִמִּי! הַאֻמְנָם אָשׁוּב אֶרְאֵך בְּעוֹד רְגָעִים אֲחָדִים! וַיָּרָץ אֶל עֵבֶר פָּנָיו וַיָּבֹא אֶל חֲנוּת קְטַנָּה. זֹאת הַחֲנוּת. וַיָּבֹא. וַיַּרְא אֵשֶׁת שֵׂיבָה, אֲשֶׁר מִשְׁקָפַיִם עַל עֵינֶיהָ.

וַתֹּאמֶר אֵלָיו הָאִשָּׁה בַּשָּׁפָה הַסְּפָרַדִּית: מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ, הַנָּעַר?

וַיֹּאמֶר הַנַּעַר, וּלְשוֹנוֹ דִבְּרָה בִכְבֵדוּת: הֲלֹֹא זֹאת חֲנוּת פְרַנְצֶסְקוֹ מֵירֶלִּי?

וַתַּעַן הָאִשָּׁה אִיטַלְקִית וַתֹּאמַר: פְרַנְצֶסְקוֹ מֵירֵלִּי מֵת.

הַדָּבָר יָצָא מִפִּיהָ וַיִפֹּל כְּחֵץ שָׁנוּן בְּלֵב הַנָּעַר.

– מָתַי מֵת?

– זֶה יָמִים רַבִּים, — עָנְתָה הָאִשָּׁה —, זֶה חֳדָשִים. לֹא הִצְלִיחַ בְּמִשְׁלַח-יָדוֹ וַיֵּלֶך לְמֶרְחַקֵּי אָרֶץ. אוֹמְרִים אָמֹר, נָסַע אֶל בַּחִיָּה בְּלַנְקָה, רָחוֹק, רָחוֹק מִזֶּה. וכִמְעַט בָּא שָׁמָּה מֵת. הַחֲנוּת לִי הִיא.

וּפְנֵי הַנַּעַר חָוָרוּ.

וְאַחַר אָמַר בִּמְהִירוּת: מֵירֶלִּי יָדַע אֶת אִמִּי; אִמִּי שֵׁרְתָה בְּבֵית הָאָדוֹן מֵקִינֶץ. אַךְ הוּא לְבַדּוֹ יָכוֹל לְהַגִּיד לִי אַיֶּהָ. וַאֲנִי בָאתִי לַאֲמֵרִיקָה לְבַקֵּשׁ אֶת אִמִּי. מֵירֶלִּי הָיָה שׁוֹלֵחַ לָהּ אֶת מִכְתָּבֵינוּ. עָלַי לִמְצֹא אֶת אִמִּי.

וַתַּעַן הָאִשָּׁה וַתֹּאמַר: נַעַר מִסְכֵּן, אֵינֶנִּי יוֹדַעַת מִטּוֹב וְעַד רָע. הָבָה, אֶשְׁאֲלָה אֶת חֲנִיכִי. הוּא יָדַע אֶת הַנַּעַר עוֹשֵׂה דְבַר מֵירֶלִּי. מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי יֵשׁ דָּבָר בְּפִיו וְהִגִּיד לָךְ.

וַתֵּלֶך אֶל יַרְכְּתֵי הַחֲנוּת וַתִּקְרָא לַנַּעַר, וַיָּבֹא כְרָגַע. וַתֹּאמֶר לוֹ הָאִשָּׁה: הֲלֹא תִזְכּוֹר, כִּי מְשָׁרֵת מֵירֶלִּי הֵבִיא פַעַם בְּפַעַם מִכְתָּבִים לָאִשָּׁה, אֲשֶׁר שֵׁרְתָה בְבֵית אִישׁ מִ“בְּנֵי הָאָרֶץ”?

וַיֹּאמֶר הַנַּעַר: בְּבֵית הָאָדוֹן מֵקִינֶץ? כֵּן, גְּבִרְתִּי, פְּעָמִים אֲחָדוֹת. בִּקְצֵה רְחוֹב דֵּי לוֹס אַרְטִיס.

וּמַרְקוֹ קָרָא: חֵן-חֵן, אִשָּׁה טוֹבָה! וְעַתָּה הַגִּידִי לִי אֶת הַמִסְפָּר… אֵינָך יוֹדַעַת? תְּנִי לִי אֵפוֹא מוֹרֵה-דֶרֶךְ, — בּוֹא אַתָּה עִמִּי, הַנַּעַר; יֶשׁ-לִי עוֹד אֲגוֹרוֹת בְּכִיסִי.

וּדְבָרָיו נִמְרְצוּ מְאֹד, עַד אֲשֶׁר לֹא חִכָּה הַנַּעַר לִפְקֻדַּת הָאִשָּׁה גְבִרְתּוֹ, וַיֹּאמַר: הָבָה, נֵלֵךְ; וַיֵּצֵא בְחִפָּזוֹן רִאשׁוֹנָה.

וַיֵּלְכוּ כִּמְעַט בִּמְרוּצָה עַד קְצֵה הָרְחוֹב הָאָרֹךְ מְאֹד, וְאֵין דּוֹבֵר מֵהֶם דָּבָר; וַיַּעַבְרוּ בְּפֶתַח הַשַּׁעַר לְבַיִת קָטָן, לָבָן, וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי שְׁבָכָה יָפָה עֲשׂוּיָה בַרְזֶל, אֲשֶׁר בַּעֲדָה רָאוּ חָצֵר מְלֵאָה עֲצִיצֵי פְרָחִים.

וַיְצַלְצֵל מַרְקוֹ בַּמְצִלָּה. וַתֵּצֵא נַעֲרָה אֲלֵיהֶם הַפֶּתְחָה.

והַנַּעַר שָׁאַל בְחֶרְדַּת-לֵב: הֲלֹא פֹה יוֹשֵׁב הָאִישׁ מֵקִינֶץ?

וַתַּעַן הַנַּעֲרָה וַתֹּאמֶר, וְהִיא מְבַטְּאָה אֶת האִיטַלְקִית עַל-פִּי דֶרֶך הסְּפָרַדִית: פֹּה יָשַׁב הָאִישׁ. וְעַתָּה אֲנַחְנוּ — מִשְׁפַּחַת זֶבַּלּוֹס — יוֹשְׁבִים פֹּה.

וַיִּשְׁאַל מַרְקוֹ בְּחֶרְדַּת לֵב: וְאָנָּה הָלַך מֵקִינֶץ וּבֵיתוֹ?

— הָלְכוּ אֶל קָרְדּוֹבָה.

וַיִּקְרָא מַרְקוֹ: קָרְדּוֹבָה! וְאַיֵּה קָרְדּוֹבָה? וְהָאִשָּׁה, אֲשֶׁר שֵׁרְתָה בְּבֵיתָם? אִמִּי? הַמְשָׁרֶתֶת הָיְתָה אִמִּי! הֲגַם אֶת אִמִּי לָקְחוּ עִמָּם?

ותִּתְבּוֹנֵן אֵלָיו הַנַּעֲרָה וַתֹּאמַר: לֹא יָדַעְתִּי. אוּלַי אָבִי יוֹדֵעַ זֹאת, הוּא יָדַע אוֹתָם לִפְנֵי נָסְעָם מִזֶּה. חַכּוּ רֶגַע אֶחָד.

וַתְּמַהר הַבַּיְתָה וַתָּשָׁב עוד מְעַט וְאָבִיהָ עִמָּהּ — אִישׁ גָּבוֹהַּ וּזְקָנוֹ לָבָן. וַיִּתְבּוֹנֵן הָאִישׁ רֶגַע אֶחָד אֶל הַמַּרְאֶה הַמְלַבֵּב אֲשֶׁר לַנּוֹסֵעַ הַדְּשֵׁינוֹבִי הַקָּטָן, בַּעַל הַשֵּׂעָר הַצָּהֹב וְהָאַף שֶׁל נֶשֶׁר, וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אִיטַלְקִית מְשֻׁבָּשָׁה:

— הֲמִדְּשֵׁינוֹבָה אִמֶּך?

וַיֹאמֶר מַרְקוֹ: כֵּן.

— וּבְכֵן הָאִשָּׁה הַדְּשֵׁינוֹבִית, אֲשֶׁר שֵׁרְתָה אוֹתָם, הָלְכָה גַם הִיא עִמָּהֶם. זֹאת יָדַעְתִּי אֶל-נָכוֹן.

—וְאָנָה הָלָכוֹ?

— אֶל קָרְדּוֹבָה הָעִיר.

וַיֵּאָנַח הַנַּעַר; וְאַחַר אָמַר, כְּנוֹטֶה לִבּוֹ לִסְבּוֹל: אִם כֵּן אֵפוֹא… אֵלֵך אֶל קָרְדּוֹבָה.

וַיַּבֵּט אֵלָיו הָאִישׁ בְּחֶמְלָה וַיִּקְרָא:

— נַעַר מִסְכֵּן! קָרְדּוֹבָה רְחוֹקָה מִזֶּה דֶרֶך מֵאוֹת מִילִים.

פְּנֵי מַרְקוֹ חָוְרוֹ כִפְנֵי מֵת, וַיִּשָׁעֵן בְּיָדוֹ הָאַחַת עַל הַשְּׂבָכָה.

אָז אָמַר הָאִישׁ מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ חֶמְלָה: הָבָה נִרְאֶה, הָבָה נִרְאֶה! וַיִּפְתַּח הַדֶּלֶת וַיֹּאמַר: בּוֹא מְעַט הַבַּיְתָה, וְנִרְאֶה מַה לַּעֲשׂוֹת לָךְ. וַיּוֹשִׁיבֵהוּ עַל הַכִּסֵּא וַיֹּאמֶר לוֹ אֲשֶׁר יְסַפֵּר אֶת הַקּוֹרוֹת אוֹתוֹ, וַיַּקְשֵׁב וַיִּשְׁמַע בְּשׂוּם-לֵב, וַיַּחֲשׁוֹב מְעַט וְאַחַר שְׁאָלָהוּ, בְּלִי הַרְבּוֹת דְּבָרִים: הֲלֹא אָפֵס כַּסְפֶּך? וַיֹּאמֶר מַרְקוֹ? יֶש לִי עוֹד… מְעַט כֶּסֶף.

וְהָאִישׁ חָשַׁב שׁוּב דַּקִּים חֲמִשָּׁה, וְאַחַר יָשַׁב אֶל שֻׁלְחַן-הַכְּתִיבָה, וַיִּכְתֹּב מִכְתָּב, וַיִּסְגְּרֵהוּ, וַיִּתֵּן בְּיַד הַנַּעַר וַיֹּאמֶר אֵלָיו: שְׁמַע, הָאִיטַלְקִי הַקָּטָן. קַח אֶת הַמִּכְתָּב הַזֶּה בְּיָדְךָ וְקוּם לֵך אֶל בּוּקָה, עִיר קְטַנָּה, אֲשֶׁר מַחֲצִית אֲנָשֶׁיהָ בְנֵי דְשֵׁינוֹבָה, וּרְחוֹקָה הִיא מִזֶּה דֶרֶךְ שְׁתֵּי שָׁעוֹת. כָּל אִישׁ יוּכַל לְהוֹרוֹתְך הַדָּרֶך. וּבָאתָ שָׁמָּה וּבִקַּשְׁתָ אֶת הָאִישׁ, אֲשֶׁר הַמִּכְתָּב הַזֶּה עָרוּךְ אֵלָיו וַאֲשֶׁר כָּל הָעִיר יוֹדַעַת אוֹתוֹ. תְּנָה לוֹ אֶת הַמִּכְתָּב, וְהוּא יַסִּיעֲךָ מָחָר אֶל הָעִיר רוֹזַרִיּוֹ, וְכָתַב עָלֶיךָ אֶל אִישׁ מִשָּׁם, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה, כִּי תוּכַל לֶאֱחֹז דַּרְכְּךָ הָלְאָה עַד קָרְדּוֹבָה; שָׁם תִּמְצָא אֶת בֵּית מֵקִינֶץ וְאֶת אִמֶּךָ. וְעַתָּה קַח זֹאת מִיָּדִי. וַיִתֵּן בְּיָדוֹ שְׁקָלִים אֲחָדִים. לֵךְ וְאַמֵּץ לְבָבֶךָ; בְּכָל מָקוֹם בָּאָרֶץ הַזֹּאת תִּמְצָא אֲנָשִׁים מִבְּנֵי אַרְצְךָ, וְלֹא תִהְיֶה נֶעְזָב. שָׁלוֹם.

וְהַנַּעַר אָמַר אֵלָיו: חֵן-חֵן, מִבְּלִי מְצֹא מִלִּים אֲחרוֹת לְהַגִּיד לוֹ, וַיִּקַּח אֶת שַׂקּוֹ וַיֵּצֵא, וַיִּפָּרֵד מֵעַל מוֹלִיכוֹ הַקָּטָן וַיֵּלֶך לְאִטּוֹ אֶל בּוּקָה, מָלֵא תוּגָה וְגַם מָלֵא תִמָּהוֹן עַל הָעִיר הַגְּדוֹלָה וְהַהוֹמִיָּה הַזֹּאת, אֲשֶׁר עָבַר בִּרְחוֹבוֹתֶיהָ.

מִכָּל אֲשֶׁר מָצָא אוֹתוֹ מִן הָרֶגַע הַזֶּה וְעַד הַיּוֹם הַשֵּׁנִי בָעֶרֶב לֹא דָבַק בְּזִכְרוֹנוֹ דָבָר, בִּלְתִּי-אִם תְּמוּנָה כֵהָה וּמְרַפְרֶפֶת, כִּשְׂעִפִּים מֵחֶזְיוֹנוֹת חוֹלֵה קַדַּחַת; כִּי הָיָה עָיֵף, נַעֲנֶה זָעֵף וּרְפֵה-יָדַיִם. בַּלַּיְלָה יָשֵׁן בְּחֶדֶר רַע אֲשֶׁר בְּאַחַת הַבָּתִּים בְּבוּקָה, הוּא וְסַבָּל הַנּוֹשֵׂא מַשָּׂא עַל הַחוֹף, וְאַחַר יָשַׁב כִּמְעַט כָּל הַיּוֹם עַל גַּל קוֹרוֹת, לְנֹכַח אַלְפֵי אֳנִיּות גְּדוֹלוֹת וְסִירוֹת וָאֳנִיּוֹת-קִיטוֹר קְטַנּוֹת, וַיְהִי כְּחוֹלֵם. בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, בַּנֶּשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם, יָשַׁב עַל אֲחוֹרֵי סִירַת-תֹּרֶן גְּדוֹלָה, הַנּוֹשֵׂאת פְּרִי, וְהִיא מוּעָדָה לְעִיר רוֹזַרִיּוֹ וּשְׁלשָׁה מַלָּחִים מִבְּנֵי דְשֵׁינוֹבָה, אֲנָשִׁים חֲזָקִים, שְׁחַרְחָרִים, שֶׁשְּׁזָפָתַם הַשֶּׁמֶשׁ, שָׁטִים אוֹתָהּ; קוֹל בְּנֵי אַרְצוֹ אֵלֶּה וְהַלָּשׁוֹן הָאֲהוּבָה הַנִּשְׁמַעַת עַל פִיהֶם נָתְנוּ מְעַט נִחוּמִים בְּלִבּוֹ.

וַיּסָּעוּ. וְהַנְּסִיעָה הֶאֱרִיכָה שְׁלֹשָׁה יָמִים וְאַרְבָּעָה לֵילוֹת וַתַּפְלֵא אֶת הַנּוֹסֵעַ הַקָּטָן הַפְלֵא וָפֶלֶא. שְׁלשָׁה יָמִים וְאַרְבָּעָה לֵילוֹת עַל הַנָּהָר הַנִּפְלָא הַזֶּה, נְהַר פָּרָנָה, אֲשֶׁר נְהַר פּוֹ, הַגָּדוֹל בְּמֵימֵי אִיטַלְיָה, כְּנַחַל קָטָן נֶגְדּוֹ; הֵן גַּם אֹרֶךְ מַהֲלָכוֹ יִגְדַּל מֵאֹרֶךְ אִיטַלְיָה כֻלָּה אַרְבַּע פְּעָמִים וְיוֹתֵר. וְהַסִּירָה עָלְתָה לְאִטָּה נֶגֶד הַזֶּרֶם שֶל נְתִיב-הַמַּיִם הַשַּׂגִּיא הַזֶּה. וַיַּעַבְרוּ עַל-פְּנֵי אִיִּים אֲרֻכִּים, אֲשֶׁר לְפָנִים הָיוּ מְעוֹנוֹת לִנְחָשִׁים וְלִנְמֵרִים, וְעַתָּה כִסּוּ פְנֵיהֶם עֲצֵי תַפּוּחֵי-זָהָב וַעֲרָבִים, וּמַרְאֵיהֶם כִּיעָרִים שָׁטִים עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. פַּעַם עָבְרוּ בִּתְעָלוֹת צָרוֹת, אֲשֶׁר לֹא הֶאֱמִינוּ כִּי יֵצְאוּ מֵהֶן; פַּעַם שָׁטוּ עַל-פְּנֵי רַחֲבֵי מַיִם, אֲשֶׁר הָיוּ בְעֵינֵיהֶם כַּאֲגַמִּים שְׁקֵטִים, רַחֲבֵי-יָדָיִם; וְאַחַר שָׁבוּ עָבְרוּ בֵין אִיִּים, בְּתוֹךְ תְּעָלוֹת עֲקַלְקַלּוֹת, הַמִּתְפַּתְּלוֹת הֵנָּה וָהֵנָּה בְעַד מַעֲבֵה-צְמָחִים שַׂגִּיא. הָיְתָה דְמָמָה עֲמֻקָּה. וְעִתִּים נִדְמוּ הַחוֹפִים וְרַחֲבֵי-הַמַּיִם הַכַּבִּירִים וְהַבּוֹדְדִים לְנָהָר פֶּלִאי, אֲשֶׁר סִירַת-הַתֹּרֶן הַדַּלָה הָיְתָה הָרִאשׁוֹנָה לָסֹל לָהּ נְתִיבָה בְּנִבְכֵי גַלָּיו. כַּאֲשֶׁר הוֹסִיפוּ לִנְסוֹעַ, כֵּן רִפָּה הַנָּהָר הַכַּבִּיר הַזֶּה אֶת יְדֵי הַנָּעַר. כִּי דִמָּה בְּנַפְשׁוֹ, שֶׁאִמּוֹ יוֹשֶׁבֶת עַל מַעְיְנוֹת הַנָּהָר וְהַנְּסִיעָה תֶאֱרַךְ שָׁנִים. פַּעֲמַיִם בַּיּוֹם אָכַל עִם הַמַּלָּחִים מְעַט לֶחֶם וּבָשָׂר מָלוּחַ. וְהַמַּלָּחִים, אֲשֶׁר רָאוּ אוֹתוֹ וְהִנֵּה הוּא עֲצוּב-רוּחַ מְאֹד, לֹא דִבְּרוּ אֵלָיו דָּבָר בְּכָל הַדָּרֶךְ. בַּלַּיְלָה יָשֵׁן עַל הַמִּכְסֶה וַיִּיקַץ פְּעָמִים רַבּוֹת פִּתְאֹם, כִּי נִבְעַת מִפְּנֵי אוֹר הַיָּרֵחַ הַבָּהִיר, אֲשֶׁר הֵאִיר אֶת פְּנֵי הַמַּיִם הַכַּבִּירִים וְאֶת גְּדוֹת הַנָּהָר הָרְחוֹקוֹת, וּלְבָבוֹ הִתְחַמֵּץ בְּקִרְבּוֹ. — קָרְדּוֹבָה! — וַיְשַׁנֶּן-לוֹ אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה: קָרְדּוֹבָה! כְּשֵׁם אַחַת הֶעָרִים הַנִּפְלָאוֹת, אֲשֶׁר שָׁמַע מְסַפְּרִים עֲלֵיהֶן בְּסִפּוּרֵי-אַגָּדוֹת. וְאַחַר אָמַר בְּלִבּוֹ: הֵן אִמִּי עָבְרָה בָזֶה וַתֵּרֶא אֶת הָאִיִּים הָאֵלֶּה וְאֶת גְּדוֹת-הַנָּהָר הָאֵלֶּה; והַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר הָיְתָה עֲלֵיהֶם עֵין אִמּוֹ, לֹא הָיוּ עוֹד בְּעֵינָיו מוּזָרִים, גַּלְמוּדִים… בַּלַּיְלָה שָׁר אַחַד הַמַּלָּחִים. וַיַּזְכֵּר לוֹ הַקּוֹל הַזֶּה אֶת שִׁירֵי אִמּוֹ, אֲשֶׁר שָׁרָה לוֹ בְּיַלְדוּתוֹ בְּיַשְּׁנָהּ אוֹתוֹ. בַּלַּיְלָה הָאַחֲרוֹן נֶאְנַק דֹּם, כְּשָׁמְעוֹ אֶת צִלְצְלֵי הַקּוֹל הַזֶּה. וַיַּעֲמֹד הַמַּלָּח מִשּׁוֹרֵר. וְאַחַר קָרָא: חֲזַק וֶאֱמָץ, הַנָּעַר! לַעֲזָאזֵל! יְלִיד דְּשֵׁינוֹבָה בּוֹכֶה, יַעַן הֱיוֹתוֹ רָחוֹק מִבֵּיתוֹ, הַדְּשֵׁינוֹבִיִּים עוֹבְרִים אֶת כָּל הָאָרֶץ בְּכָבוֹד וּבְעֹז! — לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִתְאוֹשֵׁשׁ, חָשׁ אֶת הַדָּם הַדְּשֵׁינוֹבִי שׁוֹטֵף בְּעוֹרְקָיו, וַיָּרֶם ראשׁוֹ בְגָאוֹן וַיַּךְ בָּאֶגְרוֹף עַל הַמָּשׁוֹט, וַיְדַבֵּר אֶל לִבּוֹ לֵאמֹר: טוֹב אֵפוֹא, אֹחַז דַּרְכִּי וְלֹא אֵט, גַּם כִּי אֶעֱבוֹר בְּכָל הָאָרֶץ, גַּם כִּי אֶסַּע עוֹד יָמִים וְשָׁנִים וְאֵלֵך בְּרַגְלַי מֵאוֹת מִילִים. מָצֹא אֶמְצָא אֶת אִמִּי. וְאִם תִּיעַף נַפְשִׁי לָמוּת, אֶפּוֹל לְרַגְלֶיהָ וְאוֹצִיא נִשְמָתִי! אַך אָשׁוּבָה אֶרְאֶה פָנֶיהָ בְחַיָּי! חֲזָק! — רוּחוֹ הַטּוֹבָה שָׁבָה אֵלָיו וְהוּא בָא, בְּהִבָּקַע אוֹר בֹּקֶר חַכְלִילִי וְקָרִיר, אֶל הָעִיר רוֹזַרִיּוֹ הַיּוֹשֶׁבֶת עַל מְרוֹם שְׂפַת פָּרָנָה, שֶׁשָּׁם נִשְׁקְפוּ מִתּוֹךְ הַמַּיִם תָּרְנֵי מֵאוֹת אֳנִיּוֹת וְהַדְּגָלִים הַמִּתְנוֹסְסִים עֲלֵיהֶם.

מִיַּד אַחֲרֵי עֲלוֹתוֹ מִן הַסִּירָה לָקַח שַׂקּוֹ בְיָדוֹ וַיֵּלֶךְ הָעִירָה לְבַקֵּשׁ אֶת הָאִישׁ הָאַרְגֶּנְטִינִי, אֲשֶׁר מָגִנּוֹ מִבּוּקָה שָׁלַח אֵלָיו בְּיָדוֹ כַּרְטִיס-בִּקּוּר עִם דִּבְרֵי הַמְלָצָה מְעַטִּים. כְּבוֹאוֹ אֶל רוֹזַרִיּוֹ, דִּמָּה, כִּי בָא אֶל עִיר יְדוּעָה לוֹ מִתְּמוֹל שִלְשׁוֹם. הָרְחוֹבוֹת כִּרְחוֹבוֹת בּוֹאֶנּוֹס-אֵירֶס, אֲרֻכִּים לְאֵין-קֵץ, יְשָׁרִים, בָּתִּים לְבָנִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם, וּמֵעַל לַגַּגּוֹת הִשְׂתָּרְעוּ לְכָל עֵבֶר חוּטֵי בַרְזֶל, קַוֵּי הַטֶּלֶּגְרַף וְהַטֶּלֵּפוֹן, אֲשֶׁר נִרְאוּ כְקוּרֵי עַכָּבִיש שַׂגִּיאִים; וְקוֹל הֲמֻלָּה גְדוֹלָה מֵרֹב אָדָם וְסוּסִים וּמֶרְכָּבוֹת. לְכָל הַמַּרְאֶה הַזֶּה תָּעָה לְבָבוֹ וְכִמְעַט דִּמָּה בְנַפְשׁוֹ, כִּי שָׁב לִהְיוֹת בְּבוֹאֶנּוֹס-אֵירֶס וְכִי עָלָיו לָשׁוּב לְבַקֵּשׁ אֶת קְרוֹבוֹ. וַיִּתְהַלֵּך כְּשָׁעָה תְמִימָה בְתוֹךְ הָעִיר וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיְהִי בְעֵינָיו כְּשָׁב בְּכָל עֵת אֶל הָרְחוֹב אֲשֶׁר יָצָא מִמֶּנּוּ; עַד אֲשֶׁר מָצָא, בְּרֹב שָׁאֳלוֹ אֶת פִי כָל עוֹבֵר, אֶת בֵּית מָגִנּוֹ הֶחָדָש. וַיִּמְשׁוֹךְ בַּמְּצִלָּה, וַיֵּצֵא אֵלָיו אִישׁ גָּדוֹל, צָהֹב, גַּס-פָּנִים, וּמַרְאֵהוּ כְמַרְאֵה סוֹכֵן אֲשֶׁר עַל הַבַּית, וַיִּשְׁאָלֵהוּ בִקְשִׁי-קוֹלוֹ וּבִצְלִיל לָשׁוֹן נָכְרִיָּה: אֶת מִי תְבַקֵּשׁ?

וַיִּקֹּב הַנַּעַר אֶת שֵׁם הָאִישׁ.

וַיַּעַן הַסּוֹכֵן וַיֹּאמַר: בַּעַל הַבַּית נָסַע אֶתְמוֹל, הוּא וְכָל בֵּיתוֹ, אֶל בּוֹאֶנּוֹס-אֵירֶס.

הַנַּעַר נִפְעַם וְלֹא יָכֹל לְדַבֵּר דָּבָר.

ואַחַר צִפְצֵף: אֲבָל אֲנִי… אֲנִי אֵין לִי מַכִּיר פֹּה! גַּלְמוּד אָנֹכִי! — וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת הַכַּרְטִיס.

הַסּוֹכֵן לָקַח אֶת הַכַּרְטִיס מִיָּדוֹ וַיִּקְרָאֵהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ בְּרֹגֶז קוֹלוֹ: לֹא אוּכַל לְהוֹשִׁיעַ. בְּעוֹד חֹדֶשׁ יָמִים, כְּשׁוּבוֹ מִמַסָּעוֹ, אֶתְּנֶנּוּ לוֹ.

וַיִּקְרָא הַנַּעַר בְּקוֹל תַּחֲנוּנִים: אֲבָל, אֲנִי בְגַפִּי פֹה! וְעֶזְרָה דְרוּשָׁה לִי!

וַיֹּאמֶר הָאִישׁ: מַה לִּי וָלָךְ? הַמְעַט לָנוּ בְרוֹזַרִיָּה מִיּוֹצְאֵי אַרְצְךָ, כִּי נוֹסַפְתָּ גַם אַתָּה עַל הָאֲסַפְסוּף הַזֶּה! לֵך שׁוּב אֶל אִיטַלְיָה וַחֲזוֹר עַל הַפְּתָחִים. — וַיִּסְגּוֹר אֶת הַדֶּלֶת לְפָנָיו. הַנַּעַר עָמַד תַּחְתָּיו כִּנְצִיב אָבֶן.

וְאַחַר לָקַח אֶת שַׂקּוֹ לְאִטּוֹ וַיֵּלֶך לוֹ בְלֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה, וְאַלְפֵי מַחֲשָׁבוֹת נוּגוֹת עִנּוּ נַפְשׁוֹ הַסּוֹעֵרָה. מַה יַּעֲשֶׂה? אָנָה יִפְנֶה? מרוֹזַרִיּו לְקָרְדּוֹבָה הָיָה דֶרֶך יוֹם אֶחָד בָּרַכָּבֶת. וְלֹא הָיוּ לוֹ בְכִיסוֹ בִּלְתִּי-אִם עוֹד שְׁקָלִים אֲחָדִים. וְכִי יִגְרַע מֵהֶם אֶת הַכֶּסֶף דֵּי מַחְסוֹרוֹ לַיּוֹם הַזֶּה, לֹא יִשָּׁאֵר לוֹ כִמְעַט מְאוּמָה. מֵאַיִן יִקַּח כֶּסֶף לַדָּרֶך? אָמְנָם כִּי יוּכַל לַעֲבוֹד. אַך אֵיך יַעֲשֶׂה וְאֶל מִי יִפְנֶה לְבַקֵשׁ עֲבוֹדָה? הַיְבַקֵּשׁ נְדָבוֹת? חָלִילָה לוֹ! כִּי יְגָרְשׁוּהוּ וְכִי יִגְעֲרוֹ בוֹ וְכִי יַשְׁפִּילוּהוּ, כַּאֲשֶׁר קָרָהוּ זֶה עַתָּה, לֹא! נִבְחָר לוֹ הַמָּוֶת! לַמַּחֲשָׁבָה הַזֹּאת וְלַמַּרְאֶה הַמְחֻדָּשׁ שֶׁל הַרְחוֹב הָאָרֹךְ, אֲשֶׁר הָיוּ תוֹצְאוֹתָיו אֶל הַבִּקְעָה הַגְּדוֹלָה וְהָרְחָבָה לְאֵין-גְבוּל, רָפוּ יָדָיו שֵׁנִית; וַיָּטֶל אֶת שַׂקּוֹ עַל מִשְׁעוֹל הָרְחוֹב וַיֵּשֶׁב עָלָיו, אֲחוֹרָיו אֶל הַחוֹמָה, וַיְכַס פָּנָיו בְּיָדָיו וַיֵּשֶׁב שׁוֹמֵם בְּמַר-נַפְשׁוֹ, אַך בָּכֹה לֹא בָכָה.

הָעוֹבְרִים הָדְפוּ אוֹתוֹ בְרַגְלֵיהֶם; קוֹל רַעַשׁ הָעֲגָלוֹת מִלֵּא אֶת הָרְחוֹב; וּנְעָרִים אֲחָדִים עָמְדוּ וַיִּתְבּוֹנְנוּ בוֹ. וְהוּא יָשַׁב כַּאֲשֶׁר יָשַׁב וְלֹא נָע וְלֹא זָע, עַד אֲשֶׁר הֱעִירָהוּ קוֹל אִישׁ מְדַבֵּר אֵלָיו אִיטַלְקִית וְלוֹמְבַּרְדִּית, לֵאמֹר: מַה -לְּךָ, הַנָּעַר?

לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נָשָׂא עֵינָיו וּכְרֶגַע נִתַּר מִמְּקוֹמוֹ וַיָּקָם וַיַּעֲמֹד עַל רַגְלָיו וַיִּקְרָא בְתִמָּהוֹן: הַאַתָּה, אֲדוֹנִי, פֹה?

הָאִישׁ הָיָה הָאִכָּר הַלּוֹמְבַּרְדִּי הַזָּקֵן, אֲשֶׁר נוֹדַע לוֹ בְּמַסָּעוֹ בַּדֶּרֶך לְאַרְגֶּנְטִינָה.

תִּמְהוֹן הַזָּקֵן לֹא מְעַט הָיָה מִתִּמְהוֹנוֹ הוּא. אַך הַנַּעַר לֹא חִכָּה לוֹ בִדְבָרִים וַיְסַפֶּר לוֹ מַהֵר אֶת כָּל הַקּוֹרוֹת אוֹתוֹ. — וְעַתָּה אֵין לִי כֶסֶף; עָלַי לַעֲבוֹד עֲבוֹדָה; בַקֶּשׁ-נָא לִי עֲבוֹדָה, לְמַעַן אֶקְבּוֹץ עַל-יָד מִסְפַּר שְׁקָלִים; אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת הַכֹּל: לָשֵׂאת מַשָּׂא בַכָּתֵף, לְטַאטֵא אֶת הָרְחוֹבוֹת, לְמַלֵּא כָל פְּקֻדָּה וְלָלֶכֶת בְּכָל מַלְאֲכוּת, וְגַם לַעֲבוֹד עֲבוֹדָה בַשָּׁדֶה; וְכִי אַשִּׂיג פַּת לֶחֶם שָׁחוֹר בַּעֲמָלִי, וּמָצָא לִי; אַך מִי יִתֵּן וְאוּכַל לָצֵאת בְּקָרוֹב מִן הָעִיר וְלִמְצֹא אֶת אִמִּי; הַרְאֵנִי-נָא אוֹת לְטוֹבָה; עֲבוֹדָה, עֲבוֹדָה בַּקֵּש לִי, בְּשֵׁם אֱלֹהִים; ואִם לֹא, אָבַדְתִּי, אָבָדְתִּי!

וַיֹּאמֶר הָאִכָּר — וּבְדַבְּרוֹ פָנָה כֹה וָכֹה וַיִּתְגָּרֵד בְּסַנְטֵרוֹ: — לַעֲזָאזֵל! מָה הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה!.. לַעֲבוֹד… נָקֵל לְהַבִּיע בִּשְׂפָתָיִם. הָבָה נִרְאֶה! הֲלֹא נוּכַל לִמְצֹא בְתוֹך כָּל אַנְשֵׁי אַרְצֵנוּ הָרַבִּים שְׁלשִׁים שָׁקֶל?

וַיַּבֵּט אֵלָיו הַנַּעַר וְקֶרֶן אוֹר תּקְוָה חִזְּקָתְהוּ.

וְהָאִכָּר אָמַר אֵלָיו: קוּם לֵך עִמִּי.

וַיִּשְׁאַל הַנַּעַר, כְּשֶׁיָּדוֹ אוֹחֶזֶת בְּשַׂקּוֹ: אָנָה נֵלֵך?

— קוּם לֵך אִתִּי.

וַיֵּלֶךְ הָאִכָּר, וּמַרְקוֹ אַחֲרָיו, וַיַּעַבְרוּ יַחַד דֶּרֶך אֲרֻכָּה, וְאֵין דּוֹבֵר מֵהֶם דָּבָר. וַיָּבֹא הָאִכָּר עַד פֶּתַח בֵּית-מַרְזֵחַ, אֲשֶׁר דְמוּת הַשֶּׁלֶט מִמַּעַל לָהּ הָיָה כְּכוֹכָב וּמִסָּבִיב לוֹ הַכְּתֹבֶת: “La estrella de Italia”; וַיָּבֵא אֶת רֹאשׁוֹ בַּפֶּתַח וַיִּפֶן אֶל הַנַּעַר וַיֹּאמֶר בַּעֲלִיצוּת: בְּעֵת רָצוֹן בָּאנוּ. וַיָּבֹאוּ אֶל חֶדֶר גָּדוֹל, וּבַחֶדֶר שֻׁלְחָנוֹת רַבִּים, אֲלֵיהֶם יָשְׁבוּ אֲנָשִׁים רַבִּים וְהֵם שׁוֹתִים וּמְדַבְּרִים בְּקוֹל רָם. וַיִּגַּשׁ הַלּוֹמְבַּרְדִּי הַזָּקֵן אֶל הַשֻּׁלְחָן הָרִאשׁוֹן, וּבְבָרְכוֹ אֶת שֵׁשֶׁת הָאוֹרְחִים, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ סְבִיבוֹ, יָכֹל הָרוֹאֶה לְהַכִּיר, כִּי אַךְ זֶה מְעַט נִפְרַד מֵעֲלֵיהֶם. פְּנֵיהֶם הָיוּ אֲדֻמִּים וְהַכּוֹסוֹת הִשְׁתַּקְשְׁקוּ בִידֵיהֶם, וְהֵם מְדַבְּרִים בְּקוֹל רָם, דַּבֵּר וְצָחֹק.

הַלּוֹמְבַּרְדִּי הִצִּיג לִפְנֵיהֶם אֶת מַרְקוֹ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בְּלִי הַקְדָּמוֹת: חֲבֵרִים, הִנֵּה בָזֶה נַעַר עָנִי, בֶּן אַרְצֵנוּ, אֲשֶׁר נָסַע לְבַדּוֹ מִדְּשֵׁינוֹבָה עַד בּוֹאֶנּוֹס-אֵירֶס לְבַקֵּש אֶת אִמּוֹ. בְּבוֹאֶנּוֹס-אֵירֶס אָמְרוּ לוֹ: אֵינֶנָּה פֹה, כִּי-אִם בּקָרְדּוֹבָה. וַיִּסַּע בְּסִירָה שְׁלשָׁה יָמִים וְאַרְבָּעָה לֵילוֹת וַיָּבֹא אֶל רוֹזַרִיּו וּבְיָדוֹ כַרְטִיס וּשְׁנֵי טוּרִים כְּתוּבִים עָלָיו; וַיִּתֵּן אֶת הַכַּרְטִיס עַל-יַד הָאִישׁ וְהִנֵּה פָנָה אֵלָיו עֹרֶף. וּבְיָדוֹ אֵין אֲגוֹרָה. וְהוּא לְבַדוֹ פֹה כְּשֶׂה אוֹבֵד. הוּא נַעַר בֶּן-חַיִל! וְעַתָּה הָבָה נִרְאֶה: הַאִם לֹא נִקְבּוֹץ עַל-יָד מִכְסַת כֶּסֶף דֵּי שִׁלּוּמֵי מַסָּעוֹ לְקָרְדּוֹבָה, לְמַעַן יוּכַל לְבַקֵּשׁ שָׁם אֶת אִמּוֹ? הֲנַעַזְבֶנּוּ פֹה כְּכֶלֶב?

וַיִּקְרְאוּ כֻלָּם פֶּה אֶחָד, קָרֹא וְהַכּוֹת בָּאֶגְרוֹף עַל הַשֻּׁלְחָן: לֹא, לֹא, חָלִילָה מֵאלֹהִים! אִישׁ מִמֶּנּוּ לֹא יֹאמַר כָּזֹאת! — בֶּן אַרְצֵנוּ! גְּשָׁה הֲלוֹם, הַנָּעַר! הִנֵּנוּ, יוֹצְאֵי אִיטַלְיָה! — רְאוּ, מַה-יָּפֶה הַנָּעַר! הָבוּ כֶסֶף, חֲבֵרִים! — חֲזַק וֶאֱמָץ! לְבַדְּךָ בָאתָ! אָכֵן בֶּן-חַיִל אָתָּה! — שְׁתֵה אַחַת, בֶּן אַרְצֵנוּ! אֲנַחְנוּ נִשְׁלַח אוֹתְךָ אֶל אִמְּךָ, הַאֲמִינָה לָנוּ. — וְהָאֶחָד צָבַט לֶחְיוֹ, וְהַשֵּׁנִי שָׂם יָדוֹ עַל כְּתֵפוֹ, וְהַשְּׁלִישִׁי לָקַח אֶת שַׂקּוֹ; וְאִיטַלְקִים אֲחֵרִים קָמוּ מֵעַל הַשֻׁלְחָנוֹת הַקְּרוֹבִים וַיִּגְּשׁוֹ אֲלֵיהֶם; וְהַמַּעֲשֶׂה בַּנַּעַר עָבַר מִפֶּה אֶל פֶּה בְּכָל בֵּית הַיָּיִן; מִן הַחֶדֶר הַשֵּׁנִי בָאוּ שְׁנֵי אוֹרְחִים אַרְגֶּנְטִינִיִּים; וּבְטֶרֶם יַעַבְרוּ עֲשָׂרָה דַקִּים וּבְכוֹבַע הָאִכָּר הַלּוֹמְבַּרְדִּי, אֲשֶׁר הֶחֱזִיק אוֹתוֹ בְיָדוֹ הַשְׁלוּחָה, נֶאֶסְפוּ אַרְבָּעִים וּשְׁנַים שְׁקָלִים. וַיִּפֶן אֶל הַנַּעַר וַיֹּאמַר: הֲרָאִיתָ, כִּי בַאֲמֵרִיקָה הַכֹּל נַעֲשֶׂה מְהֵרָה? וְאִישׁ אַחֵר שָׂם לְפָנָיו כּוֹס יַיִן וַיִּקְרָא: שְׁתֵה! לְחַיֵּי אִמֶּךָ! וַיָּרִימוּ כֻלָּם אִישׁ אֶת כּוֹסוֹ. מַרְקוֹ שָׁנָה: לְחַיֵּי אִמּ… — אַךְ בְּכִי חֲרִישִי, אֲשֶׁר בָּא לוֹ מִשִּׂמְחַת לִבּוֹ, סָתַם אֶת גְּרוֹנוֹ, וַיָּשֶׂם הַנַּעַר אֶת הַכּוֹס עַל הַשֻּׁלְחָן וַיִּפֹּל עַל צַוְארֵי רֵעֵהוּ הַזָּקֵן.

הַשַּׁחַר עָלָה מִמָּחֳרַת הַיּוֹם הַהוּא, וְהַנַּעַר יָשַׁב בָּרַכֶּבֶת לִנְסוֹעַ קָרְדּוֹבָה, עֹז וְחֶדְוָה עַל פָּנָיו וְלִבּוֹ יְנַחֵשׁ לוֹ עֲתִידוֹת טוֹבוֹת. אַךְ כָּל רוּחַ טוֹבָה לֹא תָקוּם בָּאִישׁ, אִם פְּנֵי הַבְּרִיאָה פָנִים נִזְעָמִים. מֶזֶג הָאַוִּיר הָיָה קוֹדֵר, אָפוֹר; הָרַכֶּבֶת, אֲשֶׁר הָיְתָה כִמְעַט רֵיקָה, עָבְרָה דֶרֶך בִּקְעָה גְדוֹלָה, רַחֲבַת -יָדַיִם, אֲשֶׁר לֹא נִרְאָה בָהּ כָּל אוֹת שָׁל אֶרֶץ נוֹשָבֶת. מַרְקוֹ הָיָה לְבַדּוֹ בְמֶרְכָּבָה גְדוֹלָה, אֲרֻכָּה מְאֹד, אֲשֶׁר דָּמְתָה לַמֶּרְכָּבָה הַנּוֹשֵׂאת פְּצוּעֵי מִלְחָמָה. וַיַּבֵּט יָמִין, וַיַּבֵּט שְׂמֹאל וְלֹא רָאָה כִי-אִם עֲרָבָה אֲשֶׁר אֵין גְבוּל לָהּ, וְעָלֶיהָ מְפֻזָּרִים עֵצִים קְטַנִּים, לֹא תֹאַר וְלֹא הָדָר לָהֶם, וְגִזְעֵיהֶם וְעַנְפֵיהֶם מְעֻוָּתִים בְּאֹפֶן מוּזָר, אֲשֶׁר לֹא רָאָה עוֹד כָּמוֹהוּ, וּמַרְאֵיהֶם כְּזוֹעֲפִים וְכַחֲרֵדִים; תְּנוּבָה כֵהָה, דַּלָּה וּזְעוּמָה, הַנּוֹתֶנֶת לַבִּקְעָה דְמוּת שְׂדֵה-קְבָרוֹת, אֲשֶׁר אֵין קֵץ וְאֵין גְבוּל לוֹ. וַיָּנָם כַּחֲצִי שָׁעָה וַיָּשָׁב וַיַּבֵּט הַחוּצָה: הַמַּרְאֶה כַּמַּרְאֶה הָרִאשׁוֹן, אֵין חֲלִיפוֹת. תַּחֲנוֹת הָרַכֶּבֶת הָיוּ שׁוֹמֵמוֹת כִּמְעוֹנוֹת נְזִירִים שׁוֹכְנֵי מִדְבָּר; וּבַעֲמֹד הָרַכֶּבֶת, לֹא נִשְׁמַע קוֹל אָדָם; וַיְהִי בְעֵינָיו כְּיוֹשֵׁב לְבָדָד בְּכָל הָרַכֶּבֶת, אוֹבֵד וְנֶעֱזָב בְּתוֹך מִדְבַּר שְׁמָמָה. בְּכָל תַּחֲנָה הֶאֱמִין, כִּי זֹאת הָאַחֲרוֹנָה, וְאַחֲרֶיהָ תָבֹא אֶרֶץ הַפְּלָאוֹת, הָאָרֶץ הַנּוֹרָאָה אֲשֶׁר לפִרְאֵי-הָאָדָם. וְרוּחַ קָרָה כְקֶרַח נָשְׁבָה עַל פָּנָיו. בְּרִדְּתּוֹ בִדְשֵׁינוֹבָה בָאֳנִיָּה בְּקֵץ נִיסָן, לֹא הֶאֱמִינוּ בַבַּיִת, כִּי יִפְגָּעֵהוּ הַחֹרֶף בַּאֲמֵרִיקָה, וַיַּלְבִּישׁוּהוּ בִגְדֵי קָיִץ. מִקֵּץ שָׁעוֹת מִסְפָּר הֵחֵל הַקֹּר לְעַנּוֹתוֹ, וּבַקַּר לוֹ חָשׁ בְּנַפְשׁוֹ אֶת תּוֹצְאוֹת כָּל הֶעָמָל וכָל הַתְּלָאָה, יְמֵי רֹגֶז וְזַעַף וְלֵילוֹת אִי-שֵׁנָה וְשֶׁבֶר-רוּחַ, אֲשֶׁר עָבְרוּ עָלָיו בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים. וַתִּפּוֹל עָלָיו תַּרְדֵּמָה וַיִּישַׁן שֵׁנָה אֲרֻכָּה, וּבַהֲקִיצוֹ וְהִנֵּה כֻלּוֹ נקְשֶׁה מִקֹּר וְרַע לוֹ מְאֹד. אָז יֶחֱרַד לִבּוֹ בְקִרְבּוֹ חֲרָדָה טְמִירָה, פֶּן יֶחֱלֶה וּפֶן יָמוּת בְּדַרְכּוֹ זֶה, וְהָיְתָה נִבְלָתוֹ מֻשְׁלֶכֶת בָּעֲרָבָה הַנְּשַׁמָּה הַזֹּאת, מַאֲכָל לִכְלָבִים וּלְעוֹף-טֶרֶף, כְּנִבְלוֹת הַסּוּסִים וְהַפָּרוֹת, אֲשֶׁר רָאָה כֹה וָכֹה לְיַד מְסִלַּת-הַבַּרְזֶל וַאֲשֶׁר הֵסֵב עֵינָיו מִנֵּגְדָּן בְּזַעֲוָה. מַדְוֵהוּ הִרְבָּה רָגְזוֹ וּלְמַרְאֵה דִמְמַת הַבְּרִיאָה וְשׁוֹמְמוּתָה הִתְלַקַּח רוּחַ דִּמְיוֹנוֹ וַיֵּתַע בִּתְהוֹמוֹת-אֲפֵלָה. הֲיִבְטַח כִּי יִמְצָא אֶת אִמּוֹ בְקָרְדּוֹבָה? וּמָה אִם לֹא תִהְיֶה שָׁם? ואִם שָׁגָה הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּרְחוֹב “דֵּי לוֹס אַרְטִיס”? וְאוּלַי אֵינֶנָּה עוֹד בַּחַיִּים? מִתּוֹך הִרְהוּרים אֵלֶּה נִרְדַּם שֵׁנִית וַיַּחֲלוֹם וְהִנֵּה הוּא בְקָרְדּובָה, וּמִכָּל הַפְּתָחִים וּמִכָּל הַחַלּוֹנוֹת קוֹרְאִים אֵלָיו: אֵינֶנָּה פֹה! אֵינֶנָּה פֹה! אֵינֶנָּה פֹה! — וַיִּיקַץ בְּבֶהָלָה וַיִּתַּר מִמְּקוֹמוֹ, וְהוּא נָבוֹךְ וְנִדְהָם; וַיַּרְא וְהִנֵּה מֵאַחֲרָיו בַּמֶּרְכָּבָה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים בַּעֲלֵי זָקָן, עוֹטִים מַעַטְפוֹת-צִבְעוֹנִים, וְהֵם עוֹמְדִים וּמִתְבּוֹנְנִים אֵלָיו וּמִתְלַחֲשִׁים יָחַד; וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ, אָכֵן מְרַצְּחִים הֵם, הַמְבַקְּשִׁים לְהַכּוֹתוֹ נֶפֶשׁ וְלִשְׁלוֹל אֶת שַׂקּוֹ. עַל הַקֹּר וְעַל הַחֻלְשָׁה נִלְוָה גַם הַפָּחַד; רוּחַ-חֶזְיוֹנוֹ הַנִּסְעָר עָבַר כָּל גְּבוּל; — וּשְׁלשֶׁת הָאֲנָשִים עוֹדָם מתְבּוֹנְנִים בּוֹ, וְהָאֶחָד נִגַּשׁ אֵלָיו; — אָז אָבַד לִבּוֹ כִמְעָט, וַיָּרָץ לִקְרַאת הָאִישׁ וּזְרוֹעוֹתָיו נְשׂוּאוֹת לְמַעְלָה, וַיִּקְרָא: אֵין לִי מְאוּמָה. נַעַר עָנִי אָנֹכִי. מֵאִיטַלְיָה בָאתִי וַאֲנִי הוֹלֵךְ לְבַקֵּש אֶת אִמִּי, לְבַדִּי אָנִי; אַל תַּעֲשׂוּ לִי מְאוּמָה רָע! — הָאֲנָשִׁים הֵבִינוּ וְרַחֲמֵיהֶם נִכְמָרוּ; וַיְלַטְּפוּ אֶת הַנַּעַר וַיַּרְגִּיעוּ אוֹתוֹ, בְּדַבְּרָם אֵלָיו דְּבָרִים רַכִּים, אֲשֶׁר לֹא הֵבִין, כִּי לֹא שָׁמַע לְשׁוֹנָם; וְכִרְאוֹתָם, כִּי שִׁנָּיו נוֹקְשׁוֹת בְּפִיו מִקֹּר, הֶעֱטוּ עָלָיו אַחַת הַמַּעֲטָפוֹת אֲשֶׁר לָהֶם וַיּוֹשִׁיבוּ אוֹתוֹ לְמַעַן יִישָׁן. וַיָּשָׁב וַיִּישַׁן כַּעֲרֹב הַיּוֹם. וּבַהֲעִירָם אוֹתוֹ, וְהִנֵּה הוּא בְקָרְדּוֹבָה.

אָז שָׁבָה רוּחוֹ אֵלָיו וַיּקְפֹץ כְּגִבּוֹר מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה. וַיִּשְׁאַל אֶת אַחַד פְּקִידֵי הַתַּחֲנָה לִמְעוֹן הַמְּהַנְדֵּס מֵקִינֶץ. הָאִישׁ קָרָא בְשֵׁם בֵּית-תְּפִלָּה: בֵּיתוֹ הָיָה אֵצֶל בֵּית-הַתְּפִלָּה; וַיֵּלֶך לוֹ הַנָּעַר. וְהַלַּיְלָה הָיָה. הוּא בָא הָעִירָה וכִרְאוֹתוֹ אֶת הָרְחוֹבוֹת הַיְשָׁרִים, אֲשֶׁר מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם בָּתִּים לְבָנִים קְטַנִּים, וּרְחוֹבוֹת אֲחֵרִים, יְשָׁרִים וַאֲרֻכִּים מְאֹד, עוֹבְרִים עַל-פְּנֵיהֶם בַּתָּוֶך, וַיְדַמֶּה בְנַפְשׁוֹ, כִּי בָא שֵׁנִית אֶל רוֹזַרִיּוֹ. אַךְ בָּרְחוֹבוֹת הָיוּ מְתֵי מִסְפָּר, וּלְנֹגַה הַמְּנוֹרוֹת הַמְּעַטּוֹת נִרְאוּ לוֹ אֲנָשִׁים זָרִים וּמַרְאֵה פְנֵיהֶם שְׁחַרְחַר-יְרַקְרָק; וְכִי נָשָׂא עֵינָיו כֹּה וָכֹה וַיַּרְא בָּתֵּי-תְפִלָּה, אֲשֶׁר תַּבְנִית זָרָה לָהֶם, וְשִׂיאָם עָלָה שָׁמַיִם כַּעֲנָקִים שְׁחוֹרִים. הָעִיר הָיְתָה קוֹדֶרֶת, שְׁקֵטָה; אַך אַחֲרֵי עָבְרוֹ אֶת הַמִּדְבָּר הַשַּׂגִּיא הַזֶּה, נִרְאֲתָה בְעֵינָיו כְּקִרְיָה עַלִּיזָה. וַיִּשְׁאַל אֶת פִּי אַחַד הַכֹּהֲנִים וַיִּמְצָא עוֹד מְעַט אֶת בֵּית-הַתְּפִלָּה וְאֶת הַבַּיִת אֲשֶׁר עַל-יָדוֹ. וַיִּמְשׁוֹךְ בַּמְּצִלָּה בְּיָד רוֹעֶדֶת וְאֶת יָדוֹ הַשֵּׁנִית שָׂם עַל הֶחָזֶה, לְמַעַן הַשְׁקִיט אֶת לִבּוֹ הַמִּתְפָּעֵם, אֲשֶׁר הָיָה לְהִתְפּוֹצֵץ.

אִשָּׁה זְקֵנָה יָצְאָה לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת, וְנֵר בְּיָדָהּ.

וְלֹא יָכֹל הַנַּעַר לְדַבֵּר כְּרֶגַע, וְהָאִשָּׁה שְׁאָלַתּוּ סְפָרַדִּית: אֶת מִי תְּבַקֵּשׁ?

וַיַעַן מַרְקוֹ וַיֹּאמֶר: אֶת הַמְּהַנְדֵּס מֵקִינֶץ אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ.

וַתְּשַׁלֵּב הַזְּקֵנָה זְרוֹעותֶיהָ עַל לִבָּהּ וַתָּנַע רֹאשָׁה ותֹּאמַר: וּבְכֵן גַּם אַתָּה דוֹרֵשׁ אֶל הַמְּהַנְדֵּס מֵקִינֶץ! וַאֲנִי דִמִּיתִי, כִּי עֵת לַחְדֹּל מִדְּרוֹשׁ אֵלָיו בָּזֶה. זֶה שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים יַפְרִיעוּ מְנוּחָתֵנוּ. הַמְעַט כִּי הוֹדִיעוּ בְכִתְבֵי-הָעִתִּים? עוֹד לָנוּ לְהַדְבִּיק מוֹדָעוֹת בּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת, כִּי הָאָדוֹן מֵקִינֶץ יוֹשֵׁב בטוּקוּמַן?

וַיִּתְנוֹדֵד הַנַּעַר כְּנוֹאָשׁ. וְאַחַר קָרָא בַחֲמַת רוּחוֹ: אֵין זֹאת כִּי-אִם קִלְלַת אֱלֹהִים! עוֹד אָמוּת בְּדַרְכִּי זֹאת, מִבְּלִי אֲשֶׁר אֶמְצָא אֶת אִמִּי! עוֹד מְעַט והִשְׁתַּגַּעְתִּי; וְעַתָּה הִרְגוּנִי-נָא הָרֹג. הוֹי אֵלִי! מַה שֵּׁם הָעִיר? וְאַיֶּה? וְכַמָּה הַמֶּרְחָק עָדֶיהָ?

וַתֹּאמֶר הַזְּקֵנָה, מִתּוֹךְ הִשְׁתַּתְּפוּת בְּצַעַר: נַעַר מִסְכֵּן, הָעִיר אֵינֶנָּה רְחוֹקָה מְאֹד! כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אוֹ כַחֲמֵש מֵאוֹת מִיל, לַמִּצְעָר.

וַיְכַס הַנַּעַר אֶת פָּנָיו בִּשְׁתֵּי יָדָיו; וְאַחַר אָמַר בְּהֵאָנְחוֹ: וְעַתָּה… מָה אֶעֱשֶׂה אֵפוֹא?

וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה: מָה אֹמַר לְךָ, נַעַר מִסְכֵּן, וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי.

פִּתְאֹם עָלָה דָבָר עַל לְבָבָהּ וַתְּמַהֵר וַתֹּאמַר: שְׁמַע, הִנֵּה רָחַשׁ לִבִּי דָבָר. הִנֵּה כֵן: לֵך עֲבוֹר שָׁמָּה, מִיָּמִין לָרְחוֹב; וּבָאתָ עַד הַדֶּלֶת הַשְּׁלִישִׁית ושָׁם חָצֵר, וּבֶחָצֵר יוֹשֵׁב “מַנְהִיג”, אִישׁ סוֹחֵר, הַנּוֹסֵע מָחָר אֶל טוּקוּמַן, הוּא וְעֶגְלָתוֹ וּשְׁוָרָיו עִמּוֹ; וְעַתָּה לֵךְ אֵלָיו, אוֹלַי יִקָּחֲךָ עִמּוֹ בַּעֲבוֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבוֹד לוֹ: אוּלַי יָשִׂים לְךָ מָקוֹם עַל אַחַת הָעֲגָלוֹת; לֵךְ מַהֵר.

וַיִּקַּח הַנַּעַר אֶת שַׂקּוֹ, וַיֹּאמֶר לָהּ חֵן-חֵן, וְהוּא נֶחְפָּז לָלֶכֶת; וּמִקֵּץ שְׁנֵי רְגָעִים הָיָה בְחָצֵר גְּדוֹלָה, אֲשֶׁר עֲשָׁשִׁיּוֹת הֵאִירוּ אוֹתָה וַאֲנָשִׁים רַבִּים עוֹמְסִים שַׂקִּים מְלֵאִים תְּבוּאָה עַל עֲגָלוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד, אֲשֶׁר בְּגַגָּם הֶעָגֹל וּבְאוֹפַנֵּיהֶם הַגְּבוֹהִים מְאֹד דָּמוּ אֶל הַבָּתִּים הַמְטֻלְטָלִים אֲשֶׁר לְרוֹקְדֵי-הַחֶבֶל. ואִישׁ גְּבַהּ-קוֹמָה, בַּעַל שָׂפָם, לָבוּשׁ מְעִיל מְשֻּׁבָּץ מִשְׁבְּצוֹת לְבָנוֹת וּשְׁחוֹרוֹת, וּמַגָּפַיִם גְּדוֹלִים עַל רַגְלָיו, עוֹמֵד וּמְנַצֵּחַ עַל הַמְּלָאכָה. וַיִּגַּשׁ הַנַּעַר אֵלָיו וַיָּשֶׂם לְפָנָיו בְּלֵב חָרֵד שְׁאֵלָתוֹ וּבַקָּשָׁתוֹ וַיַּגֶּד-לוֹ, כִּי מֵאִיטַלְיָה בָא הֵנָּה וְאֶת אִמּוֹ הוּא מְבַקֵּשׁ.

וְהַ“מַּנְהִיג”, לֵאמֹר, הָרֹאשׁ (הַמְנַהֵל הָעֶלְיוֹן לָאֹרְחָה), הִתְבּוֹנֵן בּוֹ מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו וַיֹּאמֶר בּקֹר רוּחַ: אֵין מָקוֹם אִתִּי.

וַיֹּאמֶר הַנַּעַר אֵלָיו בְּקוֹל תַּחֲנוּנִים: יֵש בְּיָדִי חֲמִשָׁה-עָשָׂר שֶׁקֶל, אוֹתָם אֶתֶּן-לָך. גַּם עָבֹד אֶעֱבֹד בְּעֵת נָסְעִי בַמַּסָּע הַזֶּה. אֶשְׁאַב מַיִם, אָבִיא מִסְפּוֹא לַבְּהֵמָה, אֶעֱשֶׂה כָל מְלֶאכֶת עֲבוֹדָה. וְכִי יִנָּתֶן-לִי מְעַט לֶחֶם, וּמָצָא לִי. אָנָּא, אֲדוֹנִי, שִׂימָה לִי מָקוֹם עִמָּךְ!

וַיִּתְבּוֹנֵן אֵלָיו הַמַּנְהִיג שֵׁנִית וַיֹּאמֶר — קוֹלוֹ הָיָה בַפַּעַם הַזֹּאת רַך וְנָעִים מבָּרִאשׁוֹנָה —: אֵין מָקוֹם… וְהַשֵּׁנִית… לֹא אֶל טוּקוּמַן אֲנַחְנוּ נוֹסְעִים, כִּי -אִם אֶל עִיר אַחֶרֶת, אֶל סַנְטְיַגּוֹ-דֶל-אֶסְתֵּרוֹ. וְהָיָה אֲנַחְנוּ נַעֲזוֹב אוֹתְךָ עַל אֵם הַדֶּרֶךְ, וְעָלֶיךָ יִהְיֶה לָלֶכֶת בָּרֶגֶל עוֹד דֶּרֶךְ רְחוֹקָה עַד מְחוֹז חֶפְצֶךָ.

וַיֹּאמֶר הַנַּעַר: כָּזֹה וְכָזֶה אֵלֵך בָּרָגֶל! הָלךְ אֵלֵךְ, אַל-נָא תָשִׂים לִבְּךָ לַדָּבָר הַזֶּה; וְגַם בּוֹא אָבֹא, אִם כֹּה וְאִם כֹּה, אֶל מְחוֹז חֶפְצִי; שִׂימָה-נָא לִי מָקוֹם כָּל-שֶׂהוּא, אֲדוֹנִי; בְּשֵׁם אֱלֹהִים, אַל-נָא תַעַזְבֵנִי פֹה לְבַדִּי;

— הָשִׁיבָה אֶל לִבְּךָ, דֶּרֶך עֶשְׂרִים יוֹם זֶה!

— אֵין דָּבָר.

— מַסָּע קָשֶה הוּא!

— אֲנִי אֶשָּׂא וַאֲנִי אֶסְבּוֹל.

— עָלֶיךָ יִהְיֶה לִנְסוֹעַ לְבַדֶּךָ!

— אֵין כָּל פַּחַד לְנֶגֶד עֵינָי. אַך אִם מָצֹא אֶמְצָא אֶת אִמִּי. חוּסָה אֲדוֹנִי!

וַיַּחֲזֵק הַמַּנְהִיג עֲשָׁשִׁית אל מוּל פָּנָיו וַיִּתְבּוֹנֵן אֵלָיו. וְאַחַר אָמַר: יְהִי כֵן!

הַנַּעַר נָשַׁק אֶת יָדוֹ.

— וַיֹּאמֶר לוֹ הַמַּנְהִיג, בִּפְנוֹתוֹ לָלֶכֶת מֵעִמּוֹ: הַלַּיְלָה תִישַׁן בַּעֲגָלָה. מָחָר בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת אָעִיר אוֹתָךְ. לֵיל מְנוּחָה.

וַיְהִי מִמָּחֳרָת בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת וְטוּר- הָעֲגָלוֹת הָאָרֹךְ יָצָא לַדֶּרֶך לְאוֹר הַכּוֹכָבִים בְּקוֹל הֲמֻלָּה גְדוֹלָה: כָל עֲגָלָה הָיְתָה רְתוּמָה לְשִׁשָּׁה שְׁוָרִים, וּשְׁוָרִים רַבִּים הָלְכוּ מֵאַחֲרֵי הַמַּחֲנֶה, לְמַעַן יִמְשְׁכוּ בָעֹל חֲלִיפוֹת. אֶת הַנַּעַר הֵעִירוּ וַיּושִׁיבוּהוּ בְאַחַת הָעֲגָלוֹת עַל הַשַּׂקִּים, אַךְ עוֹד מְעַט וַיֵּרָדֵם שֵׁנִית וַיִּישַׁן שֵׁנָה עֲמֻקָּה. בַּהֲקִיצוֹ, עָמַד הַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם גַּלְמוּד, וְכָל הַנּוֹסְעִים יָשְׁבוּ בְמַעְגָּל תַּחַת הַשָּׁמַיִם מִסָּבִיב לְרֶבַע עֵגֶל, תָּקוּעַ עַל חֲנִית אֲרֻכָּה הַמְּעוּכָה בָאָרֶץ, בְּתוֹךְ יְקוֹד אֵשׁ גְּדוֹלָה, וְהָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת בָּהּ. וַיֹּאכְלוּ אֲרֻחָתָם יַחַד וַיִּישְׁנוּ וְאַחַר אָחֲזוּ דַרְכָּם הָלְאָה; כָּכָה הָלַך הַמַּסָּע לְמֵישָׁרִים כְּמַסַּע גְּדוּד-צָבָא. בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יָצְאוּ לְדַרְכָּם בְּחָמֵשׁ שָׁעוֹת, וַיַּחֲנוּ בְתֵשַׁע שָׁעוֹת, וַיִּסְעוּ בְחָמֵשׁ שָׁעוֹת לִפְנוֹת עֶרֶב וַיָּשׁוּבוּ וַיַּחֲנוּ בְעֶשֶׂר שָׁעוֹת. הַנּוֹסְעִים רָכְבוּ עַל סוּסִים וְאֶת הַשְּׁוָרִים נָהֲגוּ בְּמַלְמְדֵי-בָקָר אֲרֻכִּים. וְהַנַּעַר שָׂם אֶת הָאֵשׁ לִצְלוֹת עָלֶיהָ בָשָׂר, נָתַן אֹכֶל לַבְּהֵמָה, נִקָּה אֶת הָעֲשָׁשִׁיּוֹת, הֵבִיא מַיִם לִשְׁתּוֹת. הַמָּקוֹם עָבַר עַל-פָּנָיו כְּגֵיא-חִזָּיוֹן: יְעָרִים רַחֲבֵי-יָדַיִם וּבָהֶם עֵצִים קְטַנִּים שְׁחֻמִּים; כְּפָרִים וּבָהֶם בָּתִּים מְעַטִּים מְפֻזָּרִים וּמְפֹרָדִים, אֲשֶׁר קִירוֹת חָזִיתָם אֲדֻמִּים וּמְקֻשְּׁטֵי-גִלּוּפִים; לְכָל מַרְאֵה עֵינָיו מֶרְחֲבֵי אֲדָמָה לְבָנִים, כִּזְרוּעֵי מֶלַח; מִי יוֹדֵעַ — אוּלַי הֵם תַּחְתִּיּוֹת יַמֵּי-מֶלַח גְּדוֹלִים, אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם בְּיָמִים קַדְמוֹנִים; וּמִכָּל עֲבָרִים אַךְ עֲרָבָה, שְׁמָמָה, דְּמָמָה. רַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת פָּגְעוּ בִשְׁנַיִם אוֹ בִשְׁלשָׁה נוֹסְעִים רוֹכְבֵי סוּסִים וְאַחֲרֵיהֶם עֵדֶר סוּסִים לֹא-כְבוּלִים, וְהֵם שׁוֹטְפִים בִּמְרוּצָתָם כְּרוּחַ סוֹעָה. הַיָּמִים נִשְׁתָּווּ כֻלָּם יוֹם לְיוֹם, כְּעַל הַיָּם — יָמִים מְעִיקִים, אֲרֻכִּים לְאֵין-קֵץ. וְאוּלָם מֶזֶג הָאַוִּיר הָיָה יָפֶה. אַךְ הַנּוֹסְעִים הָלְכוּ עִם הַנַּעַר בְּגַאֲוָה וָבוּז, כַּאֲשֶׁר יִתְהַלְּכוּ עִם עַבְדָּם מִקְנַת כַּסְפָּם, וּדְרִישׁוֹתֵיהֶם גָּדְלוּ מִיּוֹם לְיוֹם: יֵשׁ אֲשֶׁר הֶעֱלִיבוּהוּ מְאֹד וַיְיָרְאוּ אוֹתוֹ; וְכֻלָּם שָׂמוּ אוֹתוֹ מְשָׂרֵת לָהֶם וַיַּכְבִּידוּ עָלָיו עֻלָּם בְּלִי חֶמְלָה; הוּא נָשָׂא מַשָּׂאוֹת כְּבֵדִים מְאֹד מִסְפּוֹא לִבְהֶמְתָּם; הָלַך עַד לְמֵרָחוֹק לְהָבִיא מָיִם. וּבְכָל הֱיוֹתוֹ עָיֵף וְיָגֵעַ עַד מְאֹד, לֹֹא יָכֹל לִישׁוֹן גַּם בַּלַּיְלָה, כִּי הִרְגִּיזוּ אוֹתוֹ בְלִי הֲפוּגוֹת הַטַּלְטֵלָה הַחֲזָקָה שֶׁל הָעֲגָלָה וְקוֹל שְׁרִיקוֹת הָאוֹפַנִּים וְחִשּׁוּרֵי הָעֵץ, אֲשֶׁר לְשָׁמְעוֹ תֶחֱרַשְׁנָה אָזְנָיִם. וְעַל כָּל אֵלֶּה הִתְרוֹמֵם רוּחַ, וְאָבָק דַּק אֲדַמְדָּם, אֲשֶׁר עָטָה כֹל, בָּא אֶל הָעֲגָלָה וְאֶל מִתַּחַת לִבְגָדָיו וַיְמַלֵּא עֵינָיו וּפִיו, וְלֹא יָכֹל לִרְאוֹת וְלֹא יָכֹל לִשְׁאוֹף רוּחַ כִּי-אִם בִכְבֵדוּת; וּבְהַאֲרִיךְ הָרוּחַ וְהָאָבָק, גָּדְלָה הַתְּלָאָה הַזֹּאת מִנְּשֹׂא. וַיְהִי כִי עֻבַּד בּוֹ בְפֶרֶך בַּיּוֹם וְכִי נִגְזְלָה שְׁנָתוֹ בַלַּיְלָה, וּבְגָדָיו הָיוּ קְרוּעִים וְגוּפוֹ לֹא רֻחָץ, וְכָל הַיּוֹם, מִן הַבֹּקֶר עַד הָעֶרֶב, שָׁמַע אַךְ גְּעָרָה, רָאָה אַךְ קָשָׁה, — וַיִּדַּל הַנַּעַר וַיֵּרֶד פְּלָאִים מִיּוֹם לְיוֹם; וְלוּלֵא דִבֶּר אֵלָיו הַמַּנְהִיג פַּעַם בְּפַעַם טוֹבוֹת, כִּי אָז רָפוּ יָדָיו כָּלִיל. פְּעָמִים רַבּוֹת יָשַׁב בְּפִנַּת הָעֲגָלָה, לְבִלְתִּי הֵרָאוֹת, וַיַּחֲבשׁ פָּנָיו בְּשַׂקּוֹ, אֲשֶׁר הָיוּ בוֹ עוֹד אַך סְחָבוֹת, וַיּבְךְּ. בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יָקוּם וְהוּא חַלָּשׁ וּרְפֵה-יָדַיִם מִבָּרִאשׁוֹנָה, וּבְהַבִּיטוֹ הַחוּצָה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַבִּקְעָה הַזְּעוּמָה, אֲשֶׁר אֵין קֵץ וְאֵין חֲלִיפוֹת לָהּ, עוֹדֶנָּה מִשְׂתָּרַעַת לְכָל מַרְאֵה עֵינָיו כְּיַם-אֲדָמָה, וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: הוֹי! אֶת הָעֶרֶב לֹֹא אֶרְאֶה עוֹד! אֶת הָעֶרֶב לֹֹא אֶרְאֶה עוֹד! הַיּוֹם אָנֹכִי מֵת בַּדָּרֶך. וְהֶעָמָל וְהַתְּלָאָה גָבְרוּ לְמַעְלָה רֹאשׁ וְאַכְזְרִיּוּת הַמִּתְעַמְּרִים בּוֹ גָדְלָה כִפְלָיִם. בְּבֹקֶר יוֹם אֶחָד בְּאַחֲרוֹ לְהָבִיא אֶת הַמַּיִם — וְהַמַּנְהִיג אֵין אִתָּם — הִכָּה אוֹתוֹ אַחַד הָאֲנָשִים. אָז יָחֵלּוּ לְשׂוּמוֹ מִשְׂחָק לָהֶם, וּבְצַוֹּתָם אוֹתוֹ דָבָר, יַכּוּ אוֹתוֹ לֶחִי, ואָמְרוּ לוֹ: שִׂים זֹאת עִמְךָ, נוֹדֵד! הָבֵא זֹאת אֶל אִמֶּךָ! — וְלִבּוֹ נִשְׁבַּר בְּקִרְבּוֹ וַיָּחַל; — וַיִּשְׁכַּב בָּעֲגָלָה שְׁלשֶׁת יָמִים תַּחַת הַשְּׂמִיכָה, מִתְפַּלֵּץ מִקַּדַּחַת, וְלֹא רָאָה אִישׁ מִבַּלְעֲדֵי הַמַּנְהִיג, אֲשֶׁר בָּא להַשְׁקוֹתוֹ מַיִם וּלְמַשֵּׁשׁ אֶת דָּפְקוֹ. אָז הֶאֱמִין, כִּי הוֹלֵךְ הוּא לָמוּת, וַיִּקְרָא בְמַר-נַפְשׁוֹ לְאִמּוֹ וַיַּעַל שְׁמָהּ עַל שְׂפָתָיו מֵאָה פְעָמִים: הוֹי אִמִּי! הוֹי אִמִּי! הוֹשִׁיעִינִי! בּוֹאִי לִקְרָאתִי, כִּי מֵת אָנֹכִי! הָהּ, אִמִּי הַמִּסְכֵּנָה, לֹא אוֹסִיף עוֹד לִרְאוֹתֵךְ עַד עוֹלָם! אִמִּי הַמִּסְכֵּנָה, עַל הַדֶּרֶך מָצֹא תִמְצְאִי אוֹתִי מֵת!
— וַיָּשֶׂם יָדָיו עַל חָזֵהוּ וַיִּתְפַּלֵּל אֶל הָאֱלֹהִים. וַיְהִי כִי שָׁקַד עָלָיו הַמַּנְהִיג, וַיִּרְוַח לוֹ וַיְחִי מֵחָלְיוֹ; אַך בְהֵרָפְאוֹ קָרַב לָבֹא הַיּוֹם הַנּוֹרָא בְכָל יְמֵי מַסָּעוֹ, יוֹם בּוֹ יֵעָזֵב ונִשְׁאַר לְבַדּוֹ. זֶה יותֵר מִשְּׁבוּעַיִם יָמִים נוֹסְעִים הֵם בַּדֶּרֶך הַזֶּה. וַיְהִי כְבוֹאָם אֶל פָּרָשַׁת הַדְּרָכִים, אֲשֶׁר הָאֶחָד עוֹלֶה טוּקוּמַנָּה וְהָאֶחָד אֶל סַנְטְיַגּוֹ-דֶל-אֶסְתֵּרוֹ, וַיּוֹדִיעֵהוּ הַמַּנְהִיג, כִּי עַתָּה עֲלֵיהֶם לְהִפָּרֵד אִישׁ מֵעַל אָחִיו. הֶרְאָה אֶת הַדֶּרֶך יֵלֵך בּוֹ, קָשַׁר לוֹ אֶת שַׂקּוֹ עַל כְּתֵפָיו, אֲשֶׁר לֹא יִכָּשֵׁל בּוֹ בְלֶכְתּוֹ, וַיִּפָּרֵד מִמֶּנּוּ, בְּהַבִּיעוֹ לו בִרְכָתוֹ בִדְבָרִים מְעַטִּים, כְּמוֹ יָרֵא פֶּן יתְעוֹרְרוּ רַחֲמָיו. וּבְהֵחָפְזוֹ לָלֶכֶת, כִּמְעַט הִסְפִּיק הַנַּעַר לִנְשָׁק-לוֹ עַל זְרוֹעוֹ. גַּם הָאֲנָשִׁים הָאֲחֵרִים, שֶׁכָּכָה עִנּוּ אוֹתוֹ בְרוּחָם הַקָּשָׁה, כְּמוֹ הָמָה לִבָּם לוֹ בִּרְאוֹתָם אוֹתוֹ עוֹשֶׂה דַרְכּוֹ לְבַדּוֹ, וַיָּנִיעוּ לוֹ בְרֹאשָׂם לְאוֹת בְּרָכָה, בְּהִפָּרְדָם מֵעָלָיו. וְהוּא הֵשִׁיב לָהֶם בְּרָכָה בִתְנוּפַת-יָדוֹ, וַיַּבֵּט אַחֲרֵי הַמַּחֲנֶה עַד הֵעָלְמוֹ מֵעֵינָיו בַּאֲבַק-הַבִּקְעָה הֶאָדֹם, וְאַחַר הָלַך לְדַרְכּוֹ סָר וְנֶעְצָב.

אַךְ אַחַת נִחֲמָה אוֹתוֹ מֵרֵאשִׁית דַּרְכּוֹ. אַחֲרֵי אֲשֶׁר נָסַע יָמִים רַבִּים.כָּאֵלֶּה בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה הַמִּשְׂתָּרַעַת לְאֵין -קֵץ וּלְלֹא חֲלִיפוֹת-מַרְאֶה, רָאָה וְהִנֵּה לְנֶגֶד עֵינָיו טוּר הָרִים כַּבִּיר, גָּבוֹהַּ, אֲשֶׁר מַרְאֵיהֶם כְּעֵין הַתְּכֵלֶת וְרָאשֵׁיהֶם לְבָנִים, וַיַּרְא וַיִּזְכּוֹר אֶת הַרְרֵי-אֶלֶף, וַיְהִי בְעֵינָיו כְּהוֹלֵךְ וְקָרֵב אֶל אַרְצוֹ. הֶהָרִים הָאֵלֶּה הָיוּ הַרְרֵי הָאַנְדִּים, חוּט-הַשֶּׁדְרָה אֲשֶׁר לְיַבֶּשֶׁת אֲמֵרִיקָה, הוּא הַטּוּר הַשַּׂגִּיא, הַמִּשְׂתָּרֵעַ מֵאֶרֶץ הָאֵשׁ וְעַד יַם הַקֶּרַח אֲשֶׁר לַצִּיר הַצְּפוֹנִי, עַל-פְּנֵי מֵאָה וְעֶשֶׂר מַעֲלוֹת-רֹחַב. גַּם זֹאת הָיְתָה לוֹ לְנַחֲמוֹ, כּי הָאַוִּיר הָיָה הוֹלֵךְ וָחָם; כִּי בְנָסְעוֹ הָלוֹך וְנָסוֹעַ צָפוֹנָה, קָרַב אֶל הָאֵזוֹר הֶחָם. בְּדַרְכּוֹ פָגַע בִּקְבֻצּוֹת-בָּתִּים קְטַנּוֹת, רְחוֹקוֹת הָאַחַת מֵרְעוּתָהּ, וּבְתוֹכָן חֲנוּת דָּלָּה, וָיִּקֶן לוֹ אֹכֶל. וַיִּפְגַּע בַּאֲנָשִׁים רוֹכְבֵי-סוּסִים, וַיַּרְא פְּעָמִים רַבּוֹת נָשִׁים וִילָדִים יוֹשְׁבִים עַל הָאָרֶץ שְׁקֵטִים וְכִבְדֵי-רֹאשׁ, וְלָהֶם פָּנִים זָרִים כָּלִיל, אֲשֶׁר צִבְעָם כְּצֶבַע הֶעָפָר, עֵינֵיהֶם נְטוּיוֹת בַּאֲלַכְסוֹן וְעַצְמוֹת לְחָיֵיהֶם בּוֹלְטוֹת; הֵם לָטְשׁוּ עֵינֵיהֶם וַיַּבִּיטוּ אַחֲרָיו, בְּסָבְבָם רָאשֵׁיהֶם לְאַט כִּמְכוֹנוֹת-אָדָם. אֵלֶּה הָיוּ הֹדִּים. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הָלַךְ עַד אֲשֶׁר עֲזָבוֹ כֹחוֹ; וְאַחַר שָׁכַב וַיִּישַׁן תַּחַת עֵץ אֶחָד. בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הִמְעִיט מְאֹד לָלֶכֶת מֵאֲשֶׁר בְּיוֹם אֶתְמוֹל, גַּם אֹמֶץ-לִבּוֹ לֹֹא הָיָה לוֹ עוֹד. נְעָלָיו הָיוּ קְרוּעוֹת, רַגְלָיו פְצוּעוֹת, הַקֵּבָה רָפָה מִפְּנֵי הַמַּאֲכָל הָרָע. לְעֵת-עֶרֶב נָפְלָה עָלָיו אֵימָה. שָׁמוֹעַ שָׁמַע בְּאִיטַלְיָה לֵאמֹר, יֵשׁ נְחָשִׁים בָּאָרֶץ הַזֹּאת: וַיַּאֲמֵן, כִּי שָׁמַע אוֹתָם זוֹחֲלִים, וַיַּעֲמֹד מִלֶּכֶת, וַיָּשָׁב וַיֵּלֶךְ בִּמְרוּצָה, וּבְשָׂרוֹ סָמַר מִפָּחַד. וְיֵש אֲשֶׁר עָגְמָה נַפְשׁוֹ לוֹ מְאֹד, וַיֵּבְךְּ חֶרֶשׁ, וְהוּא מִתְנַהֵל לְאִטּוֹ. וְְאַחַר הֵשִׁיב אֶל לִבּוֹ לֵאמֹר: הָהּ, מַה יֵּצֶר לְאִמִּי מְאֹד, לוּ תֵדַע, כִּי אֲנִי כָכָה יָרֵא וְחָרֵד! הַמַּחֲשָׁבָה הַזֹּאת עוֹרְרָה אֶת רוּחַ גְּבוּרָתוֹ. וּלְמַעַן יָפוּג פַּחֲדוֹ, הָגָה בָהּ וַיִּזְכּוֹר אֶת דְּבָרֶיהָ אֲשֶׁר דִּבְּרָה בְצֵאתָהּ מִדְּשֵׁינוֹבָה וְאֶת תְּנוּעָתָה אֲשֶׁר הִסְכִּין לִרְאוֹת תָּמִיד מִדֵּי יַשְּׁרָהּ אֶת מִכְסֵהוּ תַּחַת סַנְטֵרוֹ בְּשָׁכְבּוֹ עַל מִטָּתוֹ; וַיִּזְכּוֹר אֵיךְ חִבְּקָה אוֹתוֹ בִזְרוֹעוֹתֶיהָ פְעָמִים רַבּוֹת בְּעוֹד הֱיוֹתוֹ יֶלֶד וַתֹּאמֶר לוֹ: שְׁבָה עוֹד מְעַט פֹּה עִמָּדִי — וְהוּא הֶאֱרִיךְ אָז לָשֶׁבֶת עִמָּהּ, רֹאשׁוֹ נִשְׁעָן עַל רֹאשָׁהּ, יָשֹׁב וְהָגֹה. וְעַתָּה אָמַר בְּלִבּוֹ: הַאוֹסִיף לִרְאוֹתֵךְ עוֹד, אִמִּי הָיְקָרָה? הַאָבֹא אִמִּי, אֶל מְחוֹז חֶפְצִי? — וַיֵּלֶך הָלְאָה, הָלְאָה, וַיַּעֲבוֹר דֶּרֶך יְעָרִים זָרִים, דֶּרֶך מַטְעֵי קְנֵי-סֻכָּר, דֶּרֶך שָׂדוֹת וָאָחוּ, אֲשֶׁר לֹא הָיָה לָהֶם קֵץ וּגְבוּל; וּלְנֶגֶד עֵינָיו תָּמִיד הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים, הָרֵי הַתְּכֵלֶת, אֲשֶׁר שִׂיאָם עוֹלֶה הַשָּׁמָיְמָה. וַיַּעַבְרוּ אַרְבָּעָה-חֲמִשָּׁה-שָׁבוּעַ יָמִים, וְכֹחוֹ הוֹלֵךְ וְתַם, וְרַגְלָיו זָבוֹת דָּם. וַיְהִי בְעֶרֶב יוֹם אֶחָד, לְעֵת בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, וַיֹּאמְרוּ לוֹ: עוֹד דֶּרֶך חֲמִשָּׁה מִילִים מִפֹּה וְעַד טוּקוּמַן. וַיִּקְרָא קְרִיאַת-גִּיל ויִּשָּׂא אֶת רַגְלָיו ויְמַהֵר לָלֶכֶת, כְּמוֹ שָׁב אֵלָיו רֶגַע אֶחָד כֹּחוֹ אֲשֶׁר סָר מֵעָלָיו. וְאוּלָם עוֹד מְעַט נִרְאָה, כִּי הִתְעָה בְּנַפְשׁוֹ. כֹּחוֹ עֲזָבוֹ פִתְאֹם וַיִּפוֹל עַל שְׂפַת תְּעָלָה כָּל עוֹד נַפְשׁוֹ בוֹ. אַךְ לִבּוֹ הִתְפָּעֵם בְּקִרְבּוֹ מִשִּׂמְחָה. הַשָּׁמַיִם הָיוּ זְרוּעִים כּוֹכָבִים מַזְהִירִים וּצְפוּפִים: מעוֹדוֹ לא רָאָה שָׁמַיִם יָפִים בַּהֲדָרָם, כַּאֲשֶׁר בַּפַּעַם הַזֹּאת. וַיִּשְׂתָּרֵעַ עַל הָעֵשֶׂב לִישׁוֹן, וַיִּתְבּוֹנֵן אֲלֵיהֶם, וּבִלְבָבוֹ חָשַׁב, אוּלַי גַּם אִמּוֹ מִתְבּוֹנֶנֶת אֲלֵיהֶם בָּרֶגַע הַזֶּה. וַיֹּאמַר: הוֹי אִמִּי, אַיֵּךְ? מָה אַתְּ עוֹשָׂה עַתָּה? הֲתֶהְגִּי בְמַרְקוֹ בְנֵךְ, שֶׁכָּכָה הוּא קָרוֹב אֵלָיִךְ?

מַרְקוֹ הַמִּסְכֵּן! לוּ יָכֹלְתָּ לִרְאוֹת מַה מַּצַּב אִמְּךָ בָּרֶגַע הַזֶּה, כִּי אָז הִתְאַמַּצְתָּ בְּכֹחַ לֹא-אִישׁ לָלֶכֶת הָלְאָה וּלְהַקְדִּים בּוֹאֲך אֵלֶיהָ שָׁעוֹת מִסְפָּר. הָאֵם הָיְתָה חוֹלָה, שׁוֹכֶבֶת עַל מִטָּתָהּ בְּאַחַד הַחֲדָרִים הַתַּחְתִּיִּים אֲשֶׁר לְבֵית-רוֹזַנִּים, מְעוֹן מֵקִינֶץ וְנַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ; וְהֵמָּה אָהֲבוּ אוֹתָהּ מְאֹד וְגַם הִרְבּוּ לִשְׁקוֹד עָלֶיה וְלָשׂוּם עָלֶיהָ עֵינָם לְטוֹבָה. הָאִשָּׁה הַמִּסְכֵּנָה הָיְתָה כוֹאֶבֶת בּעוֹד הֱיוֹת הַמְּהַנְדֵּס מֵקִינֶץ בְּבוֹאֶנּוֹס-אֵירֶס, בְּנָסְעוֹ מִשָּׁם לְפֶתַע פִּתְאֹם, כִּי נָטַל עָלָיו, וְגַם הָאַוִּיר הַצַּח וְהַטּוֹב אֲשֶׁר בּקָרְדּוֹבָה לֹא הוֹעִיל לַהֲשִׁיבָהּ לְאֵיתָנָהּ. אַךְ כַּאֲשֶׁר לֹא הִשִּׂיגָה עוֹד כָּל מַעֲנֶה עַל מִכְתָּבֶיהָ, לֹא מִבַּעֲלָהּ ולְֹא מִקְּרוֹבוֹ, נִחֲשָׁה, כִּי הָיָה אָסוֹן גָּדוֹל בְּבֵיתָה; וְהַמַּחֲשָׁבָה הָרָעָה הַזֹּאת מִלְּאָה אֶת כָּל לִבָּהּ. וְצָרַת-נַפְשָׁה, אֲשֶׁר לֹא נָתְנָה פוּגַת לָהּ, וְשֶׂפֶק-הַתָּמִיד, אִם לִנְסוֹעַ הַבַּיְתָה אוֹ לַחְדֹּל, וְהַפַּחַד הַמַּדְאִיב וְהַמְעַנֶּה, אֲשֶׁר פָּחֲדָה יוֹם-יוֹם פֶּן תְּבוֹאָהּ שְׁמוּעָה רָעָה: כָּל אֵלֶּה הָיוּ עָלֶיהָ יַחַד לְהָרַע אֶת מַצָּבָה עַד מְאֹד. בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים חָלְתָה מַחֲלָה קָשָׁה מְאֹד: דַּלֶּקֶת הַמֵּעָיִם. זֶה חֲמִשָּׁה-עָשָׂר יוֹם שָׁכְבָה עַל הַמִּטָּה, וּלְמַעַן הַצִּיל נַפְשָׁהּ מִמָּוֶת, דָּרוּשׁ הָיָה לַעֲשׂוֹת לָהּ נִתּוּחַ. בְעֵת קְרֹא מַרְקוֹ בִשְׁמָהּ, עָמְדוּ הָאִישׁ, בַּעַל-הַבַּיִת, וְאִשְׁתּוֹ לְיַד מִטָּתָהּ וַיְדַבְּרוּ עַל לִבָּה רַכּוֹת וּנְעִימוֹת, כִּי תִתֵּן לַעֲשׂוֹת לָהּ אֶת הַנִּתּוּחַ, וְהִיא מֵאֲנָה לִשְׁמוֹעַ וַתִּתֵּן קוֹלָהּ בַּבֶּכִי. רוֹפֵא אָמָן מִטּוּקוּמַן נִקְרָא לָבֹא שָׁמָּה עוֹד לִפְנֵי שָׁבוּעַ יָמִים, אַךְ לַשָּׁוְא. וְכָכָה אָמְרָה לָהֶם: לֹא, אֲדוֹנַי הַיְקָרִים, הַנִּתּוּחַ לְלֹא הוֹעִיל, כִּי אֵין בִּי עוֹד כֹּחַ; וְתַחַת שַׂכִּין הַמְנַתֵּחַ אֶגְוַע וְאָמוּת. הַנִּיחוּ לִי אֵפוֹא וְאָמוּת בְּשָׁלוֹם. אֵין כָּל חֵפֶץ לִי עוֹד פֹּה עַל הָאָרֶץ. בָּא הַקֵּץ לַכֹּל. וְטוֹב לִי כִּי אָמוּת בְּטֶרֶם אֵדַע אֶת הָרָעָה הַבָּאָה עַל בֵּיתִי. אֲדוֹנֶיהָ בִּקְּשׁוּ פַעַם בְּפַעַם לְבַטֵּל אֶת דְּבָרֶיהָ, לְעוֹרֵר וּלְעוֹדֵד אֶת רוּחָהּ, וַיֹּאמְרוּ לָהּ: חִזְקִי וְיַּאֲמֵץ לְבָבֵך, עוֹד בֹּא יָבֹא מַעֲנֶה עַל הַמִּכְתָּב הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר שָׁלַחַתְּ לִדְשֵׁינוֹבָה, הַנִּיחִי וְיַעֲשׂוּ לָךְ אֶת הַנִּתּוּחַ וַחֲיִי לְמַעַן יְלָדַיִךְ. וְאוּלָם זֵכֶר יְלָדֶיהָ הָיָה אַךְ לְהַגְדִּיל צָרַת נַפְשָׁהּ וּלְהוֹסִיף עַל רוּחָהּ הַכֵּהָה, אֲשֶׁר דִּכְּאָה אוֹתָהּ זֶה יָמִים רַבִּים. בְּדַבְּרָם אֵלֶיהָ אֶת הַדְּבָרִים הָהֵם, נָתְנָה אֶת קוֹלָהּ בִּבְכִי, וַתְּפָרֵשׂ כַּפֶּיהָ וַתִּקְרָא: הוֹי יְלָדַי! הוֹי בָּנַי! מִי יוֹדֵעַ הַעוֹד לִי בָנִים! טוֹב לִי כִּי אָמוּת גַּם אָנִי. אֲנִי מַבִּיעָה תוֹדָתִי לָכֶם, אֲדוֹנִים טוֹבִים, בְּכָל לִבִּי אוֹדֶה לָכֶם. אַךְ נִבְחַר לִי מָוֶת מֵחַיִּים. הֵן גַּם אַחֲרֵי הַנִּתּוּחַ לֹא אֶחְיֶה, זֹאת יָדַעְתִּי אֶל-נָכוֹן. חֵן-חֵן לָכֶם, אֲדוֹנִים טוֹבִים, עַל כָּל הֶעָמָל שֶׁעֲמַלְתֶּם בִּי בְּטוּבְכֶם. אַל יָשׁוּב הָרוֹפֵא לָבֹא מָחֲרָתַיִם לְלֹא הוֹעִיל. אֲנִי חֲפֵצָה לָמוּת. אַחַת נִגְזַר עָלַי, כִּי אָמוּת פֹּה, וַאֲנִי הִנְנִי נְכוֹנָה לִקְרַאת הַמָּוֶת. אַךְ הֵמָּה הוֹסִיפוּ לְנַחֲמָהּ וְלֵאמֹר לָהּ פַּעַם בְּפָעַם: אַל-נָא תֹאמְרִי כָזֹאת; וַיַּחֲזִיקוּ אוֹתָהּ בְּיָדָהּ וְלֹא חָדְלוּ לְדַבֵּר עַל לִבָּהּ. וְהִיא עָצְמָה עֵינֶיהָ בְלֹא-כֹחַ וְתַרְדֵּמָה, כְּתַרְדֵּמַת מָוֶת, נָפְלָה עָלֶיהָ. אֲדוֹנֶיהָ עָמְדוּ וַיִּתְבּוֹנְנוּ בָהּ לָאוֹר הַכֵּהֶה שֶׁל נֵר קָטָן, וַיָּנוּדוּ מְאֹד לָאֵם הַמַּפְלִיאָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר לְמַעַן הוֹשִׁיעַ אֶת בֵּיתָהּ בָּאָה הֵנָּה דֶּרֶך שֵׁשֶׁת אֲלָפִים מִיל מֵאַרְצָהּ, לָמוּת פֹּה, אַחֲרֵי כָל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאַתָּה. הָאִשָּׁה הַמִּסְכֵּנָה, הַיְשָׁרָה, הַטּוֹבָה והָאֻמְלָלָה!

מִמָּחֳרַת הַיּוֹם הַהוּא, בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, בָּא מַרְקוֹ אֶל הָעִיר טוּקוּמַן, אַחַת הֶעָרִים הַחֲדָשׁוֹת וְהַפּוֹרְחוֹת בְּעָרֵי אַרְגֶּנְטִינָה; וְהוּא הוֹלֵך שְׁחוֹחַ, צוֹלֵעַ, וְשַׂקּוֹ עַל שִׁכְמוֹ, אַךְ לִבּוֹ מָלֵא אֹמֶץ. כְּבוֹאוֹ הָעִירָה הֶאֱמִין, כִּי שָׁב לִרְאוֹת אֶת קָרְדּוֹבָה, אֶת רוֹזַרִיּוֹ, וְאֶת בּוֹאֶנּוֹס-אֵירֶס: הָרְחוֹבוֹת כִּרְחוֹבוֹת הֶעָרִים הָהֵן — יְשָרִים וַאֲרֻכִּים לְאֵין-קֵץ, וְהַבָּתִּים כַּבָּתִּים הָהֵם: שְׁפָלִים וּלְבָנִים; אַךְ בְּכָל מָקוֹם תְּנוּבָה רַעֲנַנָּה וְנֶחְמָדָה לְמַרְאֶה, אַוִּיר-בְּשָׂמִים, אוֹר נִפְלָא, שָׁמַיִם צַחִים וּבְהִירִים, אֲשֶׁר לֹא רָאָה כְמוֹהֶם מֵעוֹדוֹ, וְאַף לֹא בְאִיטַלְיה. וּבְעָבְרוֹ בָּרְחוֹבוֹת הָעִיר, חָשׁ גַּם הַפַּעַם אֶת הַהִתְרַגְּשׁוּת אֲשֶׁר תְּקָפַתְהוּ כְפַלָּצוּת-קַדַּחַת בִּהְיוֹתוֹ בְבוֹאֶנּוֹס-אֵירֶס; וַיַבֵּט אֶל הַחַלּוֹנוֹת וְאֶל הַדְּלָתוֹת אֲשֶׁר לְכָל הַבָּתִּים; וַיַּבֵּט אֶל כָּל הַנָּשִׁים הָעוֹבְרוֹת, בְּתִקְוָתוֹ הַנִּסְעָרָה אֲשֶׁר קִוָּה לִמְצֹא אֶת אִמּוֹ; וַיְבַקֵּשׁ לִשְׁאוֹל אֶת פִּי כָל עוֹבֵר, אַךְ לֹא עָרַב אֶת לִבּוֹ לַעֲצוֹר אִישׁ. כָּל הָעוֹמְדִים בְּפִתְחֵי הַבָּתִּים הֵסֵבּוֹ פְנֵיהֶם לְהִתְבּוֹנֵן אֶל הַנַּעַר הֶעָנִי הַזֶּה, קְרוּעַ-הַבְּגָדִים וּמְכֻסֵּה הֶאָבָק, אֲשֶׁר מַרְאֵהוּ יַעֲנֶה בוֹ, כִּי מִמֶּרְחָק רַב מְאֹד בָּא. וַיְבַקּשֵׁ בְּתוֹךְ הָאַנָשִׁים אִישׁ, אֲשֶׁר מַרְאֵה פָנָיו יִתֵּן בִּטָּחוֹן בְּלִבּוֹ, לְמַעַן יָשׁוּב לִשְׁאוֹל אֶת הַשְּׁאֵלָה הַנּוֹרָאָה הַהִיא; וְהִנֵּה רָאוּ עֵינָיו מִמַּעַל לַחֲנוּת שֶׁלֶט וְעָלָיו כָּתוּב שֵׁם אִיטַלְקִי. בְּתוֹךְ הַחֲנוּת הָיָה אִישׁ בַּעַל מִשְׁקָפַיִם וּשְׁתֵּי נָשִׁים. וַיִּגַּשׁ אֶל הַפֶּתַח לְאִטּוֹ וּבְאַמְּצוֹ אֶת לִבּוֹ שָׁאַל: הֲתוּכַל לְהַגִּיד לִי, אֲדוֹנִי, אַיֵּה בֵית מֵקִינֶץ?

וַיִּשְׁאַל אוֹתוֹ הָרוֹכֵל: מֵקִינֶץ הַמְהַנְדֵּס?

וַיַּעַן הַנַּעַר בְּקוֹל דְּמָמָה: מֵקִינֶץ הַמְּהַנְדֵּס.

וַיֹּאמֶר הָרוֹכֵל: מֵקִינֶץ וּבֵיתוֹ אֵינָם בְּטוּקוּמַן.

קוֹל זַעֲקַת-יֵאוּשׁ, כְּקוֹל אִישׁ אֲשֶׁר הֻכָּה מַכַּת מָוֶת, נִשְׁמַע אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

וַיֶּחֶרְדוּ הָרוֹכֵל וְהַנָּשִׁים, וּמִן הַשְּׁכֵנִים מִהֲרוּ וּבָאוּ שָׁמָּה. הָרוֹכֵל הֵבִיא אֶת הַנַּעַר אֶל תּוֹךְ הַחֲנוּת וַיּוֹשִׁיבֵהוּ עַל כִּסֵּא, וַיֹּאמַר: מָה הַדָּבָר? מַה- לְּךָ, הַנָּעַר? אַל לְךָ לְהִוָּאֵשׁ כָּכָה. מַה רַעַשׁ? מֵקִינֶץ אֵינֶנּוּ בָזֶה, וְאוּלָם לֹא רָחוֹק הוּא, אַךְ שָׁעוֹת מִסְפָּר מִטּוּקוּמַן!

וַיִּתַּר מַרְקוֹ מִמְּקוֹמוֹ, כְאִישׁ אֲשֶׁר נֵעוֹר פִּתְאוֹם, וַיִּקְרָא: וְאַיּוֹ? וְאַיּוֹ?

וַיּוֹסֶף הָאִישׁ וַיֹּאמַר: אַךְ דֶּרֶךְ חֲמִשָּׁה-עָשָׂר מִיל מִפֹּה, עַל -שְׂפַת הַנָּהָר סַלַּדִּילוֹ, שֶׁשָּׁם הֵם בּוֹנִים בֵּית-חֲרֹשֶת לְתַעֲשִׂיַּת סֻכָּר וּקְבֻצַּת בָּתִּים קְטַנָּה; שָׁם בֵּית הָאָדוֹן מֵקִינֶץ, וְהַבַּיִת יָדוּעַ לְכָל אִישׁ, בְּעוֹד שָׁעוֹת מִסְפָּר תּוּכַל לִהְיוֹת שָׁם.

אִישׁ צָעִיר, אֲשֶׁר בָּא לְקוֹל הַזְּעָקָה, אָמַר: אֲנִי הָיִיתִי שָׁם לִפְנֵי חֹדֶש יָמִים.

וַיִתְבּוֹנֵן בּוֹ מַרְקוֹ בְעֵינַיִם פְּקוּחוֹת לִרְוָחָה ויִּשְׁאָלֵהוּ מְהֵרָה, וּפָנָיו חָוְרוּ בְדַבְּרוֹ, לֵאמֹר: הֲרָאִיתָ אֶת הָאִשָּׁה הָאִיטַלְקִית, הַמְשָׁרֶתֶת אֶת הָאָדוֹן מֵקִינֶץ?

— הָאִשָּׁה אֲשֶׁר מִדְּשֵׁינוֹבָה? רְאִיתִיהָ.

מַרְקו הִתְנוֹדֵד וַיֵּאָנֵק כְּאִישׁ אֲחוּז-פַּלָּצוּת וַיִּשְׂחַק וַיֵּבְךְּ גַּם יָחַד. וְאַחַר הִתְאוֹשֵׁשׁ, וַיִּקְרָא מִתּוֹךְ הַחְלָטָה נִמְרָצָה: אֵי-זֶה הַדֶּרֶך, — חִישׁ — הַמְּסִלָּה, — הִנְנִי הוֹלֵך כְּרֶגַע, הַרְאוּנִי אֶת הַמְּסִלָּה!

וַיֹּאמְרוּ לוֹ כֻלָּם פֶּה אֶחָד: אֲבָל, דֶּרֶך יוֹם תָּמִים עַד הַמָּקוֹם הַהוּא, וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ, עָלֶיךָ לָנוּחַ מְעַט; הֵן תּוּכַל לִנְסוֹעַ שָׁמָּה מִמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם.

וַיֹּאמֶר הַנַּעַר: לֹא יִתָּכֵן! לֹא יִתָּכֵן! הַגִּידוּ לִי, אֵי-זֶה דֶרֶךְ אֵלֵךְ, לא אוּכַל לְחַכּוֹת רֶגַע, הִנְנִי הוֹלֵךְ, גַם כִּי מוֹת אָמוּת עַל הַמְּסִלָּה!

וְכִרְאוֹתָם כִּי לֹא יָזוּז מֵהַחְלָטָתוֹ, לֹא נִסּוּ עוֹד לְעָצְרוֹ. וַיֹּאמְרוּ לוֹ: אֱלֹהִים יוֹלִיכְךָ בַּדָּרֶך. שִׂים לִבְּךָ לַמְּסִלָּה הָעוֹבֶרֶת דֶּרֶךְ הַיָּעַר. צֵאתְךָ לְשָׁלוֹם, הָאִיטַלְקִי הַקָּטָן! — וְאִישׁ יָצָא עִמּוֹ אֶל מִחוּץ לָעִיר לְשַׁלְּחוֹ, וַיּוֹרֵהוּ אֶת הַדֶּרֶך, וַיִּיעֲצֵהוּ עֵצוֹת אֲחָדוֹת, וַיַּבֵּט אַחֲרָיו לִרְאוֹתוֹ הוֹלֵך בַּדָּרֶךְ. מִקֵּץ רְגָעִים מִסְפָּר נֶעְלַם הַנַּעַר הַצּוֹלֵעַ, הוּא וְשַׂקּוֹ עַל שִׁכְמוֹ, מֵאַחֲרֵי הָעֵצִים הָעֲבֻתִּים, אֲשֶׁר הָיוּ מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי הַמְּסִלָּה.

וְהַלַּיְלָה הַזֶּה הָיָה לֵיל בַּלָּהוֹת לַחוֹלָה, הַמִּסְכֵּנָה. מַכְאוֹבֶיהָ נִמְרְצוּ מְאֹד, וּמִקּוֹל זַעֲקָתָהּ נִשְׁבַּר לֵב כָּל שׁוֹמֵעַ, וּמִזְמָן לִזְמָן פָּקְדָה אוֹתָה קַדַּחַת חֲזָקָה. הַנָּשִׁים הַשּׁוֹמְרוֹת עָלֶיהָ הָיוּ אוֹבְדוֹת-עֵצוֹת. וּגְבִרְתָּה מִהֲרָה אֵלֶיהָ פַעַם בְּפַעַם וַתְּהִי כְנוֹאֶשֶׁת גַּם הִיא. כֻּלָּם הֵחֵלּוּ לִדְאוֹג, פֶּן יְאַחֵר הָרוֹפֵא, אֲשֶׁר חִכּוּ לְבוֹאוֹ בְיוֹם מָחָר, אֶת הַמּוֹעֵד — גַּם כִּי תֵאוֹת לְמַעֲשֶה הַנִּתּוּחַ. אָמְנָם כִּי בָרְגָעִים, אֲשֶׁר רָפְתָה מִמָּנָּה הַקַּדַּחַת, רָאוּ וְהִכִּירוּ, כִּי מַכְאוֹבֶיהָ הַנּוֹרָאִים בְּיוֹתֵר לֹא מַכְאוֹבֵי-בָשָׂר הֵמָּה, כִּי-אִם עֱנוּת-הַנֶּפֶשׁ — זֵכֶר בֵּיתָהּ הָרָחוֹק. בְּשָׂרָה כָּחַשׁ, עוֹרָה צָפַד עַל עַצְמָהּ, פָּנֶיהָ הִשְׁתַּנּוּ כָלִיל וְכֻלָּהּ מְדֻכָּאָה, וְהִיא גָזָה אֶת רֹאשָׁהּ בּיֵאוּשׁ הַנּוֹגֵע עַד הַלֵּב וצוֹעֶקֶת: אֵלִי! אֵלִי! הֲלָמוּת בְּאֶרֶץ-מֶרְחָק כָּזֹאת, לָמוּת בְּלִי רְאוֹתָם עוֹד! בָּנַי הַמִּסְכֵּנִים, הַנִּשְׁאָרִים יְתוֹמִים וְאֵין אֵם, יְלָדַי היְקָרִים, עַצְמִי וּבְשָׂרִי! מַרְקוֹ בְנִי, אֲשֶׁר עוֹדֶנּוּ צָעִיר, אַךְ גְּבַהּ-קוֹמָה, טוֹב וְנָעִים כָּל-כַּך! אֵינְכֶם יוֹדְעִים, מַה בְּנִי מִבָּנִים! הוֹי גְּבֶרֶת יְקָרָה, לוּ יָדַעַתְּ! בְּנָסְעִי מִבֵּיתִי לֹא יָכֹלְתִּי לְנַתֵּק אוֹתוֹ מֵעַל צַוָּארִי, וְהוּא בוֹכֶה וְנֶאֱנָק, אֲשֶׁר כָּל הַשּׁוֹמֵעַ נִשְׁבַּר לִבּוֹ בְקִרְבּוֹ; כְּמוֹ הִגִיד לוֹ לִבּוֹ, כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד לִרְאוֹת אֶת אִמּוֹ. מַרְקוֹ הַמִּסְכֵּן, בְּנִי הַמִּסְכֵּן! הֶאֱמַנְתִּי, כִּי לִבִּי יִתְפּוֹצֵץ בְּקִרְבִּי. אָח, מִי יִתֵּן וָמַתִּי אָז, מַתִּי בְאָמְרוֹ לִי: צֵאתֵךְ לְשָׁלוֹם! מִי יִתֵּן וַהֲלָמַנִי הָרָעַם! בְּלִי אֵם, יֶלֶד מִסְכֵּן — הוּא, שֶׁכָּכָה אֲהָבַנִי, שֶׁכָּכָה הָיִיתִי דְרוּשָׁה לוֹ; בְּלִי אֵם, בְּעֹנִי וּבְחֹסֶר כֹּל, נוֹד יָנוּד ויִפְשׁוֹט יָד; מַרְקוֹ, מַרְקוֹ בְנִי יִשְׁלַח יָד, כִּי יִרְעָב! הוֹי! אֵל עוֹלָם! לֹא! לֹא אָמוּת! הָרוֹפֵא! קִרְאוּ לוֹ כְרָגַע! יָבֹא, יְנַתְּחֵנִי לִנְתָחִים, יִקַּח מִמֶּנִּי אֶת רוּחַ בִּינָתִי, אַךְ מַלֵּט יְמַלֵּט נַפְשִׁי מִמָּוֶת! אֲנִי חֲפֵצָה לְהֵרָפֵא, אֲנִי חֲפֵצָה לִהְיוֹת, לִנְסוֹעַ, לִבְרוֹחַ, מָחָר, כְּרָגַע! הָרוֹפֵא! עֶזְרָה! עֶזְרָה! — וְהַנָּשִׁים הֶחֱזִיקוּ בְיָדֶיהָ, טִפְּחוּהָ, סִלְסְלוּהָ, דַּבְּרוּ אֵלֶיהָ תַחֲנוּנִים, הֵשִׁיבוּ רוּחָה אֵלֶיהָ מְעַט מְעַט, דַּבְּרוּ אֵלֶיהָ עַל אֱלֹהִים וְעַל הַתִּקְוָה לִישׁוּעָתוֹ. וְאַחַר שָׁב רוּחָה עַד דַּכָּא ותֵּבְךְּ, וְיָדֶיהָ שָׁלְחָה בִשְׂעַר-רֹאשָׁה הַלָּבָן, וַתֵּאָנַח כְּיֶלֶד קָטָן, וַתְּיֵילִיל יְלָלוֹת מְמֻשָּׁכוֹת, וּשְׂפָתֶיהָ תַּבַּעְנָה פַעַם בְּפַעַם: הוֹי, דְּשֵׁינוֹבָה עִירִי! הוֹי בֵּיתִי! הוֹי הַיָּם הַיָּפֶה!… הוֹי, מַרְקוֹ בְּנִי, בְּנִי הַמִּסְכֵּן! אַיֶּכָּה עַתָּה, בְּנִי הַמִּסְכֵּן?

וַיְהִי בַחֲצִי הַלַּיְלָה, וּמַרְקוֹ בְנָהּ הַמִּסְכֵּן עָבַר בְּתוֹך יַעַר-עַד, אַחֲרֵי בַלּוֹתוֹ שָׁעוֹת רַבּוֹת — כִּי אָפֵס כֹּחוֹ — עַל שְׂפַת תְּעָלָה. עֵצִים שַׂגִּיאִים, עֲנָקִים בְּצֶמַח הָאֲדָמָה, גְּזָעִים אַדִּירִים, הִתְרוֹמְמוּ הַשָּׁמַיְמָה כְעַמּוּדֵי הֵיכָל, וְצַמְרוֹתֵיהֶם הַגְּדוֹלוֹת וְהָרְחָבוֹת, אֲשֶׁר פָּרַשׂ עֲלֵיהֶן הַיָּרֵחַ אוֹר-כַּסְפּוֹ, הִתְלַכְּדוּ אִשָּׁה בַאֲחוֹתָהּ. שָׁם רָאָה, בְּתוֹךְ הָאֲפֵלָה-הָאוֹרָה, גִּזְעֵי -עֵצִים שׁוֹנִים מְאֹד זֶה מִזֶּה לְמַרְאֵיהֶם: אֵלֶּה הָיוּ יְשָׁרִים, וְאֵלֶּה נְטוּיִם, מְעֻוָּתִים, מְשֻׁלָּבִים אֶחָד אֶל אֶחָד, וַיִּהְיוּ כִמְאַיְּמִים עַל כָּל הַקָּרֵב, כַּעֲרוּכֵי מִלְחָמָה; וְיֵש אֲשֶׁר הָיוּ מוּטָלִים עַל הָאָרֶץ כְּמִגְדָּלִים הֲפוּכִים, וְשִׁפְעַת נְטִיעִים מִשְׂתָּרְגִים הִקִּיפוּם מִסָּבִיב, כְּמִתְפָּרְצִים לַעֲלוֹת וּכְנִלְחָמִים עַל כָּל שַׁעַל אֲדָמָה. וּקְבֻצּוֹת קְבֻצּוֹת עֵצִים, אֲשֶׁר גִּזְעֵיהֶם הַצְּפוּפִים עָלוּ לְמֵישָׁרִים, כַּאֲגֻדּוֹת רְמָחִים שַׂגִּיאִים, וְרָאשֵׁיהֶם הָיוּ כְנוֹגְעִים בֶּעָבִים. גָּדוֹל הָיָה הַמַּרְאֶה וְרַב-תִּפְאֶרֶת. עֵרֶב-רַב כַּבִּיר שֶׁל עַנְקֵי-קַרְקַע שוֹנִים. מַרְאֶה נוֹרָא-הוֹד מִכָּל הַמַּרְאוֹת אֲשֶׁר רָאָה מֵעוֹדוֹ בְעוֹלַם הַצְּמָחִים. יֵשׁ אֲשֶׁר תִּפּוֹל עָלָיו אֵימָה גְדוֹלָה. אַך כְּרֶגַע הִפְנָה נַפְשׁוֹ כֻלָּה לְאִמּוֹ. וַיֵּלֶךְ בְּלֹא כֹחַ, בְּרַגְלַיִם נוֹטְפוֹת דָּם, לְבַדּוֹ בְתוֹךְ הַיַּעַר הַשַּׂגִּיא הַזֶּה, אֲשֶׁר רָאָה בוֹ אַךְ בְמֶרְחַקִּים גְּדוֹלִים מְעוֹנוֹת קְטַנִּים — מוֹשַׁב בְּנֵי-אָדָם, בְּנוּיִם לְרַגְלֵי הָעֵצִים הָאֵלֶּה כְּגַלֵּי נְמָלִים, וּרְאֵמִים אֲחָדִים יְשֵׁנִים כֹּה וָכֹה לְיַד הַדָּרֶךְ; וְהוּא הָיָה נָפוֹג מְאֹד, אַך לֹא יָדַע וְלֹא חָשׁ; הָיָה בָדָד, אַךְ לֹא פָּחַד פָּחַד. מִגֹּדֶל הַיַּעַר גָּדְלָה גַם נַפְשׁוֹ; קִרְבַת אִמּוֹ נָתְנָה בוֹ אֶת הַכֹּחַ וְאֹמֶץ-הַלֵּב שֶׁל גָּבֶר. לְזֵכֶר הַיָּם הַגָּדוֹל, וְהַמּוֹרָאִים הַגְּדוֹלִים, וְהַמַּכְאוֹבִים אֲשֶר סָבַל, וְכָל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאַתְהוּ, וַאֲשֶׁר הִבְלִיג עַל הַכֹּל כְּאָדָם אֲשֶׁר כֹּחַ בַּרְזֶל כֹּחוֹ — לְזֵכֶר כָּל אֵלֶּה הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ בְגָאוֹן. וְדָמוֹ — דַּם טָהוֹר וּמְשֻׁמָּר שֶל בֶּן-דְּשֵׁינוֹבָה — שָׁטַף בִּמְרוּצָתוֹ בְעוֹרְקָיו כְּנַחַל אֵשׁ, וַיְעוֹרֵר בּוֹ רִגְשֵׁי בִטָּחוֹן וָעֹז. וְעוֹד דָּבָר נָפַל בְּקִרְבּוֹ; תַּחַת אֲשֶׁר עַד כֹּה, יַעַן הֱיוֹת אִמּוֹ רְחוֹקָה מִבֵּיתָהּ זֶה כִּשְׁנָתַיִם יָמִים, כָּהֲתָה תְּמוּנַת פָּנֶיהָ וַתִּמָּחֶה מְעַט מִזִּכְרוֹנוֹ, שָׁבָה הַתְּמוּנָה הַזֹּאת לִהְיוֹת בְּהִירָה בָרְגָעִים הָהֵם; וַיַּרְא אֶת פָּנֶיהָ, מַרְאֶה תָמִים וּבָרוּר, אֲשֶׁר לֹא רָאָה אוֹתָם כֵּן זֶה יָמִים רַבִּים; וַיַּרְא אוֹתָה עוֹמֶדֶת לְנֶגְדּוֹ בְקָרוֹב, אוֹר-צַחְצָחוֹת עַל פָּנֶיהָ וְהִיא מְדַבֶּרֶת; וַיַּרְא אֶת כָּל נִיד עֵינֶיהָ וּשְׂפָתֶיהָ, אֶת עֶמְדָתָהּ, אֶת כָּל תְּנוּעוֹתֶיהָ, אֶת צִלְלֵי מַחְשְׁבוֹתֶיהָ; וְהַזִּכְרוֹנוֹת הַמְעוֹדְדִים הָאֵלֶּה הִדְרִיכוּהוּ, הִרְדִּיפוּהוּ, עָשׂוּ לוֹ כְנָפָיִם. וְאַהֲבָה וָרֹךְ, אֲשֶׁר לֹא יַבִּיעַ אוֹתָם כָּל נִיב שְׂפָתַיִם, פָּרְצוּ וְרָחֲבוּ בִלְבָבוֹ, וְדִמְעוֹת-רָצוֹן וְשַׁלְוַת נֶפֶשׁ יָרְדוּ עַל פָּנָיו; וּמִדֵּי לֶכְתּוֹ בַחשֶׁךְ הָלוֹךְ וְצָעוֹד הָלְאָה, דִבֵּר אֶל אִמּוֹ, אָמַר אֵלֶיהָ אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּאָזְנֶיהָ עוֹד מְעַט, לֵאמֹר: הִנְנִי פֹה, אִמִּי הַיְקָרָה, הִנֵּנִי, — לֹא אֶעֶזְבֵךְ עוֹד עַד עוֹלָם; שׁוֹב נָשׁוּב יַחַד הַבַּיְתָה, וַאֲנִי אֶהְיֶה תָמִיד עִמָּךְ בָּאֳנִיָּה, מִתְרַפֵּק עָלַיִךְ, וְאִישׁ לֹא יַפְרִיד עוֹד בֵּינִי וּבֵינֵךְ עַד עוֹלָם, כָּל יְמֵי חַיַּיִךְ! בַּהֲגִיגוֹ לֹא רָאָה וְלֹא הִתְבּוֹנֵן, כִּי אוֹר-הַכֶּסֶף, אֲשֶׁר פָּרַשׂ הַיָּרֵחַ עַל רָאשֵׁי הָעֵצִים הַשַּׂגִּיאִים, גָּוַע וַיֵּאָסֵף מִפְּנֵי אוֹר הַשַּׁחַר הֶעָדִין הַנִּבְקָע לְאַט.

בְּבֹקֶר הַיּוֹם הַזֶּה, בִּשְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת, יָשַׁב הָרוֹפֵא מֵעִיר טוּקוּמַן — אַרְגֶּנְטִינִי צָעִיר לְיָמִים — הוּא וְעוֹזְרוֹ עִמּוֹ, אֶל מִטַּת הַחוֹלָה, לְנַסּוֹת אֵלֶיהָ דָבָר אַךְ הַפַּעַם הַזֹּאת, אוּלַי תְּפֻתֶּה וְיוּכְלוּ לַעֲשׂוֹת לָהּ אֶת הַנִּתּוּחַ; גַּם הַמְּהַנְדֵּס מֵקִינֶץ וְאִשְׁתּוֹ נִלְווּ עֲלֵיהֶם בְּבַקָּשׁוֹתֵיהֶם הַחַמּוֹת, הַנִּמְרָצוֹת. אַךְ הַכֹּל הָיָה לְלֹא הוֹעִיל. הָאִשָּׁה, אֲשֶׁר עֲזָבָהּ כֹּחָהּ, לֹא הֶאֱמִינָה עוֹד בַּנִּתּוּחַ; יָדֹע יָדְעָהּ עִם לְבָבָהּ, כִּי מוֹת תָּמוּת תַּחַת הַמַּאֲכֶלֶת, אוֹ עוֹד שָׁעוֹת מְעַטּוֹת תִּחְיה, אַחֲרֵי נָשְׂאָהּ עַל-חִנָּם מַכְאוֹבִים רָעִים וְנוֹרָאִים מִן הַמַּכְאוִֹבים אֲשֶׁר יְמִיתוּהָ בְּאֶפֶס יָד. הָרוֹפֵא דִבֶּר אֵלֶיהָ הַשְׁכֵּם וְדַבֵּר, לֵאמֹר: אֲבָל הַנִּתּוּחַ בָּטוּחַ — הַהַצָּלָה קְרוֹבָה, אִם אַךְ תְּאַמְּצִי לְבָבֵךְ מְעָט. אַךְ מוֹתֵךְ גַּם הוּא בּוֹא יָבֹא, בְּלִי סָפֵק, אִם תְּמָאֵנִי! — לַשָּׁוְא הָיוּ כָל דְּבָרָיו. בְּקוֹל רָפֶה עָנְתָה הַחוֹלָה וַתֹּאמַר: לָמוּת עוֹד יֵשׁ לִי אֹמֶץ-לֵב, אַךְ לֹא לִסְבּוֹל עַל- חִנָּם. תּוֹדָה, אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא. כָּלָה וְנֶחֱרָצָה הִיא מֵעִמִּי. וְעַתָּה הַנִּיחוּ לִי וְאָמוּת בְּשָׁלוֹם. — וְלֹא יָסַף עוֹד הָרוֹפֵא לִפְצוֹר בָּה. אִישׁ לֹא דִבֶּר עוֹד מְאוּמָה.אָז הֵסַבָּה הָאִשָּׁה פָנֶיהָ אֶל גְּבִרְתָּהּ וַתְּצַו אֶל בֵּיתָה בְּקוֹל חֲלוּשָׁה, וַתֹּאמַר בִּכְבֵדוּת וְנֶאֱנֶקֶת מִדֵּי דַבְּרָה: גְּבֶרֶת טוֹבָה וִיקָרָה, אֶת מְעַט הַכֶּסֶף וְאֶת רְכוּשִׁי הַמְּעַט תִּשְׁלְחִי אֶל בֵּיתִי… בְּיַד הָאָדוֹן הַצִּיר. אֲנִי מְקַוָּה, כִּי כֻלָּם חַיִּים. לבִִּי מַגִּיד לִי זֹאת בָּרְגָעִים הָאַחֲרוֹנִים הָאֵלֶּה. הֵיטִיבִי-נָא לִי וְכִתְבִי,… כִּי תָמִיד הָגִיתִי בָהֶם, כִּי תָמִיד עָבַדְתִּי לְמַעֲנָם…לְמַעַן בָּנַי…וְכִי מַכְאוֹבִי הָאֶחָד הָיָה, אֲשֶׁר לֹא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת פְּנֵיהֶם…אַךְ כִּי מַתִּי בְאֹמֶץ-לֵב…בְּצִדּוּק הַדִּין…וּבֵרַכְתִּים; וְכִי אֲנִי מַפְקִידָה עַל-יַד בַּעֲלִי…וְעַל יַד בְּנִי הַגָּדוֹל…אֶת בְּנִי הַקָּטָן, אֶת מַרְקוֹ הַמִּסְכֵּן… אֲשֶׁר הָיָה כְחוֹתָם עַל לִבִּי עַד הָרֶגַע האַחֲרוֹן. פִּתְאֹם קָמָה וַתְּפָרֵשׂ כַּפֶּיהָ וַתִּזְעָק: מַרְקוֹ! בְּנִי! נִשְמַת חַיָּי!… — אַךְ בַּהֲעִיפָה אֶת עֵינֶיהָ הַמְּלֵאוֹת דִּמְעָה כֹּה וָכֹה וַתֵּרֶא, וְהִנֵּה אֵין הַגְּבֶרֶת בֶּחָדֶר: קָרְאוּ לָהּ בַּלָּט הַחוּצָה. וַתְּבַקֵּשׁ אֶת הָאָדוֹן, וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ. לֹא נִשְׁאֲרוּ אִתָּהּ כִּי-אִם עוֹזֵר הָרוֹפֵא וּשְׁתֵּי הַנָּשִׁים שׁוֹמְרוֹת הַחוֹלִים. וּבַחֶדֶר הַשֵּׁנִי נִשְׁמַע קוֹל רַעַשׁ צְעָדִים מְמַהֲרִים, הֶמְיַת קוֹלוֹת עֲצוּרִים וּקְרִיאוֹת נִכְבָּשׁוֹת. הַחוֹלָה נָשְׂאָה עֵינֶיהָ, אֲשֶׁר הָיוּ כִמְכֻסּוֹת צָעִיף, אֶל הַפֶּתַח וַתְּחַכֶּה. עָבְרוּ רְגָעִים אֲחָדִים, וְהִנֵּה הָרוֹפֵא בָא וּפָנָיו לֹא כִתְמוֹל שִלְשוֹם; וְאַחַר בָּאוּ הַגְּבֶרֶת וְהָאָדוֹן, וּמַרְאֵה פְנֵיהֶם גַם הֵם שֻׁנָּה. שְׁלָשְׁתָּם הִתְבּוֹנְנוּ אֵלֶיהָ בְּמַבָּט זָר וַיִּתְלַחֲשׁוּ מְעַט הָאֶחָד עִם רֵעֵהוּ. וּכְמוֹ שָׁמְעָה אֶת הרוֹפֵא אוֹמֵר אֶל הַגְבֶרֶת: מוּטָב לְמַהֵר. הַחוֹלָה לֹא הֵבִינָה דָבָר.

וַתֹּאמֶר אֵלֶיהָ הַגְּבֶרֶת בְּקוֹל רוֹעֵד: יוֹסֵפָה, בְּשׂוֹרָה בְּפִי אֵלָיִךְ. הֲכִינִי לְבָבֵך לִשְׁמוֹעַ שְׁמוּעָה טוֹבָה. — וַתִּתְבּוֹנֵן אֵלֶיהָ הָאִשָּׁה הֵיטֵב.

וְהַגְּבֶרֶת, אֲשֶׁר סַעֲרַת רוּחָה הָלְכָה הָלוֹךְ וְגָדוֹל, הוֹסִיפָה וַתֹּאמֶר לָהּ: שְׁמוּעָה, אֲשֶׁר תִּתֵּן שִׂמְחָה גְדוֹלָה בְלִבֵּךְ.

הַחוֹלָה פָקְחָה עֵינֶיהָ לִרְוָחָה.

והַגְּבֶרֶת הוֹסִיפָה וַתֹּאמַר: הִכּוֹנִי לִרְאוֹת נֶפֶשׁ… הַיְקָרָה לְךָ מְאֹד.

וַתִּתְחַזֵּק הָאִשָּׁה וַתִּשָּׂא רֹאשָׁה וַתַּבֵּט בְּעֵינַיִם מְאִירוֹת פַּעַם אֶל הגְּבֶרֶת, פַּעַם אֶל הַפָּתַח.

וַתֹּאמֶר לָהּ הגְּבֶרֶת עוֹד, וּפָנֶיהָ חָוְרוּ בְדַבְּרָה: נֶפֶשׁ, אֲשֶׁר בָּאָה… זֶה עַתָּה בְפֶתַע פִתְאֹם.

וַתִּזְעַק הָאִשָּׁה בְקוֹל נֶחֱנָק וּמוּזָר, כְּמוֹ נָפְלוּ עָלֶיהָ אֵימָה וָפָחַד: מִי הוּא זֶה?

וּבְעוֹד רֶגַע נָתְנָה קוֹל עֹז, קוֹל צוֹרֵחַ, וַתֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה בְלִי נוֹעַ, עֵינֶיהָ פְקוּחוֹת לִרְוָחָה וְיָדֶיהָ עַל רַקּוֹתֶיהָ, כְּמוֹ רָאוּ עֵינֶיה מַרְאֶה מִן הָעוֹלָם הָאַחֵר.

מַרְקוֹ, לָבוּשׁ קְרָעִים וּמְכֻסֶּה אָבָק, עָמַד קוֹמְמִיוּת עַל מִפְתַּן הַדֶּלֶת והָרוֹפֵא מַחֲזִיק בִּזְרוֹעוֹ.

וַתִּזְעַק הָאִשָּׁה שָׁלשׁ פְּעָמִים: אֵלִי! אֵלִי! אֵלִי!

וּמַרְקוֹ רָץ אֵלֶיהָ וְהִיא פָרְשָׂה זְרוֹעוֹתֶיהָ הַדַּלּוֹת, וַתְּאַמְּצֶנּוּ אֶל לִבָּהּ בְּכֹחַ-לְבִיאָה, וַתִּתֵּן אֶת קוֹלָהּ קוֹל צְחוֹק גָּדוֹל וְחָזָק וּבְתוֹך הַצְּחוֹק קוֹל אֲנָקוֹת, אַךְ דִּמְעָתָהּ לֹא בָאָה, עַד אֲשֶׁר נָפְלָה מִקֹּצֶר-רוּחַ אֲחוֹרַנִּית עַל הַכָּר.

אַךְ כְּרֶגַע שָׁב רוּחָה אֵלֶיהָ וַתַּמְטֵר עָלָיו עֲתֶרֶת נְשִׁיקוֹת וַתִּזְעַק בְּכֹחַ לֹא לָה מֵרֹב שִׂמְחָה: אֵיךְ בָּאתָ הֵנָּה? לָמָּה? הַאַתָּה זֶה? מַה גָּדַלְתָּ! מִי הֱבִיאֲך הֲלוֹם? הַלְבַדְּךָ הִנְּךָ פֹה? הַאֵינְךָ חוֹלֶה? הַאַתָּה זֶה, מַרְקוֹ? אִם לֹא חֲלוֹם חָלַמְתִּי? אֵלִי! דַּבֵּר! אַךְ פִּתְאֹם שִׁנְּתָה קוֹלָה וַתֹּאמַר: לֹא, הַחֲרֵשׁ! חַכֵּה! וַתְּמַהֵר וַתִּפֶן אֶל הָרוֹפֵא וַתֹּאמַר: מַהֵר, כְּרֶגַע, הָרוֹפֵא. אֲנִי חֲפֵצָה לְהֵרָפֵא. הִנְנִי נְכוֹנָה. אַל תְּאַבֵּד רָגַע. הוֹצִיאוּ אֶת מַרְקוֹ מִזֶּה, וְלֹא יִשְׁמַע דָּבָר. מַרְקוֹ בְנִי, אֵין דָּבָר. תְּסַפֵּר לִי אַחֲרֵי-כֵן. עוֹד נְשִׁיקָה אֶחָת. וְעַתָּה לֵךְ. הִנֵּנִי, אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא.

וַיּוֹצִיאוּ מִשָּׁם אֶת מַרְקוֹ. וַאֲדוֹנֵי הַבַּיִת וְהַנָּשִׁים מִהֲרוּ יָצְאוּ גַם הֵם; והַמְנַתֵּחַ וְהָעוֹזֵר, אֲשֶׁר סָגְרוּ הַדֶּלֶת, נִשְׁאָרוּ.

הָאָדוֹן מֵקִינֶץ נִסָּה לְהוֹלִיך אֶת מַרְקוֹ אֶל חֶדֶר רָחוֹק, וְלא יָכֹל, כִּי הָיָה כְדָבוּק בְּמַסְמְרִים אֶל הָרִצְפָּה.

וַיִּשְׁאַל: מָה הַדָּבָר? מַה לְּאִמִּי? מָה הֵם עוֹשִׂים שָׁם?

וְהָאָדוֹן מֵקִינֶץ עוֹדֶנּוּ עָמֵל בּוֹ לְהַתִּיקוֹ מִמְקוֹמוֹ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו בַּלָּט: שִׁמְעָה וְאַגִּידָה לָךְ. אִמְּךָ חוֹלָה וְעָשׂוּ לָהּ נתּוּחַ קַל; אָנֹכִי אַגִּיד לְךָ הַכֹּל אַךְ בּוֹא עִמִּי.

אַךְ הַנַּעַר לא מָשׁ מִמְּקוֹמוֹ וַיֹּאמַר: לּא, כִּי פֹה אֶעֱמֹד, הַגִּידָה לִי פֹה.

וְהַמְהַנְדֵּס הֶחְבִּיר עָלָיו בְּמִלִּים, בְּמָשְׁכוֹ אוֹתוֹ אַחֲרָיו; וְהַנַּעַר נִבְהַל וַיִּרְגַּז תַּחְתָּיו.

פִּתְאֹם נִשְׁמַע בְּכָל הַבַּיִת קוֹל זְעָקָה, קוֹל צוֹרֵחַ, כְּקוֹל זַעֲקַת אִישׁ אֲשֶׁר הֻכָּה מַכַּת מָוֶת.

וְהַנַּעַר עָנָה בְּקוֹל זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה: אִמִּי מֵתָה!

וְהָרוֹפֵא נִרְאָה עַל סַף הַחֶדֶר וַיֹּאמַר: אִמְּךָ נִמְלְטָה מִמָּוֶת.

הַנַּעַר הִבִּיט אֵלָיו רֶגַע אֶחָד וְאַחַר נָפַל לִפְנֵי רַגְלָיו וַיֹּאמַר: חֵן-חֵן, אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא.

אַךְ הָרוֹפֵא הֵקִים אוֹתוֹ בִתְנוּפַת-יָד אַחַת, וַיֹּאמַר: קוּם לְךָ!… הַנַּעַר הַגּבּוֹר, אַתָּה הִצַלְתָּ אֶת נֶפֶשׁ אִמֶּךָ.


קָיִץ

24.– יוֹם רְבִיעִי.

מַרְקוֹ הַדְּשֵׁינוֹבִי הוּא הַגִּבּוֹר שֶׁלִּפְנֵי הָאַחֲרוֹן, אֲשֶׁר נוֹדַע לָנוּ בַּשָׁנָה הַזֹּאת; וְנִשְׁאַר עוֹד אַךְ אֶחָד לְחֹדֶשׁ סִיוָן. עוֹד לָנוּ שְׁתֵּי בְחִינוֹת-חֹדֶשׁ, שִׁשָּׁה וְעֶשְׂרִים יְמֵי-לֶקַח בְּבֵית-הַסֵּפֶר, שֵׁשׁ פְּעָמִים יוֹם חֲמִישִׁי בַשָּׁבוּע וְחָמֵשׁ פְּעָמִים יוֹם רִאשׁוֹן. מִקָּרוֹב יָרִיחוּ קֵץ שְׁנַת-הַלִּמּוּד בְּבֵית-הַסֵּפֶר. עֲצֵי הַגַּן, הָעוֹטְפִים עָלִים וצִיצִים, מַאֲרִיכִים צִלָּם עַד כְּלֵי הַהִתְעַמְּלוּת. הַתַּלְמִידִים לְבוּשִׁים כְּבָר בִּגְדֵי קָיִץ. יָפֶה הַמַּרְאֶה לִרְאוֹת בְּצֵאתָם עַתָּה מִן הַכִּתּוֹת — מַה שּׁוֹנֶה הַכֹּל מֵאֲשֶׁר בָּחֳדָשִׁים שֶׁעָבְרוּ. שְׂעַר הָרֹאשׁ, אֲשֶׁר יָרַד עַל הַכְּתָפַיִם, אֵינֶנּוּ: כָּל רֹאשׁ גָּזוּז לְמִשְׁעִי; כָּל רַגְלַיִם יְחֵפוֹת, כָּל צַוָּאר חָשׂוּף; כּוֹבְעֵי-קַשׁ, הַשּׁוֹנִים לְתַבְנִיתָם, ועֲלֵיהֶם קִשּׁוּרִים הַיּוֹרְדִים עַל הַגָּב; כֻּתָּנוֹת וַעֲנִיבוֹת לְכָל הַצְּבָעִים; הַקְּטַנִּים בָּהֶם יֵשׁ לָהֶם עוֹד סֶרַח עוֹדֵף אָדֹם אוֹ מַרְאֵה תְכֵלֶת: דָּשׁ, זֵר, גְּדִיל קָטָן, צִיצָה בַעֲלַת צֶבַע חָרִיף, אֲשֶׁר חִבְּרָה לָהֶם הָאֵם עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם, גַּם לָעֲנִיִּים בָּהֶם, לְמַעַן הֵרָאוֹת; וְרַבִּים בָּאִים אֶל בֵּית-הַסֵּפֶר בְּלִי כוֹבַע, כְּמוֹ בָרְחוּ מִבֵּיתָם. יֵשׁ בָּהֵם הַלְּבוּשִׁים בֶּגֶד-הַהִתְעַמְּלוֹת הַלָּבָן. בָּהֶם נַעַר מִלִּשְׁכַּת הַמּוֹרָה דֶלְקַטִּי, לָבוּשׁ כֻּלּוֹ אָדֹם מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו, וּמַרְאֵהוּ כְסַרְטָן שָׁלוּק. רַבִּים לְבוּשִׁים מַלְבּוּשׁ מַלָּחִים. אַךְ הַיָּפֶה בָהֶם הוּא הַבּוֹנֶה הַקָּטָן, אֲשֶׁר שָׂם עַל רֹאשׁוֹ כוֹבַע-קַשׁ גָּדוֹל, וּמַרְאֵהוּ עַתָּה כִזְנַב-נֵר עִם סוֹכֵךְ-אוֹר מִמַּעַל לוֹ, וְאִישׁ לֹא יוּכַל לְהִתְאַפֵּק מִצְּחוֹק בַּעֲשׂוֹתוֹ מִתַּחַת לַכּוֹבַע אֶת פִּי הָאַרְנֶבֶת. גַּם קוֹרֵטִי הֵסִיר מֵעָלָיו אֶת עוֹר-הֶחָתוּל וַיָּשֶׂם עַל רֹאשׁוֹ כּוֹבַע-נוֹסְעִים יָשָׁן עָשׂוּי מֶשִׁי אָמֹץ. בּוֹטִינִי לָבוּשׁ בֶּגֶד יָפֶה מְאֹד, דּוֹמֶה לְמַלְבּוּשַׁי הַסְּקוֹטִים; קָרוֹסִי חֲשׂוּף-חָזֶה, וְעַל ּפְרֵקוֹסִי כֻתֹּנֶת גְּדוֹלָה, מַרְאֵה -תְכֵלֶת, אֲשֶׁר לְחָרַשׁ-בַּרְזֶל. וְגָרוֹפִי? עַתָּה, בְּאֵין עָלָיו מְעִילוֹ, אֲשֶׁר הָיָה מְכַסֶּה עַל כָּל סַחֲרוֹ, כָּל כִּיסֵי בְגָדָיו, הַמְּלֵאִים כָּל רְכֻלַּת-יָד לְמִינָהּ, גְּלוּיִם, צְפוּיִם לְעֵינֵי רוֹאִים, וּרְשִׁימוֹת הַגּוֹרָלוֹת נִשְׁקָפוֹת מִתּוֹכָם הַחוּצָה. כָּל הַנִּסְתָּרוֹת הָיוּ עַתָּה לְנִגְלוֹת, וְנִרְאָה אֲשֶׁר הַיְלָדִים נוֹשְׂאִים אִישׁ אִישׁ בְּכִיסֵי בְגָדָיו: מְנִיפוֹת עֲשׂוּיוֹת קִרְעֵי כִתְבֵי-עִתִּים, גִּזְרֵי קָנֶה וְסוּף, חִצִּים לִירוֹת בַּצִּפֳּרִים; עֵשֶׂב, חִפּוּשִׁיּוֹת, הַיּוֹצְאוֹת מִן הַכִּיסִים וְזוֹחֲלוֹת וְעוֹלוֹת לְאִטָּן עַל הַחֻלְצָה. רַבִּים בַּתַּלְמִידִים הַקְּטַנִּים מְבִיאִים לַמּוֹרוֹת צְרוֹרוֹת פְּרָחִים. גַּם הַמּוֹרוֹת לְבוּשׁוֹת כֻּלָּן בִּגְדֵי קַיִץ בְּהִירֵי-הַצְּבָעִים, בִּלְעֲדֵי הַ“נְּזִירָה הַקְּטַנָּה”: הִיא שְׁחוֹרָה תָמִיד; וְהַמּוֹרָה בַּעֲלַת הַנּוֹצָה הָאֲדֻמָּה, תָּמִיד הַנּוֹצָה הָאֲדֻמָּה עָלֶיהָ וַעֲנִיבַת קִשּׁוּרִים וְרֻדִּים עַל צַוָּארָהּ, וְהִיא מְעוּכָה מִפְּנֵי כַפּוֹת תַּלְמִידֶיהָ הַמִּתְרַפְּקִים עָלֶיהָ וַאֲשֶׁר יַמְרִיצוּ אוֹתָהּ כִּי תִצְחַק וכִי תָרוּץ תָּמִיד. עַתָּה עֵת הַגֻּדְגְּדָנִיּוֹת וְהַפַּרְפָּרִים, עֵת תִּזְמֹרֶת הָרְחוֹב וְצֵאת הָאֲנָשִׁים אֶל הַשָּׂדֶה; רַבִּים מִתַּלְמִידֵי הַכִּתָּה הָרְבִיעִית הוֹלְכִים כְּבָר לִרְחוֹץ בִּנְהַר פּוֹ; כֻּלָּם עֵינֵיהֶם וְלִבָּם אֶל יְמֵי הַחֹפֶשׁ הַבָּאִים; הוֹלְכִים הֵם אֶל בֵּית-הַסֵּפֶר בְּקֹצֶר-רוּחַ, אֲשֶׁר יִגְדַּל מִיּוֹם לְיוֹם, וּשְׂמֵחִים עַל כָּל יוֹם כִּי יַעֲבוֹר. רַק עַל זֶה דָוֶה לִבִּי מְאֹד, עַל גֵּרוֹנָה הַמִּתְאַבֵּל עַל אִמּוֹ, וְעַל מוֹרָתִי הַמִּסְכֵּנָה מַהַכִּתָּה הרִאשׁוֹנָה, הַהוֹלֶכֶת וְדַלָּה וּפָנֶיהָ יֶחְוָרוּ וְשִׁעוּלָהּ יֶחֱזַק מִיּוֹם לְיוֹם. הוֹלֶכֶת הִיא עַתָּה שְׁחוֹחַ, וּבְבָרְכָהּ אוֹתִי מָה עֲצוּבָה הִיא מְאֹד!

רוּחַ-שִׁירָה

26.– יוֹם שִׁשִּׁי

אֶנְרִיקוֹ, הִנְּךָ מֵחֵל לְהָבִין אֶת הַשִּׁירָה אֲשֶׁר לְבֵית-הַסֵּפֶר; וְאוּלָם עַתָּה אַתָּה רוֹאֶה אֶת בֵּית-הַסֵּפֶר אַךְ מִבִּפְנִים: יֶשׁ יוֹם וְרוּחַ-הַחֵן וְרוּחַ-הַשִּׁירָה הַשְּׁפוּכוֹת עָלָיו תִּגְדַּלְנָה בְעֵינֶיךָ הַרְבֵּה יֶתֶר מְאֹד, בְּעוֹד שְׁלשִׁים שָׁנָה, בְּהוֹלִיכְךָ שָׁמָּה אֶת יְלָדֶיךָ וּבִרְאוֹתְךָ אֶת הַבַּיִת מִחוּץ, כַּאֲשֶׁר אֶרְאֶנּוּ אָנִי. בְּחַכּוֹתִי לְקֵץ הַשִּׁעוּר, מִתְהַלֵּך אָנֹכִי דוּמָם בְּתוֹךְ הָרְחוֹבוֹת אֲשֶׁר מִסָּבִיב לבִּנְיָן וְעוֹמֵד וּמַקְשִׁיב לְיַד קַלְעֵי הַחַלּוֹנוֹת הַסְּגוּרִים אֲשֶׁר לַחֲדָרִים הַתַּחְתִּיִּים. מֵחַלּוֹן אֶחָד אֲנִי שׁוֹמֵעַ קוֹל מוֹרָה הָאוֹמֶרֶת: הוֹי, מַה מּוּזָר מַרְאֵה הַ“טֵּית” הַזֹּאת! לֹא כֵן, בְּנִי, מַה יֹּאמַר אָבִיךָ כִּרְאוֹתוֹ זֹאת?… — מִן הַחַלּוֹן הַשֵּׁנִי קוֹל עָבֶה שֶׁל הַמּוֹרֶה הַקּוֹרֵא מִפִּיו אֶל הַתַּלְמִידִים, לֵאמֹר: קָנִיתִי חֲמִשִּׁים אַמָּה אֶרֶג, כָּל אַמָּה אַרְבָּעָה פְרַנְקִים וָחֵצִי… מָכַרְתִּי אוֹתוֹ… — מִשָּׁם וָהָלְאָה, בְּמֶרְחָק מְעַט, הַמּוֹרָה בַעֲלַת הַנּוֹצָה הָאֲדֻמָּה קוֹרְאָה בְקוֹל רָם: וְאַחַר הִצִּית פִּיֶּטְרוֹ מִיכָה בַפְּתִיל הַבּוֹעֵר… — מִן הַכִּתָּה הַקְּרוֹבָה נִשְׁמַע קוֹל כְּקוֹל מֵאָה צִפֳּרִים מְצַפְצְפוֹת, אוֹת כִּי יָצָא הַמּוֹרֶה רֶגַע אֶחָד. אֲנִי הוֹלֵךְ מִשָּׁם וָהָלְאָה וְהִנְנִי שׁוֹמֵעַ בַּקָּצֶה קוֹל תַּלְמִיד בּוֹכֶה וְקוֹל הַמּוֹרֶה הַמּוֹכִיחַ אוֹ הַמְנַחֵם אוֹתוֹ. מִן הַחַלּוֹנוֹת הָאֲחֵרִים נִשְׁמָעִים חֲרוּזִים, שְׁמוֹת אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים וְטוֹבִים, חֶלְקֵי אֲמָרִים הַמְעוֹרְרִים לִצְדָקָה, לְאַהֲבַת הַמּוֹלֶדֶת, לְרוּחַ גְּבוּרָה. וְאַחַר יָבוֹאוּ רִגְעֵי דְמָמָה, אֲשֶׁר יַחְשׁוֹב הַחוֹשֵׁב כִּי הַבִּנְיָן כֻּלּו רֵיק, וְלֹא יַאֲמִין כִּי שֵׁשׁ מֵאוֹת יְלָדִים בְּתוֹכוֹ; וְאַחַר יִשָּׁמַע קוֹל שְׁאוֹן עַלִּיזִים, קוֹל שְׂחוֹק, הַמִּתְפָּרֵץ עֵקֶב מַהֲתַלָּה אֲשֶׁר הִבִּיעַ אַחַד הַמּוֹרִים כְּטוֹב לִבּוֹֹ עָלָיו… וְהָעוֹבְרִים עוֹמְדִים תַּחְתֵּיהֶם לְהַאֲזִין וְלִשְׁמוֹעַ וּמַבִּיטִים בְּעֵינֵי רָצוֹן עַל הַבִּנְיָן הַיָּפֶה, אֲשֶׁר בּוֹ עֲצוּרִים צְעִירִים רַבִּים וְתִקְווֹת רַבּוֹת כָּל-כַּךְ. וְאַחַר יִשָּׁמַע פִּתְאֹם קוֹל רַעַשׁ עָצוּר, קוֹל סְפָרִים וּמַחְבָּרוֹת נִסְגָּרִים, קוֹל שַׁעֲטַת רַגְלַיִם, קוֹל הָמוֹן הַהוֹלֵךְ וְעוֹבֵר מִכִּתָּה לְכִתָּה, מִמַּטָּה לְמַעְלָה, כְּמוֹ בְהִשָּׁמַע שְׁמוּעָה טוֹבָה פִתְאֹם: הוּא הַמְשָׁרֵת, הָעוֹבֵר בְּתוֹךְ הַלִּשָׁכוֹת וּמְבַשֵּׁר קֵץ הַשִּׁעוּר. וּלְקוֹל הֶהָמוֹן הַזֶּה מִתְנַגְּשִׁים וּבָאִים מִכּל עֵבֶר הֲמוֹן נָשִׁים וַאֲנָשִׁים, נְעָרוֹת וּנְעָרִים אֶל הַדֶּלֶת, לְחַכּוֹת לְיַלְדֵיהֶם, לַאֲחֵיהֶם, לְנֶכְדֵיהֶם; וְעַד כֹּה וְעַד כֹּה וְהַיְלָדִים הקְּטַנִּים שׁוֹטְפִים וְעוֹבְרִים מִפִּתְחֵי הַכִּתּוֹת אֶל הַפְּרוֹזְדוֹר, לָקַחַת אִישׁ אֶת מְעִילוֹ וְאִישׁ אֶת כּוֹבָעוֹ, וְהֵבִיאוּ שָׁמָּה מְהוּמָה וּמְבוּכָה, וְדוֹחֲקִים ולוֹחֲצִים אִישׁ אֶת אָחִיו עַד בּוֹא המְשָׁרֵת וְגֵרַשׁ אוֹתָם מִשָּׁם אֶחָד אַחַר אֶחָד. לָאַחֲרוֹנָה יֵצְאוּ הַחוּצָּה, טוּרִים טוּרִים אֲרֻכִּים, הָלוֹךְ וְרָקוֹעַ בְּרַגְלֵיהֶם. אָז יִתְחוֹלֵל מִכָּל עֲבָרִים סַעַר שְׁאֵלוֹת: הֲיָדַעְתָּ אֶת הַשִּׁעוּר? מָה הַצִּיוּן אֲשֶׁר שָׂם לְךָ בַּחִבּוּר? מָה עֲלֵיכֶם לְהָכִין לְמָחָר? מָתַי תִּהְיֶה הַבְּחִינָה לַחֹדֶשׁ? — גַּם הַנָּשִׁים הָעֲנִיּוֹת, אֲשֶׁר אֵינָן יוֹדְעוֹת סֵפֶר, פּוֹתְחוֹת מַחְבְּרוֹת בְּנֵיהֶן, מִתְבּוֹנְנוֹת אֶל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת וְשׁוֹאֲלוֹת לַצִּיּוּנִים: הֲרַק שְׁמוֹנָה? — עֲשָׂרָה וּתְהִלָּה? — תִּשְׁעָה בַשִּׁעוּר? וּמִתְרַגְּזִים אוֹ שְׂמֵחִים וְשׁוֹאֲלִים אֶת פִּי הַמּוֹרִים וּמְדַבְּרִים עַל הַתָּכְנִיּוֹת וְעַל הַבְּחִינוֹת. מַה-יָּפֶה, מַה גָּדוֹל כָּל זֶה, מָה רַבָּה הַתִּקְוָה לְיָמִים יָבֹאוּ!

אָבִיךָ.

הַחֵרְשָה הָאִלֶּמֶת

29.– יוֹם רִאשׁוֹן.

לֹֹא יָכֹלְתִּי לְבַלּוֹת אֶת הַחֹדֶשׁ אִיָּר בְּדָבָר טוֹב מֵאֲשֶׁר בַּבִּקּוּר שֶׁבִּקַּרְתִּי הַבֹּקֶר. בְּפֶתַח בֵּיתֵנוּ צִלְצְלָה הַמְּצִלָּה, וְכֻלָּם רָצוּ הַחוּצָה. שָׁמַעְתִּי אֶת אָבִי אוֹמֵר בְּקוֹל תִּמָּהוֹן: הַאַתָּה פֹה דְּשׁוֹרְדְּשִׁיּוֹ? זֶה הָיָה דְּשׁוֹרְדְּשִׁיּו, הַגַּנָּן אֲשֶׁר הָיָה לָנוּ בְקָמֵרִי, וַאֲשֶׁר מִשְׁפַּחְתּוֹ עַתָּה בְּקָנְדּוֹבָה; וְהוּא בָא מדְּשִׁינוֹבָה, שֶׁשָּׁם עָלָה מִן הָאֳנִיָּה לִפְנֵי יוֹם, בְּשׁוּבוֹ מֵאֶרֶץ יָוָן, אֵחֲרֵי עָבְדוֹ שָׁם שָׁלשׁ שָׁנִים בּמְסִלּוֹת הַבַּרְזֶל. תַּחַת זְרוֹעוֹ נָשָׂא צְרוֹר גָּדוֹל. הוּא זָקֵן מְעַט, אַךְ פָּנָיו עוֹדָם אֲדֻמִּים וְלִבּוֹ טוֹב עָלָיו.

אָבִי קָרָא לוֹ הַבָּיְתָה; וַיְמָאֵן לָבֹא. וַיִשְׁאַל כְּרֶגַע בְּקוֹל רְצִינִי: הֲשָׁלוֹם לְבֵיתִי? הֲשָׁלוֹם לִדְשִׁידְשִׁיָּה? וַתַּעַן אִמִּי וַתֹּאמַר: עַד לִפְנֵי יָמִים מְעַטִּים —שָׁלוֹם.

דְּשׁוֹרְדְּשִׁיּו נֶאֱנַח אֲנָחָה גְדוֹלָה, וַיֹּאמַר: הֶאָח! בָּרוּךְ אֱלֹהִים! אֲנִי לֹא מָצָאתִי אֶת לִבִּי לָלֶכֶת אֶל הַחֵרְשִׁים-הָאִלְּמִים לִפְנֵי הֱיוֹת אֵלַי דָּבָר עַל-אוֹדוֹתֶיהָ. וְעַתָּה אַנִּיחָה אֶת הַצְּרוֹר פֹּה וַאֲמַהֵר לִרְאוֹת פָּנֶיהָ. זֶה שָׁלשׁ שָׁנִים לא רָאִיתִי אֶת בִּתִּי המִּסְכֵּנָה! זֶה שָׁלשׁ שָׁנִים לֹא רָאִיתִי כָל נֶפֶשׁ מִנַּפְשׁוֹת בֵּיתִי!

וְאָבִי אָמַר אֵלָי: קוּם לֵךְ עִמּוֹ.

וְהַגַּנָּן אָמַר, בְּעָמְדוֹ עַל מִרְפֶּסֶת-הַמַּעֲלוֹת: סְלִיחָה, עוֹד דָּבָר אֶחָד.

אַךְ אָבִי שִׁסַּע אוֹתוֹ בִדְבָרָיו, וַיִּשְׁאָלֵהוּ: וּמַה מַּצַּב עִנְיָנֶיךָ?

וַיֹּאמַר: טוֹב, בָּרוּךְ הַשֵּׁם. הֵבֵאתִי מְעַט כֶּסֶף הַבָּיְתָה. וַאֲנִי בִּקַּשְׁתִּי לִשְׁאוֹל: אֵיךְ הוּא הַלִּמּוּד שֶׁל הָאִלֶּמֶת הַקְּטַנָּה? הַגֵּד-נָא לִי דְבַר-מָה. בְּעָזְבִי אוֹתָהּ, הָיְתָה כְּחַיָּה, הַמִּסְכֵּנָה הַקְטַנָּה. אֲנִי אֵינֶנִּי מַאֲמִין הַרְבֵּה בַּמּוֹסָדוֹת הָאֵלֶּה. הֲלָמְדָה לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹת? אָמְנָם כִּי אִשְׁתִּי כָתְבָה אֵלַי, לֵאמֹר: לוֹמֶדֶת הִיא לְדַבֵּר, וְעוֹשָׂה חָיִל. אַךְ אָמַרְתִּי אֲנִי, מַה יִסְכָּן-לִי, כִּי לוֹמֶדֶת הִיא לְדַבֵּר, וַאֲנִי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת אֶת הָאוֹתוֹת הָאֵלֶּה? וְאֵיךְ נָבִין זֶה אֶת זֶה, יַלְדָּה מִסְכֵּנָה? גַּם זֹה לְטוֹבָה, כִּי מְבִינִים הֵמָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, הָאֻמְלָלִים הָאֵלֶּה. וּמָה הַדָּבָר אֵפוֹא? מָה הַדָּבָר?

וַיַּעַן אָבִי בְּחִיּוּךְ עַל שְׂפָתָיו, וַיֹּאמֶר לוֹ: אֵינֶנִּי מַגִּיד לְךָ מְאוּמָה; כִּי אַתָּה בְעֵינֶיךָ תִרְאֶה; וְעַתָּה לֵךְ, אַל תִּגְזוֹל מִמֶּנָּה עוֹד גַּם רֶגַע אֶחָד.

וַנֵּצֵא הַחוּצָה; הַמּוֹסָד קָרוֹב. בְּעָבְרֵנוּ אֶת הָרְחוֹב, עָבוּר וְהַרְחֵב צְעָדֵינוּ תַּחְתֵּינוּ, אָמַר אֵלַי הַגַּנָּן בְּעֶצֶב: אָח דְּשִׁידְשִׁיָּה, בִּתִּי הַמִּסְכֵּנָה! הָהּ לַמּוּם הָרַע הַזֶּה אֲשֶׁר דָּבַק בָּהּ מִלֵּדָה! בַּהֲשִׁיבִי אֶל לֵב, כִּי מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי אוֹתָה קוֹרְאָה לִי “אָבִי”, כִּי מֵעוֹלָם לֹא שָׁמְעָה אוֹתִי קוֹרֵא לָהּ “בִּתִּי”, כִּי מֵעוֹלָם לֹא אָמְרָה מִלָּה וְלֹא שָׁמְעָה מִלָּה! אַךְ בָּרוּךְ אֱלֹהִים כִּי נִמְצָא אִישׁ נָדִיב, אֲשֶׁר שִׁלַּם אֶת הַכֶּסֶף הַמּוּצָא עָלֶיהָ בַּמּוֹסָד. אַךְ אַהָהּ… לִפְנֵי מְלֹאת לָהּ שְׁמוֹנֶה שָׁנִים לֹא יָכְלָה לָלֶכֶת. זֶה שָׁלשׁ שָׁנִים אֵינֶנָּה בַבָּית. עַתָּה הִנֵּה מָלְאוּ לָהּ עֶשֶׂר שָׁנִים, וּבָאָה בִימֵי שְׁנַת הָאַחַת-עֶשְׂרֵה. הֲגָדְלָה? הֲגָּבְהָה בְקוֹמָה? הַגֶּד-נָא לִי, הֲגָבְהָה בְקוֹמָה? הֲטוֹב לִבָּה עָלֶיהָ?

וָאֹמַר לוֹ בְּמַהֲרִי לָלֶכֶת: הֲלא תִּרְאֶה, הֲלֹא עוֹד מְעַט תִרְאֶה.

וַיִּשְׁאַל וַיֹּאמַר: וְאַיֵּה הַמּוֹסָד הַזֶּה? אִשְׁתִּי הֵבִיאָה אוֹתָהּ אֵלָיו אַחֲרֵי נָסְעִי. אָכֵן בִּסְבִיבוֹת הַמָּקוֹם הַזֶּה הוּא, הֲלֹא?

וּכְדַבְּרוֹ זֹאת הִנֵּה הִגַּעְנוּ אֶל הַבָּיִת. וַנָּבֹא כְרֶגַע אֶל לִשְׁכַּת הָאוֹרְחִים. אַחַד הַמַשְׁגִיחִים אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת יָצָא לִקְרָאתֵנוּ. וַיֹּאמֶר הַגַּנָּן: אָנֹכִי אֲבִי הַיַּלְדָּה דְשִׁידְשִׁיָּה בּודְשִׁי; וְעַתָּה הַרְאֵנִי-נָא מִיָּד אֶת בִּתִּי. וַיֹּאמֶר הַמַּשְׁגִּיחַ: עֵת הַהַפְסָקָה עַתָּה, אֵלְכָה וְאַגִּידָה לַמּוֹרָה. וַיְמַהֵר וַיֵּצֵא.

וְהַגַּנָּן לֹא יָכֹל עוֹד לְדַבֵּר וְגַם לֹא לַעֲמֹד וְלִשְׁקוֹט; וַיַּבֵּט אֶל הַתְּמוּנוֹת אֲשֶׁר עַל הַקִּירוֹת מִבְּלִי רְאוֹת מְאוּמָה.

הַדֶּלֶת נִפְתָּחָה: מוֹרָה לְבוּשָׁה שְׁחוֹרִים בָּאָה ויָדָהּ מַחֲזִיקָה בְיַלְדָּה.

הָאָב וְהַבַּת הִבִּיטוּ רֶגַע אֶחָד זֶה אֶל זֶה וְאַחַר זָעֲקוּ זְעָקָה וַיִּפְּלוּ אִישׁ בִּזְרוֹעוֹת רֵעֵהוּ.

ועַל הַיַּלְדָּה שִׂמְלַת-פַּסִים לְבָנָה-אֲדֻמָּה, וְסִנָּר לָבָן. גְּדוֹלָה הִיא מִמֶּנִּי. ותְּחַבֵּק אֶת אָבִיהָ בִּשְׁתֵּי זְרוֹעוֹתֶיהָ וַתֵּבְךְּ.

וַיֵּחָלֵץ מִמֶּנָּה וַיִּתְבּוֹנֵן אֵלֶיהָ מֵרֹאשָׁהּ וְעַד רַגְלֶיהָ, וְעֵינָיו הִזְהִירוּ; וַיִּשְׁאַף רוּחַ בִּכְבֵדוּת, כְּאִישׁ אֲשֶׁר בָּא בִמְרוּצָתוֹ מִדֶּרֶך אֲרֻכָּה, וַיִּקְרָא: הֶאָח! מַה גָּדֵלָה! מַה יָּפָתָה! הוֹי דְּשִׁידְשִׁיָּה בִתִּי הַיְקָרָה, הַמִּסְכֵּנָה! הוֹי יוֹנַת-אֵלֶם קְטַנָּה! הַאַתְּ, גְּבִרְתִּי, הַמּוֹרָה? אִמְרִי-נָא אֵלֶיהָ, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לְפָנַי מְעַט אֶת הָאוֹתוֹת, אוּלַי אוּכַל אָבִין לָהּ, וְאַחַר אֶלְמַד מְעַט מְעָט. אִמְרִי לָהּ, כִּי תְבִינֵנִי דְבַר-מָה בִרְמָזֶיהָ.

וַתִּשְׂחַק הַמּוֹרָה וַתֹּאמֶר בְּקוֹל-דְמָמָה דַקָּה אֶל הַיַּלְדָּה: מִי הָאִישׁ הַזֶּה, אֲשֶׁר בָּא לִרְאוֹת פָּנָיִךְ?

וַתַּעַן הַיַּלְדָּה בְּקוֹל גַּס, זָר, פָּרוּעַ, כְּקוֹל פֶּרֶא-אָדָם הַמְדַבֵּר בִּלְשׁוֹנֵנוּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, אַך בְּמִבְטָא בָרוּר: הוּא אָ-בִי.

וַיסֹּג הַגַּנָּן צַעַד אֶחָד לְאָחוֹר וַיִּקְרָא כִמְשֻׁגָּע: הִיא מְדַבֶּרֶת! אַךְ הֲיוּכַל להְיוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה? הֲיוּכַל לִהְיוֹת? הִיא מְדַבֶּרֶת? הֲלֹא מְדַבֶּרֶת אַתְּ, בִּתִּי, מְדַבֶּרֶת אַתְּ? הַגִּידִי לִי: הַמְדַבֶּרֶת אַתְּ? וַיָּשָׁב וַיְחַבֶּק-לָהּ וַיְנַשֶּׁק לָהּ שָׁלשׁ פְּעָמִים עַל מִצְחָהּ. — אַךְ הֲלֹא בְאוֹתוֹת יְדַבְּרוּ גְּבִרְתִּי הַמּוֹרָה, הֲלֹא יִקְרְצוּ בְעֵינֵיהֶם, יוֹרוּ בְאֶצְבְּעוֹתֵיהֶם, כָּכָה? מַה- זֹּאת אֵפוֹא?

וַתֹּאמֶר הַמּוֹרָה: לֹא, אָדוֹן בּוֹדְשִׁי, לֹא בְאוֹתוֹת וְלֹא בִרְמָזִים. זֹאת הָיְתָה הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁנָה. וּפֹה יְלַמְּדוּ עַל-פִּי הַדֶּרֶךְ הַחֲדָשָׁה, בְּעֶזְרַת הַפֶּה. הַאֻמְנָם לא יָדַעְתָּ זֹאת?

וַיֹּאמֶר הַגַּנָּן בְּתִמָּהוֹן רַב: הוֹי, לֹא יָדַעְתִּי כָל מְאוּמָה! זֶה שָׁלשׁ שָׁנִים אֵינֶנִּי בְבֵיתִי. כָּתוֹב כָּתְבוּ לִי עַל זֹאת, אַךְ לֹא הֲבִינוֹתִי. בַּעַר אָנֹכִי מֵאִישׁ. הוֹי בִתִּי, הֲתָבִינִי לִי אֵפוֹא? הֲתִשְׁמְעִי אֶת קוֹלִי? עֲנִי מְעַט: הֲתִשְׁמְעִי אֶת קוֹלִי? הֲתִשְׁמְעִי אֶת אֲשֶׁר אֲדַבֵּר?

וַתֹּאמֶר הַמּוֹרָה: לֹא, אִישׁ טוֹב, אֶת קוֹלְךָ אֵינֶנָּה שׁוֹמַעַת, כִּי חֵרֶשֶׁת הִיא. מְבִינָה הִיא עַל-פִּי נִיד שְׂפָתֶיךָ אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר; זֶה הַדָּבָר; וְאוּלָם אֶת דְּבָרֶיךָ אֵינֶנָּה שׁוֹמַעַת, וְאַף לא אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר הִיא אֵלֶיךָ; מְדַבֶּרֶת הִיא, כִּי לִמַּדְנוּהָ לְדַבֵּר אוֹתָם, הֶגֶה אַחַר הֶגֶה, הוֹרִינוּ אוֹתָהּ אֵיךְ לְכוֹנֵן שְׂפָתֶיהָ, לְהָנִיעַ לְשׁוֹנָהּ, לְאַמֵּץ חָזֶהָ וּגְרוֹנָה, לְמַעַן הוֹצִיא אֶת הַקּוֹל.

וְהַגַּנָּן טֶרֶם יָבִין בַּדְּבָרִים וַיַּעֲמֹד בְּפֶה פָעוּר, כִּי לֹא הֶאֱמִין.

וַיִּלְחַשׁ בְּאֹזֶן בִּתּוֹ וַיֹּאמֶר לָהּ: הַגִּידִי לִי, דְשִׁידְשִׁיָּה, הֲטוֹב בְּעֵינַיִךְ כִּי בָא אָבִיךְ הַבָּיְתָה? ויִּשָּׂא אֶת פָּנָיו, וַיְחַכֶּה לְמַעֲנֵה פִיהָ.

הַיַּלְדָּה הִבִּיטָה אֵלָיו כִּשְׁקוּעָה בְמַחֲשָׁבָה וְלֹא דִבְּרָה דָבָר.

וְהָאָב רָגַז, רָעַם פָּנָיו.

וַתִּצְחַק הַמּוֹרָה, וַתֹּאמֶר אֵלָיו: אִישׁ טוֹב, אֵינֶנָּה עוֹנָה אוֹתְךָ, יַעַן אֲשֶׁר לא רָאֲתָה נִיד שְׂפָתֶיךָ. דִּבַּרְתָּ אֵלֶיהָ בְאָזְנָהּ! וְעַתָּה שְׁאַל אוֹתָהּ שֵׁנִית, וּפָנֶיךָ יִהְיוּ נֹכַח פָּנֶיהָ.

וַיֵּבֵּט הָאָב הָכֵן אֶל פָּנֶיהָ וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ שֵׁנִית: הֲטוֹב בְּעֵינַיךְ, כִּי בָא אָבִיךְ הַבָּיְתָה? כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד לָלֶכֶת מִזֶּה?

הַיַּלְדָּה, אֲשֶׁר הִבִּיטָה הֵיטֵב אֶל שְׂפָתָיו, כְּמוֹ בִקְּשָׁה לְהַבִּיט גַם אֶל תּוֹך פִּיו, עָנְתָה בְּהִתְגַּלּוֹת לֵב: כֵּן, טוֹב בְּעֵי-נַי כִּי בָא-תָ הַ-בַּיְ-תָה וְכִי לֹא תָ-שׁוּב עוֹד לָ-לֶכֶת עַד עוֹ-לָם.

ויִּשַּׁק לָהּ אָבִיהָ בְּחָזְקָה וְאַחַר הֵחֵל לַעֲרוֹךְ אֵלֶיהָ הֲמוֹן שְׁאֵלוֹת זוּ אַחַר זוּ, בְּחִפָּזוֹן, לְמַעַן יִרְאֶה וּלְמַעַן יֵדַע אֶל-נָכוֹן, הַאֻמְנָם הִיא מְדַבֶּרֶת בֶּאֱמֶת. וַיֹּאמַר:

— מַה שֵּׁם אִמֵּךְ?

— אַנְ-טוֹ-נִיָּה.

— מַה שֵּׁם אֲחוֹתֵךְ הַקְּטַנָּה?

— אֲדֶ-לַי-דָה.

— מַה שֵּׁם הֵמּוֹסָד הֵזֶּה?

— מוֹ-סָד לְחֵרְ-שִׁים - אִלְּ-מִים.

— כַּמָּה עֶשֶׂר וְעֶשֶׂר?

— עֶשְׂ-רִים.

עוֹדֵינוּ חוֹשְבִים, כִּי צוֹחֵק הוּא מִשִּׂמְחַת לִבּוֹ, וְהוּא הֵחֵל פִּתְאֹם לִבְכּוֹת. אַךְ גַּם זֹאת הָיְתָה מִשִּׂמְחָה. וַתֹּאמֶר לוֹ הַמּוֹרָה: חֲזַק, עֵת לְךָ לִשְׂמוֹחַ וְלֹא עֵת לִבְכּוֹת. רְאֵה הִנֵּה גַם בִּתְּךָ בוֹכָה בִגְלָלֶךָ. וּבְכֵן אַתָּה שְׂבַע-רָצוֹן?

וַיֹּאחֵז הַגַּנָּן בְּיַד הַמּוֹרָה וַיִּשַּׁק לָה שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלשׁ פְּעָמִים, וַיֹּאמַר: תּוֹדָתִי לָךְ, גְּבִרְתִּי הַמּוֹרָה, תּוֹדָה מַאֲלִיפָה, מְרֻבָּבָה, מוֹרָה יְקָרָה! וְסִלְחִי לִי, כִּי אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מָה אַגִּיד לָךְ עוֹד!

וַתֹּאמֶר אֵלָיו הַמּוֹרָה: וְאוּלָם בִּתְּךָ יוֹדַעַת לֹא אַךְ לְדַבֵּר, כִּי-אִם גַּם לִכְתּוֹב, גַּם לְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹת. יוֹדַעַת הִיא שְׁמוֹת כָּל הַדְּבָרִים הַדְּרוּשִׁים לְחַיֵּי יוֹם-יוֹם, יוֹדַעַת מְעַט דִּבְרֵי הַיָּמִים וּכְתִיבַת הָאָרֶץ. עַתָּה הִיא בַכִּתָּה הַנּוֹרְמַלִּית. וְכִי תַעֲבוֹר אֶת שְׁתֵּי הַכִּתּוֹת הָאֲחֵרוֹת, תֵּדַע הַרְבֵּה, הַרְבֵּה יוֹתֵר. וְכִי תֵצֵא מִן הַמּוֹסָד הַזֶּה, תּוּכַל לִלְמוֹד מְלָאכָה אוֹ מִשְׁלַח-יָד, אֲשֶׁר תִּחְיֶה בָּהֶם. יֵש לָנוּ חֵרְשִׁים-אִלְּמִים, הָעוֹבְדִים בַּחֲנֻיּוֹת עֲבוֹדַת מוֹכְרֵי-סְחוֹרָה, וְהֵם עוֹשִׂים מְלַאכְתָּם כְּיֶתֶר הָאָדָם.

הַגַּנָּן שָׁב וַיִּתְמַהּ עַל הַדָּבָר, וּכְמוֹ תָעוּ הֶגְיוֹנֵי לְבָבוֹ שֵׁנִית. וַיִּתְבּוֹנֵן אֶל בִּתּוֹ וַיָּשָׁף אֶת מִצְחוֹ. וְהַכָּרַת פָּנָיו עָנְתָה בוֹ, כִּי מְבַקֵּשׁ הוּא עוֹד בֵּאוּר.

אָז פָּנְתָה הַמּוֹרָה אֶל הַמַּשְׁגִּיחַ וַתֹּאמַר: קְרָא אַלַי יַלְדָּה קְטַנָּה מִן הַכִּתָּה הַמְּכִינָה.

עוֹד מְעַט וַיָּשָׁב הַמַּשְׁגִּיחַ וְעִמּוֹ חֵרֶשֶׁת-אִלֶּמֶת כְּבַת שְמוֹנֶה אוֹ תֵשַע שָנִים, אֲשֶׁר בָּאָה אֶל הַמּוֹסָד לִפְנֵי יָמִים אֲחָדִים.

וַתֹּאמַר הַמּוֹרָה: זֹאת אַחַת הַיְלָדוֹת, אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ מוֹרוֹת אוֹתָן רֵאשִׁית לִמּוּדִים. הִנְנִי ואַרְאֶךָּ אֵיכָה נַעֲשֶׂה. אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֲשֶׁר תֹּאמַר “אֶ”. שִים לִבְּךָ וּרְאַה. וַתִּפְתַּח הַמּוֹרָה אֶת פִּיהָ, כַּאֲשֶׁר יִפְתְּחוּ אוֹתוֹ לְבַטֵּא אֶת הַהֶגֶה “אֶ” וַתִּרְמֹז לַיַּלְדָּה, שֶׁתִּפְתַּח גַּם הִיא אֶת פִּיהָ כָמוֹהָ. וַתַּעַשׂ הַיַּלְדָּה כֵן. וְאַחַר רָמְזָה לָהּ הַמּוֹרָה, שֶׁתּוֹצִיא אֶת הַקּוֹל. וַתוֹצֵא אֶת הַקוֹל, אַךְ תַּחַת “אֶ” אָמְרָה “אוֹ”. וַתֹּאמֶר הַמּוֹרָה: לֹא, לֹא זֶה הַקּוֹל. וַתֹּאחֵז בִּשְׁתֵּי יְדֵי הַיַּלְדָּה וַתָּשֶׂם אֶת הָאַחַת, פְּתוּחָה, עַל הַגָּרוֹן וְאֶת הַשֵּׁנִית שָׂמָה עַל הֶחָזֶה וַתִּשְׁנֶה וַתֹּאמַר: “אֶ”. הַיַּלְדָּה, אֲשֶׁר חָשָׁה בְיָדֶיהָ אֶת תְּנוּעַת הַגָּרוֹן וְהֶחָזֶה, פָּתְחָה אֶת פִּיהָ שֵׁנִית וַתְּבַטֵּא הֵיטֵב: “אֶ”. כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה עָשְׂתָה הַמּוֹרָה אֲשֶׁר תְּבַטֵּא הַיַּלְדָּה “כּ” ו“ד”, בְּשׂוּמָהּ אֶת הַיָּדַיִם הַקְּטַנּוֹת פַּעַם בְּפַעַם עַל חָזֶהָ וְעַל גְּרוֹנָהּ. וַתִּפֶן אֶל הַגַּנָּן וַתֹּאמַר: הַהֲבִינוֹתָ?

הָאָב הֵבִין; אַךְ הַרְבֵּה הִרְבָּה לְהִשְׁתּוֹמֵם מֵאֲשֶׁר לְפָנִים, בְּעוֹד לֹא הֵבִין מְאוּמָה. וַיַּחֲשׁוֹב רֶגַע וְהִתְבּוֹנֵן אֶל הַמּוֹרָה, וְאַחַר אָמָר: וּבַדֶּרֶךְ הַזֶּה יְלַמְּדוּ אוֹתָם לְדַבֵּר? וְיֵשׁ לָכֵן דֵּי אֹרֶךְ-רוּחַ לְלַמֵּד בַּדֶּרֶך הַזֶּה אֶת כָּל הַיְלָדִים לְדַבֵּר? אֶחָד אַחַר אֶחָד?… שָׁנָה אַחַר שָׁנָה?… אֲבָל, קְדוֹשָׁה אַתְּ, גְּבִרְתִּי! מַלְאַך אֱלֹהִים אַתְּ! אֵין דֵּי שָׂכָר לְפָעֳלֵך פֹּה עַל הָאָרֶץ! מָה אֹמַר וּמָה אֲדַבֵּר?… וְעַתָּה הַנִּיחִי לִי וְאֶהְיֶה מְעַט עִם בִּתִּי. אֶהְיֶה נָא חֲמִשָּׁה רְגָעִים עִמָּה לְבַדָּה.

וַיַּטֶּהָ הַצִּדָּה וַיָּחֶל לִשְׁאוֹל אוֹתָהּ שְׁאֵלוֹת שׁוֹנוֹת וְהִיא עָנָתָה; וַיִּצְחַק וְעֵינָיו הִזְהִירוּ, וַיַּךְ בְּאֶגְרוֹפָיו עַל בִּרְכָּיו וַיַּחֲזֵק בִּידֵי בִתּוֹ וַיַּבֵּט אֵלֶיהָ, וּבְדַבְּרָהּ לֹא יָדַע נַפְשׁוֹ מרֹב שִׂמְחָתוֹ, וַיְהִי כְשׁוֹמֵעַ קוֹל מִמָּרוֹם; וְאַחַר שָׁאַל אֶת הַמּוֹרָה, לֵאמֹר: הַאוּכַל להַבִּיע תּוֹדָתִי לָאָדוֹן הַמְנַהֵל? וַתֹּאמֶר הַמּוֹרָה: הַמְנַהֵל אֵינֶנּוּ פֹה. וְאוּלָם הַבִּיעַ תַּבִּיעַ אֶת תּוֹדָתְךְ לְנֶפֶשׁ אַחֶרֶת. כָּל יַלְדָּה קְטַנָּה נְתוּנָה פֹה עַל-יַד חֲבֵרָה גְּדוֹלָה מִמֶּנָּה, אֲשֶׁר תָּשִׂים עֵינָהּ עָלֶיהָ וְהָיְתָה לָהּ לְאֵם וּלְאָחוֹת. דְּשִׁידְשִׁיָּה נְתוּנָה עַל-יַד חֵרֶשֶׁת-אִלֶּמֶת בַּת שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, בַּת אוֹפֶה אֶחָד, הַטּוֹבָה מְאֹד וְהָאוֹהֶבֶת אוֹתָהּ בְכָל לִבָּהּ; זֶה שְׁנָתַיִם יָמִים עוֹזֶרֶת הִיא לָהּ בַּבֹּקֶר ַּבֹּקֶר בְּלָבְשָׁה בְּגָדֶיהָ, הִיא סוֹרֶקֶת שְׂעָרָהּ, מְלַמֶּדֶת אוֹתָהּ לִתְפֹּר, שָׂמָה אֶת חֲפָצֶיהָ כָּל דָּבָר עַל מְקוֹמוֹ וְהִיא לָה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם. דְּשִׁידְשִׁיָּה, מַה שֵּׁם אִמֵּךְ בַּמּוֹסָד הַזֶּה?

וַתַּעַן הַיַּלְדָּה מִתּוֹךְ חִיּוּךְ: כַּ-תֵּ-רִי-נָה דְּשֻׁיּוֹרְ-דַּנָּה. וְאַחַר אָמְרָה אֶל אָבִיהָ: טוֹבָה מְאֹד, מְאֹד.

הַמַּשְׁגִּיחַ, אֲשֶׁר יָצָא לְמַרְאֵה הָאוֹת שֶׁנָּתְנָה לוֹ הַמּוֹרָה, שָׁב מְהֵרָה וְעִמּוֹ חֵרֶשֶׁת-אִלֶּמֶת צְהֻבַּת-שֵׂעָר, בְּרִיאָה וְעַלִּיזָה לְמַרְאֶה; וְעָלֶיהָ גַּם הִיא שִׂמְלַת פַּסִּים אֲדֻמִּים וְסִנָּר אָפוּר; וַתַּעֲמֹד בַּפֶּתַח וַתִּתְאַדָּם; וַתּוֹרֶד רֹאשָׁה וַתִּצְחָק. גּוּפָהּ הָיָה גוּף אִשָּׁה, וּמַרְאֵהָ מַרְאֵה יַלְדָּה.

וַתָּרָץ בַּת דְּשׁוֹרְדְּשִׁיּוֹ לִקְרָאתָהּ כִּרְאוֹתָהּ אוֹתָהּ, וַתַּחֲזֵק בִּזְרוֹעָה וַתַּצִּיגֶהָ לִפְנֵי אָבִיהָ וֵתֹּאמֶר בְּקוֹלָה הַגַּס: כַּ-תֵּ-רִי-נָה דְשׁיּוֹרְ-דַּנָּה.

וַיִּקְרָא הָאָב וַיֹּאמַר: הוֹי, נַעֲרָה בַת-חָיִל! וַיִּשְׁלַח יָדָיו לְלַטְּפָה, אַךְ הֵשִׁיב אוֹתָן אֵלָיו, וַיּוֹסֶף וַיֹּאמַר: הוֹי, הַנַּעֲרָה הַטּוֹבָה, אֱלֹהִים יְבָרְכֶהָ וְיִתֵּן לָהּ כָּל טוֹב וְכָל תַּנְחוּמִים, וְאֻשְּׁרָה תָמִיד בָּאָרֶץ, הִיא וְכָל אֲשֶׁר לָהּ, הַנַּעֲרָה הַטּוֹבָה; דְּשִׁידְשִׁיָּה, בִּתִּי הַמִּסְכֵּנָה, עוֹבֵד יָשָׁר וְאָב עָנִי מְבָרֵךְ אוֹתָהּ אֶת הַבְּרָכָה הזֹּאת בְּכָל לִבּוֹ.

הַנַּעֲרָה הַגְּדוֹלָה לִטְּפָה אֶת הַקְּטַנָּה, אַךְ רֹאשָׁהּ עוֹדֶנּוּ נָטוּי אַרְצָה וּשְׂחוֹקָהּ עַל שְׂפָתֶיהָ. וְהַגַּנָּן רָאָה אוֹתָהּ כִּרְאוֹת אֵם קְדוֹשָׁה.

הַמּוֹרָה אָמְרָה אֵלָיו: הַיּוֹם תּוּכַל לָקַחַת אֶת בִּתְּךָ אֶל בֵּיתֶךָ.

וַיֹּאמֶר הַגַּנָּן: כֵּן, לָקוֹחַ אֶקַּח אוֹתָהּ הַיּוֹם וַהֲבֵאתִיהָ אֶל קָנְדּוֹבָה וַהֲשִׁיבוֹתִיהָ מִמָּחֳרָת. אַל תַּחְשְׁבִי, כִּי עָזוֹב אֶעְזְבֶנָּה שָׁם! וּבִתּוֹ מִהֲרָה וַתֵּצֵא לִלְבּוֹשׁ בְּגָדֶיהָ. וַיּוֹסֶף הַגַּנָּן וַיֹּאמַר: זֶה שָׁלֹשׁ שָׁנִים, אֲשֶׁר לֹא רָאִיתִי פָנֶיהָ. וְעַתָּה הִנֵּה הִיא מְדַבֶּרֶת! עַתָּה אָבִיא אוֹתָהּ אֶל קָנְדּוֹבָה, אַךְ בָּרִאשׁוֹנָה אַעֲבִיר אֶת הָאִלֶּמֶת הקְּטַנָּה אֶת טוּרִינוֹ וְהוֹלַכְתִּיהָ אֶל אַרְבַּעַת מְיֻדָּעַי, לְמַעַן יִרְאוּהָ! הוֹי! מַה- יָּפֶה הַיּוֹם הַזֶּה! זֶה יְנַחֲמֵנִי! וְעַתָּה, בִתִּי, תְּנִי אֶת זְרוֹעֵךְ לְאָבִיךְ! וְהַיַּלְדָּה, אֲשֶׁר שָׁבָה לְבוּשָׁה מְעִיל וְצָנִיף, נָתְנָה לוֹ אֶת זְרוֹעָהּ.

וּבַעֲמֹד הַגַּנָּן עַל הַסַּף, אָמַר: תּוֹדָתִי נְתוּנָה לְכֻלָּם! לְכֻלָּם אֲנִי מַבִּיע תּוֹדָה בְכָל לְבָבִי! שׁוֹב אָשׁוּב עוֹד לְמַעַן הַבִּיעַ תּוֹדָתִי לְכֻלָּם!

וַיַעֲמֹד וַיֶהְגֶּה רֶגַע אֶחָד, וַיֵּלֶךְ מְהֵרָה מֵעַל הַיַּלְדָּה, וַיְחַפֵּשׂ בְּכִיס חָזִיָּתוֹ, וַיָּשָׁב וַיִּקְרָא בְקוֹל רָם: אֲנִי אַךְ אִישׁ רָשׁ וְנִקְלֶה, אַךְ הִנְנִי נוֹתֵן בָּזֶה עֶשְׂרִים שֶׁקֶל כֶּסֶף נְדָבָה לַמּוֹסָד, מַטְבֵּע זָהָב חָדָש וְיָפֶה!

וַיַּךְ עַל הַשֻּׁלְחָן בְּחָזְקָה, וַיָּשֶׂם עָלָיו אֶת הַמַּטְבֵּעַ.

אַךְ הַמּוֹרָה קָרְאָה בְּהִתְרַגְּשׁוּת: לֹא, לֹא, אִישׁ-חָיִל. יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךָ. לא אוּכַל לָקַחַת אֶת הַכֶּסֶף מִיָּדֶךָ. ועַתָּה שׁוּב וקַח אוֹתוֹ. לֹא לִי הוּא. כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הַמְנַהֵל פּה, תָּבוֹא אֵלָיו. וְאוּלָם יוֹדַעַת אֲנִי, כִּי גַם הוּא לא יִקַּח כֶּסֶף מִיָּדְךָ, בְּזֹאת תִּהְיֶה בָטוּחַ. הֵן רַבַּת עָמַלְתָּ, אִישׁ טוֹב, עַד אֲשֶׁר מָצְאָה יָדְךָ לוֹ. בְּכָל-זֹאת אֲנַחְנוּ מַכִּירִים לְךָ טוֹבָה.

וְהַגַּנָּן עָמַד עַל דַּעְתּוֹ וַיֹּאמֵר: לֹא, כִּי אָנִיחַ אֶת הַכֶּסֶף פֹּה; וְאַחֲרֵי- כֵן… עוֹד נָשוּב נִרְאֶה!

אַךְ הַמּוֹרָה שָׂמָה אֶת הַכֶּסֶף בְּכִיסוֹ, מִבְּלִי עֲזָב-לוֹ עֵת לָשׁוּב לְתִתּוֹ.

אָז נָטָה מִפָּנֶיהָ וַיָּנַע בּרֹאשׁוֹ; וְאַחַר שָׁלַח מְהֵרָה לַמּוֹרָה וְלַנַּעֲרָה הַגְּדוֹלָה נְשִׁיקָה בְיָדוֹ, וַיַּחֲזֵק בּזְרוֹעַ בִּתּוֹ וַיְמַהֵר וַיֵּצֵא הַחוּצָה וַיֹּאמֵר: בּוֹאִי, בּוֹאִי, בִּתִּי הַמִּסְכֵּנָה, יוֹנַת-אֵלֶם, סְגֻלָּתִי!

וְהַיַּלְדָה קָרְאָה בְקוֹלָהּ הַקָּשֶׁה: הוֹי, מַה-יָּ-פֶה הַ-שֶּׁ-מֶשׁ!


סיִוָן

גַּרִבַּלְדִי

שְׁלִישִׁי לְחֹדֶשׁ. מָחָר יוֹם הַחֲגִיגָה הַלְאֻמִּית.

אֵבֶל לְאֻמִּי לָנוּ הַיּוֹם. אֶמֶשׁ מֵת גַּרִבַּלְדִּי. הֱתֵדַע, מִי הָיָה הָאִישׁ הַזֶּה? הֱלֹא הוּא אֱשֶׁר שִּחְרֵר שִּבְעָה-עָשָׂר מִלְיוֹנִים אִיטַלְקִים מֵעֻלָּם הַקָּשֶׁה שֶּל הַבֻּרְבּוֹנִים. וְהוּא בֶן שִּשִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים בְּמוֹתוֹ. נוֹלָד בְּנִיצָה לְאָבִיו, אֱשֶׁר הָיָה רַב-חוֹבֵל בְּאַחַת הַסְּפִינוֹת. בִּהְיוֹתוֹ בֶן שְׁמוֹנֶה הִצִּיל חַיֵּי אִשָּׁה אַחַת מִמָּוֶת; בִּהְיוֹתוֹ בֶן שְׁלֹש-עֶשְׂרֵה הִצִּיל מִפִּי הַגַּלִּים אֳנִיָּה, אֲשֶׂר חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר וּלְהִטָּבֵעַ עִם כָּל אֲנָשֶׁיהָ; בִּהְיוֹתו בֶן עֶשְׂרִים-וָשֵׁשׁ מָשָׁה מִתּוֹךְ מֵימֵי מַרְסֵילִיָּה עֶלֶם טוֹבֵעַ; בִּהיוֹתוֹ בֶן אַרְבָּעִים וְאַחַת הִצִּיל אֳנִיָה מִשִּׁנֵּי הָאֵשׁ, אֱשֶׁר נָפְלָה בָהּ בִּהיוֹתָהּ בְּלֶב-יָם. הוּא נִלְחַם עֶשֶׂר שָׁנִים בַּאָמֶרִיקָה, בַהֲגִּנּוֹ עַל חֹפֶשׁ עַם זָר; שָׁלֹשׁ פְּעָמִים לָקַח חֵלֶק בַּמִּלְחָמָה עַל הַאוֹסְטְרִים, לְמַעַן שַחְרֵר אֶת אַרְצוֹת לוֹמְבַּרְדִּיָה וְטָרֵינְטִינוֹ; הֵגֵן עַל רוֹמָה בִּפְנֵי הַצָּרְפַתִּים בִּשְׁנַת 1849, קָרָא דְרוֹר לְפַלֵּרְמוֹ וְנַפּוֹלִי בִּשׁנַת 1860, נִלְחַם שׁוּב לְרוֹמָה בִּשְׁנַת 1867, וּבִשְׁנַת 1870 הֵגֵן עַל הַצָּרְפַתִּים בִּפְנֵי הַגֵרְמַנִּים. עֲטֶרֶת גִבּוֹרִים עֻנְּדָה לְרֹאשׁוֹ וּתְהִלַּת מְלֻמַד-מִלְחָמָה. בְּאַרְבָּעִים קְרָבוֹת לָקַח חֵלֶק וּבִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע נִּצָח. וּבֳהיוֹתוֹ חָפְשִׁי מִמִּלְחָמָה עָבַד כָּל עֲבוֹדָה לִמְצֹא מִחְיַת-יָדוֹ אוֹ הִתְבּוֹדֵד בְּאַחַד הָאִיּיִם הָעֲזוּבִים וַיהִי עוֹבֵד-אֲדָמָה. הוּא הָיָה מוֹרֶה, מַלָּח, פוֹעֵל, סוֹחֵר, חַיָל, שַׂר-צָבָא, שׁוֹלֵט-יְחִידִי. גָּדוֹל הָיָה, וּפָשׁוּט וָטוֹב. שָׂנֹא שָׂנֵא אֶת כָּל הֶעָרִיצִים, אָהַב אֶת כָּל הָעַמִּים, הָיָה מָגֵן לְכָל הַחַלָּשִׁים; רַק טוֹב וָצֶדֶק רָדַף כָּל הַיָּמִים, בָּז לְאוֹתוֹת-כָּבוֹד, לָעַג לַמָוֶת; מַשְׂאַת-נַפְשׁוֹ הָיְתָה אִיטַלְיָה. לְכָל קְרִיאַת-מִלְחָמָה אֲשֶׁר יָצְאָה מִפִּיו נָהֲרוּ אֵלָיו הֲמוֹנֵי גִבּוֹרֵי-חַיִל מִכָּל עֵבֶר; רוֹזְנִים עָזְבוּ אֶת הֵיכְלֵיהֶם, פּוֹעֲלִים אֶת בָּתֵּי-עֲבוֹדָתָם, עוּלֵי-יָמִים אֶת בָּתֵּי-סִפְרָם – וַיֵּלְכוּ כֻלָם לְהִלָּחֵם לְאוֹר שֶׁמֶש תְּהִלָּתוֹ. מְעִיל אָדֹם הָיָה עוֹטֵף בְיוֹם קְרָב. וַיְהִי גְדָל-קוֹמָה, אַדְמוֹנִי, יְפֵה-מַרְאֶה. בִּשְׂדֵה-מִלְחָמָה הָיָה אֵשׁ-לֶהָבָה, בְעִסְקֵי יוֹם-יוֹם – יֶלֶד תָּמִים, בְּיִסּוּרִיםוּפְגָעִים – קָדוֹשׁ וְטָהוֹר. אַלְפֵי אִיטַלְקִים מֵתוּ בְעַד אַרְצָם וּמְאֻשַׁרִים הָיו בְמוֹתָם, בִּרְאוֹתָם אוֹתוֹ מִמֶּרְחָק מעֻטָּר נִצָּחוֹן; אֲלָפִים הָיוּ מוּכָנִים לָתֵת נַפְשָׁם כָּפְרוֹ; בְּפִי מִלְיוֹנִים הוּא מְבֹרָךְ וְגָם בָּרוּך יִהְיֶה. וְהִנֵּה מֵת. וְכָל הָעוֹלם בּוֹכֶה לוֹ, מִתְאַבֵל עָלָיו. עוֹד לֹא תוּכַל לְהָבִין זֹאת עַתָּה. אַךְ קָרֹא תִקְרָא אֶת פָּרּשַׁת מִפְעָלָיו, וְכָל יְמֵי חַיֶּיךָ תִּשְׁמַע אֶת שְׁמוֹ נִשּא עַל שְׂפָתָיִם. וּבְכָל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ הָלוֹךְ וְגָדוֹל, כֵּן תִּגְדַּל גַּם תְּמוּנָתוֹ לְעֵינֶיךָ; וְכַאֲשֶׁר תִּגְדַּל וְתִהְיֶה לְאִישׁ, תִּרְאֵהוֹ כִּרְאוֹת אַחַד הָעֲנָקִים; וּבָעֵת אֲשֶׁר אַתָה לֹא תִהְיֶה עוֹד בָּעוֹלָם, וְגַם בָּנֶיךָ וּבְנֵי בָּנֶיךָ וְיוֹצְאֵי חַלְצֵיהֶם יִכְלוּ מֵעַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה – יוֹסִיפוּ עוֹד הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים לִרְאוֹת בַּמְרוֹמִים אֶת הָרֹאשׁ הַמֵּפִיק נֹגַהּ שֶׁל גַרְבָּלְדִּי, הֶקּוֹרֵא דְרוֹר לַגּוֹיִם – וּסְבִיב הָרֹאשׁ הַזֶּה יַבְרִיקוּ שְׁמוֹת נִצְחוֹנוֹתָיו כַּעֲטֶרֶת כּוֹכָבִים מַזְהִירִים; וּבְרֹאשׁ מוּרָם וּבְלֵב מָלֵא גֵאוּת-גִיל יִשָּׂא כָל אִיטַלְקִי אֶת שׁמוֹ עַל שְׂפָתָיו.

אָבִיךָ.

הַצָּבָא

  1. – יוֹם רִאשׁוֹן. חַגִיגָה לְאֻמִּית, אֲשֶׁר

נִדְחֲתָה לְשִׁבְעָה יָמִים בְּשֶׁל מוֹת גַרִבַּלְדִי.

הָלַכְנוּ אֶל מִגְרַשׁ קַסְטֶלּוֹ לִרְאוֹת בְּפַקֵּד הַחַיָּלִים, אֲשֶׁר עָבְרוּ לִפְנֵי הַשַּׂר, הַמַּצְבִּיא אֶת הַמַּחֲנֶה, וַהֲמוֹן עָם רַב עוֹמֵד מִסָּבִיב. מִדֵּי עָבְרָם אֶחָד אַחַר אֶחָד, לְמַחֲנוֹתָם וְלִגְדוּדֵיהֶם, לְקוֹל נְגִינַת הַתִּזְמֹרֶת, צִיֵּן לִי אָבִי אֶת הַמַחֲנוֹת וְאֶת תּפְאֶרֶת הַדְּגָלִים עַל-פִּי פָעֳלָם. בָּרִאשׁוֹנָה עָבְרוּ תַלְמִידֵי בֵית-הַסֵפֶר לַצָּבָא, הַמִּתְּעַתְּדִים לִהְיוֹת פְקִידִים בִּגְדוּד הַסּוֹלְלִים וְהַמְהַנְדְּסִים וּבְחֵיל הַתוֹתָחִים: מִסְפָרָם כִּשְׁלֹש מֵאוֹת, וְהֵם לְבוּשֵׁי שְׁחוֹרִים, וַהֲלִיכוֹתֵיהֶם כֻּלָן אוֹמְרוֹת עֹז וְהָדָר, כְּיָאֶה לְחַיָלִים וּלְתַלְמִידִים… אַחֲרֵיהֶם עָבַר חֵיל הָרַגְלִים: מַחֲנֶה אוֹסְטָה, אֲשֶׁר נִלְחַם בָגוֹיטוֹ וּבְסַן-מַרְטִינוֹ, מַחֲנֶה בֶרְגַּמוֹ, אֲשֶׁר נִלְחַם בְּקַסְטֶל-פִידְרַדּו, אַרְבָּעָה גְדוּדִים לִפְּלֻגוֹתֵיהֶם, פְּלֻגָה אַחַר פְּלֻגָה – אלְפֵי גְדִילִים אֲדֻמִּים, וּמַרְאֵיהֶם כִּצְרוֹרוֹת פְּרָחִים אֲדֻמִּים כַּדָּם, אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ בָם מִשְׁנֵי קְצוֹתָם, וְהֵמָּה מִתְנוֹדְדִים וּנְשׂוּאִים בְּתוֹךְ הָעָם. אַחֲרֵי הָרַגְלִים בָּאוּ חֵיל הַסוֹלְלִים וְהַמְהַנְדְּסִים, עוֹשֵׂי מְלֶאכֶת מַחֲשֶׁבֶת בְּעֵת מִלְחָמָה, וַעֲלֵיהֶם נוֹצוֹת וּפְתִילִים אֲדֻמִּים; מִדֵּי עָבְרָם, נִרְאוּ בָאִים אַחֲרֵיהֶם מֵאוֹת נוֹצוֹת אֲרֻכּוֹת יְשָׁרוֹת, אֲשֶׁר עָלוּ לְמַעְלָה לְמַעְלָה מֵעַל לְרָאשֵׁי הָעָם הָרוֹאִים בַּמַּרְאֶה: אֵלֶּה הָיוּ צַיָּדֵי הָאַלְפִּים, מָגִנֵּי שַעֲרֵי אִיטַלְיָה, כֻּלָם גְבוֹהִים, רַעֲנַנִּים וַחֲזָקִים, וַעֲלֵיהֶם כּוֹבְעֵי קַלַּבְּרִיָּה וְאוֹתוֹת יְרֻקִּים יְרַקְרַק-חָרוּץ, כּצֶבַע עִשְׂבֵי הַרְרֵיהֶם. עוֹד צַיָּדֵי הָאַלְפִּים עוֹבְרִים, וְקוֹל רַעַשׁ הִתְהַלֵּךְ בְּתוֹך הֶהָמוֹן, וְ“הָרוֹבִים” שָׁטְפוּ וְעָבְרוּ כְּגַל נָהָר שָׁחוֹר – הוּא הַגְּדוּד הַשְׁנֵים-עָשָׂר הַיָּשָׁן, הָרִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר בָּאוּ אֶל רוֹמָה בְּהַבְקִיעָם אֵלֶיהָ דֶרֶךְ פֶּרֶץ שׁעַר פִּיָּה, וְהֵמָּה שׁחַרְחוֹרִים, מְהִירִים, עֵרִים, וַעֲלֵיהֶם אֲגֻדּוֹת נוֹצוֹת, הַנָּעוֹת בַּרוּחַ. הֵם מִלְּאוּ אֶת הַמִּגְרָש בַּקוֹלוֹת הָעַלִּיזִים שֶׁל חֲצוֹצְרוֹת הַתְּרוֹעָה אֲשֶׁר לַחֲצוֹצרוֹתֵיהֶם אַדִּיר הָיָה קוֹל הָרַעַשׁ, קוֹל מְרֻסָּק וְקֵהֶה, אֲשֶׁר בִּשַּׂר אֶת בּוֹא הַתּוֹתָחִים; וְהִנֵּה עָבְרוּ הַחַיָּלִים הַיָּפִים בַּעֲלֵי הַפְּתִילִים הַצְהֻבִּים, וְהֵם יוֹשְׁבִים בְּגָאוֹן עַל אַרְגְּזֵיהֶם הַגְּבוֹהִים, הָרְתוּמִים לִשְלֹש מֵאוֹת צִמְדֵי סוּסִים אֲבִּירִים, וְהַתּוֹתָחִים הָאֲרֻכִּים, הָעֲשׂוּיִם בּרוֹנְזָה וּבַרְזֶל עָשׁוֹת, מַזְהִירִים אִיש עַל כַּנּוֹ; וְהֵמָּה מִתְנוֹדְדִים וְרוֹעֲשִׁים, עַד אֲשֶׁר רָגְזָה הָאֲדָמָה תַּחְתֵּיהֶם. וְאַחַר עָבְרוּ תוֹתְחֵי הֶהָרִים, אֲשֶׁר לִפְנֵיהֶם תְּהַלֵּךְ אֵימָה וְאַחֲרֵיהֶם מָוֶת בְּכָל-מָקוֹם אֲשֶׁר תַּעֲלֶה שָׁם רֶגֶל אָדָם; וְהֵמָּה מִתְנַהֲלִים לְאִטָּם, בִּכְבֵדוּת, וּמַרְאֵיהֶם הַקָשֶׁה נוֹרָא הוֹד, וְהֵם עֲמוּסִים עַל פְּרֵדוֹת אַמִּיצוֹת, וְחַיָלִים גָבְהֵי-קוֹמָה נוֹהֲגִים בָּם. לָאַחֲרוֹנָה עָבְרוּ, שׁוֹטְפִים בִּמְרוּצָתָם, הַגְדוּד הַיָּפֶה, גְדוּד פָּרָשֵׁי דְשֵׁינוֹבָה, אֲשֶׁר הִתְגָּרוֹ מִלְחָמָה בְעֶשֶׂר מַעֲרָכוֹת, מִסַּנְטָה לוּצִיָּה וְעַד בְּיֵלָה-פְרַנְקָה; והֵם נוֹצְצִים בַּעֲדִי כֶסֶף וְזָהָב, כּוֹבְעֵיהֶם מַזְהִירִים לאוֹר שֶׁמֶש, רָמְחֵיהֶם זְקוּפִים, דִּגְּלֵיהֶם נָעִים בָּרוּחַ וְקוֹל צִלְצוּל רַב וְצַהֲלַת הַסּוּסִים מְמַלְאִים אֶת הָאַוִּיר. וָאֶקְרָא וָאֹמַר: הוֹי, מַה יָפֶה הַגְּדוּד הַזֶּה! אַךְ אָבִי הוֹכֵיחַ אוֹתִי כִמְעַט עַל דְּבָרַי אֵלֶּה, וַיֹּאמֶר אֵלַי: אַל תַּחְשׁוֹב אֶת הַצָבָא לְמָרְאֶה יָפֶה, אֲשֶר נִתַּן לִפְנֵי הָעָם לְרַאֲוָה בוֹ. כָּל הַצְעִירִים הָאֵלֶּה, הַמְּלֵאִים כֹּחַ וְתִקְוָה, נְכוֹנִים מִיּוֹם לְיוֹם לְהִקָּרֵא אֶל תַּחַת הַדֶּגֶל, לְהָגֵן עַל אַרְצֵנוּ, וְלִהְיוֹת בְּשָׁעוֹת מִסְפָּר, בְּכֹחַ הַכַּדוּרִים וְהַפּצָצוֹת, לְדֹמֶן עַל-פּנֵי הָאֲדָמָה. מִדֵּי שָׁמְעֲךָ קוֹ