מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בִּיבְּלִיוֹגְרַפִיָּה

מאת: יוסף חיים ברנר

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

[מארכס ויחוסו אל היהדות והיהדות שבתוך מארכס, מאת זלמן רובאשוב (ביהודית המדוברת), הוצאת "פועלי ציון", ברלין, 1919.]


מארכס, תקיף-המוח ובעל המזג הסוער, הנוקם ונוטר כנחש בפולימיקה ושוטם ובז לכל המערער על שיטתו, שטם את היהדות משטמה עזה. אבל, איזה ערך יש לשנאתו זו? מה ידע הוא מן היהדות, כלומר, מן הסכום הרוחני העולה מכל מעשי היהודים, החיים בקיבוצים חיי-עם? הוא ראה לפניו בוּרגנים יהודים אשכנזים ומתאשכנזים, עצם מעצמיו, וקרא איזו ספרים על מושגי היהדות המופשטת – ומצא לו. ובהיותו נוטה מטבעו לשנאה יותר מאשר לאהבה, ובמצאו מקום כאן לגבות את חוב-שיטתו מבעל-דינו הקאפיטאליסמוס, השליך נעל על היהדות, שהיא, כביכול, האידיאה של הקאפיטאליסמוס, ומצוה להילחם בה.

בעל-המחברת העלה את כל זה מבלי משים באופן די ברור, אם, כי תיאורו בפתיחתו על היהדות בגרמניה באותה שעה, שלא ידעה מה לעשות: “יהדות בלי חופש רע, חופש בלי יהדות גם כן רע” – אינו נכון. להד"ם! לא כך עמדה השאלה לפני יהודי גרמניה, שבהשתנות תנאי החיים מחוץ, יצאו מעורם בכל הכוחות להינצל מאסון-יהדותם באיזה אופן שהוא, כדי שלא יגיע נזק לעסקיהם, לכבודם ולמצבם בחברה. חזיון ידוע לנו בברלין כבמוסקבה, ובמוסקבה כבווארשה, ואי-הבהירות הזאת בהגדרת היהדות בכלל (אהה, בנוגע לזו גם מארכס גם רובאשוב חדלים להיות מארכסיסטים!) גרמה לו לבעל-המחברת בחלקה השני להכניס “יהדות” לתוך… מארכס גופא: אמונה באושר, צדק, אופטימיזם – ומה לא? ויצא דבר מגוחך: מארכס הורה: היהדות היא וֶכסל, והוֶכּסל הוא דבר שנאוי; רובאשוב אוהב את מארכס ואוהב את היהדות וטוען: היהדות היא אמונה בגאולת-העולם, היהדות היא צדק, ומארכס בעצמו הוא חתיכה של יהדות. והאמת אומרת: היהדות היא חיי היהודים בפועל, ומארכס בפועל היה מוח רחב כפתחו של אולם בחכמת-הכלכלה ובן-משומדים. גורלו אינו בגורלנו וחלקו אינו עמנו.


[“האדמה”, חשון תר"ף; החתימה: ח.ב.צלאל.]

יוסף חיים ברנר
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יוסף חיים ברנר
רקע
יוסף חיים ברנר

יצירותיו הנקראות ביותר של יוסף חיים ברנר

  1. החטא ועונשו (פרוזה)
  2. שכול וכשלון (פרוזה)
  3. איגרות י"ח ברנר (מכתבים)
  4. בחורף (פרוזה)
  5. פת לחם (פרוזה)

לכל יצירות יוסף חיים ברנר בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות יוסף חיים ברנר

יצירה בהפתעה
רקע

המטורף-בדעת (קטעים מספר חייו)

מאת אהרן ליבושיצקי (פרוזה)

הנה זה שנים אחדות, כמדומה לו, עברו כבר בימי חייו מיום-הזכרון ההוא, שבו החלו הבריות להתלַחש, כי הוא יצא מדעתו. בראשונה, כמובן, התלחשו, אבל אחרי כן החליטו החלטה גמורה, כי מטורף הנהו, ולכל אחד מיושבי עיר מגוריו, כנער כזקן, היתה הצדקה לקרא אחריו מלא: “הנה המטרף-בדעת!” –

איך נהיה הדבר הזה, איננו יודע גם הוא בבירור. אך אם אנשי-דעת מחליטים כאיש אחד כי כן הוא, הצדק בודאי אתם. לזאת הן דעת הקהל היא – “קול ההמון כקול שדי”!

אמנם! דעת הקהל היא מין חיה ענקית משונה, שכל הרוחות והסערות שבעולם לא תזיזנה אותה ממקומה; לה כח אבנים. וכמדומה לו, כי קול ההמון חזק ונורא גם מקול שדי; ובכל פעם ששני הקולות האלה מתנגשים – ינצח הראשון את השני. כן! הוא מאמין באמונה שלמה וברצון מחלט לקול ההמון, כי משגע הנהו. ישנם אמנם רגעים בימי חייו, אשר הוא מתחיל לפקפק מעט באמתות ההחלטה הזאת; ויש אשר יצרו יסיתנו להלָּחם אתה בכל שארית כחו, לרוץ בכל הארץ הגדולה והרחבה ולקרוא בקול גדול, עד אשר ירעשו הסלעים ולבות האבנים של האנשים, כי עוד לא נטרפה דעתו, וכל מה שהוא עושה, מדבר והוגה הוא בדעה צלולה ובישוב-הדעת. ואז הוא מתאוה מאד לעשות מכל האבנים שבעולם אבן כבירה אחת ולרוצץ בה את ראש החיה ההמונית הזאת. אך יודע הוא היטב מראש, כי לא תהי תפארתו על הדרך הזה ולא יעצר כח להאָבק עם “דעת הקהל”.

ובכן, מסכים גם הוא כי משגע הנהו. זאת אומרת: לו היתה דעה עמוקה והוא רק יצא ממנה. כן! אבל פליאה דעת ממנו: מדוע עומד המטרף בדעת במדרגה יותר שפלה מחסר הדעת? הוא, אם יצא מדעתו, הנהו לשחוק ומהתלות, למשל ושנינה בפי כל, כאלו עשה רעה לאיש בזה שנטרפה דעתו; והאיש, שלא היה לו אף קורטוב של דעת מעודו, הסכל והטפש היותר גדול, אם אך תמים-דעים הוא עם דעת הקהל, אם רק לא ישנה את מנהגי החיה ההמונית, – הלז אהוב וחביב ולפעמים גם מכובד! – זאת ועוד אחרת: למה יגרע המטרף בדעת מהאיש שבדעתו הוא מביא רעה רבה לעולם, ומלבד שלא יועיל הואמזיק על כל מדרך כף רגלו בדעתו?

אבל בודאי הלכה כרבים…

ובכן משגע הנהו.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.