וְרַק אוֹתָךְ אֲנִי יוֹדֵעַ,
וְגַם אוֹתָךְ אֲנִי לוֹמֵד.
בּוֹזֵז רָזַיִךְ וְגוֹדֵעַ
עֲצֵי הַיַּעַר הַשּׁוֹקֵט.
תַּלְמֵי הַנֶּפֶשׁ הַנּוֹבֶבֶת;קָצְרָה רוּחִי לְעֵת הַבְשֵׁל.
וְכָךְ יָדֵנוּ הָאוֹהֶבֶת
גְּדִישׁ טוּבֵנוּ תְּשַׁכֵּל.
וְאַתְּ בְּשֶׁקֶט, לְלֹא פֵּשֶׁר,נוֹשֵׂאת עֻלֵּךְ הָנֶּאֱנָח,
כְּשֵׂאת רוֹמְסָיו קִמּוּר הַגֶּשֶׁר,
עֵת יִרְמְסוּהוּ — יְשֻׁבָּח.
עַל כֵּן אָתוּר עַד סוֹד וָקֶמֶטמְבוֹא אֲגַם הַדּוּמִיּוֹת.
עַד בְּדִידוּתֵנוּ הַנּוֹשֶׁמֶת
תִּשֹּׁר כִּפְרִי בָּשֵׁל מְאֹד.
צוּלָה רוֹמֶזֶת בִּפְנִינֶיהָ,וּמִגְּבָהִים חוֹזֵר הַהֵד.
כִּי רַק אוֹתָךְ אֲנִי יוֹדֵעַ,
וְגַם אוֹתָךְ אֲנִי לוֹמֵד…