חַיָּב אָדָם לִבְסֻמּוֹ / שארל בודלר, תרגם דוד פרישמן

צָרִיךְ אָדָם לִהְיוֹת מְבֻסָּם תָּמִיד. זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּחַיִּים; הֲפֹךְ בּוֹ וַהֲפֹךְ בּוֹ דְּכֻּלָּא בּוֹ. בִּכְדֵי שֶׁלֹּא תַּרְגִּישׁוּ בְּמַשָּׂא הַזְּמַן הַכָּבֵד הָרוֹבֵץ כְּאֶבֶן מַעֲמָסָה עַל שִׁכְמְכֶם וּמַכְרִיעַ אֶתְכֶם עַד לֶעָפָר, עֲלֵיכֶם לְהִתְבַּסֵּם בְּלִי הֶרֶף.

אַךְ בַּמֶּה? – בְּיַיִן, בְּשִׁירָה אוֹ בִּצְדָקָה – הַבְּרֵרָה בְּיֶדְכֶם. אַךְ הִתְבַּסְּמוּ!

וּבַהֲקִיצְכֶם וּבְהִתְנַעַרְכֶם מֵרִבְצְכֶם עַל יְצִיעַ אַחַד הַהֵיכָלוֹת, עַל מַצַּע דֶּשֶׁא וִירַקְרַק בִּקְעָה אוֹ עַל מִטַּתְכֶם בִּבְדִידוּתְכֶם הַשּׁוֹמֵמָה בַּחֲדַר מִשְׁכַּבְכֶם, וְהַשִּׁכָּרוֹן כְּבָר עָבַר מֵעֲלֵיכֶם, וְקַמְתֶּם וּשְׁאַלְתֶּם אֶת הָרוּחַ, אֶת הַנַּחְשׁוֹל, אֶת הַכּוֹכָב, אֶת הַצִּפּוֹר, אֶת מוֹרֵה-הַשָּׁעוֹת, אֶת כָּל רָץ וּמִתְעוֹפֵף, אֶת כָּל נֶאֱנָח וּמִצְטַעֵר, אֶת כָּל מִתְגַּלְגֵּל וּמִתְנוֹעֵעַ, אֶת כָּל מְשׁוֹרֵר וְכָל אֲשֶׁר מִלָּה בְּפִיו – וּשְׁאַלְתֶּם לַשָּׁעָה אֲשֶׁר הִשְׁמִיעַ מוֹרֵה-הַשָּׁעוֹת בָּרֶגַע הַהוּא. וְהָרוּחַ וְהַנַּחְשׁוֹל וְהַכּוֹכָב וְהַצִּפּוֹר וּמוֹרֵה-הַשָּׁעוֹת יַעֲנוּכֶם: הִגִּיעַ זְמַן שֶׁל שִׁכָּרוֹן! וּבִכְדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיוּ עֲבָדִים נִכְנָעִים וּמְעֻנִּים בְּיָד הַזְּמַן, הִשְׁתַּכְּרוּ, הִשְׁתַּכְּרוּ בְּלִי הֶרֶף וּבְלִי הֶפְסֵק! בְּיַיִן, בְּשִׁירָה אוֹ בִּצְדָקָה – הַבְּרֵרָה בְּיֶדְכֶם.