מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

דוד הרועה

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

דָּוִד הָרוֹעֶה / חיים נחמן ביאליק

וַיְהִי כִרְעוֹת דָּוִד בְּצֹאן אָבִיו, וַיְנַהֲלֵם בְּרַחֲמִים וּבִתְבוּנוֹת-כַּפַּיִם וַיָּשֶׁת לִבּוֹ לָדַעַת פְּנֵי צֹאנוֹ וְנֶפֶשׁ עֲדָרָיו, וְרָעָם אִישׁ לְפִי דַרְכּוֹ וּלְפִי כֹחוֹ. וְכָכָה יַעֲשֶׂה דָּוִד: הוֹצֵא יוֹצִיא בָרִאשׁוֹנָה אֶל הַמִּרְעֶה אֶת-הַגְּדָיִים וְאֶת-הַטְּלָאִים קְטַנֵּי-הַצֹאן, וְאָכְלוּ אֶת-רָאשֵׁי הָעֲשָׂבִים הָרַכִּים וְהַמְּתוּקִים; אַחֲרֵי-כֵן יוֹצִיא אֶת-הַתְּיָשִׁים הַזְּקֵנִים רְפֵי-הַשִּׁנַּיִם וְאָכְלוּ אֶת-תוֹךְ הָעֲשָׂבִים, וְאֶת-בַּחוּרֵי הַצֹאן חִזְקֵי הַשִּׁנַּיִם יוֹצִיא בָאַחֲרוֹנָה וְלִחֲכוּ אֶת-הַשָּׁרָשִׁים הַקָּשִׁים, וַיְהִי כּוֹלֵא אֶת אֶלֶּה מִפְּנֵי אֵלֶּה בְּמִכְלָא עַד כְּלוֹת כָּל-עֵדֶר לֶאֱכֹל בְּעִתּוֹ. וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי רוֹעֶה נֶאֱמָן הוּא וַיֹּאמַר: “אוֹתוֹ אֶקַּח מִמִּכְלְאוֹת צֹאן לִרְעוֹת בְּעַמִּי”.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר יֵצֵא דָוִד לָתוּר לַעֲדָרָיו מִרְעֶה דָשֵׁן, וְנָהַג אוֹתָם אֶל נְאוֹת מִדְבָּר רְחוֹקִים וֶהֱבִיאָם אֶל הָרִים וְאֶל עֲמָקִים וְאֶל גֵּאָיוֹת אֲשֶׁר לֹא דָרְכָה עֲלֵיהֶם פַּרְסַת צֹאן וְרֶגֶל רוֹעֶה מֵעוֹלָם. אָז יַרְבִּיץ אֶת-צֹאנוֹ בִנְאוֹת הַדֶּשֶׁא וְהוּא יַעֲלֶה וַיֵשֵׁב עַל גִּבְעָה קְטַנָּה מִנֶּגֶד וְנִגֵּן בְּכִנּוֹרוֹ אוֹ יְחַלֵּל בַּחֲלִילוֹ לִפְנֵי יְיָ וְשָׁפַךְ אֶת-נַפְשׁוֹ בְּזִמְרַת יָהּ.

וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּרְחֵק מְאֹד אֶת-עֲדָרָיו מִמִּשְׁכְּנוֹת הָרוֹעִים, וַיָּבֹא דֹב וַיִּשָּׂא שֶׂה מִן הָעֵדֶר, וְדָוִד לְבַדּוֹ בַשָּׂדֶה, אֵין אִתּוֹ אִישׁ, וַיַּשֶׂם אֶת-נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ וַיַּךְ אֶת הַדֹּב וַיְּהֻמֵּהוּ, וַיַּצֵּל אֶת-הַשֶּׂה מִפִּיו. וַיָּקָם עָלָיו הַדֹּב, וַיַּחֲזֵק דָּוִד בִּזְקָנוֹ וַיַּכֵּהוּ וַיְמִיתֵהוּ, וַיָּשָׁב אֶל גִּבְעָתוֹ וְאֶל כִּנּוֹרוֹ. וַיְהִי לִפְנוֹת עֶרֶב, כְּשׁוּב הַעֵדֶר מִן הַשָּׁדֶה, וְהִנֵּה דָוִד בָּא הָעִירָה וְעוֹר דֹּב גָּדוֹל מִמֶּנוּ פִּי שְׁלֹשָׁה עָמוּס עַל כְּתֵפוֹ, וַיִּשְׁתָּאוּ לוֹ כָל-רוֹאָיו.

וַיְהִי בְּיוֹם אַחֵר, וַיִּנְהַג אֶת-צֹאנוֹ בַּמִּדְבָּר וַיַּרְחֵק גַּם הַפַּעַם לָלֶכֶת, וַיָּבֹא עַד לְפְנֵי רְאֵם רוֹבֵץ בֵּין הַשִּׁיחִים וְיָשֵׁן. וַיֹּאמֶר דָּוִד: אַךְ גִּבְעָה הִיא, כִּי לֹא הִתְבּוֹנֵן, וַיַּעַל וַיֵּשֶׁב עָלָיו וַיִּרְעֶה מִשָּׁם אֶת-צֹאנוֹ כְּמִשְׁפָּטוֹ. עוֹדֶנּוּ יוֹשֵׁב – וְהִנֵּה הֵקִיץ הָרְאֵם וַיִּנָּעֵר וַיָּקָם עַל רַגְלָיו – וַיָּרֶם אֶת-דָּוִד הַשָּׁמָיְמָה. וַיִּבָּהֵל דָּוִד, כִּי לְפֶתַע הָיָה הַדָּבָר, וְגַם מֵעוֹדוֹ לֹא רָאוּ עֵינָיו רְאֵם גָּדוֹל וְגָבֹהַּ כָּמֹהוּ, וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנֵי הָרְאֵם וַיִּקְרָא אֶל אֱלֹהִים בְּחָזְקָה: “עֲנֵנִי מִקַּרְנֵי רְאֵמִים!”

עוֹדֶנוּ קוֹרֵא וְהִנֵּה אֲרִי נוֹרָא וְעָצוּם נִקְרָה שָׁמָּה, וַיַּרְא הָרְאֵם אֶת-מַלְכּוֹ, וַיִּרְבַּץ לְפָנָיו, וַיֵּרֶד דָּוִד מֵעָלָיו. וַיִּירָא דָוִד מִפְּנֵי הָאֲרִי, כִּי הָיוּ יָדָיו רֵיקוֹת, וּמִי גִבּוֹר יַעֲמֹד לִפְנֵי מֶלֶךְ כָּל-בְּנֵי שַׁחַץ בְּלִי נֶשֶׁק? וַיִּצְעַק אֶל אֲלֹהִים שֵׁנִית: “הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי הָאַרְיֵה!”

וְעוֹד הַצְּעָקָה בְּפִיו, וְהִנֵּה צְבִי עוֹבֵר, וַיִּקְפֹּץ הָאֲרְיֵה אַחֲרָיו, וְדָוִד נִמְלַט מִמָּוַת.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

אגדה ודמיון: כליל אי-השלמות

מאת ישעיהו ברשדסקי (פרוזה)

I. כליל אי-השלמות.

אלהים, עצם השלימות ומקור כל שלימות, יצר את יצירותיו הראשונות כדמותו, עשה אותן שלמות בתכלית השׁלימות.

אם יום ברא אלהים, ויהי היום ברור כלו, בהיר ומבהיק מאין כמוהו. בלי שמץ אפלילות. מאות אלפי שמשׁות מבהיקות באור שבעתים, שפכו פלגי אורה גדולה על כל מסביב, על כל הר ובקעה, על כל יער ושדה; ותחת העצים העבוֹתים, תחת סלעי-המגור הנוראים ובקצוי התהומות העמוקות היתה אורה רבה, כמו ברחבי השדות, כמו על פני פסגות ההרים הרמים והנשאים…

ולילה כי יצר האל, ויהי הלילה חושך ואפלה כלו, ליל-אמש מלא צללים שחורים, עטוף קדרות כלו, בלי שמץ נוגה, בלי קו זוהר…

ובין שני אלה, בין היום הברור והמבהיק ובין ליל האמש והחושך, לא היה כל רגע בינתים. הנה הבהיקו שמשות בהירות לאין מספר, וכהרף-עין, כברוק הברק, – ואיסוף אורו, כבות כל השמשות פעם אחת בפקודת האל, וחשכת-הלילה פורשת את כנפיה השחורות על פני כל מסביב.

וכמשפט היום והלילה, שלמות היו אז כּל הצירות האל.

בתוך החום, אשר היה אז, היו נתכים ברזל ונחושת, כהמוס דונג מפני אש; לעומת זאת היה נקפא הכּל כאבן בתוך הקרה הנוראה, אשר היתה בימים ההם.

העדן, אשר היה במרומים, הפליא כל עין ביפיו והדרו, נסך היה קסם על כל בחמדת צבעיו, בשפעת כל יקר וחמודות, אשר מלאו אותו… כל הצבעים הנפלאים, כל ריחות-העדן הנחמדים השתפכו להרמוניה נפלאה אחת יחד עם צלצלי-שירה בת-שמים, זמרת-צפרים, אושת-צפירים קלה בין עפאי עצים רעננים ועבותים והמיה דקה, המיה מלאת-רזים, המית פלגים קטנים, חבויים בסתר העצים העבותים…

וכי היה שם במרומים גן-עדן נפלא כזה, הנה נמצא לעומתו בעמקי התהום, בתחתיות השאול העמוקה, תופת איום ונורא. אלה היו מחילות עפר עמוקות ונוראות, מלאות מפלצות איוֹמוֹת וֹמחרידוֹת, אדים קשים ומחניקים, ריח גפרית וזפת בוערה; וזעקות שבר, נאקות מעונים ויללות תמרורים עולות מהן תמיד, בלי חשך, יחד עם תמרות העשן הכבד וריח העצמות הנחרות ביקודן…

מעבר מזה היו מלאכי-עליון יצורים בעלי נשמות טהורות וזכות כבדולח, נשמות עדינות ונעלות, שואפות לכל נעלה ונאצל, בלי שמץ כתם, נקיות מכל חטא, רחוקות גם מכל תשוקה לחטוא.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.