מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

על מ. י. ברדיצ'בסקי

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

על מ. י. ברדיצ’בסקי / ח"נ ביאליק

(באספת זכרון, שנערכה ע“י בית-הועד העברי בברלין, כ”א בשבט תרפ"ב)

אנחנו, הסופרים העברים, שהינו כל כך הרבה, כדי שלשה חדשים בערך, לאחר שנסתם הגולל על חברנו הגדול, בהערכת אישיותו של המנוח מרובת הפנים והגוונים. אכן אין שהיה זו אלא דבר שהמקום גרמא: הסופרים העברים שרובם ככלם גרים הם בעיר ברלין, אורחים שזה מקרוב באו, עומדים היו וממתינים לבני המקום, התושבים הקבועים, שבתוכם ישב המנוח שנים רבות, שיבואו הם ראשונה להספיד את המת הגדול ולחלק כבוד לתלמיד-חכם שמת בתוך המחנה, שכן ניתן להם דין קדימה. אספה זו, שצפו לה, לא קמה ולא באה. וכך הדין נותן: הללו שבחייהם קרויים מתים לא יכלו להספיד את המנוח שבמותו קרוי חי.

דמותו ושיעור קומתו של ברדיצ’בסקי אינם ניתנים להערכה על רגל אחת. ברדיצ’בסקי גם במותו קרוי חי. אכן הדעה שהשארות הנפש של היוצר כלולה דוקא באותו חלק של יצירתו הקשורה לעולם בשמו, שאי-אפשר להפריד ממנו, ולא באותו חלק שנעשה לקנין הכלל והם זוכים בו כזוכה מן ההפקר מבלי לדעת את מקור מחצבתו – “דוקא” זה נראה לי ללאו דוקא. אדרבא היא היא הנותנת, דוקא חלק זה שנעשה לנכסי צאן ברזל של הצבור ורכוש הרבים עד ששם היוצר כאלו מסולק ועומד, הוא הוא הסמן המובהק להשארות הנפש של היוצר, המוסיפה לחיות ולהשפיע, ואדם נושם את תורת הנפש החיה הזאת שלא מדעת יחד עם האויר המקיפו. אכן אף החלק הנשאר שיש בו משום יחוד בעלים, שלא באה עליו הסכמת הרבים ולא נתמזג בנשמת הצבור, חי גם הוא ומוסיף לחיות בקרב הרבים בשנוי צורה, שכן מעורר הוא את הלבבות תמיד לחשוב חשבונה של נפש, למצות את עומק הדין ולבחון מחדש את המוסכמות ולבקש להן ראיה, ועל ידי כך בודקים הם את נפשם לאור נרו. ברדיצ’בסקי רב חילו בשני החלקים הללו יחד. ברדיצ’בסקי השפיע השפעה כבירה על הספרות והחיים במאמריו שיצאו ב“הוצאת צעירים”, הוא נסה להגשים בעצמו אותו רעיון על דבר מוסד “התחיה” שעלה במחשבה להבראות במסבתו, ולא נשאר נאמן לו אלא הוא בלבד. השקפת ברדיצ’בסקי על בנין התחיה שלנו היתה, שלכל בנין אין קיום אלא אם כן אחוז הוא בנפש הבונה. הלבנים המשוקעות בבנין אינן מתדבקות יפה, אלא אם כן מצורף להן משהו נעלם וטמיר מעין רואים, והוא נפשו של הבונה, הכח המקיים את הבנין. משל יפה לדבר משמש “טוביה” בציורו הקטן של המנוח בספרו “מעירי הקטנה”, המשקיע את כל נפשו בתוך בנין ביתו הקטן.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

עובדיה

מאת דוד ישעיהו זילברבוש (פרוזה)

…הוא יושב בדד בחדר צר אשר בעליה קטנה. שלחן נכה רגלים ומטה מתיפחת וחושבת להשבר בעלות עליה איש למשכב, אלה המה כל כלי הבית. אל כל אשר נפנה אי-סדרים. אין כר ואין כסת על המטה, בלתי אם קש ותבן בלים מרוב ימים. אף על הרצפה לא עלה מטאטא ימים רבים, והבית מלא אבק ממסד ועד הטפחות. שם במקצעות על ארבעת רבעותיו תתפש שממית בידיה, תארוג קוריה במנוחה ותכס גם את עין החדר, את החלון הקטן אשר לו, ותלבישהו קדרות.

עתה בבקר השכם, בבקר עבות, הוא יושב על המטה וראשו נטוי על כף ידו הימנית הסמוכה על השלחן. שער ראשו פרוע, על מצחו שוכנת עננה, עיניו חוֹרים, פניו קבצו פארור, וכל רואהו יכיר כרגע כי נפשו עיפה מאד. כל הלילה לא נתן שנת לעיניו ולעפעפיו תנומה, ראשו עליו סחרחר וכל יצורי גוו ככבד אבן ונטל החול. כבחלום חזיון לילה עולים רעיוניו בלולים, נאחזים וסבוכים, איש את רעהו ידחקון ואין סדרים להם…

והנה, גם דמעות נראו בעיניו הכהות ואודם על לחייו הנובלות. ועד ארגיעה כמו סר השממון מעליו והוא יושב למישרים, עיניו משוטטות על השלחן אשר לפניו, אצבעות ידיו מתעוללות בפסות הַנְיָר הנפזרות לעיניו, יגוללן אחת אחת ויקרא מעליהן חליפות… ולאט לאט התלכדו מחשבותיו, התאחדו אחת לאחת למצוא חשבון. רוחו הוא קבצן ותהיינה כלן יחד ערוכות על מכתב קטן מלא אבק…

קסם על המכתב, הפליא לעשות. עוד אחת מעט והנה עיניו אורו כברקים מתוך הענן. וכמו חותה יד נעלמה גחלים בוערות על ראשו, התעורר ויקם על רגליו ויקרא בקול איום ומוזר: “זה ימים רבים בא המכתב ואנכי לא קראתיו עד היום! עתה הנני מכיר עותתי. שאול חטאתי. את אבותי הנאהבים והנעימים הורדתי ביגון שאולה, על נפשי הבאתי רעה גדולה, וגם על ביתי אשׁיא אבדון? לא! לא! אשוב מדרכי, דרך רשע כסל. אולי טרם אחרתי המועד, אולי אוכל עוד הועיל במעט. אשוב מאון ואתיצב על דרך טוב!”

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.