מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

קרבנות?

מאת: רחל המשוררת

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

קרבנות? / רחל

(למאמרו של מ' בלינסון: “חצי יובל לעליה שניה”)


משונים מאד נראו לי דברי מ"בּ על העליה השניה. בצבעים כה טרגיים מתאר הוא את גורלם ההירואי של האנשים הללו עד כי הלב מתכווץ מרחמים: קורבנות חיורים שעלו לגרדום בשם המולדת. ואני לא כך ראיתים. לא כקרבנות, אלא כובשים, מעפילים, כאותם ההררים-אלפּיניסטים, אשר תהום פעוּרה לרגליהם והם צועדים צעוד ועלה, ונושמים אויר פסגות, וחוזים בשחר הבוקע, ולמענם פורחים פרחי אַדלוַיס.

אבל ביתר פרטות: “לעזוב ארצות גדולות”… לא ארץ גדולה, כי אם אותה העיירה האחת, או אותה עיר-מחוז נדחת אחת (שהרי 90 אחוז מן האנשים שובקים חייהם במקום שראו בו את אור העולם), אותה עיר עלוּבה, שאוירהּ אפור מאבק ומשעמוּם-דורות, שדבר אין לה ול“ארצות הגדולות בעלות תרבות עצומה”, ואשר ספרות האוּמות מלאה וגדושה תאורים על כוחות צעירים המתלבטים בין חומותיה ויורדים לטמיון.

“לעזוב מנוחת הבעל-ביתיוּת” – מילים אלה מובנות מאד בפי יהודי בעל-הבית, הרואה במנוּחה אחד הערכים החיוּניים; אבל למה זה למ"בּ לעמוד על נקוּדת ראות לא לו, למה הוא בא להציג את ערך המנוחה מול ערך הרעיון הציוני, לאחר שבעיניו הרי המנוחה הבעל-ביתית מפלצת מחרידה היא, והנס מפניה – ­ על נפשו ינוס?

“לעזוב כל אלה מתוך אי-הבנה של גדולי העולם”… לא ידע מ“בּ מה מעט דאגו חלוצי העליה השניה לדעת “גדולי העולם”, אם משום קלוּת-ראש מבורכה של בני שמונה-עשר אביבים, ואם משוּם שה”פוליטיקה" (נעימת זלזול נלוְתה למלה זו) היתה טפל לגבי עיקר.

“לעזוב את הארץ, אשר שרשים ממשיים בה, הארץ הרחוקה החיה רק בחלום”… האמנם נעלם ממ"בּ, כי השרשים המקשרים את בני הנעוּרים אל אדמת החלום ממשיים הם מאד אם יש בכוחם להניע ולהפעיל?

“להתחיל כאן חיים חדשים לגמרי” – אך זו רעה חולה!… כאילו אין הלב הצעיר (אם הוא רק צעיר באמת) צמא לחידוּש, וכאילוּ שינה על הגורן או באורוה, לצלצול שרשרות הפרֵדות, לא תערב שבעים ושבעה משינה במיטה רכה, למי שצעיר באמת?

“בארץ אשר רוב תושביה זרים”… אבל, הרי גם כל הכרח של מגע בתושביה אלה לא היה, וּממילא לא דיכאה “אי-האפשרוּת לגשת גישה כלשהי”, כמו שדיכא בארץ-המוצא חוסר שויון לרגשיוּת הלאוּמית החולנית.

“לחיות כאן שנים אחר שנים ללא שמחה וללא חג”… להשכּים בבוקר לא להוראה, לא להנהלת חשבונות – מסגרת פעוּלה מסורתית לגבי עלם יהודי – כי אם לשדות, לגן, למגע המטהר, המחַדש, המרומם באמא-אדמה, לזרוע ולטעת, להיות שותף להקדוש ברוּך-הוּא במעשה בראשית, לשבת שבת אחים עם מספר נערים ונערות המחוננים כמוך את המולדת הזקנה, ולהאמין ולחלום וליחל – הלזה יקרא חיי חולין? ומחולות על הגורן בלילות-ירח, ודהירה על סוס ערבי לוהט, וטיוּלים באביב בהרי הגליל – האלה הם חיים ללא שמחה? והזיקה הנפלאה בחידוּשה אל בעלי החיים, הרגשת קרבת-דם אליהם, הרגשת משפחה קוסמית?

לא השגתי על הנחתו העיקרית של מ"ב אכן רוח גבורה היתה זו, רוח של העליה השניה, אלא בשעה שהוא רואה את גבורתם בויתוּר על שפע הטוב בגולה ובהכנעה מרצון למרי החיים במולדת השוממה, רואה אני אותה בהעזה להיות מאושרים, ובנכונות לשלם במחיר חייהם בעד האושר הזה במולדת השבה לתחיה.

תרפ"ט

רחל המשוררת
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיה של רחל המשוררת
יצירה בהפתעה
רקע

פִּרְכּוּסִים אַחֲרוֹנִים

מאת אלתר דרויאנוב (מאמרים ומסות)

א

רוצים אתם לראות את החזיון המצער של פרכוסים אחרונים לאידיאה, שעוד לפני ימים מועטים נדמתה לרבים כמלאה לשד חיים, – העלו את זכרה של הטריטוריאליות על לבכם וקראו את הידיעה, שנתפרסמה לפני ימים מעטים בעתונים שונים.

מר' דזון ברידי, מי שהיה במשך תשע שנים גוברנטור של אַלַסקה, בקי גדול בתנאי הארץ הזאת, מצא, שאין להם ליהודי רוסיה ורומאניה ארץ טובה ורחבה מזו. מר' ברידי משתדל לעשות באמריקה נפשות להצעתו, והוא מקוה, שגדולי היהודים באמריקה, הדואגים לטובת אחיהם “בני-המזרח”, שמוכרחים לעזוב את ארצות מושבותיהם, יעזרו על ידו להוציא מחשבתו לפעולה.

וכמה מעלות טובות מונה מר' ברידי באלסקה, וכמה גדולים הם השבחים שהוא מפזר ביד רחבה לארץ-הזהב: אבניה פחמים וברזל והרריה – נחושת; יכולה היא לקלוט אל תוכה את כל יהודי רוסיה ורומאניה. הממשלה נכונה לתת אדמה לכל האומרים להאחז בה וכו' וכו'. ביחוד חשוב הדבר, שאקלימה של אלסקה אינו כל כך קשה, כמו שרגילים לחשוב באירופה, ואין הַקוֹר גדול שם כלל ביותר…

הידיעה הזאת נדפסה בכל העתונים שלנו, משום שאי-אפשר לו לעתון שלא להדפיס ידיעה שיש בה מעין חדוש. אבל לא נמצא אפילו עתון אחד, שהעיר איזו הערה מצדו לידיעה זו. אפילו אותם מעתונינו, שמתוך הרגל הם קוראים לעצמם “טריטוריאליים”,– אף-על-פי שגם הם עצמם אינם יודעים אם יש עוד איזה תוכן כל שהוא בשם זה, – גם-כן יצאו ידי חובת “טריטוריאליות” בהדפסת הידיעה בלבד. נראה, שגם בני אדם אלו חושבים את “מעשה אלסקה” לפרכוס אחרון, שאינו שוה עוד כלום.

דומה, שהם טועים. הפרכוס האחרון עוד יבוא, וכשיבוא– אפשר שה“מאמינים” יראו בו לא פרכוס אחרון, אלא סימני תחיה, ולשעה קלה תשוב ההתעוררות ותקום תרועת “נצחון” במחנה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.