מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אחרי מותי

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

אַחֲרֵי מוֹתִי / חיים נחמן ביאליק

לזכר N.


אַחֲרֵי מוֹתִי סִפְדוּ כָּכָה לִי:

"הָיָה אִישׁ – וּרְאוּ: אֵינֶנּוּ עוֹד;

קֹדֶם זְמַנּוֹ מֵת הָאִישׁ הַזֶּה,

וְשִׁירַת חַיָּיו בְּאֶמְצַע נִפְסְקָה;

וְצַר! עוֹד מִזְמוֹר אֶחָד הָיָה-לּוֹ –

וְהִנֵּה אָבַד הַמִּזְמוֹר לָעַד,

אָבַד לָעַד!


וְצַר מְאֹד! הֵן כִּנּוֹר הָיָה-לּוֹ –

נֶפֶשׁ חַיָּה וּמְמַלְּלָה,

וְהַמְשׁוֹרֵר מִדֵּי דַבְּרוֹ בוֹ

אֶת-כָּל-רָזֵי לִבּוֹ הִגִּיד לוֹ,

וְכָל-הַנִּימִין יָדוֹ דוֹבְבָה,

אַךְ רָז אֶחָד בְּקִרְבּוֹ הִכְחִיד,

סְחוֹר סְחוֹר לוֹ אֶצְבְּעוֹתָיו פִּזְּזוּ,

נִימָה אַחַת אִלְּמָה נִשְׁאֲרָה,

אִלְּמָה נִשְׁאֲרָה עַד-הַיּוֹם!


וְצַר מְאֹד, מְאֹד!

כָּל-יָמֶיהָ זָעָה נִימָה זוֹ,

דּוּמָם זָעָה, דּוּמָם רָעֲדָה,

אֶל-מִזְמוֹרָהּ, דּוֹדָהּ גּוֹאֲלָהּ,

כָּמְהָה, צָמְאָה, עָגְמָה, נִכְסְפָה,

כַּאֲשֶׁר יֶעְגַּם לֵב לַמְזֻמָּן לוֹ;

וְאִם-הִתְמַהְמַהּ – בְּכָל-יוֹם חִכְּתָה-לּוֹ

וּבִנְהִימָה טְמִירָה שִׁוְּעָה-לּוֹ –

וְהוּא הִתְמַהְמַהּ אַף לֹא-בָא,

אַף לֹא-בָא!


וְגָדוֹל מְאֹד, מְאֹד הַכְּאֵב!

הָ יָ ה אִישׁ – וּרְאוּ: אֵ י נֶנּ וּ עוֹד,

וְשִׁירַת חַיָּיו בְּאֶמְצַע נִפְסְקָה;

עוֹד שִׁיר מִזְמוֹר אֶחָד הָיָה-לּוֹ,

וְהִנֵּה אָבַד הַמִּזְמוֹר לָעַד,

אָבַד לָעַד!"


תרס"ד.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

הוּא וָהִיא

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

– ראי, גם הירח הרגיש ביפיך; בעד הֶעָלִים שלח את קרניו לשלומך. לנשק לך…

– הירח שוטה הוא… הלא כה אמר היינה.

– הפעם חכם עתיק הוא ויודע לבחר בטוב ויפה. והקרנים וכתמי האור מצחקים ברעדה וגיל על חכליל פניך; סביב סביב לפניני שפתיך…

– משורר אתה, ואני לא ידעתי.

– לא. דברי יוצאים מן הלב הנמוג… אני אוהב אותך, אוהב מאד.

– אל תשחית דבריך חנם… שוב הביתה והגד זאת לאמי. בשורה טובה תביא לה…

היא תיעץ לך, מה תעשה…

ותגיד לך אל מי מן הרבנים והפקידים תפנה…

עוד יושב אתה?

– כן, כי זכר מעשה עלה על לבי…

– אם נוגע הוא לעניננו, סַפֵּר!

– הדבר היה בגן-העדן…

– הישנו בעולם הזה?

– הוא היה; לפנים! והדבר היה בגן-העדן, טרם הָעמדו הכרובים בשער, הכרובים עם להט החרב המתהפכת… כי לא גורש עוד משם האדם…

– טרם אכל מעץ הדעת?…

– כבר אכל –

– וטרם גורש?

– כן הוא… נניח כי האל ארך אפים הוא וטרם חתך את גזר דינו של האדם. נניח כי עודנו יושב בסוד מלאכיו ונמלך בהם, כדת מה לעשות… ואולי יש מלאך מליץ והוא דובר עתה…

– נניח…

– והאדם עודנו הולך הנה והנה בגן העדן, ורואה, ומתבונן…

הולך לו האדם הנה והנה, וישא את עיניו וירא, והנה על אחד העצים תפוח הדר זורח באור בוקר, תפוח הדר, נחמד למראה… ותחשק נפשו בו…

– ויקטפנו?

– לא שלח ידו! האדם, טרם גורש מגן העדן, לא גָזל ולא חָטַף…

– ויקח בערמה?

– גם ערום לא הערים אז האדם! הלא בגן העדן היה הדבר.

– ומה עשה האדם, אחרי אכלו מעץ הדעת וטרם למד לחטוף ולרמות?

– בקש! כאיש ישר ובעל נמוס ומדות טובות נגש אל העץ וישתחוה, ויאמר: אנא, עץ! אם נא מצאתי חן בעיניך, ואם לבך עלי טוב, הבה לי את פריך, את התפוח, ואריחנו, ואוכלנו – ותאורנה עיני…

– ומה ענה העץ?

– לא השיב את פניו, אך תנאי התנה העץ.

– איזה תנאי?

– בלעדי, אמר, לא תקח את התפוח, ואולם אתי יחד תקחנו, אתי יחד תאכלנו… את התפוח על עָלָי, על ענפי, על גזעי, על שרשי, גם על העפר, אשר דבק בשרשי… את הכל תאכל…

– חא-חא-חא!

– גם האדם צחק… איך יאכל את העץ כלו? אך העץ אמר: לא בפעם אחת תאכלני! כל ימי חייך תאכל! דבר יום ביומו, בכל שעה, בכל רגע, בלי הרף תאכל…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.