מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אַתֶּם עֵדָי!

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

עֵטִי, עֵט סוֹפֵר, קוּמָה וּפְצֵה פִּיךָ,

עֲנֵה אִם בַּכֶּסֶף מָכֹר מְכַרְתִּיךָ,

אִם קָסַמְתִּי בָךְ מִקְסַם חוֹבְרֵי חָבֶר –

עֲנֵה בִי נֶגֶד כָּל יוֹדְעֵי שְפַת עֵבֶר.


אִם שַׂמְתִּיךָ לְקַרְדֹּם בּוֹ אֹכֶל חָפַרְתִּי,

וּלְמַחְתָּה – עָלֶיהָ קְטֹרֶת הִקְטַרְתִּי,

אִם כַּחֲצֹצְרָה הָיִיתָ לִי לְהָרִיעַ

מַה-שֵּׂחִי בְּכֵיתִי בַּקָּהָל הַשְׁמִיעַ.


לֹא שַׁרְתִּי לַשָּר, לֹא שַׁרְתִּי לִנְדִיבִים,

לֹא פָעַרְתִּי פִי לְמַלְקוֹשׁ וּרְבִיבִים;

לֹא פָצַחְתִּי רִנָּה עֵת אִשָּׁה אֵרַשְׂתִּי.

לֹא נָשָׂאתִי קִינָה עֵת אֹתָהּ גֵּרַשְׁתִּי.


בָּנִים לִי נוֹלְדוּ – שִׁירַי לֹא נִשְׁמָעוּ,

חָלוּ וּמֵתוּ – אַנְחוֹתַי לֹא בָאוּ.

לֹא רָקְדוּ לִי הָרִים, לֹא רַנּוּ שָׁמַיִם

וּלְיוֹשְׁבֵי תֵבֵל לֹא צָלְלוּ אָזְנָיִם.


לִבְנֵי עַמִּי וֵאלֹהָי אֹתְךָ הִקְדַּשְׁתִּי;

חֲלֹמוֹת חָלַמְתִּי, פִּתְרֹנִים בִּקַּשְׁתִּי,

חָלַמְתִּי חָלַמְתִּי עַד בֹּאִי הֲלֹם

וָאִיקָץ וְנַפְשִׁי רֵקָה – וְהִנֵּה חֲלוֹם.


שָׁמְעוּ בְּנֵי עַמִּי, רָאוּ בַּעֲלֵי בְּרִיתִי,

כִּי רֵקָה נַפְשִׁי, נָעוּר וָרֵק כִּיסִי,

כִּי אֶפְחַד לֹא אֶבְטַח מִמּוּת בָּרָעָב

וַיְחָנוּנִי וַיִּתְּנוּ לִי – עֵט זָהָב.


עֵטִי, עֵט זָהָב, קוּם נָא וּפְצֵה פִּיךָ,

עֲנֵה בִּי גַּם אַתָּה הֲמָכֹר מְכַרְתִּיךָ;

נָשָׂאתִי מַחְסוֹר, עַד פַּת לֶחֶם בָּאתִי.

וּלְבֵית הַנּשֶׁה אׁתְךָ לֹא נָשָׂאתִי.


אַתֶּם, עֵטָי, עֵדָי נֶגֶד כָּל קָמָי,

כִּי בְּתֹם וָיֹשֶׂר יָגַעתִּי כָּל יָמָי,

כִּי כְסוֹפֵר בְּעַמּוֹ מִלֵּאתִי חוֹבָתִי

וּמְנוּחָה עַד יוֹם אַחֲרוֹן לֹא מָצָאתִי.


רַק אֹתְךָ, עֵט סוֹפְרִים, מֵהוֹרַי יָרַשְׁתִּי

רַק אֹתְךָ, עֵט זָהָב, בְּחַיַּי רָכַשְׁתִּי,

רַק אֶתְכֶם אַשְׁאִיר אַחֲרַי בְּרִדְתִּי קֶבֶר!

עֵט זְהָבִי לְיוֹרְשָׁי – וּלְמִי עֵט שְׂפַת עֵבֶר?


ח“י חשון תרמ”ג

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

בשעת חירות

מאת ישעיהו ברשדסקי (פרוזה)

עד השנה השש עשרה לחייה לא עזבה קאטיה מעולם את מולדתה, את הכפר הנדח שם במרחקים, באחד הפלכים הרוסיים הצפוניים. אך הנה באה אותה שנת-הרעב הנוראה, הנה בא אותות החורף האכזרי בקרתו האיומה ושלגיו הנוראים. גבעות גבעות שלג נערמו מכל ארבע רוחות הכפר, וגבעות השלג הגבוהות כאילו הפרידו אותו מעל כל העולם. בתוֹך הכפר מתו שתי שלישיות מכל הבקר והצאן, ובני-אדם נהלכו כצללים מכובד רעב, מקור וחליים רעים… וכמה מהם גועו ברעב, נספו בלי עת מחליים קשים!…

ומקץ החורף הנורא ההוא, אחרי אשר שלשה מבני ביתם – אחותה הבכירה, אמה ואחיה הצעיר – השיבו אל האלהים רוחם, – בראשית האביב ההוא, כשרפה מעט הקור, ביום מעונן, אך חמים קצת יותר – חבש לו אבא את צרורו, הפשיל את זה על כתפו והלך לו יחד עמה אל ה“תחנה”.

בימים הראשונים, כשהיו מהלכים ברגל ואף כשהיו נוסעים בעגלת-הקיטור, היתה פוגשת עוד בפרצופים מיודעים פחות או יותר והיתה שומעת מסביב אותה השפה הידועה לה היטב, אף על פי שחתוך הדבור לא היה אצל הכל כך בדיוק, כמו שהוא אצלם בכפר-מולדתה.. אך במדה שהרחיקו לנסוע, במדה שהאויר נעשה חמים יותר, במדה שׁנפחת השלג ונתרבה הירק על פני השדות והעצים, שחלפו לעיניה מבעד חלון העגלה, – באותה מדה התחילו נשמעים יותר ויותר בתוך העגלות ובתחנות שפה אחרת, דברים אחרים, שהיו זרים לה, שלא הבינה אותם, שלא שמעה כמותם מעולם. “זוהי חוחלית” – באר לה את האחת אבא, שהיה כבר פעם אחת במקומות הללו; “זוהי אשכנזית” – קולוניסטים אשכנזים הם הללו", – הראה לה על אחרים, – “וזוהי יהודית– היהודונים והיהודוניות הללו מגרגרים כל בלשונם”…

כשבאו לעיר-הפלך הגדולה, שעל הדניפר, כבר היה שם חם, היתה תקופת אביב בכל מלואה. אבא נכנס תיכף לתוך אדטול של פועלים בנאים, ואותו הקבלןף פרוקופייב, שעבד אצלו אבא, אסף גם אותה אל ביתו בתור אומנת להילדים הקטנים.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.